מוכנים לעלות מדרגה- יומן יוטה ג'אז מאת הגולש יאיר חממי

לוגו של יוטה ג'אז

מוכנים לעלות מדרגה- יומן יוטה ג'אז מאת הגולש יאיר חממי

ראשית אתנצל. ככל הנראה, מישהו חדר לתיבת המייל שלי ושלח ממנה בחודש הקודם טור טיפשי ופסימי עם גיבוב שטויות על טאנקינג ושעדיף ליוטה להפסיד, כי היא לא תגיע לצמרת ובכל מקרה תפסיד בסיבוב הראשון… איזה שטויות! הרי לא ייתכן שקבוצה שהצליחה להחזיק מעמד ללא הקו הקדמי הפותח שלה (וגם ללא הקו האחורי אם סופרים את אקסום ובורקס) לא תתעלה לרמה של צמרת המערב ברגע שהם יחזרו.

האמת, שאני יכול להבין את כותב היומן הקודם. בחודש שעבר (חודש= חודש יומן) המאזן היה כמעט מאוזן, עם הפסד עודף. לא היו שם נצחונות מול יריבות עדיפות והיו שם בעיקר התבזויות מול סאן אנטוניו. הסגל החסר הוא באמת סיבה טובה לחולשה אך, גם זה שגובר חזר ושיחק 3-4 משחקים בחודש שעבר, ועדיין הוא לא ממש שכנע אותי שיש לו את היכולת להתקדם ולהתפוצץ, לאמיתו של דבר  הוא עשה עלי בדיוק את הרושם ההפוך. הוא היה נראה מספיק טוב בשביל שיחתימו אותו על חוזה חדש ומנופח ומספיק רע בשביל לתפוס את מקומו של כוכב אמיתי.

את החודש הזה הוא סיים קצת אחרת, עם מהלך לקראת סוף המשחק מול בוסטון בו הוא לקח כדור מקו ה-3, כדרר, עבר את השחקן שלו ובצעד וחצי הטביע את הכדור לסל.

והנה היילייטים מהמשחק:

אני חושב שהמהלך הזה מסמל את הלך הרוח בקבוצה. הם עדיין נראים כמו חבר'ה שמשחקים יחד בשביל הכיף (והם בהחלט נהנים מזה), אבל מצד שני נראה שאם הם יתמידו אז הם ייצעדו בבטחה אל צמרת הליגה.  משהו מאווירת המכללה מתחלף בפצעי בגרות והתפרצויות הורמונליות.

החלק המעודד מבחינתי הוא שחזרתם של גובר ופייבורס לא פגעה בקבוצה. רוב השחקנים שזכו לדקות בחסרונם, שמרו על רמה טובה ולא חזרו להקפאה. היווארד, לדעתי, משחק טוב יותר כאשר הוא לא צריך להיות השחקן המרכזי, נטו משחק נהדר, עם הרבה ביטחון וכרכז מחליף הוא יכול להיות פיתרון גם לטווח הרחוק יותר. רודני הוד מתחיל לפתח יציבות ומספק רצף משחקים סביב ה-20 נקודות, בוקר ממשיך לסתום חורים ביעילות וטריי בורק מידי פעם מתעורר ונזכר שהוא באמצע משחק כדורסל ונותן רצף של כמה דקות מעולות עד שהוא נרדם שוב (איזה בזבוז של כשרון). טריי ליילס קצת נפגע מהירידה בדקות שלו אבל, בדקות בהן הוא על המגרש, הוא בהחלט נותן סיבה לאופטימיות בנוגע לעתיד שלו.

פייבורס חזר כאילו הוא היה חולה בשפעת קלה והבריא. קשה לי לתאר כמה אני מחזיק מהשחקן הזה: יש בו שילוב חשוב של חוכמת משחק, כוח, אתלטיות וניידות שחסרה מאוד בגזרת הגבוהים. ויש לו חלק משמעותי  בריצה של יוטה.

איזו ריצה אצם שואלים? אז אם לא שמתם לב, יוטה הייתה עד לא מזמן בריצה של שבעה ניצחונות רצופים. בזמן הזה המזרח נזכר שהוא מזרח והתחיל להפסיד בלי הרבה סיבות, והמערב נזכר לשחק. ואכן, כיום 9 קבוצות מערביות מחזיקות במאזן 50-50 או טוב יותר כמו מספר זהה של קבוצות במזרח.

רוצים עוד סיבה לאופטימיות? בחלון ההעברות  שנסגר יוטה … לא עשתה כלום. אחרי שרצו שמועות על כך שלאוסון יעבור ליוטה תמורת ברק (לא נורא) ובוקר (לא!!!), יוטה בחרה להמשיך עם השלד הקיים. טוב, בסדר, שלווין מאק (מי?) מחזק אותם ואני מניח שנראה שיפור חד בקיפול המגבות על הספסל.

עוד סיבה לאופטימיות? יוסטון מתחילה להראות כדמותו וצלמו של הכוכב שלה, לא שומרת, לא מוסרת ועושה הרבה שטויות. מסכנה ההנהלה, כמה השקיעו בבנייה  ובסוף יש להם קבוצה של מקרי ראש אחד-אחד. גם הצעדים שלהם בחלון ההעברות לא ממש ברורים לי ואני מהמר שהם לא יראו השנה את הפלייאוף אלא אם כן הסעיף הבא שלי יתגלה כשטות מוחלטת (ואז אני אשמור לעצמי את הזכות להשתמש שוב בפסקת הפתיחה של המאמר הזה).

אז איפה בעצם הבעיה? פורטלנד! לא ברור מה הם חושבים לעצמם אבל הם החליטו לעשות את מה שעשו ביוטה רק בלי תהליך בנייה. השנה, הם היו אמורים להפסיד בכמויות כדי להמשיך ולאסוף שחקנים טובים ובמקום זה הם בדרך לפלייאוף. לא ברור איך אבל הם חתומים על אחד המשחקים הטובים של קבוצה ששחקה מול גולדן סטייט.

לא אסכם עם הימור לגבי השנה, למרות שקצת רמזתי על הכיוון אלא, אציג את התובנה שנחתה עלי במהלך החודש האחרון.

קבוצות בבנייה צריכות לנצח כאן ועכשיו! אפשר  לדבר הרבה על תהליך בנייה נכון ולנתח מודלים כאלה ואחרים, שבשנים האחרונות הופכים להיות מאוד קיצוניים (פילדפיה/ בוסטון/ ניקס). בכל המודלים האלו המסקנה מהיומן הקודם שלי שרירה וקיימת: תפסיד – והרבה, תפסיד ותתמיד בזה עד שתצבור מספיק נכסים כדי לעלות עד לפסגה. מסקנה זו לא לוקחת בחשבון משתנה אחד, את הרוח הספורטיבית. שחקני פילדלפיה משלמים מחיר יקר בשנים שהם משחקים כדורסל הפוך, וללמד אותם לנצח יהיה תהליך כואב.  פורטלנד ויוטה, לעומת זאת, יגיעו בשנים הקרובות לפלייאוף, יצברו ניסיון יקר ויצברו פער חשוב על פני קבוצות כמו מינסוטה.

ובואו נחשוב ברצינות אם היום אתה כוכב בשיאו אחרי תקופת החוזים המובטחים והמוגנים (לצורך העניין דוראנט) ואתה יכול לחתום על חוזה מקסימום באחת מהקבוצות הבאות פילדלפיה או פורטלנד, איפה אתם חותמים?

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. פורטלנד ויוטה עוד יכולות לראות את הפלייאוף ביחד . יוסטון וגם דאלאס לא חסינות , והמאזן של כל הארבע ממש צמוד עכשיו .

  2. שלבין מאק הוכיח כבר במשחק הראשון שהוא יודע לעשות עוד דברים חוץ מקעפול מגבות. ויוטה אכן נאית לא רע ויכולה וצריכה להיכנס במקום יוסטון.

  3. מעולה!
    קבוצה כיפית ומאומנת להפליא. המלכה בהחלט אחד המאמנים האנדרייטד בליגה.
    אבל מה שאתה מפספס, מה שהרבה כאן פספסו (חייב להגיד ולהתגאות שלא אני) הוא אף פעם אל תזלזל בכוחו של סופרסטאר.
    אחד כזה ששונא להפסיד. שלא יודע מה זה להפסיד ושלא יתן לקבוצה שלו להפסיד מקום בפלייאוף.
    לילארד כזה, הארדן כזה. לכן יוטה לצערם שוב יזכו לראות את הפלייאוף בטלוויזיה. מאחל להם שפייבורס יתפתח להיות האלפא דוג שהם כל כך צריכים.

      1. הסטטיסטיקה היחידה שחשובה זה נצחונות. ונצחונות בלבד .

        ואולי רצף ההפסדים הנוראיים של דוראנט בתחילת הקריירה הופכה את הקריירה שלו לאנדראצקיברית מבחינת תארים קבוצתיים

  4. אפלטון, אני נוטה להסכים אתך למרות, שלדעתי, סאן אנטוניו הוכיחה אחרת. מי האלפא דוג שם? בכל מקרה,ת אני לא שם את לילארד והארדן באותו הסל. לילארד מלך והארדן הוא מקרה ראש. אין לא בעיה לשחק גם לבד (למרות כמות האסיסטים היפה שלו). שחקן כמוהו עוד יכול לגמור כמו הווארד.

  5. קוואי?! אין ספק בכלל שהוא תותח אבל הוא מופנם ושקט ההיפך ממה שהארדן מביא לשולחן. אני חושב שבאמצעות האחרונה הוא היה שחקן חשוב אבל לא מנהיג הקבוצה.

    1. ממש בדיחה כל השיימינג שעושים להארדן.
      מה אז לילארד הוא לא הד קייס שבגללו והמשחקי אגו אולדריג' עזב ופירקו את הקבוצה?

      הארדן בגיל 23 בפעם הראשונה כשחקן מוביל לקח קבוצת ילדים לפלייאוף המערב.
      שנה שעברה סחב את הקבוצה למקום שני במערב והגיע לגמר המערב.

      יש שחקנים שהם סופרסטארים כי הם פשוט עד כדי כך טובים. לא כולם מנהיגים כמו דנקן, הם פשוט טובים מספיק כדי להפוך את הקבוצה שלהם לטובה מהשאר.

      לסן אנטוניו תמיד היה את דנקן וג'ינובילי שיקחו אחריות ברגעים הנכונים, יש להם שחקנים שראו כבר את הכל ומאמן הכי טוב בהיסטוריה של הליגה. אין מה להשוות אותם לאף קבוצה אחרת.
      אם כבר יוטה יכולה וצריכה לנסות להשוות עצמה לממפיס ולהסתמך על הגנה חונקת, הבעיה היא שאין לה את השחקנים הוותיקים של ממפיס.

      1. אל תדבר שטויות. אולדרידג' עזב כי הוא חשב שס"א ייתנו לו יותר אפשרויות לאליפות.

        דיימו גורם אפילו לפאמלי להראות טוב. ובראייה לאחור השחקנים של פורטלנד מודל 2014-5 חייבים את חוזי המקסימומים שלהם לרכז צעיר ולא ביישן שהמחזור של אנטוני דיוויס הוא לוקח את רוקי השנה.

        1. שלא תחשוב לשנייה שאני מוריד פה מלילארד. השחקן שאני הכי אוהב מחוץ ליוסטון.
          כל שנה שעברה היו דיבורים על מלחמות אגו בפורטלנד (שהאמת הרוב הגיעו מכיוון אולדריג') אז להגיד שהסיבה היחידה לעזיבת אולדריג' היא הסיכוי לאליפות בספרס היא מגוחכת.
          לילארד הוא אלפא וככזה, הוא דורש יותר מעצמו ומאחרים. זה תמיד יכול לעצבן ולהרגיז אחרים, ואני מבטיח לך שהוא לא פחות הד קייס מכל אלפא אחר. פשוט יש לו מאמן מצויין, גישה נכונה ורצון בלתי נגמר לנצח.
          יחד עם הכישרון הענק שלו זה מספיק להביא את הקבוצה שלו לפלייאוף למרות הציפיות שילכו לשנת בנייה.
          ביוטה פשוט אין את השחקן ברמה הזאת ובעיקר לא שחקן עם אישיות כזו. אבל כן יש להם מאמן מצויין ושחקנים צעירים וכשרוניים. לדעתי זה לא יספיק להם.

  6. יומן מעולה לקבוצה מגניבה.

    הלוואי שפורטלנד ויוטה יסיימו במקום 5-6 ויעפילו לסיבוב השני.

    זה יהיה מסר חזק ובריא לליגה.

  7. נקודה מעניינת.
    ווינריות היא תכונה נרכשת. וקבוצה שעסוקה בלהפסיד המון כחלק מאסטרטגיה קלוקלת לא רק שלא מלמדת את שחקניה לנצח, היא מקנה להם הרגלים רעים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט