אני רוצה לספר לכם אגדה.
אז ככה: היה היו לפני שנים לא-רבות שני תלמידי קולג'.
שניהם הצטיינו בדבר זהה, שבאופן מפתיע או שלא הוא לא לימודים. אני כמובן מדבר על hoops.
שניהם היו בפתח החלטה חשובה מאוד – האם להיכנס לדראפט העמוק-גם-בדיעבד-וגם-לא-בדיעבד של 2008, או לחכות שנה נוספת לדראפט שמסתבר-שבסוף-הוא-כן-היה-עמוק-אבל-אנחנו-לא-ידענו-את-זה – 2009.
שניהם החליטו לחכות. עכשיו, הווה אספר לכם מעט על שני השחקנים שלנו:
הראשון, מהיר כברק, עם יכולת יוצאת מהכלל גם מלמטה-עיר (דאון-טאון), גם בזריקה החופשית, ובעיקר בשבירה המהירה (fast break) וכמו כן בבחירה וגלגול (pick and roll). גונב מצטיין ומסיים מעולה מתחת, מול ומעל מקררים המכפילים את ממדיו.
בעיותיו? ראשית כל, נמוך עד מאוד לעמדתו ובכלל ל-BALL PLAYER (באמריקה לפחות), אם זה לא מספיק, מוטת כנפיו גדולה רק ב-3 סנטימטר מגופו המזדקר לגובה של מטר ו-4/5 המטר. בנוסף לכך הוא בינוני עד מאוד מהמרחק האמצעי וגם מהמצוף (floater) . בנוסף לכך כבר 20 מלאו לנער בשלב זה.
אה, כמעט ושכחתי – היריב הגדול ביותר שלו דווקא לא נמצא על הפארקט – אני מדבר כמובן על הטיפה המרה (בקבוק המופיע במערכה הראשונה נשתה בשלישית בראשונה, ואז עוד אחד, ואז עוד אחד ואז עוד כמה (וכמה)).
עכשיו – ניגש לשני – אני מדבר כמובן על האיש בלי הזקן.
האיש הוא נקודותן בכל רמ"ח איבריו. מבפנים, מבחוץ, מלמטה, מלמעלה, משמאל ומימין. הוא יתפור אותך. אבל אם מסתכלים על הנקודות שלו יותר מידי מקרוב אפשר לפספס את חזון-בית המשפט (court vision) הפנטסנטי של הבחור.
הבעיה? הוא נפיץ (explosive) בערך כמו נייר טואלט, אין לו איזה תזוזה ווידית (flashy move) וגם הוא בינוני במקרה הטוב מהמרחק הבינוני, כשבנוסף לכך הטיפול בכדור (ball handling) לא מספיק חד.
שניהם אמורים לצאת עם לחיצה מהיד של הקומישינר דיוויד שטרן רק בעוד כשנה והצפי הוא ששניהם לא ישמשו כפרס (שצריך לשלם לו מיליונים) בלוטו, אלא כצעצוע מעט פחות יקר שמגיע רק אחרי שכתריסר ועוד חצי תריסר קבוצות סיימו את הארוחה שלהן.
שניהם מתחילים את שנתם, האחד בקרולינה הצפונית והשנייה באריזונה המצבית (state).
שניהם מראים שיפור מספרי מרשים עד מאוד והם הופכים לחלק ממערכת השמש (הראשון) והשמשות (השני) של קבוצותיהם.
המשחקים עוברים, החודשים חולפים ותלמידים משחקים. אני מעברכם לחודש השלישי לפי לוח השנה הקרדינלי, הידוע בטירופו הבלתי נשלט – מרץ המשוגע.
קבוצתו של הראשון – שלא הצליח לעקוף בתור שחקנים רבים אם בכלל, ונראה היה שלפחות תריסר קבוצות (ויכול להיות שחצי תריסר נוספות) ידלגו עליו בבחירתם בטיוטה (draft) הקרובה – לקחה את גביע ה-NCAA.
קבוצתו של השני לעומת זאת, עפה במעגל השני של ההדחות.
אז למה 15 מקומות הפרידו בין השניים ביום גיוס השחקנים – ולטובת השני?
כנראה ששני דברים – ראשית כל השחקן הראשון שלנו היה רק שותף להצלחה של קבוצה טובה מאוד גם כך בעוד הראשון היה הכוכב הראשי בהצגתו. שנית, רק אחד מהם – השני כמובן – בעל הזקן לעתיד – ידע את מילת הקסם שכל המנהלים בליגה מחפשים – פוטנציאל.
השחקן הראשון שלנו נראה למנהלים כנמוך וקטן מידי ולא מספיק "מתאים" ל-National Basketball Association או התאחדות סלי הכדור הלאומית, אם תרצו.
השנים חלפו, והרבה גשרים עברו מעל המים. שני השחקנים שלנו מאוד מאוד עשירים. באופן לא צפוי, אחרי שלוש שנים שבהן הם שיחקו כדורסל בסתיו, בחורף ובאביב (סה"כ 9 עונות), באופן די מפתיע, השחקנים הציגו יכולת כמעט זהה ברמתה.
אבל אז השחקן השני שלנו – עכשיו כבר עם זקן עבות – החליט לעסוק במלאכה נפוצה בקרב השחקנים – לעשוק את בעליהם.
כך, הארדן הגיע בעסקה שערורייתית מהרעמים – הקבוצה שכמעט לקחה את האליפות ובה שימש כשחקן שישי – לטקסס – בה הוא החל להתפתח כשחקן וכזקן, שנה אחרי שנה, ושלוש שנים אחרי שעזב את העיר השלישית בגודלה (מבחינת שטח) בארה"ב, יהיה אפשר למצוא אותו במקום השני ברשימת השחקנים בעלי הערך הגבוה ביותר (MVP).
לעומתו, השחקן הראשון שלנו, לא השתפר כמעט וכלל ולמעשה, די דרך במקום בשלוש השנים הללו. הוא נישאר באוויר הצחיח של קולורדו – כשהקבוצה לא מצליחה להרקיע שחקים ולפרוש כנפיים כשחפים, אולי פרט לעונה הראשונה מאז הארדן עזב ליוסטון.
עד הקיץ האחרון – בו השחקן הראשון שעליו דיברנו – טיי לאוסון – חוזר למה שהוזכר שהייתה בעייתו 7 שנים ושתי מערכות לפני זמננו הנוכחי – הטיפה המרה. בינתיים הטיפה הפכה לנהר שגם הוא עבר מתחת לגשרים רבים (של הלוחמים למשל) – התפתח והשתדרג והכה בשצף קצף בחודשים החמים של השנה.
כתוצאה מבעיית האלכוהול של לאוסון – הוחלט לשלוח אותו לשחקן עמו נבחר בדראפט – ג'יימס הארדן – במערב הפרוע – טקסס.
האם יוסטון תעשה אותו אפקט שעשתה על הבחור המזוקן גם על הבחור המסוכן (לפחות כשהוא שותה)?
האם האגדה תסתיים בכך שהם יחיו בעושר ובעושר עם טבעת?
האם בסופו של דבר יתברר שהצמד שלנו הם רק הנבל ועוזרו באגדה של מישהו אחר?
תשובות בעתיד.
מתן גילור
17 ספט 2015 19:42:26דאון טאון בתרגום ישיר זה עיר תחתית. המונח הזה טומן בחובו משמעות גדולה.
תודה על הפוסט.
עמרי הלוי
17 ספט 2015 19:46:56פוסט מצוין תודה
לך תדע אולי בפרק הבא תספר על איך איך הוא שתה וגזר לו תזקן.. האגדות מספרות שהוא גוזר וחותך עד לעצם היום הזה
חתוליו
17 ספט 2015 20:39:42מצוין! עוד כאלו!
גיא
17 ספט 2015 20:42:23אהבתי מאוד את משחק המילים,
כמו שנאמר: pun intended
יניב
17 ספט 2015 21:18:32נחמד מאוד
איתי
17 ספט 2015 21:39:14אבל מה עם המרכז של הקבוצה ( center ) ?
רעיון וביצוע נהדרים לכתיבה.
תודה
Havlicek stole the ball
17 ספט 2015 22:41:08כתיבה נהדרת יונתן.
מומלץ לך (ולכולם) לקרוא את hey rube של האנטר ס. תומפסון (ממציא הניו-ג׳ורנליזם, או הגונזו, שהתחיל את המעבר מעיתונות אובייקטיבית לסובייקטיבית. בין היתר כתב על hell's angels ופוליטיקה). זה קובץ מאמרים שכתב בתור כתב בespn, כתיבה מאוד מיוחדת וישירה. אולי יתן לך מוזה (לא שאתה צריך בינתיים)
גיא
18 ספט 2015 11:16:29דווקא מתאים מאוד לסגנון של יונתן.
מאוד פוליטי, ממש לא פוליטיקלי קורקט (וזו לא ביקורת אליך, יונתן), ובגובה העיניים.
בעידן הטוויטר, סוג כזה של כתיבה כמעט ונעלם
(למעט סימונס שאולי הוא לא פוליטי, אבל הוא מאוד ישיר, וממש לא פוליטיקלי קורקט)
Havlicek stole the ball
18 ספט 2015 12:21:28אכן מתאים.
אני רק מקווה שלפחות עד שיונתן ישתחרר הוא לא יגיע לאותה כמות drugs/medicines (תלוי את מי שואלים) שהאנטר צרך
גיא
18 ספט 2015 12:28:29רשימת ה-"קניות" שלו ב-"פחד ותעוב" היא באמת יוצאת דופן
(מספיק חומרים נרקוטים בשביל להרוג פיל…)
Havlicek stole the ball
18 ספט 2015 12:32:25העניין אחרי שאתה קורא אותו, שאף על פי שאתה יודע שזו לא כמות ששני אנשים יכולים לקחת בסוף שבוע(פשוט אי אפשר. אלא אם כן איכות הנרקוטיקה הייתה נמוכה בהרבה בשעתו), ואף על פי כן, אתה פשוט מאמין לו, כי אם יש מישהו, זה הוא. אגב, מה שהוא בחר לעשות עם גופתו (ג׳וני דפ ירה את האפר שלו מתוך תותח שהאנטר בנה, לצלילי ״מר תוף המרים אדם״ של רוברט צימרמן) פשוט מדהים.
יונתן שגב
18 ספט 2015 14:17:21הפוליטקלי קורקט הוא אחד האויבים הגדולים ביותר שלי באופן אישי. כך גם השקרים והסודות. אלו דברים שאף פעם לא יעברו מן העולם, למרות שטוב יותר בלעדיהם. אם צריך להגיד למישהו משהו – אז אין צורך להתבייש בזה.
יונתן שגב
18 ספט 2015 14:34:41אגב גיא, אתה לא מתאר לעצמך כמה צחקתי מזה:
״הסיבה שמאנינג זרק קצר היא בגלל שעמדו להפיל אותו בסאק, והסיבה שהוא זרק ארוך היא בגלל שהוא עמד ליפול בסאק, והסיבה שהוא מסר להגנת היריבה היא שהוא עמד ליפול בסאק.
וכשכל אלו לא קרו, אז זה בגלל שהפילו אותו בסאק.״
אני תמיד קורא את מאנדיי נייט, רק לא תמיד מגיב…
אפלטון
17 ספט 2015 22:52:07מעולה יונתן! נתת לגוגל טרנסלייט להשתולל אה? 😉
יונתן שגב
18 ספט 2015 14:42:08בהחלט…
מומי שאוהב חציל בטחינה
18 ספט 2015 00:24:45מומי נפל לאלכוהול בימים הקשים
היום עושה פה ושם שימוש עצמי של גריי גוס וקוניאק רמי מרטין
הזקן נראה כאילו שכח לתת בגילוח בסוף ספירת הלג בעומר
Berch
18 ספט 2015 12:30:23וואו… איזה יופי 🙂
bobby
18 ספט 2015 16:05:18אהבתי מאוד את הכתיבה יונתן! כל הכבוד!
מקווה שיגיעו בקרוב עוד אגדות שכאלה.. נראה אם אכן תוכל להגיע ל-1000 בסוף 😉
לגבי הנושא של ה"אגדה" הזאת –
בינתיים יוסטון הצליחה להוות חממה לא רעה לשחקנים שנראה היה שהקריירה שלהם בדרך למטה, אך לבסוף הצליחו להתרומם יפה.
ביניהם – ג'וש סמית', ג'ייסון טרי ואפילו מיודענו – עומרי כספי.
אם האווירה החיובית תצליח למצוא גם את לאוסון, זה יהיה מעולה.
יכול לשבת עליו יופי תפקיד השחקן השישי, שיעלה מהספסל וימשיך להריץ את ההתקפה גם בדקות שהארדן נח על הספסל/על הפרקט.
דרור
18 ספט 2015 16:12:56משובח כרגיל. לי קשה מאוד להאמין שזה ייגמר בטבעת, אלא אם כן מישהו יציע למישהו נישואין שם. רק משהו קטנטן, צ"ל "הבה אספר לכם…"