מאנדיי נייט פוטבול (32) – פייטון מאנינג פורש/ גיא רוזן

יש כל מיני סוגים של ספורטאי-על:
יש את הווינרים הגדולים: ביל ראסל, לארי בירד, טום בריידי, ג'ו מונטנה.
יש את הלא-אנושיים: לברון ג'יימס, לורנס טיילור.
יש את אלו שמזיעים כישרון: מג'יק ג'ונסון, סטפן קרי, ארון רודג'רס.
ויש את אלו שיש להם מקום בכל הקטגוריות הנ"ל: מייקל ג'ורדן, וויין גרצ'קי, ג'ים בראון.

פייטון מאנינג, שהודיע אתמול על פרישה אחרי קריירה של 18 שנה לא באמת מתאים לאף אחת מהקטגוריות.
מאזן קריירה של 14 ניצחונות מול 13 הפסדים אומרים שהוא לא באותה ליגה כמו בריידי או מונטנה כשמדברים על ווינרים.
העובדה שב-27 משחקי פלייאוף בקריירה הוא רץ 34 יארד (לא למשחק. 34 יארד ב-27 משחקים)
מראה שאתלטיות היא לא הצד החזק שלו.
וגם אין לו את היכולת להוציא מסירה -60 יארד כמו שרודג'רס הוציא בשנייה האחרונה השנה מול אריזונה או כמו שאחיו, איליי עשה (יותר מפעם אחת) בניצחונות הסופרבול נגד הפטס.

אבל עדיין, כשמסכמים את הקריירה של מאנינג, מגלים את הנתונים הבאים:
הכי הרבה מסירות לטאצ'דאון בקריירה: 539
הכי הרבה יארדים במסירה בקריירה: 71,940
הכי הרבה טאצ'דאונס בעונה: 55
הכי הרבה יארדים במסירה בעונה: 5,477
הכי הרבה ניצחונות בקריירה (עונה רגילה + פלייאוף): 200
הכי הרבה טאצ'דאונס במשחק בודד (יחד עם עוד 6 שחקנים): 7
הכי הרבה תארי 'שחקן העונה': 5 (2003, 2004, 2008, 2009, 2013)

אז איך שחקן שהוא לא אתלט-על, ואין לו את היד הכי חזקה בפוטבול, והוא גם לא יודע לרוץ עם הפוטבול, הופך לאחד הקווטרבאקים הגדולים בתולדות המשחק?

התשובה לשאלה, היא גם הסיבה שאני כל כך מעריך את פייטון מאנינג –
מוסר עבודה גבוה, התמדה, ושכל. הרבה שכל.
מספרים על מאנינג שהוא לא השחקן הכי נחמד בקבוצה, שקשה מאוד להתיידד אתו, שהוא נוקשה עם השחקנים שמשחקים לצידו.
לכל אלו יש סיבה טובה –
הוא דרש מחבריו לקבוצה לתת את המקסימום כל הזמן, והוא הוביל את הדרך עם דוגמה אישית:

הוא הראשון שהגיע לכל אימון, הוא האחרון שעזב.
בקיץ, בתקופת המנוחה, הוא עבד ללא הפסקה על שיפור וחיזוק כושרו הגופני (זו הסיבה שעד הפציעה וניתוחי הצוואר ב-2010, הוא לא החמיץ אפילו משחק אחד ב-13 עונות. מהרגע הראשון שלו כרוקי על המגרש הוא פתח ב-228 משחקים רצופים)
בנוסף, בכל קיץ הוא ארגן מחנה "בהתנדבות", לו, ולשחקני ההתקפה (אסור לקבוצות להכריח שחקנים להתאמן במהלך הפגרה, אבל מאנינג הצליח כל שנה לגרום לשחקנים שמשחקים לצידו בהתקפה להצטרף עליו למחנה אימון שלו)
במהלך העונה ידוע שימי ג' הם יום מנוחה. חוץ מלמאנינג (ולקווטרבאק המחליף, שמאנינג דאג לגרור לאימון נוסף ביום בו כל שאר השחקנים נחים), הוא היה מגיע בימי ג' לעבוד עם מאמני הקבוצה על תרגילי התקפה, ועל ניתוח הטעויות מהמשחק האחרון.

מעל הכל הייתה היכולת שלו להתכונן למשחקים – באינספור השעות בהן למד את היריבות הוא פיתח יכולת לנתח את המתרחש על המגרש, להבין מה ההגנה מתכננת לעשות, ולמצוא את הפתרון ההתקפי לבעיה שמולו.
אני לא חושב שיש עוד קווטרבאק (אולי בריידי) שידע לזהות את מהלכי ההגנה ולשחרר מסירה במהירות ודיוק כמו שמאנינג ידע.
זו הסיבה שב-2013, למרות שחזר רק עונה קודם לכן מפציעה שכמעט עבור כל אחד אחר הייתה פציעה מסיימת קריירה, הוא הצליח לתת עונה שבמהלכה הוביל התקפה ששברה את כל השיאים ההתקפיים של הפוטבול. טאצ'דאונס, יארדים, נק'.
רק ההגנה ההיסטורית של סיאטל הצליחה לעצור את המסע המופלא של מאנינג והברונקוס באותה עונה נהדרת
(לא בשונה מאיך שהגנת הברונקוס עצרה את קרולינה בסופרבול של השנה)

אשתו מספרת שבמהלך העונה, אם היא רצתה לבלות זמן איכות עם מאנינג, זה היה בחדר הקולנוע הביתי שלהם, תוך כדי צפייה בקטעי וידאו כחלק מההכנה למשחק הקרוב.

אני, אישית, אזכור את מאנינג אחרי התבוננות מבעד לזגוגיות משקפי אוהד הברונקוס שבבעלותי,
ומבעד לזגוגיות כתומות אלו – לעד אוקיר לו תודה.
ב-4 העונות של מאנינג בקבוצה –
הברונקוס סיימו בראשות הדוויזיה שלהם בכל 4 השנים,
בראשות ה-AFC ב-3 מ-4 השנים,
הגיעו לסופרבול פעמיים,
וזכו פעם אחת.
מה שמאנינג הביא לברונקוס לא מסתכם רק במסירות ובטאצ'דאונס.
הוא הגיע לקבוצה מקרטעת והפך אותה לקונטנדרית.
בגלל ששחקן שלקח את קבוצתו לפלייאוף ב-15 מ-17 העונות בהן שיחק, זה שחקן שעצם נוכחותו הופכת קבוצה לקונטנדרית.
ההשפעה שהייתה לו על התרבות הארגונית בברונקוס עצומה – אותה אווירה של מקצוענות שחלחלה לכל מערכי הקבוצה היא זו ששכנעה שחקנים נוספים להגיע לקבוצה בשביל הסיכוי לאליפות – גם אם המשמעות הייתה להגיע תמורת פחות כסף (דמרקוס וור, TJ וורד)

כתבתי בפתיח את כל מה שמאנינג הוא לא –
לא ווינר כמו בריידי.
לא אתלט כמו ניוטון.
לא קוסם כמו רודג'רס.

אבל זה בדיוק מה שמייחד את כל מה שהוא כן –
אחד מגדולי הקווטרבאק שראה המשחק.
שחקן שכיף לאהוד בגלל שבעוד שהכישרון והנתונים הפיזיים של השחקנים המוזכרים למעלה הם נתונים שאו שנולדת איתם או שלא,
העבודה הקשה, ההשקעה, המסירות –
אלו נתונים שבאמת אפשר לקחת מהם דוגמה והשראה.
אני אתגעגע.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. מולי

    7 מרץ 2016 10:05:02

    גם אני אתגעגע.
    נכון, ראוי ויפה כתבת.
    אני חושב שאוהבים אותו כי הוא נותן את האשלייה ש"אם הוא יכול – אז כל אחד יכול…" מה שכמובן לא נכון, אבל זה לא סותר את האשלייה.

  4. נתי

    7 מרץ 2016 10:54:10

    מה הסיפור על איזו הטרדה מימי טנסי ונקמנות בהמשך? זה משהו שיש בו ממש? או סתם פרשייה נידחת של איש צעיר?
    ניסיתי להבין ולא כל כך הצלחתי…

    1. גיא

      7 מרץ 2016 12:23:28

      קשה לדעת.
      אני אולי (בטוח…) משוחד, אבל נראה לי שאם הוא היה אשם בהטרדה, או שהוא היה נתבע אישית (במקרה של טנסי זו האוניברסיטה שנתבעת) או שהיינו שומעים על עסקה עם דמי שתיקה.

      סביר להניח שיש משהו בשמועות,
      סביר גם להניח שזה לא שונה הרבה משאר השטויות שמבצעים ילדים בקולג' כל הזמן
      (הטענה היא שהוא התערטל מול רופאה של הקבוצה)

  7. עידו גילרי

    7 מרץ 2016 11:53:59

    כן ווינר,
    כן קוסם,
    בשיאו – המכונה המושלמת ביותר בעמדת הק"ב.
    כמה טוב זה עושה לראות אותו פורש אחרי זכייה.
    שמת את הדגש על אחד בההיבטים החשובים ביותר – וורקהוליק שלא נראה כדוגמתו. ברונס אריאנס אמר אתמול שכשמאנינג הגיע להתראיין לפני הדראפט אצל הקולטס הוא הגיע עם מחברת מלאה בשאלות. זה הגיע לכך שאריאנס חשב לעצמו " מי כאן מראיין את מי?"
    אריאנס הוסיף שבכל מה שנוגע להכנה למשחק הוא היה "פיראנה" שתמיד רצה עוד ועוד אינפורמציה.
    מקווה (וסביר) שהוא ישאר בסביבת המשחק ולא יעלם מהשטח כמו חלק מכוכבי עבר אחרים.

    1. גיא

      7 מרץ 2016 12:19:04

      מאנינג (בעיקר ב-4 השנים האחרונות) לא היה שחקן של מהלכי ענק (רוב ה-TD של 20+ יארד הגיעו במהלכים של יארדים אחרי התפיסה) מהסוג שדרו בריס, למשל, יודע (ידע?) ליצור.
      מאנינג היה שיטתי ומחושב. הוא ידע (לרוב) לזהות את החולשות של ההגנה ולמקסם כל יתרון יחסי.
      לכן כתבתי "לא קוסם". לכאורה, סרט ה-'היי לייטס' שלו יהיה מרשים פחות משל חלק מהקווטרבקים הגדולים,
      אבל, לדעתי, ה-'two minutes drill' שלו בשיאו – יפה ומרשים, לא פחות.

      ומושג ה-"ווינר", לדעתי ממש אוברייטד.
      ההפסד ב-2012 לא הופך אותו ללוזר,
      הניצחון ב-2015 לא הופך אותו לווינר.
      וללא קשר ל-2 משחקים אלו – שחקן גדול.

      1. עידו גילרי

        7 מרץ 2016 14:44:37

        אל תשכח שדנבר זו הקריירה אחרי ה"פרישה" הראשונה שלו.
        בקולטס עוד הייתה לו יד שמגיעה רחוק. אתה כל כך צודק שכל התוויות הן חסרות משמעות.

  11. דובי

    7 מרץ 2016 12:34:31

    נהדר, תודה רבה. אפילו הצלחתי לקרוא הכל.

    בשבילי "להזיע כישרון" אומר לקרוע את התחת עד שאתה מצליח, על המגרש ומחוצה לו, כמו שעשה בירד, כמו שעושה קארי, וכמו שנשמע שעשה גם מאנינג.
    לא יכול להתעלם מגאוות ההורה בבן שלי, שבגיל שבע משקיע מרצונו בין חמש לשבע שעות אימון ביום על צפייה במשחקים וזריקה לסל.

  12. עמרי

    7 מרץ 2016 12:50:07

    ללא ספק אגדה.
    גיא למרות שלא ראיתי פוטבול עד השנה אני חייב להודות שהצלחת לשכנע אותי לראות כמה משחקים השנה ואת הסופרבול ואפילו אני התרגשתי בשבילו שזכיתם.
    תודה לו ותודה לך על ההשקעה לכל אורך העונה.

  16. מנחם לס

    7 מרץ 2016 17:55:58

    אבל עכשיו נזכרתי שאולי לא הכל נפלא.
    לפייטון נשארו שני מקרים לדבר עליהם, ואולי עתה הוא הזמן כי יכול להיות שהקוורטרבק הזה אינו נקי מכל ריבב ולא GOODIE-GOODIE כפי שכולם חושבים:
    פתאום ניזכרתי במקרה עם הטריינרית-סטודנטית בטנסי, ג'יימי או ג'יימין שהאשימה אותו ב-SEXUAL ASSAULT בשעה שבדקה את ברכו כשהוא שוכב על הגב והיא כורעת מעליו לבדיקת הרגל והוא דחף את האבר הידוע ישר לכיוון פיה, וכמובן יש את מקרה השימוש בסטרואידים אנבוליים שמצאו ב'פדרל אקספרס' במשלוח לביתו בשעה שהוא היה פצוע בצווארו.
    הוא טען אז שעם הטריינרית הוא פשוט עשה "MOONING" (כשמורידים מכנסיים) כבדיחה, ובקשר לכמות הסטרואידים הגדולה שנישלחה לביתו הוא טען שזה היה במירשם רפואי שנירשם בטעות לא נכון.

    במקרה הטריינרית, לה יש עדה משלה ולפייטון עד משלו.

    אולי זה הזמן לבקש סליחה על 'אי ההבנה' ולעבור הלאה

  19. רנדי אורטון

    7 מרץ 2016 20:22:15

    מאנינג בהחלט יכול להיכנס לרשימת ה"ווינרים",אין היום ק"ב שיודע לנהל מישחק ולימסור כמוהו(עם כל הכבוד לרוג'רס),מהשחקנים הבודדים שגרם לך לחכות למישחק ספורט. אין הרבה כאלה היום גם בנבא כשיש שינוי דורות וסיגנון בשניי הענפים.
    ואם מדברים על כאריזמה אז קשה לי לימצוא מישהו בספורט עם יותר.

    ביחס ליכולת ולציפיות(בחירת דראפט 1) 2 טבעות זה אכזבה בשבילו.

  22. אפלטון

    7 מרץ 2016 22:20:14

    יופי של פוסט.
    קשה לי להגיד שאני יכול לאהוב או לאהוד שחקן כזה, שעם על הכבוד נראה פוץ מוחלט, אבל גרמת לי לחבב אותו איכשהו במהלך הפוסט הזה.
    אז שאפו לך, ושאפו למאנינג על קריירה מפוארת.

  25. ינון יבור

    8 מרץ 2016 08:26:15

    תודה גיא.
    לטעמי הקסם שבו היה טמון בעשרות מהלכי קלאץ' שכל פעם הפתיעו, או בעצם לא הפתיעו, מחדש. כל פעם שהיה לקולטס כדור לפני המחצית ידעת שזה יסתיים עם TD של מומנטום בירידה להפסקה, והדבר נכון גם להרבה מאוד סיומי משחקים. לתת לא כדור לפני ה-two minute warning היה התאבדות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט