מחפשים אחר "התשובה" האמיתית (מומלץ ביותר!) / אלנה ברגרון (מאמר מתורגם)

מחפשים אחר "התשובה"  האמיתית- אלנה ברגרון

(מאמר מתורגם)

קישור למאמר המקורי שפורסם ב 07/01/2015

תמונתו של אלן אייברסון מוויקיפדיה. From wikipedia: Allen Iverson, of the National Basketball Association's Detroit Pistons, during a 2008 basketball game against the Washington Wizards.

הביוגרפיה האחרונה של אלן אייברסון מספרת, על סף יום הולדתו הארבעים, עד כמה קשה להכיר אותו באמת.

אני מזל תאומים, ממש כמו פרינס ואלן אייברסון וקנייה ווסט. אני משוכנעת שהשותפות שלנו באותו מזל אסטרולגי פירושה שאנחנו בעצם אותו סוג של אנשים, וזה גורם לי לגלגל את עיני לשמיים בכל פעם שמתייחסים לספורטאי כלשהו כאל "הפכפך כמרקורי" ומצפים שהתקפי הזעם שלו יהיו תמיד מדודים, מינוריים ולעניין. אתם יודעים, מחיר פשוט לשלם על הגאוניות היצירתית. אהה, וחשוב לומר, השחצנות הזו שאתם מדברים עליה, אינה כלל שחצנות אם יש לה כיסוי.

חוץ מאשר לגבי… בעצם אין מי שזה לא כולל אותו. פרינס הוא פרינס. קנייה הוא קנייה. אנשים הגיוניים לא מסתכלים על הכישרונות יוצאי הדופן הללו ואומרים, "הם בדיוק כמוני!". אם כשאתה מקשיב לאלבומים כמו Sign O' The Times  של פרינס [יצא לאור בשנת 1987. המתרגם] או MBDTF של קנייה ווסט [אלבום שיצא לאור בשנת 2010 ושמו הוא ראשי תיבות של "My Beautiful Dark Twisted Fantasy". המתרגם], אתה רואה את עצמך במכנסים שחושפות את ישבנך או בחצאית עור, אז אתה חייב להיבדק, כי אין בך את הגאונות שלהם.

זה בעצם מה שקורה עם אלן אייברסון, משך הקריירה שלו שנמשכה ארבע עשרה שנים של חיפוש אחר היכל התהילה, צפינו בו מטיח את עצמו בברוטליות לתוך שאקיל, לוקח זריקות קרקס מטורפות ומקורקסות, מהסוג שגורמות לבהמות להיראות מטופשות להחריד, ויוצא מהן כשידו מוטה כאפרכסת ליד אזנו בציפייה למחיאות כפיים מתחנפות וחושב: "כן, אני משחק עד כדי כך טוב." אייברסון חולל כל כך הרבה מהומות באשר למראה החיצוני שלו, אבל כל התכשיטים והקעקועים והשרוולים והבגדים מעולם לא הסתירו את לבו. והלב הזה שלו היה הסיבה בעטייה כל כך הרבה אנשים התחברו אליו אינטואיטיבית בכל דרך שרק יכלו להרשות לעצמם.

כשכינס ללא רתיעה מן הקשיים את כל מה שחשב על אנדרסון עבור ספרו "זה לא משחק" [Not A Game. המתרגם], ריאיין הסופר קנט באב יותר ממאה אנשים, נבר בערימות של מסמכים משפטיים ו"זכה" בהטרדות בטוויטר שנעשו  (אולי) על ידי אלן אייברסן. באב הוציא תחת ידו את מה שהוא כנראה הסיכום המקיף והשלם ביותר שישנו לגבי חייו של אלן אייברסון. לגבי חייו של מי שמתעקש להישאר בלתי ניתן להכנעה, של מי שאיים על חיי אשתו, של מי שנטש באופן קבוע את ילדיו כדי לצאת לבארים, ושל מי שהימר על חצי מרווחיו העתידיים כשחתם על חוזה שפשוט מדהים עד כמה הוא היה חד צדדי ועומד על כרעי תרנגולת. באב מציג ערום ועריה את הדואליות של דוקטור ג'קיל ומר הייד שבאישיותו של אייברסון לכל אורך השנים, זהות שהתנדנדה לכל אורך הזמן הזה בין התכונות הטובות והרעות ביותר שלו, עד שלבסוף הביאה לחורבנו.

 

ועדיין, ע"פ הודאתו שלו עצמו, גם באב – אדם לבן שנולד בדרום קרוליינה, אדם שכמו אלן אייברסון גדל בעוני, נשא לאישה את אהובת נעוריו מהתיכון, וניתב את דרכו לפסגה במקצוע הרבה פחות יוקרתי – עדיין גם באב עצמו מודה – שכמו כולנו – גם הוא רואה את עצמו הולך בדרכו מלאת החתחתים ומתריסה של אייברסון. "גם אני, כמו אייברסון קשה/ממוקד, חסר סבלנות/נחוש, עיקש/מלא אמונה בעצמי; יש לי את הדרך שלי לעשות דברים, ובראש שלי, זה חייב להיות בדיוק זה ולא אחרת."

בשל אופיה השנוי במחלוקת של אמנות הכדורסל שאייברסון הפגין כל ימיו כשחקן, הרי בדיקת האופן בו עוצבה וחושלה אישיותו הופכת לחלק מן החיפוש שלנו להזדהות אתו. האם זו המשיכה לאנדרדוג? בהשאלה ממילותיו של צ'ארלס מינגוס, הרי אייברסון הוא "אפילו פחות מאנדרדוג". סיכויי ההישרדות ולא כל שכן סיכויי ההצלחה שלו היו תמיד כל כך לא ריאליים, הן במונחים של המקום בו הוא גדל והן במונחים של איך הוא גדל, עד שהם נראים כאילו הם הגיעו מתסריט מומצא. כבר שמענו יותר מפעם אחת על העוני מלא-הייאוש ממנו צמחו ספורטאים אחרים, סיפורים שנשמעו בה במידה טרגיים וחוזרים על עצמם מאחר והם מתייחסים לקבוצת אוכלוסייה שחיה בשולי החברה, ושאנו מתייחסים אליה רק כאשר מישהו ממנה מצליח ומגיע לעין הציבורית.

כשאנו מתקרבים עקב בצד אגודל ליום ההולדת הארבעים של דור ההיפ-הופ, הרי רגע תרבותי זה מעורר בנו נוסטלגיה לכל אלו שחיו עימנו לכל אורך התקופה הזו. אלן אייברסון עשה לכל אורך התקופה הזו את הבלתי אפשרי, החל מלעצבן את דיוויד סטרן ולשנות את פני הנ.ב.א. לעד, המשך במריבות בלתי פוסקות עם לארי בראון וגם בדילוג מעל טיירון לו באחת מן ההופעות המרשימות ביותר בכל הזמנים של זמננו. והוא, לא רק שעשה את כל אלו, הוא אפילו עשה זאת פעמיים. וכך, כשאנו שומעים שאלן אייברסון הוא בן ארבעים, הרי עבורנו זה הוא רגע בו אנו נקשיב לרמיקס של מוב-דיפ (אחת מיצירות המופת הקלאסיות והאלימות ביותר של ההיפ הופ) ונבין שלעזאזל, אנחנו בני ארבעים. וואללה, ממש עשינו את זה.

זה גם הזמן להבין שכל מה שאהבנו כבר לא "תופס" כמו שהוא אמור לתפוס. "הישרדות הכשירים ביותר" בלי הקללות, זה פשוט עניין טיפשי. הופעתו החיצונית של אייברסון, כולל הלבוש המרופט, התסרוקת המנופחת והמחולקת לחלקים באמצעות "שבילים", תסרוקת שנמשכה שנים אחרי שכרמלו אנטוני והראפר ג'יי קוון וויתרו עליה, גורמת לו להיראות כמי שלא ממש הצליח להסתגל למציאות החדשה. זה מזכיר לי את הזמן בו חבר של חבר יצא מהכלא ושאל אותי מלא תקווה "מעצב האופנה טומי הילפינגר עדיין "אין" ברחובות?"

נו, אז עשינו את זה. וכעת מה?

★★★

אנחנו נזכרים שוב ושוב בריצה המחזקת והאייקונית של אייברסון לאורך כל הזמן הזה. משך הזמן הזה היו סוגיות "רק החזק מנצח" של 2003, ותכנית ה-"שלושים על שלושים" לגבי המשפט שלו בתיכון, והיה הסרט הדוקומנטרי "אייברסון" שהפרמיירה שלו היתה בפסטיבל הסרטים טריבקה בשנה שעברה, ושגם שודר בערוצי הטלוויזיה בחודש שעבר. רצף של תכניות באמצעי התקשורת עזר לחולל את מי הוא ומהו אייברסון, והסוגיה הזו –כתמיד- פשוט גדולה מדי מכדי שניתן להתייחס אליה באירוע אחד בודד. שלל הניואנסים הנדרשים כדי לספר את כל הסיפור, יאפשרו לספר רק חלקים ממנו, וייתנו את התחושה שלא משנה מה נאמר, זה תמיד ייראה כאילו אנו מראים אך ורק חלק מהסיפור.

אבל כעת אנו נמצאים במצב מוזר. מצב של חלל ריק הנובע מכך שאלן פרש, ויש עוד שנה או יותר [מבין החמש הנדרשות לאחר הפרישה. המתרגם] עד שהוא יהיה זכאי להיכנס להיכל התהילה ע"ש נייסמית' בשנת 2016. ועדיין, אפילו עם נפח שכזה, הרי אייברסון עודנו מככב שם בחוץ ונכונותו לשוחח על ימי התהילה שלו עוזרת לכך שנמשיך להתבונן לתוך נפשו פנימה.  מה שעולה מהופעותיו הפומביות, בעודנו מנסים להכניס אותו לתבנית המקובלת של "מטרגדיה לניצחון", היא התובנה שזה לא עד-כדי-כך פשוט.

וזו היא בעצם הסיבה האמיתית לאפקטיביות הרבה של ספרו של באב. הספר מדלג בין פרספקטיבה מלאת חיבה לאייברסון לבין הנוקשות ההרסנית שבו. הספר מראה שבעצם לא היה להם שום קשר לצמתים של חייו. שני האייברסונים הללו חוזרים שוב ושוב בחייו, והוא פשוט – מה שהוא.

בעודו מדבר בכנות מוחלטת כתמיד, עם המליצות על מוסר העבודה האפי (טכסי קבלת הפרסים מלאי העליצות וכדומה), הרי מילותיו של אייברסון עצמו הן מלאות תשוקה ורגש במידה מספקת לספק לנו תובנות, אך בו-בזמן אינן מאפשרות לספק לנו פרספקטיבה. כשאייברסון מדבר, אתה חש שדבריו יוצאים מהלב, למרות התחביר הלקוי והצורך שלו לכרכר סביב האמת… אבל אתה לא הלכת לאימון! חלק ענק מהקסם של אייברסון היה תמיד יכולתו להעביר הלאה את התשוקה שבו, כמו גם היכולת שלו לגרום לאנשים לחוש קרובים אליו. חלק מן העלילות הכי בלתי אפשריות שלו, היו לקבל הזדמנות שנייה מהאנשים הכי קשוחים והכי מכורים למשמעת על פני כדור הארץ.

באב דיבר גם איתם. הוא גרם לג'ון תומפסון להודות בכך שהלוואי והוא היה נותן לאייברסון יותר שליטה על ההתקפה באוניברסיטת ג'ורג'טאון, וזאת למרות שהוא לא נתן לפני-כן כמעט שום שליטה לרכזים בקבוצותיו.

לארי בראון התאבל על כך שתואר הנ.ב.א. הבודד שלו לא היה עם פילדלפיה, וזאת למרות שרב עם אייברסון על כל דבר שמאמן ושחקן יכולים לריב עליו. הוא גם הודה שהוא ניסה לגרום למייקל ג'ורדן להחתים את אייברסון בשארלוט הרבה אחרי שאלן גמר את הסוס. העיתונאי ובעל הטור מהפילדלפיה אינקוויירר פיל ג'אנסר, מי שהיה חברו של אייברסון להתכתשויות לאורך שנים, הייה עבור אייברסון מטרה גלוייה ורצויה במסיבות העיתונאים, אך משהוא נפטר בשנת 2010, בזמן בו אייברסון שיחק בטורקיה, הקדיש לזכרו אייברסון את משחקו באותו ערב. לאייברסון תמיד היה יחס של כבוד ליריבים ראויים.

יריבים שכאלו היו מספיק חכמים לא להתפתות מן הכישרון והקסם של אייברסון. כשהם בוחנים בראייה לאחור את תקופת האלן אייברסון שלהם, הם יכולים לראות בבירור עד כמה קשה לתאר אותו במדויק תוך שימוש בתו אחד בלבד. לאחר שבילה שעות רבות עם מאמניו בנוער של אייברסון, עם המנטורים שלו, עם חבריו לקבוצה ועם קיו גאסקינס, מנהל השיווק של ריבוק שיזם וליווה את אייברסון בעסקת הסניקרס האגדית שלו, עדיין לא פגש באב את אייברסון עצמו לשיחה מתועדת. ויודעים מה? כנראה שזה ממש לטובה.

אומר באב: "הוא והחבריה שלו אוהבים לומר שלא מבינים אותו כהלכה. הוא אמר ואומר זאת משך שנים שוב, ושוב ושוב – וזה, ממש לא נכון. כשכן מבינים אותו – זה לא ממש נוח לו. זה גם לא נוח לאנשים שקוראים אותו כמות-שהוא ומבינים אותו, שכן הוא בהחלט איננו מעדן טעים במיוחד לחיך ההבנה. כתבתי עליו המון וזה וציער אותי מאחר ואני הייתי שמח שהדברים היו מסתדרים לו אחרת, ואם הסוף שלו היה שונה. אך המקום בו הוא נמצא כעת הוא כה עצוב."

לפי כל מה שדווח עליו, פסע אייברסון לכל אורך הקריירה שלו על סף ההתמכרות לשתייה. לארי בראון אומר בספר שהוא מאמין שאייברסון היה שיכור בזמן האימון הידוע-לשמצה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. ההתמכרות נתנה את אותותיה ביכולתו בשנים האחרונות, כפי יכול היה להיווכח כל מי שהיה אכפת לו ממנו. קשה לכל מי שנעץ מבט קצת יותר מחפוז בהליכי הגירושין שלו משנת 2011, מהם השתמע כי אייברסון השתין על הרצפה בנוכחות ילדיו, גרר את אשתו טאוואנה בשערה והעביר חצי מרווחיו העתידיים אליה (כולל הקרן המפורסמת של הכספים מעסקת ריבוק שתיפתח רק כאשר הוא יהיה בן 55), להחזיק עדיין בדעה הנאיבית שאייברסון פרש לחיים נטולי דאגות, אפילו אם זה מה שהיינו מקווים ומאחלים עבורו שיקרה לו.

★★★

כשהלכתי להקרנת הסרט "אייברסון" בפסטיבל טריבקה בשנה שעברה, חלק מהסצנות הרשימו אותי, ואחרות הרשימו אותי במידה בה הן זיגגו [מלשון זיגוג, גלזורה. המתרגם] כמה מחלקי העלילה. לאחר שהסרט הבהיר עד כמה אכפת היה לאייברסון ממשפחתו ובמיוחד את דאגתו לבתו הצעירה שחלתה במחלה חסרת שם, עבר הבמאי לסצנה בה הראו את אייברסון משחק בטורקיה -אלפי קילומטרים הרחק מאטלנטה- במקום שימצא לעצמו תפקיד קרוב לבית כשחקן משנה בנ.ב.א..

רצף הסצנות הזה גרם לצופים להניח שהוא עבר לטורקיה בשל כורח כספי, והוא גם גורם לצופה לעשות ספקולציה בכמה אגו זה עלה לו, אך זה לא נאמר במפורש. בנוסף, בהחלט לא היתה בסרט התייחסות למהומה שהוא גרם בממפיס. אייברסון עצמו הופיע רק עם סיום ההקרנה לזמן השאלות והתשובות. לא הסרט ולא הראיון שאחריו התעסקו במשפט הגירושין שלו, אבל מישהו שאל משהו על טאוואנה. ואז נדהמתי מהתשובה שנראה היה שיכולה היתה להיות או מעוררת חיבה בעקשנות שבה, או נוראית בטרור שבה. הוא אמר בתשובתו שאפילו לאחר הגירושין "זו עדיין אשתי, – כך אני רואה זאת – והיא תמיד תמיד תהיה אשתי."

משך השנים, ולכל אורך הירידה ביכולת ובקריירה שלו עד לפרישתו, רמזו דיווחי אמצעי התקשורת שהיו לו בעיות עם אלכוהול, עם ניהול כספי כושל ועם משפחתו. שמועות על בעיות אלו כבר צצו לאורך הקריירה שלו, אך נעלמו לאחר משחקים בהם קלע חמישים נקודות. כמו שאמר חברו לשעבר לקבוצה אהרון מקקי ב"זה לא משחק". הוא אמר שהוא תמיד האמין שלאלן אייברסון (למרות שכמעט ולא ישן, למרות שהשתכר עד כלות כל לילה, למרות שאכל סרטנים והוט דוג ללא הכר) הייה את אותו תו אופי שהיה גם למייקל ג'ורדן, את אותו דרייב שמניע אותם וגורם להם להיות שונים מכל אחד אחר. אייברסון תמיד מנצח, והשדים האישיים שלו הם עבורו רק עוד מכשול בדרך לעוד הופעה פנומינלית ומלאת קסם, שבעצם היא פי אלף יותר קשה ממה שמקקי חשב בתחילה. אנחנו לא נמחק אותו ונעיף אותו כי הוא כבר סחרר אותנו בעבר, וכי אנו רוצים שהוא יסחרר אותנו גם בעתיד.מאד רוצים, בבקשה מאוד.

הן מבחינה חוקית והן מבחינה מוסרית, אין שום ספק ללא שום תירוצים, שהרבה ממה שאייברסון עשה הוא פשוט פסול ואסור. זו היא אולי הסיבה בעטייה לכל כך הרבה אנשים שהיו קרובים אליו, כולל אנשי תקשורת, התקשו כל כך להסתכל מקרוב על מהותו של אייברסון ועל מה שהוא הפך להיות. כשאתה רואה את המכלול, קשה יותר לצפות בו שכן זו בושה גדולה מדי.

ויש עוד סיבה, והיא שלמרות המציאות הברוטליות של מהותו של אייברסון (הבזבזן הבלתי נלאה, המואשם בשכרות והמואשם באלימות משפחתית) קשה יותר להתנער ממנו מאשר נאמר מן המתאגרף פלוייד מייוודר. הסיבה לכך היא שבעצם הוא נתן לנו את כל מהותו, כולל שמחתו האנושית כל כך – דבר שטיפוס לא-אישי, אדיש, קר ואנליטי כמייוודר מעולם לא עשה. אינך יכול להפריד את ההופעות שאייברסון נתן מאישיותו ומהמכלול שהוא אייברסון. הוא תמיד יהיה האנדרדוג הפגום שלעולם לא יוותר, ואז יכווץ לפתע את מעיך בשל כך שלא האמנת בו. אנו כולנו היינו רוצים שחלק מן הזהות הזו יחיה בנו אפילו אם אנו דוחים את שאר הרוב בה. זו הסיבה שכל כך קל לנו לקבל סיפורים על כך שאייברסון התאחד לאחר גמילה פתאומית בחזרה עם טאוואנה, והוא כעת איש משפחה המבלה את רוב זמנו בדיג ובהסעת הילדים לבית הספר. יכול להיות שזה נכון שהרי שום דבר אינו בלתי אפשרי בכל מה שנוגע לאייברסון, לא ככה?

אבל זה לא תואם לחלוטין את כל מה שידוע לנו לגבי אייברסון בארבעים שנות חייו עד כה. כשכל כך הרבה כבר היה נגדו, אייברסון תמיד העיף הצדה את הנורמליות מסיבות שלא נראה שאפילו הוא עצמו הבין. לאחר זמן כה רב עם הספורטאי מלא-הכנות, הנלהב הזה שסוקר כל כך הרבה באמצעי התקשורת משך כל כך הרבה זמן, אנו עדיין לא יודעים מהי התשובה, אבל בהחלט ממשיכים לחפש אותה.

 

 

 

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" באתר: https://bit.ly/2SdfhwD

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. תודה על התרגום אבל אייברסון הוא התשובה !
    לא האמת ( פול פירס )
    אייברסון זה גבר גבר לא ילדה עם נעלי כדורסלן כמו דרק רוז
    מומי מזל חץ וקשת ולפי ההורסקופ היומי הוא צפוי לעדנה בתחום הרומנטי , וואלה מומי לא מכיר שום עדנה אבל אם היא בעניין של ערב רומנטי על המרפסת אם איזה דרינק ומובי של פליני עם פרלינים לקינוח אז מומי בעניין

  2. תרגום מצוין אבל הכתבה לא ממש טובה לדעתי.
    מתמקדת בסטריאוטיפים ובסרט שנעשה עליו, מאוד שטחית ושיפוטית ולא נוגעת במושא הכתיבה עצמו.
    דבר אחד שהיא אומרת שכן חשוב הוא שכולנו מתמקדים באייקוניות של ה'אמיתיות' של אייברסון ובוחרים לא להסתכל על כך שהוא למעשה היה (ואולי עדיין) חרא של בן אדם ואיש משפחה, שקרן פתולוגי וכנראה חרא של חבר לקבוצה.
    שחקן קטן ענק

  3. ובניגוד לכרמלו אנטוני, שניהם לא זכו באליפות למרות שהם שחקנים נהדרים אבל קל להאשים את מלו בהפסדים לעומת אייברסון, תמיד קבלת את התחושה שאייברסון יעשה הכל כדי לנצח בעוד מלו נותן הרגשה שהעיקר זה הסטט שלו. שוב, לא אומר שזה נכון רק שיש מן תחושה כזו.

    1. מסכים איתך, זה נראה שאייברסון ישאיר כליה על המגרש בשביל לעלות שלב בפלייאוף, בניגוד ל״אדישות״ של מלו.

      דרך אגב, אייברסון שחקן טוב בהרבה שיבחר להיכל, וזאת תהיה בושה עם כרמלו נבחר.

  4. תרגום נפלא, השקעה ענקית. לגבי המאמר עצמו, לא ממש אהבתי, זה כתוב כמו המאמרים הגדולים שמספרים על מתאגרפים (בעברית אך אחד לא עושה את זה טוב כמו הדוקטור), אבל לא ממש טוב, סתם פלצני.. מולי זה לא חלילה עלייך, התרגום פנומנלי.

  5. אוהב לתעב את אייברסון אף על שהייתי בעדם מול הלייקרס
    בגמר כשהוא מטביע מעל שאקיל, הייתי בעדו עד שגיליתי
    איזה זפלין או כדור בגודל של כוכב צדק יש לו בתוך האגו המנופח שלו,
    שחקו ענק , אדם קטן, והנה והוא בא על עונשו שאפילו הטורקים לא
    נתנו לו לשחק וזרקו אותו מכמצה קבוצות, בשבילו זו פגיעה עצומה
    שרובכם לא יבינו כי רק מי שנפוח עם אגו יהיר יכול להיפגע פצצת מימו.
    הקרמה מאזנת הכל והוא בדרך למעטה.
    מה שמרגיז אותי שהיה לו את המאמן הכי טוב בעיני לארי בראון וגם
    איתו הוא הצליח לריב. האגו המחורבן שלו יגרום לו לריב גם עם מלאכים ופיות.
    תודה על התרגום ועל המאמץ מולי. כל הכבוד על כל תירגומיך וכתבותיך.
    אחלה שבת שתיהיה לכולכם.

    1. דורון, מבלי לפגוע, בשביל אדם רוחני אתה אדם מאוד שיפוטי, בייחוד כלפי עניין האגו. ואפשר להזכיר שכל אחד רואה באחר רק את מה שיש בתוך עצמו.
      באהבה…

  6. תרגו נפלא. תודה. להשוות את אייברסון לאנתוני זה חמור כמו לעבור על עשרת הדברות…

    שחקנים כמו כרמלו היו ויש בליגה לאורך השנים – בעשרות. עד היום אני לא מבין מה יש בשחקן הזה פרט ליכולת ליצר נקודות ובבחינה זו הוא בדיוק כמו קווין מרטין ( וסליחה מדובי ).

    אייברסון הוא יחד ומיוחד במינו ככדורסלן וברמת המחוייבות למשחק. יחיד ומיוחד גם ברמה האישיותית כי ללוות את הקריירה שלו על כל העלויות והירידות היה מרתק. כרמלו פשוט משעמם – הוא רוצה רק כסף.

  7. איליה, יפה, אך תורת ההשתקפויות שאתה מדבר עליה לא
    תמיד נכונה וזה בהרבה דוגמאות למשל אם אתה כועס על רצח עם
    בארמניה או היזידים אז זה לא אומר שיש בך רוצח, ואם זה לא מזיז לך אז אתה טהור, תחשוב על זה ותגיב בכיף,
    פה באתר איכפת לי מהאנשים ואני חייב להזהיר אותם מפני האגו הערמומי
    שיושב גם בתוכי כמובן ושודד אותי וגונב כל חלקה טובה שבי,
    אני יודע שהסיכויים שלי שאנשים יבינו איזה מפלצת יושבת בתוכם הוא קטן,
    אז אני חייב להיות שיפוטי ולהתריע שלא ילכו בעקבות אייברסון,
    והאני גם חייב להוציא קצת קיטור לפעמים ןלנגח שהח'ברה יבינו
    שאני כמותם ולא אחד שרק אוהב את הכל (הלוואי אך יש לי הרבה עבודה
    פנימית לעשות)
    יש גם את האיגו השברירי שהוא פוגע בך שמעירים לך משהו, אם אתה נפגע וכועס
    זה הפרג'יל איגו, החלק האמיתי באדם לא היה נותן לא להפגע
    האגו היהיר שכולם מכירים האגו השברירי והאגו העיקש שלושתם
    יפילו גם שחקן ענק כמו אייברסון לתהומות הנשייה לדיכאון נוראי,
    ואם גיבורים נפלו גם אנחנו יכולים,
    ויפה שכתבת באהבה כי אני רוצה תמיד לכצתוב באהבה
    ולא יכול בהתחשבות באחרים שחושבים שהמילה הזאת שייכת לזוגיות..
    באהבה איליה

    1. הדוגמא שהבאת איננה טובה, כי כעס הוא רגש שמסתיר מתחתיו רגשות אחרים, במקרה של רצח עם ייתכן שזה יהיה פחד, עצב או רגש אחר. ואותו הרגש הוא זה שאתה מזדהה איתו. ואם אתה לא מרגיש כלום זה רק אומר שאתה מנותק מרגשותייך. אני מסכים עם הדרך של בודהה – אהבה וחמלה כלפי כל היצורים החיים.
      בנושא של אגו, אני שוב מסכים עם הבודהה שכל הדברים ה"רעים" שאדם עושה נובעים מבורות – הכוונה היא שאם האדם היה מודע לתוצאות שיהיו למעשיו, מחשבותיו ורגשותיו ולקארמה שהן יוצרות, הוא היה בוחר בצורה אחרת לחלוטין ממה שזה קורה ללא מודעות אמיתית – שזה אגב, אחד הטיעונים הכי טובים ששמעתי לכך שהאדם "טוב" מטבעו. לכן הבעיה היא לא באגו, הבעיה היא בחוסר המודעות להשלכות שיהיו לבחירות שהאגו לוקח. כמו כן, אציין שהאגו הוא חלק מאתנו ולכן נסיון לדחות אותו ולהיפטר ממנו לפני שאנו יוצרים אגו שלם ובריא יותר, יביא לדחייה ושנאה עצמית ותיצור קארמה חזקה נוספת. תוספת אחרונה היא בנושא הקארמה – ישנם רבים שלא מבינים נכון את המושג הזה – ההסבר הפשוט שלו הוא שלכל בחירה שנעשית מתוך הזדהות כלשהי עם האגו תהיה בהכרח תוצאה כלשהי, וככל שההזדהות היא גדולה יותר, כך הקארמה תהיה חזקה יותר.
      בהערכה ובאהבה אלייך דורון 🙂

  8. ובאמת אני לא יושב בבית ואומר אוי ואבוי מאט בראנס הרביץ לפישר
    (ואולי האימון של ני יורק ישתפר עכשיו בדיחה קלה לדובי)
    אחחח איזה פיספוס היה אייברסון,
    אני ממש לא חושב על הדברים הללו רק עכשיו שאני כותב
    אך שאני מגיב אני יורה ורק אז אני שופט,
    לא לשפוט ביום יום, כמו שלמדתי במזרח הרחוק
    או לא לבקר אף אחד אחר , זה נכון מאד,
    בוא נראה אותך איליה אם אתה יכול להעביר לח'ברה האינטילגנטים מאד
    פה את המסר שלך, אין כמעט סיכוי אם אתה יכול אני נותן לך אחלה מתנה

    1. אני לא חושב שצריך להעביר למישהו את המסר הזה, כי אנשים מרגישים את הנזק שהם עושים קודם כל לעצמם כשהם שופטים או מבקרים אדם אחר או את עצמם, גם אם אינם מודעים לכך. במקרים קשים אף עלולה להתפתח התמכרות לביקורת שאת הנזקים שלה חווה קודם כל האדם עצמו, שאף לרוב מרגיש בעקבות כך שהוא "רע" מיסודו וכך גם העולם והאנשים סביבו.
      הגישה הכי טובה שיכולה למנוע שיפוט או ביקורת כלפי אנשים אחרים או כלפי עצמנו מתמקדת בשתי נקודות הנחה חשובות:
      1. כל אדם בוחר את הבחירה הטובה ביותר בהתאם למודעות שיש לו באותו רגע, שהינה מוגבלת למדי. שזה מתחבר למה שכתבתי למעלה על נושא הבורות והבחירות שנעשות מתוכה.
      2. האדם עושה בחירה שמונעת מהצרכים שיש לו באותו רגע.
      על כן, למרות המחשבה שאנחנו/האחר יכולנו לנהוג אחרת ממה שפעלנו באותו הרגע, זאת אינה אלא אשליה, ולכן אין טעם לשפוט מישהו באומרנו "הוא יכל לבחור להתנהג אחרת", כי הוא לא. דרכיו יוכלו להישתנות רק כאשר ישנה את מודעותו וצרכיו יהיו שונים מעכשיו. כל זה כמובן תקף גם לגבי עצמנו ולא רק האחר.

  9. קנייה ואייברסון, אייברסון וקנייה באותו משפט. שניהם עשו את זה בדרך שלהם. אייברסון זה שחקן ששווה לקום בשבילו לפנות בוקר…
    רוז השחקן הכי אהוב עלי והייתי מת שיהיה לו קצת מאייברסון.

  10. אני גם לא אוהב את הכתבה, לא את התרגום, הוא מצוין, תודה מולי !
    יותר מדי פסיכולוגיה ובבל"ט.
    כשאייברסון התחיל את הקריירה לא סבלתי אותו, בגלל כל האנטי שלו למערכת ומכך שלא מיצה את עצמו בדרך חיובית (נאום ה practice ממחיש את הגישה שלו). עם הזמן ראיתי גם את הצד השני ואת הלוחם שבו. השחקן שהוא היה על המגרש, ורק על המגרש, זה הדבר הכי טוב שאוהד יכול לבקש, לוחם שבקבוצה שלך ויעשה הכל כדי לנצח בלי לקחת שבויים. פחות או יותר ההיפך מדריק רוז

  11. אנשים אינם מרגישים את הנזק שהם עושים לעצמם
    אנשים אינם מודעים לזה שהשפיטה אינה טובה
    הם אינם יכולים לחיות מבלי לשפוט את האחר ואת עצמם,
    אז תבדוק איליה במעגל החברים הרחוקים או סתם מכרים
    ותראה שצריך לאמר להם זאת, הם לא ידעו בעצמם אלא לאחר
    שנים של סבלו גם אז לא בטוח, גם אחרי שנאמר להם הם ימשיכו לשפוט
    ושים לב מיליוני אנשים שופטים א"חכ סובלים וממשיכים לשפוט
    אין להם סיכוי להפסיק ללא עזרה חיצונית,
    אז זה נשמע לי תמים מאד מצדך לחשוב שהדברים יסתדרו כי הםם יבינו
    אולי במעגל חבריך הקרובים יש כמה שמעטים לשפוט
    סעיפים 1 ו2 מצוינים עם המבוא איני מסכים.

  12. אני אוהב את האנשים פה כנראה מתוך משהו קרמתי את כל הקוראים
    איכפת לי מהאנשים פה מאד (כאילו כולם הילדים שלי או אחים שלי)
    ולמרות זאת הסיכויים שלי להצליח להעביר משהו חשוב
    שהאגו שלך הולך לשדוד אותך
    המיינד שלך מרמה אותך
    ההכרה שלך גונבת לך את השקט כל יום,
    הם קטנים מאד אז שאתה איליה הניכבד אומר שאנשים יבינו מעצמם
    אין סיכוי שזה יקרה.

    1. לכל אחד יש את השיעורים שלו בחיים. אי אפשר לברוח מהם. וכל אחד הולך ללמוד את השיעורים שלו, אם לא בדרך הקלה, אז בדרך הקשה. אני לא מרגיש שאני חכם יותר מאנשים אחרים ולכן אני לא מרגיש צורך ללמד אף אחד מה נכון ומה לא. מה שכן, אם מה שאתה מתכוון אליו זה לשקף לאחרים את עצמם על מנת שיוכלו להגביר את מודעותם העצמית, זהו מעשה שמקורו באהבה והחמלה אליהם. אשרייך, דורון 🙂

  13. הוכחה חשובה שמשהו בפנים מרמה אותך:
    אתה יכול כמובן לשלוט במחשבותיך,
    אז שב 30 ד להתרכז בלהבה של נר
    שב או עמוד והתרכז 20 דק בנקודה בקיר,
    לא הולך
    שב חמש דק והתרכז בנשימות של הבטן שיוצאת ותגיד רייזינג (זריחה)
    ושהבטן נכנסת תגיד (ללא קול) פולינג (שוקעת)
    או תגיד בראש(אפשר גם בקול אך עדיף בשקט) החוצה בנשימה
    שיוצאת מהאף או הפה ותגיד פנימה בשקט בזמן שאיפה "פנימה"
    הרי אתה שולט במחשבות שלך בטח שתצליח,
    רייזינג פוולינג או החוצה פנימה

  14. העברתי לכתבה של רועי על המשחק קלפים הקטלני
    קצת מהתגובות,
    בכבוד ובאהבה איליה
    ואני שמח מאד שאתה כותב פה
    רק כדאי שנתחשב ונדבר בשפה שכולם יבינו
    ולא רק מי ששהה במנזרים במזרח הרחוק,
    והרי אנחנו לא מעל אף אחד אחר
    אני עוד פחות מעל אחד מכם ויכול ללמוג מכל אחד מכם
    התמזל מזלי להחישף לידע מדהים שהוא לא שלי
    ורציתי לחלוק אותו איתכם במיוחד בשביל תקופות קשות
    שיתכנו(והלוואי ולא) בעתיד וגם בשביל היום.
    באהבה לכולם.

  15. יופי איליה אתה כותב יפה ויותר ממוקד ממני וזה נהדר
    כי לפעמים מקריאה של משפט כזה או אחר יכול משהו קטן להשפיע
    אולי בעתיד האדם יזכר קלות.
    תודה שיש אח לדרך כמוך באתר
    באהבה לאיליה וכולכם שבוע מוצלח ומבורך לכולכם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט