תרבות יום א' (2) היו זמנים במערב / גיא רוזן.

כשחושבים על הז'אנר הקולנועי של המערבון, שמו של הבמאי סרג'יו ליאונה הוא שם הבמאי הראשון שעולה לראש.
עם סרטים כמו "בעבור חופן דולרים", "הצלפים", ו-"הטוב, הרע והמכוער" זה ממש לא מפתיע.
אחרי טרילוגיית "האיש ללא השם" המצליחה, סימן שאלה ריחף מעל סרטו הבא של ליאונה.
בגלל שבסרט זה, כוכב הטרילוגייה קלינט איסטווד, לא השתתף.
ניתן היה לחשוב שמערבון מרקסיסטי, שבחלקו הוא קומדיה, ובחלקו טרגדיה אופראית (מלשון "אופרה". הז'אנר המוסיקלי, לא הדמות הטלוויזיונית…) ישכח בתולדות ימי הקולנוע,
אבל "היו זמנים במערב" נחשב כיום כאחד מגדולי המערבונים, ומופיע גבוה בכל דרוג של הסרטים הגדולים בכל הזמנים.

כל כך הרבה נכתב על ה-NBA לקראת העונה הקרובה.
דירוגים, השוואות, התנצחויות ותחרויות "למי יש את הכי גדול" הם לחם חוקינו בעונת המלפפונים.
אז אלו 2 הסנט של כוכבי "היו זמנים במערב" על ה-NBA לקראת העונה החדשה.

לאונה תכנן סרט שיהיה רצוף ציטוטים מהמערבונים הגדולים:
"סוס הברזל", "המחפשים", "שאיין", ו-"בצהרי היום" הם רק חלק מהסרטים ששימשו השראה לסרטו של ליאונה.
בכדי שהמסר השמאלני של הסרט
(הסרט תוקף בצורה נחרצת את אמריקה הקפיטליסטית – את הדורסנות חסרת המעצורים של הקפיטליזם האמריקאי)
לא יבריח את קהל הצופים, לאונה השכיל לשלב בסרט קאסט שחקנים יוצא דופן:
הכוכב העולה צארלס ברונסון בתפקיד האיש ללא השם (כינויו בסרט הוא "הרמוניקה", על שם מפוחית הפה בה הוא מנגן)
ג'ייסון רוברדס בתפקיד האתנחתא הקומית, הנבל המוסרי, שאיין (כרגיל לתפקיד "המכוער" ליאונה ליהק שחקן אופי מוערך – רוברדס הוא זוכה פרס טוני בתאטרון, ופעמיים זוכה פרס האוסקר)
את העלמה במצוקה מגלמת קלאודיה קארדינלה המדהימה (שכמיטב המסורת של ליאונה – היא לא ממש עלמה..)
ולגילום דמות הנבל, הדמות שמשקפת את דמותו של האיש ללא השם, ושהקונפליקט בינה לבין "הטוב" הוא הציר סביבו חג הסרט,
ליאונה לקח הימור גדול – הנרי פונדה
(פונדה ידוע בגילום דמויות הרואיות, ולפני שיתוף הפעולה עם ליאונה, לא גילם קודם לכן דמות רשע)
פונדה, גילם את דמותו של פרנק, רוצח קר מזג, שתפקידו להסיר את כל המכשולים בדרכם של פסי הרכבת
(האגדה מספרת, שפונדה הגיע לסט אחרי שגידל שפם של "בנדיטו", "לא", אמר ליאונה, "אני רוצה את הנרי פונדה. מגולח נקי. ואז נהפוך אותו לרשע.")
ליאונה לא משאיר ספק בקשר לרשעות של פרנק, אחרי שזה יורה בילד, דקות מועטות אחרי שמופיע לראשונה על המסך.
את הנופך האופראי ליצירה הלחין חבר ילדותו של סרג'יו ליאונה, המלחין האדיר, אניו מוריקונה.
מוריקונה הלחין "חתימה" מוסיקלית לכל אחת מ-4 הדמויות הראשיות, ששולבה בכל סצנה שאותה דמות הייתה חלק ממנה.
כאשר 2 דמויות "התנגשו", מוריקונה שילב את 2 הלחנים ללחן חדש המלווה את ההתנגשות.
הסרט התקבל באהדה רבה הן בקרב הקהל, והן בקרב מבקרי הקולנוע.
השילוב של מסר חברתי, צילום מדהים, משחק יוצא דופן של כל הקאסט, פס קול שנחשב לאחד המיוחדים שהולחנו לסרט,
ובעיקר סצנות בלתי נשכחות – כולל סצנת הקרב בין הרמוניקה לפרנק, שנחשבת לאחת הסצנות החשובות בתולדות הקולנוע
(בניית מתח דרך המוסיקה, שילוב של פלאש-באק בתוך הסצינה, וקרב יריות שלוקח רק 20 שניות בתוך סצינה של 6 דקות)
הופכים את הסרט לאחד הגדולים שבמערבונים.
אחד הגדולים בכלל.

פרנק.
"איך אתה יכול לסמוך על אדם שלובש גם חגורה וגם כתפות (שלייקס), הוא לא סומך אפילו על המכנסיים שלו עצמו."
פרנק לא מאמין שראסל ווסטברוק מסוגל להסתדר עם דוראנט אחרי שנה שההגה היה בידיו.

"אנשים נבהלים יותר כשהם גוססים."
פרנק, אוהד ספרס שרוף (ברור…), לא חושב שהצירוף של אלדרידג' זה "אובר-קיל".

"כלי הנשק שלי אולי נראים לך פשוטים, מר מורטון, אבל הם עדיין מסוגלים לירות חורים גדולים מספיק, לבעיות הקטנות שלנו."
פרנק מזלזל בכל מי שלא מבין שהקליעה מ-3 הפכה לנשק מהותי בכדי לזכות באליפות.

"איך זה מרגיש לשבת מאחורי השולחן, פרנק?"
"כמעט כמו להחזיק אקדח. רק הרבה יותר עוצמתי."
פרנק הוא גם אוהד של מייקל ג'ורדן. אבל לא הוא, ולא מייקל, הבינו שלדעת לקלוע (shoot)
לא הופך אותך ל-GM ראוי…

הרמוניקה.
(הרמוניקה פוגש 3 אנשים עם 3 סוסים בתחנת הרכבת)
הרמוניקה: "איפה פרנק?"
"פרנק שלח אותנו."
"הבאתם סוס גם בשבילי?"
"…נראה לי שחסר לנו סוס אחד."
"נראה לי שהבאתם 2 סוסים יותר מדי."
הרמוניקה קיווה שלברון לבדו יצליח לקחת את האליפות במדי הקאבס. שנה הבאה הוא מאמין שיהיו לפרשים 3 סוסים בריאים.

ג'יל: "אתה, אתה הצלת את החיים שלו!"
הרמוניקה: "לא נתתי להם להרוג אותו. וזה לא אותו דבר!"
הקליפרס הדיחו בסיבוב הראשון את הספרס, ואולי סידרו לווריארס אליפות.
לא זאת הייתה כוונתם…

ג'יל מקביין.
"אם אתה רוצה, אתה יכול לזרוק אותי על השולחן ולשעשע את עצמך. אתה יכול אפילו לקרוא לאנשים שלך. קדימה. שום אישה עוד לא מתה מזה. כשאתה תסיים, כל מה שאצטרך זו אמבטיה עם מים רותחים, ואני אהיה בדיוק כמו ממקודם – רק עם עוד זכרון מטונף אחד."
ג'יל מבינה את פילוסופיית הקיום של הסיקסרס.

שאיין: "מגיע לך יותר."
ג'יל: "האדם האחרון שאמר לי את המשפט הזה, הוא, הוא קבור שם בחוץ."
תחושותיו של אוהד סיקסרס מפוקח…

"אתה מתעורר בוקר אחד ואומר 'עולם, אני מכיר אותך. מהיום הלאה אין יותר הפתעות!'"
הפעם אלו אוהדי אוקלהומה שרוצים להאמין שיש סיבות לאופטימיות.

שאיין.
"הם רוצים לתלות אותי. העורבים שחורים והגדולים. אידיוטים! מה לעזעזל?
אני אהרוג כל דבר. אבל אף פעם לא ילד. זה כמו להרוג כומר. כומר קתולי התכוונתי…"
שאיין, כמו קובי בראיינט, יעשה רק כמעט הכל בשביל לנצח…

הרמוניקה: "הפרס על ראשו של איש זה הוא 5,000 דולר?"
שאיין: "יהודה איש קריות הסתפק ב-4,970 דולר פחות…"
הרמוניקה: "לא היו דולרים באותם ימים."
שאיין: "אבל בני זונות… כן!"
ככה בערך מתנהל המשא ומתן לחוזה החדש של TT בקליבלנד…

שאיין: עיר מסביב לתחנת רכבת. אפשר להרויח המון! מאות של אלפים של דולרים.
אולי אפילו אלפים של אלפים של דולרים."
הרמוניקה: "הם קוראים לזה – מיליונים."
שאיין: "מיליונים, הממממ…"
חלק מההדרכה לרוקים החדשים בליגה, רגע לפני הצ'ק הראשון…

ואחרון החביב, שלא קשור לכלום –
טריילר ראשון לסרט החדש של טרנטינו, שלראשונה יוציא סרט עם פס קול מקורי.
ואת פס הקול לסרט מלחין האחד והיחיד – אניו מוריקונה.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  4. מנחם לס

    16 אוג 2015 19:57:42

    איך זה שדווקא סרג'יו ליאונה הוא זה ה=מוציא ומייצר את המערבונים הגדולים ביותר?

    עבורי המערבון הגדול ביותר עד היום הוא בצהרי היום.

    אני חולה מערבונים עם קבלות.
    תודה גיא!

    1. דאג קולינס

      16 אוג 2015 20:06:58

      ליאונה. שחקנים נהדרים. סרטים עם מסר: אנטי טייקונים, מלחמה עסק מטופש, מוסיקה נהדרת , אין טובים ורעים. בסך הכול בלונדי פושע חינני.

      הבלתי נסלח של קלינט ממשיך דרכו של ליאונה.

  6. אשך טמיר המקורי

    16 אוג 2015 21:33:40

    בזכותך גיא התוודעתי לסרט זה בעבר (הזכרת אותו פעם).
    נכנס ישירות לאחד הגדולים מבחינתי, בכל ז'אנר. וכמובן למערבון הטוב ביותר.
    יצירת מופת.

    מנחם איזה פצצה ג'יל הזאת! כבר לא מייצרים נשים כאלה

  8. אלעד אייל

    16 אוג 2015 22:26:15

    כתיבה נהדררת גיא, ויופי של אנלוגיות.
    מת על מערבונים ובמיוחד על המוזיקה של מוריקונה והבימוי של ליאונה.

  13. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    17 אוג 2015 06:18:42

    הטופ 10 שלי, שיכול להשתנות כל רגע :

    10. המחפשים – סיומה של סצנת המרדף תזיל דמעה מהקשוח ביותר.
    9. בצהריי היום – פחות יריות ויותר הפילוסופיה של המוסר
    8. בלתי נסלח – אין יותר אגדות. במציאות גם לטובים נגמר הסוס…
    7. היא ענדה סרט צהוב – מטרילוגיית הפרשים של ג'ון פורד.
    6. הטוב הרע והמכוער – הסרט שהכי אהבתי לראות עם סבי.
    5. היו זמנים במערב – המפוחית של אניו מוריקאנה.
    4.שיין – … שיין !… שיין !… שיין !…
    3.הקלפן והיצאנית – הרחיב וניפץ את גבולות הז'אנר.
    2.שבעת הסמוראים – אקירה קורוסאווה, היפני הגאון.
    1. אל טופו – עזבו הכל וצפו ביצירת המופת של אלחנדרו חודורובסקי.

    1. גיא

      17 אוג 2015 06:38:33

      2 המקומות הראשונים שלך שייכים לסולמות אחרים.
      אל טופו היא יצירה סוריאליסטית שהתחפשה למערבון,
      היא מתאימה יותר לככב לצד סרט כמו "מלהולנד דרייב" מאשר לצד "בצהרי היום".

      ונכון שקורוסאווה שימש השראה לסרג'יו ליאונה (ואפילו ניצח את לאונה בתביעת זכויות יוצרים על "בעבור חופן דולרים")
      אבל "שבעת הסמוראים" מקומו באחת מ-2 רשימות:
      סרטי המלחמה הגדולים,
      TOP 10 של הקולנוע אי פעם.

      וכמובן, זוהי רק דעתי.
      ח"ח על כל אזכור של קורוסאווה וחודורובסקי.

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        17 אוג 2015 06:54:17

        סוסים ? יש
        מדבר ? יש
        אקדחים ? יש

        מערבון !… סמיילי…

        וברצינות, זו חתיכת שאלה מה הופך מערבון למערבון ? התפאורה או התוכן ?

        זה מעניין כי את "שבעת הסמוראים" אתה פוסל כמערבון בגלל הצד החזותי שלו למרות שהצד המהותי שלו הוא כמובן מערבון לכל דבר, ואת "אל טופו" אתה פוסל בגלל הצד המהותי שלו למרות שהצד החזותי שלו הוא מערבון לכל דבר (פלוס קרב יריות הזוי שהגונג שלו הוא בלון לילדים…) אגב, הבנתי שזה היה הסרט האהוב ביותר על ג'ון לנון…

        גם על "בצהריי היום" אפשר לומר שזו אלגוריה שהתחפשה למערבון. אפשר לומר זאת על עוד הרבה מערבונים אחרים.

        וסתם ככה, ראית את "חולית של חודורבסקי" ?

        1. גיא

          17 אוג 2015 07:48:10

          נתחיל מהסוף – כן. קיצור תולדות הכישלון המפואר.
          אני מאוד אוהב את היצירה של של לינץ', כולל את חולית. אבל אני תוהה מה היה קורה עם הוא היה הולך the full monty כמו שחודורובסקי תכנן.

          לגבי השאלה "מה הופך מערבון למערבון?" אני מניח שזוהי שאלה עם הרבה תשובות, ברובן סובייקטיביות.
          אני חושב שהמרכיב העיקרי הוא "כוונת המשורר".
          קורוסאווה שאב את ההשראה לסיפוריו מההיסטוריה והתרבות של יפן (מוטיב "המאסטר והתלמיד", ומוטיב "הגיבור" שמושפעים מההיסטוריה של יפן הפיאודלית) בעוד שהשפה הקולנועית בה הוא משתמש מושפעת מאוד מהקולנוע והספרות המערבית (ישנם לא מעט מוטיבים :שייקספרים" ביצירותיו)
          לכן את "שבעת הסמוראים" אני בוחר לייחס לז'אנר סרטי המלחמה ההיסטורים.
          וחודורובסקי עצמו הגדיר את יצירתו כ-counterculture,
          ואת "אל טופו" כסרט פסיכדלי (למרות שהיה יכול להיות נהדר לראות את ג'ון וויין בתפקיד של אל טופו…)

          ואחרון, אם יש סרט שעונה לכל כללי ז'אנר המערבון זה "בצהרי היום", כולל הסוף המפוספס…

          זוהי רק דעתי הסובייקטיבית. ואני שמח שיצא קצת לדון בקורוסאווה,
          אחד מהיוצרים הגדולים והמשפיעים בתולדות הקולנוע.

          1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

            17 אוג 2015 08:29:54

            חולית של לינץ' – גרוע ברמות על…

            המוטיבים שאתה מדבר עליהם הם מוטיבים אוניברסליים שכל ז'אנר מושפע מהם. מוטיב שייקספירי לא מכופף את הז'אנר לסרט שייקפירי. מה גם ש "שבעת הסמוראים" לפני שהשפיע על ז'אנר המערבון היה בעצמו מושפע מהמוטיבים של הז'אנר הזה.

            מסכים איתך לגבי כוונת המשורר, לכן מבחינתי אם חודורבסקי החליט שהכי טוב ליצירה שלו שהלוקיישן והתפאורה שלו תהיה מערבונית,
            ! SO BE IT

            הקישוריות שלך בין הציטטות של הסרט לאן בי איי הייתה מעולה !

  15. אוהד ס"א

    17 אוג 2015 12:40:49

    תודה רבה על המאמר הנפלא הזה. עם או בלי קשר לכדורסל יופי שיש זמן להזכרת יצירות מופת.
    בתור אבא, אני נהנה שיש לי את הפריבילגיה להעביר לדורות הבאים את המורשת הזאת כולל הקרנה של סצינת הקרב בין הרמוניקה לפרנק. (סצינה בלתי נשכחת ששווה בעוצמתה אולי לסצינת כיבוש חוף אומהאה בלהציל את טוראי ריאן)

    אם מדברים על כדורסל ועל ההקשר למערבון הסוציאליסטי הזה, אז מבחינתי הספרס מייצגים (ואני מקווה שאני לא מדבר בלשון עבר) איזו אלטרנטיבה ל"רעים". קבוצות השולטות באמצעים קפיטליסטים חזיריים על הליגה (שווקי טלוויזיה גדולים).

    אני רוצה להזכיר עוד מערבון עם מסר שמאלני בשם: "שערי החופש" (Heaven's Gate) של מייקל צ'ימינו:
    סרט חזק, אלים ומטלטל עם כריס כריסטורפסון הנפלא, ג'ון הארט, וכריסטופר ווקן

    1. גיא

      17 אוג 2015 13:53:44

      לקחו ל-"שערי החופש" 30 שנה להפתח…
      כשהסרט יצא הוא נקטל ע"י הביקורת, ונכשל כשלון חרוץ בקופות. אחרי 30 שנה יצאה גרסת הבמאי ששוחררה באחד הפסטיבלים באירופה, אז התחיל לזכות בביקורות חיוביות.
      בדיעבד, חובה לצפות בגרסת הבמאי שלא עברה את המשחטה של מפיקים פחדנים, בשביל להעריך את האיכויות של הסרט.

      1. אוהד ס"א

        17 אוג 2015 15:54:24

        ראיתי אותו לפני 20 שנה והוא הותיר בי את רישומו העמוק למרות גרסת המפיקים. הוא שינה את כל מה שידעתי על המערב הפרוע

  17. אשך טמיר המקורי

    17 אוג 2015 13:15:47

    המלצה על סרט בלי קשר למערבונים:

    אם אתם רוצים לראות כוח רצון השווה בעוצמתו לזה של ג'ורדן, ממליץ על הסרט הדוקומנטרי הנפלא touching the void, על שני מטפסים שמסתבכים על הר ומתמודדים עם דילמה מטורפת לחיים ולמוות.
    סרט מופלא על כוח רצון והישרדות.

    https://www.youtube.com/watch?v=jtnqVZEktyg

  18. עומר

    17 אוג 2015 17:33:43

    כתבה מצויינת. בתור חולה סרטים, דווקא במערבונים יש לי חסך. כמעט ולא ראיתי את הישנים מאוד (אני כנראה צעיר מידי), מלבד את הטרילוגיה של ליאונה עם איסטווד. אבל זה מצויין עכשיו הוספתי לעצמי מלא סרטים לרשימת הצפייה, בזכות הכתבה, וגם בזכות התגובות.

  20. אופיר נ.

    18 אוג 2015 10:38:13

    גיא, טור מעולה,
    לפני שבועיים הורדתי למחשב את הסרט,
    במטרה להשלים חסרים תרבותיים,
    אבל עוד לא ישבתי לראות.
    זה כנראה יהיה בסופשבוע הקרוב.

    תודה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט