"GIRLS' POWER" – אתלטיות פורצות דרך / אלעד אייל

גירל פאוור – אתלטיות פורצות דרך

שלוש נשים שכל אחת מהן מהווה מודל בדרכה להצלחה ולפריצת דרך.

1. "בייב" (מילדרד) דידריקס

אם יש מישהי שראויה באמת לכינוי סופר וומן, הרי זו בייב דידריקסון. בייב הייתה הספורטאית הכי מגוונת בעולם. היא הייתה אתלטית מצטיינת, שיחקה כדורסל, כדוריד, כדורעף, בייסבול, חבטה במחבט טניס…(נשימה עמוקה) השתתפה בתחרויות החלקה, שחייה, אופניים, קפיצות למים, אגרוף אבל מעל הכול הייתה שחקנית גולף אדירה. אבל כדי לעשות קצת סדר נתחיל מההתחלה.

דידריקסון נולדה בינואר 1911 בבומונט שבמזרח טקסס להורים ממוצא נורווגי, וכבר מגיל צעיר היה ברור שמדובר בכישרון נדיר בכל תחום שבו עסקה, והיא התפרשה על המון תחומים (תפירה, שירה וריקוד), אבל האהבה הגדולה שלה היה הספורט. אגב את הכינוי בייב ע"ש בייב רות' היא קיבלה אחרי שחבטה חמישה הום ראנס במשחק בייסבול. בייב הצטיינה גם בכדורסל וזכתה בתואר 'אול אמריקן' בנבחרת התיכון בה שיחקה.

 

(בייב דידריקס – אתלטית רב גוונית מדהימה; לא היתה שנייה לה עד היום)

אבל הפריצה הגדולה של דידריקסון הייתה בתחום האתלטיקה הקלה. במבחנים האמריקאים לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1932, ניצחה דידריקסון בלא פחות משישה ענפים מתוך שמונה בהם השתתפה וכל זאת תוך שלוש שעות, כשהיא קובעת שיאי עולם בשלושת המקצועות בהם השתתפה במשחקים האולימפיים!

במשחקים עצמם בייב השתתפה בשלושה מקצועות שונים מאד זה מזה, שנותנים ביטוי ליכולות המגוונות שהתברכה בהן. היא ניצחה בתחרות 80 מטרים משוכות (בוטל והוחלף ב-100 משוכות), כשהיא שוברת את שיא העולם ומעמידה אותו על 11.7 שניות. בזריקת כידון זכתה במדליית זהב נוספת , ובקפיצה לגובה זכתה בכסף בלבד, למרות שקבעה תוצאה זהה למנצחת 1.65 (שיא עולם) כשהשופטים קבעו שסגנונה (העבירה תחילה את הראש) אינו עפ"י התקנון לצערה של בייב הוגבלה השתתפות הנשים במשחקים למקסימום שלושה מקצועות, כשללא ספק נמנעה מבייב אפשרות בטוחה לזכייה במדליות נוספות. בייב דידריקסון נפסלה שנה לאחר האולימפיאדה מהשתתפות נוספת במשחקים, כשהופיעה בפרסומת מסחרית האסורה עפ"י התקנון לספורטאים חובבים. בייב לא הייתה אחת שתשב בבית ותחל בקריירת סריגה, והיא החלה בקריירה חדשה הפעם בגולף. עד מהרה הפכה לגולפאית מצטיינת ועם השנים הפכה לשחקנית הטובה בעולם, ובהמשך הייתה ממקימות ליגת הגולף המקצוענית לנשים.

 

בשיא הצלחתה ב-1953 אובחנה כחולה בסרטן המעי הגס, ולמרות ניתוח להסרת הגידול התפשט הסרטן לבלוטות הלימפה שלה. למרות מחלתה היא המשיכה להתחרות ואף זכתה באליפות ארה"ב הפתוחה, אך בהמשך נאלצה לפרוש עקב החמרה במצבה, ובגיל ארבעים וחמש ב-27/9/56 מוקדם מדי לכל הדעות היא עצמה את עיניה לנצח.

בייב דידריקסון נבחרה חמש פעמים לספורטאית השנה בעולם ע"י סוכנות AP שגם בחרה בה לספורטאית המצטיינת של המאה העשרים. במגזין 'ספורטס אילוסטרייטד' היא נבחרה למקום השני בדירוג ספורטאיות המאה אחרי ג'קי ג'ויינר קרסי שעוד נעסוק בה. בייב דידריקסון הייתה פורצת דרך בכל מובן, והיא מסמלת את האהבה לספורט הטהור והנקי ללא סמים וללא הכסף הגדול וההתמסחרות של היום, ואת הרצון להתחרות בכל מקצוע אפשרי ולהיות הטובה ביותר, ותיזכר כאחת הגדולות בכל הזמנים.

2. פאני בלנקרס קואן

פאני שכונתה "עקרת הבית המעופפת" הייתה עוד אחת מאותן ספורטאיות נדירות שהיה להן את מגע הקסם, והכישרון הנדיר להצלחה כמעט בכל מקצוע. פאני נולדה באפריל 1918 בעיירה קטנה בהולנד, וכבר מגיל צעיר בדומה לבייב דידריקסון הצטיינה בענפי ספורט רבים. מאמן שחיה הפנה אותה לאתלטיקה, כי בנבחרת השחייה ההולנדית היו שחייניות מצטיינות וצפיפות רבה בצמרת. בשנת 1935 בגיל 17 הפכה לאלופת הולנד בריצת 800 מטרים שלא היה אז מקצוע אולימפי בטענה שהוא תובעני מדי עבור נשים. שנה מאוחר יותר בגיל 18 השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים, וזכתה לקבל חתימה מג'סי אוונס שהיה עבורה מודל לחיקוי.

בסוף שנות ה-30 היא כבר שלטה בכמה ענפים, ואף קבעה שיא עולם ראשון בריצת 100 יארד, אבל בדיוק אז כשהיא נמצאת על סף הפריצה הגדולה שלה, פרצה מלחמת העולם השנייה שבעטיה בוטלו שתי אולימפיאדות שמנעו מפאני זכייה במדליות רבות. ב1940- בשיא המלחמה ואחרי הכיבוש הנאצי של מערב אירופה, היא התחתנה עם מאמנה יאן בלנקרס וכעבור כשנה ילדה את בנה הראשון. במהלך המלחמה היא קבעה 5 שיאי עולם בין השאר בריצת משוכות, קפיצה לגובה ולרוחק ובריצות שליחים, כשבריצת 200 מטר היא וחברותיה שיפרו את השיא שהיה שייך לנבחרת גרמניה, ובהתרסה כלפי הכיבוש הן לבשו סמלים לאומיים על מדיהן במהלך הריצה.

לאחר המלחמה היה מחסור גדול במזון דבר שפגע בין השאר באימונים סדירים עבור פאני. גם לידת בתה השנייה כשישה שבועות לפני אליפות אירופה בשנת 1946 העמידו בספק את השתתפותה, ואכן ביום הראשון של האליפות היא נכשלה ב-100 מטר ובקפיצה לגובה, אך למחרת התאוששה וזכתה בשתי מדליות זהב בשליחים ובמשוכות.

אך רגעי השיא של עקרת הבית היו שנתיים מאוחר יותר במשחקים האולימפיים הראשונים לאחר המלחמה בלונדון 1938 כשהפכה לכוכבת המשחקים עם זכייה בארבע מדליות זהב ב-100, 200 80 משוכות ו-4×100 שליחות כשהיא קובעת שלושה שיאים אולימפיים. אגב גם במקרה של פאני כמו אצל בייב נמנעה ממנה האפשרות למדליות נוספות (הייתה שיאנית עולם בקפיצה לגובה ולמרחק) עקב ההגבלה על מספר המקצועות.

היא זכתה בעוד שלוש מדליות זהב ומדליית כסף באליפות אירופה לפני שפרשה. פאני שברה במהלך הקריירה שלה 12 שיאי עולם, שחלקם החזיקו מעמד שנים רבות, והייתה פורצת דרך כשחזרה להתחרות גם לאחר שילדה את ילדיה, ולמרות ההפסקה הארוכה בשל מלחמת העולם והקושי להתחרות באופן סדיר. בשנת 1999 היא נבחרה לאתלטית הגדולה של המאה ה-20 ע"י התאחדות האתלטיקה העולמית, בשנת 2004 ' עקרת הבית המעופפת נפטרה בשיבה טובה כשהיא משאירה אחריה מורשת עשירה ומפוארת.

3. ג'קי ג'ויינר קרסי

 

ג'קי לעומת קודמותיה כבר שייכת לעידן המודרני ונחשבת בעיני רבים לאתלטית הגדולה בכל הזמנים בעיקר בשל הגיוון הגדול שלה והשיא שלה בקרב 7 שמחזיק מעמד כבר 27 שנים. ג'קי נולדה בשנת  1962 באילינוי והושפעה רבות  מסדרת טלויזיה על בייב דידריקסון והיכולות המגוונות שהפגינה. ג'קי למדה באוניברסיטת UCLA שם שיחקה כדורסל והתחרתה באתלטיקה כמו מושא הערצתה דידריקסון. הפריצה הגדולה שלה הייתה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 כשזכתה במדליית כסף בקרב 7 בפער של חמש נקודות בלבד מהמנצחת האוסטרלית. בשנת 86 שברה ג'קי את שיא העולם בקרב 7 והעמידה אותו 7148 נקודות תוצאה שגם היום אף אחת לא מתקרבת אליה. באליפות העולם בשנת 87 זכתה קרסי בשתי מדליות זהב בקרב 7 (7128)  נקודות ובקפיצה לרוחק.

 

שיא הקריירה שלה היה במשחקים בסיאול שאליהם הגיעה כאלופת עולם ושיאנית עולם בקרב 7 וברוחק, ואף זכתה בשני המקצועות בזהב כשהיא שוברת את שיא העולם שלה בקרב 7 ומעמידה אותו על 7291 נקודות שיא שמחזיק מעמד עד היום. בקפיצה לרוחק היא קבעה שיא אולימפי חדש 7.40 כשהיא מקדימה את יריבתה הגדולה הייקה דרקסלר הגרמניה המצוינת שהייתה שותפתה לשיא העולם. שגם הוא תוצאה שמעטות מאד מגרדות אותו עד היום. שיאה האישי בקפיצה לרוחק 7.49 שווה מדליית זהב בטוחה היום. גם השיאים שלה ב100 משוכות ו-200 שווה גם כיום גמר אישי, ונותנים אינדיקציה לאיכות ההישגים שלה.

ג'קי הוסיפה עוד מדליות אולימפיות ועולמיות בשנים הבאות סה"כ, ונשארה בצמרת העולמית במשך 12 שנים. היא גם נבחרה לאתלטית הגדולה של המאה העשרים במגזין 'ספורטס אילוסטרייטד'. במהלך השנים הקימה קרנות לתמיכה בקהילה ובאתלטים צעירים והפכה לאחת מפורצות הדרך לספורטאיות אפרו אמריקאיות ואחת הגדולות בכל הזמנים.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. אלעד, נהניתי מאוד לקרוא!
    נפלה טעות קטנה בהקלדה, בקטע על פאני בלנקרס קאן. המשחקים בלונדון נערכו כמובן ב-48.

  2. פוסט מעולה
    מתבייש להודות שלא הכרתי את פאני בלנקרס קואן
    פוסטים נהדרים
    ראיתי סרט שעוסק בפרשה של בן ג'ונסון לאחרונה ועל היריבות עם לואיס
    להוציא יוסיאן בולט האתלטיקה כבר לא מרגשת כמו פעם

  3. פוסט מהנה מאוד, תודה על כל הפרוייקט המעולה.
    מודה שלא הכרתי את שתי האתלטיות הוותיקות.
    מדהים שהתוצאות של ג׳קי ג׳וינר קרסי עד היום לא נשברו, כבר 30 שנה אחרי. יש סימני שאלה סביב החוקיות שלהם? אחרי הכל, התקופה הזו לא זכורה כאחת הנקיות בהיסטוריה.

  4. תודה לכולם
    שגיא עד כמה שזכור לי לא עלו חשדות כלפי קרסי בנודע להישגים שלה. צריך גם לזכור שהעליה שלה לצמרת הייתה מדורגת והגיונית, ולא עליה מטאורית כמו גיסתה המנוחה למשל – פלורנס גריפית ג'ויינר שגם פרשה מיד לאחר שיא הקריירה ובדיוק כשהחלו בדיקות הסמים המקיפות. מצד שני אתה צודק שזו הייתה תקופה בה במזרח אירופה במיוחד היה שימוש מסיבי בחומרים משפרי ביצועים מסוגים שונים.

    בכל מקרה אני מסכים עם מידן שהענף נמצא בשפל גם בגלל היעדר כוכבים גדולים, וגם בגלל תחושה של מיצוי מסוים של היכולות והשיאים בענפים רבים ובמיוחד אצל הנשים שם שיאים רבים אינם ברי שבירה מה שמוריד מיד מחשיבות והענין בהם.

    אולי הפתרון נמצא ברעיון שהציע ידידנו אהרון שדה להכניס ענפים חדשים כמו ריצת 150 או 300 מטרים, ובכך להכניס זריקת מרץ וענין מחודש, וגם אתלטים חדשים עם יכולות נוספות.

    1. לדעתי ענפים חדשים לניעשו את ההבדל. שלושה דברים יחזירו את העניין בענפים השונים:
      א. יריבות בין שני אתלטים לאורך זמן, רצוי עם טינה ושנאה ברמה הכאישית או לפחות הציבורית.
      ב. תוצאות.
      ג. אתלטים מובילים צבעוניים. אם היו משכפלים את האישיות של בולט לאתלטים במקצועות אחרים הם היו יוצרים עניין רב. כמובן שוא שיאן עולם במקצה הכי נחשב באתלטיקה אבל הרבה מהדבר הגדול שנקרא יוסיין בולט נובע מהאישיות הצבעונית שלו, הקלילות, השואו, הבטחון. כמובן שזה לא מזיק להיות אלוף אולימפי ושיאן עולמי ב100 ו-200 ושליחים אבל אם במקומו היה איזה טים מונטגומרי או איזו דבות אפורה ויבשה האגדה לא היתה כל כך גדולה.

      1. לגבי אופציות 1 ו-3 אין להתאחדות האתלטיקה יכולת אמיתית להשפיע. היכולת שלה להשפיע היא ביצירת ענפים חדשים שיכולים להזרים דם חדש, וענין מחודש לענף. בעיה קשה נוספת היא המלחמה באימרוץ הורס את הענף וכבר לא ידוע מי השיג את השיא בדרכים כשרות ומי לא. נראה שיש השתקה גדולה בנושא הזה, ויש לי הרגשה שיום אחד הכל יתפוצץ כפי שקרה בטור דה פראנס. בכל אופן כנראה שהכסף מנצח כרגע את כל השאר.

        1. יכול להיות שאני קצת יותר מקובע ובדעה שיש תקופות טובות יותר וטובות פחות ושהיכולת של הגוף המנהל מוגבלת בסה״כ. אם כבר, הוא חייב להשפיע בעניין החשדות לסימום כי זה באמת צל גדול על כל הענף ומוריד מרמת העניין. למרות שאם זכור לי נכון, רמת העניין בטור דה פרנס היתה בשיאה בזכיות האחרונות של ארמסטרונג למרות שהיו נגדו חשדות ושמועות בלי הפסקה.
          הבעיה היא שכמעט אין היום שיאני עולם פעילים, אין לי נתונים אבל אני זורק בשליפה שמכל הענפים יש אולי 10-12 בגברים ובנשים ובהרבה ענפים התוצאות כיום לא מדגדגות את השיאים.

  5. אתה אופטימי מאד. אצל הגברים ספרתיכארבעה חמישה שמחזיקים בשיאי עולם ועדיין פעילים. אצל הנשים המצב גרוע עוד יותר, ויש שיאים מתקופת הכחדת הדינוזאורים שעדיין קיימים בספר השיאים.
    אצל הגברים הענפים היחידים שבהם יש סיכוי לשבור שיא עולם בקרוב זה קפיצה משולשת, קפיצה לגובה, 110 משוכות ששם יש צפיפות גדולה בצמרת וזה תמיד מקצוע מרתק עם דרמות, וריצות השליחים. בולט לא נראה בכושר של שיא עולם ואפילו לא מתקרב לשם כרגע. אצל הנשים אולי ב100 משוכות יש סיכוי מסוים וזהו בערך.

    1. אם אני לא טועה אצל הנשים היה השבוע איזה שיא ביידוי פטיש או איזה מקצוע כוח כזה או אחר. גם אצל הגברים היתה איזו תוצאה מרשימה בכדור ברזל של איזה אמריקאי. העניין הוא שהמקצועות האלה אף פעם לא יהיו מספיק מעניינים בשביל שנרגיש התעוררות באתלטיקה.

        1. מאחר שהאולימפיאדה היא בעוד שנה פחות יום, כל מיני ערוצים (וכמבן ערוץ הספורט) הכינו סדרת כתבות על הזווית הישראלית. מבלי להיכנס לשמות, תמיד הספורטאים מענף אתלטיקה נראים כאילו הם במאבק כלכלי מתמיד ובקושי ניתנת להם תמיכה וזה מצער. אולי אם היו מטפחים את המחוננים שבהם קצת יותר, היינו מגיעים להישגים יותר מרשימים.
          עצוב גם שלא דואגים לשלב אותם כמאמנים כשהם מסיימים להתחרות בגיל מבוגר ואז חלקם מבקש להגר (נראה לי שקראתי על מטוסביץ) או שהם נאלצים לחפש עבודה (המקרה העצוב של היילה סטאין המיתולוגי שהתגייסו לעזור לו בפייסבוק וככה הוא מצא משרה של מאמן).

          1. אפילו אלכס אברבוך שהיה שלוש פעמים אלוף אירופה וזכה במדליות כסף וארד באליפות העולם מתקשה למצוא עבודה ולהסתדר פה בארץ. גם אלכס פורמוחובסקי האצן הכי גדול שהיה פה עזב את הארץ כשהתקשה להסתדר כלכלית. הרי בתקציב יחסית קטן לעומת כדורסל או כדורגל אפשר היה ליצור פה תרבות ספורט והמשכיות לענפים המצליחים.

        2. אשתדל לכתוב משהו, הענין הוא שדי מאכזב אותי שכמעט כל הכישרונות הן מתוצרת חוץ ורק תפסנו עליהם טרמפ כדי להרגיש מוצלחים. בגילאים הצעירים יש כמה כישרונות גדולים אבל נצטרך לראות מתי ואם יבשילו.

          ככה זה כשניאנדרטלים מהמין הנחות מנהלים את העסק, או במילים אחרות "אנשים קטנים מטילים צל גדול כשהשמש שוקעת" והם תמיד נעדיפים להקטין אחרים או במקרה דנן נשים כדי להרגיש גדולים. האתלטיות האלו במיוחד שתי הראשונות באמת היו ענקיות והצליחו למרות העסקנים השמרנים והשוביניסטים שידעו מה "טוב" עבור נשים.

  6. הכתבה הזו לא גורמת לי להרגיש טוב עם עצמי.. הראשונה, טובה בכל ענף ספורט אפשרי כולל כדורעף ואיגרוף (!) ובמקביל גם בשירה ובתפירה 🙂
    השניה, זוכה במדליה פחות מחודשיים אחרי לידה ואחרי רעב כבד, בעוד שחלקנו בקושי יוצאים לריצה פעם בחודשיים..
    וברצינות, עוד כתבה מרתקת מבית היוצר של אלעד אייל. נהניתי מאוד לקרוא.
    שעשע אותי לגלות שפעם ריצת 800 "היתה תובענית מדי עבור נשים" (כמו שאימון קבוצת כדורסל תובעני מדי עבורנו? 🙂 )

    1. תודה רבה איל
      כיף גדול לקבל כאלו מחמאות. בעוד שבועיים נפתחת אליפות העולם בא"ק בביג'ינג ואשתדל לתת סקירה של הענפים המעניינים לקראת פתיחת האליפות

  7. סדרה נפלאה, כל הכבוד. שמעתי על הבייב אבל לא על ההולנדית המעופפת. איזה נשים ואיזה ספורטאיות, פשוט מדהים מה שהן עשו. זה כבר לא יחזור על עצמו כי היום כל אתלט מתרכז בתחום מאוד מצומם ורק בו הוא מתמחה. אותו דבר בחיים, כמעט אין אנשים עם השכלה רחבה בהרבה תחומים, הכי קל זה להיכנס לנישה ולהכריז על עצמך כמומחה בתחום זערורי. אגב בספורט קבוצתי כמו כדורסל זה לא קורה כי המשחק הוא מאוד מורכב וכולל הרבה אינטרקציות אז רוב השחקנים בעלי כישורים מאוזנים והם טובים בהכל אבל לא מספיק טובים כדי להיות באולימפיאדה, פרט לכמה יוצאי דופן כמו איי סי גרין ןעוד כמב ששכחתי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט