אם כל ההשוואות/ארבל ילין

לברון ג'יימס. מייקל ג'ורדן. כן, כן, אני יודע שנמאס מההשוואה, אבל בדיוק על זה אני רוצה לדבר. נמאס לכולנו, ובמיוחד ללברון ג'יימס, מההשוואה הנוראית הזו. הרי אפילו את ישו לא השוו לאלוהים, לא?

ניתן למצוא ברשת פרסומת של ESPN בה רואים רגעים שונים מחייו של אדם לבן מקריח ומבוגר שמסתבר שקוראים לו מייקל ג'ורדן. האיש מסכן. כולם מאוכזבים כשהם רואים אותו, כי הם חושבים שהם הולכים לפגוש את השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים (השגבב"ה? באנגלית זה הרבה יותר פשוט).

אולי זאת הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא את לברון ג'יימס – אנחנו כל הזמן מצפים לראות את מייקל ג'ורדן. ולמה זה? ברגעים כאלו אני אוהב להאשים את התקשורת, כי היא הרי אשמה בכל. ב- 2002 המגזין Sports Illustrated שחרר כתבת שער שנקראה בפשטות The Chosen One על נער חביב בן 17 מאוהיו שיודע לשחק כדורסל. אם להוסיף חטא על פשע, על החולצה שלבש שחקן התיכונים היה המספר 23. וכאמור, ב-2003, רק חודשיים אחרי שג'ורדן פורש סופית (בפעם השלישית והאחרונה), אותו יורש עצר נבחר בדראפט, כמובן בבחירה הראשונה. The king is dead, long live the king!

התקשורת אשמה (לברון על השער של ספורט אילוסטרייטד, 2002).

בואו נעצור לרגע ונעשה ניסוי מחשבה. אין מייקל ג'ורדן. תרגעו, תרגעו, הוא עדיין קיים, פשוט בשביל הניסוי הזה, נשים אותו בצד. מה שזה אומר זה שאחרי שד"ר ג'יי, מג'יק ובירד פורשים נותר חלל ריק בו קבוצות חזקות מאוד לוקחות אליפויות אבל בלי אף שחקן שנראה על אנושי כמו אותם גדולים ביותר. יוטה, סיאטל ופורטלנד שוברות מנחוס רב שנים. כך גם פיניקס עם צ'ארלס ברקלי, ואולי אפילו ניו יורק, לכו תדעו. שנות האלפיים מגיעות וקובי ושאקיל מלהיבים אותנו ומכינים אותנו לרגע בו מגיע לו לברון ג'יימס ומפוצץ לנו את הראש. איזו מסת גוף, אילו שרירים. פשוט קטר שדוהר לסל ויודע לסיים ברכות. הוא לא מזכיר לנו אף שחקן, הוא לא מלא בעצמו באופן מוגזם, הוא סימפטי, אהוב והכי חשוב – אולי הגדול מכולם באמת. בנוסף לכך, בגלל שג'ורדן לא ריסק אותם בסוף שנות השמונים, קליבלנד יוצרים קבוצה חזקה, עם בטחון ואמונה, ובונים לו סגל אדיר עם אנדרה איגואדלה, כריס פול ופול מילסאפ ויוצרים שושלת שלא הייתה בליגה מאז שנות השישים.

אז אז מגיע ג'ורדן. הוא אפילו יותר תחרותי, אם זה בכלל אפשרי, ממה שאנחנו מכירים, בגלל שהוא רוצה להוכיח שהוא גדול יותר מלברון. הוא לוקח שלוש פעמים את שחקן ההגנה של השנה (במקום פעם אחת) כדי להראות מה באמת חשוב במשחק והפעם לא פורש אפילו פעם אחת ומשחק עד גיל 50, רק כדי להוכיח נקודה. טוב, אולי הגזמתי. בכל מקרה, גם אם מצבים היפותטיים היו אפשריים, מצב זה כמובן לא אפשרי מהסיבה הפשוטה ביותר. לברון ג'יימס משחק כדורסל בגלל מייקל ג'ורדן, בדיוק כמו שמייקל שיחק בגלל ד"ר ג'יי. אם מייקל לא היה קיים בשנות התשעים, לכו תדעו, אולי לברון היה משחק פוטבול בכלל (והוא לגמרי יכול).

אבל רגע, שכחנו משהו חשוב, תשאלו את הוד אווירותו. כדורסל זה לא משחק של יחידים, זה משחק של קבוצות, ולא משנה כמה שחקן הוא גדול, הוא לא יכול לקחת אליפות לבדו, ויעיד על כך ד"ר ג'יי שהוזכר למעלה, שעד שלא הגיע מוזס מאלון להשלים אותו, האליפות חמקה ממנו. יעידו גם רג'י מילר, צ'ארלס בארקלי, אלן אייברסון וסטיב נאש שלבד זה לא מספיק. סטוקטון ומאלון יגידו לכם שגם שני שחקני על שמשלימים אחד את השני באופן כמעט מושלם לא תמיד מספיקים אם עומדת מולם קבוצה חזקה מספיק.

אם באמת נבדוק את עשרים השנה האחרונות (ואני בדקתי), נוכל לראות שבכל קבוצת אליפות יש לפחות שני שחקנים שאפשר להגיד עליהם שהם שווים היכל התהילה, אולי למעט דטרויט ב-2004, שחוץ מבן וולאס, אף אחד מהקבוצה לא בטוח יהיה בהיכל, וגם היא הייתה קבוצה שלמה עם מאמן גדול. אם נסתכל על קבוצות שזכו בכמה אליפויות, קרי שושלת, נראה שיש בקבוצות הללו מעבר לשניים שלושה שחקני היכל התהילה מובהקים, כמות לא מוגבלת של שחקנים משלימים מעולים: שחקני קלאץ', סטופרים הגנתיים, מומחי שלשות וכן הלאה.

יש כאן כמובן את עניין הביצה והתרנגולת הנדוש. האם שחקני היכל התהילה מביאים אליפויות או שאליפויות שמות את השחקנים בהיכל התהילה. התשובה היא כנראה גם וגם. דוגמה מובהקת לכך היא הבוסטון סלטיקס של שנות ה-50-60. שחקנים ענקיים, עם מאמן אגדי, שיצרו את השושלת הגדולה אי פעם בספורט האמריקני. כרגע הקבוצה של בוסטון ב-62-63 מחזיקה בשיא של תשעה שחקנים שנכנסו להיכל התהילה! תשעה!

בחלק גדול מהמשחקים בפלייאוף הנוכחי השחקן התשיעי של קליבלנד אפילו לא שיחק. עכשיו זה ברור במקרה הזה שאותו שחקן תשיעי של הסלטיקס, aka "Satch" Sanders, שנכנס להיכל לא מזמן ונבחר רק פעם אחת לחמישיית ההגנה השנייה של הליגה, לא היה נכנס להיכל התהילה אם לא היה חלק מהשושלת.

אז מה אני בעצם אומר פה? ההשוואה של לברון לג'ורדן היא מגוחכת, פשוט בגלל שללברון אף פעם לא היה את פיפן לצידו. גם לא את רודמן, ולפעמים אפילו לא את קוקוץ'. כשהוא הבין את זה ועבר למיאמי ליצור שלישייה של שחקני היכל התהילה עתידיים, הוא פשוט שכח לדבר עם איש יחסי הציבור שלו (או לפטר אותו) לפני שסיפר על ההחלטה, וכך ההשוואה לג'ורדן, שלא עזב את הבולס, עלתה לנו ושנאנו את לברון. ומי אשם בזה? נכון, התקשורת. הרי בדיעבד כולנו יודעים כמה ג'ורדן היה מהמר כפייתי שמרביץ לחבריו לקבוצה ובוגד באשתו באופן סדרתי, אבל עדיין אנחנו מהללים אותו ושונאים שחקן שברור לחלוטין שאובייקטיבית הוא אדם יותר טוב. אנחנו נוטים לחשוב שלג'ורדן היה קלאס שללברון אין, בעוד שג'ורדן היה מפרק יריבים בטראש טוק באמת מלוכלך, בזמן שלברון היה נעלב מזה ומתרכז במשחק. אם היינו באמת מתעסקים נטו בכדורסל, בצורה האובייקטיבית ביותר האפשרית, כולנו היינו מהללים את לברון ולא מתעסקים ביחסי הציבור הגרועים שלו.

בואו נרגע לרגע משנאת התקשורת שלי (שגם בה אשמה התקשורת) ונחזור לנושא. מה שמתגלה בפלייאוף הזה, ובמיוחד במשחקים האחרונים בגמר, זה שללברון יש סוף סוף שחקן היכל התהילה לידו בקליבלנד והוא רק בן 24. קיירי ארווינג במשחק מספר 5 נתן תצוגה בלתי נשכחת, והיה כיף לראות איך לברון מסתכל מהצד מדי פעם ונח לו. סוף סוף הוא יכול לנוח. לעומת קיירי, קווין לאב לחלוטין הרס את הסיכויים שלו להיחשב לשחקן גדול באמת, ולא שחקן מעולה בקבוצה גרועה. לעומתו, דרך אגב, התהליך שעבר כריס בוש במעבר למיאמי הוא מאוד מרשים.

אבל שוב, האם שני מגה סופרסטארים יכולים לנצח קבוצה באמת חזקה? כנראה שלא, במיוחד כשגולדן סטייט כל כך חזקה, ויש לה את הכלים להפוך לשושלת אמיתית. כבר היום יש לה שלושה שחקנים ששווים היכל התהילה ושלושתם בני 26-28. בנוסף יש להם שחקנים משלימים נהדרים, מאמן גדול וג'נרל מנג'ר עוד יותר, ואת המאזן הטוב בהיסטוריה של הליגה. אגב, רק בגלל המאזן הזה, קשה לי להאמין שהם יפסידו את האליפות, וכך גם חשבתי כשהם היו בפיגור 3-1 מול אוקלהומה. זה פשוט לא הגיוני. ולכו תדעו, אם הווריורס ימשיכו ככה בשנים הקרובות, אולי בעוד חמישים שנה יכניסו להיכל התהילה את שון ליווינגסטון.

לברון אמר במסיבת עיתונאים לפני כמה ימים "אני לא מייקל ג'ורדן, אני לברון ג'יימס", בהתייחסות לדברים שאמר פיל ג'קסון על כך שלברון צריך להרים את המשחק שלו לרמות על כמו ג'ורדן. אם לברון איכשהו יצליח לגנוב את הסדרה הזאת מדריימונד גרין וחבורתו ויצליח לעשות את האפסט הגדול ביותר בהיסטורית הגמרים, כולל יצירת הפלופ הגדול ביותר בקבוצה הנגדית, אולי, רק אולי, לרגע נשכח את ג'ורדן ונראה את לברון ג'יימס בגדולתו. אבל כמובן שאז מישהו יראיין את ג'ורדן ויהרוס לכולנו את הרגע הנפלא.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 167 תגובות

  2. אני

    15 יונ 2016 13:38:02

    זאת לא הסיבה שאני נגעל לפחות מלברון. את מייקל בקושי ראיתי משחק, ואין לי רגשות כלפיו בכלל. וכך גם אני מניח לכל אוהד מתחת גיל 30

  3. יניב

    15 יונ 2016 13:42:58

    פוסט יפה,מנוסח יפה ומעניין אבל מבחינתי 2 סתירות:
    1.כל העניין של ספורט בכלל זה ההשוואות והשיאים שעושים לעומת העבר,ולא בהכרח רק בכדורסל.מה שאתה מציע זה תשכחו את העבר,מה שמבחינתי האישית מוציא את כל הכיף.אני זוכר את עצמי בתור נער באזור הבר מצווה שהדבר שהכי מפחיד אותו זה שמייקל ג'ורדן יעבור את האליל שלי מג'יק ויהפוך להיות השחקן הטוב בעולם וזה חלק מהחוויה.
    בוא נקצין את זה ולקראת האוןלמפיאדה שבאה עלינו לטובה תשכח מהשיאים ותתמקד רק במנצח של התחרות הספציפית.זאת אומרת שאין הבדל למשל שבולט ב2009 רץ 9.58 וניפץ את השיא עולם ברמה מאלפת חושים ונשווה את זה למי שינצח באולמפיאדה עכשיו עם תוצאה של 9.90.התמקדנו בהווה וראינו גדולה של אצן שניצח את המקצה היוקרתי בעולם(סביר להניח שזה גם יהיה בולט אבל עצם הדוגמא)
    2.אם יש דבר שהכי מטריף אותי וגם אתה חטאת בזה,זה האקסיומה שאם אני לא אוהב/שונא שחקן אני מפסיד את "הגדולה" ההיסטורית שלו,זה בולשיט אחד גדול ורני יסביר.נתחיל מזה ששחקן באמת גדול לא ישאיר לך הרבה ברירות.כמו שכתבתי שנאתי את ג'ורדן ושהוא זכה באליפות השניה ברציפות התפללתי רק שלא ייקח את השלישית.ברגע שהוא זכה בשלישית הבנתי שאני צופה פה במשהו מיוחד והוא רכש את הכבוד שלי,יחד עם זאת אף פעם לא הייתי מהשרופים עליו וגם אין לי שום בעיה שיבוא מישהו שיהיה יותר טוב ממנו.דבר שני אפשר לראות משחק גדול משחקן שאתה לא סובל ואני חייב לציין שיש בזה הרבה כייף מסוג אחר.אני חייב להודות שלמרות שמאז 2009 הלייקרס פח אשפה,אני מרגיש מעורבות כאילו הלייקרס שלי בגמר ב6 שנים האחרונות וזה מבחינתי מאוד כיף

        1. איש הערפל

          15 יונ 2016 17:59:30

          והם פח אשפה רק בשניה שקובי קרע את גיד האכילס, אני רוצה להאמין שאם הוא לא היה נפצע באותה עונה מחורבנת, הפלייאוף נגד הספרס היה נגמר אחרת (בטח לא בסוויפ), מה שהוא עשה באותה עונה היה יותר ממדהים אבל כמובן כולם שוכחים מזה *בגלל* לברון.
          אני בכלל חושד שהוטו על עסקת כריס פול ללייקרס הגיע מ"מחנה" לברון….

  5. למר מנחם היקר

    15 יונ 2016 13:50:20

    אני רוצה להסביר משהו אי אפשר להשוות מדדים בין עשורים המשחק כל כך משתנה וזה לא משנה אל איזה מדד תסתכל הוא פשוט לא יהיה הוגן/ אפקטיבי.

    1. למר מנחם היקר

      15 יונ 2016 14:22:18

      זה לא רק לגורדן זה כמו שאי אפשר לעשות השוואה בין בירד ללברון לא ניתן לייצר מדד שישווה תקופות זמן שונות,אם זה חוקים שמקלים על גבוהיים בעבר מעמסה פיזית הסכמי טלוויזיה, תחרותיות הליגה סוג ההתקפות (בעבר ההתקפות היו בנויות הרבה יותר בצבע) לא ניתן לייצר מדד שישווה בין עשורים.

  7. עגל

    15 יונ 2016 14:01:48

    כתבה מצוינת, ברוך הבא!
    אי אפשר להשוות בין תקופות מרוחקות וגם לכן יש להנות מגדולה של הרגע.
    משחקי "מה היה קורה אם" הם בזבוז זמן הרסני.

  8. צביקה

    15 יונ 2016 14:09:39

    מאמר מצויין. ולברון הוא לברון ואליו אנחנו מתייחסים – נהנים ממשחקים גדולים ומהיציבות ומהרמה העליונה, ומקטרים עד כדי ביקורת חריפה על דברים שונים שעולים ביחד עם כל הטוב הזה. ככה זה אוהדים וככה זה בספורט.

  9. רעש של התזה

    15 יונ 2016 14:09:59

    גילוי נאות – איני מחובבי לברון.

    עם זאת, סבורני שלג'ורדן היו המון הקלות בדרך להיות האליל שהוא היום. איני מדבר על הקלות במובן הספורטיבי – ג'ורדן הוא הספורטאי הגדול ביותר שיצא לי לראות, אדם תחרותי באופן אובססיבי שזכאי לכל אחד מהתארים להם זכה.
    אבל – וכאן מגיע אבל גדול – חיי הספורטאי המקצועני קשים ביותר. המשאבים הנפשיים הנדרשים להתעשת במהירות מהפסד ולא לנוח על זרי הדפנה אחרי נצחון הם אדירים, בטח ובטח כשיש סביבך כסף גדול וציפיות כפי שהיו סביב ג'ורדן וכפי שכעת יש סביב לברון.
    בתקופת ג'ורדן, לא היו מצלמות בכל מקום, האינטרנט לא היה נפוץ, ולמרות מעלליו הרבים (שהיו נתפסים באופן שלילי עבור מודל לחיקוי בסדר גודל שלו), המכונה המשומנת שעבדה סביבו הצליחה לשמר לו תדמית נקייה יחסית של גיבור שרק שנים אחר כך התגלה כאדם קטנוני ואובססיבי, ולכן רובנו זוכרים ונזכור אותו כאגדה מהלכת.

    אצל לברון הדבר שונה לחלוטין. הוא חי בעידן בו עולות שאלות קשות על כך שהוא עשה דבר פשוט כמו להפסיק לעקוב אחרי חשבון הטוויטר של הקאבס. הרבה יותר קשה עם הרעש מאשר בתקופת ג'ורדן, והרבה יותר קשה לפרוק לחצים כפי שג'ורדן היה עושה בהימורים, מין, ועוד. לברון, עקב רצונו לשמש כמודל לחיקוי לא יוכל להסתיר פריקת לחצים כזו, ולא זוכה להנחות בתחום.

    לכן, למרות שבכל מקרה ג'ורדן בעיני גדול מלברון, מצער אותי לראות ששופטים אותו לחומרה, בלי להתחשב בקשיים אשר תקופה זה מביאה עמה לספורטאי מקצועני.

    סתם נקודה למחשבה.

    1. למר מנחם היקר

      15 יונ 2016 17:37:38

      חיי כוכב NBA הם הטובים ביותר בעולם, אין להם דאגות כלכליות יש אנשים שעובדים 15 שעות ביום ולא סוגרים את החודש, להגיד שחיי כוכב NBA קשים הם שטות, ציטוט הדברים שצארלס ברקלי אמר (הכוונה לדרק רוז).
      He’s a great player and a great kid…but that was stupid. We’re so blessed. I limp around but I go home to a big ol’ mansion,” Barkley said. “There are people that work harder than Derrick Rose that go home to a shack. There are consequences for what we do for a living. We’ve got the best life in the world. I’m a poor black kid from Leeds, Alabama, who grew up in the projects and I don’t mind limping around [now]. When I go home, I have a big ol’ house. I’ve got good sheets; I don’t know the thread count, but they’re good sheets. I’ve got a big car and I never have to worry about bills. Derrick Rose is making $20 million dollars a year and he’s got a couple of bad knees. There are pros and cons of what we do for a living.”

      1. p

        15 יונ 2016 18:56:22

        ל"למר מנחם היקר", הציטוט של ברקלי היה לדעתי על משהו שרוז אמר בנוגע לבריאות שלו, שהוא לא רוצה לכאוב כל החיים.
        אין ספק שלהיות מליונר קל יותר מאשר להיות עני מרוד, אבל מה ש"רעש של התזה (??) העלה, זאת נקודה שאני מאד מסכים איתה, שהיום הכיסוי התקשורתי ובעיקר האינטרנטי, הנגישות של אתרים (קח דוגמה, ספורט 5 היום בכתבה שריצרד ג'פרסון אמר לתומפסון שהוא צריך לסתום את הפה. בתקופת ג'ורדן, כשקראנו על דברים יום וחצי אח"כ בעיתון, אף אחד לא היה טורח להדפיס את זה), זה משנה את התמונה, ומעמיד עוד אספט ורף בלתי אפשרי עבור לברון שהרבה יותר קשה משהיה בתקופת ג'ורדן.
        לסיכום, אין שום צורך לרחם על אף כוכב NBA, אבל אפשר להכיר שהיום הדרישה מהשחקנים מחוץ למגרש, גבוהה הרבה יותר.

  10. MBK

    15 יונ 2016 14:11:40

    אם בן וואלס יהיה לדעתך HOF
    וראשיד וצ׳ונסי לא ?

    ראית את קוקוץ משחק ? קוקוץ לצידך זה טיעון לטובת ג׳ורדן ?

    מתוך סקרנות ארבל ואל תבין אותי לא נכון כי הפוסט כתוב טוב , בן כמה אתה ?

    1. מתן גילור

      15 יונ 2016 14:30:38

      צ'ונסי יהיה HOF. אני מוכן להמר על זה במיטב כספי. (שמסתכם לסכום אסטרונומי של 4.9 ש"ח. שווה ערך לכ-2.5 גלידות ברשת המבורגרים, בפעם האחרונה שסעדתי באחת כזו.)

  11. ארבל

    15 יונ 2016 14:29:32

    אני בן 29, וזה לגמרי לחובתי. צ'ונסי וראשיד כן יכולים להיכנס להיכל התהילה אבל הרבה יותר גבוליים מבן, זה בטוח. קוקוץ' ייתכן וייכנס להיכל התהילה, גם בגלל, ואולי בעיקר, התרומה האירופאית וההסתכלות היותר רחבה על ההשפעה שלו ותרומה שלו למשחק. לא ראיתי אותו משחק מספיק בשביל לדעת יותר ממה שקראתי עליו. אגב, כשעשיתי את בדיקת הקבוצות בעשרים שנה האחרונות, עלו לי שתי שאלות מעניינות והן האם דרק פישר ורוברט הורי צריכים להיכנס להיכל התהילה. אני אישית חושב שכן, אבל שוב הרבה ייטענו נגד.

    אוסיף גם שבטוח שלי יש באמת סתירה לוגית די ברורה, שאני אישית אוהב, והיא שאני טוען שההשוואה מגוחכת ומאוסה, ואני מסביר את זה על ידי השוואה. הנקודה המהותית עבורי היא יותר התפיסה שלנו את המציאות דרך התקשורת וההסתכלות ההיסטורית.

    1. MBK

      15 יונ 2016 15:00:29

      אתה מששתש יתר על המידה בפרמטר של HOF שלדעתי לא צד בעניין
      כאינדיודואלים אין מקום לפישר או הורי כ HOF
      שהשיקול הוא מה תרומתם בקבוצה אלופה אז יתכן וכן ( בעיקר הורי )

      עכשיו – מה הסיכוי של שלחקו כמו פישר להיות HOF אם היה משחק לצד לברון , קובי או ג'ורדן ?

      זה שסביב לברון היה סגל חלש לאורך השנים זה טיעון קלוש מידיי
      כמה HOF היו סביב האקים ב 94 ?
      במיאמי 2006 היו פייטון ומורנינג 2 HOF בגיל 73 יחד אז מה זה אומר בעצם על מיאמי ? 4 HOF בקבוצה ועדיין האליפות הזו רשומה על וויד וקצת על שאק

      1. גיא

        15 יונ 2016 15:16:34

        לשאקיל היה ב-2006 את ה-PER התשיעי בגובהו.
        2 שחקני טופ 10 באותה קבוצה, זו נקודת פתיחה לא רעה לאליפות…

        אלאג'ואן 94' זה היוצא מן הכלל שמצביע על הכלל.

          1. גיא

            15 יונ 2016 16:36:54

            בהחלט לא רק מספרים.
            והדוגמה של דאלאס בהחלט במקום, אתה צודק.

            2015 – קרי, קליי, גרין.
            2014 – דנקן, לאנרד, פרקר.
            2013 – לברון, ווייד.
            2012 – לברון, ווייד.
            2011 – נוביצקי.
            2010 – קובי, גאסול.
            2009 – קובי, גאסול.
            2008 – גארנט, פירס, אלן.
            2007 – דנקן, פרקר, ג'ינובילי.
            2006 – ווייד, שאקיל.
            2005 – דנקן, פרקר, ג'ינובילי.
            2004 – וואלאס.
            2003 – דנקן, רובינסון.
            2002 – שאק, קובי.
            2001 – שאק, קובי.
            2000 – שאק, קובי.
            1999 – דנקן, רובינסון.
            1998 – ג'ורדן, פיפן, רודמן.
            1997 – ג'ורדן, פיפן, רודמן.
            1996 – ג'ורדן, פיפן, רודמן.
            1995 – אלאג'ואן, דרקסלר.
            1994 – אלאג'ואן.
            1993 – ג'ורדן, פיפן.
            1992 – ג'ורדן, פיפן.
            1991 – ג'ורדן, פיפן.
            1990 – תומאס, דומארס.
            1989 – תומאס, דומארס.
            1988 – מג'יק, וורת'י.
            1987 – מג'יק, וורת'י.
            1986 – בירד, מקהייל, פריש.
            1985 – מג'יק, קארים.
            1984 – בירד, מקהייל, פריש.
            1983 – מוזס, ד"ר ג'יי.
            1982 – קארים, מג'יק.
            1981 – בירד, טייני ארצ'יבלד.
            1980 – קארים, מג'יק, ווילקס.
            1979 – דניס ג'ונסון.
            1978 – ווס אנסלד, אלווין הייז.
            1977 – וולטון, לוקאס.
            1976 – דייב קאוונס, האבליצ'ק, ג'ו ג'ו ווייט.

            40 שנה,
            האלופות שאין להם יותר משחקן אחד באחת מחמישיות העונה, או בחמישיית ההגנה של העונה
            (שזה נראה לי מדד סביר לשחקן שהוא בטופ 10 – 15 בליגה)
            הן:
            סיאטל 79'
            יוסטון 95'
            דטרויט 04'
            דאלאס 11'

            לכל השאר 2 או 3 כוכבים מהטופ של הליגה.
            (כאשר אפשר בשקט לטעון שב-79' גאס ג'ונסון היה בטופ של הליגה, למרות שלא ענה לקריטריון שהצבתי,
            וב-2011 טייסון צ'אנדלר שנבחר לחמישיית ההגנה השנייה, נתן את עונתו הטובה ביותר ב-NBA, לצד ג'ייסון קיד, שכבר לא שיחק כמו אותו שחקן שהוביל קבוצה לפיינלס, אבל כן נתן תוספת אדירה של ניסיון וווינריות)

            אני חושב שמהרשימה בהחלט ניתן ללמוד שקשה מאוד, עד כמעט בלתי אפשרי, לקחת אליפות ללא לפחות 2 שחקני טופ 10 – 15

          2. רועי ויינברג

            15 יונ 2016 16:41:24

            דאלאס של 2010/11 היא קבוצה סופר חריגה. רק שחקן אחד בטופ 20 של ה-PER, נוביצקי, ואליפות שאף אחד לא הימר עליה. גם נוביצקי לא היה דומיננטי להחריד באותה עונה כמו חאכים שלקח MVP ו-DPOY ב-1993/94.

          3. גיא

            15 יונ 2016 17:03:30

            דרך אגב, המשותף לקבוצות "נטולות הכוכבים" שזכו באליפות?

            מאמן מהשורה הראשונה.

            1979 סופרסוניקס – לני ווילקינס (HOF כשחקן וכמאמן)
            2004 פיסטונס – לארי בראון (HOF כמאמן)
            2011 מאבריקס – ריק קארלייל.

          6. גיא

            15 יונ 2016 20:55:57

            אתה צודק.
            משום מה כתבתי גאס ג'ונסון. והכוונה היא כמובן לגאס וויליאמס שנתן סדרת גמר מדהימה.

            נתון מעניין –
            קיירי הוא השחקן הראשון מאז גאס וויליאמס ב-79' שיש לו 3 משחקים בפיינלס עם 30+ נק', אחרי שאת העונה הסדירה סיים עם פחות מ-20 נק'.

          7. אחד העם

            15 יונ 2016 22:20:24

            מסכים, ועדיין – קיד HOF גם ללא האליפות הזו (רשימת השיאים וההישגים שלו ארוכה מידי בשביל לחפור עליה בתגובה)

          1. נייטרלי

            16 יונ 2016 01:17:43

            למיטב זכרוני הסדרה שבה כיכב גאס
            היתה הראשונה ששודרה בארץ בכותרת כדורסל מעולם אחר .
            כמובן שלא בלייב .

  14. גיא

    15 יונ 2016 14:45:27

    יופי של פוסט.

    העלאת יופי של נקודות למחשבה.
    ובראש ובראשונה – למעט 3 קבוצות (סיאטל 79', יוסטון 94', דטרויט 04') לא היו קבוצות נוספות שזכו באליפות בלי לפחות 2 HOF/שחקן טופ 10 בהרכבן.

      1. גיא

        15 יונ 2016 14:57:43

        שחקן שאתה יכול לטעון בדרך זו או אחרת שהוא טופ 10 בליגה –
        נגיד נבחר לאחת מ-3 חמישיות העונה, או לחמישיית ההגנה של העונה.

        בדטרויט 2004, בן וואלאס היה בבירור שחקן טופ 10
        (והוא היחיד שמתאים לקריטריונים)

        ביוסטון 94' חוץ מאלאג'ואן, לא היה שחקן נוסף שנבחר לאחת מ-3 חמישיות העונה, או לאחת מ-2 חמישיות ההגנה.

        בסיאטל 79', לא נבחר שום שחקן לאחת מ-2 חמישיות העונה (אז בחרו רק 2 חמישיות), ודינס ג'ונסון היחיד מהקבוצה להיבחר לאחת מ-2 חמישיות ההגנה של העונה.

          1. גיא

            15 יונ 2016 18:52:18

            ???

            ב-2004 ה-PER (שמוטה לרעת שחקנים שמצטיינים בהגנה) של וואלאס נפל רק בנקודה וחצי משל המובילים בקבוצה (ראשיד וצ'ונסי)

            ה-BPM שלו היה הכי גבוה בקבוצה (ובהפרש),
            ה-DBPM שלו היה בין הגבוה בליגה (באותה עונה, וב-6 מ-7 שנים).
            הדיפנסיב win share שלו היה הגבוה בליגה (באותה עונה, ובמשך 4 שנים רצופות),
            הדיפנסיב רייטינג שלו היה הגבוה בליגה (באותה עונה, ובמשך 3 שנים רצופות)
            באותה עונה, וב-5 שנים רצופות הוא היה בחמישיית ההגנה של העונה.
            באותה עונה הוא נבחר לחמישייה השנייה של העונה.

            לדעתי, אתה טועה.

          2. Ish

            15 יונ 2016 19:08:38

            גיא לבחור באופן ספציפי* סטטיסטיקות שכביכול תורמות לדעה שלך זה לא ממש תורם.
            אם אתה מציין את זה שהPER מוטה נגד שחקנים שטובים בהגנה אתה צריך להוסיף נקודה זו באותה מידה לטובת שיד.

            ההתקפה שלו על סף הלא קיימת והוא לא היה יכול לעשות נקודות.

            המנוע של ההגנה של הפיסטונס היה בכלל ראשיד.

            לדעתי אתה ממש ממש טועה

            *ואני מתאפק לא לדבר על קטיפת דובדבנים

          3. גיא

            15 יונ 2016 19:17:50

            אני טועה. גם הפאנל שבחר את חמישיות העונה טועה.
            כולם טועים. אתה צודק.

            אתה יותר ממוזמן לבחור באופן ספציפי סטטיסטיקות שמראות שבשורות הפיסטונס היו 3 שחקנים שתרמו יותר מבן וואלאס.

            בהצלחה.

            ולא שאני מזלזל בראשיד.
            אני חושב שהוא שחקן אדיר,
            ואם הוא לא היה מגיע לפיסטונס, הם לא היו זוכים באליפות.
            אבל אתה יודע כמה פעמים הוא נבחר לחמישיית העונה, הראשונה, השנייה או השלישית? או לחמישיית ההגנה, הראשונה או השנייה?
            0

          4. Ish

            15 יונ 2016 20:11:05

            יפה שלא התייחסת כלל לנקודות שהעלתי.

            העיקר שאתה יכול לחזור לבחירות של עיתונאים בתחרות פופולריות בעמדה מדוללת שחקנים. לעומת שחקן בעל אופי שלא בדיוק מחביב אותו על הבוחרים ושמשחק באותה עמדה של טים דנקן וקווין גארנט. ברצינות, אתה מבין כמה בחירות כאלו יש שהן מחוסרות הצדקה וכמה שחקנים מקופחים בבחירות האלו יש כל הזמן?

          5. גיא

            15 יונ 2016 20:32:46

            אז נפרט –

            "ההתקפה שלו על סף הלא קיימת והוא לא היה יכול לעשות נקודות"

            ה-BPM של בן וואלאס לוקח את התרומה ההתקפית שלו (שלילית) ואת התרומה ההגנתית שלו (אדירה) והופכת אותן למספר בודד שמייצג את התרומה שלו בדקות בהן הוא על המגרש.
            התרומה הכי גבוהה בקבוצה, ובהפרש:
            בן וואלאס: 5.1 BPM
            ראשיד וואלאס 3.6 BPM
            צ'ונסי: 3.4 BPM

            גם ב-VORP בן וואלאס ראשון, ובהפרש.
            ב-WS הוא שני לצ'ונסי (בהפרש קטן), והרבה לפני ראשיד.

            "המנוע של ההגנה של הפיסטונס היה בכלל ראשיד."
            אז הדיפנסיב רייטינג של בן וואלאס ראשון בקבוצה (הכי נמוך)
            בן וואלאס – 87
            ראשיד וואלאס – 91
            יש לו יותר חטיפות וחסימות מלראשיד, גם כשממירים את החישוב ל-'עבור 36 דקות'.

            הכי חסר לי בנקודות שהבאת?
            הסבר. נימוק. נתון כלשהו.
            לכתוב –
            "בן וואלאס היה במקרה הטוב השחקן הרביעי בטיבו בפיסטונס."
            ללא כל נימוק,
            ואחר כך "להתלונן" על cherry picking זה תמוה.

            ואתה עדיין מוזמן למצוא דרך רציונלית לנמק את הקביעה שיש לפחות 3 שחקנים שתרמו יותר מבן וואלאס בהרכב של דטרויט 2004

            בהצלחה.

          6. Ish

            15 יונ 2016 21:08:01

            גיא, בפעם המיליון. סטטיסטיקה הינה תוצר של המשחק ולא ייצוג מלא של המשחק(אפילו לא קרוב).

            אני באופן מוצהר לא מביא סטטיסטיקות בשביל לתמוך בטענות, ובמיוחד לא טענות נרחבות כאלו. אם אני מביא סטטיסטיקה זה רק אם אני רואה שיש בה משהו מעניין להציג. העובדה שהדרך היחידה כנראה לנמק טענות מבחינתך הינה הבאת סטטיסטיקות זו בעיה אישית שלך והיא לא מעניינת אותי.

            כשיש לך שחקן בהגנה שמדבר ומנווט את השחקנים בהגנה הוא המנוע והלב של ההגנה. כשזו המציאות, המספרים חסרי משמעות. אתה מוזמן לחזור לכתבה של בילאפס שפורסמה כאן לפני כמה חודשים בשביל לקבל עדות לעניין.

            cherry picking זה לבחור להציג נתונים מסויימים במטרה להראות משהו תוך כדי כך מחסור בלהציג נתונים אחרים. אם לא הצגתי נתונים איך אני יכול לעשות זאת?

            אני מבין שצורת ההתנסחות שלי מעצבנת, אנסה למתן אותה.

          7. Nir

            16 יונ 2016 00:41:44

            ומי השלישי ריפ המילטון?! בתור אחד שראה את המשחקים כמה פעמים, אני יכול להגיד שאתה רפה הבנה.
            בלי קשר לסטטיסטיקה ואני באמת מעדיף כמוך ללכת בכיוון הזה, האפקט שבן וואלס יצר בהגנה, בקבוצה שהתבססה בעיקר על הגנה היה עצום.
            בן היחיד למעט דאנקן, שיכל באמת לאתגר את שאקיל בשיאו.
            בן היה מפלצת הגנתית שפשוט לא רואים ולא ראו.
            הוא לא היה צריך ניווט הגנתי משיד כדי לחסום ולחטוף כל מה שזז.
            בן היה ההגנה, עם כל הכבוד לטיישון ולראשיד.
            כשבן שמר ולא משנה על מי,חיכית רק שהוא יחטוף לך, יחסום אותך או ייקח את הריבאונד וכזאת תחושה לא הייתה מאף שחקן.
            נכון המשך הקריירה לא הייתה מדהימה, בייחוד עם הנפילה ששיקגו עשתה עם החוזה שלו ובטח שמבחינה התקפית גם ראשיד וגם צ'אנסי עלו עליו בכמה רמות ועדיין גם בהתקפה, כל חסימה הייתה במקומה מאבק על כל ריבאונד תוקף רק העצימו את השליטה ההגנתית שלו שהביא אותה לצד השני של המגרש.
            מצטער, ריפ וטיישון בוודאי לא קרובים וגם הוא עולה על ראשיד.

          8. Ish

            16 יונ 2016 03:16:48

            אתה גורם לזה להשמע כאילו המילטון ובילאפס היו חורים בהגנה ולא מגינים מצויינים בעצמם. אני מעריך את האהבה וההערכה שלך לבן, הסיפור שסיפרת על ההגנה שלאו יפה אך מוגזם לטעמי, אבל נראה לי שהמקור הכי פנימי שיכול להיות הינו מקור עדיף על סיפורים רומנטים של אוהדים.

            Talking, talking, talking on defense. Quarterbacking that back line, that sacred back line of y’all’s D, like he’s been there for years. Calling out plays. Letting guys know where the screen’s coming from. He’ll literally be predicting, perfectly, where the play is going — every time. Go over here. I need you over there. Watch the corner, Ben. Watch the ball, Chaunce. And then, on offense … being unselfish at every turn: seamlessly fitting into the flow — while single-handedly making the flow that much better.

            http://www.theplayerstribune.com/chauncey-billups-nba-letter-to-my-younger-self/

            עכשיו ההגנה זה נחמד מאוד אבל יש שני צדדים במגרש וקבוצה של בן וואלאסים לא הייתה מנצחת כלום כי לא הייתה קולעת כלום, וכשאתה מדבר על ריפ אתה מדבר על הקלע המוביל של הקבוצה הנפלאה ההיא. אז כן המילטון בילאפס ושיד יותר טובים מבן.

            ונקודה אחרונה בקשר להתמודדות עם שאק. הפיסטונס ניצחו את הלייקרס דווקא בהתקפה ע"י זה שהם ניצלו את נקודות החולשה של שאק בהגנה, ולא בגלל שהם הצליחו לעצור את שאק בהגנה(הם לא, למעשה זו הייתה הסדרה הכי פורייה שלו בפליאוף 2004).

          9. ארבל

            16 יונ 2016 04:24:53

            אהבתי מאוד לקרוא את הדיון כאן. עשיתי קורלציה בין שחקני היכל התהילה לאליפויות וזה מצב די עובדתי שבן וולאס יהיה בהיכל התהילה לאחר שלקח 4 פעמים MVP הגנתי ובמשך חמש שנים נבחר לחמישיית ההגנה ולחמישיה השנייה והשלישית באופן כללי. ראשיד וולאס לעומת זאת, גם אם היה שחקן יותר משמעותי, באותה שנת אליפות ובכלל, נתון לויכוח רציני בעניין, ומקומו יהיה כנראה בהיכל התהילה, אבל בהרבה פחות קונצנזוס. כנ"ל צ'ונסי בילאפס.

  16. ארבל

    15 יונ 2016 16:00:42

    אגב יש מצב הפוך מעניין שהלייקרס עתורי הכוכבים וכישרון הפסידו לאותה דטרויט חסרת כוכבים. ברור שכוכבים טופ 10 שראויים להיכל התהילה זה לא תנאי מספיק לאליפות, אבל באופן די גורף זה תנאי הכרחי, בטח לשושלת.

  18. Berch

    15 יונ 2016 16:05:32

    מאמר מאלף.
    אני קצת מרחם על לברון בגלל כל הסיפור הזה.
    נראה שהוא משתדל מאד להיות בסדר
    אבל לא מצליח לו.

    כמו הילד הכי עשיר בכיתה שמנסה להיות קול – עושה את כל הדברים שהוא חושב "נכונים" אבל יוצא לו עקום וכולם חברים שלו רק בגלל הכסף. והוא יודע את זה….

  19. מנחם לס

    15 יונ 2016 16:59:07

    ארבל, אחלה מאמר, ואנא המשך לכתוב!
    בקשר למייקל ולברון.

    את מייקל ראיתי LIVE, מקרוב מאד, באולי 30-40 משחקים בסוף שנות ה-80 וכל שנות ה-90 במדיסון סקוור גארדן כשהסטודנטים שלי עשו שם את האינטרנשיפ שלהם לתואר MA במנהל ספורט, ותמיד דאגו לי למושב הטוב ביותר שיכלו (חצי מהפעמים על קו המגרש). את לברון ראיתי בארבע שנותיו במיאמי אולי 80 פעם, והכל מקרוב.

    אין לי סימפטיה מיוחדת למייקל, ואין לי סימפטיה מיוחדת ללברון. אז המסקנה שלי ממה שראיתי היא שמייקל עולה על לברון בכמעט כל פרמטר של המשחק (כפי שהוא עולה על כל אחד אחר, מלבד זריקה מרחוק, שהיא גם חולשתו של לברון; אם כי אתם בוודאי זוכרים את השלשות נגד פורטלנד בסידרת הגמר!)

    מייקל היה רק אחד. END OF STORY

    1. גיא

      15 יונ 2016 17:14:12

      ללברון 34% בקריירה מה-3 , 32% מה-3 בפלייאוף.
      לג'ורדן 32.7% מה-3, 33.2% בפלייאוף.

      אבל צריך לזכור ש-35% מהשלשות שג'ורדן זרק בפלייאוף, היו בשנים שב-NBA קיצרו את מרחק השלשה.

      1. למר מנחם היקר

        15 יונ 2016 19:27:37

        לברון טוב מגורדן בכל פרמטר, המשחק התקדם ב30 שנה האחרונות בקצב אדיר הדבר היחיד שנשאר ממיקל היום זה המורשת ממש לא הרמה. זו אבולציה של המשחק.

        1. מנחם לס

          15 יונ 2016 20:53:56

          היית מכניס את מייקל בשיאו היום, והוא היה שולט בליגה מחר, ועד שהיה פורש מהכדורסל.
          ישנם כמה שחקנים שאני ראיתי מקרוב, ואישית, בהם אוסקאר רוברטסון, אלג'ין ביילור, מוזס מלון, חאכים אולג'ואן, כמובן מג'יק ולארי, ובעיקר ג'ורדן, שבדיוק כפי שהיו אז – אבל בז=דיוק – היו שולטים גם היום במשחק. אני לא אומר זאת על כולם, ולא אומר זאת בספורט ככדורגל, שם המשחק השתנה לחלוטין.
          אבל בכדורסל המוזכרים לעיל (ועוד כמה אחרים, שכחתי את אייזיה תומאס) היו גוברים על עמיתיהם היום ללא בעייה, ברוב המקרים.
          תאמינו לי שאני לא מין קשיש שחי בעבר. בהוקי למשל אין הרבה שחקני עבר שנהיו יכולים לשחק היום. בכדורסל? כן.

  20. סומסום

    15 יונ 2016 17:50:27

    אל תיתן לעובדות לבלבל גם אותך. אנשים רוצים לאחוז עכשיו במקל משני הקצוות:

    1. גולדן סטייט ווריורז היא קבוצה היסטורית, עם המאזן הטוב אי-פעם, עם שחקן ששובר את כללי המשחק, שהוא גם הקלע הטוב בהיסטוריה, לצד האח שלו שמשלים את הבאק-קורט אולי הטוב אי פעם;

    2. לברון ג'יימס הוא אפס, לוזר, שעולה לגמר רק כי המזרח נורא חלש וכו' וכו' וכו'.

    עכשיו: איך שתי האמירות האלה מסתדרות ביחד עם שתי סדרות גמר תחרותיות?
    איך אפשר לדבר על גולדן סטייט ההיסטורית, ולזלזל בהישג של לברון עם דלבדובה וג'יימס ג'ונס, בלי ארווינג ולאב?
    איך אפשר לרייר על קארי, ולהתעלם מלברון עם 41 נקודות במשחק הדחה בחוץ?
    ואיך אפשר יהיה להגיד, "לברון הוא רק 2 מ-6, או 7, בסדרות גמר" – שזו הדמגוגיה הכי גדולה, כאילו מישהו כאן בכלל הגיע אי פעם לסדרת גמר, כאילו אנחנו זורקים מקו העונשין סדרות גמר ו-2 מ-6 זה אחוז גרוע, ואלי בעצם היה עדיף ללברון לא להגיע לסדרות גמר בכלל ולהישאר עם "אחוז" מושלם.

    אז איך אפשר? אפשר. זה לא קשור לעובדות או לכדורסל.

        1. גיא

          15 יונ 2016 18:14:24

          יצא לי לראות את פטרוביץ' בלייב, כששיחק נגד הפועל תל אביב של מרסר וזלוטיקמן ב-88', במסגרת חצי גמר גביע קוראץ'.
          הוא סיים משחק מדהים, מהפנט, מופלא, ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים, עם 59 נק'.
          שחקן אגדה.

          2. גיא

            15 יונ 2016 19:28:22

            בקרי אני צופה מבעד למסך.
            בפטרוביץ' צפיתי מבעד העיניים של נער שהרגיש כמו במופע קסמים.
            אני מנחש שיש כיום לא מעט ילדים ונוער בצפון קליפורניה שמרגישים כיום כמו שאני הרגשתי אז.

            אם מנסים לסנן את הנוסטלגיה, אז אני חושב של-2 יש את אותו דבר מיוחד שיש למתי מעט. היכולות לעשות ככול העולה על רוחו על המגרש, ולא בגלל עליונות פיזית או אתלטית –
            בגלל שיש לו כדורסל עמוק ב-DNA.

      2. למר מנחם היקר

        15 יונ 2016 19:30:46

        אני ראיתי את שניהם מקרוב לא פעם ולא פעמיים, דראזן פטרוביץ עם כל הסופרלטיבים היה אולסטאר ותו לא, כן הייתה לו זריקה יפה (למקות שהרמה של הזריקות השתפרה פלאים), אנשים לא מבינים את הזכות שיש לנו לצפות בלברון (אחד הגדולים בהיסטוריה).

        1. גיא

          15 יונ 2016 19:36:37

          השאלה היא לא מי שחקן טוב יותר.
          לברון שחקן טופ 10 בכל הזמנים.

          פטרוביץ' היה שחקן מיוחד. לא היו את הנתונים הפיזיים שיש להרבה מהגארדים הגדולים,
          אבל היה לו את מה שהיה לשחקנים כמו פיסטול פיט, או 'שוקולד לבן' וויליאמס.

          2. מנחם לס

            15 יונ 2016 20:59:19

            אני, היחידי כאן (עם כל הכבוד למר מנחם היקר שאני לא יודע מתי והיכן הוא הלך למשחקים) שראה את כ-ו-ל-ם (מלבד בוב פטיט) מקרוב מקרוב, וכמה פעמים. אנא אלתשוו אף אחד למייקל ג'ורדן כי זה יראה רק חוסר הבנה במשחק, וחוסר הכרה מי זה ג'ורדן). אני לא בטוח בקשר לפטרוביץ, או למרביץ', אבל נתתי רשימה של שחקנים למעלה שהיו יכוליןם לעלות היום לשחק, ולהיות דומיננטיים. הראשון מייקל. השני מג'יק. השלישי כנראה חאכים אולג'ואן וקרים עבדול ג'אבר שנ[היו הורסים כל סנטר היום, וכל הגנה היום.

          3. נייטרלי

            15 יונ 2016 21:56:38

            אני אסביר .
            הקביעה של אוהדים מסוימים שקארי הוא האיש פשוט פוגעת לי בבריאות . חיפשתי מי היה הכי דומה לקארי בזמנים ההם כדי שלא יבוא חכם בלילה וידבר על אבולוציה ונזכרתי בדראזן .
            ביקשתי את ההשואה גם לפי חוקי פיבא כי זה עמד למבחן .
            לסיכום הענין אני אגיד כך :
            גורדן היה יחיד במינו .
            בכדורסל הוא היה על אנושי בין בני תמותה .
            לברון הוא אנושי .

        2. למר מנחם היקר

          15 יונ 2016 22:41:31

          מנחם אתה ממש לא היחיד כפי שסיפרתי לך ב69 הגעתי לאמריקה וב80 עבר יכולתי כלכלית להרשות לעצמי ללכת למשחקים בלי הגבלה,
          החדש נפתח ב94 הייתי חייב ללכת כששמעתי שגורדן חזר וכך יצא שלוויתי את הקבוצה קרוב לשלוש שנים-הייתי נוסע לשיקגו ב290 יוצא בשכונת damon ave שנמצאת שכונה ליד האצטדיון שם הייתי יושב תמיד בשורות של הlevel 100. כמובן שלא הייתי בכל המשחקים אבל ברובם.

    3. יניב

      15 יונ 2016 20:35:29

      להגיד שמספר האליפויות זה דמגוגיה נו באמת? אני בטוח שאם תשאל את לברון מה הוא מעדיף לתת חזרה 3 מ4 הMVP שהוא זכה תמורת עוד אליפות הוא היה חותם מיד. וגם אם תגיד לו שבמקום 7 כמרים הוא יהיה רק ב4 נגיד ויזכה ב3 הוא גם לוקח את זה בלי לחשוב פעמיים

  21. נייטרלי

    15 יונ 2016 17:56:31

    לטעמי הסדר ההסטורי הוא
    גורדן
    מגיק
    לברון
    בירד

    הוראס גרנט תרם רבות לשושלת הראשונה
    רון הארפר או קוקוץ ?

    1. גיא

      15 יונ 2016 18:05:09

      האמת היא שכל העיסוק "בסדר ההיסטורי" הוא כל כך סובייקטיבי,
      שכל דיון סופו להסתיים בהתנצחות.

      אבל –
      (והיה ברור שיש כזה בדרך…)

      חסר, אפילו חסר מאוד, השחקן שקלע הכי הרבה נק' בתולדות הליגה,
      השחקן עם 6 אליפויות ב-2 קבוצות שונות,
      השחקן שזכה ב- 2 MVP פיינלס כאשר בין ה-2 14 שנה!
      השחקן ששיחק ב-19 משחקי אול סטאר,
      השחקן שזכה ב-6 תארי MVP,
      אחד – קארים עבדול ג'אבר.

        1. גיא

          15 יונ 2016 18:28:33

          את הערכתי ללברון כשחקן, ניתן להבין מתגובותי בפוסטים השונים.

          אבל בירד, לדעתי, עדיין במדרגה גבוהה יותר.

          אני זוכר איך כילד (לפני שנפלתי ברשתם של הסאנס בגלל אחד קווין ג'ונסון) צפיתי בערוץ המזרח התיכון בפיינלס של 86' בין הסלטיקס לרוקטס בניצוחם של תאומי המגדל סמפסון את אלאג'ואן.
          אני כהרגלי, הייתי בעד האנדרדוג, הרוקטס.
          מה שבירד עשה בסדרה הזו, זה לא פחות מפלא.
          הוא עשה הכל –
          קלע, מסר, חטף, קטף ריבאונדים, ובעיקר – נראה כמו שחקן בלתי מנוצח.
          24 נק', 9.7 רב', 9.5 אס', 2.7 חט'.
          ואלו לא רק המספרים (באותה תקופה היה קשה בהרבה להתעדכן בסטטיסטיקה…), זו הדרך.
          הדרך שניצח על משחקם של הסלטיקס, כמו מנצח על תזמורת.
          מאז ועד היום, היה רק שחקן אחד נוסף ששלט ככה במשחק – מג'יק של 87', 88' (השנים שבהם קארים כבר לא היה העוגן ההתקפי של הלייקרס)

          זה לא אומר שאני מזלזל בלברון – הוא השחקן היחיד שמתקרב ליכולות שהציגו הצמד הענק של שנות ה-80'.

      2. רועי ויינברג

        15 יונ 2016 18:22:02

        מסכים עם גיא, ומבחינתי אין רשימה היסטורית, יש כמה מדרגות, ואני מתבסס יותר על סטט' ונתונים יבשים מאשר על חווית צפייה שאין באף אחד מהם מלבד לברון, קובי, דאנקן וקצת שאק:

        המדרגה השלישית היא של אגדות לכל דבר, אבל כאלה שהאוהד האובייקטיבי לא היה שם בין 5 הגדולים. לברון, חאכים, קובי, שאק, ראסל וצ'מברליין (תקופה אחרת).

        במדרגה השנייה יש את הגדולים, אבל לא ה-GOAT. בירד שם, מג'יק שם, קארים שם, ואני מכניס גם את דאנקן.

        ומי במדרגה הראשונה? רק אחד. מייקל ג'ורדן.

        1. Ish

          15 יונ 2016 18:58:10

          כל העניין עם הGOAT זה קשקוש אחד גדול. כל השוואות שאנשים עושים בשביל להצדיק את הבחירה שלהם הם לא יותר מרציונליזציות מוטות ביותר.

          מלבד זה אנשים נותנים משקל עצום לאליפויות בדיון הזה ואליפויות תלויות הרבה יותר בנסיבות קבוצתיות מאשר ביכולות אישיות. אם אתה בקבוצה טעונה בזמן שאין בליגה קבוצות אחרות כאלו תיקח אליפות ואפילו תראה דומיננטי מאוד תוך כדי שאתה עושה זאת. אם תאלץ לשחק בתקופה בה יש כמה קבוצות כאלו בליגה או אפילו רק בקונפרנס אתה תזכה בעונג של להפסיד לאחת מהן. כנ"ל לגבי פרסי הMVP.

          כל מי שמבדיל בין שחקנים שעצם הגעתם לקבוצה (שאינה פח אשפה של שחקנים) הופך אותה לקונטנדרית כגון לברון, חאכים, קובי, שאק, ראסל וצ'מברליין, ובין בירד מג'יק קארים דאנקן ובין ג'ורדן, שוגה מתוך צורך אמוציונלי כלשהו לייצר מדרג היכן שאין כזה.

        2. למר מנחם היקר

          15 יונ 2016 19:33:06

          רועי איך אתה יכול להגיף את בירד על לברון כשלא יצא לך לחזות בבירד, לא ניתן להשוות סטטיסטיקות בין דורות כל מדד שתביא לי, ההשגים האישים של לברון מציבים אותו כsf הגדול מכולם.

          2. גיא

            15 יונ 2016 19:42:11

            אני ממש לא מסכים.
            ההשוואה היא לא 'אחד על אחד',
            ההשוואה היא מי שחקן "גדול יותר".

            ברור שזו שאלה סופר סובייקטיבית,
            (אבל כיפית ומעבירת זמן…)

            אבל בהשוואה של הישגים, בעיקר לנוכח התחרות,
            אני עדיין חושב שבירד לפני לברון.
            אולי זה בגלל כבלי הנוסטלגיה,
            אבל דעתי נשארת איתנה (נכון להיום. אליפות השנה? אולי צריך לשקול מחדש) שבירד בראש פירמידת ה-SF.

          3. למר מנחם היקר

            15 יונ 2016 21:02:09

            אני לא מסכים עם העמדה שלך, לברון ב5 השנים האחרונות השחקן הטוב ביותר בגמר (אני לא מדבר כלל על הנתונים בליגה שבמיאמי הוא נהיה על אנושי כבר.), גם בעניין התחרות אפשר להתווכח (למרות שאני חושב שבשנות ה80 התחרות הייתה עזה יותר) לברון שיחק נגד 2 קבוצות הסטוריות (גולדן סטייט השנה, ספרס 2014). דומיננטיות של 7 שנים. אני מסכים שהכל ענייו סובייקטיבי אך אצלי לפחות לארי בירד הוא כבר לא הsf הגדול מכולם. מה שמצחיק אותי בדיון שמדברים על מייקל מגיק לברון בירד וחלק רב מוציא את השחקן שיש לו טיעון עיקרי להיות הגדול מכולן והוא קארים עבדול גאבר.

          4. גיא

            15 יונ 2016 21:07:40

            אם קראת את הפוסט שכתבתי על קארים, אז אתה יודע שלדעתי (המאוד סובייקטיבית, והלא פופולרית) קארים הוא ה-G.O.A.T

  22. איש הערפל

    15 יונ 2016 18:09:42

    קודם כל אין טעם להשוות כי אי אפשר להשוות, אני משונאי מייקל ואומר בוודאות שמייקל עולה על לברון וכן עם כל האהבה שלי לקובי, גם על קובי, מג'יק ובירד, למה? כי ברגע שמייקל לקח אליפות אחת זה לא נגמר שם והוא פרש כי "נמאס לו"! ולא רק זה הוא חזר מפרישה ולקח עוד 3(!!) התחושה היתה שהוא בלתי עציר, לקובי היו כמה הבלחות כאלה אבל לחובתו עומדים ההפסדים ב2004, 2008 והסוויפ המשפיל לדאלאס שהיתה קבוצה *הרבה* פחות טובה מהלייקרס.
    לברון אם היה לוקח עוד 2-3 אליפויות במיאמי (למרות החבירה לכוכבים הקיימים) עוד היה יכול להתחרות בתואר הGOAT אבל זה לא קרה וההפסד לדאלאס וס"א עומד בעוכריו. שנה שעברה זה עוד נסלח והיה אם יקרה הבלתי יאומן והוא כן יצליח לזכות באליפות השנה זה לגמרי יקפיץ אותו לחמישיה הראשונה.
    עוד נושא שאנשים נוטים לשכוח זה ענין סוף הקריירה, לא ברור לי למה אבל כל פישר שנותן עונה ורבע טובה ישר קופץ לויכוח הגדול מכולם (ע"ע קרי), אני לא יודע מה איתכם אבל בהנחה ולברון השנה לא ייקח ולא ייקח כלום עד סוף הקריירה, יהיה מאוד קשה להכניס אותו אפילו לעשיריה של הגדולים מכולם, לפרטים נא לבדוק עם שאקיל שהעביר את השנים האחרונות בצורה דיי עלובה.

  23. סומסום

    15 יונ 2016 18:13:50

    השמש זורחת במזרח ומייקל הוא הגדול מכולם.

    ובכל זאת, אני שוב נזכר בשושלת השניה: לעלות כל ערב עם פיפן מימין וקוקוץ' משמאל, עם הגופיה שלי שנותרת 15 ריבאונד *בממוצע* (6 אופנסיב), וסטיב קר שקולע ב-50 אחוז פלוס מה-3, עדיין יותר טוב מהתלמיד החדש שלו – זו חתיכת פריבילגיה.

  24. נייטרלי

    15 יונ 2016 18:45:38

    ככלל מסכים עם תגובתך . משום מה אני מוצא את עצמי מסנגר על לברון אבל
    לברון בקליבלנד מעולם לא קיבל צוות מסיע כפי שהיו לאגדות העבר .
    האם אירוינג ולאב יכולים להיות פיפן וגרנט מודרניים ? לא נביא iלא יודע , כנראה שבמהלך הסדרה הזאת הדעה תתהפך עוד ועוד .
    בקדנציה הראשונה שלו לא היה צוות מסיע והיכולת לזכות היתה
    מאוד מגבלת .
    משלישיה של לברון וייד ובוש היה ניתן לצפות לזכות כל שנה .
    האם 2 מ 4 זה הצלחה או כשלון ? תלוי במתבונן .
    גם לא ובוסטון של שנות ה80 הפסידו גמרים וזה לא פגם במורשת של הסמלים .
    גורדן צריך לקבל הר פרטי .

    1. איש הערפל

      15 יונ 2016 19:24:26

      אתה באמת משווה את הלייקרס של שנות ה80 שבוסטון היו צריכים להתמודד איתה לדאלאס? ההפסד לס"א עוד איכשהו מקובל אבל את דאלאס מיאמי היו צריכים לפרק לחתיכות.

    2. יניב

      15 יונ 2016 20:31:15

      הבטחתי שאני לא מדבר על לברון אבל ראבאק להגיד שלברון לא קיבל אף פעם צוות מסייע זה ממש אבל ממש לא רציני. להזכירך מיאמי וגם קליבלנד הנוכחית שרק שלשום ראינו מה קיירי שווה ולאב פשלה אבל זה לברון קיבל אותו ושלא נדבר שכל מה שלברון ביקש בקליבלנד הוא קיבל ולראיה המס מותרות העצום שקליבלנד משלמת

      1. נייטרלי

        15 יונ 2016 21:11:48

        תקרא שוב מה שכתבתי . כתבתי שבקליבלנד 1 לא היה צוות מסיע ויסלח לי בובי גיבסון
        בקליבלנד 2 ארוינג ולאב עדיין סימני שאלה
        רק במיאמי היה צוות מוכח .
        האם 2 מ 4 זה כשלון או הצלחה ?
        לא יודע .
        מה שאני יודע זה שהיחיד שראיתי שבכל סדרת גמר שהגיע הרגשתי שנצחונו בלתי נמנע היה גורדן .
        באמת היתה תחושה שהוא על אנושי .
        אם הקריטריון שלך לגדולה זה גורדן , אז לדעתי לברון לא שם .
        וגם לא אחרים .
        אחרת אני באמת חושב שהוא בין הגדולים ביiתר אבל אנושי

        1. יניב

          15 יונ 2016 22:08:01

          בוא נתחיל ממתמטיקה 2 מ4 זה בדיוק 50% שאתה עם קבוצה ששולטת בליגה ואתה ולא מעט מאוהבי לברון טוענים שהוא השחקן הכי טוב בעולם באותם שנים בפער גדול אז כן זה כישלון. לגבי קליבלנד מה זה לא מוכח. הוא קיבל את כל מה שרצה אז להגיד שהוא לא קיבל צוות מסייע זה לא נכון

          1. נייטרלי

            15 יונ 2016 22:50:12

            2 במחיר 1
            1."אתה ואוהבי לברון" : מי שמכיר אותי צוחק . אני רואה את עצמי כאוהד כדורסל ומנסה בסדרה שבה אני נייטרלי להיות אוביקטיבי ולחוות דעה הוגנת מבוססת על הבנתי את הספורט עד כמה שהיא מגעת .
            2."צוות מוכח" : ארוינג ולאב היו כוכבים גדולים בקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף . אם הם מספיק טובים להיות כוכבים עקביים בקבוצת צמרת ימים יגידו . אני כרגע לא יודע לחזות
            3.כל מה שאני אומר הוא שלברון שחקן שראוי לכבוד .
            לא אמרתי שהוא GM חכם . זה לא תפקידו . ארוינג נבחר בזמן שלברון היה במיאמי . אם יש לך מידע בדוק שלברון יזם את החתמת לאב וגריפין היה רק חותמת גומי , אז זה באמת הימור מצידו .
            4.גורדן :
            לא ראיתי אותו במכללות .
            חשבתי שיהיה הדבר הבא כשראיתי אותו באולימפיאדה של 1984
            הבנתי שאני רואה תופעת טבע באותו משחק בבוסטון גארדן .
            חשבתי שאם הוא יצליח לפצח את ההגנה של דטרויט
            שום אתגר אחר לא יעצר אותו
            אז כן , מהגמר הראשון עד הגמר האחרון לא היה לי שום ספק .

  25. p

    15 יונ 2016 19:11:44

    תודה ארבל, כתבה מעולה וכתובה מעולה.
    הייתי מכניס כמו שכתבתי למעלה (בטח עם שנאתך לתקשורת) את האלמנט של האינטרנט והנגישות.
    לחשוב כמה האירוע של לברון וגרין היה מקבל הרבה פחות הדים לפני 20 שנה, פשוט כי הצריכת מידע של אנשים הייתה מוגבלת פי כמה וכמה, או פיטורי בלאט ועוד ועוד.

    1. למר מנחם היקר

      15 יונ 2016 19:39:05

      האגדות שהציבו לגורדן פשוט מצחיקות, בתור אחד שראה אותו ממרחק של 15 ו10 מטר כל כך הרבה פעמים, לברון ברמה הרבה יותר גבוהה ממיקל (אבולציה של המשחק).
      לגבי האגדות אני רוצה להפריח כמה מהם:
      גורדן היה השחקן השלם ביותר, טעות לגורדן לא הייתה כלל קליעה מ3, כשאין אפשרות לעשות הגנה אזורית אז השחקן הטוב ב1 על 1 מנצח (ובזה מייקל היה הטוב מכולם).
      2. שהאקים לא יכל לקחת טבעת שגורדן נמצא, האקים דווקא רצה לפגוש בגורדן בכל עונת 95 (יוסטון ניצחה בשני המפגשים), אך הבולס לא היו.
      3. מייקל בניגוד ללברון היה לוקח אליפות אם סגל מסייע חלש, טעות מייקל לא הצליח להתקרב לטבעת עד שפיפן הגיע.
      4. היחיד שעצר את מייקל היה סלף שוב מדובר בטעות לגורדן היו חולשות במשחקו.

  27. איש הערפל

    15 יונ 2016 19:22:53

    ואגב עם כל הכבןד להןפעה של לברון במשחק 5, מי שבאמת הופיע במאני טיים היה קיירי ולא לברון, בכל שניה שהם היו אמורים לחזור ברבע הרביעי, הוא קבר אותם.

  28. הארפר

    15 יונ 2016 19:54:28

    הרבה כותבים כאן שאי אפשר להשוות בין שחקנים בתקופות שונות. אני חושב שבהחלט אפשר ואתן דוגמא.
    הרי גם השוואה בין שני שחקנים באותה תקופה היא סובייקטיבית – לברון או קרי. איך אנו עושים השוואה כזו, כל אחד לפי ראות עייניו ואין תשובה נכונה או שגויה.
    משמע כל אחד יכול להשוות שחקנים בתקופות שונות אם הוא ראה אותם משחקים.
    יש עוד דרך להשוות שחקנים בתקופות שונות והיא ע"י שחקן ייחוס בתקופה חופפת: לדעתי שאקיל דומיננטי יותר מלברון ומקייל היה דומיננטי יותר משאקיל => מייקל גדול מלברון.

    מעניין אותי אם כל מי שהגיב למעלה שלברון טוב יותר מבירד ראה משחקים בשנות ה 80. אני מעריך שהרוב לא.
    לברון שחקן מדהים וללא ספק הכי טוב בשנים האחרונות, אבל בירד היה משהו מיוחד. אני ללא ספק לוקח את לארי בשיאו על לברון

    1. נייטרלי

      15 יונ 2016 20:11:33

      ראיתי גם ראיתי . אני אסבר לך את האוזן ואומר שראיתי גם את הדוקטור ואפילו את ראסל ( בסרטי 8 ממ ) .
      הבחירה בין לברון לבירד היא על חוט השערה . בשקלול של יכולות אישיות לברון מעט עדיף לדעתי .ואני לא אתוכח אתך אם תגיד ההפך .
      הבעיה שלי כרגע כעכבר נבא היא שיש כמות עצומה של אנשים
      שקובעים שקארי גדול משניהם .

      1. יניב

        15 יונ 2016 20:28:14

        אף אחד לא אמר שקרי יותר גדול מבירד. כל הדיבורים על קרי הם תמיד במידה והוא ימשיך ככה. ברור שכרגע הוא לא קרוב אליהם. יחד עם זאת אצל קרי יש משהו שיש באמת אצל מעטים וזה קסם. שהוא בפורמה זה פשוט קסום לראות אותו. באמת היחידי שהוא דומה לו זה כמו שכתבו מעלי פטרוביץ הגדול

        1. נייטרלי

          15 יונ 2016 21:17:29

          אולי דמינתי את זה אבל לדעתי ראיתי כמה דיבורים כאלה באתר ,
          ובלי לדמין שמעתי את זה ממספר אנשים בשיחות פרטיות .

  29. הארפר

    15 יונ 2016 20:23:28

    מקבל ויכול להבין את הבחירה בלברון.
    לגבי סטף קרי, מוקדם להגיד, יכול להיות שבעתיד הוא באמת יהיה גדול משניהם. אבל לקבוע זאת על סמך שנה וחצי של מצויינות זה באמת קצת תמוהה

  31. מנחם לס

    15 יונ 2016 21:11:49

    כבר כתבתי:

    כשאחד שראת את כ-ו-ל-ם עשרות פעמים (וכמה מהם מאות פעמים) ב-40 שנות ישיבה במדיסון סקוור גארדן (בחצי מהפעמים על קו המגרש ממש בשנים שטיילר ליונס היה מנהל המדיה של ה-NBA וסטודנט שלי), ואח"כ 25 שנה בהן סטודנטים שלי עשו אינטרנשיפ במדיסון סקוור גארדן וחייתי שם יותר מאשר בבית, ואח"כ 12 שנה במיאמי כשרענן כץ דאג לי, אני אומר לכם את דעתו של אד שראה, ישב, וגם שוחח עם מוחות הכדורסל הגדולים ביותר ב-=NBA:

    מייקל הוא סקאלה בפני עצמה, וכל מי שמנסה להשוות את לברון – או כל אחד אחר – אליו, לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר.

    היו עוד שחקנים מהעבר שהיו יכולים לשחק ה-י-ו-ם בדיוק כפי שהיו אז, וכבר הזכרתי אותם. אוסקאר רוברטסון היה יכול לשלוט בליגה כפי שהיה אז, בדיוק, ללא שינוי.

    רשימת הטובים ביותר:

    1. מייקל – סקאלה בפני עצמה.

    אח,כ: עבדול קרים ג'אבר
    מג'יק
    בירד
    דאנקן
    חאכים טולג'ואן
    קרל מלון
    אייזיה תומאס

    וישנם עוד כ-20 שהיו ניכנסים היום ומיד שולטים כי הם היו שחקנים הרבה יותר טובים משחקני היום.

    בספורטים אחרים זה לא ככה: אני הייתי גם במאות משחקי לונג איילנד איילנדרס וריינג'רס. מאות ממש. מעט מאד משחקני העבר (אולי גרצקי וגורדי האו) היו יכולים לשחק היום. גם בכדורגל מעט מאד מהעבר היו יכולים לשחק היום.

    בכדורסל, בייסבול, וכמה עמדות בפוטבול (בעיקר קוורטרבק) הסיפור שונה לחלוטין.

    אל נא תתנו למנחם היקר לבלבל אתכם!

      1. מנחם לס

        15 יונ 2016 21:34:07

        אף אחד לא י-כ-ו-ל לשכנע אותי אחרת, כי יש לי שני כלי נשק עליונים על כמעט כל האנשים בקשר להסטוריית ה-NBA:

        1. עיניים שראו הכל, ומקרוב, יותר אפילו מרוב האמריקאים כי כולם שהתחילו בזמני כבר נמצאים 10 אמות מתחת לאדמה)

        2. מוח (כולל כמובן ידע)

        1. למר מנחם היקר

          15 יונ 2016 23:22:20

          מנחם, המשחק התקדם פלאים, שום שחקן משנות ה60 לא יכל לשחק כיום, אני לא אומר שהם היו פחות כישרוניים, פשוט לא היה להם את הידע והיכולות שיש לנו היום. שאקיל שהיה השחקן הטוב ביותר בשיא היה צריך להתאים את עצמו לחוקים של היום. הדבר היחיד שנשאר מהשגים של מייקל וקארים הוא ההשגים ההיסטורים.

          2. למר מנחם היקר

            16 יונ 2016 07:29:06

            הסקייהוק כמו במתכונתו לא יכל להיות כיום, עם החוקים החדשים. אם זה בגלל הזמן המוגבל היום שאפשר להיות ולחפור עם הגב לסל,אם זה ההגבלה של הזמנים בצבע.

        2. למר מנחם היקר

          15 יונ 2016 23:25:28

          רק תראה את השיפורים בטכנולגיה באימונים בתזונה…. כל דור לומד מעבר, עוד 50 שנה יהיו כמות של צלפים כמו סטפן קרי.

          1. נייטרלי

            16 יונ 2016 07:45:54

            תסבר את אזני .
            על איזה הגבלות זמן אתה מדבר ?
            אם על 5 שניות לא זכור לי שהוא חפר 5 שניות לפני הזריקה
            אם על ה-3 שניות בצבע , זה חוק די ותיק וכבר היה קיים בחלק ניכר מהקריירה שלו .
            בנוסף לפי מיטב זכרוני חלק ניכר מהן היו ממיד ריינג כך שזה לא רלוונטי .
            יש איזה מומחה קארים או מומחה גוגל שיכול לשפוך אור על הסוגיה ?

          2. נייטרלי

            16 יונ 2016 08:13:30

            תודה לגוגל .
            3 שניות התקפי קיים מ1936 כדי למנוע מגבוהים דומיננטיים
            לחנות מתחת לסל . אם זה נכון , זה לא מנע אפילו סקייהוק אחד .

          3. למר מנחם היקר

            16 יונ 2016 11:28:13

            עם פעם הסנטר\פואוורד היו יכלים לחכות לדאבל טים היום הם חייבים לבצע תנועה מהירה או פייס אף עם הם רוצים להחזיק בכדור ליותר מ5 שניות, עד שגבוהים מקבלים בכלל כדור ואין להם הרבה זמן לפעול אופציית הפוסאפ פחות מעודפת עליהם. לכן הסקייהוק של קארים היה קשה הרבה יותר לביצוע היום .

  32. חמודי

    15 יונ 2016 21:55:31

    מה הכוונה ישו לא הושווה לאלוהים? ישו *הוא* האלוהים, כלומר ההתגשמות בבשר של האלוהות. אליבא דאחינו הנוצרים, כמובן.

    2. נייטרלי

      16 יונ 2016 08:34:06

      שוב תודה לגוגל .
      חוק החפירה הומצא אחרי שקארים פרש .
      הוא נקרא על שם צרלס ברקלי .
      כאו זאת שאלה של זכרון
      אני לא יודע איך הוא שיחק במילווקי .
      בשואוטיים לפי זכרוני , הוא לא חפר , אבל אם יש מישהו שיודע יותר טוב שיגיב .
      מה שאני די בטוח שאני זוכר , שהיה לו סקייהוק מצד ימין עם הפרופיל לכוון הסל ולא הגב כך שאיך שאני מבין את החוק זו זריקה חוקית גם בימינו .
      אם יש עוד מגבלות זמן שאני לא זוכר כרגע אנא תזכיר לי כדי שנבדק .
      אם בכל זאת יקרה המקרה שנסיק שגרסה מסוימת של הסקייהוק הישן חוקית , איך היית מגן עליה בימינו שאז לא ידעו לעשות ושולח את קארים למוזיאון ?

      1. יניב

        16 יונ 2016 08:49:32

        אי אפשר להגן עליה ,ואתה צודק ממה שאני זוכר לפחות בלייקרס רוב הסקייהוקים שלו הגיעו שהוא קיבל את הכדור מחוץ לבקבוק,עשה צעד שתיים (לפעמים עם כדרור ולפעמים ללא) ואז עלה לסקייהוק.

        1. נייטרלי

          16 יונ 2016 17:45:59

          שמע אני פשוט מודה לך .
          המגיב הזה גרם לי לאבד לחלוטין את הבטחון שאני באמת זוכר משהו
          מאותם ימים .
          הוא מציג את עצמו כמי שראה את אותם דברים ואז זה זכרון מול זכרון
          ואתה ודאי מבין איזה דברים אדם חושב כשהוא מפקפק בזכרון שלו , בפרט של דברים אקוטיים ובשבילי כדורסל זה דבר אקוטי .

  33. איתי

    15 יונ 2016 23:39:34

    לא הצלחתי להתאפק ולא להגיב…
    תקשיבו למנחם ומספיק עם השטויות.

    הסיבה האחת היחידה והמרכזית שלברון מושך אש היא מכיוון שהיה לו פוטנציאל להיות מגיק או מייקל או הכלאה נפלאה של שניהם אבל הוא לא. והוא לא כי הוא לא מתאמץ מספיק.
    הוא לא מתאמץ מספיק בשביל להיות עליון אבל כן מרשה לעצמו להתנהג כאילו הוא כזה.
    זה הכל

    1. נייטרלי

      16 יונ 2016 00:17:43

      הסיבה העיקרית שאני מליץ יושר של לברון היא ההגדרה הזאת של אוהבי לברון ושונאי לברון .
      הספורט פה זה כדורסל ולא האבקות בידורית .
      אני מבין שנאה ספורטיבית שנגמרת כשהסדרה מסתיימת .
      אני לא מבין דעה על יכולת של ספורטאי שנקבעת לפי יחסיו עם מאמן
      זה או אחר .
      אפשר לתעב את האיש ובעת ובעונה אחת לכבד את יכולתו .

    2. יואל

      16 יונ 2016 00:27:40

      אפילו מנחם ,אם תלחץ אותו לקיר ותקלשן לו את הפיטמות ,יודה שהוא לא תמיד צודק,ואם תראה לו את הטוסיק של סרינה בשורט צמוד ,יודה שהוא מת על פרובוקציות ,נחלת כל מספרי הסיפורים,ואוהב לספר הממ הממ, סיפורי פוגי על הא ודע…..
      אז אתה איתי, וכל מי שבוחר זאת יקשיב למנחם .
      אני ,תפקידי להיות השטן,ולא להסכים אוטומטית לדברי החכמה (הממ הממ) שהדוק מוציא תחת ידיו.

  34. MBK

    15 יונ 2016 23:54:00

    חייב לשים את זה כאן
    מייקל ג'ורדן – לברון ג׳ייימס
    אין מקום להשוואה !
    זה הנוק אאוט הכי קל שיש , ג'ורדן היה SOB הוא ידע למצוא את הדרך לנצח יותר טוב מכל אחד אחר
    מייקל היה אתלט ברמה מטורפת , גם בגיל 39 בוושינגטון היה תענוג לראות אותו מתעלל בשומריו מידי פעם
    ג'ורדן בקלאץ היה חי בעולם משלו , היה תמיד עשירית שניה לפני כולם
    פיפן לא פיפן ג'ורדן היה מוצא דרך לנצח …
    פיפן נכשל ביוסטון ובפורטלנד עם קבוצות מצויינות

    1. למר מנחם היקר

      16 יונ 2016 07:54:21

      מידן אני לא מסכים אם הטענה שלך, לברון הרבה יותר אתלטי מגורדן , אי אפשר להשוות אתלטיות בין דורות זה לא עושה חסד לגורדן רק תשווה את התוצואת באולמפיטדה של שנות ה90 לאלו של היום קרל לואיס לא היה נכנס לעשיריה. לברון טוב יותר מגורדן בכל תחום של המשחק וכך גם קרי והכובים של היום מסיבה אחת פשוטה. אבולציה אם זה תזונה, שיטות אימון, ידע…, אף אחד לא אומר שגורד'ן פחות כישרוני אך אין לו אותה נקודת פתיחה שווה לכן הדבר היחיד שנשאר מגורדן הוא ההשגים ההיסטורים (הרמה ממש לא). לגבי שגורדן היה מוצא דרך לנצח בעצמו זה פשוט לא נכון עד שפיפן לא הצטרף לקבוצה הוא כלל לא התקרב לאליפות.

  35. יואש בן טולילה

    16 יונ 2016 00:15:32

    הצחקת אותי עם "האפשרות" שקיירי אירווינג יהיה שחקן היכל תהיל עתידי.
    הוא מזכיר לי במשחקמשלו את כרמלו אנטוני – מפלצת סטטיסטיקה. רק שלדעתי אנטוני סקורר טוב ממנו אבל שניהם לא יהיו בהיכל התהילה.
    יש בליגה כרגע לפחות 7 רכזים טובים ממנו:
    קרי, ווסטברוק, לילארד, פול, וול, הארדן (תכלס הוא 2), קונלי.
    בעצם, הוא לא רכז בכלל. הוא sg בגובה הלא נכון.

    1. ארבל

      16 יונ 2016 03:55:28

      אם קיירי ישחק שוב במשחק הקרוב כמו ששיחק שלשום, וימשיך להשתפר (שוב, הוא רק בן 24. תחשוב איפה סטף קרי היה לפני 4 שנים ותבין את כמות האפשרויות), הוא יהיה בהיכל התהילה. ברור שעכשיו אי אפשר לקבוע את זה והוא לא ראוי כרגע, אבל המשחק שלשום היה משחק של שחקן היכל התהילה, אם לשפוט לפיו בלבד.
      נתון מחזק: רק 13 שחקנים שונים קלעו 41 ומעלה במשחק גמר.
      *http://www.nba.com/history/finals/scoring_leaders.html

  36. יואש בן טולילה

    16 יונ 2016 00:23:12

    ולגבי לברון, אם הוא היה בליגה של הגדולים באמת, כבר היו לו 6 אליפויות.
    הוא חבר לווייד ובוש, כנראה הטובים בעמדות שלהם באותו זמן (בפועל קובי ודאנקן היו לא פחות טובים גם ב2010) בשיא הקריירה של שלושתם, כשהטריו של הספארס מזדקן, כשהטריו של אוקלהומה בקושי חגג בר מצווה, כשהמזרח בגסיסה אחרי שהביג 3 של הסלטיקס מתחיל להזדקן והקבוצה האדירה של דטרויט של אמצע ה2000 כב ףר היסטוריה די רחוקה.
    מה יצא מזה? אליפות אחת משכנעת ועוד אחת בפוקס.

    אני שונא פייבוריטים מובהק, וגם בתקופות הכי דומיננטיות של שאק ואפילו של קובי, לא שנאתי שחקן כמו שאני שונא את לברון.
    שפת הגוף שלו מגעילה.
    הביטחון העצמי המופרז שלו מגעיל.
    חוסר הצניעות המופגן שלו מעצבן.
    ובטח לאחר התקרית עם גרין הוא פשוט הפך את עצמו למושא שנאה עבור כל מי שלא אוהב אותו.

    אם כל כך הרבה אנשים לא אוהבים אותו, יש לזה סיבה.
    אפשר לספר עד מחר שזה בגלל עליונותו הפיזית – שאקיל היה הרבה יותר דומיננטי ודווקא הוא אהוד.

    2. ארבל

      16 יונ 2016 03:57:58

      האמת שעם זה אני מסכים איתך, ללברון יש שפת גוף ויכולת ביטוי זוועתית ויוצרת אנטגוניזם. לגבי הסיפור עם גרין, זה די עצוב שדווקא גרין שמטריד מינית וקורא לאנשים כלבות שלו נתפס כתחרותי וסקסי, בעוד לברון שמנסה להתנהג בצורה יותר מכובדת נתפס כקריי בייבי. לא אומר שזה לא לגיטימי. רק שזה עצוב.

  38. rondi

    16 יונ 2016 00:34:11

    אין שום מקום להשוואות אובייקטיביות אז אני רק יכול לתרום את הרשימה שלי .אני עוקב אחרי הליגה מאמצע שנות השמונים ובתור אחד שחיי תמיד בארץ ברור שיש הבדל עצום בחשיפה מאז שהדבר הראשון שחיפשתי בעיתון היה הטור של מנחם לראות מה הסלטיקס עשו לבין כמות המשחקים שאני רואה היום…
    אין לי שום יכולת להעריך באמת את ראסל או צ'מברלין ואפילו לא את דר ג'יי וקארים.
    ועדיין –
    ברור שמייקל ראשון כי לא רק שהוא שחקן הכדורסל הגדול מכולם הוא גם הספורטאי הכי גדול שראיתי. היכולות הפיזיות, היכולות השכליות והיכולות המנטליות כולם היו אוף דה צ'ארטס. ואף פעם לא סבלתי אותו…
    אחרי זה באים בירד ומג'יק שקשה לי להפריד ביניהם. זיכרונות הכדורסל הראשונים שלי היו עד היום התגלמות הכדורסל הטהור. קבוצת השואו הגדולה מכולן מול הקבוצה הכי קשוחה וחכמה שראיתי עד היום.
    הבא בתור הוא דנקן. בכל התקופה החשוכה של אחרי הגדול מכולם הוא היה נקודת אור היחידה. בזמן שכולם שנאו את הספרס אני ראיתי בהם ממשיכי הדרך של הסלטיקס שלי. כמו מג'יק ובירד הוא היה שחקן שלשחק סביבו הופך את הכל ליותר פשוט. שחקן שכמו ג'ורדן שינה את פני הפרנצ'ייז שלו לחלוטין.
    אחרי זה באים אלאג'ואן ושאקיל שבשיאם שלטו בליגה ללא עוררין עם דומיננטיות מוחלטת בשני צידי המגרש. שאקיל אגב יכל להיות שני רק לג'ורדן אם היה קצת יותר רציני.
    קובי הבא בתור. לא סבלתי אותו כל הקריירה שלו ואני חושב שהוא השיג יותר ממה שהוא באמת שווה, אבל דווקא בשלהי הקריירה שלו למדתי להעריך אותו על מה שהוא כן ולא על מה שהוא לא.
    מפה כבר יש את אייזאה, אייברסון, מאלון וסטוקטון, די-ווייד, דירק, מקהייל פיפן ובטח עוד כמה ששכחתי ששייכים לעשירייה השנייה.
    כמובן שיש עוד כמה שהסיפור שלהם עוד לא נחתם. מתוכם שלושה כבר בעשירייה הראשונה. דוראנט שווה טבעת ומבחינת כישרון הוא שייך למקום אחריי קובי. לברון כבר עכשיו בשורה אחת עם דנקן ותאורטית עדיין יכול לתפוס את הכיסא שאחרי אלוהים.
    וילד הזהב החדש – במקרה הרע אחריי קובי, במקרה הטוב הכל פתוח

  39. יואש בן טולילה

    16 יונ 2016 01:28:54

    כמה דברים נוספים אחרי שקראתי את התגובות:
    1. בראי ההיסטוריה כולכם ללא יוצא מהכלל תציבו את דאנקן מעל לברון. דאנקן במשך כמעט 20 שנה הוא חלק מהמועדון הכי טוב מצליח בעולם בכל ספורט שהוא. דאנקן היה ועודנו בעל השפעה חיובית אדירה, ופרט למעט רגעים בסדרה מול okc השנה, כשהוא בן פאקינג 40, הוא תמיד אבל תמיד נותן ערך חיובי עבור הקבוצה.
    עכשיו תנסו להזכר כמה פעמים וכמה משחקים לברון חרב במו ידיו? כמה פעמים הוא נעלם? בכלל, כמה שחקנים פרחו והשתפרו ליד לברון? 0.

    2. לומר שללברון לא היה צוות מסייע – תשובה שגויה ורעה.
    שחקן שמסיים את העונה ה13 בליגה והגיע לן גמרים יכול לטעון דבר כזה?
    ובכלל, לברון עם כל הטריפל דאבלים שלו, פשוט לא גורם לשחקנים מסביבו להיות טובים יותר.
    הוא מוסק נהדר, ריבאונדר נהדר ובעצם הוא מצוין בהכל, אבל מנטור הוא לא יהיה וגם לא כזה שמשפר את השחקנים לידו. אני לא יודע להסביר למה, אבל ככה יצא.

    3. שאקיל, לברון ווסטברוק הם האתלטים הטובים בליגה אי פעם, כל אחד בעמדה שלו, ואף אחד מהם לא יהיה הגדול בכל הזמנים.
    כדורסל זה לא רק כמה גבוה אתה קופץ או כמה שלשות אתה קולע.
    כדורסל זה איך אתה מביא את הקבוצה שלך לנצח. איך אתה גורם לקבוצה שלך לנצח סדרות ולקחת אליפות.
    ג'ורדן פה בפער ענק. פעמיים טריפיט בתקופה רוויית כוכבים ותחרותיות.

    למה קרי נכנס לדיון לאחרונה? 73-9, 30.1 נקודות למשחק, פעמיים mvp ברצף, דומיננטיות מוחלטת בעונה הסדירה לו ולקבוצה שלו, קאמבק מהסרטים בניגוד לסטטיסטיקה.
    מבחינה אתלטית הוא בעשירונים הנמוכים בליגה.
    מה יעזור לו להגיע לטופ לצד אגדות גדולות? עוד תארים, שאם יגיעו, יהיו כתוצאה מהדרך הייחודית, החדשנית וזו שלא נראתה עוד בהיסטוריה של המשחק (שאגב, שינוי פני המשחק, הכנסת שינויים, טרנדים וכדומה הם מרכיב גדול מאוד בקביעת מיקום השחקנים בהיסטוריה) שהיא היכולת לגמור משחק בשניות, היכולת לחזור מפיגורים של 20+ וכו, בזכות המשחק המהיר, השלשות והקליעה ההיסטורית שלו ושל הקבוצה.
    קרי הוא ייחודי, ראשון מסוגו.
    סקוררים כמו טימאק, אייברסון, דוראנט וכו ראינו. קרי לא ראינו. 400 שלשות בעונה לא ראינו, לא קרוב.

    2. נייטרלי

      16 יונ 2016 04:50:22

      אחרי קריאה נוספת
      1.היו פה 2 תגובות שטענו שגורדן לא האיש אלא קארים . לגיטימי .
      לא היה אחד שטען שלברון הוא האיש .
      2.במשפט אחד טחנת לאבק 2 MVP , וטענת שהם שוי ערך למקום 68
      בממוצע קריירה . אהבתי גם את וכו . אולי מקום 200 ? ענק .
      3.עם כל הכבוד לקאמבק מהסרטים , לפגר 3:1 מול קבוצה שבנויה על סקורר נדוש וארכאי ואתלט חסר תושיה גם אומר משהו .
      או שבעצם סטף פשוט רצה להגדיל את הרייטינג עי משחק 7 ?
      אם ככה אפשר להעצים את ההישג בעונה הבאה :
      לחזור מ 3:0
      4.בעונה שעברה גס עשתה פלייאוף של 16:5
      העונה עד כה זה 15:7 . מה זה אומר ?

        1. נייטרלי

          16 יונ 2016 07:12:44

          עכשיו מובן
          אתה מודע לזה שלשתף שחקן פצוע בפלייאוף אינטנסיבי מקצר לו את הקריירה וגורם לו נזק רפואי בלתי הפיך ?
          יכול להיות שגס מקריבים את השושלת כדי לזכות עכשיו ?

  40. נייטרלי

    16 יונ 2016 02:29:15

    חייב להגיב
    1.לגבי דאנקן מקובל
    2.לא לברון דיבר על צוות מסייע אלא אני כמגיב באתר . אני עומד מאחורי זה .
    3.להבנתך בכדורסל , מגריידי ואיברסון , מגריידי ודוראנט , הם שווי ערך ? באמת ?
    4.בהמשך ל-3 , לפי הסטטיסטיקה הרשמית של הנבא ראינו רק 2 סקוררים יותר גדולים מדוראנט , ממוצע קריירה .
    מייקל גורדן
    וילט צמברלין
    אני די בטוח שלא ראית את צמברלין בזמן אמת .
    יתכן שראית את גורדן בזמן אמת אבל אם לא הקביעה שלך שראית סקורר כמו דוראנט לא מקובלת .
    לגבי אייברסון ,
    אני די בטוח שלא ראית בזמן אמת את אלגין ביילור וגרי ווסט כך
    שנוסף לגורדן ראית רק עוד 2 סקוררים יותר גדולים :
    דוראנט
    לברון
    5. אם מישהו קורא את זה וזה מענין
    קארי – סקורר מספר 28
    טימאק – סקורר מספר 68
    6.לגבי השחקנים הפעילים המיקומים עדיין נזילים אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה .
    7.קארי שחקן מעולה , אחד הקלעים הגדולים שראיתי בזמן אמת ובעונה הסדירה שהסתיימה לא מכבר היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר
    מעמדו ההיסטורי לא ידוע בשלב הזה ולא בהכרח קשור לזכיות באליפות אלא אם יוכל לתת עוד כמה עונות כאלו .

    1. יואש בן טולילה

      16 יונ 2016 12:23:55

      דוראנט אמנם סקורר, אבל עד השנה, בסדרות מול הספארס וגולדן סטייט, לא ראיתי אותו שומר.

      טימאק הוא סקורר. כנ"ל כרמלו, כנ"ל דוראנט ואייברסון.
      מה משותף לארבעה האלו? 0 עגול בטור האליפויות.

      שחקן בלי אליפות, מבחינתי, לא יכול להכנס לטופ 10 גם אם הוא יסיים עם ממוצע קריירה של טריפל דאבל.
      NBA is about winning championships.

      בכלל, מבחינתי, המונח "סקורר" הוא אחד שמנפח סטטיסטיקה על חשבון הקבוצה שלו.
      ועכשיו תחשבו על דוראנט וההירו בול באוקלהומה, על כרמלו שבחר ללכת לשוק ענק ולקבוצה זבל וכו'.
      אייברסון אגב, עם 2-3 אליפויות היה בקלות נכנס ל20 הראשונים ואף יותר. מי פה יכניס אותו ל20 שלו עכשיו?

      1. נייטרלי

        16 יונ 2016 12:44:21

        תשובה מענינת אם כי לא מספקת .
        איפה אתה מדרג את ברקלי מלון וסטוקטון ?
        לברון בעשיריה ?
        והיה אם
        דוראנט חובר ללברון ואיכשהוא זוכה בטבעת מה מעמדו ?

        כנל אבל עם סן אנטוניו ?

  41. נדב הלפרין

    16 יונ 2016 09:54:33

    אין שום ספק שלברון שחקן גדול ושום השוואה לא תשנה את זה (ואני אומר את זה כחבר ללל), עיקר הנקודה מבחינתי שאני לא מרגיש שהוא מפגין על המגרש סוג מנהיגות דומה לזו של ג׳ורדן, שהתבטאה גם באחוזי ההצלחה המדהימים של ג׳ורדן ברגע האמת, וכפי שכתבתי בעבר, מסופקני אם בגיל 35 יצליח להיות רלוונטי כפי שג׳ורדן היה.

  42. שישקבב

    16 יונ 2016 11:52:14

    וואו כמה תגובות!
    זה רק מראה שזאת כתבה מעולה! שאפו אהבתי מאוד..
    בקשר לג'ורדן ולברון אין בכלל השוואה.
    ג'ורדן היה ותמיד יישאר מלך המגרש ושאני אומר צגרש אני מתכוון שהבן אדם עלה לשחק בין אם זה עם 40 מעלות חום או אצבע שבורה הוא תמיד רצה ונתן הכול בשביל לנצח..
    לברון לא.
    ופה נגמר דיון הכדורסל איך שלא תסתכלו על זה.. מה שהופך אגדה לאגדה זה המגרש. מחוץ לו זה כבר דיון אחר. לברון יכול להיות מלאך (והוא ממש לא) וזה לא יישנה את העובדה שבמגרש הוא בעשירייה הראשונה של שחקנים גדולים ותו לא.

  43. נייטרלי

    16 יונ 2016 12:27:40

    גוגל חברי הטוב ביותר
    תגובה על 34.1 "קרל לואיס"
    לגולש שפוסל את גורדן הסקייהוק וקרל לואיס .
    שיא העולם המוכר בקפיצה לרוחק : מייק פאואל 30.08.1991 , 8.95 מטר
    שיא קרל לואיס במקצוע והתוצאה השלישית בהסטוריה : 30.08.1991
    8.87 מטר
    תוצאת השנה 2015 : 8.52 מטר
    מדלית זהב לונדון 2012 : 8.31 מטר

    אני חייב לשאול
    כשאתה מוסר עובדות
    שגויות כדי לבסס את העמדה שלך ,זה נובע
    מחוסר ידע ללא כונה רעה .
    או כדי להסתלבט על ישישים שלא מבינים מהחיים שלהם ?

    כישיש חסר בינה אשמח אם צעירים יותר יחוו דעה

    1. למר מנחם היקר

      16 יונ 2016 13:53:49

      רק תשווה את התוצאות של האתלטים ביניהם קרל לואיס בריצת 100 מטק, את הקפיצה לגובה…. ותראה כמה השיפור הוא עצום. אני בחיים לא אשכח את התוצאה 9.92 שלואיס עשה (אחרי שגונסון נפסל), כמובן שאם אתה ספןרטאי נדיקאו השתמשת בסמים (פלו גו) השיאים לא ישברו (מזמיו אותך להשוות תוצאות של אולמפיאדות משנות ה90 לאלו של היום.

      1. נייטרלי

        16 יונ 2016 14:57:57

        אתה שוב מסתלבט עלי ? אין לך כבוד לגיל ?
        השיפור בקפיצה לגובה ….
        שיא העולם , סוטומאיור , 27.7.1993 , 2.45 מטר .
        תוצאת השנה 2015 : 2.41 מטר .
        כפי שאמרתי לך מספיקה דוגמא אחת , זו השניה

        אולי לדוגמא הבאה שלך , תבדק בגוגל שהיא מראה מה שאתה רוצה להוכיח לפני השילוח .

        אם בעידן גורדן קפצו יותר רחוק ויותר גבוה מאשר עכשיו
        יש מצב שהוא עלה על לברון גם באטלטיות .
        תודה

  44. נייטרלי

    16 יונ 2016 14:24:05

    התוצאה ב100 מטר ידועה לי .
    הבאתי לך דוגמא הפוכה . כידוע לך במדע כדי לשלל תאוריה מספיק מקרה אחד שבו התאוריה לא מתאימה למציאות האמפירית ואין צורך במקרה נוסף . מאחר ואתה מרבה להשתמש במונחים מדעיים כדי לנמק את עמדתך אני מאמין שתסכים לפתח תיאוריה אחרת
    שתסביר גם את הקפיצה למרחק . תאוריה כזו מן הסתם תוכל
    גם לחשב מי מאגדות העבר שורדים את מבחן הזמן והאם הסקייהוק
    עדין נשק קטלני או שמא שווה לעונשין של דראמונד.

  45. רובי

    16 יונ 2016 21:22:23

    סיפוריי רודמן ופיפן ושכחו את קוקוץ'

    אז ככה העובדות:

    ובכוונה למטה .

    ג'ורדן לקח שלוש אליפויות רצופות השג שלא הושג במשך עשרות שנים עד אז והוא עשה את זה בלי שום רודמן קוקוץ' ואף כוכב אחר .

    למעשה פיפן היה רול פלייאר שחקן משלים בטח אז באליפויות הראשונות .
    שחקן שלא מסוגל לשחק באחד על אחד מלבד בפוסט אפ ומסיים מתפרצות אדיר בתור אקסטרה .התרומה שלו למשחק הקבוצתי הייתה ניהול משחק שלשה פה ושם חדירה כרול פלייאר וכמובן פוסט אפ אבל כזה שלא מביא דאבל טים .

    בהגנה זה סיפור אחר ואתם היה הוראס גראנט המצויין שהיה שומר קולע מחצי מרחק וחוסם .
    החמישיה הושלמה על ידיי פקסון שחקן שלא מחטיא בכלל מחצי מרחק כשהוא חופשי אחריי מסירה של ג'ורדן וקולע גם באחוזים טובים משלוש .
    הוא יכול היה להוביל כדור להתקפה והיה קשוח וזהו לא שומר גדול לא מוסר לא חודר לא ריבאונדים או חטיפות פשוט כלום .

    השחקן החמישי היה קרטרייט שהיה שומר מצויין על סנטרים באחד על אחד אבל היה צולע ובקושי מסוגל לקלוע סל .

    המחליפים טובים ככל שהיו היו כולם רול פלייארס ללא שחקן יוצר אחד לרפואה.
    אז כן בי ג'יי ארמסטרונג השחצן היה קלעי טוב ושומר טוב אבל לא מעבר .

    עכשיו פוסי ג'יימס .

    הוא שיחק בקליבלנד .היה לו סנטר ליטאי טוב בשיאו והיה לו את ווארז'או שזה יותר ממה שהיה לגו'רדן
    קבוצות כמו ג"ס לא היו בנמצא ושניי הגבוהים לא היוו חיסרון מול אף קבוצה .

    שתיים, היו לו גארדים טובים ויוצרים כמו מו ווילאימס ששם 50+ רק לפניי שנתיים היה את דלונטה ווסט שגם שומר וגם יוצר והיה את סשה פבלוביץ' שהיה די אתלטי שומר .

    נכון לא היה לו פיפן אבל הוא לא ג'ורדן ובעצם מביא למשחק את מה שפיפן מביא .

    הבעיה היתה לברון .

    אז לא ראינו את זה אבל היום שזה ברור .

    סשה פבלוביץ' ניצח את לברון השחצן במשחק אחד על אחד וזכה לנהוג במכונית הספורט של לברון כל העונה .

    זאת היתה ההתערבות בינהם.
    לברון השחצן חשב שהוא לא יכול והפסיד לסשה פבלוביץ באחד על אחד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    אז ברור שג'ורדן לא הפסיד לאף שחקן קבוצתו באחד על אחד אבל זה לא האישיו .

    לברון אחר כך טען שהוא לא שחקן אחד על אחד כשקובי התחייב שהוא יקרע אותו באחד על אחד .

    למוד קרבות מההפסד שלו לפבלוביץ'

    אבל מה האם פבלוביץ' הפך לשחקן ראוי שמקבל קרדיט מלברון אחריי שהביס אותו ?
    לא ולא .
    לברון אדם קנאי וגונב אנרגיות מאחרים .

    אז לא ראיתי את זה כי הוא מסר יפה לרול פלייארס אבל זאת הבעיה הוא מוסר רק לרול פלייארס .

    אף שלחקן לא יכול לפרוח לידו .

    בקבוצה של וויד וויד הוביל זה לא עבד ואז הוא הקריב מעצמו בשביל לברון אבל וויד היה טופ3 בליגה והם עדיין התקשו מאוד כקבוצה .

    עכשיו קיירי קולע אבל הוא קולע כמו שכונה .

    לברון נאלץ להשלים אותו הם לא משפרים אחד את השני ולאב בכלל גלמוד ואומלל בצד.

    מה שקרה ללאב קרה לבוש .

    שניי אולסטארים טובים שפשוט הפסיקו לשחק עלייהם וציפו שיהיו רול פלייארס שהמספרים שלהם מגיעים כתוצאה של כישרון .

    עכשיו סיפוריי קיירי ולברון שנייהם משחקים אחד על אחד זה לא כדורסל ואם תומפסון לא חוטף מרפק לשריר הירך אז קיירי חד וחלק לא חוגג כך.

    פציעת שריר כזאת למי שחווה מגבילה את התנועה הרוחבית ואת הזריזות .
    זה יחס ישיר ולא מקרה כשהיא קרתה ציפינו שקיירי ישחק טוב יותר .

    לגביי ה "הצגה " זה פשוטWWE ההרחקה נועדה לאפשר להם לנצח בוגוט נפצע פשוט הייתה הטייה של תוצאת המשחק .

    זה לא לוקח דבר מההצגה של קיירי ולברון .

    זה לא מוריד מהאחריות של קארי שהתבזה והריסון בארנס שנראה כמו שחקן שמוכר את המשחק אבל זאת לא הסיבה להפסד ..

    במשחק שסוגר סדרה צריך את כל הכוכבים ואסור שיהיו הסחות דעת .

    הלחץ הוא עצום ורק הרצון להניף גביע שכבר נמצא באולם מחפה על כך .
    הקבוצה השנייה יודעת שהסיכויים שלה קלושים ולכן אם זה בבית ב3-1 זה כמעט תמיד נגמר בניצחון ..

    ההטייה של המשחק יכולה להוביל למהפך בסדרה כי עכשיו הם בבית והלחץ המנטלי על ג"ס שהפסידו בגלל גורמים מבחוץ שוב ייתן אותותיו .

    עובדה שרק שניי שחקנים של ג"ס תפקדו במשחק ואלו הם איגואדלה ותומפסון שתמיד מגיעים לשחק במשחקיי מפתח .

    כל האחרים ללא יוצא דופן לא תפקדו ובארנס וקארי בראשם .

    להתייחס לסדרה כסדרה כשהיא הוטתה מבחוץ בצורה גסה זה דבר לא רציני .

    הריי עם גרין משחק ג"ס היתה אלופה ב95% .

    נכון ג"ס אשמים שאין לו מחליף אבל הוא לא פצוע ולא צריך היה להיות מורחק .

    אי אפשר לתת עבירה מכוונת כאשר לא נשרקה עבירה במהלך.

    אפשר רק להעלות חומרה של עבירה שנשרקה במשחק .

    הNBA ההנהלה הוועדה עברו על החוקים חד וחלק .

    מה שאפשר היה לעשות זה לתת טכנית על פי חוק אבל אז גרין היה משחק .

    בנוסף אם להיות הוגנים לברון הכה בקארי בלי כדור שלוש פעמים רצוף במהלך אחד לקראת הסוף והיה צריך להיות מורחק או לקבל לפחות טכנית אחת .

    אני לא מכיר את החוקים ולא יודע עם שתיי טכניות היו מרחיקות אותו כי הוא קיבל טכנית על המקרה עם גרין .

    אני לא רוצה שיהיה מורחק אבל הוא צריך היה להיות מורחק .

    התוצאה היא שהוא הגן על ה"מורשת " שלו וכל אוהדיי הגליקטיקוס והאנטי כדורסל שהם משחקים עדיין חזק בעניינים .

    ראינו כבר סדרה בעבר שהוטתה בצורה גסה ומכוונת .

    זאת היתה הסדרה שבה הלייקרס היו צריכים להפסיד לסקרמנטו ואז השופטים זרקו את המשרוקיות לפח פישר פוקס קובי ושות" פרקו כל שחקן סקרמנטו ללא תגובה אחר כך השופטים חזרו לשרוק "הוגן " סקרמנטו ניצחו משחק ואז הלייקרס זכו בצורה מלוכלכת.

    זה קרה גם באליפות הראשונה שלהם מול פורטלנד כשהם לא תפקדו במשחק 7 ואז בדיוק אותו דבר הלייקרס עשו סדרה של 15 עבירות רצופות מלוכלות ללא שום שריקה של השופטים וזכו באליפות המערב ואחר כך בכל הליגה .

    לפעמים הם רוצים להטות סדרה ולפעמים רק להטות משחק שאחר כך משפיע על סדרה וגורן למפולת .

    זה קרה עוד פעם אחת כשהספרס היו צריכים לנצח ובמשחק מספר 6 אוקלהומה פירקו אותם בעזרת השופטים והגיעו לגמר שם התבזו בצורה צפוייה .

    אני לא מתייחס להפסדים של פניקס של נאש של הספרס השנה וכל מינייי הפסדים שקרו רק בגלל טעות שיפוט גורלית אחת כי זה אומר שהמשחק היה צמוד וטעות אחת בין ם היאם מכוונת או לא לא אומרת שלקבוצה שנהתנה ממנה לא הגיעה לנצח את הסדרה כי סך הכל הקבוצות שוות .

    אני מדבר על דבר מכוון .

    דבר שחורה לי בסדרה הזאת הוא ששבמשחק מספר ארבע הקאבס פירקו בעזרת השופטים את ג"ס אבל בגלל סגנון המשחק המהיר של ג"ס זה לא עבד והם עדיין הפסידו ואז הNBA עשה את מה שעשה כדי לשנות בכח את התוצאה בפעם שנייה רצוף .

    זה דבר מלוכלך מאוד . כל סדרות העבר לא הוטו בצורה כל כך גסה .

    ההפסד מעוור כי השופטם רצו שהקאבס ינצחו ברביעי אבל ההבדלים היו כה גדולים שפשוט הליגה עברה להטייה מחוץ למשחק .

    זה בטוח קשור לחוזה של מיליארד דולאר שאותו ג'יימס קיבל צריך להצדיק אותו ואין ספק ששימנו שם הרבה ידיים בשביל ההחלטה הזאת .

    אני רק מקווה שקיקי וואנדאווי ואדם סילבר יקבלו את מה שמגיע להם מלמעלה ומהר .

    אתם רואים לא שכחתי את שלוש האליפויות המפוקפקות של הלייקרס שרק אחת מהם הושגה בצדק על המגרש ולא שום עוול אחר ולא רק אני .

    יהודים מסתכלים רק על כסף ורזומה אבל אנשים מכל העמים זוכרים .

    לא תמיד הקבוצה הכי טובה זוכה באליפות .

    בNBA אלה שיקוליי WWE מלוכלכים לכן דוראנט הגיעלגמר לפניי הזמן כי הם רצו לראות אותו מול לברון .

    ובאירופה שיטת הפיינל פור מקפחת את החזקות באמת אם הם לא עומדות בלחץ עצום .

    אבל אנשים זוכרים תמיד את הקבוצות הגדולות ואת כל מעשיי העוול .

    קובי הוא אדם שנוא אנשים זוכרים את ההטיות ואת ההתנהגות ואת המשחק האגואיסטי והמכוער ובעיקר מכוון וכמובן את מעשיי האונס והלכלוכים על שחקנים מחוץ למגרש .

    בגלל זה הוא מדורג נמוך יחסית ממה שמגיע לו .

    לברון על מעשיו בשנתיים האחרונות יהפוך מלא אהוב לשנוא הוא יהיה הנבל בכל מקום .

    נייקי עשו טעות שיצטערו עלייה .

    לברון אתלט על והיה השחקן הכי טוב בעולם [אולי עדיין עקב השביקה של קארי ] אבל הוא מכוער פיזית פניו כעורות יש לו כל מינייי עוויות מוזרות הוא מחטט באף בשידור חי ובכיין לא קטן עם שלל תכונות אחרות גרועות שהתגלו לאחרונה .

    כל אלו הם עובדות שבמבחן הזמן יתגלו .לברון לא ימכור נעלייים ומה שהוא עשה עם גרין יפגע בפופולריות שלו מיידית .

    למזלם של ג"ס הם עדיין כל כך יותר טובים מקליבלנד שהם מסוגלים לזכות באליפות לעומת קבוצת עבר אחרות שהיו טובות יותר כקבוצות אבל הליגה וה"כוכבים " הכריעו אותם בצורה לא הוגנת .

    יום טוב לכולם .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט