אסיסט 107#- הכל עובר בגנים / אסי שלם

 

בס"ד

אסיסט 107#- הכל עובר בגנים / אסי שלם

כל אוהד ספורט באשר הוא התחיל לאהוב במקום כלשהו. יכול להיות שזה היה במגרש המשחקים, יכול להיות במתנה ליום ההולדת, יכול להיות מול הטלויזיה. לכל אחד יש את הרגע הזה. והרגע הזה (כמעט) תמיד מתחיל באבא.

בתור ילד שנולד בבני ברק מה הסיכוי שספורט יהיה אהבת חיי? אבל נפלאות ונסתרות דרכיו והתשובה לחידה מתחילה באבא שלי.

אבא עלה לארץ בגיל צעיר, ומירושלים הגיע בהמשך לפרדס כץ. כדורגל היה הספורט הנפוץ והיחיד שהכיר בתקופה ההיא והוא שיחק כבלם בליגה. הסיפור שהוא תמיד חזר וסיפר לי היה השער שהבקיע ב"בעיטת מספריים" (ככה הדור ההוא קורא לזה). אני לא יודע כמה עדים היו לדבר אבל כילד אני זוכר את עצמי הולך יד ביד עם אבא ברחוב רבי עקיבא, ומדמיין את אבא שלי מתרומם באוויר ומבקיע במספרת לאחור על מגרש העפר בפרדס כץ לקול תשואות הקהל. האמנתי לסיפור וחשבתי עליו רבות, אבא שלי היה הגיבור שלי.

***

כשגדלתי נכנסה גם הטלויזיה לבית. שחור- לבן אבל זה היה מספיק. ימי חמישי בערוץ הראשון והיחידי היו מוקדשים למכבי תל אביב. גרנו בקומה אחרונה(פנטהאוז? הצחקתם את ראש העיר). מרפסות היו רק המלצה בבני ברק. כל מרפסת היתה הופכת לחדר שהיה נסגר והופך לקומה בפני עצמה. חריגות בניה? הצחקתם את ראש העיר. פתחת את החלון וראית את הבניין ממולך. היו לי שכנים שהיינו מעבירים ומקבלים מהם שקיות ממתקים מבניין לבניין. מרחק של מקל מטאטא. בצמוד לדוד השמש הותקנה האנטנה, שקלטה את הערוץ הראשון.

מיקי ומוטי נכנסו בסערה לחיי, אבל בתור ילד שנולד בסוף שנות ה70 אני לא ממש זוכר את האליפויות של 78 ו81. ג'מצ'י היה הכוכב מאמצע שנות ה80 וכמובן קווין מגי. ההתמכרות כבר היתה בשיאה. לצערי, מדובר בשנים היותר שחונות של מכבי באירופה מבחינת הישגים. אני זוכר שאבא שלי, אני ואחי היינו יושבים בסלון. כשמכבי היו מובילים היינו שמחים מאוד, אבל בזמן משחק גרוע, המונולוג של אבל שלי עם אבא שבשמיים הלך ככה:

יאללה מה קורה להם?

למען ה', איפה ג'מצ'י היום?

דורי(הכוונה לאחי), למה אתה יושב בלי כיפה? אתה לא מבין שאנחנו הולכים להפסיד פה?

אבא כבר לא היה מסוגל לשבת בשלבים האלה.

אסי, תחליפו מקום! שנאמר משנה מקום משנה מזל.

(אם מכבי היו חוזרים) דורי, מה אמרתי לך?

(אם מכבי לא היו חוזרים) נמאס כבר מהצביקה שרף הזה. לא כיוון בתפילת שחרית בכלל!!

אני מסופק אם צביקה שרף היה בכלל מתפלל שחרית אבל אבא תמיד מצא סיבה להפסדים של מכבי שלא היו קשורים ליכולת על המגרש.

***

כשגדלנו קצת, אני ואחי בילינו זמן רב במשחקי ספורט. עולם המחשבים טרם היה ובילינו את רוב היום ברחובות ובמגרשים. אני זוכר כשהחלו למכור סלי פומפה והתחננו שיקנו לנו לאפיקומן אחד. כשהגיע, הדבקנו אותו בקצה המסדרון על הארון בגדים שהיה מצופה פורמייקה.

שעות רבות העברנו במשחק, למרות שלא ממש יכולנו לכדרר את הכדור הזעיר. כמובן שבזמן ששיחקנו אחד נגד השני היינו תולים את הסל בגובה שנוכל להטביע בו. עוד לא ראינו את מייקל ג'ורדן עף באויר אבל מאוד רצינו לחקות את הדאנקים של לבן מרסר, לי ג'ונסון והאחרים. התעללנו בארון ההוא והמשחקים הגדולים ביותר היו בערב מול אבא.

אבא, שהיה גדול מאיתנו, מעולם לא הטביע עלינו. הוא תמיד היה תופס את הכדור הקטן ביד אחת וזורק בקלילות את זריקת הוו המפורסמת שלו. תוך כדי הקליעה הוא משחרר קריאה: "קאררררים….." וזה בדרך כלל היה נכנס. אבא שיחק עם המון קלאסה. אני לא יודע אם זה היה בגלל שפחד מאמא שלי שמא ניפצע, אבל הוא לא שיחק מעולם אגרסיבי בהגנה. אולי בגללו לא הייתי שומר גדול… לפחות לי יש את מי להאשים.

כשהתחלתי לצפות בNBA בערוץ המזרח התיכון(לא ידענו אף פעם מה משמעות האותיות METV) חשבתי לעצמי שאבא באמת קצת דומה לקארים עם המשקפיים הגדולות שלו. האמת שקליעת הוו של אבא היתה הרבה יותר טובה. אבא בכלל לא היה מחטיא. גם כשלא קלע זה היה בגלל שוויתר לנו. רק פעם אחת הוא העיז לנצח אותנו אבל אחרי שאחי בכה כמעט שבוע בלי להפסיק אבא הבין מה צריכה להיות תוצאת הסיום.

קארים. זריקה בדיוק כמו של אבא

***

למרות שאני נדבקתי בחיידק הכדורסל, הכדורגל היתה האהבה הגדולה שלו. אבא היה אוהד של נבחרת איטליה. פאולו רוסי היה הדמות החביבה עליו ונבחרת גרמניה, אז עוד מערב גרמניה, היתה השנואה עליו. רודי- יימח -שמו -וזיכרו- פלר היה האויב הציוני. המונדיאל שצפיתי בו עם אבא והיה זכור לי ביותר היה זה של 86.

מעבר לשערים היפים מראדונה היה האיש. הקוסם הזה עשה את הבלתי ייאמן ולקח קבוצה בינונית עד התואר. נכון שזה לא היה בדרכים כשרות למהדרין, ונכון שאבא תמיד טען שפלה הוא השחקן הגדול ביותר (אחרי מוט'לה שפיגלר) אבל הקטע המשעשע ביותר קרה אחרי שנכבשו שערים.

ההילוך החוזר היה מגיע אחרי שניות ארוכות מהשער בניגוד להיום, והיה מסומן באות R גדולה בצד המסך. אחרי גול היינו קופצים ושמחים. מיד לאחריו הגיע זמן ההפסקה הקצרה לשירותים או קפיצה למטבח לקחת מהעוגה החדשה שאמא הכינה.

אבל אבא החליט שהשידור החוזר הוא בעצם שער בזק נוסף.

"אסי בוא מהר!!!! הכניסו שער נוסף!!". הייתי רק בן 8 והאנגלית שלי לא היתה קיימת במיוחד. לקח לי זמן עד שהבנתי שלא יכול להיות שנכבש שער נוסף בזמן כל כך קצר ובשחזור מופלא של אותו שער שלפניו. עד שלא הקרינו מחדש את התוצאה של המשחק על המסך(בניגוד להיום, שהזמן והתוצאה מצויינים בפינת המסך) לא הצלחתי לשכנע אותו שהוא טועה.

הגדול מכולם, דייגו

***

כשהייתי בצבא היתה תקופה ששפטתי כדורסל. אבא היה מגיע לראות אותי שופט במשחקים רבים. הוא אף פעם לא ביקר את ההחלטות שלי במשחק. היה כיף גדול לבלות איתו בדרכים. פעם אחת הוא לקח אותי ואת דודי רומנו ברכב לאריאל לשפוט משחק של ליגה א'. רומנו, היום שופט בינ"ל, היה בתקופה ההיא שופט צעיר בתחילת דרכו שהשתחרר מהצבא.

בזמן הנסיעה  אבא שאל אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.

"אני אהיה שופט" הוא אמר.

"כן, אבל באיזה מקצוע אתה מתכוון לעבוד?" אבא לא הרפה.

"זה המקצוע שאני רוצה לעבוד בו" ענה רומנו.

"עזוב, שיפוט זה לא מקצוע" אבא אמר לו וניסה לשכנע אותו לעשות תואר בהוראה. כי זה מה שאבא שלי תמיד היה: מורה לחיים.

רומנו המשיך לקריירה בינ"ל, אני עברתי לאימון ולהוראה כי להיות מאמן זה לא ממש מקצוע(לפחות לפי אבא).

לפעמים היה אבא לוקח בתיק הג'יימס בונד הגדול שלו מבחנים לבדיקה. במשחק אחד ששפטתי בשכונת התקווה באולם בבית דני, היה היציע ריק לחלוטין מלבד 3 אנשים שישבו בקהל- אבא שלי ועוד שני אוהדים מקומיים.

לאחר כמה דקות הם התחילו לקרוא: "שופט מה זה? אתה לא רואה?"

עם הזמן נקראו גם כמה מילות גנאי.

במחצית ראיתי את אבא מתקרב אליהם, אחרי מספר מילים שהחליף איתם החלה המחצית השנייה. הקריאות פסקו לחלוטין עד לסיום המשחק. למרות שהמקומיות הפסידו.

"מה אמרת להם?" שאלתי אותו.

"אמרתי להם שאני משקיף מהאיגוד ובמידה והם לא מפסיקים אני סוגר את היציע לחודש. בגלל שהם ראו אותי מרחוק כשרשמתי ציונים בתנ"ך הם היו בטוחים שאני לא מבלף וממלא דוחות לאיגוד." כך הוא אמר והתחלנו לצחוק ביחד כמעט עד שהגענו הביתה.

אבא שלי השנה כבר בן 70, שתזכה לעוד 50 שנה לפחות של בריאות ספורט ונחת.

 

 

 

לפוסט הזה יש 79 תגובות

  3. מנחם לס

    11 אוג 2015 21:19:53

    אולי במיפגש הבא אפגוש את אביך? אנחנו הרי משפחה, לא לשכוח!
    (אני מנסה להרוג זמן עד היציאה לשדה התעופה ב-2 לפנות בוקר).

    לצערי גדלתי ללא אבא. אבי הביולוגי שאמי מחוסר ברירה היתה חייבת להוציא נגדו צוו ריחוק ממנה וממני היה שופט כדורגל בליגה הלאומית של אז. בפעם האחרונה שראיתיו הוא שפט משחק בין מכבי חיפה ובית"ר ת"א כשהייתי בן 12.5, וראיתיו ממרחק היציע.

    אולי הגנים של הספורט דבקו בי. אני מקווה ששום דבר אחר לא כי הוא אדם אלים, בעל רע ואב גרוע.

    1. asi

      11 אוג 2015 22:29:51

      מנחם בטיול הבא אעשה לך סיור במגרש הבלטות בבי"ס מעלות ואח"כ נתפלל מנחה באיצקוביץ'. נקנה גם עיתון לאישה בשקית שחורה בקיוסק שרק אני יודע איפה נמצא.

    2. גל אל-איי

      12 אוג 2015 00:08:28

      מל בזמן שאתה קילינג טיים בנתב"ג אולי תעבוד על פוסט גדול ומפורט יותר על חוויותיך בחודש האחרון והתרשמותך מהמולדת? יעניין את הגולשים בניכר וגם את הנייטיבז בארץ נראה לי…

  4. פאקו

    11 אוג 2015 21:23:09

    אחלה סיפור אסי, תודה על השיתןף. בריאות ואריכות ימים לאביך.
    ויש לי חבר דתי חרד, שאומר שהדבר היחיד שאפשר לעשות עם בני ברק זה לשטח אותה עם שופלים ולבנות מחדש.

    1. asi

      11 אוג 2015 22:31:11

      חחח…צודק לגמרי. בזמני העירייה פשטה את הרגל והוקמה ועדה קרואה. בגלל שלא היה כסף לפנות אשפה היו עושים מדורות מערימות אשפה ענקיות. ל"ג בעומר כל השנה…

  6. אלעד אייל

    11 אוג 2015 21:44:05

    אסי סיפור נהדר המון פרטים שמזכירים לי את ימי ילדותי – ימי חמישי בסלון עם מכבי והמשחקים במגרש השכונתי.

  9. צביקה

    11 אוג 2015 23:29:06

    אחלה סיפור אסי. המפגש הראשון שלי עם המשפחה של רעייתי הייתה בסלון במשחק של מכבי. זה היה ב 87 עם ג'מצי וברקוביץ. עונה שהסתיימה בהפסד בגמר למילנו למיטב זכרוני.

  11. IDO

    12 אוג 2015 04:58:34

    תודה אסי – בעיקר על הנכונות להיחשף. בשבילי כל המגזר החרדי הוא חור שחור שאני ממלא בשמועות ודעות קדומות. תודה לך שאתה מאיר ומחדש לי מהנסיון שלך.

    הלוואי שגם שאר הכותבים יהיו מוכנים ללכת את הצעד הנוסף כמוך.

  12. גיא

    12 אוג 2015 05:14:36

    הסל הראשון שלי היה טבעת מתכת שחוברה בדרך לא דרך ללוח עץ ישן ונתלתה על עמוד ברחבת קומת העמודים בבניין בו גרתי.
    כילד צעיר, בעיניי רוחי, הייתי וורת'י או ד"ר ג'יי כשהייתי "מטביע" לאותו סל מאולתר.

    יופי של סיפר כתבת, אסי.

  13. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    12 אוג 2015 06:18:10

    פוסט באווירה של אגדה (אפילו החלקים עם מכבי ! בעעע…)

    לעולם לא אשכח את אותו בוקר שישי קסום וחד פעמי, בו חילקתי דואר בסמטאותיה הצרות של בני ברק הבנויות גם הן מאבן ירושלמית מסותתת. יקום אחר. ניחוחות מתוקים של פופקורן מילאו כל רחוב ורחוב. גם חילוני גמור אם יפתח קצת את הראש והלב יוכל להרגיש במבוכים האלו בעולמות עליונים ומסתוריים אפילו אם הם אינם באמת קיימים. בגלל שזו הייתה הפעם היחידה שחילקתי שם, לא התמצאתי בשמות הרחובות הקרויים על שמם של צדיקים וקדושים והזדקקתי לעזרה שאותה קיבלתי באדיבות, ברצון טוב, ובסבר פנים יפות יותר מכל מקום אחר. ילדות חמודות בקוקיות ושמלות שבת חדלו לרגע קט ממשחקיהן החשובים, ושמחו להראות לזר המוזר היכן עומדת לה בגאון ישיבת פוניבז' (מההתרשמות שלי מאבקי השליטה שם לא מחלחלים לרחוב, אבל אולי אני תמים, או רוצה להיות תמים). ו "הפינגווינים" המבוגרים בהרבה פעמים עזבו את כל הכנותיהם לשבת, והתעקשו ללוות אותי ברגל למקום המיועד אף על פי שהודעתי להם שבאמת אין צורך. הגדיל לעשות בחור חמוד על כסא גלגלים שלא הרפה, וביקש ממני בתוקף לדחוף אותו בעגלה למעלה כדי שיוכל להראות לי את הכתובת המדויקת, הוא איים עלי ש "אני מונע ממנו לקיים מצווה לפני כניסת שבת". וככה טיפסנו לנו שנינו במעלה איזו גבעה, בחור חרדי נכה על כסא גלגלים במגבעת שחורה וטלית ומאחוריו דוחף נער חצי ערס חצי נווד בסנדלים לבוש טי שירט מיוזעת ומכנסיים קצרות. שנינו על רקע השקיעה של שישי וכניסתה של שבת כלה המכוסה בהינומה של אהבת חינם.

    1. גיא

      12 אוג 2015 07:07:11

      תגובה יפה, לפוסט יפה.

      אני מוכרח להודות שכבן אדם, אני רדוף דעות קדומות כלפי המגזר החרדי.
      את כל הדעות הקדומות שהיו לי כלפי הציבור הדתי לאומי, השלתי מעליי במהלך כמעט 2 עשורים שחודש בשנה מהם, הוקדש למילואים.
      (כשעדיין שרתתי במילואים, כמעט חצי מהפלוגה היו חובשי כיפה)

      בתגובה אחת אתה נותן לציבור החרדי יותר יחסי ציבור טובים ממה שנבחרי הציבור שלהם יהיו אי פעם מסוגלים לייצר.

      2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        12 אוג 2015 07:42:11

        הם לא קרובים להיות ציבור מושלם, אבל גם הציבור החילוני לא (חוליגנים בכביש, במגרשי הספורט, במועדונים וכ"ו) התגובה נועדה להראות שיש עם מי לדבר, גם אם לפעמים זה לא נראה כך.

        1. asi

          12 אוג 2015 08:07:44

          ערב שבת הוא היום היפה ביותר בבני ברק, ללא ספק. אני חייב לציין שאת הכינוי פינגווינים הייתי בטוח שהמציאו בבני ברק. ככה אנחנו(הדתיים לאומיים/ כיפות סרוגות) היינו קוראים להם. קטעים שאתה מכיר את זה.

  15. מוטה זוכמיר

    12 אוג 2015 07:09:34

    הסל הראשון שלי היה הרווח בין הדלת הפתוחה של חדרי מוחזקת ע"י מחזיק דלת לקיר שמאחורי הדלת.
    היה לי כדור ספוג צהוב בגודל כדור טניס.
    הייתי משחק אחד על אחד עם אחי.
    אתם לא מתארים לעצמכם איזה דאנקים הייתי דופק שם…

  16. אהרון שדה

    12 אוג 2015 07:37:04

    אסי יפה מאד תודה רבה.
    גם אני ניסיתי להיזכר לא פעם איפה הכל התחיל.
    אצלי כל האהבה לספורט החלה באמבטיה.
    וכך היה.
    נכנסתי לאמבטיה ושיחקתי ….ואז הייתי צריך לצאת אבל אצל אימא ז" ל אין לצאת ללא חפיפת ראש .
    אני כילד תמיד נרתעתי מכך והתנגדתי ואז גם נכנס לי שמפו לעיניים והייתי בהיסטריה .
    אבא ז"ל בכדי להרגיע אותי נתן לי לראות כדורגל .
    תחשבו מה זה עושה לילד בסוף עונת 82.
    טלויזיה צבעונית וחדשה לראות ולשמוע את הקולות מאנגליה ( אולי אפילו אנפילד ).
    אני אפילו לא זוכר מי היו הקבוצות ,מסופקני גם איך הסתיים. משחק.( כמדומני תיקו ).
    אבל האווירה הייתה מיוחדת ויוצאת דופן ומהרגע הזה התחלתי להתעניין בחוקים ומהר מאד למדתי להכיר הכל בכדורגל העולמי והמקומי ומשם לכדורסל ,טניס ואתלטיקה .

    כאן הכל התחיל ….אולם יש לי עוד זיכרון קדמון ממספר חודשים קודם לכן ….אז עוד הטלוויזיה שלנו הייתה שחור לבן.
    התקופה מלחמת לבנון הראשונה אם תרצו מונדיאל 82 הנפלא.
    יום אחד כמדומני יום ראשון …מגיע לאבא חבר וותיק …בדיוק בשעת המשחק ברזיל- איטליה .
    אבא אומר ברזיל ,החבר אומר איטליה.
    הם מתערבים על בקבוק יין משובח ( משפחת אבי הקימה את היקב הראשון או השני בירושלים ).
    החבר כמובן זכה.
    ואת המשחק ברזיל איטליה לא ראיתי אז….אבל בדיעבד ראיתי קטעים ממנו עשרות פעמים.
    ברזיל שיחקה שם כמו מלאך …ובכל זאת הפסידה.
    אני זוכר שהייתי צריך לחכות כמעט 4 שנים עד החוויה הגדולה ביותר שלי בכדורגל העולמי וזה מונדיאל 86 .
    כיף להיזכר .

  17. asi

    12 אוג 2015 08:09:47

    היה לי חבר שהיה עוצר ביציאה מבני ברק לכביש גהה, פעם היתה שם מסעדה- מאיר השתגע, ותמיד היה עוצר לטרמפיסטים החרדים. כשהיה פותח את החלון הם היו שואלים אותו לאן הוא מגיע הוא היה אומר להם: ללשכת הגיוס…

  18. Berch

    12 אוג 2015 08:37:54

    פוסט מקסים ויפיפה.
    1. תמיד מעניין אותי לבחון את אהדת הקבוצות בתוך המשפחה. יש משפחות שכולם אוהדים את אותה קבוצה, יש כאלו שבהן יש אחד שאוהד קבוצה שונה (הגדרה עצמית ?), יש משפחות שמתחלקות באהדה (מחנאות) ויש כאלו מפוזרות. לפי סוגי הקבוצות האהודות אפשר ללמוד הרבה על הדינמיקה במשפחה 🙂

    2. הייתי פעם אחת בבני ברק. זה היה בלילה ונסעתי לביתו של חבר מהתיכון (שאח"כ התגלגל להיות הדובר של עלה ירוק). אני לא זוכר הרבה דברים מלבד העובדה שהפתיעה אותי שישנם חילוניים החיים בלב בני ברק. שאלתיו על הנושא והוא אמר שלרוב זה בסדר אבל יש לו התנכלויות מדי פעם מאלו שלא מסכימים שיחיה את חייו לפי דרכו בשכונה שלהם. מעניין אם עדיין יש שם חילונים….
    הבוס הקודם שלי היה בחור מקסים מבני ברק ודרכו התוודעתי לכל נושא הסיבוכיות בבניה שם.
    עיר מרתקת, ללא ספק

      1. IDO

        12 אוג 2015 09:41:57

        שעזבתי ב 2003 היו דוסים (חרדים) ומסורתיים. הכיפות הסרוגות היו אז רק מתנחלים שבעייני זה כמו דוסים פוסט ציונים (ישוב השומרון וכאלו) אבל הם לא היו חלק מהדו שיח אלא שוליים .

        1. bobby

          12 אוג 2015 09:49:35

          מעניין איפה בדיוק גרת בארץ.
          אני אישית גדלתי ברעננה, שם, לפחות עד לפני 10 שנים, ״כיפות סרוגות״ היו ה״דתיים״ שבעיקר היית רואה, ודווקא חרדים כמעט ולא היו שם.
          כלומר – כיפות סרוגות זה משהו שאני אישית לפחות, אף פעם לא שייכתי דווקא למתיישבים ביהודה ושומרון.

          2. IDO

            12 אוג 2015 11:00:25

            זהו שבשנות ילדותי, כל מי שרצה הלך לבני עקיבא (לפחות בהרצליה) , זה היה מתחת לבית שלי, ולא כל הילדים אפילו חבשו כפה.

          3. bobby

            12 אוג 2015 11:28:15

            טוב האמת שזה ידוע שאם יש משהו שמבדיל את רעננה משאר שכנותניה באזור השרון, זה ריכוז יחסית גבוה של דתיים, רובם כפי שציינתי חובשי כיפות סרוגות.
            אם אני לא טועה מדובר על כמעט 40% מתושבי העיר.
            זה מסביר, בין היתר, למה ברחוב אחוזה שום דבר לא פתוח בשבת (בניגוד לסוקולוב בהרצליה ווייצמן בכפ״ס).

  20. נתי

    12 אוג 2015 09:04:50

    אסי,
    תודה על פוסט נהדר. אני כנראה בערך בן גילך, נער דתי גם כן, אבל ירושלמי…
    תחליף בפוסט את האבא שלך באחי הגדול וקיבלת תיאור של מחוזות ילדותי… מדהים וכיף גדול.
    אני ממש זוכר איך כשהייתי בערך בן 8-9, אחי הגדול כינס את אותי ואח נוסף שלי הגדול ממני בשנתיים, והסביר:
    מכבי זה טוב ויפה (לימים גם צמחה האהבה להפועל י-ם אבל זה סיפור אחר), אבל יש NBA, מה שרואים ב-3 דקות אחרונות של מבט ספורט…
    אז אני אסביר לכם וכל אחד יבחר את קבוצתו מכאן ולעולם:
    אני (כלומר אחי הגדול) אוהב את פילדלפיה, שם היה הד"ר ועכשיו זורח שם השמן המצחיק. אפשרויות נוספות, זה בוסטון עם הציפור והמסורת, לשיקגו יש את השחקן הטוב בעולם, ויש גם את דטרויט, עם רכז מעולם אחר. יש גם את השואו טיים מעמערב, אבל אותם כולנו שונאים.
    תיזהרו בבחירה כי אי אפשר לשנות.
    אחי לקח את הילדים הרעים ושמחתו לא איחרה לבוא. משהו פנימי צעק בי ללא היסוס, לארי הוא האיש, ומאז שבעתי שנות מרה רבות מאד עד לגאולה של השלישיה הגדולה…

  21. bobby

    12 אוג 2015 09:44:33

    וואו, רשמת ממש יפה! תודה רבה אסי. נשמע שאבא שלך הוא אדם מאוד מיוחד. כל הכבוד לו שהצליח להעביר לך אהבה בריאה לספורט!
    ובמיוחד אהבתי את הסיפור של ה״משקיף מטעם האיגוד״ 😉

  23. asi

    12 אוג 2015 10:46:18

    לעידו, אשתדל לא להאריך אבל בגדול האוכלוסייה הדתית בארץ מתחלקת לכמה זרמים מרכזיים:
    1. הדתיים החרדים- גם הם מחולקים להמון קבוצות – חסידים, ליטאים, חב"ד(שלא ממש מתנהגים כמוהם בדברים רבים) בגדול לבושים שחורים, עם גרביים מעל למכנסיים ועם כובע שחור או כובע חסידי(פרוות שועל). מצביעים אגודת ישראל לזרם האשכנזי וש"ס לזרם הספרדי.
    2. דתיים לאומיים/ מזרחי/ ציוניים/ כיפות סרוגות- כל השמות האלו בעצם מתכוונים לאותו הדבר. האמונה היא של תורה ועבודה(כמו בני עקיבא), הדתיים האלו כמובן משרתים בצבא וביחידות קרביות באחוז גבוה. הם ילמדו בישיבות תיכוניות המשלבות לימוד תורני עם לימודי "חול" הגשה לבגרות מלאה וכו'. בהמשך ילכו למכינות קדם צבאיות או ישיבות הסדר ויתגייסו לצבא למסלול מקוצר(שנה וחצי לערך) או שירות מלא. מזוהים עם מפלגת המפד"ל, כיום הבית היהודי. כמובן שיש רבים מהם המצביעים גם למפלגות אחרות כגון הליכוד(דני דנון הוא נציג ידוע) מפלגות ימין ומיעוט גם יצביע למפלגות מרכז ושמאל לפי נטיית ליבו.

    בבני ברק בתקופת ילדותי היה דווקא רוב דתי לאומי וראש העיר לראייה היה נציג המפד"ל. בהמשך היה גידול רב באוכלוסייה החרדית והדתיים לאומיים עזבו את העיר בהדרגה לאלקנה, פ"ת וגבעת שמואל. כיום מרבית האוכלוסייה היא חרדית אבל בפריפריה(גבול ר"ג ז'בוטינסקי) ניתן עוד למצוא תושבים שאינם חרדים. העיר סגורה לרכבים בשבת.

  24. captain beefheart

    12 אוג 2015 11:59:13

    מה יהיה אסי?

    לא מספיק אתה כותב כאן פוסטים מקצועיים על כדורסל עכשיו אתה בא לי גם עם טור אישי מופלא ומרגש?

    אשרי מי שזכה למערכת יחסים כזו עם הוריו.

    אשרי מי שזכה שבאתר שלו יהיו כותבים כאלה.

  25. צביקה

    12 אוג 2015 12:37:14

    קצת מדאיג לראות את הבורות העצומה אצל חלק מהאנשים הנחמדים והמדליקים והאינטילגנטיים שיש כאן (שלא לאמר בפירוש עידו…), בהקשר לעולם הדתי:
    מי שאחרי כל מה שאסי כותב, רק בגלל שהוזכרה בני ברק, החליט שהוא מרקע חרדי. מי שעזב את הארץ ב2003, שזה ממש לא כ"כ מזמן, ואצלו אין הבדל בין חרדים וכיפות סרוגות, וכיפות סרוגות זה רק מתנחלים. נראה כאילו יש לך יותר ידע על קבוצות אוכלוסיה שונות באוסטרליה שבא את גר טיפה יותר מעשור, ואילו על מה שקורה במקום שבו גדלת וחייתה טיפה יותר זמן, אין לך מושג כנראה מעבר למעגל מצומצם ביותר. היכן גדלת עידו? היכן שירתת בצבא? הציבור הדתי לאומי הוא קבוצת התייחסות משמעותית בציבוריות הישראלית כבר עשרות שנים, עוד לפחות מאז שקישון כתב עליהם מאמר מופתי במעריב ב1975 (http://www.nrg.co.il/online/11/ART/862/443.html).

    1. IDO

      12 אוג 2015 12:47:30

      אני מהרצליה וכולם היו לומדים ביחד באותם בתי ספר. אפילו אלו שהיו הולכים לבני עקיבא לא בהכרח הלכו עם כיפה. ככה שמבחינתו אסי והחברה ומבני עקיבא/ דתי לאומי זה לא ממש מגזר…

      וזה שאני לא מתבייש לשאול, זה רע?

      2. IDO

        12 אוג 2015 13:00:22

        ואת בני ברק אני מכיר ממש טוב מסוף שנות ה-90 (סחבק היה שליח) . ובני ברק בשנים האלו כבר היתה חרדית פינגווינית למהדרין.

  26. IDO

    12 אוג 2015 12:43:06

    אסי – תודה על הביהור, בפעמים האחרונות שאני מבקר יש לי הרגשה שיש הרבה יותר דתיים (או חובשי כיפות) משהיה.

    במושב של אמא שלי כולם עם כיפות והמושב שייך לש"ס (נהורה ליד אשקלין/ גת ) . בילדותי היו שמים כיפות רק לפני בית כנסת או ארוחת שבת. ולא ממש היה הבדל בין דתיים ציוניים/לאומיים/ בני עקיבא לשאר החילונים . באמת יש כזה שינוי או שזה רק בראש שלי?

    1. עומר

      12 אוג 2015 13:56:00

      יש שינוי משמעותי, אם זה לטובה או לרעה, לא אני אחליט. אבל השינוי ניכר בכך שאפילו בתנועת בני עקיבא כיום בהרבה ישובים דורשים הפרדה בין בנים ובנות, מה שפעם היה לא נתפס. ולכן גם האמריה שאמרת שכולם למדו יחדיו, בלי הבדלים, כבר לא מצליחה לתפוס

  27. צביקה

    12 אוג 2015 12:59:39

    לא רע בכלל אסי. זה מצויין שאתה שואל. אז תדע שיש והיה קיים גם בהרצליה יקום מקביל, שבו הדתיים לאומיים, היו הולכים לבית ספר ממלכתי-דתי, ולא לאותו בית ספר ממלכתי שאתה הלכת. נכון יש מסורתיים שלמדו בבית הספר הממלכתי ואחרי הצהריים הלכו לבני עקיבא יחד עם החברה מהממ"ד. אתה כנראה הכרת רק את אלו.
    היכן שירתת בצבא? כי בצבא הסרוגים נמצאים בכל היחידות הקרביות, והולכים תמיד עם כיפה…, וממש לא כמו שאתה תיארת את זה.
    זה לא שינוי, כי העולם הזה קיים כל הזמן. אני בן 51, ההורים שלי בגיל מנחם – ואנחנו מהציבור הדתי לאומי, שהולך עם כיפה סרוגה כל הזמן ולא רק לבית הכנסת, משרת בצבא בכל היחידות, נמצא בעולם האקדמי והכלכלי והתעסוקתי בכל מקום ובכל הרמות, וההבדל בינו לבין החילוניים מתבטא באמת בקיום המצוות, בשמירת שבת, בהליכה עם כיפה ועם ציצית (לפעמים בחוץ ולפעמים בפנים), בקביעת עיתים לתורה, וכל זה תוך כדי שילוב מלא בעולם הכללי, בלי הסתגרות כמו שמנסים לעשות החרדים.

  28. אנונימי

    12 אוג 2015 13:08:17

    אסי. תודה על הפוסט הנפלא.
    לגבי דעות קדומות.
    המחלה הזאת לא קשורה דוקא אל מול הציבור החרדי דתי אלא מול מגוון אוכלוסיות אבל עדיין מדהים אותי כחרדי לראות אנשים שפויים ואינטלגנטים כמותכם שמסתכלים עלינו החרדים בעין כל כך מוזרה ולא מכירים אותנו כלל בו בזמן שאני כחרדי מכיר אותכם לפנים ולפנים..
    אני כדוגמה בחור ישיבה לשעבר חרדי שמגדל את ילדי לאורח חיים חרדי אמנם שירתתי בצבא ( פחות מרובכם כנראה) אבל עדיין חיי מתנהלים כחרדי סטנדרטי. ועם כל זה אני וילדי חיים את העולם הספורטיבי כמוכם . אוהדי NBA וכדורגל ( אירופאי בעיקר ) והיום הודות לאינטרנט המופלא גם רואים בקלות את כל המשחקים ב NBA בליג פאס ועוד כהנה וכהנה וכך בעוד תחומים שנדמה לכם ש"שיכים לכם" לעומת זאת מעטים אם בכלל החילוניים שבקיאים ומתעניינים בנושאים ה"שייכים אלינו" הדתיים. וחבל כי נקודות ההשקה האלו היו יכולות לעזור הרבה בשיתוף ובקיום שלנו פה..

  31. amitlahev

    12 אוג 2015 15:03:27

    אסי, פוסט חזק !

    מזכיר לי אותי בהרבה מובנים:

    נולדתי בתחילת שנות ה- 80, כיפה סרוגה, שיחקתי המון בסל הביתי עם כדור ספוג תוך כדי שאני מקריין שלשה של ג'מצ'י ואם זה בחוץ מרסר לוקח ריבאונד ומטביע…או שאני מתקן בקליעת וו של קאררררריםםם…

    לגבי השיפוט – דודי רומנו הוא דוגמא לכך שעבודה קשה ויחסי אנוש טובים יכולים להוביל להצלחה גדולה. הוא בין השופטים הבודדים שמתפרנסים אך ורק משיפוט.

    לגבי חוויות השיפוט שלי – ארחיב בהזדמנות..

  32. asi

    12 אוג 2015 15:12:07

    לא הייתי בטוח שיאהב את זה, הוא קרא את זה עכשיו והיה מבודח מאוד. התפלא שזכרתי הרבה פרטים ואישר את הכל. הזכיר לי נשכחות, אולי אעלה סיפורים שלו בפעם אחרת…
    ניתן אחד, היו לנו בבני ברק חברים מסורתיים, ומכבי תמיד היו משחקים את חצי גמר הפיינל פור בשישי בערב. כלומר אף פעם לא ידענו את תוצאת הסיום והמאחרים לתפילה הקבועים היו באים עם תוצאות שלא ידענו עד כמה הן נכונות. פעם אחת סיפר אחד החברים שהוא שמע שמישהו הניח תפילין בזמן משחק חצי הגמר של מכבי כי חשב שזה יעזור להם לנצח…למי שעדיין לא הבין- הוא ה נ י ח ת פ י ל י ן בשבת בערב…

    1. MBK

      12 אוג 2015 15:54:09

      🙂

      כשהייתי בטירונות צמתי ב ט באב
      הרס"ר ראה שיותר מחצי מחלקה החליטה לצום עבר ושאל שאלות את אלו שנראו לו חשודים וסתם לא מגולחים
      מה פרשת השבוע ?
      והאם אתה מניח תפילין בשבת ?
      ובחול המועד פסח ?
      הוא הפיל את המתחזים כמו זבובים

      1. אלעד אייל

        12 אוג 2015 22:06:15

        אני מבין בבנקודה הזו החל הקשר בינך לבין מומי. חתול רחוב כמוהו תמיד ידע להוציא אותך ממלכודות זבובים 🙂

  33. חתוליו

    12 אוג 2015 19:55:07

    גם אני גדלתי ככיפה סרוגה אבל מהצד ה״פועל״ של ״הפועל המזרחי״ (כלומר קיבוץ דתי) ככה שאצלנו בקיבוץ היו סלים מפוזרים בכל מקום שאפשר- רחבות אופניים של בתי ילדים, על דפנות של מקלטים ואפילו באמצע אחת הדרכים הראשיות בקיבוץ, והכל כמובן מתוך תקווה שהמיקי ברקוביץ הבא יהיה סרוג ( ואם אפשר שיהיה במקביל גם קצין, דוקטור ורב אז בכלל יופי). צחוק הגורל שיצאתי חפ״ש אתאיסט שהתחיל את האקדמיה כמה פעמים אבל מעולם לא סיים אותה וכמובן שחקן כדורסל איום ונורא.
    הסלי פומפה האלה מוכרים לדעתי יותר ממיליון יחידות בשנה ואחראים לכמה מהשעות היותר יפות שלי עם אחי הגדול.
    פוסט מצוין אסי!

      1. חתוליו

        12 אוג 2015 21:02:26

        סל קטן מפלסטיק ( מגיע עם רשת! וכדור ספוג בגודל הנכון!!) עם שתי פומפות קטנות שמאפשרות לך לחבר אותו בקלות לחלונות ומשטחים חלקים אחרים. פשוט לשימוש, כיפי ונופל רק פעם בשלוש דקות.
        מי שממש נכנס לזה מוסיף קשת של שלוש על הרצפה עם ים מסקינג טייפ וגורם לאמא התקף לב.

  35. אלעד אייל

    12 אוג 2015 21:46:56

    עכשיו אני נזכר שכשהייתי בישיבה תיכונית בכיתה ט', היו לנו פתחי מזגן מרכזי מעל דלת הכניסה משהו בגודל של 10 על 20 ס"מ. אוויר לא כל כך יצא משם בעיקר אבק, אבל זה שימש אותנו היטב לטורניר הכדורסל ששיחקנו בערבים במקום ללמוד למבחנים.
    אהרון שדה ארגן את סדר המשחקים, וכל שחקן קיבל 10 זריקות. מי שקלה יותר קיבל שתי נקודות. אחרי שני סיבובים של עונה רגילה, עלו שמונת הראשונים לפלייאוף 1=8, 2=7 וכו', ומשם פיינל פור וגמר. המשחק הזה עורר המון ענין וחלקנו לקח אותו מאד ברצינות. אני אישית פתחתי עונה עם סיבוב ראשון מזעזע ללא ניצחון, אבל סיבוב שני מושלם העלה אותי למקום שביעי, ומשם לגמר שבו הפסדתי ,אז זה הזכיר לי את מכבי ת"א של עונת 1987.

    באותן שנים גם לא היה עדיין אינטרנט, והדרך היחידה להתעדכן בחדשות הספורט הייתה לחכות לחדשות של 12 בלילה או להתאפק לעיתון של מחר. כשזה היה קשור לאן בי איי היינו מתעדכנים בהפסדים של הניקס למייקל הגדול. את העיתון ההינו קונים בתורנות כל יום חבר אחר, שומרים רק את מדור הספורט ומעבירים אותו מיד ליד בהפסקות. אסי עוררת שדים מריבצם. 🙂

  37. עגל

    12 אוג 2015 22:08:10

    פוסט מצוין אסי, תודה רבה. אתה צועד בדרכו של מנחם עם היכולת לתאר סיפור ספורט עם כל האוירה המיוחדת שמסביב לו.

  38. ינון

    12 אוג 2015 23:20:20

    אחלה פוסט.
    מה שכתבת על אבא שלך וההילוכים החוזרים מזכיר לי שאבא שלי מסוגל גם היום כשהוא רואה משחקים של מכבי מהעבר להתעצבן על החטאות של זריקות, כולל במשחקים שהוא זוכר שמכבי ניצחה.

  39. דורון האסטבן

    13 אוג 2015 00:02:39

    מעניין מצחיק(הגול בהילוך החוזר ענק) ונהדר.
    יש לך אבא מקסים וג'נטלמן אמיתי.
    אוהבים מאד כתיבתך אסי,
    יש אחלה תגובות כאן
    תבורכו כולל אבא
    🙂

  40. מוטה זוכמיר

    13 אוג 2015 00:10:29

    שווה בדיקה העניין של דתיים עם כדורסל.
    זוכר כשלמדתי במכינה בגבעת שמואל המנהל האגדי לוינגר היה אומר שאם מצטרף תלמיד באמצע השנה מספיק שידע כדורסל וההשתלבות הטובה שלו מובטחת.

  42. A.h

    14 אוג 2015 15:12:20

    חזק ביותר. פשוט תענוג צרוף.
    אבי ז"ל היה מקלל בטונסית עתיקה את הגויים נגד מכבי ותמיד זה עבד!!!
    אצלנו אומרים יחסרה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט