תרבות יום א' (1) דו-קרב / גיא רוזן.

על מנת לשרוד את הכבשן שאנו נוהגים לכנות "קיץ ישראלי" יש לנסות למצוא פתרונות מסוגים שונים:
יש הנוהגים ללכת לים, יש מי שבוחרים לבלות בקניון. החכמים (והאמידים…) ביננו בוחרים לברוח לארצות הקור.
אני? אני הולך לקולנוע.
אז היום סרטי האקשן של הקיץ פוגשים את ה-NBA ב-5 הדו-קרב הגדולים של הקולנוע
בליווי כוכבי ה-NBA.

מקום 5.
בלונדי נגד איינג'ל אייס נגד טוקו (הטוב, הרע והמכוער, 1966)
שנות ה-60. פרס אחד לקחת. 3 אקדוחנים. ומאבק מרתק שבסופו תמיד, אבל תמיד קלינט איסטווד מנצח.
אז ברור שבלונדי זה ביל ראסל (תמיד מנצח), איינג'ל אייס זה אלג'ין ביילור (הרע. לייקרס…) וטוקו זה ווילט צ'מברלין (השחקן הכי מוכשר שנבחר לגלם את הדמות המפסידה)
"הטוב, הרע והמכוער" הוא אולי סרטו המפורסם ביותר של הבאמי הענק סרג'יו ליאונה.
סצנת הסטנד-אוף היא אחת אחת סצנות הסטנד-אוף המפורסמות והחשובות בתודות הקולנוע.
שלושת האנטי-גיבורים מתכנסים בבית קברות במדבר על מנת לקבוע מי יזכה בזהב.
המתח נבנה ע"י תצלומי קלוז אפ שמדגישים כל עווית פנים, כל מבט שחולף בין היריבים. עבודת הצילום הנהדרת ביחד עם פס קול גאוני של אניו מוריקונה, יוצרים יחדיו את אחת הסצנות הזכורות בתולדות הקולנוע, ואת המקום החמישי בדרוג.

מקום 4.
המלך ארתור נגד האביר השחור (מונטי פייתון והגביע, 1975)
שאקיל אוניל נגד אלן אייברסון. לא כוחות, אבל אל תספרו את זה לאייברסון שתמיד היה בטוח שביכולתו לנצח.
יש דמות קולנועית שחיה בהכחשה יותר מהאביר השחור?
העימות בין המלך ארתור לבין האביר השחור לקח את רעיון הדו-קרב למחוזות האבסורד.
התסריט המבריק של גרהאם, צ'פמן וקליז מפגיש לראשונה את הדו-קרב הקולנועי ואת הנונסנס,
ומשאיר אותנו עם פנינה קולנועית ועם המקום הרביעי בדרוג.

מקום 3.
לוק סקייווקר נגד דארת' וויידר (האימפריה מכה שנית, 1980)
מייקל ג'ורדן נגד אייזה והפיסטונס.
אימפריה רעה – הבד בויס, יש. מכה שנית – הרפיט של דטרויט, יש.
לוק שסובל פגיעה קשה לאגו, כזו שרק בונה אותו לקראת הנצחון – מייקל ג'ורדן, יש.
הקבלה מושלמת!
הסרט, שנבחר ב-2010 להיות חלק מספריית הקונגרס בשל "חשיבות תרבותית, היסטורית ואסטטית" הוא אבן דרך בתולדות המדע הבדיוני הקולנועי.
2 פרטי מידע מעניינים על הסרט:
דארת' וויידר דורג שלישי ברשימת הנבלים הגדולים של מכון הקולנוע האמריקאי.
בסצנת הקרב וויידר אומר: " no! I am your father" ולא: "luke, I am your father"

מקום 2.
טאנג לונג נגד קולט (שאגת הדרקון, 1972)
הכי ברור שיש. מג'יק נגד בירד.
לצערו של בירד הוא זכה במפסיד (מה לעשות שגם צ'אק נוריס ג'ינג'י…)
פשוט 5 האליפויות של מג'יק מנצחות את 3 האליפויות של בירד
(אבל גם בסרט, הקרב בין ברוס לי לצ'אק נוריס צמוד)
יש גם התאמה נהדרת בין מי שהפך את אומנויות הלחימה לשואו-טיים קולנועי לבין מי שהביא את השואו-טיים ל-NBA.
משעשע לראות איך 2 היריבים בסרט נותנים אחד לשני זמן ראוי להתחמם לפני הקרב,
והקטע שבו ברוס לי תולש את שערות החזה של צ'אק נוריס – פרייסלס…

והמקום הראשון הולך ל-
ביאטריקס קידו (הכלה) נגד אלי דרייבר (קיל ביל חלק 2, 2004)
סרטי קיל ביל מלאים בכמה מסצנות הקרב הגדולות של הקולנוע.
אבל קרב שקול שמסתיים בצורה כל כך אכזרית יש רק אחד –
הכלה נגד אלי דרייבר.
ההקבלה ל-NBA היא הפיינלס של 2013.
מיאמי היט נגד סן אנטוניו ספרס.
קרב צמוד, יש. סיום מותח, יש. תפנית מפתיעה בעלילה, יש.
(את המקבילה הקולנועית של השלשה של ריי אלן צריך לראות בסרטון. לא אספר מה קורה שם, אבל זה ענק!)

לפוסט הזה יש 43 תגובות

  2. אשך טמיר המקורי

    9 אוג 2015 20:49:32

    סחתיין על ההשקעה ועל המקוריות.

    גמר 2004. לייקרס מופיעים עם שלל כוכביהם – קובי, שאק, פייטון, מלון… וצוות מסייע נהדר כמו הוראס גרנט, ביירון ראסל, ריק פוקס ודרק פישר.
    עושים המון רושם, רוח וצלצולים ומולם מופיעה דטרויט הצנועה, שמתהדרת בשחקנים אפורים ויעילים ובהגנה חזקה בלי שום fancy stuff.

    זה נגמר בערך ככה:
    https://www.youtube.com/watch?v=7YyBtMxZgQs

    1. גל אל-איי

      9 אוג 2015 22:38:06

      אשך, לפי מיטב זכרוני (למרות שזה כבר כמעט 20 שנה בדיעבד) הלייקרס גמרו את הסידרה עם פייטון ומלון על הספסל, פצועים וחבולים. אם כולם היו כשירים ברור שהפיסטונס הצנועים היו ממשיכים להישאר כאלה בלי תואר.

  4. מתן גילור

    9 אוג 2015 21:00:43

    הואיל וזו אחת הסצנות הקולנועיות האהובות אלי, קשה לי מאד שאתה קופץ ישר אליה.
    הקטע שטוקו רץ וכל בית העלמין נחשף בפניו עם המנגינה המופלאה שמטאליקה פותחת איתה את הופעותיה ולאחר מכן הקטע של "יש 2 סוגי אנשים, אלה שיש להם אקדח ואלה שחופרים." ומיד לאחר מכן "2 חופרים מהר יותר מ-1" – כל אלה הכרחיים לפני סצנת התלת קרב. לקפוץ ישר לזה, זה (סליחה על הביטוי) שפיכה מוקדמת.

      1. גיא

        9 אוג 2015 21:14:11

        הסרט מלא בסצינות נפלאות. אבל המיוחד בסצנת הדו-קרב (תלת-קרב?) הוא שבמשך 5 דקות (נצח במונחי קולנוע) המתח נבנה רק ע"י המוסיקה הנפלאה של מוריקונה ותצלומי התקריב בבימויו של ליאונה.
        אין צורך במילים.
        ליאונה מעביר שיעור נפלא בקולנוע,
        הסצנה הזאת מצוטטת, ומשמשת השראה, לעשרות סרטים.

  5. אשך טמיר המקורי

    9 אוג 2015 21:06:32

    2014. ס"א מגיעים זועמים ותאווי נקם על מה שנעשה להם בשנה שעברה. הקילר אינסטינקט שהיה להם פעם ושאבד בעונה הקודמת חוזר ובגדול.
    מוכנים לנקום בלברון וחבורתו.

    הם יורים את הירייה הראשונה ופוגעים. (1-0)

    לפתע נתקלים במעצור (1-1); האם ייתכן שהנקמה לא תושלם ושכל זה היה לשווא?
    אבל לא… הצופים נושמים לרווחה (מלבד מנחם ורועי שהולכים לשירותים להקיא) – לברון וחבורתו המעודדים מנסים להשיב אש אבל זה מהר מאוד הופך לטבח.

    https://www.youtube.com/watch?v=0B5lFuTUhso

    1. גיא

      9 אוג 2015 21:17:39

      לברון ודטרויט מוציאים ממך את המיטב.
      + גדול ל-2 הקטעים.

      לברון זה ליטל ביל, דנקן זה קלינט המזדקן (כמה מתאים)
      אבל מי זה אינגליש בוב?

  12. דורון האסטבן

    9 אוג 2015 23:15:00

    ענק אדיר, יופי גיא,
    גרמת להרבה חיוכים וצחוקים,
    אך איזה ענק הטוב הרע והמכוער(שחקן יהודי שמשחק נפלא את
    תאוו הבצע בין תאבי בצע נוספים.
    מונטי פייטון ענק, קיל ביל חתיכת קרב, כל הקרבות נהדרים.
    תודה רבה על התענוג גיא ועל התגובות
    תצליחו תמיד.

    1. גיא

      10 אוג 2015 08:20:20

      תודה.

      מקום 2 ברשימת בנבלים:
      נורמן בייטס בגילומו של אנטוני פרקינס
      בסרט "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק.

      ובמקום הראשון,
      (ובדיעבד, בטוח תגידי לעצמך "הייתי צריכה לדעת!")
      חניבל לקטר בגילומו המופתי של זוכה פרס האוסקר אנטוני הופקינס
      בסרט "שתיקת הכבשים".

      שתיקת הכבשים הוא אחד מהסרטים הבודדים לזכות ב-5 פרסי האוסקר החשובים: סרט, במאי (ג'ונתן דמי), שחקן (הופקינס),
      שחקנית (ג'ודי פוסטר), ותסריט מעובד (על פי הספר "שתיקת הכבשים" של תומאס האריס)

    1. גיא

      10 אוג 2015 09:24:12

      מעלליהם של וויט ארפ ודוק הולידיי מונצחים ביותר מ-20 סרטים.
      נראה לי ששבוע הבא נכין פוסט רק עם ווסטרנים ו- NBA .

    2. גיא

      10 אוג 2015 09:27:38

      אבל קירק דאגלס וברט לנקסטר בהפרש הכי מוצלחים
      (אני מנחש שהתכוונת אליהם, ולא לגרסאות החיוורות של קורט ראסל וקווין קוסטנר)

  21. נתי

    10 אוג 2015 10:18:23

    נחמד מאד, תודה…
    קצת קטנוני, אבל ממך מצפים ליותר, אז בכל זאת:
    בפסקה הראשונה נא לתקן לאמידים (במקום עמידים)

    1. גיא

      10 אוג 2015 10:58:05

      בכלל לא קטנוני. טעות, מתקנים.

      האמת היא שאני מופתע שאין לי הרבה יותר טעויות כתיב
      (או אולי יש, אבל יש פחות מתקנים…)
      גילוי נאות, כמישהו שסובל מדיסגרפיה
      (לצערי, הורשתי אותה גם ל-2 ילדי)
      טעויות כתיב הן שכיחות.
      כך שמי ששם לב לטעות שכזו, יותר ממוזמן לציינה, כך שאוכל לתקן.
      תודה.

  22. עגל

    10 אוג 2015 19:38:15

    רק עכשיו נזכרתי לתקן טעות ענקית שלך גיא – מייקל ג'ורדן הוא לא לוק סקייווקר אלא הקיסר פלפטין. מלכם של כוחות השחור ומאסטר של הצד האפל

  23. עומר

    11 אוג 2015 15:12:04

    אחלה פוסט. אהבתי מאוד את החיבור בין האימפריה מכה שנית ל"בד בויז" שבהחלט היו סוג של אימפריה רעה 🙂

    אגב אם מסתכלים רק על אקשן, ולא על כל הסיפור אז יש קרבות טובים בהרבה.
    האם ראית מעט מסרטי האקשן האסייאתים מהשנים האחרונות?
    ממליץ מאוד על
    The Raid, שני הסרטים, שיש בהם קרבות מדהימים.
    https://www.youtube.com/watch?v=SHt6sYe9w9M

    והסרטים של דוני ין. העלילה לא משהו אבל גם שם הקרבות מרשימים ביותר, אולי הטובים שראיתי:
    https://www.youtube.com/watch?v=_H-3NKj8yO8

    1. גיא

      11 אוג 2015 20:05:31

      יופי של תוספות.
      the raid יצר ז'אנר חדש של סרטי "קןנג פו",
      ודוני ין – המיוחד אצלו (כולל הקטע המצורף) זה שהרבה מהקטעי הלחימה הם ללא כריאוגרפיה, הכל בלייב, ללא הכנה מוקדמת.

      הפעם הפוסט לא היה ממוקד. הפוסט הבא יהיה מערבונים, אחריו יוקדש לקונג פו ונגזרותיו
      (כולל הקרב של דוני ין ב-"גיבור" המופתי)

      1. עומר

        12 אוג 2015 12:58:18

        וואו שמח לראות את הידע הרחב שלך, חשבתי שזה לא כל כך מוכר פה 🙂

        מסכים לגבי דוני ין, הקרבות שלו נראים מאוד אמיתיים, והם בין הטובים שראיתי בסרטים, הסיבה לכך היא גם שהרבה מקרבות הם אלתורים באמת, וגם כי הוא החליט ללכת על סגנון יותר פרקטי של קונג-פו שנראה הרבה יותר "אכזרי"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט