יומן הפלייאוף של הלוחמים / יוסי בארקלי מסאן פרנציסקו

 

יומן הפלייאוף של הלוחמים / יוסי ברקלי

סאן פרנציסקו

צעד נוסף, רגע לפני גמר המערב, זמן לכתוב. בינתיים דחו אקרדיטציה למשחק הראשון. אולי יאשרו לשני.

גולדן סטייט עברה את הסידרה מול פורטלנד בצורה מוזרה. מצד אחד לא היה ספק לאף אחד שהם ינצחו, גם בפיגור גדול, גם אחרי הפסד. פורטלנד לא נראתה מאיימת על הניצחון בסידרה בשום שלב ואפילו במשחק השני, בפיגור של שבע עשרה (בערך) עם סיכוי אמיתי לגניבת הביתיות – לא הייתה תחושה של סנסציה. מצד שני, זה היה קשה. מאוד קשה. בעיקר קשה בפן ההגנתי של הקבוצה שלא הצליח להכיל – להגן – את שחקני פורטלנד.

גולדן סטייט הרוויחו את קליי – ובענק ובכלל הרוויחו מהצורך לשחק בלי סטף אבל המסקנה שלי מהסדרה היא שגולדן סטייט יוצאת ממנה עם פחות הרתעה לאחרים מאשר היא נכנסה אליה. וזה חשוב. הלוחמים גם הראו, לראשונה, כמה הם תלויים בקרי.

מה שעוד חשוב זה שאוקלהומה יצאה מהסדרה שלה במצב בדיוק הפוך – חיזוק משמעותי בהיבט הפסיכולוגי של השחקנים. כדורסל הם ידעו תמיד לשחק, אבל היה די ברור שהם לא חזקים מספיק בראש. עכשיו נראה שהבורג הסתובב לכיוון הנכון.

צריך לזכור, אוקלהומה הגיעה ביתרון לרבע הרביעי בכל משחקי העונה הרגילה ולא היה חסר הרבה להפסד של גולדן סטייט. ההבדל הקטן בראש יכול לארגן לנו סדרה לתפארת.

הסדרה בין אוקלהומה לסן אנטוניו הייתה עבורי אחת המהנות בשנים האחרונות, דם רע וכבוד. שיטה ושינויי שיטה וכמה כדורסלנים ברמה גבוהה ביותר. במאמר מוסגר, בהחלט זו הסדרה שאמורה להחליף את הדיסק אצל סן אנטוניו. קוואי ואולדריג' לא יספיקו לעתיד.

כמה מחשבות עד כאן,

  • דוראנט. KD קושר להמוני קבוצות במהלך העונה ובוודאי שאחרי התבוסה במשחק הראשון. כרגע, נראה שרק סוויפ מהדהד של גולדן סטייט על אוקלהומה יגרום לו לעזוב. כמה הכל נזיל.
  • בכיוון ההפוך – אולדריג'. נתן סדרה מצויינת אבל יכול מאוד להיות שאכל את הלב כשראה את הפוטנציאל האדיר בפורטלנד. פוטנציאל שהוא עזב.
  • פורטלנד. כבוד. רוב החמישייה משנה שעברה עזבה, מי שנשאר הרים את הרמה.
  • הצ'יפ על הכתף. המוטיבציה של הלוחמים נשענת על זלזול די גורף באליפות שלהם בשנה שעברה ובאופן כללי על התחושה שלהם שהם לא מקבלים את הכבוד הראוי. אסור לזלזל במוטיבציה כזו, ולכן, קצת לא ברור למה היה חשוב ללברון לערער על האמ.וי.פי. ועל מאמן השנה – התגובה של קרי כבר גרמה להבין שמלאי עצי התבערה למוטיבציה התמלא עד תום עם ההערה הזו. התקשרות המקומית מדברת בהבלטה על חוסר הכבוד שמופגן כלפי גולדן סטייט, החל מהשופטים, שחקנים ושחקני עבר והתקשורת. המוטיבציה בשחקים.
  • קליבלנד – העיר עם הבצורת הארוכה ביותר בתארים בארה"ב. סרט מצויין של ESPN על העיר ב-30-30. לא יגרום לכם לאהוב את לברון אבל ייגרום לכל אוהד נטראלי לרצות בהצלחת העיר הזו. דילמה.
  • גרין. טוב, אני קצת אובססיבי לגביו, יחסי אהבה שנאה שכאלו. רכבת ההרים של האוהד מול גרין הייתה לא פשוטה. ככל שהכדורסל עלה מדרגה, ככל שהמרכזיות שלו כמנהיג הקבוצה, כאיש שמזהה את המומנטום המריאה – כך הוא הלך ואיבד כל סנטימנט שהיה לגבי אופיו. בכיינות, הצגות, התקלויות בשופטים ומה לא…האם לפנינו שוב שילוב של שחקן אדיר ובן אדם זעיר?

ההימור שלי? אוקלהומה נלחמת, מקשה ובסוף מצליחה להוציא בין נצחון לשניים, בסדרה שנראית שלא מגיעה שבעה משחקים.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תודה יוסי.
    בשלב הזה של העונה, קל וחמר בגמר הליגה, שחקנים משאירים כל מה שיש להם על המגרש. משחקים במוטיבציית שיא. ניסיון לקשור בין זה לבין אמירות כאלו ואחרות זה ניסיון שלנו, אוהדי המשחק, להכניס פיקנטריה או לצייר מטרה מסביב לחץ. קרי (וגם ג"ס) היו משחקים בגמר בדיוק אותו הדבר עם או בלי כל האמירות לגביהם. זה אולי רלוונטי לעונה הסדירה. שום משמעות לרגעי ההכרעה.

    1. תודה מתן. האמת שאני חושב שלדברים האלו בהחלט יש השפעה. אני גם רואה כמה חשוב לשחקנים (חלקם) להשמיע את דעתם ולהגיב כך שאין סיבה לא להתייחס לזה כגורם נוסף שמשפיע על המוטיבציה ועל המשחק כולו.

  2. צודק. יותר מידי שתן עלה לגרין לראש. הוא מתקב לשלב שזה מתחיל להשפריץ ואת זה איש לא אוהב.

    מסכים בהחלט לגבי חוסר הכבוד מצד השופטים. זה ניכר בהילוכים החוזרים ובדוחות 2 הדקות האחרונות של הנבא.

    עם אולדרידג פורטלנד לא היו מגיעים ליותר. הוא תוקע את משחק התנועה והמסירות. ראה ערך ס"א.

  3. זו תמונה יפה. אפשר לראות בה איך דריימונד גרין מנסה להיות המרכז של החבר'ה. להיות חלק מהאצולה – מימינו ומשמאלו שני ילדי שמנת, נסיכים שגדלו לאצולת אנ.בי.איי והוכשרו כל חייהם להיות שחקני כדורסל מעולים (זה הצליח לא רע נדמה לי). "האחים" ספלאש – דריימונד, לא נסיך ולא נעליים, בקושי סיבוב שני בדראפט, רוצה להיות חלק מהמשפחה הזו. המרכז שלה.

    נדמה לי שאין כמעט לוחמה פסיכולוגית-מנטאלית באנ.בי.איי, אבל לו אני מנסה למצוא נקודות תורפה בהרכב המושלם הזה, או לייצר כאלה, לשם הייתי מכוון. לעבוד על האגואים שלהם (ולאלופי הליגה שמופיעים כל בוקר בכותרת הראשית יש בינתיים כבר וואחד אגו). הפרד ומשול, שעובד במקומות אחרים מאוד יפה (לפרטים: ב' נתניהו).

    1. סתם הערה: קרי וקליי שני "נערי אצולת NBA" שהצליחו ביותר. אני מאמין שהבנים של לברון ודוויין גם יצליחו מאד.
      אלפים ניכשלו.

  4. מעניינת הנקודה על אולדריג' והספרס, לא חשבתי על זה.. למרות שלטווח הארוך, העתיד של הספרס תמיד מבטיח יותר מקבוצה אחרת.. ופה אני עובר לנק' הבאה שלי. אני בהחלט חושב שניתן לבנות על קוואי ואולדריג' ככוכבים להמשך דרכה של הספרס, אם כי הם יצטרכו לבנות אישיות ושיטה שמתאימה יותר לשחקנים האלו, כי אולדריג' לא מתמחה בהנעת כדור.
    מסכים לגבי גרין. אני חושב שהוא מנסה לנצל את הפיכתו ל"כוכב" כדי להיות רועש יותר כלפי השופטים ובכללי. בינתיים זה לא נראה טוב.

    חוצמזה, קוואי לדעתי הוא ממש אוברייטד בצד ההתקפי. יש שאומרים שהוא השחקן 'השלם' ביותר בתפקידו בליגה, וזה לא נראה ככה.
    משחק ההתקפה שלו מוגבל למדי. פוסט אפ או חצי מרחק מעל השומר, ושלושות חופשיות. בסדרה מול אוקלהומה ההבדל בינו לבין דוראנט היה בולט. דוראנט הוא איום התקפי בלתי פוסק מכל טווח בכל צורה, ואפילו ווסטברוק מחייב תשומת לב תמידית, לעומת קוואי שעושה את הנק' שלו בצורה ספציפית מאוד ולא מגוונת

    1. אני לא מסכים שקאווי הוא אוברייטד התקפית. הייתה לא סדרה לא הכי מוצלחת אבל זה אינו מעיד על הכלל. דווקא ההשוואה עם דוראנט תעיד על כך. KD הוא אולי מכונת ייצור הנקודות האפקטיבית ביותר בליגה שלא כוללת את סטף קרי. בגדול היעילות ההתקפית של שניהם בעונה הסדירה הייתה די דומה כשקאווי עם TS של 61.6% ודוראנט עם 63.4%. זה כשדוראנט מקבל אסיסט ב-51% מהזריקות וקאווי רק ב-43%.
      מעבר לכך לנארד יודע בדומה לדוראנט לייצר נקודות במגוון דרכים:
      *בפיק אנד רול קאווי עם 1.02 נקודות למהלך ב-2.5 מהלכים למשחק ודוראנט עם 0.93 נקודות למהלך ב-4.8 מהלכים.
      * בבידודים קאווי עושה 0.99 נקודות למהלך ב-2.2 מהלכים למשחק ודוראנט 0.99 נקודות למהלך ב-3.8 מהלכים.
      * בפוסטאפ קאווי עם 2.4 מהלכים במשחק ו1.02 נקודות למהלך לעומת דוראנט עם 2.1 מהלכים ךמשחק ו-1.23 נקודות למהלך.
      *בזריקות ספוטאפ קאווי עם 1.25 נקודות למהלך ב-4.3 זריקות ודוראנט עם 1.13 נקודות למהלך ב2.8 זריקות.
      *בחדירות קאווי עם 3 למשחק ב-1.23 הקודות למהלך כשדוראנט עם 3.2 חדירות ו- 1.28 למהלך.
      * במשחק מעבר קאווי עושה 1.21 למהלך ב2.4 מהלכים למשחק ודוראנט 1.32 נקודות למהלך ב-3.8 מהלכים.

      היעילות והגיוון של שניהם הם ברי השוואה כשדוראנט כמובן זורק יותר מה שמקשה לשמור על יעילות גבוהה. לדעתי בשנים הקרובות עם הטרנספורמציה שהספרס עוברים נראה גם את העומס על קאווי עולה.

        1. לברון קולע בTS של 58.8% ורק 40.4% מהסלים שלו מגיעים מאסיסט.
          *בפיק אנד רול: 5.3 מהלכים ב-0.88 נקודות למהלך.
          *בידודים: 4.7 מהלכים ב-0.85 נקודות למהלך.
          *פוסט אפ: 2.6 מהלכים ב-0.89 נקודות למהלך
          *ספוטאפ: 1.6 מהלכים למשחק ב-1.00 נקודות למהלך.
          *משחק מעבר: 4.8 מהלכים למשחק ב1.32 למהלך.
          * חדירות: 6 מהלכים למשחק ב-1.18 למהלך.

  5. מה שבטוח הולך לניות מעניין.

    זה מוזר… גם אצלי דריימונד גרין היה מאד מלהיב בהתחלה, בחיות שלו, בצחוקים, בהתנהגות, בביצועים מעבר לסטטיסטיקה…. סוג של נדב הנפלד רק עם הומור.
    ועכשיו הוא נתפס אצלי כמו סתם נודניק שיודע למקסם את הסיטואציה שהוא נמצא בה, ועושה את זה מצויין.

    משעשע לשמוע שאני לא לבד בזה 🙂

  6. כדי להבהיר. הביקורת שלי על גרין אין משמעה שאני חושב שההיפ סביבו ותרומתו לג"ס מוגזמים. נהפוך הוא. רבים לא מבינים עד כמה האישיות שלו תרמה ליכולת של ג"ס לזכות באליפות הקודמת ולסיכויי האליפות הנוכחית.

    גרין הוא זה שלעולם לא נשבר, משביח את משחקו ברגעי לחץ ומדרבן את חבריו. נכון, לעיתים הוא מגזים, כמו במקרה שלבו התפרץ על סטיב קר בחדר ההלבשה, אבל בשונה משחקנים אחרים ההתנהגות שלו אינה מונעת על ידי אגו אלא מרצון בלתי מתפשר לנצח, ראה ערך מיקל גורדן.

    גרין כבר יצא בהצהרה שבמשחקים הבאים הוא יזהר שלא לקבל עברות טכניות והצהיר שלא יגיע למצב של השהיה עקב קבלת 7 טכניות במהלך הפליאוף. יש לו 4 עד כאן.

    לסיום אנקדוטה עליו. בשנתו הראשונה קרי התבדח שגרין מבקש ממנו בכל אימון להתחרות בו בקליעות משלוש. כשנשאל איך גרין מצליח בתחרות קרי ענה שהוא מראה שיפור…

  7. אני מסכים עם הביקורת על גרין וההתנהגות שלו. כשהוא מרוכז במשחק הוא עדיין אדיר. אולי בשנה הבאה הוא כבר יעבור את כל הגבולות, נראה. יש לזכור כי הוא צעיר פעור אז ניתן עוד לסלוח לו לפעמים.
    קוואי הוא באמת אוברייטד (אבל רק קצת). ההתקפה שלו מאוד מוגבלת ובפלייאוף הנוכחי הוא גם לא הראה דומיננטיות בהגנה. יכול להיות שהעומס הפיזי בהתקפה נתן בו את אותותיו.

    1. אי אפשר לחשוד בי שאני מגדודי הפאנטים של הספרס,
      (אני שייך לפאנטים של הסאנס)
      אבל לאנרד, לא רק שמראה שיפור עקבי מעונה עונה,
      הוא גם מראה את אותו השיפור במשחקיו בפלייאוף.

      28.8 PER לצד 22.5 נק', 6.3 רב', 2.6 חט', 1.4 חס'.
      אלו מספרים מעולים, בכל קנה מידה,
      ורחוקים, רחוקים מאוברייטד.

      אחרי שהיללנו, ובצדק, את הת'אנדר,
      צריך לקבל שבמשחק כדורסל יש מנצחת אחת. זה לא אומר שהמפסידה "אוברייטד" (לפעמים כן. אבל לפעמים 2 קבוצות מעולות נפגשות, ורק אחת מנצחת)

  8. אם ישנה סיבה אחת גדולה ומעצבנת לא לאהוב את הלוחמים
    (גרתי 10דק. נסיעה מאורקאל במשך 4 שנים..)
    הרי ששמה הוא דריימונד גרין.
    הצנע לכת בחור, הצנע לכת!

  9. תגיד, אולי אתה, יוסי בארקלי מסן פרנציסקו, תדע לענות לי, ואם לא כמובן שאשמח לתשובה משאר המכובדים כאן:

    הסתכלתי על הלו"ז של משחקי הגמרים האיזוריים –
    יום שני (היום) – גס V אוק
    יום שלישי – קלי V טור
    רביעי – גס V אוק
    חמישי – קלי V טור
    שישי – אין משחקים ?!?!
    שבת – טור V קלי ?!?!
    ראשון – אוק V גס ?!?!?!?!
    שני – טור V קלי
    וכן הלאה יום אחרי יום…

    למה לעזאזל גס ואוק נחות מיום רביעי עד יום ראשון כאשר קליבלנד וטורונטו ממשיכות לשחק כל יומיים?!?!?!?!?!?!

    אותו דבר קרה עם מיאמי וטורונטו שקיבלו לוז יותר גרוע מסן אנטוניו אוקלוהומה בסיבוב שכרגע הסתיים…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט