דולף שייס – הכדורסלן היהודי הטוב שהיה – ניפטר בגיל 87 (ואתגר) / מנחם לס

דולף שייס, אחד מהסופר-סטארים הגבוהים הראשונים ב-NBA, ולבטח שחקן הכדורסל  היהודי הגדול  מכולם ניפטר היום ממחלת סרטן בגיל 87.

דולף הוכנס להיכל התהילה בשנת 1973, והוא אחד מ-"50 אגדות הכדורסל" שניבחרו ב-1996.

לי היה הכבוד לראותו בכמה משחקים כשהגעתי לניו יורק בשנת 1961, וככשהסירקיוז נשיונל היו באים באו למשחק NBA במדיסון סקוור גארדן, השלט על השדרה השביעית ורח'  38 זעק "הערב, ב-8:00 דולף שייס נגד הניקס".

הוא היה יהודי שהיה גאה ביהדותו, דיבר יידיש טובה, ולא עזר לי כמה שניסיתי להסביר לו שאני לא מדבר יידיש, רק מבין קצת, זו השפה שתמיד התעקש לדבר איתי.

הוא תמיד, אבל תמיד שאל אותי "מה קורה בישראל?".

הוא נולד בניו יורק ב-1928, שיחק כדורסל עבור NYU, וזכויות הדראפט הגיאוגרפיות עליו עברו לסירקיוז, שהוא הביא לגמר הראשון  שלה בNBA בשנת 1949-50, שנתו הראשונה כמקצוען.

עם ה-8'6 שלו (2.03 מ') הוא היה אחד הגבוהים בליגה אחרי ג'ורג' מיקן, והוא הוביל את סיקריוז בקליעות משך 13 שנות משחק רצופות. הוא זכה באליפות הליגה היחידה שלו ושל סירקיוז בשנת 1955.

כשהוא פרש עם 19,249 נק' זה היה שיא NBA של אז.

הוא הפך למאמן ה-76 משך שתי עונות וזכה בתואר 'מאמן השנה' ב-1965-6 עם רקורד של 25-55. הוא גם אימן את הבופלו ברייבס בעונת 1970-1.

בנו דני שיחק בNBA משך 18 שנים (1981-1999), והיה אול אמריקן כששיחק בסירקיוז יוניברסיטי.

הנה מאמר שכתבתי עליו כאחד מ-50 האגדות:

******************************

דולף שייס

 

הנה הם חמשת הספורטאים היהודים הגדולים בכל הזמנים: האנק גרינברג וסנדי קופאקס (בייסבול), מרק ספיץ (שחייה), בני ליאונרד (אגרוף), ודולף (אדולף) שייס (כדורסל). מישהו רוצה להתווכח?

על דולף שייס לא קל לכתוב. מה אפשר כבר לכתוב על "ילד טוב ירושלים", בן להורים נאמנים וחרוצים, בוגר ניו-יורק יוניברסיטי, הסנטר הגדול ביותר בזמנו ומלך הסלים, לא שותה, לא מכה את אשתו, לא נאסר על הימורים. רק בא, משחק, קולע, ניבחר להיכל התהילה ולאחד מ-50 האגדות, וידוע ככדורסלן היהודי הגדול בכל הזמנים?

גובהו היה רק 2.04 מ´, אך בזמנו הוא נחשב לענק. הוא לקח אליפות נבא כשחקן ב-1955, וניבחר ל-"מאמן השנה" כשהוביל את הסיקסרס לרקורד של 55-25, אך הסלטיקס עם ביל ראסל גברה על הסיקסרס בגמר אליפות המזרח. הוא ניבחר לאול-סטאר 12 פעמים, ולחמישייה הראשונה של הנבא 6 פעמים (1952-1958).

הוא היה קלעי נהדר בסט-שוט בשתי ידיים וריבאונדר בין הגדולים בזמנו. ב-16 שנות משחק סיים עם ממוצע של 18.5 נק´ ו-11.3 ריב´. כשפרש אחרי עונת 1964 היו באמתחתו 19,249 נק´, יותר מאשר לכל אחד אחר בליגה. הוא שיחק 1,059 משחקים – אז שיא נבא – מתוכם 906 משחקים בלי להחמיץ משחק – עוד שיא נבא. הוא סיים 16 שנות משחק עם דיוק של 85% מהקו.

דולף שייס היה למעשה המעבר של הדור הישן של השחקנים לדור החדש. כשהוא וג´ורג´ מייקן שיחקו, הם היו הטובים ביותר, אבל אז הגיעו ביל ראסל ווילט צ´מברליין. בזמנו של שייס הזריקה הייתה עדיין סט-שוט מהמקום, ורק בעונתו האחרונה הוא העז להתרומם ולזרוק ג´אמפ-שוט שרק נכנס לאופנה.

הוא היה סנטר לוחם ומהיר. כשנעמד לסט שוט ומיהרו לנסות לחוסמו, הייתה לו תנועה מהירה מימין ומשמאל וחדירה לסל כסמול-פורוורד. הוא שיחק עבור סירקיוז נשיונל וסיים איתם את הקריירה (כולל העברה לפילדלפיה ושינוי השם לסיקסרס). הוא גר בסירקיוז עד היום.

בנו דני הפך אף הוא לשחקן נבא לגיטימי, וכשהיה בן 16.5 במכביה של 1977 הוא הוביל את נבחרת ארה"ב לאליפות המכביה, כשמאמן אותה אביו דולף. דני היה גבוה מאביו ב-5 ס"מ, אך האבא היה תמיד השחקן היותר חזק. אבל גם בלי הכח והסערה של האבא, הקריירה הדי ארוכה של בנו דני שמה אותו ברשימתי כשחקן היהודי השני הגדול בכל הזמנים בכדורסל.
כמו כל יהודי ניו-יורק, דולף נשאר ללמוד בעיר. אז היו שתי אפשרויות: סיטי קולג´ או ניו-יו

(עם בוב קוזי, חברו הטוב)

 

רק יוניברסיטי. הוא בחר בניו-יורק יוניברסיטי, ואותה הוא הוביל לאליפות ה-אן.איי.טי, שאז הייתה חשובה יותר מהאן.סי.אן.אן. כשסיים לימודיו שתי הליגות המקצועניות של אז – האן.בי.אל וה-בי.איי.איי לחמו על שרותיו. הנשיונלס של ה-בי.איי.איי הציעו לו 50% יותר מהניקס של הליגה היריבה והוא חתם עם הנשיונלס. שתי הליגות התאחדו כמעט מיד לאחר מכן ליצור את ה-נבא.

כבר בעונה הראשונה של הנבא שייס ניבחר לחמישייה הראשונה של הליגה יחד עם בוב קוזי, פאול אריזין, ג´ורג´ מייקן, ואד מקאולי. בשנת 1958 הוא ניבחר בפעם האחרונה לחמישיית הליגה עם ביל ראסל, בוב פטיט, אוסקאר רוברטסון, ואלג´ין ביילור.

אחרי פרישתו הוא הפך למאמן הסיקסרס לשתי עונות, וב-1956-1955 הוא הגיע עם הסיקסרס לרקורד הטוב ביותר עד אז -55 ניצחונות ו-25 הפסדים, אבל הסיקסרס הפסידה בגמר המזרח לסלטיקס. למרות זאת הוא ניבחר למאמן השנה. אחרי שסיים את תפקידו כמאמן הסיקסרס הוא אימן תקופה קצרה את הבופלו ברייבס, ואז התמנה כאחראי על שופטי הנבא לתקופה של שלוש שנים.

דולף שייס תמיד היה יהודי טוב, אוהד ישראל, וציוני נלהב. הוא תמיד פנה אלי ביידיש בחדרי ההלבשה אע"פ שאמרתי לו שאני רק מבין אבל לא מסוגל לדבר. הוא ענה שאין לו הזדמנויות לדבר יידיש, אז הוא ידבר יידיש ואני אענה באנגלית. פעם אחת באול-סטאר של 1968 הוא אמר לי: "אין לך מושג איזו גאווה ישראל גרמה  לכל יהודי ארה"ב במלחמת ששת הימים"!. הוא ביקר בישראל בכמה מכביות, ומשמש בוועדת "היכל התהילה היהודי".

(בערוב היום)
=================================================
אתגר שנתתי בהופס לפני איזה 7 שנים ואני נותנו שוב:
=================================================

אתם יודעים מתחילת המאמר את "חמשת הספורטאים היהודים בכל הזמנים" (מי שרוצה להתווכח בנושא – בבקשה!).  אז האתגר הוא לשלוח את בחירת היהודים 6-10 כספורטאים הגדולים בכל הזמנים.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

      1. שמייקל

        11 דצמ 2015 17:09:53

        שחמט זה ספורט לכל דבר מינוס הפעילות המוטורית, בתור אדם עם השכלה שכמותך וידע עצום בספורט אתה יודע שהמוח והנפש הם החלק המשמעותי ביותר בספורט, ברור שנתונים פיזיים חשובים יותר או פחות בהתאם לענף הספורט.

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        11 דצמ 2015 11:57:17

        יא הזוי, פישר מ 1962 ועד 1972 ניצח כל תחרות שהשתתף בה למעט תחרות אחת שסיים 2. וב72 זכה באליפות העולם והתפוגג.

        בובי ישר הוא הספורטאי היחיד שניצח מערכת ומכונה משומנת שבמשך שנים סימנה אותו כאויב היחיד שלה, הנבחרתוהמעצמה הסובייטית. קצת ממיטב המוחות בסיעור המוחות ששמו "איך לעצור את בובי פישר ?" :

        מיכאל בוטביניק (אלוף עולם)
        מיכאל טל (אלוף עולם)
        וסילי סמיסלוב (אלוף עולם)
        טיגראן פטרוסיאן (אלוף עולם)
        בוריס ספסקי (אלוף עולם)
        ויקטור קורצ'נוי (רב אומן היסטורי)
        יפים גלר (רב אומן היסטורי)
        מרק טיימנוב (רב אומן היסטורי)

        2 קרבות המועמדים שלו על אליפות העולם ב 72 הסתיימו כך :

        6 – 0 נגד לארסן
        6 – 0 נגד טיימנוב

        מי שלא משחק שחמט לא יבין אף פעם כמה התוצאות האלו מופרכות. משהו כמו טניסאי שלא מפסיד משחקון בשני טורנירי גראנד סלאם רצוף.

        בנוסף פירק את אלוף העולם ואחד משחקני ההגנה הכי טובים אי פעם, טיגראן פטרוסיאן.

        ובגמר הוא גמר לבוריס ספסקי את הקריירה, עם תוצאה אסטרונומית, אחרי חזרה מפיגור של שני משחקים, כשבראשון מהם הפסיד בכוונה (אחד מהמשחקי מוחות הפסיכולוגיים הכי טובים שנראו), ולשני בכלל לא התייצב והפסיד טכני.

        1. יותם מ.

          11 דצמ 2015 13:49:07

          אני לא באמת מבין כלום בשחמט ואני מכיר את השם רק בזכות הספר 'איגוד השוטרים היידים', אבל נראה לי שעוד שחמטאי יהודי שראוי להזכיר בשיחה על הספורטאים היהודים הגדולים אי פעם הוא עמנואל לאסקר שהיה אלוף העולם בין 1894 ל-1921. אני חושב שמדובר בתקופה הארוכה ביותר של שחמטאי כאלוף עולם. אני מניח שלהיות אלוף עולם בתחילת המאה ה20 זה לא שווה ערך ללהיות אלוף עולם בשנות ה70 ובכל זאת…

    3. יהודה

      11 דצמ 2015 08:21:51

      בובי פישר ראה עצמו נוצרי והיה אנטישמי עם קבלות, לא בדיוק היהודי לנופף בו.
      אם אתה מחפש אלוף שח יהודי גדול (שגם יענה לדרישה של מנחם לס: אורך קריירה ושליטה קבועה) השם שצריך לשים על השולחן הוא עמנואל לסקר שהיה אלוף עולם במשך למעלה מ 25 שנה (!).
      אגב גם מיכאל בוטביניק יכול לקבל מקום של כבוד בכל רשימה, בצמרת הענף לאורך כ 15 שנה מתוכן 13 כאלוף העולם.
      וכמובן לא לשכוח את יהודית פולגאר שחקנית השח הטובה בהיסטוריה. את המעמד שלה בשח הנשי אפשר להשוות אותו למעמד של ויין גרצקי בהוקי.

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        11 דצמ 2015 11:29:58

        בובי פישר יהודי (משני הצדדים) לא משנה כמה יתכחש לזה, כמו שמייקל ג'קסון שחור לא משנה כמה יצבע את עצמו בטיפקס.

        יהודית פולגר לשחמט הנשים היא הרבה יותר מגרצקי, הפער בינה לבין ה2 הוא בלתי נתפס, בזמנו היא הייתה רב האמן הכי צעיר אי פעם, ובעצם מאז ועד הפרישה היא ניהלה במשך כ 25 שנה שלטון יחיד.

  4. יהודה

    11 דצמ 2015 02:08:13

    אגנס קלטי
    אירנה שבינסקה
    דניאל מנדוזה
    בלה גוטמן
    דרה טורס
    סיד לוקמן
    נאט הולמן
    חלק מהנ״ל מתחרים על מקום גבוה מהמקום השישי
    זו התחלה לחימום יש עוד אחרים שיש סיבה לא פחות טובה לשים אותם ברשימה (גורוחובסקיה, האיוש, מאנדי … והרשימה לא שלמה)

    1. מנחם לס

      11 דצמ 2015 02:31:32

      תגיד לי את מי שהחמישה להוציא על חשבון מי משהו שלך, ואספר לך מה הם עשו. כל אחד מהם היה הטוב בעולם בזמנו בספורט פופולרי ביותר, או בספורט ראשי באולימפיאדה.

      1. יהודה

        11 דצמ 2015 08:11:50

        לא טענתי שאין סיבה טובה לרשימה שלך, אלא שיש סיבות טובות גם לרשימה אחרת. אתה יודע טוב ממני שזה דיון ארוך על כל אחד ואחת ואי אפשר לסיים אותה כאן, אבל אפשר להתחיל בכמה מהשמות שהצעתי:
        אירנה שבינסקה נמצאת בתוך 5 הגדולות ביותר באתלטיקה קלה.
        לאגנס קלטי יש סיבה טובה לטעון שהיא בתוך הרשימה של 10 המתעמלות הגדולות של כל הזמנים (גם גורוחובסקיה (וגם שושונובה, הנה עוד שם לרשימה) נמצאת שם בסביבה).
        לדניאל מנדוזה יש מקום בהיסטוריה של האגרוף העולמי.
        גוטמן היה שחקן מרכזי בהכח וינה שהביסה את וסטהאם באנגליה 0-5 (הקבוצה האירופית הראשונה שנצחה קבוצה אנגלית באנגליה) והוא במקום טוב להתחרות על תואר הבלם הטוב בזמנו.

        1. רועי ויינברג

          11 דצמ 2015 10:51:34

          לצד זה שגוטמן היה שחקן טוב מאוד, הוא היה מאמן אגדי. גוטמן היה אולי המאמן הראשון שהתחיל את הקטע של מערכים בכדורגל. כשאימן בברזיל הוא בנה את היסודות ל-4-2-4, המערך שהפך להיות מזוהה עם הכדורגל הברזילאי. הוא הצליח כמעט בכל מקום שאימן בו, ולקח 2 צ'מפיונס ברצף עם בנפיקה.

  6. אהרון שדה

    11 דצמ 2015 08:17:17

    לא יודע את האתגר.
    אבל מארק שפיץ או ספיץ חייב להיות הראשון .
    גם שייס בפנים .
    אך ספיץ ללא ספק הראשון ובכמה דרגות על כל ספורטאי יהודי אחר.

  7. גיא

    11 דצמ 2015 09:31:14

    1. מרק ספיץ
    2. אגנס קלטי
    3. סדני קופקס
    4. האנק גרינברג
    5. דארה טורס
    6. דולף שייס
    7. מאריה גורוחובסקי
    8. סיד לוקמן
    9. לני קרייזלבורג
    10/11. ברני רוז, מקס בר

    1. מנחם לס

      11 דצמ 2015 14:35:03

      הרבה מחשיבים את בני ליאונרד כגדול המתאגרפים במשקולות הנמוכים עד היום.
      לא לשים אותו בין 5 הראשונים זאת שגיאה.

  9. סתם ילד

    11 דצמ 2015 10:41:54

    בהמשך לפרויקט שלי (הכנסת שחקני עבר לקבוצות הווה) אני חושב ששייס היה מתאים לפרנצ'ייז בו שיחק- פילדלפיה 76רס. דולף היה מביא בגרות, לוחמה, קליעה, ריבאונד ומפתח את ג'ליל אוקאפור ונרלנס נואל. Philly Pride!

  12. bugo

    12 דצמ 2015 00:53:58

    מנחם – אני בן 34 היום אבל זוכר עוד כילד שהייתי קורא בשקיקה את הספרים שלך בהוצאת כנרת – כל שנה בשבוע הספר הייתי קונה את הספר האחרון שיצא. וכמובן, את הטורים בעיתון מעריב (אם אני זוכר נכון) בהם חילקת בונבוניירות לקוראים וזרקת שחקני נבא לקרשים.
    שמח למצוא את האתר הזה בו אתה ממשיך לכתוב את הפנינים שלך בכישרון רב – כיף לקרוא!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט