הטור היומי של הדוק: החלטה מונומנטלית – איסור נגיחה

כמובן שהכדורגל בארה"ב לא נחשב בעולם. הנבחרת היא אי-שם בין 20 ל-30 (אני לא בטוח היכן) אם כי נשות ארה"ב הן הראשונות בעולם. אבל מה זה כדורגל נשים? עבור מפגרים, יאמר אוהד הכדורגל המצוי.

אבל חוק חדש שיצא לאור אתמול ע"י התאחדות הכדורגל האמריקאית עלול לגרום לשינוי כלל-עולמי. זה ייקח זמן עד שזה  יגיע לאירופה, ואז לאסיה, והמקום האחרון הוא אפריקה, כמו כל חידוש אמריקאי הקשור לרפואה ובריאות. כך קרה לאיסור העישון במקומות צבוריים שהחל בארה"ב והתפשט לכל העולם; כך קרה למזון רווי סוכר ומלח, וכך קרה לחוקים נגד זיהום אוויר.

החוק החדש? לילדים וילדות בכדורגל אסור לנגוח עד גיל 14.

הסיבה? מחקר ענק שנערך ע"י בית החולים לילדים של בוסטון – אחד המובילים בעולם ברפואת ילדים – בשיתוף עם אוניברסיטת הארווארד, גילה ש-30.6% מהילדים המשחקים כדורגל, ו-25.4% מהילדות, סובלים מליקויי מוח שניגרמו ע"י זעזועי מוח. הליקויים זעירים, והם ניגרמו ע"י זעזועי מוח זעירים, אך עובדה ידועה בניאורולוגיה של המוח היא שההשפעה של זעזועי מוח (והנזק שהם גורמים) היא נזק מתווסף. זאת עובדה ידועה בתורת העצבים, ו-BRAIN NEUROLOGY.

ככל שהילד בגיל רך יותר מוחו מוגן פחות וההשפעה של נגיחות כדור חמורה יותר. ההשפעה של נגיחות ממשיכה להיות מזיקה על בריאות המוח, אבל כשאדם מתבגר ההחלטה בידו.

כתבתי על כך מאמר ארוך מאד 'באתר הישן' וכן ב-'ה-באזר' עם מבחר הפניות (REFERENCES) למאמרים החשובים בנמצא בשטח ממיטב רופאי וחוקרי המוח ברחבי העולם. בבריטניה נעשו מחקרים רבים בעקבות המחקרים האמריקאים הראשונים בקשר לנגיחות משנות ה-60', והממצאים דומים. בראשית שנות האלפיים התפרסם מחקר איטלקי שחקר אלפי ילדים המשחקים כדורגל, והממצאים היו זהים: נגיחות ראש בכדורגל גורמות לזעזועי מוח מתווספים עד שנגרם נזק מוחי ממשי, ובר מדידה.

זאת אומרת שאין חדש בהודעה האמריקאית הזאת, אבל יש חדש בזאת שסוף סוף נמצאה התאחדות כדורגל שהחליטה לעשות משהו בנידון.

ההשפעה על הכדורגל האמריקאי תהיה הרסנית ומזעזעת, עד ששאר העולם יחליט להגן על ילדיו.

מי שחושב שהנזק 'מזערי' לא יודע על מה הוא מדבר. אם נשווה כדורגל לכדורסל למשל, מכדורגל יצאו מעט מאד הוגי-דיעות, סופרים, פוליטיקאים, ומדענים בהשוואה לכדורסל (או בייסבול, או פוטבול). תגידו "בארה"ב הכדורגל נעצר (בגדול) אחרי גיל הנוער, ולכן ההשוואה לא הוגנת". אז אנא עשו רשימה של שחקני כדורגל לשעבר בישראל, אירופה, או דרום אמריקה שתרמו משהו לעולם אחרי שהקריירה שלהם נעצרה.

תגידו "אבל בפוטבול ישנם יותר זעזועי מוח מאשר בכדורגל". לא נכון. אולי הזעזועים הם חזקים הרבה יותר אבל הם גם מתי מעט באופן יחסי. טאקלים בראש אסורים ורוב שחקני הפוטבול לא סבלו כל זעזועי מוח בקריירה שלהם. בכדורגל כל שחקן נוגח אלפי, אם לא עשרות אלפי פעמים בחייו, כל נגיחה גורמת לזעזוע מוח, קטן ככל שיהיה, עד לא כל כך קטן.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. תודה מנחם.
    הנזקים הפיזיים של פוטבול חמורים בהרבה. גם של אגרוף.
    אפילו בכדורגל יש נזקים חריפים יותר.
    בכל זאת, יפה שעושים עם זה משהו בנידון. אבל…גיל 14 זה מאוחר מדי להתחיל לפתח מיומנות בסיסית של המשחק. השאלה היא האם גם באימונים לא יעבדו על משחק ראש, כי אם כן המשחקים הם אולי 20% מהעניין. אולי ישחקו עם קסדה כלשהי עד גיל 14.
    בכל מקרה, סוגיה מעניינת שמעניין להמשיך ולעקוב אחריה.
    לגבי "הוגי דעות" – גם נגזר מהחומר האנושי שמגיע לענף ולא מהנזק למוח. אין יותר שוערים שהם הוגי דעות ביחס ליחסם באוכלוסיית שחקני הכדורגל.
    בדיוק כפי שאין הרבה מנקי רחובות או מחלקי עיתונים שהם הוגי דעות.

    1. כמובן שגיל 14 מאוחר לפתח מיומנות, אבל אני בטוח שאתה היית מוותר על "מיומנות" בנגיחות של בנך אם הרווח הוא מוח נקי מזעזועים שגרמו ליקוי מוחי.

    1. מתן, אגיד לך עוד משהו: ארני הכרתי את כדורגלני העבר משנות ה-50. הרבה מהם מבוגרים ממני רק ב-5,6,7 שנים. לצערי אני הייתי בקשר עם כמה מהם עד לאחרונה, וכמעט ללא יוצא מין הכלל הם איבדו מצלילותם כשהיו עוד צעירים ממני היום. אני לא מכיר א-ף כדורגלן משנות ה-50 שהזדקן בצורה טובה. אני לא יודע כמה מזה תוצאה מאלפי נגיחות בכדור העור הכבד של העבר, שכשהיה רטוב היה כמו לבנה.
      מעט כדורגלנים מהימים ההם הזדקנו טוב. גם ישראלים וגם בחו"ל. במגביל, אני מכיר כדורסלנים שעד היום בשנות ה-80 הם עשחרים כקורח, מתפקדים נפלא, ובעלי תפקידים חשובים.

      אני לא שמעתי אף פעם, על אף כדורגלן, שהיה אדם מיוחד ותורם בשנות ה-80 שלו.

      1. לפני מספר שנים יצא לי להיות נוכח בראיון עם אברהם מנצ'ל (יחגוג 80 בחודש הבא). הוא היה אז סוכן ביטוח. הוא היה צלול ורוהט. עשה רושם של אדם אינטליגנט הרבה מעל הממוצע (בכלל, לא לכדורגלנים).
        גם יעקב שחר, שחולש על אימפריה כללית אדירה, ובעסקים (בניגוד לכדורגל) עדיין מנהל מוצלח, היה בעברו שחקן כדורגל בסקציית כדורגל נס ציונה.
        ד"א, כל זה לא קשור לעובדה שהנגיחות אכן עלולות לגרום לנזק.

  2. אני כהורה, לא אתן לילדי להשתתף בגיל צעיר בפעילות שבוודאות תזיק להם – והנגיחות בכדור, בוודאות מזיקות.

    בפוטבול לוקחים ברצינות את כל נושא הפגיעות בראש, ומשתדלים לצמצם את התופעה ככל האפשר.
    אבל בכל הנוגע לנזקים פיזים בכלליות (כמות הפציעות וחומרתן) – בפוטבול נפצעים הרבה יותר מבכדורגל
    (רק היום התברר שאנדרו לאק יעדר 2 – 6 שבועות בגלל קריעה בשריר הבטן, וחתך בכילייה! שנגרם עקב תיקול
    (וזה היה תיקול חוקי למהדרין)

    1. ילדים ב-MIDGET FOOTBALL לא נפגעים בראש ב-כ-ל-ל. כל ילד בכל משחק כדורגל בעולם נוגח בראשו מגיל צעיר ביותר, ואם הוא בקבוצה עם מאמן, הרי שבאימונים נוגחים די הרבה יחסית.

  3. אני חייב להגיד שלדעתי כל הנושא של פגיעות ראש בפוטבול הוא תיבת פנדורה הרבה יותר גדולה שברגע שהיא תיפתח באמת המשחק כבר לא יחזור להיות מה שהוא עכשיו.
    בניגוד לכדורגל שם הפגיעה בראש היא בעיקר מהכדור בפוטבול הפגיעות נגרמות לא מתיקול בראש אלא מפגיעה בקרקע. ההגנה שהקסדות מספקות לא קרובה להיות מספקת והנזק המצטבר לדעתי צריך להיות עצום עבור שחקנים שמתחילים מגיל צעיר. הליגה כבר שנים מנסה לטייח מחקרים בנושא אבל קשה יהיה לעצור את הגל הזה – איך שלא נהפוך את זה מדובר בספורט מסוכן.

  4. מעניין אם גם יכול להיות אפקט הפוך- לדוגמא אם אלון מזרחי היה כובש את מרבית שעריו בראש, מה היו הסיכויים שהיום הוא היה יכול להתהדר בספר שכותרתו: "הקלות הבלתי נסבלת של הכיבוש. מיומנו של חלוץ המצביע ליכוד".

  5. זה לא עניין של הישגיות..זה עיוות של הספורט
    תארו לכם שיאסרו על ילדים להטביע כי זה כואב באצבעות
    או יאסרו על זריקת שלשות כי זה מאמץ תכתף
    זה הספורט..יש בו נגיחות..אם אין נגיחות מה יקרה להרמות מהאגף? מה יקרה לבעיטות שוער? זה משחק אחר לחלוטין
    וספורט נשים זה פיקציה..זה נחמד בתור תחביב אבל ברמה המקצוענית זה פעקציה..בכל תחומי הספורט

  6. למומי יש חבר שלווה פליקשווילי
    יש לו ראש עם 4 פינות היה משתמש בו לדפוק מסמרים
    יום אחד קיבל אלה לפרצוף דפק חיוך לאלה עם השייני זהב האלה נשברה קומפלט
    הוא היה נוגח בקורות ובקירות יכל להיות חלוץ אגדי אם הראש שלו היה בכיוון אליפסה ולא מלבן

  7. ונזקים לעיניים משעות מול המסך?
    ונזקים לגב מישיבה כל היום?
    ונזקים למפרקים מריצה?

    אין לזה סוף.

    ההחלטה הזו היא סוג של הגנת יתר ופחד מזה שמישהו חלילה יתבע או שיהיה איזה נזק למישהו אחד ואז יהיה רעש גדול.

    מיותר. מקסימום שיזהירו. הורה שלא רוצה לקחת סיכון – לא יתן לילד לשחק וזהו.

    1. יש הבדל מהותי בין נזק למפרק או לשריר לבין נזק למוח.
      כמו שעידו כתב – תיבת הפנדורה של היקף פגיעות הראש ב-NFL עוד תפתיע את כולם. טוב שבענף אחר מקבלים החלטות נבונות עוד לפני שהספיקו למלא את התיבה…

      אם הנזק מזעזוע מוח הוא מצטבר, אז חד משמעית, ההחלטה למנוע מילדים את הסיכון היא נכונה.

      והאמירה – "הורה שלא רוצה לקחת סיכון" היא בעייתית.
      לא חסרים הורים בעיתיים.

  8. אני מסכים עם הרוב, אם כי לסלים ווארזה יש נקודה חשובה.
    רק תיקון קטן וזניח למנחם – האמריקאים אמנם מובילים במניעת עישון אבל בזיהום אוויר עדיף שלא ישוויצו כי הם צרכני האנרגיה הגדולים בעולם ואפילו קליפורניה הגדולה מפגרת אחרי אירופה (גרמניה ואוסטריה). הם גם חלוצים לא מחמיאים בעניין האוכל הלא בריא.

    1. בעניין האוכל הם עושים הכל כדי לתקן את המעוות אבל כאן בדרום קרולינה הרדנקס לא מקשיבים (ובכל מדינות הדרום).
      גם בעניין זיהום האוויר הם הראשונים שעשו משהו עם פליטת הזיהום ממכוניות.
      אני לא אומר שהאמריקאים חיים בריא, אבל הם דוחפים ומחוקקים, ומייעצים לחיות בריא.

  9. החלטה נכונה וצודקת, התחילו בשנים האחרונות לראות אצל שחקני פוטבול ומתאגרפים בנתיחות שלאחר המוות משהו שנקרא chronic traumatic encephalopathy, מאוד נפוץ בפוטבול, בגדול המוח שלהם מתנוון הרבה יותר מהר. בגיל חמישים המוח שלהם במצב של בני 80 או 90, זה גורם להתדרדרות מנטלית קשה, דמנציה, הזיות ועוד. רבים מהם מתאבדים. לילדים זה בכלל נורא.

  10. כמו הרבה דברים, לפעמים מישהו מבחוץ עוזר לראות את התמונה, ואת השינוי שצריך לעשות, אבל קשה לעשות. לאסור בגיל צעיר נראה לי כמו פתרון טוב.
    כי לפעמים אנשים מבפנים לא עוזרים לראות מה צריך לשנות, גם אם הם תובעים ויוצאים עם סכום די גבוה בפשרה (4500 שחקני פוטבול שטבעו את ה–NFL על פגיעות ראש, זעזועי מוח, אלצהיימר ודמנציה).
    ורק בגלל שאני אוהב אתגר: יש מלא שחקני כדורגל שכתבו ספרי ילדים (נניח, תיאו וולקוט מארסנל) או ספרי מסתורין (פפה מל. גם ארתור קונאן דויל נחשב?). פוליטיקאים – ג'ורג' וואה היה הכי קרוב שאפשר להיות נשיא ליבריה, וקיבל הכי הרבה קולות. גז'גוז' לטו היה סנאטור בפולין והם רק דוגמא.
    ג'ון סטוארט היה כדורגלן בתקופתו בקולג'. השף הצורח גורדון רמזי שיחק עד גיל 18, אז נפצע בברך ופרש. וכמובן, שאקה היסלופ, הספורטאי היחיד שידוע לי עליו שעבד עם נאס"א.

      1. זה לא אומר הרבה. פוטבול הוא ענף הרבה יותר מזיק וגם משם יצאו פוליטיקאים,עורכי דין, רופאים ועוד.
        זה הרבה יותר קשור לחתך הסוציואקנומי ממנו מגיעים השחקנים בכל ענף.

    1. גם מורן אייזנשטיין כתבה ספר ילדים…

      נילס בוהר, הפיזיקאי הגדול, היה כדורגלן בדנמרק של תחילת המאה ה-20 (וגם אח שלו, מתמטיקאי לפי גוגל, שיחק בנבחרת דנמרק של אולימפיאדת 1908)

  11. עוד שני כדורגלנים שעשו משהו אחרי פרישתם מכדורגל:
    ד״ר סורקרטס
    אלבר קאמי שאמר שכל מה שהוא יודע על מוסר וחובה הוא למד כשהיה שחקן כדורגל.

  12. מנחם היקר,
    זו הפעם הראשונה שאני מגיב כאן, וקודם כל אני רוצה להגיד לך שאני מאוד אוהב את הטורים שלך ואת האתר הזה באופן כללי.
    אבל הפעם החלטתי להגיב, כי ממש ״זעזעת״ אותי (ברוח הטור 🙂
    ההחלטה הזו שלא לאפשר נגיחות עד גיל 14 היא אחת המגוחכות והמטומטמות ששמעתי עליהן. הרי שזוהי מיומנות בסיסית ונדרשת בכדורגל, והחלטה שכזו פוגעת משמעותית במשחק עצמו ובפיתוח השחקן. זהו גזר דין מוות להתפתחות הכדורגל האמריקאי שעשה התקדמות משמעותית בשנים האחרונות.
    העולם אינו מושלם, וישנם כל כך הרבה דברים שמסכנים אותנו ופוגעים במוח ואף אחד לא מחוקק נגדם, כמו למשל הקרינה הסלולרית ורשתות הווי פיי שסובבות אותנו בכל מקום ומטגנות לנו את המוח, אבל אף אחד לא יעז לחוקק נגדם כי יש יותר מדי בעלי אינטרס. הפוטבול הרבה יותר מסוכן כפי שציינו כמה לפניי, אבל הפוטבול באמריקה חזק מדי ע״מ שיחוקקו חוקים מסוג זה נגדו, ואילו הכדורגל פה באמריקה עדיין בסה״כ ענף זניח, על אף ההתקדמות, וקל הרבה יותר לחוקק זאת ו״לדאוג לשלום הילדים״. החלטה פופוליסטית ולא רציונלית, והופתעתי מתמיכתך הנלהבת בה. אני חי פה בארה״ב וזה מקומם אותי שכשיהיו לי ילדים הם לא יוכלו לשחק כדורגל כהלכתו, אבל ענפי ספורט אלימים הרבה יותר כמו פוטבול והוקי הם יוכלו לשחק מגיל קטן (ואגב אין לי בעיה עם שום ענף ספורט ואני נגד כל מיני הגבלות מגוחכות כאלה מלכתחילה, אשר פוגעות בטהרת הספורט, הדוגמאות נאמרו לצורך השוואה). בחייאת מנחם, מה כבר נשאר לנו אוהבי הספורט בעולם, אם יתחילו להוציא פעולות בסיסיות ולהרוס משחקים שאנחנו אוהבים. הטענות שהבאת לגבי כדורגלני עבר לא רציניות ולא מגובות בעובדות, וההשוואה לכדורסלני עבר גם אינה מבוססת וממצה – השוואה בין כדורסלני עבר בארה״ב לכדורגלני עבר באירופה / דרום אמריקה מוטעית מיסודה, apples & oranges. כדורסלן בארה״ב (או בעצם כל אתלט) גדל דרך מערכת החינוך – קבוצות בגיל הנערים ונוער הם קבוצות התיכונים, משם ממשיכים לקולג׳ עד המעבר לכדורסל מקצועי בnba. משמע הספורט הולך יד ביד עם השכלה, וגם למרות כל ההנחות שעושים לספורטאים עדיין החשיפה והנגישות שלהם להשכלה ולימודים היא ללא ספק גדולה משמעותית מכדורגלנים עבר עליהם דיברת. כדורגלני עבר באירופה ודרום אמריקה, לעומת הספורטאים באמריקה, גדלו בשכונות וברחובות, והקבוצות בהן שיחקו מגיל צעיר לא דאגו להשכלתם ולימודיהם. נושא האקדמיות בכדורגל, אשר דואג לכדורגלנים צעירים למסגרת לימודית וחינוכית שהולכת יד ביד עם הכדורגל, החל רק ב-20-30 שנה האחרונות בכדורגל. משמע לדעתי אתה צודק בכך שיש יותר דוגמאות לכדורסלני עבר אמריקאים משכילים ומצליחים מחוץ לספורט לעומת כדורגלני עבר, אבל הפער הזה לא נוצר מנגיחות בכדור כזה או אחר, אלא מהבדלי רקע ומסגרת. לראייה בימינו ישנם הרבה יותר כדורגלנים אינטליגנטים ומשכילים, ובעתיד כשהם יהיו כדורגלני העבר ונערוך השוואה שכזו אני בטוח שהפערים יצטמצמו משמעותית.
    לסיכום מנחם, אני קורא בהופס כבר כשנה, תמיד נהנה מהטורים שלך ומהרמה הגבוהה באתר, אבל הפעם אכזבת.
    תודה מראש על הסבלנות וסליחה על החפירה 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט