אגדת פוטבול (4) בריידי vs. מונטנה / גיא רוזן

איזה סופרבול היה לנו.
לפני המשחק חשבתי שלמשחק פוטנציאל להיות אחד הסופרבולים הגדולים.
והוא לא אכזב. המשחק תופס עכשיו מקום של כבוד ברשימת "אירועי הספורט הגדולים שיצא לי לצפות בזמן אמת."
אחרי המשחק חשבתי לעצמי שזה מדהים עד כמה מהלך אחד בודד משנה כל כך הרבה ל-2 קבוצות.
אם פיט קארול היה מאפשר למארשון לינץ' לרוץ עם הפוטבול, כמו ששאר העולם חשב שצריך,
היום הייתי כותב פוסט על השושלת של סיאטל.
ואם סיאטל היו מבקיעים את אותו טאצ'דאון גורלי,
השיחה הייתה על איך שצמד הקוסמים, בליצ'ק ובריידי, שכבר היו במאזן של 3 – 0 בסופרבול,
הפסידו 3 סופרבול רצופים.
זה ללא ספק היה משאיר כתם לא נעים על המורשת של ה-2.
אבל מה שקרה זה שבריידי הגיע ל-4 נצחונות הסופרבול –
רף שהקווטרבאקים היחידים להגיע אליו (עד בריידי) הם טרי בראדשואו (פיטסבורג סטילרס)
וג'ו מונטנה (סן פרנסיסקו פורטיניינרס)
אז עכשיו, כאשר גם לבריידי יש 4 טבעות אליפות,
מי גדול יותר, בריידי או מונטנה?

(למונטנה 4 נצחונות ב-4 הופעות בסופרבול. לבריידי 4 נצחונות מ-6 הופעות)
טוב, למי שאין לו את הכוח לקרוא עד הסוף, אז התשובה היא מונטנה.
אין בכך לבוא ולטעון נגד גדולתו של בריידי.
פשוט בעוד בריידי ענק, ג'ו קול הוא אגדי.
והסיבות לבחירה בג'ו מונטנה הן:

מונטנה שיחק בתקופה קשה בהרבה עבור קווטרבאקים.
בואו ונהיה כנים לרגע, ה-NFL התאימו, שינו ובמיקרים מסויימים יצרו כללים, וכללים חדשים שמטרתם להיטיב עם ההתקפה, הרסיברים ובעיקר – הקווטרבאקים.
יותר נקודות, משמעותן אוהדים שמחים. ואוהדים שמחים זה יותר כסף לליגה.
האמרה הידועה ש-"ההגנה מנצחת סופרבולים" עדיין נכונה,
אבל זו ההתקפה שמושכת את הקהל, מרוויחה את הכסף, ומשלמת את החשבונות…
לג'ו מונטנה 40,551 יארד, 273 טאצ'דאונים ו-117 ניצחונות בתקופה שהיה קשה הרבה יותר להיות קווטרבאק.
אפשר רק לדמיין את הנתונים שהיה צובר אם היה משחק בתקופתו של בריידי, תחת חוקים שחונקים את שחקני קו ההגנה.

Don't lose it
למונטנה 11 טאצ'דאונס מול 0 אינטרספשינס (איבוד הפוטבול בחטיפה ע"י שחקן הגנה)
במשחקי הסופרבול בהם שיחק.
כשמונטנה שיחק בבמה הגדולה ביותר, הוא לא טעה. 0 אינטרספשינס. 0.
לבריידי גם מאזן מצויין : 12 טאצ'דאונס, 4 אינטרספשינס.
אבל קשה להתעלם מטעויות במשחק הכי גדול. גם השנה, אם לא ההחלטה של קארול,
היינו מדברים על איך 2 האינטרספשינס של בריידי עלו לפטס במשחק.

מונטנה חטף הרבה יותר. (מכות)
כמו שכבר ציינתי, זו הייתה תקופה שונה, כשמונטנה שיחק.
לא רק שכיום החוקים מקדמים את ההתקפה, הם גם שומרים הרבה יותר על הקווטרבאק.
מי יודע מה היה קורה אם ממונטנה היו נחסכים חלק מ-11 הניתוחים שעבר במהלך הקריירה.
כמה סופרבולים יותר היה משחק?

ג'ו קול.
מונטנה לא זכה סתם כך בכינוי "ג'ו קול".
הוא היה הקוליות בהתגלמותה, לעולם לא מראה חולשה, לעולם לא נראה מבולבל,
לעולם לא צועק על השופטים בשביל לקבל קצת עזרה (לברון, תלמד…)
נכון שבריידי הוא מתמודד עז. אבל לפעמים ההתנהגות שלו יכולה לגרם לך לתפוס את הראש.
הפעמים שבהם נראה שהוא "מאבד את זה", זה לא רק המזג הסוער, זה שנראה שהוא גם מאבד גם את המשחק.
מונטנה, מנצח או מפסיד, תמיד היה בשליטה, תמיד ג'ו קול.

נבון לא נכנס לצרות שכחם יודע לצאת מהן.
למונטנה פחות נצחונות בקאמבאק בפלייאוף מלבריידי (לבריידי 6 נצחונות קאמבאק, 9 מהלכי ניצחון, למונטנה 5 ו-5). יש מי שיטען שזו נקודה לזכותו של בריידי, אני חושב שהיכולת של מונטנה לשמור את קבוצתו בעמדת ניצחון, המאזן הנדיר בהמנעות מאיבודים, וקבלת החלטות יוצאת דופן,
גרמו לכך שמונטנה לא זקוק היה לכל כך הרבה משחקי "קאמבאק".

ציונים.
מה הסיפור שהמספרים מספרים?
למונטנה בריירה יש ציון QB rating בפלייאוף של 95.6, בסן פרנסיסקו הציון עולה ל- 98.2
(ציון QB rating הוא סוג של PER לקווטרבאקים)
ה-89 של בריידי הוא מצויין. רק פחות טוב משל מונטנה.
ובבמה הגדולה ביותר, בסופרבול?
בסופרבול 2 השחקנים מצטיינים. לבריידי ציון נהדר של 95.3,
למונטנה יש את הציון שלא יאמן של 127.8
זה לספק את הסחורה ברגעי האמת.

28 בינואר 1990.
למונטנה ההופעה הגדולה ביותר של שחקן בסופרבול.
סן פרנסיסקו עדיין מחזיקים ב-2 שיאים מאותו משחק.
55 – 10 לסן פרנסיסקו על הדנבר ברונקוס.
עדיין הכי הרבה נק' בסופרבול, עדיין ההפרש הגדול ביותר בסופרבול.
והכוכב הגדול של המשחק?
ג'ו מונטנה.
מונטנה השלים 22 מ- 29 מסירות במשחק (73.3%) ל- 297 יארד,
5 מסירות לטאצ'דאון, 0 אינטרספשינס.
ומעל הכל, מהשנייה הראשונה במשחק, היה ברור שזה המשחק של ג'ו קול.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  3. נתי

    12 אוג 2015 22:16:16

    אני כמובן לא מכיר לעומק בשביל לחוות דעה ובכל זאת מספר הערות.
    ראשית, כמובן שהחוקים מוטים יותר התקפה, ומאידך ההתפתחות של השחקנים (סמים?) מבחינת מהירות, עוצמת המכות וכד' בטח השתנתה אף היא, לא?
    שנית, לזכות בריידי עומדת העובדה של כניסת תקרת השכר, כך שאני מניח שאמור להיות מוסכם שקשה יותר לשמר מצויינות לאורך זמן, אבל אני לא באמת מספיק מכיר נתונים.
    נתוני הדירוג אכן מרשימים ומשכנעים וייתכן שיש בהם להכריע, אבל לגבי החטיפות זה נראה לי קצת פחות מדד היות וזה כולל 6 משחקים, ברור שהסיכוי לחטיפה עולה.
    רוצה לומר שהשאלה המרכזית בהקשר זה היא מה מעיד יותר על גדולה: מאזן 4:2 או 4:0. זו שאלה קשה, וניתן לטעון לשני הצדדים, אבל מי שחושב שעדיף 4:2 יטען שפועל יוצא הוא יותר חטיפות ונתונים פחות מרשימים

    1. גיא

      13 אוג 2015 02:18:44

      אף אחד מאיתנו לא פרופסור (חוץ ממנחם…)
      בדיוק לשם כך התכנסנו
      (לחוות דעה, להתווכח או להתנצח. הכל הולך!)

      כל הטיעונים שכתבת לזכות בריידי לחלוטין תקפים,
      הטור הוא סובייקטיבי לחלוטין.

      אבל 2 נק' קטנות:
      א. בכוונה לא רשמתי את 4-6 מול 4-4 כאחד הטיעונים. בגלל שלהגיע ל-6 סופרבולים זה מרשים מאוד. זה טיעון לזכותו של בריידי.

      ב. הנתון של לא להחטף אפילו פעם אחת ב-4 סופרבולים הוא מדהים.
      יש סיבה מדוע הנתון כל כך נדיר.
      122 מסירות. 0 אינטרספשנס.

      נקודה נוספת קטנה ששכתי להכניס לפוסט – למונטנה גם 2 TD בריצה בסופרבול.

  4. ולדי קוגן

    12 אוג 2015 22:18:12

    גיא אתה אדיר, אתה ממש גורם לי לרצות לאהוד פוטבול. הסופרבול האחרון היה הפעם הראשונה שראיתי פוטבול בחיי, וזה היה משחק אדיר.
    שאלה אחת יש לי- אם בריידי זוכה בעוד אליפות, האם זה יעלה אותו לדרגה של מונטנה או קרוב לכך?

    1. גיא

      14 אוג 2015 09:45:08

      כבר עכשיו יש לא מעט שחושבים שבריידי כבר עבר את מונטנה,
      וזה לא מסובך להביא נתונים שתומכים בקביעה.

      בגדול, אליפות חמישית מתוך 7 הופעות בסופרבול,
      כולל שיא ה-TD בפלייאוף יהיו נתון שגם לי יהיה קשה להתווכח איתו.

  6. יונתן שגב

    13 אוג 2015 00:17:04

    המשפט הוא ״חכם לא נכנס לצרות שפיקח יכול לצאת מהן״ אם אני לא טועה.
    שנית, אני דווקא חושב שזאת כן נקודת זכות לבריידי. הצרות שאתה מדבר עליהן, הן לא רק של הקווטרבק, אלא של קבוצה שלמה. זה לא הקווטרבק שמכניס לצרות, אלא כל הקבוצה. מצד שני לא תמיד הוא זה שמוציא מהצרות – למשל, במקרה של סיאטל, לינץ׳ יכול היה להיות הגיבור. במקרים הנ״ל, הם כן הוציאו את העגלה מהבוץ.
    בנוסף, אשמח שכשאתה מציג את הנתונים של מונטנה, תציג גם את הנתונים של בריידי, שכל רפי ההבנה פה יוכלו להשוות.
    בכל מקרה, עוד פוסט מצוין מבית היוצר של גיא רוזן האדיר!
    אגב, אני בצד ש- 4:0 גדול מ-4:2

  7. למר מנחם היקר

    13 אוג 2015 00:33:52

    גיא מונטנה היה הרבה יותר כישרוני מבריידי, בנוסף לכך אליפויות של מונטנה היו יישרות ולא היה כמו התככים של בריידי (הצצה לתרגילי האויב, הורדת אוויר בכדורים).

  8. רועי ויינברג

    13 אוג 2015 02:10:11

    תענוג לקרוא (ולראות את הסרטונים).

    ההשוואה הזאת (לדעתי, ושוב אני לוקח את זה למקום של כדורסל), מזכירה השוואה אפשרית בין בירד ולברון אחרי אליפות שלישית של ג'יימס.

  11. Berch

    13 אוג 2015 10:49:42

    תור הזהב שלי והפוטבול היה בתקופה של ג'ו מונטנה. היה כזה תענוג בתור ילד לראות אותו משחק…
    לצערי הידע שלי בנושא כמעט החליד לגמרי….

  12. בני

    13 אוג 2015 15:40:35

    בתחילת הקריירה של בריידי, חשבתי שהוא אוברייטד. כמובן שהוא היה שחקן מצויין והיה לו הרבה אופי, אבל את הטבעות הראשונות שלו לקחה ההגנה, כאשר הוא משמש כGAME MANAGER, מעולה אבל לא יותר מכך. לא שונה ממה שטרוי אייקמן היה בקאובויוז.

    השנים עברו ובריידי השתפר ונהפך למה שהוא היום, אחד משלושת הק"ב הטובים ביותר בהסטוריה ללא עוררין. אני שונא את הקבוצה שלו, שונא את המאמן שלו (מאוד), שונא אותו, אבל מלא הערכה. כעקרון השנים האחרונות שלו היו יכולות להקרות "שנות הפייטון" קרי- תצוגות על במגרש אבל כשלון בלהשיג את הטבעת הנכספת, מה שהיה מוכיח שק"ב מדי טוב יכול להיות עול על הקבוצה שלו (הסתמכות יתר עליו וכו') אבל אז הגיע השנה האחרונה ואיתה ריצת הפלייאוף המדהימה שלו, ובריידי הצליח להפריד את עצמו מפייטון (אלא אם כן פייטון משאיר משהו בקנה, אינשאללה), ולשים את עצמו בדיון עם מונטנה.

    הוא עדיין לא שם. מונטנה העלה את המשחק שלו רמה בפוסטסיזן, מה שבריידי מעולם לא עשה. הוא היה הווינר האולטימטיבי עם כמות עצומה של רגעים שרשומים על שמו, ועם כל הכבוד להגנה הנפלאה של הניינרז ולהתקפה שלה אחרי ההגעה של רייס, לאף אחד לא היה ספק על שם מי רשומות ארבעת האליפויות של הקבוצה. אין שחקן פלייאוף כמו מונטנה (בשנים 88-90 למונטנה יש 8 (!) משחקים רצוף בפלייאוף עם למעלה מ100 רייטינג- מטורף). הוא שיחק נגד לורנס טיילור, רג'י וייט וברוס סמית' בעידן בו ק"ב היו מבלים קריירות שלמות בבתי חולים. והוא היה המבצע המושלם של אחת משיטות ההתקפה המשפיעות ביותר בהסטוריה של הליגה.

    יש קווי דמיון מסויימים מבחינת המשחק שלהם. לשניהם אין גיוון גדול בטכניקת הזריקה. והם מתבססים הרבה על קריאה מהירה מאוד למה שקורה במגרש והוצעה לפועל מהירה של הזריקה. לבריידי כדור חזק יותר, אבל למונטנה היה עיבוד מהיר יותר למה שקרה על המגרש. מונטנה היה גם סקראמבלר מצויין ועד שהגיע ארון רוג'רז הוא גם היה השחקן המדוייק ביותר תוך כדי תנועה בהסטוריה של הליגה. אבל למרות זאת, בריידי זכה ביושר לדיבורים על ההשוואה. אני לנצח אשנא את הסיהוקס הדביליים שהרשו לדבר הזה לקרות. לעזעזאל למה בולטימור לא הצליחו להחזיק ביתרון!

    1. גיא

      13 אוג 2015 15:59:00

      כל תגובה שלך תענוג.
      וכמה שאני ממש, אבל ממש לא סובל את בליצ'ק, המהלך שהביא לשיוויון מול בולטימור – בליצ'ק קלאסי.
      אני מפחד לכתוב על פייטון מחשש ניחוס (אוהד ברונקוס פרנואיד…)
      אבל אולי עכשיו שכולם חושבים שהוא גמור, הוא יפתיע את כולם
      (מצטרף לאינשאללה שלך)

  13. Ori88

    13 אוג 2015 17:19:27

    התגובה של בני – אדירה ומעוררת השראה.
    מומחי הפוטבול יכולים להזכיר גם את שיתוף הפעולה של מונטנה עם מאמן דגול (וולש).
    תוכלו להוסיף כמה מילים על הנושא ?

  15. בני

    13 אוג 2015 19:10:18

    תודה רבה למפרגנים. אין הרבה מקומות לדון על ההסטוריה של הפוטבול בשפה העברית, תודה על ההזדמנות.

    גיא- אני מחבב את פייטון ונמאס לי מהערעורים על היכולת שלו ולכן אין לי בעיה לפרגן לברונקוז, הג'טס הם ממילא לא מועמדים השנה.

    אורי88 אפשר לכתוב הרבה יותר מכמה מילים על הציר וולש מונטנה. בקצרה ממש. ביל וולש היה תלמיד של פול בראון- אדם ששווה ערך (או כמה ערכים) לעצמו. הוא היה האדם שהעביר את הפוטבול מהתקופה הפרהיסטורית שלה שבה מסירה היתה כלי של המוצא האחרון כשרק קבוצות נואשות זרקו את הכדור, לתקופה בה המסירה היתה כלי מרכזי בהתקפה. לפני פול בראון התיאור של משחק הפוטבול היה three yards and a cloud of dust
    פול בראון עצמו אימן את אוטו גראהם שהיה הק"ב הראשון שמזכיר בקצת את הק"ב המודרני (הוא הראשון שנמצא בהיכל התהילה תחת הכותרת "ק"ב מודרני") והתלמידים שלו וויב יובנק ודון שולה אימנו את ג'וני יונייטס אגדת מסירה ומי שנחשב עד היום כאחד הגדולים.

    וולש לקח את תורתו של רבו צעד אחד קדימה. עד תקופתו מסירה היתה בעיקר כדור ארוך לעומק המגרש, דבר שנשא אחוזי השלמה נמוכים לצד הרבה יארדים. וולש החליט ליישם את המסירה למרחקים קצרים ובאחוזי השלמה גבוהים ולהשתמש במסירה to move the chains וככה לפרוס את ההגנה.
    בשביל ליישם את התורה הזו בצורה יעילה היה צריך ק"ב מהיר מחשבה ומדוייק. ג'ו מונטנה לא נבחר בדראפט עד הסיבוב השלישי, למרות קריירת מכללות אגדית, בגלל שהיתה לו זרוע חלשה והאמונה היתה שהוא לא יצליח בNFL. המערכת של וולש היתה התאימה לו כמו כפפה. הוא היה מהיר מחשבה ומדוייק מאוד למרחקים קצרים. השיטה הזאת קרעה את הליגה. הצמד הזה ביחד לקח 3 אליפויות כשמונטנה זוכה בס"ב בעונה הראשונה שלו כפותח מלא. צריך לתת הרבה קרדיט להגנה שוולש העמיד, שגם היא מזהה את הטרנד שהולך לשלוט ושמה דגש על ההגנה מול המסירה בהנהגתו של רוני לוט.

    השיטה הזאת הפכה את המסירה לכלי נשק העיקרי בהתקפה. והתחילה את מה שמכונה the live ball era שממשיכה עד היום, ומובילה את הטרנד שממשיך עד היום, בו בלתי אפשרי כמעט להעמיד קבוצה אלופה בלי מוסר שיהיה לפחות למעלה מהממוצע. (עם סייגים בודדים מאוד כמו טמפה ביי 2002 או בולטימור 2000). לשיטה הזאת קוראים the west coast offence בגלל שהיא יושמה בהצלחה מלאה בסן פרנסיסקו, למרות שהשורשים שלה מגיעים מקליבלנד וסינסינטי.

    אפלטון, אני דווקא מעריך את טרוי אייקמן יותר ממה שהאוהד הממוצע שמסתכל על הסטטיסטיקה שלו יעריך אותו. אבל צריך להודות שקו ההתקפה שלו היה כנראה הטוב בהסטוריה ומאחוריו הרץ היעיל היותר בהסטוריה ועם צוות תופסים מעולה, הוא לא נמצא בספרה של טום בריידי כיום. הוא נאבק על מקום כמוסר הרביעי בטיבו בשנות ה90 עם ג'ים קלי, לא יותר. זה מאוד מכובד בהתחשב בכך שהוא התמודד עם מונטנה ויאנג ואלווי ומרינו ופארב (ורחוק מאוד מכולם) ועדיין, לא יותר מטוב מאוד

    1. יונתן שגב

      13 אוג 2015 19:49:42

      בני!
      מה דעתך לשלוח לי (yonatan.david.segev@gmail.com), לגיא (גיא, שים את המייל שלך אם אתה יכול) או לכל אחד מהצוות איזה פוסט על פוטבול? שלא תשאיר את גיא בודד, כי אם לא תבוא יעשו עליו בליץ… 😉
      כמובן רק אם בא לך ויש לך זמן וכו׳.

    2. גיא

      13 אוג 2015 20:21:44

      רוני לוט הוא אחד מגדולי הקורנרים/סייפטי של כל הזמנים, וההשפעה שלו על ההגנה של הניינרס הייתה מהותית מהרגע בו נבחר בדראפט האגדי של 81'. (5 שחקני הגנה מהדאפט הזה הגיעו ל-HOF: לורנס טיילור, רוני לוט, מייק סינגלטרי, הווארד לונג, ריקי ג'קסון)
      הייתה לו יכולת נדירה לזהות איך המהלך מתפתח, ולבצע תיקולים מושלמים בעומק המגרש.

      בני, אם אתה מעוניין להשתתף בכתיבת פוסטים על פוטבול, אתה יותר ממוזמן
      (אני מחפש שותף לפוסטים שיעלו בימי חמישי, לפני מחזורי הפוטבול, שיהיו דומים לניחושים של ביל סימונס על פי האובר אנדר של וגאס. כך שבכל מחזור תהיה "תחרות" בניחושים. לא צריך יותר מ-2 מילים וניחוש על כל משחק)
      אם אתה בקטע, תשלח לי מייל ל-
      guyroze@gmail.com

      1. בני

        13 אוג 2015 21:34:26

        תודה רבה על ההצעה. לצערי אני לא מרגיש שיש לי יכולת לכתוב פוסט על המחזור בכלליות. אני עוקב כמעט רק אחרי הקבוצה שלי וכמה סרטוני היילייטס של שחקנים אהובים עלי בNFL.COM. אני מרגיש שצריך קצת יותר רוחב בשביל זה ואני מקווה שתמצא. בהצלחה, ותודה לך שוב, מאוד מהנה לקרוא את הפוסטים

        1. מנחם לס

          13 אוג 2015 22:26:58

          הי בני, טוב להכירך.
          שניהם ווינרים גדולים מאד, אבל מונטנה הוא קו8ורטרבק מיוחד במינו שלא היה לו אח וריע.
          \מי שמדבר על ה-"COMEBACK KID" (כינויו) הזה חייב להזכיר את הפלאים שעשה בנוטר-דאם, המכללה נבה שיחק.
          מונטנה הוביל את קבוצותיו ל-31 COME FROM BEHIND נצחונות ברבע הרביעי. SI בחר בו לא מזמן כ-CLUTCH QUARTERBACK הגדול בכל הזמנים.

          הקטע על פול בראון מעניין ביותר, אבל מה שעזר לכל הקוורטרבקים שלו (ולכן לסוגי המשחק שהוא פיתח) היתה העובדה שלצד הקוורטרבק תמיד היה ג'ימי בראון, שריסק את ה-"THREE YARDS AND A CLOUD OF DUST" של וודי הייז לרסיסים, וכשיש לך את גדול הבקים בכל הזמנים, הכל פתאום פשוט כל כך למאמן ולקוורטרבק שלו!

  16. בני

    14 אוג 2015 01:31:58

    פול בראון הוא בהחלט סיפור מעניין. ממה שהבנתי על מה שקראתי עליו, קצת ממעטים מהקרדיט ההסטורי שנותנים לו, בגלל שהוא היה ממזר. הוא רב עם אנשים ועם שחקנים ללא הפסקה. הוא היה דיקטטור נקמן וקטנוני שנזרק מפרנצ'ייז שהוא עצמו הקים (ונקרא על שמו)בגלל שהוא רב עם הבעלים. מצד שני נותנים לו הרבה קרדיט על האינגרציה הגזעית שהוא היה אחד מהמובילים שלה.
    אי אפשר לייחס את ההצלחה של פול בראון לג'ים בראון בלבד, לפול בראון היה 3 אליפויות NFL לפני שג'ים בראון הגיע. אוטו גראהם וג'ים בראון בעצם לא שיחקו משחק אחד ביחד. במידה רבה, ג'ים בראון לא התאים עקרונית לפילוסופיית הזריקה של המאמן. אבל כשיש לך רץ שנותן 105 יארדים על הקרקע למשחק, אתה לא מתעקש על זוטות. פול הספיק כמובן לריב עם ג'ים והם לא נפרדו ביחסים טובים.

    פול בראון הספיק לעבור לבנגאלז ולאמן (ביחד עם וולש)את קן אנדרסון, שהוא הק"ב שכל מומחה אנליטיקס זועק חמס על כך שהוא לא נמצא בHOF (מספרים מעולים, אבל חוסר הצלחה מספקת בפלייאוף כנראה הזיקה למועמדות שלו) כך שרואים את היכולת שלו לזהות ולפתח מוסרים במהלך הקריירה שלו.

    נקודה אחרונה. העוזרים שלו אחראים על כמה מהקבוצות הגדולות ביותר ועל כמות בלתי נתפסת של אליפויות. וויב יובנק (אליפויות עם הקולטס, ס"ב עם הג'טס) דון שולה (6 הופעות בס"ב עם הקולטס והדולפינז 2 טבעות) צ'אק נול (4 טבעות עם הסטילרז) ביל וולש (3 טבעות עם הניינרז) כולם שיחקו תחתיו או אימנו תחתיו. מדובר באחד מהאנשים המשפיעים ביותר על המשחק והוא מקבל מעט קרדיט על כך

  17. עגל

    14 אוג 2015 09:44:13

    אני כמו ברץ, תור הזהב של הידע שלי בפוטבול היה בשנות ה-80 ומאז הידע החליד . . .
    לצערי לא ראיתי את מונטנה ב 1990, אלו היו השנים החשוכות בחיי בצבא, ואחרי השחרור הלכתי והתרחקתי מה NFL.
    יכול להיות שעשית מניפולציה אבל אותי שכנעת שמונטנה היה יותר גדול

    1. גיא

      14 אוג 2015 09:50:43

      אז השנה זה הזמן המושלם להשלים פערים!
      עונת הפוטבול מעבר לפינה! אני אנסה להכניס גם פריוויו + בלוג חי בימי א', וגם סיקור למשחקי כל מחזור, כך שזמן מתאים יותר להסרת החלודה, לא יהיה.
      #מיסיונר-פוטבול…

        1. גיא

          14 אוג 2015 10:09:46

          היופי ב-NFL שרוב המשחקים מרוכזים ליום א' בין 20:00 ל-23:00,
          כך שבניגוד ל-NBA, קל לעקוב, והשעות נוחות בהרבה.
          והעונה היא יחסית קצרה (17 מחזורי ליגה, 4 מחזורי פלייאוף)

  18. גיא

    14 אוג 2015 09:56:00

    ולדי, אני ממש מצטער שתוגבתך ושאלתך חמקה מעיני, אז התשובה לשאלתך (קצת/הרבה באיחור…):

    כבר עכשיו יש לא מעט שחושבים שבריידי כבר עבר את מונטנה,
    וזה לא מסובך להביא נתונים שתומכים בקביעה.

    בגדול, אליפות חמישית מתוך 7 הופעות בסופרבול,
    כולל שיא ה-TD בפלייאוף יהיו נתון שגם לי יהיה קשה להתווכח איתו.

    ותודה על התגובה המחמיאה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט