פינת הגולש הצעיר: לקראת הפרידה מטימי (אורי הלוי, בן 15, ת"א)

 

 

(טים דנקן במקום האהוב עליו ביותר: איי הבתולה, מקום היוולדו. טים היה שחיין מצטיין ביותר בתיכון)

להתראות, טימי – לקראת פרידה מהכוכב הכי פחות נוצץ בהיסטוריה / אורי הלוי

 

מי הם הספורטאים הגדולים והטובים בעולם? הרשימה גדולה, וכוללת בין השאר את מייקל ג'ורדן, בייב רות', רונאלדו, מוחמד עלי, רוג'ר פדרר, קובי, לברון, פלה ועוד רבים אחרים.
מה משותף כמעט לכולם? התחרותיות, הקילר אינסטינקט, הביטחון העצמי הגובל בשחצנות. רבים טוענים שזה מה שהופך אותם לאתלטים יוצאי הדופן שהם, העובדה שהם "יודעים" שהם הכי טובים בעולם בתחומם, ושאף אחד לא משתווה אליהם.

 

(שני אלופים; שני ניגודים)

 

אבל ישנם כמה יחידי סגולה. השחקנים המופנמים, הצנועים, השקטים, שבאו לעשות את העבודה שלהם, ולא לצאת בהצהרות כאלו או אחרות. בפוסט הזה  בחרתי לדבר על השחקן הכי פחות "Superstar Material" מכולם, השחקן שבמשך שני עשורים הוכיח שוב ושוב שלא היה ולא יהיה שחקן כמוהו, הן מבחינת יכולת משחק, ובמיוחד מבחינת האישיות יוצאת הדופן והבלתי נשכחת. "The Big Fundamental", טים דאנקן.

התחלתי לצפות בכדורסל לפני מספר שנים ונכנסתי חזק לעניינים. חיפשתי מידע, היסטוריה ודעות על כל הקבוצות והשחקנים החשובים, ולאחר מכן התחלתי לגבש דעות משלי.
אחד הדברים שלא הבנתי היא הדעה הרווחת על הסן אנטוניו ספרס בכלל, ועל טים דאנקן בפרט. כמעט בכל מקום שבו קראתי עליהם, המילים "אפורים" או "משעממים" הופיעו. חשבתי לעצמי, 'כיצד יכולה קבוצה שזכתה ב4 אליפויות ב-9 שנים להיחשב אפורה?', הרי הנה יש קבוצה, שלא הולכת עם הטרנד של הליגה של החלפת סגל ומאמנים אחת ל-3 עונות בממוצע, ובנתה שלד שנשאר למשך כמעט 20 שנה ונשאר מועמד לאליפות בכל אחת מן השנים האלה.
ובראש הקבוצה עומד שחקן שבמשך 20 שנה בא לעבוד ולככב על המגרש. שחקן ללא פרשיות שנויות במחלוקת לאורך הקריירה. מנהיג שקט, דוגמה ומופת. כיצד אפשר לא לאהוב אותם?

מבט מהיר בביוגרפיה שלו מראה את האישיות המיוחדת שלו.

דאנקן נבחר בדראפט לאחר 4 שנים במכללת ווייק פורסט אחרי שהבטיח לאמו הגוססת שהוא יסיים את הקולג' ויקבל תואר.

 

(במכללת ווייק פורסט)

בנאום קבלת תואר רוקי השנה, הוא עלה עם טי-שירט, כרגיל, ושאל: "Do I give a speech or something?"

שנה לאחר מכן הוא כבר זכה באליפות הראשונה שלו ושל המועדון, ונבחר לMVP של סדרת הגמר. במשך העשור הבא הוא המשיך וזכה בעוד 3 אליפויות שלהן הוסיף 2 תארי MVP. לאט לאט הוא ביסס את עצמו כאחד מגדולי השחקנים שדרכו על הפרקט, בעזרת ביצועים מרשימים הן בהגנה והן בהתקפה. הדבר הבולט ביותר במשחקו הייתה היציבות המדהימה שלו ושל קבוצתו: במהלך הקריירה של דאנקן, הייתה רק עונה אחת שבה הספרס סיימו עם מתחת ל-50 נצחונות, וגם זו הייתה העונה המקוצרת של 1998-99. הישג לא יאמן ולא סביר בעליל.

 

(טים הרוקי נגד שאק)

הכינוי שלו הוא כנראה הכינוי שמתאר אותו בצורה הטובה ביותר: "The Big Fundamental", או "איש היסודות", בתרגום חופשי ועילג טיפה. משחק המתבסס על עמידה בפוסט והחלטה מהירה האם ללכת להוק הקטן, לפיידאווי או פשוט לעלות לזריקת מיד ריינג' דרך הקרש. לאורך השנים גם פיתח משחק פיק אנד רול ופיק אנד פופ יעיל להפליא.
הדרך הנונשלנטית שבה ביצע את הדברים הפשוטים ביותר היא פוערת עיניים, ואחד הדברים שגרמו לי לאהוב אותו כל כך.

אחד מהחלקים הקריטיים בסיפור הקריירה של טים דאנקן הוא הקשר עם מאמנו, גרג פופוביץ'. שתי אישיויות יחידות במינן ומנוגדות לחלוטין: פופוביץ' הרועש והזועם, ודאנקן השקט והרגוע, יצרו הרמוניה מושלמת שהתפרשה על גבי שני עשורים שלמים. ביחד הם בנו משפחה שלמה בסן אנטוניו, שאליה הצטרפו שחקנים רבים שהזמן בסן אנטוניו היה שיא הקריירה שלהם, ובמקרים אחדים נשארו לשחק במועדון למשך כל הקריירה.
יצירת המופת הזו, המכונה המתקתקת שנקראת הסן אנטוניו ספרס, היא תופעה חד פעמית בעולם הספורט. מעולם לא הייתה קבוצה עם כל כך מעט אגו אצל השחקנים וההנהלה, וספק אם תהיה אחת בעתיד הקרוב.

 

(יורש ראוי לאדמירל)

אחד הרגעים שלדעתי ממחישים את אופיו המיוחד של טים הוא המשחק מול דאלאס בתחילת עונת 2001-02. במשחק שנגמר בהארכה, דאנקן היה השחקן הכי דומיננטי על המגרש, וסיים את המשחק עם 53 נקודות ושליטה מוחלטת על ההתקפה של הספרס. למרות זאת, דאלאס ניצחו את המשחק לאחר שלשת ניצחון של סטיב נאש.
לאחר המשחק אמר דאנקן שהיה מעדיף להחטיא את כל הזריקות שלו ושהקבוצה תנצח, והוא נשבע כי לא יעבור יותר את 50 הנקודות בקריירה, ואכן לא עשה זאת שנית. סטטיסטיקה אישית לא עניינה אותו, רק תוצאות. אני בטוח שאם הייתה ניתנת לו ההזדמנות, היה מחליף בשמחה את שני תארי ה-MVP שלו בתמורה להחטאה של ריי אלן בגמר 2013.

לאורך השנים, הספרס הסתגלו ושינו את עורם כמה וכמה פעמים, והפכו מקבוצה שמשחקת כדורסל איטי, כבד וקשוח לקבוצה שמתבססת על התקפה יפה שכמעט ולא נראו כמותה, מבוססת על מסירות בלתי פוסקות ושיתוף מוחלט של כל שחקני הקבוצה.

לאחר הזכייה באליפות החמישית של המועדון בשנת 2014, הייתי באופוריה. הם היו ההגדרה של המילה "קבוצה", וזכו באליפות שכל כך הגיעה להם.
הרגע הכי שמח? טימי מחזיק את הגביע, ומחייך את אחד מחיוכיו הנדירים.

 

(השלישייה הגדולה)

דאנקן אמר בעצמו שזו הייתה האליפות המתוקה ביותר מבין החמש, ולשם שינוי היה ניתן לראות את השמחה על הבעת הפנים שלו.

השנה, לאחר ההגעה של למרקוס אולדרדיג', דאנקן עבר את העונה הגרועה בקריירה שלו, עם ממוצעי נקודות ואחוזי השדה הנמוכים בקריירה. כנראה שלאחר 8 השנים האחרונות בהן אומרים הפרשנים שנגמר לו הסוס, סוף סוף הגיע אבא זמן ואמר שהגיע הזמן לפרוש.

דאנקן יתלה את הנעליים בתור הפאוור פורוורד הגדול בתולדות המשחק, ואחד השחקנים והאנשים הגדולים שהיו בליגה. כל רשימת טופ 10 שבה הוא לא מופיע היא אינה רשימה שמכבדת את עצמה.
אם שואלים אותי מי השחקן הגדול ביותר ב-NBA במהלך שנות האלפיים, אני מבטא את שמו של טימי לפני קובי, שאק או לברון. נכון, הוא לא זוהר כמותם, אין לו את היכולות האתלטיות והפיזיות המדהימות שלהם. נכון, התקשורת לא נותנת לו את מירב תשומת הלב, שכן כפי שאמרנו קודם, הוא "אפור" ו"משעמם". אבל כך בדיוק הוא אוהב את זה.

עוד לא הגיעה ההחלטה הסופית בנוגע לעתידו של דאנקן – האם יפרוש בקיץ? האם ישאר לעוד עונה אחרונה? בכל מקרה, הקריירה של השחקן הגדול הזה היא על סף סיום, וכל מה שנותר לי לעשות הוא להיפרד, ולומר תודה לשחקן שמגדיר עבורי מה זה להיות שחקן מקצועני עליון: מנצח ואלוף,  ובאותו זמן שקט, עניו, צנוע, ואפילו נחבא אל הכלים.

********************

(המקום המועדף על טים: חופי איי הבתולה, מקום הולדתו)

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 89 תגובות

  1. Mbk

    27 יונ 2016 02:13:02

    שאקיל אוניל אחד מיריביו הגדולים נתן לו את הכינוי – ביג פונדמנטל
    אין כבוד יותר גדול מזה
    לזכותו 5,אליפויות ולכן הוא ה PF הכי גדול בתולדות המשחק לדעתי קרל מלון ובארקלי בשיאים לא נפלו ממנו , אם רק הייתה להם טבעת ….
    צריך לזכור שבשנים האחרונות הוא משחק כסנטר

  2. גיא

    27 יונ 2016 05:39:52

    יופי של פוסט,
    בהחלט מגיע לאחד הגדולים פוסט שכזה.

    משום מה לא מזכירים מספיק את העובדה שדנקן נתן כמה הופעות פסיכיות בפלייאוף, כאלו שלא נופלות מג'ורדן, שאק או לברון.

    בפיינלס של 2003, את משחק 6, המשחק האחרון של הסדרה, דנקן סיים עם 21 נק', 20 רב', 10 אס', 8 חסימות. מטורף!
    באותה שנה, את משחק 6, המשחק המכריע בסדרה מול האלופה, הלייקרס, הוא סיים עם 37 נק', 16 רב'. ממולו שיחק אחד שאקיל.

    שחקן ענק. ה-PF מס' 1, ובהפרש.

      1. גיא

        27 יונ 2016 08:34:34

        מי המתחרים של דנקן בעמדת ה-PF?

        קרל מלון וצ'ארלס בארקלי. אז נכון שה-2 לא נופלים ממנו התקפית (ובשיאם אף טובים ממנו),
        אבל בהגנה ה-2 לא מתקרבים לדומיננטיות של דנקן.

        כשבודקים את שיא הקריירה של שחקן –

        דנקן (99 – 03): 2 אליפויות, 2 פיינלס MVP, פעמיים MVP של העונה הרגילה .
        מלון (95 – 00): 2 פיינלס, פעמיים MVP של העונה הרגילה.
        בארקלי (92 – 95): פיינלס אחד, MVP עונה רגילה אחד.

        היתרון הוא של דנקן.

        כשבודקים את אורך הקריירה, ואת ההשפעה על הליגה –

        ב-16 מ-19 העונות של דנקן, הוא זכה להצבעות לתואר ה-MVP, מתוכם ב-9 פעמים סיים בטופ 5 (פעם ראשונה ב-98', פעם אחרונה ב-07')
        ב-15 מ-19 העונות של מלון, הוא זכה להצבעות לתואר ה-MVP, מתוכם ב-9 סיים בטופ 5 (פעם ראשונה ב-89', פעם אחרונה ב-00')
        ב-12 מ-16 העונות של בארקלי, הוא זכה להצבעות לתואר ה-MVP, מתוכם ב-4 סיים בטופ 5 (פעם ראשונה ב-88', פעם אחרונה ב-93')

        דנקן נבחר לאחת מחמישיות ההגנה 14 פעמים (8 פעמים חמישייה ראשונה)
        מלון נבחר לאחת מחמישיות ההגנה 4 פעמים (3 פעמים חמישייה ראשונה)
        בארקלי לא נבחר לחמישיית הגנה.

        וכל זה, בלי להיכנס לכמות משחקי פלייאוף בקריירה, כמות נצחונות פלייאוף בקריירה, כמות אליפויות.

        ודרך אגב, כתבתי "שחקן ענק. ה-PF מס' 1, ובהפרש."
        לא – "הפרש ענק".

        2. MBK

          27 יונ 2016 11:24:00

          ב 2004 הוא "הוביל" נבחרת אמירקאית לארד , איפה הייתה הגדולה שלו אז ? כשחקן הטוב בעולם ???
          הישענות על נתונים יבשים שלא תורמים מאום לדיון
          מלון שיחק 20 עונות מלאות כ PF דאנקן 10 בלבד ו 10 כסנטר
          דאנקן ה PF הכי טוב בהיסטוריה כי יש לו 5 טבעות אחת של מלון והדיון היה אחר
          דאנקן הוא בחירה אוטמטית לחמישות ההגנה אבל בשנים האחרונות שלו הוא אוברייטד
          מלון ב 18 מתוך 20 שנה של משחק ( להוציא עונת הרוקי והעונה בלייקרס סיים עם 20 + למשחק
          דאנקן חוסם אדיר אבל מלון חטף פי 2 ממנו בקרייריה
          דאנקן היה מחצית הקרירה סנטר וזה משהו ששכחת להזכיר

          1. גיא

            27 יונ 2016 12:28:06

            פעם ראשונה שאני קורא שניצחון או הפסד באולימפיאדה, הוא טיעון לגדולה של שחקן. שחקן כמו דנקן תלוי בחבריו לקבוצה על מנת להיות אפקטיבי, באולמפיאדת 2004 הוא היה ניצב.

            הבעיה הכי גדולה שלי בנוגע לגדולתו של קרל מלון?
            פלייאוף 1999.
            את עונת 1999, קרל מלון סיים עם תואר ה-MVP. אחרי ההפסדים מול הבולס, הייתה צפייה שזו תהיה השנה של יוטה.
            יוטה פגשה את הטריילבלייזרס , בפלייאוף, כשליוטה יש את הביתיות.
            את משחק 6, משחק ההדחה של יוטה, מלון סיים עם 8 נק', 3 מ-16 מהשדה, ו-7 רב', ב-45 דקות משחק.

            זה נכון שאי אפשר לשפוט על פי משחק אחד. אבל אני חושב, שהמשחק הזה הוא דוגמה להבדל בין מלון לבין דנקן.
            לדנקן (שגם לו היו כשלונות) היו מספר משחקים בקריירה, בהם הוא העמיס את הספרס על הגב, ולקח אותם לאליפות המיוחלת.
            מי שזוכר את הניצחון על הלייקרס ב-2003, יודע על מה אני מדבר.

            דנקן שיחק כ-PF, הן באליפות של 99', והן באליפות של 2003.
            את 2 תארי ה-MVP הוא לקח כששיחק כ-PF.
            כך שזה לחלוטין הוגן לתייג אותו כ-PF.

            ואחרון – קרל מלון. אני מקווה שלא משתמע ממה שכתבתי שאני מזלזל בשחקן. הוא שחקן אדיר, ולא סתם ציינתי אותו כמתחרה (לדעתי הסובייקטיבית) של דנקן לתואר הממש לא רשמי – גדול ה-PF.

          2. MBK

            27 יונ 2016 13:11:24

            אתה נותן לי דוגמא למשחק אחד של מלון ?
            גם אני יכול לשחק את המשחק הזה
            פלייאוף 2011 דאנקן עף מהמקום הראשון מול זי-בו כשניפק סדרה של 12.7 נקודות בלבד למשחק ( בסדרה של 6 משחקים )
            לכל אחד יש את היום הרע שלו
            ב 2004 דאנקן לא היה ניצב הוא היה השחקן הבכיר בנבחרת
            ב 10 השנים שלו כ PF הוא הכי טוב – אין ספק אבל צריך לזכור ש 10 שנים הוא משחק כסנטר וככזה הוא אפילו לא טופ 10 בעמדה ( סנטר )
            הוא ה PF הטוב בהיסטוריה בנקודות , מלון מכונה משומנת ו PF קלאסי
            על היכולות של בארקלי אני מנוע מלהגיב כי פשוט אהבתי כל רגע ורגע שלו על המגרש

          4. גיא

            27 יונ 2016 13:33:41

            אני לא מאוהדיו הגדולים של דנקן.
            אבל הוא ה-PF מס' 1, ובהפרש.
            הטיעון שהוא לא בטפו 10 של הסנטרים פשוט לא רלוונטי. הוא כל כך קבוצתי, שהוא הסכים לשנות את תפקודו במגרש בהתאם לדרישות הקבוצה.
            בשיאו הוא שיחק כ-PF, כאשר רובינסון הסנטר.
            (פעם ראשונה שאני רואה שמשתמשים ברב גוניות של שחקן כנגדו…)

            קרל מלון?
            שחקן מצוין. אפילו ענק. לא ברמה של דנקן.

            ובארקלי?
            השיא שלו קצר מדי, הקריירה שלו קצרה מדי, וההגנה שלו חלשה מדי, מבכדי להיכנס לדיון.

    2. למר מנחם היקר

      27 יונ 2016 08:08:03

      דאנקן היה שחקן ענק אבל זקנתו מביישת את נעוריו (העונה האחרונה). היה בליבי תחושה של רחמים כשראיתי את העונה האחרונה שלו (ובמיוחד הסדרה מול התאנדר) צריך לפרוש ומהר, חבל שספורטאים דוחים את הקץ. לגבי יכולת משחק הוא לעולם לא היה השחקן הטוב בליגה בשיאו הוא שיחק נגד השחקן הטוב ביותר שדרך על הפרקט (שאק בשיאו) וההפרשים ביניהם היו תהומיים, מה שמייחד את הקריירה שלו ולכן יזכר כאחד הגבוהיים הטובים בהיסטוריה היה סיבה אחת longevity. לגבי פרשיות שנויות במחלוקת אני כלל לא מסכים איתך אם זה העקיצה של הסוכן או שאשתו לשעבר אמרה שהוא הומו. לגבי גיא וסטטיסטיקה אני לא באמת נכנס להשוואה כיוון ששאק ודאנקן לא שמרו אחד על השני, דאנקן ב1 על 1 ךא יכל להתמודד עם העוצמה והפיזיות של שאק (גם כששאק היה אחרי שיאו).

      1. אורי הלוי

        27 יונ 2016 08:15:09

        אני דווקא חושב שבמבט לאחור, דווקא היו שנה-שנתיים בהן דאנקן היה השחקן הטוב בליגה. (למרות שבאותה תקופה התרכזתי פחות בכדורסל ויותר במוצצים, אז טיפה קשה לי להביא נקודת מבט אמינה).
        הפרשיות שהזכרת אינן באשמתו, הבעיה הייתה אצל הסוכן שלו והגירושים המתוקשרים עם אשתו (שמלבד הטענה שהזכרת העלתה עוד כמה טענות מגוכחות בנושא).

      2. גיא

        27 יונ 2016 08:40:08

        הפוסט על הגדולים ביותר (ושאק בתוכם) בדרך.

        לא השוותי בין שאק לדנקן. טענתי ששאק הוא ה-PF מס' 1.
        שאק הוא סנטר.
        ועדיין – 37 נק', 16 רב', משחק פלייאוף מכריע מול קבוצה ששאק הוא הסנטר שלה, זה מרשים ביותר.
        דרך אגב, את אותה סדרה דנקן סיים עם 28 , 12, 5 ושאקיל עם 24 , 14, 4.

        1. ברלה

          27 יונ 2016 08:57:55

          למר מנחם, בין השנים 1999-2003 הם שיחקו 19 משחקי פלייאוף ראש בראש. איפה בדיוק ההפרש התהומי כאן?

          Duncan
          PPG 27
          TS% 56
          13 Rebounds
          4.3 Assists
          2.5 Blocks

          Shaq
          PPG 24
          TS% 53.6
          13 Rebounds
          2.6 Assists
          2.3 Blocks

          1. למר מנחם היקר

            27 יונ 2016 09:06:40

            ברלה כנראה לא ראית את התקופה באותה תקופה שאק היה השחקן הכי טוב בעולם ובפער יתרה מכך באותה תקופה הוא היה השחקן הכי טוב שדרך על הפרקט אי פעם (בתקופת השיא שלו עד סוף 2001, דאנקן לא יכל לשמור עליו לבד בתקופתו בלייקרס אבל זה לא משנה). להשוות סטטיסטיקות לא רק שזה לא נכון זה פשוט מטוטמם, דאנקן לעולם לא יכל לשמור על שאק בשיאו לבד, סן אנטוניו באותם שנים הייתה קבוצת הגנה ששלחה פעם אחר פעם דאבל טים על שאק, שליחתו בכמויות מסחריות לקו.

          2. צביקה

            27 יונ 2016 10:24:42

            האמת מאוד אהבתי את התגובה המשווה הזאת. זה נותן אחלה נקודות לדאנקן. אבל זה קצת מתעלם מטריפיט+3 MVP פיינלס של שאק. דאנקן עשה זאת לפני (1999) ואחרי (2003), אבל באותן 3 עונות 2000-2002 אף אחד לא יכל לעצור את שאק.
            האמת עם מרחיבים את ההשוואה עד 2007, אז לדאנקן יש עוד 2 אליפויות ועוד MVP פיינלס, ולשאק עוד אליפות (במיאמי) כשהוא כבר בפירוש מעבר לשיא אבל עדיין בלעדיו אין סיכוי המיאמי היו לוקחים.
            בסיכום השנים 1999-2007, לכל אחד מהם 4 אליפויות, 3 MVP פיינלס. שליטה מוחלטת בליגה שמתחלקת בין שניהם למעשה במשך 8 שנים.

        2. למר מנחם היקר

          27 יונ 2016 09:00:20

          גיא היא אפשר להשוות סטטיסטיקה של שחקנים בלי להתייחס לסגנון הקבוצות.סן אנטוניו היו קבוצת הגנה אימתנית ששלחו פעם אחר פעם דאבל טים על שאק, לדאנקן לא הייתה יכולת להתמודד מול שאק ב1 על 1 ( למרות ששאקיל היה אחרי השיא הוא עדיין היה השחקן הטוב מבין שניהם) לכן השוואה של הסטטיסטיקות פשוט לא נכונה .

          1. גיא

            27 יונ 2016 09:05:00

            זה נכון.
            שוב, ההשוואה היא לא בין דנקן לשאקיל. ההשוואה היא בין דנקן לשאר ה-PF.
            ב-99' עד 03', זה היה רובינסון ששמר על שאקיל (בדרך כלל), לא דנקן.

          2. ברלה

            27 יונ 2016 09:19:19

            מר מנחם, אני לא ממש מבין מה הנקודה שלך. אתה כתבת "הוא שיחק נגד השחקן הטוב ביותר שדרך על הפרקט (שאק בשיאו) וההפרשים ביניהם היו תהומיים". על המגרש זה לא בא לידי ביטוי. כמובן שיש השפעה לקבוצה ולסגנון המשחק אבל זה נכון גם לשני הכיוונים – דאנקן ויתר על סטט' לטובת ניצחונות ושיחק בקבוצה הגנתית שפחות הביאה את היכולות ההתקפיות שלו לידי ביטוי.
            אם אתה רוצה לטעון ששאק הוא שחקן אחד על אחד יותר טוב מדאנקן אני לא חושב שיש על זה ויכוח אבל אם אתה טוען שמבחינת יכולת המשחק שלו הוא אוברייטד (וזה בעצם מה שאתה אומר כשאתה כותב שהסיבה היחידה שייזכר כאחד הגדולים היא אורך הקריירה) אז אני לא חושב שיש לזה ביסוס וגם יש לו מספיק משחקים עצומים מבחינה התקפית כדי להוכיח את זה.

          3. למר מנחם היקר

            27 יונ 2016 09:44:05

            לא אני הגדרתי את התקופה כSHAQ ERA. באותה תקופה זה היה שאקיל אוניל ו500 שחקנים, אי אפשר היה לעצור את שאקיל באותה תקופה והדרך היחידה הייתה דאבל טים ולשלוח אותו לקו+ שימוש בכוח לא הגיוני כלפיו (שלא עזר). לדאנקן לא היה את היכולת להתמודד מולו ב1 על 1 ונדרש דאבל טים שהשאיר לקובי שטחים חופשיים (ולכן הרמיסה ב2001). אף פעם לא טענתי שדאנקן לא שחקן מצויין זה על גבול הבלתי אפשרי להשאר בטוף לתקופה של כמעט 20 שנה (לא רק בפן הגופנח אלא גם בפן המנטלי) אבל בPrime של שניהם זה היה שאק וכל השאר (היה בעשר רמות מעל כל הליגה).

          1. למר מנחם היקר

            27 יונ 2016 09:07:55

            גם דאנקן וגם רובינסון לא יכלו לשמור על שאק בהגנה לבד הם עשו עליו דאבל טים קבוע, אני מסכים איתך שדאנקן הוא הpf הגדול בהיסטוריה (למרות שבאותה תקופה הוא שיחק עם הגב לסל כמו סנטר).

  3. אשך טמיר המקורי

    27 יונ 2016 05:55:24

    מצוין!
    מתלבט אם אני רוצה לראותו שנה נוספת, כי השנה באמת היה נראה שאיבד את היכולת הגופנית המספקת לרמות האלה.
    אבל גם מאנו נראה גמור לחלוטין לפני כמה שנים ואז נתן שתי עונות טובות.

    1. אורי הלוי

      27 יונ 2016 08:17:42

      נכון, אבל כשמאנו נראה גמור הוא היה בן 34 בערך ולא 40.
      למרות שאם יש מישהו שיכול לתת עונת קאמבק גדולה בגיל 40 זה טים דאנקן.

  5. אסף

    27 יונ 2016 08:45:59

    מבחינתי ובאווירת דיוני ה-GOAT שהחלו פה אתמול, הפאוור פווארד הכי גדול בתולדות המשחק ובטוח שאחד מעשרת הגדולים . כן העונה האחרונה הוכיחה שהגיע הזמן לתלות את הגופייה ולצאת לחופשה מפנקת
    באיי הבתולה אבל לא גורעת אפילו ס"מ מהקריירה העצומה שלו.
    אומנם אני אוהד לייקרס אבל באופן אישי הוא השחקן האהוב עליי ביותר,
    (והסליחה עם קובי שלעד יעורר אצלי אמביוולנטיות).
    יכול להעביר סופית ובלב שלם את שרביט המנהיג השקט וחסר הפוזה לקוואי לאונרד.

  6. Berch

    27 יונ 2016 08:47:02

    טור משובח 🙂

    בכלל טוב לשמוע שיש בדור הצעיר כאלו שמעריכים תכונות שנראה שעברו מהעולם…. צניעות, ענווה…. כאלה.

    דאנקן באמת תופעת טבע. כמו פרח אפור שבולט בים של צבעונים הוא תמיד נחשב מאריות הליגהאבל תמיד בשקט ושלווה.
    אחד האהובים עלי. מאותן סיבות.

  8. אוהד ס"א

    27 יונ 2016 09:44:45

    אורי, כל הכבוד. ידעת לספר את הסיפור על אחד האנשים המוערכים ביותר על ידי ואחד הספורטאים הנפלאים ביותר שידע הכדור הכתום.
    ברשותך, אני רוצה להאיר עוד כמה נקודות בפוסט נפרד שאשלח בימיםה קרובים

    1. אורי הלוי

      27 יונ 2016 09:52:10

      תודה רבה, שמח לשמוע את זה מאוהד אמיתי של הקבוצה.
      וכמובן, אני אשמח לראות מה יש לך להגיד עליו. כל המרבה הרי זה משובח!

  13. חגי

    27 יונ 2016 11:03:56

    כתוב נפלא, גם אם מתעלמים מגיל הכותב. נהדר לראות כאן כותבים צעירים ויסודיים.
    זה הצדיק כתיבת תגובה ראשונה אי פעם באתר.
    ישר כוח!

  18. Havlicek stole the ball

    27 יונ 2016 14:00:19

    גיא ומידן –
    איפה נוויצקי למען השם?!? Mvp, אליפות שהוא הביא עם חבורה גריאטרית, אולי השחקן הוורסטילי בהיסטוריה (בהתקפה)..
    ואתם בלה בלה בלה על בארקלי, מלון ודאנקן.. מה עם מקהייל (בשיאו היה לא פחות טוב בהתקפה מאף אחד, וזה עוד כאופציה שנייה)? מה עם בוב פטיט (מניח שאף אחד לא ראה, אבל ההישגים והסטט' מעל כולם אולי מלבד דאנקן)? קווין גארנט (mvp, אולי שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה לעמדה, אליפות..)
    בקיצור, אני מרגיש שזו אקסיומה מצד שניכם שמי שציינתם הם הפודיום, וזה מרגיש לי לא נכון, או לפחות ראוי לעמוד לשאלה

      1. Havlicek stole the ball

        27 יונ 2016 15:35:47

        זהו, שלדעתי לכל אחד מהשבעה הראשונים (את אלווין הייז זכרתי יותר בתור סנטר, ממשחק המאה נגד קארים, אבל לא קריטי) יכולים להיכנס לדיון כ"מי יותר טוב". ב"גדולה" דאנקן מנצח, אבל המקומות אחריו פתוחים פתוחים, אולי אפילו יותר מכל עמדה אחרת

  19. john

    27 יונ 2016 14:59:55

    אני בסדר עם דירוגים כל עוד מודגש כמה הם סובייקטיבים וכמה ההיסטוריה מחביאה את שאלות שבעיני חשובות. למשל:

    1. האם שחקן שמאפשר לאחרים לקחת פיקוד הוא מנהיג או לא? למה כשדאנקן מאפשר לאחרים לזרוח הוא הכי טוב אבל כשקארי משך שמירה כמעט עד סוף הפלייאוף ואפשר לדריימונד לשחק 4 על 3 זה חולשה של קארי.

    2. למה טים דאנקן מקבל את כל הקרדיט החשוב לכל האליפויות שלו כאשר גם ב2005 וגם 2014 הוא לא היה השחקן הטוב בקבוצתו (מאנו היו בבירור האלפא ב2005 אבל אז נהגו אוטומאטית לתת את הפיינלס mvp לסופרסטאר).

    3. איך הוא הטוב בהיסטוריה כשאף אחד מכם לא ראה בלייב לא את בוב פטיט ולא את אלג׳ין ביילור. רובכם הצעירים גם לא ראיתם את מלון בשיאו האישי בתחילת שנות ה90 כשהיתה לו קבוצה עלובה (חוץ מסטוקטון). אני לא אומר שהוא פחות טוב אבל המילה בהיסטוריה רומזת שכל העידנים נלקחו בחשבון. אגב למי שהגיב על קרל מלון ב99. הוא היה כבר בין 35. אם טימי היה נותן עונת mvp בגילו כולם היו מהללים.

    4. אליפויות הם מדד בעייתי. האם למלון היו שחקנים סביבו שאפשרו את העומק כדי לנצח פלייאופים? יוטה היתה ונשארה קבוצה צנועה. בשיאה הייתה עם 2 סופרסטארים (סטוקטון גם היה מוגבל כסקורר) כשסביבו היו כמה שחקני חמישייה סבירים. לעולם לא היה לו את העומק של הבולס או אפילו של הסאנס ב1993.

    כGM הייתי בוחר במלון 10 פעמים לפני דאנקן ומקיף אותו בשחקנים שיורידו ממנו עומס. אבל זו דעתי הסובייקטיבית. שאם הייתי שם סביב מלון את השחקנים והעומק של סן אנטוניו גם הוא היה חוגג ונחגג בצורה שמגיעה לו.

    לבסוף, דאנקן הפציע בסוף עידן משחק הפנים של שנות ה90. הוא שיחק מול שאק בשיאו ב2000-2002 ונרמס (כולל סוויפ משפיל) ואת זה אומר אדם שלא יכל שנגעל משאק יותר מאשר מלברון. שאק של 2003 היה לא בכושר וממורמר. שאק של 2004 כבר היה פחות מפחיד והחל במעבר לאופציה שניה בהתקפה גם בלייקרס וגם בהיט אחר כך. את שאק בשיאו הוא לא הזיז. הוא לא התמודד עם אף שחקן פנים היסטורי לאורך כל התקופה למעט שאק. קווין גארנט ונוביצקי עושים כבוד לעמדה אך אילולי גארנט היה עובר לבוסטון הוא היה הופך להערת שוליים היסטורית סטייל וובר. נוביצקי הוא עילוי ומהפכן אבל מוגבל הגנתית בשביל להחשב לטוב ביותר.

    עוד פעם, לא שולל את הדיעה יכול להיות שהוא הטוב ביותר במיליון מדדים אבל במבחן העין שלי מלון היה שחקן טוב ממנו ואני לא מסוגלל לזלזל בשחקני על מהעבר שהיו צריכים להתמודד עם הסלטיקס של שנות ה60 ו70 שהיו עמוקים בכל בכל עמדה.

    1. ברלה

      27 יונ 2016 15:38:31

      קשה לי להגיב על כל מה שאמרת כי לא ראיתי את מלון בשיאו, בטח שלא פטיט וביילור, אבל לגבי שתי נקודות שהעלית: 1. בגדול אני מסכים עם ההערה על קרי ולדעתי כל עניין הפיינלס MVP יצא מפרופורציה, אבל השנה אי אפשר להכחיש שהוא היה חלש בגמר ובמשחק האחרון אפילו פגע בקבוצה שלו. בנוסף הוא לא נתפס כמנהיג בעוד שדאנקן נחשב לאחת הדמויות המשמעותיות בחדר ההלבשה של הספרס. אגב, בהחלט יכול להיות שאם הוא ימשיך ככה עוד כמה שנים נסתכל גם על קרי ככוכב שמאפשר לאחרים סביבו לפרוח. ימים יגידו.
      2. דווקא בשביל GM שרוצה לבנות קבוצה לטווח ארוך, לקחת שחקן נטול אגו כמו דנקן זה 'נו-בריינר' – אתה מקבל כוכב בלי כל הקרקס שבדרך כלל מתלווה לזה. לדעתי זה חלק גדול מהקסם שלו.

    2. גיא

      27 יונ 2016 15:48:27

      אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם קרל מלון –
      PER (עונה רגילה) ממוצע בקריירה: 23.9
      PER (פלייאוף) ממוצע בקריירה: 21.1

      אצל רוב השחקנים הגדולים, יש בקירוב שוויון בין העונה הרגילה והפלייאוף –
      ג'ורדן: 27.9 עונה רגילה, 28.6 פלייאוף.
      לברון: 27.7 עונה רגילה, 27.7 פלייאוף.
      דנקן: 24.2 עונה רגילה, 24.3 פלייאוף.
      אלאג'ואן: 23.6 עונה רגילה, 25.7 פלייאוף.
      נוביצקי: 23 עונה רגילה, 23.8 פלייאוף.
      צ'ונסי בילפס: 18.8 עונה רגילה, 19.1 פלייאוף.
      שאקיל: 26.4 עונה רגילה, 26.1 פלייאוף,
      קובי: 22.9 עונה רגילה, 22.4 פלייאוף.
      בארקלי: 24.6 עונה רגילה, 24.2 פלייאוף.
      פטריק יואינג: 21 עונה רגילה, 19.6 פלייאוף.
      גארנט: 22.7 עונה רגילה, 21.1 פלייאוף.
      רובינסון: 26.2 עונה רגילה, 23 פלייאוף.

      את הבדיקה עשיתי רק בכדי לאשש את התחושה שיש את הרושם שקרל מלון לא התעלה בפלייאוף.

      וזה לא מפתיע לגלות שנוביצקי ואלאג'ואן, מצדיקים את הציפיות, ומעלים את רמתם בפלייאוף.

      זה גם לא משנה את העובדה שאתה צודק לחלוטין –
      כל הדרוגים, הם הכי סובייקטיבים שיש, ומטרתם היחידה היא להעביר את הזמן עד לעונה הבאה…

    3. למר מנחם היקר

      28 יונ 2016 12:55:09

      גון למרות ההערכה למלון גם הוא היה נרמס בידי שאק בשיאו, שום שחקן בהיסטוריה של המשחק לא יכל להתמודד מול שאק בשיאו. שאק כתש וריסק את אחד משחקני ההגנה הגדולים בהיסטוריה,דבר שגרם ללארי בראון להגיד ששאק הוא שחקן הכדורסל הטוב ביותר שראה.

  20. אסף

    27 יונ 2016 15:22:52

    john דברו על זה בטור של מולי אתמול או שלשום, דירוגים כאלה לעד יהיו סובייקטיביים ולא משנה כמה משתנים יוכנסו להם אולי זה חלק מהקסם שלהם

  21. רנדי אורטון

    27 יונ 2016 15:43:16

    יונתן החמוד,
    אתה עדיין צעיר ויכול להנות מכדורסל אמיתי שמנוהל ע"י כוכב אמיתי כמו לברון ג'יימס ולא כמו שחקן אפור וזקן שעבר זמנו ממיזמן.
    אם פיספסת את הכדורסל של שנות 2000 אז אני יכול לספר לך בקצרה שהספרס היו הקבוצה הכי אפורה וקובי היה הכוכב העולה באותם זמנים.

    2. john

      27 יונ 2016 19:23:39

      1. קראת לי צעיר אז אני כבר בעדך. קיבלת רק על זה +1
      2. למזלי לא פיספסתי את שנות ה2000 למעט שנת הקבע שלי בצבע בשנת 2000 וגם בשנה הזו ראיתי את הפלייאוף.

      3. אני שמח שאתה לוקח על עצמך את היכולת לקבוע מהו כדורסל אמיתי. אתה בחברה טובה עם הגדולים מכולם. מקווה שיום אחד אגיע לדרגתך

      4. ממה הבנת שאני נהנה מדאנקן? השחקו האהוב עלי בעשור האחרון זה בלייק גריפין ולפניו כריס וובר. אין אצלי חפיפה בין "הטוב ביותר" לכיף ביותר לצפייה.

  22. גיא

    27 יונ 2016 15:52:13

    אני חייב לציין שאני מסכים עם האבליצ'ק (שגנב את הכדור) –
    נוביצקי, כאשר יפרוש, הרוויח חגיגת פרישה לא פחות מקובי או דנקן.

      1. Havlicek stole the ball

        28 יונ 2016 00:24:14

        What?!
        רנדי, אהבתי אותך עוד כשהתפצלת מhhh והחבורה, אבל ריי אלן? אני מבין שאתה הומר של לברון, אבל בחייאת…

        וויד הוא באמת עוף מוזר בראי ההיסטוריה.. לא ברור אם הוא יותר סם ג׳ונס או בראיינט..

  23. captain beefheart

    27 יונ 2016 15:52:42

    די, שברתם אותי. מחר תביאו לי ילד בן 9 שכותב כמו ש"י עגנון? מה הולך כאן? אולי זה רמאות והכל כותבים מנחם ואמביגיי בהתחזות?

    (וברצינות – לא סתם הופס הגיע לאן שהגיע. כשיש הקפדה על איכות כתיבה, אלה התוצאות).

    כמה שנאתי את הספרס באותה סדרה ששברו לנאש את האף, והרחיקו חצי סאנס שקמו מהספסל…

    ובכל זאת ראוי לומר שכל מה שנכתב כאן על מועדון הפאר הזה, על ההמשכיות ועל הבצפר שהוא עשה לשאר הליגה – הכל נכון ומדוייק.

    זה שדאנקן ה-PF הכי גדול אין שאלה בכלל. ברקלי ומלון, עם אפס טבעות ביחד, יכולים ללכת להכין פטל.

    התקופה הזו של הספרס, שתיקרא "הספרס של דאנקן ופופוביץ'", היא מהחומר שממנו עשויות אגדות. עוד מאה שנה ידברו על זה.

    1. רנדי אורטון

      27 יונ 2016 15:58:53

      גם ילדים צריכים לילמוד על אגדות אמיתיות כמו קובי בריאנט ושאקיל אוניל.

      דאנקן הוא סנטר אמיתי ובקטגוריה הזאת הוא לא ניכנס לטופ 10.

      1. Havlicek stole the ball

        28 יונ 2016 00:35:05

        אשמח לשמוע את הטופ 10 שלך בסנטרים..

        כנראה שווילט, ראסל, קארים, שאקיל, האקים לפניו בטוח.. מקבל.
        מוזס אולי..
        ומי? רובינסון ויואינג? פאריש? בלאמי? וולטון?

        בקיצור, אתה נורא אנטי אליו, וקשה לי להבין למה בעצם.
        הוא אפור משלוח, ועדיין.. לדעתי ראוי לכל הערכה++

          2. דחבש

            28 יונ 2016 11:28:07

            זהירות – אידיוט לפניך.

            מי ששם את מינג, מוטטמבו וסטודמאייר בטופ 10 סנטרים של כל הזמנים צריך להחליף ספורט מכדורסל לשחייה צורנית.

    1. גיא

      27 יונ 2016 17:00:26

      התגובה –
      ,נוביצקי לא ראוי להיות ברשימה עם גדולים כמו קובי,שאק,לברון,וויד,ריי אלן."

      מלמדת אותי שיש סיכוי סביר שלא ראית את נוביצקי משחק.

      אתה מוזמן להראות עוד שחקן חוץ מנוביצקי (2011) ואלאג'ואן (1994) שהוביל קבוצה לאליפות, ללא כוכב גדול נוסף לידו.

      1. אורי הלוי

        27 יונ 2016 17:18:07

        בגדול אני מסכים איתך, אבל כן היו ריק בארי וביל וולטון שהובילו קבוצה לאליפות במו ידם.

        בנוגע לנוביצקי, הוא אכן אחד מהגדולים בצד ההתקפי של המגרש, אבל ההגנה היא שפוגעת במורשת שלו.

        1. גיא

          27 יונ 2016 17:44:04

          לצד ברי שיחק ג'אמל ווילקס (HOF),
          לצד וולטון שיחק לוקאס (אול-סטאר בין השנים 75 – 79, והקלע המוביל של הקבוצה באותה עונה)

          הקבוצה עם הכי קצת אול-סטארס בשורותיה זו סיאטל של 79'.

          1. אורי הלוי

            27 יונ 2016 17:54:17

            נקודה חשובה שתמיד צריך לציין כשמדברים על הול אוף פיימרים היא העובדה שלילגה יש מסורת "לתגמל" את החלוצים של המשחק, כל שישנן הרבה מאוד בחירות של שחקנים עד סוף שנות השבעים שאין מוצדקות בהכרח. מלבד זאת, 1975 הייתה עונת הרוקי של ווילקס בה הוא קלע 14.2 נקודות למשחק, דומה מאוד לממוצעים של אוטיס ת'ורפ או ג'ייסון טרי, השחקנים השניים בחשיבותם בקבוצות שהזכרת.
            בנוגע ללוקאס אתה כנראה צודק. הוא אכן היה שחקן מצויין, פשוט כשמדברים על האליפות של פורטלנד ב1977 השם הראשון (ולרוב האנשים גם היחיד) שקופץ לראש. לוקאס לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו.

          2. גיא

            27 יונ 2016 18:03:17

            אני ממש לא מסכים לגבי ווילקס.
            את הפיינלס הם לקחו בסוויפ. אבל את גמר המערב, הם ניצחו ב-7 משחקים.
            15.3 נק' למשחק, והגנה אדירה על צ'אט ווקר (ותודה ל-nba classic games), עשו את ההבדל בסדרה.

            (ווילקס שיחק 30 דקות למשחק באותה שנה, חלק נכבד מהם לצד ברי. אולי הסמול-בול הראשון…)

        2. גיא

          27 יונ 2016 17:47:51

          לגבי נוביצקי –
          מגוון כזה של תצוגות קלאץ', סיבוב אחרי סיבוב בפלייאוף של 2011 ,
          אני זוכר רק מהגדולים ביותר.
          אליפות שכזו משכיחה בקלות את ההגנה הבעייתית שלו.

          1. אורי הלוי

            27 יונ 2016 17:56:36

            2011 הייתה שנה מופלאה מבחינת דירק, אבל אני לא חושב שניתן באמת למקם שחקן בראי ההיסטוריה על סמך עונה אחת או שתיים. במבט לאחור על כל הקריירה, הנטל ההגנתי הוא ששם את נוביצקי טיפה מאחורי דאנקן, מלון ובארקלי בדיון על הPF הגדול ביותר.

          2. גיא

            27 יונ 2016 18:10:37

            כמו כל הרשימות, גם רשימת ה-PF היא סופר סובייקטיבית.

            אצלי, זה:
            1. דנקן.
            2. מלון.
            3. נוביצקי.

            את פטיט למשל, לא ראיתי אפילו ב-nba classic games. יכול להיות שמגיע לו מיקום גבוה יותר, אין לי כלים לשפוט.

            לגבי בארקלי – תאמין לי, ראיתי אותו המון. הוא לא שמר יותר טוב מנוביצקי, אין לו את אורך הקריירה של נוביצקי,
            והנקודה המכריעה בשבילי –
            הן ב-94', והן ב-95', חלק נכבד מההפסד לרוקטס, הוא על כתפיו הרחבות של בארקלי. KJ הגיע למאני טיים, בארקלי לא.
            לנוביצקי להבדיל, יש אליפות שרשומה על שמו.

          3. אורי הלוי

            27 יונ 2016 18:16:43

            כמובן שכל הרשימות הן סובייקטיביות, הנחתי זאת כמובן מעליו. אני לא מנסה לטעון שהרשימה שלי טובה יותר משל כל אחד אחר.
            לגבי פטיט גם אני לא ראיתי אותו משחק לצערי, וגם אם הייתי רואה אני לא חושב שניתן היה לעשות השוואה הוגנת בין תקופות כל כך שונות של כדורסל.
            אני אקח את מילתך לגבי בארקלי בתור אוהד סאנס שראה יותר משחקים שלו ממני. הבעיה בגדולה בצפייה במשחקים של שחקני עבר היא שכל המשחקים המשודרים בטלוויזיה והנמצאים באינטרנט הינם המשחקים בהם הכוכבים שיחקו מצוין ונתנו הופעות גדולות, ומשום כך דעת הצופה מוטה לטובתם. מה שאני מנסה לומר הוא שקשה מאוד למצוא באינטרנט משחק רע או אפילו ממוצע של בארקלי, ולכן קשה לי לראות אותו כמשהו מלבד המפלצת שהוא היה במשחקים שכן ראיתי.

          4. מתן גילור

            27 יונ 2016 18:23:57

            אורי, מה שכתבת עכשיו חשוב מאד, כדי להבין את הגלוריפיקציה של העבר. כשאתה רואה רק משחקים גדולים של שחקן (או אפילו רק משחקים בפרופיל גבוה בהם הוא נותן את כל כולו) אתה תשפוט אותו אחרת מאשר היום, כשאנחנו רואים את השחקן עשרות פעמים בעונה, בהן הוא צריך לחלק כוחות או שסתם נופל על יום לא משהו במשחק זניח.

          5. גיא

            27 יונ 2016 18:33:55

            לרגע לא טענתי שהרשימה שלי טובה יותר משלך!
            הפוסט שלך, התגובות שלך – ברמה נהדרת. כזו שמעודדת דיון.

            אני ממליץ על משחק 7, 1995, סאנס מארחים את הרוקטס.
            רגעים של שברון לב אמתי, רגע אחרי החטאת העונשין של KJ.

            את המשחק הזה, אח שלי "שידר" לי, בשלמותו, בזמן שהייתי חייל.
            הוא בבית, בטלפון. אני אי שם תקוע בתקוע, בטלפון ציבורי.
            אני זוכר כל כך טוב את החטאת הענושין של KJ, אחרי שקלע 21 עונשין רצופות.
            לא קל להיות אוהד…

          6. ישראל קרמר

            27 יונ 2016 23:29:27

            לגארנט מקום בדיון לפני נוביצקי. כשהיה מסביבו צות מתאים הוביל אותו לאליפות כשהוא היה שותף להנהגת הסלטיקס עם פירס והשחקן החשוב ביותר שלה עם יכולת הגנתית אדירה ויכולת התקפית משובחת וחכמת משחק רבה. ויש לציין שהוא היה השחקן החשוב ביותר עם נתונים של 19 נק' ותשעה כ"ח בלבד!

  26. ישראל קרמר

    27 יונ 2016 20:42:43

    למרות כל יכולותיו ותכונותיו של "היסוד הגדול" טימות'י ת'אודור דאנקן, לא מוכרח של הפ"פ הטוב בכל הזמנים.
    ביילור היה פאוור בגובה של ס"פ לכל היותר עם 1.95 מ' ניתור וריחוף נפלאים ושחקן חכם מאוד וקלעי מצוין וריבאונדר משובח לא פחות.
    בארקלי היה גם הוא חיית ריבאונד וקליעה ומסירה וחוטף טוב בגובה דומה וגם שמנמן (לכן כונה "גבעת הריבאונד העגלגלה="ראונד מאונט אוף ריבאונד").
    האם דאנקן היה מגיע לכל יוכולותיו והישגיו עם היה בגובה כזה ולא 2.11 מ'?

    1. רועי ויינברג

      28 יונ 2016 00:17:15

      ביילור שיחק בתקופה שונה לחלוטין, אני לא יודע כמה הוא בר השוואה לדאנקן. חוץ מזה, 0 אליפויות, מה שתקף גם לבארקלי.

  27. ישראל קרמר

    27 יונ 2016 23:47:21

    לגבי דירוג הפאוורים הטובים בכל הזמנים שכמה הזכירו אביא כאן את שלי:
    אלג'ין גיי ביילור
    צ'ארלס וייד בארקלי
    טימות'י (טים) ת'אודור דאנקן
    קווין גארנט
    רוברט (בוב) לי פטיט ג'וניור קרל מלון
    אלווין ארנסט הייס
    ג'רי ריי לוקאס
    קווין אדווארד מקהייל
    דייויד (דייב) אלברט דה-בושר.

    עשייריה שנייה:
    מייס אדווארד כריסטופר וובר השלישי
    לארי דוֹנֶל נאנס
    דירק נוביצקי
    שון דוויין מריון
    פאו גאסול אִי סָאֶז
    לארי דמטריק ג'ונסון
    סדריק בראיין מקסוול
    מוריס ד' לוקאס (בפאוור של פורטלנד בשנות ה-70 ובאליפות של 77')
    שון ט' קמפ
    ביילי א' האוול

    25-21:
    צ'ארלס לינווד (באק) ויליאמס
    קווין ויליס
    הארולד ("האפי") הֶירסטון
    דולף שייס
    גאס ג'ונסון ג'וניור.

  28. ישראל קרמר

    27 יונ 2016 23:53:50

    לגבי חסימות לארי נאנס היה קרוב ליכולתו של דאנקן בזה והוא הפאוור השני בכל הזמנים בחסימות. השלישי הוא הייס ושלושתם הם הפאוורים היחידים עם לפחות שתי חס' למשחק..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט