להלן מספר נקודות על אלימות בספורט הישראלי, או יותר מדויק על אלימות ביציעי הספורט בישראל:
- אין אלימות ביציעי הספורט בישראל. כלומר, ברור שיש אלימות מסוימת, אבל היא לא עולה, ואף פחותה, מאלימות בכביש, במועדוני לילה ועוד. רמת האלימות ביציעים, לכל היותר, משקפת את רמת האלימות בחברה הישראלית. נכון, יש ארגונים ספציפיים שהם אלימים בהרבה מהמקובל בחברה, אולם, בדיוק באותה המידה, גם בחברה יש שוליים אלימים ביותר. [במאמר מוסגר יצוין כי לכנות חלק מארגונים אלה כ"ארגוני אוהדים" זה לעג לאינטליגנציה, שכן מדובר על ארגונים שהספק היחיד לגביהם הוא האם מדובר על ארגון פשיעה או על ארגון טרור.]
- התדמית השגויה שנוצרה לפוקדי היציעים מאפשרת למשטרה לנהוג בהם ביד קשה תוך הפעלת כוח לא פרופורציונלי, מחד גיסא, אך להימנע מהגשת כתבי אישום, מאידך גיסא. חזקה היא שהמשטרה צריכה להפעיל את הכוח הדרוש כדי לשמור על שלום ובטחון הציבור. הווה אומר שאם אפשר לעצור אדם בדרכי נועם, אזי שיש לעשות זאת באופן הזה, ולא לנקוט באלימות כברירת מחדל. בנוסף, רוב יציעי הספורט בישראל, בליגות המקצועניות, מצולמים, ואפשר לעצור את העבריינים גם אחרי המשחק. לדוגמה: אם אדם זרק אבוקה, בין אם הדבר צודק ובין אם לאו, הוא פעל שלא במסגרת החוק, ויש להעמידו לדין. אם המשטרה חוששת שקיים חשד סביר שיזרוק אבוקה נוספת, אזי שיש לעצרו במקום, וגם זאת תוך שמירה על הפעלת מינימום כוח הכרחי. לעומת זאת, אם אין כל חשד סביר שישליך אבוקה נוספת, אזי שניתן לחכות לסיום המשחק, ואף לבוקר יום המחר, ולעצרו בביתו. כמו כן, כנזכר לעיל, המשטרה נוקטת ביד קשה ביציעים, אך ממעטת בהגשת כתבי אישום, מה שמאפשר לעובר העבירה לחזור ולעבור אותה שנית. דווקא ביציעי הליגות הנמוכות, שם האלימות גבוהה בהרבה, כוח השיטור קטן מדי ואינו מספק מענה הולם. עצוב שהמשטרה בוחרת להתנהל לפי הד תקשורתי ולא לפי שיקולים מבצעיים.
- בהמשך לסעיף 2 לעיל, בתי המשפט נוקטים ביד רכה מאד עם הגורמים האלימים ביציעי הספורט. עבירות אלימות דומות שמתבצעות במרחב הציבורי זוכות לעונשים חריפים בהרבה. אתן לכם דוגמה: במשחק כדורגל בין קבוצות הפועל עכו ומכבי חיפה, שנערך באצטדיון טוטו בעכו, נזרקו אבוקות לכר הדשא. הזורקים נעצרו והובאו בפני שופט, אשר גזר את העונש הבא – נאסר על הנאשמים לפקוד את האצטדיון בעכו בשבועיים הקרובים. בואו נשים בצד את העובדה שהעונש חסר כל תכלית, שכן מה יש לאוהדי מכבי חיפה לחפש באצטדיון טוטו בעכו, בשעה שקבוצתם כלל אינה משחקת באצטדיון זה? מה שלא נשים בצד הוא את המהות – האם במקרה בו אדם יעבור עבירה בתאטרון הבימה הוא יורחק רק ממנו לשבועיים, אך תתאפשר לו כניסה לתאטרון הקאמרי? הרי לא יעלה על הדעת כזה מצב. אם אדם עובר עבירות במרחב הציבורי, יש להרחיקו מן המרחב הציבורי.
- עכשיו בואו נתייחס לסעיפים 2-3 בצוותא, שכן כך ראוי שיתייחסו אליהם – מה שבעצם קורה פה הוא שמערכת אכיפת החוק מחליפה עונש דמוקרטי סביר לעניין (מאסר, עבודות שירות, קנסות וכיו"ב) בעונש אנטי דמוקרטי ולא סביר לעניין (כוח מופרז של משטרת ישראל). השיפטינג הזה פשוט אסור שיתקיים במדינה מתוקנת. לא ייתכן שתתאפשר אלימות כלפי אוהדי הספורט, ומהצד השני של המטבע לא ייתכן שבתי המשפט יקלו איתם כאילו ביציעים מותר לפרוק כל עול. לזה יש להוסיף את הענישה הקולקטיבית, שגם היא אנטי דמוקרטית, ולהוסיף חטא על פשע גם חסרת יעילות לחלוטין.
- הנקודה האחרונה בה אהיה מעוניין לגעת היא מעורבות אוהדים בהנהלת הקבוצה. חשבתי לכתוב שמדובר על דעתי, אבל אני אהיה פסקני יותר – זו עובדה מוגמרת: רמת האלימות בקבוצות בבעלות מלאה/חלקית של אוהדים נמוכה יחסית לאותו הקהל בהעדר מעורבות של אוהדים בניהול. חלק מההבדלים ניתן לראות בין קהלי קבוצות אוהדים לבין "קבוצות האם" שלהן. למשל, בהכללה, הקהל של בית"ר נורדיה פחות אלים מזה של בית"ר ירושלים. אבל בואו ניקח את הדוגמה היותר מסובכת והיא הקהל של הפועל תל אביב. הקהל הנוכחי, לכל היותר, מגיע לאותה רמת האילמות שהיתה גם כשניהול המועדון בוצע בידי גורמים פרטיים (הן בכדורגל והן בכדורסל), וככל הנראה אף פחת. וודאי פחתו שירי שואה למיניהם. תראו, זה לא שרמת האלימות במקרים כאלה יורדת לאפס ואפילו אין הכרח שזה יהיה קרוב לשם, אבל זה בהחלט שיפור (בתחום האלימות) לעומת מועדונים שמנוהלים על ידי גורמים פרטיים. זו עוד סיבה למה מעורבות נציגי אוהדים בניהול היא דבר חשוב. כיום, המועדונים משתפים פעולה עם גורמי אכיפת החוק כדי להעמיד את העבריינים לדין (אל דאגה, הם לא עושים זאת מטוב לבם, אלא כי זה גורר הפחתה בעונש למועדון עצמו – עוד שטות, כאילו שיענישו את תאטרון הבימה אם מנוי שלו יעבור עבירה), אך כמעט ואין פעולות הסברתיות וחינוכיות שהן יוזמה של המועדונים. איפה בכל זאת יש יוזמות ברוכות כאלו? נכון, במועדונים שמנוהלים על ידי האוהדים.
אני לא מסכים ש-"אין אלימות ביציעי הספורט בישראל".
כשאני לוקח את ילדי לקולנוע, להצגה, לחוף הים –
הסיכוי שאני אתקל באלימות פיזית אולי דומה לסיכוי להתקלות דומה ביציעי הספורט. אבל אלימות מילולית, את זו אין ספק בכלל שאפגוש ביציע הספורט, בעוד שעוד לא שמעתי מישהו צועק באולם הקולנוע –
"בטמן, יא בן זונה!"
אבל בתור לפופקורן, אם בטעות לא שמת לב לאדון משמאלך שבטוח שהוא היה שם קודם, וביקשת לפניו, תשמע גם תשמע קללות, ובניגוד ליציע, הן יהיו לעברך מאדם שסמוך עליך.
חכה ל "THE decision " של לבאטמן.
..ואז נראה אותך לוקח את הילדים לראות סרט שלו בגות'אם סיטי.
בכל הנוגע לביקורת על המשטרה ובתי המשפט –
היא צודקת לחלוטין!
בישראל, אין כמעט ענישה על אלימות.
במקרה ותותקף – אם אתה לא חלק מסיפור שיש לו הד תקשורתי,
הסבירות הגבוהה היא שהתלונה שלך תסתיים ב-'חוסר עניין לציבור'.
אבל אם אתה חייב (מספיק חייב לכאורה) לפלאפון/אוראנג'/הוט/יס/בזק וכו' 500 ש"ח – ישר יעקלו לך את החשבון, ישלחו אותך להוצאה לפועל, יגיעו לביתך מעקלים…
כמו בכל דבר בארץ, אכיפה היא דבר שתקף רק לגבי דברים שיש בהם רווח כספי. אם לא יוצא מזה כסף אין אכיפה.
תודה מתן – אכתוב את היום האחרון שלי בכדורגל הישראלי.
את שנות ה-20 שלי עשיתי בפלורנטין. ובפלורנטין כולנו אדומים ואצטדיון בלומפילד בצד השני של סלמה. אני וגיא חבוב (ז"ל) היינו הולכים לראות את המשחק ביום שבת מידי פעם, ונכנסים לשער רנדומלי.
פעם אחרונה נכנסנו לא לשער 5 אלא לזה שמאחורי השער (עזרתך מתן) והיה ממש ריק. ישבנו שורה מעל אבא ובנו. האבא בשנות ה-40 והילד פעוט חמוד בן 3-4 . במשחק החל והאבא החל לקלל , ולא חזר על קללה אחת פעמיים. והילד מביט באביו. עיניו פעורות פיו פתוח והוא לומד. שומע לומד ומשנן.
זה היה לפני 15-20 שנה ומיותר לציין שהקהל של הפועל נחשב בזמנו לקהל טוב ומשוכנז
שער 5 ממוקם מאחורי השער 🙂
מצטרף לגיא.
בספורט הישראלי אין הרבה אלימות בפועל, זה נכון; אבל יש טרור. טרור הוא האפשרות לאלימות, פוטנציאל האלימות, השלטת פחד. לשבת מעל פצצה מתקתקת.
אני מהאוהדים הקשוחים. אין לי שום בעיה לשבת ביציע הכי קשוח של הקבוצה הכי קשוחה, למען האמת עשיתי את זה לא פעם. רק אין שום סיכוי שאשלח למקומות האלה אחרים, בטח לא ילדים קטנים, שהם נשמת אפה של אהדת ספורט בכל מקום בעולם. שום סיכוי.
לשמוע את זה מאוהד דטרויט..
הגיל משנה דברים 🙂 ויש אזורים בדטרויט שלא הייתי מתקרב אליהם היום, גם לא עם הגופיה שלי והבן השחור בתור אנטוראז'.
אני אחדד נקודה, כי אני מבין שהיא לא עברה מהטור:
1. הכוונה היתה יותר לאלימות שחורגת מגבולות החוק.
2. יש הבדל בין קללה כלפי מישהו שנמצא 30 מטרים ממך ולא יכולה להתפתח לאלימות פיזית ובין קללה לאדם 3 מטרים ממך שכן עלולה להתפתח לאלימות פיזית.
רוצה לומר ש: אכן יש יותר קללות ביציעים, אבל עם פוטנציאל נפץ נמוך משמעותית.
1. מסכים שאין הרבה נפגעים ביציעים עצמם ושבחלק לא קטן מהמקרים מי שכן נפגע זה דווקא מאלימות משטרתית.
2. לא בטוח מה היה קורה לולא אותה נוכחות משטרתית.
3. בחלק לא קטן מהמקרים האלימות היא דווקא מחוץ ליציעים, לפני ואחרי המשחק, בין הקהלים של הקבוצות. אפשר להחריג את זה אבל עדיין זה תוך הפעילות הכללית של המשחק.
4. כנראה שהקללות הנמשכות 90 דקות מהיציעים מופנות לשחקנים, המאמנים והשופטים אבל בסופו של דבר האווירה שנוצרת היא אווירה אלימה, גם אם אף אוהד לא יצא עם שריטה על גופו.
5. לחבר איתו אני הולך למשחקים נולד ילד במהלך העונה. "אין מצב שאני אביא את הילד שלי לתוך חוויה הזאת" הוא מקפיד לומר לי.
2. למה זה רלוונטי? זה כמו לשלאול מה תהיה רמת הפשיעה בהעדר משטרה. ברור שצריך משטרה במדינה וברור שצריך משטרה גם באצטדיון. זה עדיין לא מקנה ללובשי המדים את הזכות להפעלת כוח מופרז.
3. בהחלט. ודווקא שם השוטרים נעלמים. הפריסה מסביב לאצטדיון לא נותנת את המענה הראוי.
בבתי ספר יש לא פחות אלימות וסכינאות מבמגרשים. אפשר אפילו לומר שהדבר היחיד שלומדים בבית ספר זה לקלל.
אין שום חוויה, ספורטיבית לפחות, שילד לא יכול לצלוח ולעבור בשלום ואף ללמוד ממנה, אם נותנים לו את הכלים המתאימים, במקום לכסות לו על האוזניים, ולמנוע ממנו גישה לשם. בגיל 18 הוא בעזה או לבנון, תרצו או לא.
בדיונים באתר הזה יש לא מעט ילדים, ולא מעט קללות.
אפשר למצוא סיבות לא להגיע לכל מקום, כולל גן עדן (כי זה אומר שאתה צריך למות בצורה כלשהי..ואין שם באמת 72 בתולות.)
זו גישה מאוד פשטנית לחיים.
ברור לי שהילדים שלי שומעים קללות, ומקללים בחזרה, כאשר הם בבית הספר.
בו זמנית, חשוב לי שהם יבינו את עמדתי נגד אלימות.
ועמדה שכזו אפשר להנחיל רק דרך דוגמה אישית –
קודם כל, אני משתדל מעוד שלא לקלל. אני משתדל מאוד שלא להביע עמדות התומכות באלימות.
ולכן אני לא אקח אותם למשחק כדורגל – אני מסרב גם להביע עמדה שמקבלת בשתיקה את האלימות המילולית שבמגרש.
(אני מודע לעובדה שעמדתי "צדקנית" משהו. הרי אנחנו מוקפים באלימות כל הזמן – כל סרט, כל סדרת טלוויזיה, כל משחק מחשב.)
(ואני לא מנהל מנזר בבית…)
זו גישה ריאלית לחיים. בעולם היום כל מקום יכול להתפתח לשדה קרב, גם מגרש כדורגל, גם ישיבת פוניבז', וגם אולם קולנוע שלא מקללים בו את באטמן, אבל זורקים פופקורן על השורות הראשונות.
אתה לא חייב להביע עמדה בשתיקה, אפשר גם להסביר.
אם אתה מודע, אז..
תראה, הרבה ממה שאתה אומר נכון, אבל כשבן אדם עושה את החשבון הפשוט של איך לבלות את עשות הפנאי שלו נראה לי שהוא בדרך כלל יעדיף ךא להכניס את עצמו לסיטואציה שאינה נעימה לו.
כאן בדיוק הבעיה – למה שאירוע ספורט יהיה סיטואציה לא נעימה (מעבר לזה שהקבוצה לך כל הזמן מפסידה). הקללות הן הבעיה הכי מינורית יש אוירה אלימה.
אין אווירה אלימה. יש אצטדיון אחד בארץ שמחוצה לו יש סיבה להרגיש מאוים ועוד אחד עבור 2 קהלים ספציפיים (אז נספור כ-2). ברוב האצטדיונים אין אווירה של אלימות יותר מאשר ברחוב ואין יותר מקרי אלימות מאשר ברחוב.
יש גם זיהום אוויר אלים בכל מקום שקט ונעים בחיפה כימיקלים שגיא יבחר לקחת את ילדיו לבלות בו. יום יום שעה שעה.
אין לי בעיה עם הבחירות של גיא, אבל הן הבחירות שלו.
באולמות הקולנוע נתקלתי לא מעט באלימות, וכול העדר חיכה בשתיקה מוסכמת שהסדרן יתערב, באמתלה שאין להפריע למהלך הסרט…
יש גם אווירה אלימה בפקקים בכביש, ובכל זאת בחגים אנשים לא מסתגרים בבית.
יש גם אווירה אלימה סרטים של קוונטין טרנטינו, שהורים הולכים עם הילדים שלהם לראות.
אלו החיים.
אני לא אומר שצריך להשלים עם זה, להפך, להתמודד.
מתן אין לי זכות דיבור כי אני כבר יותר מ-20 שנה לא הייתי במגרשי הכדורגל. הסיבה היא אותה אווירה אלימה שהייתה אז (והסיכוי להירדמות לפני המחצית).
כשהבת שלי ביקשה ללכת לראות משחק כדורסל לא היססתי לשניה והייתה חוויה נהדרת. לעומת זאת היא כבר יותר משנה מבקשת ללכת לראות משחק כדורגל ואני מהסס. מה שכן הדברים שלך בהחלט מעודדים אותי להשתחרר מטראומות העבר.
החלטתי בעונה הבאה – סמי עופר here we come
צריך לברור את האצטדיון והיציע כדי להימנע מקללות ככל האפשר, אבל נדירה חשיפה לאלימות פיזית כלפי רוב רובם של האנשים.
את בני הבכור לקחתי לאצטדיון כבר 11 פעמים והוא רק בן 5 וחצי. גילוי האלימות היחיד שחווה הוא מצד מאבטחים בחיפה (לא נתנו לנו להכניס את הטושים) ובנתניה (לא הסכים לזוז למשך מספר דקות בהן הסתיר לנו). שני אלה כמובן לא סיכנו את בריאותו.
היציעים המרכזיים ויציעי המשפחות בחיפה מאד מזמינים. אני ממליץ בחום.
סבבה, אני אתקשר להמלצות כשזה יהיה רלבנטי.
אני רק מזהיר אותך מראש שכששנינו אומרים מכבי אנחנו לא מתכוונים לאותו דבר.
אגב, המקום הכי אלים שאני חוויתי בגילגוליי כישראלי היה דווקא הצבא!!
בתור הייותי כמטרולוג הייתי בדיי הרבה בסיסים מלבד הקרייה עצמה ופלמחים, התגלה בפניי המחנה המשותף הנמוך והמאד אלים של החברה הישראלית. מה שהולך בבסיסים של גדודים זה אלוהים ישמור.
צבא במהותו הוא גוף אלים… אבל לא פחות מזה, יש שם ריכוז של נערים ונערות מתבגרים (הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה) שחיים (וסליחה מראש על הצרפתית) אחד בתחת של השני, משך יותר מדי זמן.
אני הולך עם הילדים שלי רק למשחקי כדורסל
נכון, יש קללות
אבל אין אלימות פיזית כמעט בכלל (אני זוכר בעשר שנים פעם אחת תגרה בין אוהד חולוניה יקירתי ואוהד הפועל תל אביב. זה נגמר מאד מאד מהר תודות למשטרה והאוהדים שהפרידו)
היה איזה חזיז אחד במלחה..
מה שאני לא מבין זה איך נון-קונפורמיסט כמוך,
אוהד את מכבי?
התכוונתי – גולדן סטייט?
אני לא בהכרח נון -… הכל יחסי
אני לא אוהד גולדן. אני אוהד הפועל ירושלים. אני אוהב מאוד את הכדורסל שלה ושל סאן אנטוניו, בזמנו אהבתי את גם של הסאנס, ועל הבד בויז אני חולם בלילות. וסטוקטון גם, והיום קארי, אבל הכי אני מאוהב ב קוואי.
מאמר מצוין וחשוב.
מסיפורים של חבריי עושה רושם שיציע המשפחות של סמי עופר אכן נעים ומזמין.
לגבי אלימות פיזית בכל דרגה שהיא, דעתי היא שיש לקבוע עונשים ברורים, קבועים ומדורגים. לדוגמה:
פעם ראשונה – הסבר עם אזהרה.
פעם שניה – הרחקה לחצי שנה מהמגרשים ומאסר על תנאי.
פעם שלישית – מאסר בפועל והרחקה לכל החיים ממגרשי הכדורגל.
אוהדים יראו שחברים שלהם מורחקים לצמיתות ואז לאט לאט המסר יופנם.
מזכיר לי את התור לקבלת ויזה בשגרירות ארה"ב בישראל: בגלל ש"שמעו" על מורחקים/מסורבי ויזה, כל הישראלים הופכים לפודלים, אף אחד לא עוקף בתור וכולם נחמדים וממושמעים.
אז אני לא באמת מצפה שיציע כדורגל ייראה כמו תור לויזה או לקונצרט, אבל בהחלט ניתן לחנך את העם היושב בציון.
לא יתכן שבמגרש כדורגל אלימות פיזית תתקבל יחסית בהבנה.
והכי חשוב: קודם כל יש להציף את הנושא בבתי הספר מגיל צעיר ולהגביר את המודעות לעניין.
יציע המשפחות של סמי עופר זה משהו לא רגיל. באמת חוויה נעימה כשהולכים עם ילדים קטנים.
מכבי חיפה של השנה זה כבר סיפור אחר… 🙂
אני מסכים מאוד עם ההערות של גיא ושגיא נאור.
בתור ילד הלכתי פעם אחת עם סבא שלי למשחק מכבי חיפה מול איזו קבוצה מאירופה, והדבר שאני זוכר מ"החוויה" הזאת זה האוהד שיש מטרים מאיתנו וקילל בגסות כל המשחק. לא חוויה נעימה בכלל
גם אם רוב האלימות לא חורגת מגבולות החוק, האווירה האלימה היא הסיפור המרכזי פה.
כמו שאחד המגיבים סיפר על האבא שלקח את בנו למגרש וקילל כל המשחק מול עניו הנדהמות. אותו אדם לא היה הולך סתם ברחוב או בסופר ומקלל ככה. האווירה האלימה במגרשים היא מוציאה מהאנשים את הצד המגעיל הזה.
נכון שגם בתור לבנק יכולה להתפתח מריבה ואווירה אלימה שתוציא מהאנשים את הרוע שלהם, אבל הנקודה היא שבמגרשים האווירה הזו היא ברירת המחדל!
וכן, זה שיש שוטרים באופן קבוע ביציעים, מצביע בהחלט על הפוטנציאל האלים להפרות סדר שיש שם. לכן חייבים שוטרים.
כמו שחייבים חובש צמוד בטיול שיש בו סיכון מסויים, אבל לא באולם קולנוע לצורך העניין (וגם לא שוטרים חמושים..).
דווקא פה יש לנו מה ללמוד מהאמריקאים – שם הפכו את אירועי הספורט להפנינג משפחתי לכל דבר ועניין. כמה משפחות וילדים אפשר לראות במגרשים בארץ? לא מתקרב למה שקורה שם.
אז אולי רמת העידוד והאינטנסיביות נמוכה יותר, ויש אנשים שזה יוריד להם מ"החוויה", אבל הרווח בדמות ביטול מוחלט של האלימות ביציעים שווה את זה. בNBA האלימות היא במגרש עצמו אמנם..
דווקא אין שוטרים ביציעים בהגדרה. הם בתחומי האצטדיון ונכנסים ליציע רק במקרה הצורך (או הרבה פעמים שלא לצורך). ויודע מה? מאז שאין שוטרים ביציע רמת האלימות ביציעים ירדה משמעותית. לאפיין פוטנציאל לאלימות לפי מיקום המשטרה זו טעות שעושה עוול בהנחה שלה שהצופים עבריינים והשוטרים מלאכים. התקשורת בהחלט עושה עבודה לא נאמנה בשיקוף המצב, ולכן יותר מדי אנשים חושבים כמוך, למרות שזו אינה המציאות.
גם הסרת הגדרות הפחיתה את האלימות. מסתבר שאם מתייחסים לאנשים כאל אנשים ולא כאלה מייצג בגן חיות, הם נוטים להגשים את הנבואה.
גם המתקנים המשופרים משפיעים, כשתיאורית החלונות השבורים מתגלה במלוא הדרה.
בזה אני מסכים איתך. תתייחס לאנשים כמו שצריך והם יתנהגו יותר בהתאם.
אתה מכיר את המציאות טוב ממני, אבל להאשים את המשטרה באלימות נראה לי מוטעה. אולי יש להם צד בעניין, אבל אני כן יוצא מנקודת הנחה שהשוטרים הם אנשים מהוגנים שומרי חוק, ולא מלבי אלימות.
ומבחינתי אין הבדל גדול אם השוטרים כבר ביציע או מוכנים להיכנס בכל רגע. בהגזמה, במסיבת גן של הבן שלי לא חיכו שוטרים מחוץ לדלת עם כל הציוד, מוכנים לפרוץ פנימה בכל רגע. וגם לא באולם קולנוע או בהצגה. וגם לא במשחקי nba אגב.
מה שכן, יכול להיות גם גרוע יותר . כמו ביוון, שם כל שנה יש הרוגים או נפגעים מהאוהדים והשחקנים, משחקים מפוצצים, ושחקנים שבורחים ממגרש חוץ אחרי ניצחון זה עניין שבשיגרה
אף אחד לא יכול להשתמש בנוכחות שוטרים כקרדום לחפור בו על מנת להשתמש באלימות. זה אני אומר באופן חד משמעי. אבל כן, חלק ניכר מפעילות השוטרים במגרשים מלבה אלימות (וזה לא סותר אחד את השני).
השוטרים באים להוציא אגרסיות לא פחות (ואף הרבה יותר) מאשר חלק ניכר מהאוהדים.
אולי מחוץ למסיבה בגן לא מחכים שוטרים, אבל גם מחוץ למועדון לילה. האלימות שם בין המבלים גדולה לאין ערוך מאשר במגרשי הכדורגל. ללמוד על אלימות ביציעים מנוכחות שוטרים זו טעות לדעתי. יש גם יותר שוטרים פר אוהד במשחקי ליגת העל, למרות שרמת האלימות במשחקי הליגות הנמוכות גבוהה בהרבה.
זאת ועוד, לקבל מכות משוטר לא ממש מרתיע את המתפרעים, אל חצי שנה מאסר תרתיע ועוד איך.
בכל מה שקשור לענישה ולפעילות המשטרה אין לי ידע ואני לא מתווכח איתך.
אני רק מציג את העובדה שבמגרשים יש אווירה אלימה יותר מאשר ברחוב, בחוף הים או בכל מקום נייטרלי דומה (להוציא מועדוני לילה וכדו'). אתה חושב אחרת?
וזה לא אומר דווקא שלא צריך ללכת למגרשים, זה כבר דיון נפרד ומסובך יותר.
אני בהחלט חושב אחרת. זה תלוי באיזה אצטדיון, באיזה יציע ומי הקבוצות, אך ככלל, אני לא מרגיש מאוים. יש לפעמים אווירה של בהמיות שגורמת לחוסר נוחות, אבל זו לא אווירה אלימה. כמובן שיש יוצאי דופן.
2 הערות ברשותכם:
א. כן אלימות/ לא אלימות. כן יותר מהנורמה או לא. אני לא אתקרב עם ילדי לרדיוס איצטדיון כדורגל כל עוד הוא נראה ונשמע כך.
אם תראו לי סבתות בקהל וקהל שמוחא כפיים ושר שירי עידוד ולא שירי שנאה, נדבר.
ב. אחד מהמודלים הכי יפים שאני מכיר בתחום העידוד זה בחור בשם דודו עזריה: יו"ר קבוצת האוהדים של הפועל באר שבע ומנהל רשתות לפרנסתו.
ואל תגידו לי שכקבוצה מנצחת, אז הכל טוב. הוא היה במגרשים הקשוחים ביותר במרתפי הליגה הלאומית.
כשאני חולם על איך צריך להראות קהל מעודד, אני חושב עליו (ועל שכמותו)
הנה כתבה עליו:
http://www.haaretz.co.il/sport/tapina/.premium-1.2962081
אני מכיר את דודו אישית ופרופיל רוב אוהדי המגרשים בארץ הוא כשל דודו. ברור שהתקשורת תבחר לשים זרקור על המעטים שמשחירים את כולם ולצערי ברור שהציבור ישתכנע מהתקשורת.
המציאות בכדורגל עגומה, עובדה שכבר שנים (לדעתי) לא מדובר בבילוי משפחתי, אלא רק אוהדים "מטורפים" (לחיוב) שמוכנים לקחת את הילד שלהם למשחק.
החוויה באיצטדיונים עדיין רחוקה מרמת האיצטדיונים החדישים (אולי הבשורה מגיעה עכשיו מסמי עופר וטרנר בב"ש) אבל חייבים לחשוב איך להחזיר את הכדורגל לחוויה משפחתית שבאה לבלות ואנשים שרק רוצאים לראות כדורגל לא יפחדו להגיע ולהיקלע לאיזה פוגרום מפגר של אוהדים שיצא מכלל שליטה.
הענישה הקלה זה פשוט צחוק מעבודה כי חייבים למגר את האלימות הזו.
בנוסף, חייבים להוריד את מחירי הכרטיסים לרמה שפוייה (גם יחזיר את הקהל) כי עדיין מדובר במוצר "נחות" והדבר ימלא אצטדיונים. הרי אני מניח שאין בעיה לאוהד או לכל אדם מן הישוב לשלם 50 שקל, גם אם הכדורגל ברמה נמוכה.
כנראה שארה"ב היא המדינה היחידה בעולם ללא אלימות באיצטדיוני הפוטבול והבייסבול, ואולמות הכדורסל וההוקי – גם מקצוענים וגם מכללות.
הסיבה? האמריקאים הם העם הספורטיבי ביותר בעולם.
כל תפיסת האהדה והעידוד שנונים מאד בין ארה"ב לבין רוב העולם.
מצד שני, מכות בין שחקנים באמצע המשחק זה דבר נפוץ הרבה יותר בארה"ב..
מתי ראית ליגה דרום אמריקאית או מהבלקן בכדורגל…
האמריקאים פשוט יודעים שכדי למכור את המוצר הוא צריך להיות שייך לכלל האוכלוסייה ולא רק לאוהדים פנאטיים.
לטובתם כמובן הם מסתכלים על זה כעסק שמטרתו להרוויח כסף והרי אוהדים שמשליטים "טרור" הרי לא טובים לעסק.