שיפור יכולות גופניות ללא אימון (3): סמים וחומרים ממריצים / מנחם לס

חומרים ממריצים (STIMULANTS)

אמפטמינים (ובנזדרין)

 

חומרים 'ממריצים' (הנקראים גם בכינויים 'ספיד') הם סוגי כימיקלים סינטטיים (אם כי התמצית נמקורית היתה מצמח הנקרא אפדרה) הגורמים לשינויים פסיכואקטיביים. הסם הידוע ביותר הוא אמפטמין (בנזדרין קרוב מאד לאמפטמין)  וממנו התפתחו סוגים שונים של ספיד שהשפעתם פחות או יותר שווה. השימוש בחומר מביא לאופוריה ממושכת (2-4 שעות), תחושת מרץ, ואיבוד תיאבון.

שימושיו הרפואיים הם בנרקולפסיה ("נרדמות"), הפרעות קשב, ריכוז, והיפראקטיביות (ADHD)

הרגשת המרץ והאנרגיה (אנא זיכרו! זאת רק 'הרגשה' ולא הגברת אנרגיה אמיתית) עשו מסמי ה-SPEED השונים את הסם השני בשימושו הבלתי חוקי אחרי מריחואנה. יותר אנשים מכורים היום לאמפטמינים למיניהם מאשר לקוקאין (שגם הוא 'סם ממריץ' אבל לא ממשפחת האמפטמינים) או הרואין.

האמפטמין מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו שם נמשך שעתיים עד ארבע שעות. החומר מביא להצפת  המוח במוליך העצבי דופמין. הצפת המוח בדופמין היא שמביאה להרגשה הטובה ולתחושת האופוריה. הדבר גם מסביר את הרגשת הדיכאון הממושכת שמגיעה לאחר השימוש בסם, כי האמפטמין מכלה את מאגרי הדופמין במוח, ומביא לרמות נמוכות ביותר של דופמין לאחר השפעתו. שימוש ממושך באמפטמין עלול להביא לפגיעה ארוכת טווח במערכת הדופמינרגית, ועל ידי כך אי יכולת לחוות עונג והרגשות אושר.

בנוסף להשפעתו על המוח, משפיע האמפטמין גם על הגוף. הוא מעלה את פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית   ובכך מביא לעלייה בלחץ הדם, להרחבת האישונים ולהזעה רבה וסמיכה. השפעה זו עלולה לגרום לדפוסי שינה משתנים, סחרחורות, תנועות גוף בלתי רצוניות (עוויתיות וטיקים), היפראקטיביות, עור חיוור ושמנוני, ירידה בתפקודי ריכוז הדורש התעמקות רבה, מעלה את לחץ הדם ומהירות דפיקות הלב, וגורם להרגשת 'פעילות'.

השפעות נוספות הן דיבור מהיר, עצבנות, אגרסיביות, והרגשת עירנות שיכולה להימשך עד 3 ו-4 ימים ללא שינה.

ההשפעות כמובן הן ALERTNESS,  READINESS” ", והרגשה של "I CAN BEAT THE WORLD”. אמפטמין גורם לתחושה של 'כל יכול', ומוכנות לנסות דברים שמעולם לא ניסית לפני כן.

הבעייה היא שכל ההשפעות של האמפטמינים למיניהם הם על "התחושה", ולא על "היכולת".

לי ישנו נסיון אישי עם אמפטמינים כשמשך כמה חודשים הייתי מכור אליהם וכמעט לא יכולתי לתפקד בלעדם. סיפרתי לכם במאמר הראשון על היפנוזה שאשתי רינה ז"ל טופלה בג'ון הופקינס – אחד מבתי החולים המעולים ביותר בעולם – ופעם (ולעתים פעמיים) בשבוע הייתי נוסע לבולטימור מביתי בגארדן-סיטי לונג איילנד אחרי שסיימתי את הרצאותי באוניברסיטה ב-10 בערב, וב-11 התחלתי בנסיעת 4-5 השעות לבולטימור עם שתי בנותי בנות ה-4 ו-2 ישנות בשקי שינה בסטיישיון וואגן.

בשנה הראשונה SELF HYPNOSIS עזר לי לשמור על עירנות כשהרגשתי עייף בנסיעה. אבל פעם אחת נירדמתי על ההגה במהירות של 60 מייל לשעה והתנגשתי ב-DIVIDER המפריד את הנסיעה צפונה מהנסיעה דרומה על הניו ג'רסי טרנפייק. למזלי לא היו מכוניות מלפני או מאחורי והצלחתי להשתלט על המכונית עם רק נזק ל-BUMPER.

מעולם לא הרגשתי פחד כזה.

הרופא רשם לי מירשם "לדיאטה". כמובן אמפטמינים. לא ידעתי הרבה עליהם, אבל ברגע שלקחתי את הכדור הראשון הרגשתי כמעט מיד הרגשת יופוריה, אושר, ומרץ כפי שלא הרגשתי מעולם. 250 מייל ממני שוכבת אשתי עם סוג סרטן הדם האגרסיבי ביותר הידוע ברפואה ונילחמת על חייה ואני מוצף גלי אושר?

לא ישנתי 4 ימים. לא יכולתי לחכות להרצאות ולא יכולתי לחכות לאימוני הכדורגל. באימונים בא לי לשחק עם שחקני כי הרגשתי שאני אוכל אותם היום. אבל היו אלה רק 'רגשות'. כשרצתי איבדתי מעט משיווי המשקל; נשימתי היתה קצרה כי לבי הואץ למי יודע כמה פעימות לדקה. בלילות כתבתי עבודות במקום לישון.

הנסיעה לבולטימור היתה כיפית.

אבל אז באה מין ריקנות והרגשת דיכאון. מיד בלעתי עוד כדור. את ארבעת הכדורים שהרופא נתן לי לנסיון לארבע נסיעות לבולטימור בלעתי תוך שבוע. רופא המשפחה שלי – חבר ישראלי – נתן לי מירשם ל-30 "כדורי דיאטה"  עם 3 REFILLS. ס"ה 120 כדורים.

האפקט של האמפטמינים הלך והתקצר והדיכאונות באו מהר יותר. TO MAKE A LONG STORY SHORT, בלעתי את ה-120 בחודש או חודש וחצי. את הבאים קניתי מסטודנט שהסטודנטים שלי הכירו לי, והוא מכר לי עוד כמאה כדורים.

ההנאה מהכדורים התקצרה לשעתיים-שלוש, וחוסר השינה חיסל אותי. בוקר אחד הסתכלתי על בנותי הישנות בשלווה וידעתי שאני הורס את עצמי. לקחתי את שפופרת האמפטמינים והורקתי לבית השימוש.

לא נגעתי באמפטמין יותר, עד היום.

הדיכאון שבא היה קשה מנשוא אבל ידעתי שאני חייב להתגבר על הכל עבור בנותי ואשתי החולה. כעבור כחודש התחלתי להרגיש נורמלי.

נסיוני האישי (שגם עולם המדע מסביר את התופעה והשפעת סמי ה'ספיד' בצורה דומה) היה שבשבועות הראשונים של השימוש הרגשתי ממש כסופרמן. אמרתי לאחד הסטודנטים שלי – שחקן מס' 2 בקבוצת הטניס של אדלפי – שאני עומד לקרוע לו את התחת. הוא עמד על זה שכל הכיתה תחזה במשחק. הייתי בטוח שאני מנצח אותו. הרגשתי שאני עומד לחבוט הגשה 100 ממיל לשעה.

כמובן שהוא ניצח אותי בקלות. משהו כמו 1-6 או 2-6.

הרגשתי כסופרמן, אבל הייתי כבד, חסר קואורדינציה, ניסיתי דברים שלא היתה לי רשות לנסות בטניס (הגשה שנייה בפול ספיד), והתעייפתי מהר.

היכן אני יכול לראות שימושים חיוביים באמפטמינים? במקצועות הדורשים עירנות  וחוסר שינה, כמו מרוץ האופניים של 24 שעות במדיסון סקוור גארדן. אני יודע שישנם זמרי להקות המשתמשים בספיד לפני הופעות, אבל זה מוסיף רק לטירוף ולא ליכולת עצמה. אומרים שהנשיא קנדי היה משתמש באמפטמינים לפני הרצאותיו. אולי זה עלול לעזור במקרים של פחד וחוסר בטחון.

אולי גם במקרים של שחקני בייסבול או כדורסל מקצוענים, בטיסות ונסיעות, יכולים להיעזר ב-'ספיד' בימי עייפות (עייפות של חוסר שינה), כשלפניהם משחק, ואחריו 3-4 ימי חופש.

אבל אתלט במלוא כוחו הפיזי והנפשי רק ייפגע משימוש בספיד, כי 'הספיד' פועל על המוח ומערכת העצבים, ולא על "הספיד של כיווץ השרירים". או על 'הספיד' בריצת 100 מטרים.

 

קוקאין

 

קוקאין הוא סם מעלי קוקה, שיח הצומח בארצות דרום ומרכז אמריקה, בעיקר בפרו, קולומביה ובוליביה, אבל גם בחלקים מסויימים של ארה"ב (בהרים בעיקר), אירופה, ואסיה.

הקוקאין הנעשה מעלי הקוקה נראה כמו אבקה קריסטלית לבנה. קוקאין הוא 'ממריץ' אבל הוא לא נמצא בשימוש רפואי. שימושו העיקרי הוא לתענוג אישי, וה-ABUSE שלו הוא גבוה מאד. סמים אחרים הדומים לקוקאין הם טרופריל ולומטופיין.

כל המחקרים שנעשו על שימוש בקוקאין גילו מה ששאר המחקרים על חומרים מזרזים מגלים: "הזירוז" הוא פסיכולוגי ורגשי. ההשפעות על היכולות הגופניות "נראות" לאובייקט כמשופרות, אבל בדיקות מדוייקות מראות ירידה משמעותית בקואורדינציה, דיוק, ויכולת עצבית-שרירית.

קפאין

 

קפאין אף הוא חומר ממריץ הנמצא בכמיקל XANTHINE, ובטבע נמצא בגרעיני קפה ותה, וגם בקקאו.

קפה לא נחשב ל-"סם", אבל אם כן – ולמה לא? – אז הוא הסם הפופולרי ביותר בעולם מבין 'הממריצים'.

מחקרים רבים נעשו על אפשרויות שיפור יכולת גופנית ע"י קפה, ואף מחקר לא מצא ששתיית קפה או קפאין אפילו ברמות גבוהות משפר יכולת של אתלטים במצב פיזי, נפשי, ועירני גבוה.

 

MDMA

ידוע ברחוב בשמו ECSTASY. האסטסי הוא סם ממריץ הפועל די דומה לאמפטמין.

 

MEPHEDRONE

 

חומר ממריץ שניתן היה לרוכשו בישראל דרך ה אינטרנט עד לאחרונה. כמו אמפטמין, הוא גורם להרגשת עשייה, מרץ, חוסר תיאבון, ועירנות.

 

 

Methamphetamine

 

תרכובת כימית סינטטית שמגבירה קשב, עירנות, וריכוז, ובכמויות קטנות יכול לגרום להרגשה טובה.

 

ניקוטין

הכימיקל הנמצא בטבק הגורם לרגיעה ולגירויים, תלוי בהרגל ובמצב הנפשי של המעשן. לא ידוע על שיפור ביכולת גופנית ע"י שימוש בניקוטין.

אלכוהול

אלכוהול הוא סם הנמצא בקטגוריה של הממריצים והמדכאים, תלוי בכמות השתייה. ההשפעה הראשונית של אלכוהול ההרגשה היא מעוררת יופוריות. אבל כשהשתייה עוברת גבול מסויים הסם הופך למדכא, מפחית את יכולת האדם לחשוב באופן רציונלי, ומעוות את כושר השיפוט שלו. הוא גורם גם לתנועות בלתי יציבות והפרעות בשיווי משקל, קליטות חושיות, ויכולת הגבה.

הוא מסווג כמעורר וכמדכא, כשכמות האלכוהול שנצרך קובעת את סוג השפעה. רוב האנשים שותים כדי לקבל את ההשפעה המעוררת, כמו שתיית בירה או כוס יין כדי "להשתחרר". אבל אם אדם שותה יותר משהגוף יכול להתמודד איתו, הוא חווה את ההשפעות המדכאות של אלכוהול. הוא מתחיל להרגיש "טיפש" או לאבד קואורדינציה ושליטה.

מנת יתר של אלכוהול גורמת להשפעות מדכאות חמורות עוד יותר (חוסר יכולת להרגיש כאב, הרעלה שגורמת לגוף להקיא את הרעל, ולבסוף, חוסר הכרה, או גרוע מכך, תרדמת או מוות כתוצאה ממנת יתר חמורה). תגובות אלה תלויות בכמות האלכוהול ששותים ובמהירות השתיה.

ישנם סוגים שונים של אלכוהול. אתיל אלכוהול (אתנול), האלכוהול היחיד שמשתמשים בו במשקאות, מיוצר על ידי התססה של דגנים ופירות. תסיסה היא תהליך כימי שבו שמרים פועלים על מרכיבים מסוימים במזון ויוצרים אלכוהול.

אלכוהול גורם לשינויים במצב הרוח וההתנהגות של האדם. שתיית אלכוהול גורמת לעלייה במצב רוח, להשתחררות מלחצים נפשיים, להרגשת קלילות, קלות ראש וערפול חושים, לעלייה בביטחון העצמי, לשחרור, ירידה בעכבות ולהרגשה נינוחה של רצון לשמוח ולחגוג. שתייה רבה עלולה להביא את האדם לידי השתטוּת והתנהגות פרועה; שתייה מוגזמת עלולה לגרום לאיבוד שליטה עצמית ושיקול הדעת, לאיבוד שיווי משקל ולהרגשה פיזית ונפשית רעה, אשר מתבטאת  בסחרחורות, כאבי ראש, בחילות, והקאות.- ובעקבות כל אלה, מטבע הדברים, גם בדיכאון.

על ההשפעה החיובית שיש לאלכוהול על מצב הרוח מעיד ספר תהלים: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהלים ק"ד ט"ו). עם זאת, על אובדן שיקול הדעת בעקבות שתיית אלכוהול נאמר "נכנס יין – יצא סוד" (מסכת עירובין סה, א).

נזקי האלכוהול

לצד אופייה המשחרר, יש לשתיית משקאות חריפים חסרונות לא מבוטלים בתחום החברתי, בתחום הנפשי ובתחום הבריאותי. שתיית משקאות חריפים במינון נמוך אינה מזיקה, ואף מומלץ לשתות כוסית אחת ביום של יין אדום, כיוון שצריכה מתונה של יין מועילה במניעת מחלות לב. אף-על-פי-כן, שתייה מופרזת עלולה לגרום לנזקים רבים, נזקים נפשיים ופיזיולוגים. אחוז המיתה מפאת אלכוהוליזם הוא בין הגבוהים ביותר מכל הסמים.

מה ההשפעות הספורטיביות של אלכוהול?

מאחר ושתייה במימון יכולה לשמש כאמצאע הגנה מפני מצבי מתח, תסכול, וחרדה, ישנן הוכחות שבמקרים מסויימים אלכוהול במינון נמוך עזר לאתלט להתגבר על מעצורים נפשיים וחסרים הנגרמים כתוצאה מכך. אבל כל המחקרים ללא יוצא מין הכלל מוכיחים שההשפעת אלכוהול על אתלט בשיא כושרו ובשיא עירנותו היא תמיד שלילית.

היו שמועות שג'ורג' בסט – השחקן האגדי האירי של מנצ'סטר יונייטד שיחק את משחקיו הטובים ביותר כשהיה שיכור. אני יודע על בטוח שלא כך. אבל אם הוא היה אלכוהוליסט, ייתכן שכוסית וויסקי אחת לפני בעיטת הפתיחה הביאה לו את הרגשת האופוריה שהפכה חלק מחייו (אבל כמובן שאחריה בא הדיכאון, ולכן האלכוהוליסט חייב שתייה נוספת, עד שהכבד נהרס!)

סיכום:

אין כל הוכחה שחומרים ממריצים משפרים יכולת גופני של אתלטים נינוחים בכושר גבוה ומוטיבציה גבוהה. להיפך: מחקרים רבים הוכיחו ירידה בקואורדינציה וריכוז. אתלטים גם איבדו את כושר הטיימינג.

היכן שחומרים ממריצים כן עזרו היו מקצועות ספורט מיוחדים הדורשים סופר-התמדה ושעות על גבי שעות של עירנות. חומרים ממריצים הוכיחו את יעילותם גם עם אתלטים שסבלו מחוסר שינה ועייפות כרונית.

חובה לזכור שהשפעת החומרים הממריצים היא על ה-PSYCHIC. ההשפעה היא על המוח והעצבים, ולכן על 'ההרגשה' והפרספקטיבה. האתלט עלול "להרגיש" שהוא בטופ של העולם אבל התוצאות בשטח הן תמיד נחותות יותר מאשר תוצאות השיא שלו כשהוא בריא, לא סובל מכאבים, נינוח, ומלא מוטיבציה.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    27 אוג 2015 16:50:55

    הספר "בדרכים" של ג'ק קרואק נכתב במשך 3 שבועות וחצי רצוף תחת השפעת בנזדרין וקפה. כל הדפים צורפו למגילה ארוכה ארוכה כמו הדרכים המתפתלות של קרואק, בורוז, גינסברג, וקאסידי.

  6. מולי

    27 אוג 2015 18:03:26

    מנחם, עד כה דברת על ההשפעות השליליות של הסמים על הגוף. האם יש להם השפעות שכאלו גם על המוח? על הדימיון? על היכולת לראות מצבים ייחודיים?

    1. מנחם לס

      27 אוג 2015 19:01:28

      על המוח ישנן השפעות חיוביות ושליליות. תלוי במצבו הנפשי של המשתמש. חומרים ממריצים נמצאים בעשרות תרופות לעשרות מחלות ובעיות. אבל את הבעיות בשימושי אמפטמינים, קוקאין, אלכוהול ועישון או שהסברתי או שאין צורך בהסבר כי הן ידועות לכולנו.

  12. אלעד אייל

    27 אוג 2015 22:44:39

    ממש לא פשוט לשתף בסיפור כל כך אישי, וקשה עוד יותר לקחת את עצמך בידיים בסיטואציה שגם כך היא דורשת כוחות נפש גדולים גם לעצמך ובעיקר לסובבים אותך, ובתוך כל זה למצוא כוחות גם להתגבר על התמכרות.

  13. דורון האסטבן

    28 אוג 2015 01:15:38

    הסיפור האישי נוגע ללב מלמד מאד ודרש אומץ על הכנות.
    הלימוד מהשיתוף של מנחם אדיר.
    מנחם סידרה מהפנטת פיצוצית ומעשירה.
    ואתם קראתם את המחשבות שלי או אני את שלכם,
    קראתי שלא היו תגובות והנה אני רואה תגובות בדיוק כמו שרציתי לכתוב.
    מנחם תודה עצומה על הכתיבה שלך,
    האתר והאנשים שכותבים ומגיבים מפתיע כל הזמן ורק משתבח.
    תבורכו ותצליחו. 🙂

  15. איתי קדם

    28 אוג 2015 07:51:18

    מנחם תודה רבה על עוד כתבה מרתקת נהינתי מאוד לקרוא וללמוד.
    לפי מה שכתבת
    יכול להיות שמתאמפיטמין יכול לסייע לנהגי מרוצים או שחקני שחמט?
    אולי שחקני סנוקר מקצועני?

    בקיצור כל מה שדורש ריכוז ודיוק מקסימלי לאורך מספר קצר של שעות

  16. Berch

    28 אוג 2015 11:36:24

    כתבה מרתקת, כחלק מסדרה מעולה.
    גם ממני תודה על החשיפה האישית. זה מקרב את הנושא לקורא….
    אבל קטן אחד
    כמו כתבת הסמים מרוממי הנפש לא תרמו ליכולת הפיזית של השחקן.
    אבל
    אולי יש מקרים כמו לדוגמא גמר או תחרות מלחיצה במיוחד שההשפעה על המחסומים הנפשיים היא חיובית, אחרת האתלט יכול לקרוס נפשית ברגע האמת, כפי שלעתים קורה.
    אני לא מעודד שימוש, ומודע לביית השימוש החוזר וההתמכרות
    רק מעלה נקודה למחשבה (שבוודאי עוברת במוחם של אתלטים רבים)

    1. מנחם לס

      28 אוג 2015 16:45:10

      זאת הנקושה. סמים עלולים להשפיע על המוח במקרים של בעיות כגון פחד, אנגזייטי, זכרונות עבר עגומים, רגש נחיתות. אין שאלה שכאן סמים (או היפנוזה) יכולים לעזור.
      אבל מדובר על שיפור אצל אתלט בכושר שיא וללא בעיות נפשיות. במקרים כאלה סמים הם רק גורמים שליליים.
      בן ג'ונסון…פלו-ג'ו…אולי קרל לואיס…אף אחד מהם לא לקח "סמים". הם התעלו על תוצאותיהם ר-ק בגלל שימוש די ממושך בהורמוני גדילה, הנושא החמישי בסידרת הכתבות שלי.
      לאנס ארמסטרונג? יכול להיות שסמים מסויימים עוזרים להתגבר על עייפות ופציעות במקצוע אל-אנושי כטור דה פראנס. אבל סמים לא עזרו לו לתת יותר POWER על הפדלים.

  17. אלעד אייל

    28 אוג 2015 11:46:14

    יש דרכים אחרות להתמודד עם לחץ כמו דמיון מודרך ועוד שיטות להרפיה, לא ההיתי רץ דווקא לחומרים הממריצים במיוחד כשההשפעה הגופנית לא חיובית בהקשר הספורטיבי ובוודאי לא ההתמכרות עצמה ותוצאותיה.

    בכל מקרה אני מעלה נקודה אחרת ואולי מנחם יוכל להתייחס אליה, והיא הבעיה של תרופות רבות שנמצאות ברשימת החומרים האבורים כגון חומרים הנמצאים בתרופות שונות שאינן בהכרח משפיעות על הביצועים ונלקחים כחלק מטיפול רפואי אבל הימצאותם בדם מובילה להשעיה. השאלה היא למה הם מופיעים ברשימה ? והאם זה לא פוגע מצד אחד בספורטאים וגורם להשעיות חסרות היגיון, ומצד שני במקום להתמקד בחומרים שבאמת משפיעים על ביצועים, מתעסקים בפסילות מהסוג הזה כדי להראות שהבדיקות מחמירות. דוגמאות לכך הן לשון מריט רץ הארבע מאות האמריקאי שנתפס על תרופה שמשפרת את האון המיני, או שלי אן פרייזר שהתלבטתי אם להכניסה לרשימת 10 האתלטיות ובסוף החלטתי להשאירה בחוץ בגלל השעיה על תרופה נגד כאבי שיניים שבגללה הושעתה, אבל בגלל הספק השארתי בחוץ.
    אשמח לדעתך המלומדת בנושא מנחם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט