ספורי א"ק: אדווין מוזס – ספורו של אלוף / אלעד אייל

אנו מתחילים בסידרה של מאמרי א"ק משתי סיבות: הקיץ מתקיימת אליפות העולם לא"ק, וכן תמיד בעבר מאמרי א"ק עוררו עניין בין הגולשים ואנשי הצוות. למעשה ישנה סיבה שלישית: אני בעל האתר ואני סאקר לא"ק!

אדווין מוזס: ספורו של אלוף

מאת אלעד אייל

 

ספטמבר 1987, מוזס מוליך את הריצה בבטחה. בסגנונו המדויק 13 –  צעדים בין משוכה למשוכה הוא עובר באלגנטיות משוכה אחרי משוכה. הרץ האמריקאי הנפלא הזה, שולט בריצה כבר למעלה מעשור שנים. היכולות האתלטיות הנפלאות, הצעד המדויק והבטוח, השקט הנפשי, כל מה שהוביל אותו למעמד של אתלט על, משרת אותו בשיוט הבטוח לתואר עולמי נוסף. לקראת הישורת יתרונו ברור והוא  מוביל בבטחה לקראת זכייה  שנייה ברציפות בתואר אלוף העולם. אלא שהיום, דווקא היום, החליט מישהו  שם למעלה  להפוך את היום הזה לבלתי נשכח…

מוזס בטוח בניצחונו מאט במקצת את הקצב. הוא עדיין אינו מודע לדרמה שמתפתחת מאחורי גבו.  שני אצנים נפלאים ,וותיקי קרבות, מצולקים משנים מתסכלות ,בהן האכיל אותם בעיקר אבק,  החלו סוגרים עליו,  מכרסמים ביתרונו הברור. מוזס עדיין בטוח בניצחונו, ממשיך בשאננות מה. המתח באצטדיון עולה, הצופים מבינים שהם עדים לסיפור שממנו עשויות האגדות. השניים כמו תאומים סיאמיים קרבים אליו יותר ויותר.  דני האריס והרלד שמידט כשני כרישים שמריחים דם, מבינים שהיום זה היום. מתי שוב יתפסו את המלך בלתי מוכן ? זה עכשיו או לעולם לא !

שניהם מסתערים עליו, כמו צמד אריות צעירים, קוראים תיגר על מנהיגותו, האם הוא יתעשת בזמן …? השניים במומנטום אדיר נצמדים למוזס, שמבחין  לבסוף בזוית עינו בשניים, ומגביר את צעדיו. האם זה יספיק ? אולי זה מאוחר מדי עבורו ?! השניים לא מוותרים ונשארים צמודים. מי ינצח ? מתח אדיר באצטדיון, הקהל כולו עומד על הרגליים, עוצר את נשימתו. האם זו הריצה שבה יועבר השרביט? הזהו אקורד הסיום של גדול הרצים במקצוע ?

הטריו שועט קדימה בצוותא  לעבר קו הסיום, כעת כבר ברור שהקרב יוכרע ממש על הקו. הם צמודים לחלוטין ! מי ינצח ? ! מי הזוכה ?  השלושה חוצים ביחד את הקו ! בלתי  אפשרי להפריד ביניהם ללא הפוטו פיניש. משל היו שלישייה סיאמית. הקהל כולו על הרגליים, אוירה נפיצה באצטדיון, הקהל כולו מתקשה לנשום, מביט לעבר לוח התוצאות בציפייה דרוכה.

 

השניות חולפות כנצח עד שהכרוז מודיע כי….המלך זכה בכהונה נוספת. הקהל מריע בהתלהבות והמתח משתחרר. ניסיונו העצום של אדווין מוזס חילץ אותו כשזרק את עצמו קדימה ממש על הקו והקדים את יריביו בחלקיקי שנייה. המלך עשה זאת שוב ! היורשים המתוסכלים יאלצו להתנחם. בקרב הצמוד ובמדליות המשנה.

***

במבט לאחור היה זה התואר הגדול האחרון של גדול הרצים בריצה התובענית ביותר על המסלול. בתחרות הגדולה הבאה, אולימפיאדת סיאול 1988 אדווין מוזס סיים רק שלישי למרות שקבע תוצאה נפלאה  של  47.56, הוא לא יכול  היה לגבור על יריביו החדשים. הייתה זו אחת הריצות הטובות בכל הזמנים כשהמנצח פיליפס בריצת חייו קבע 47.19, וזוכה הכסף גם כן בריצה מופלאה רץ את המרחק ב- 47.23. מוזס ניצח עוד מספר תחרויות, אך מכאן והלאה כבר הייתה הקריירה של הפנומן הזה בירידה.

ע"מ לשבר את האוזן, המשמעות של תוצאת השיא של מוזס שהיא 47.02 היא לרוץ 100 מטר במהירות של 11.75 שניות 4 פעמים ברציפות ! המעבר מעל המשוכה דורש דיוק ותיאום רב כדי לא להיתקל במשוכה מאידך, ומצד שני לא לאבד זמן יקר, ואנרגיה מיותרת. אדווין מוזס התמודד שנים רבות  מול יריבים מהטובים ביותר בהיסטוריה של המקצוע,  והיו רצים נפלאים בזכות עצמם. לשם המחשה התוצאות בריצה שבה פתחתי את הכתבה, היו 47.46 למוזס המנצח, ו47.48  להאריס ושמידט תוצאות נדירות גם כיום כך שההישגים שלו מועצמים עוד יותר.

ביוגרפיה ספורטיבית קצרה:

אדווין מוזס יליד 1955 היה עילוי ספורטיבי יוצא דופן. עד מרץ 1976הוא רץ רק פעם אחת 400 מטרים משוכות אך מאז התמקד בריצה זו, ועשה התקדמות עצומה. הוא הקפיד לשמור על מספר צעדים קבוע בין כל משוכה וכך שמר על קצב קבוע  בחלק הראשון של הריצה, ושמר על כוחו לקראת החלק השני שבו הגביר מהירות. באולימפיאדת מונטריאול 1976 התחרה לראשונה במסגרת בינלאומית וזכה במדליית זהב  תוך שהוא קובע שיא עולמי חדש 47.64 שניות תוצאה שנחשבת לטובה מאד גם כיום. ב-1977 שיפר שוב את שיאו העולמי, אך לאחר מכן הפסיד ליריבו הגדול הרלד שמידט הגרמני בריצה בברלין. שבוע לאחר מכן ניצח את שמידט בדיסלדורף בהפרש של 15 מטרים ומאז קבע רצף מדהים של 122 תחרויות רצופות ללא הפסד ! קרוב ל10 שנים מוזס היה בלתי מנוצח !מוזס זכה בשנת 1980 בתואר אתלט השנה למרות שנמנע ממנו להשתתף באולימפיאדת מוסקבה בעקבות החרם האמריקני. מוזס זכה בפרס זה בשנית בשנת 1984. בשנת 1994 זכה מוזס להיכנס להיכל התהילה של האתלטיקה, ובשנת 1999 דורג ע"י המגזין ESPN כספורטאי שניצב  במקום ה- 47 בכל הזמנים.

אדווין מוזס זכה בתואר אלוף העולם פעמיים בשנים  1983 בתוצאה 47.50, ו1987, ופעמיים היה אלוף אולימפי  ב1976, וב1984 (בתוצאה – 47.75 )כשבתווך הפסיד מדליה בטוחה כנראה מוזהבת באולימפיאדת מוסקווה 1980 שהוחרמה ע"י ארה"ב.עד היום מחזיק ברבות מהתוצאות הטובות בכל הזמנים במקצוע הזה  ואם אני זוכר נכון השיא שלו הוא  עד היום התוצאה השנייה בטיבה בכל הזמנים. אדווין מוזס הוא אחד האתלטים הצנועים והנחמדים  ביותר, שהוכיח שדבקות במטרה, צניעות ועבודה קשה יכולים להוביל אדם לפסגות נישאות.

מוזס היה ספורטאי אמיתי ומהווה מודל אמיתי לחיקוי וייזכר תמיד כאחד הגדולים ששמו חקוק באותיות זהב בדפי ההיסטוריה של האתלטיקה.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  2. גיא

    19 יונ 2015 06:36:48

    נהדר, תודה.

    אני זוכר אותו ב-84'. התנהלות מופתית, ללא הגינונים שאפיינו חלק מכוכבי המסלול של התקופה (ע"ע קרל לואיס)
    שקט, צנוע, ממוקד, מנצח.

    ונקודה מעניינת על " לשבר את האוזן".
    אחד הביטויים המעניינים שבו "הכל הולך":
    מותר לכתוב –
    מסַבֵּר את האוזן,
    משַׂבֵּר את האוזן,
    לשׁבר את האוזן.

    ולמרות שאחד מקורו שהמילה הסביר, ואחר מהשורש ש.ב.ר,
    משמעות הביטויים זהה – השמיע את הדברים בצורה ברורה.

    כך שאלעד, נשמח אם תמשיך לשבר את אוזננו לקראת אליפות העולם באתלטיקה.

  5. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    19 יונ 2015 11:06:22

    תודה אלעד, כתוב מצוין.

    שאלה ממישהו שאינו מתמצא : האם העובדה שהוא תמיד שומר על רוטינת 13 הצעדים, לא יכולה לפגוע בו במצבים שצריך להגביר קצב או לחשוב מחוץ לקופסא כמו בריצה הנוכחית ?

    ולמה הריצה זו יותר קשה מ 3000 מכשולים למשל, לא מדובר בסך הכל בסוג אחר של קשיים ומאמצים ?

    שבת שלום

    1. מתן גילור

      19 יונ 2015 11:13:58

      כי ריכוז חומצת החלב בשריר בקצב ריצה כזה הרבה יותר גבוה.
      ב-3,000 מכשולים מה שמונע מהתוצאות להיות טובות יותר הוא סיבולת לב ריאה. ב-400 (עם או בלי משוכות) זו גם הסיבולת של הלב והריאות להחזיק קצב מהיר מאד לאורך זמן (מה שלפעמים מכנים "סיבולת מהירות") וגם השרירים צריכים להתמודד עם כמעט ספרינט למרחק יותר מדי גדול.

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        19 יונ 2015 11:30:22

        תודה, למרות שזה לא מסתדר לי עם המשפט המיתולוגי של קרמבו…

  6. אלעד אייל

    19 יונ 2015 12:03:07

    תודה לכולם.
    הריצה הזו היא זכרון הא"ק הראשון שלי. משום מה מהאליפות העולם הראשונה זה הזיכרון שנחרט לי הכי חזק. אני יכול לראות גם עכשיו בעיני רוחי (גיא) את המירוץ הצמוד הדרמטי הזה.
    אגב גיא האם לשבר זה שיבוש שהשתרש או איזו הטיה כלשהי?

    1. גיא

      19 יונ 2015 12:46:44

      מסַבֵּר את האוזן מקורו הוא החדש מבין השימושים, ככל הנראה שיבוש של "משַׂבֵּר את האוזן" שהפך לתקין.
      "לשׁבר את האוזן" (שי"ן ימנית) מקורו בימי הביניים , רש"י נהג להרבות להשתמש בביטוי.
      "משַׂבֵּר את האוזן" (שי"ן שמאלית) מקורו מתקופת האמוראים. אני לא בטוח, אבל אני חושב שהביטוי מופיע בצורה זו גם בספר בן סירא.

      והאמוראים אימצו את הפתגם מהפסוק:
      "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ"
      כמו שיוסף השביר את מצרים, גם הדברים משברים את האוזן.

      1. מנחם לס

        19 יונ 2015 17:33:25

        מה הבעייה להמציא מילים? אני עושה זאת כל הזמן. אם זה נשמע לי 'עברית' ואם זה נראה לי בסדק דקדוקית, אז אני כותב זאת למרות שאיני בטוח אם מילה כזאת "אושרה"ע"י וועדת הלשון.
        לצערי רק "רפה-הבנה" התקבל ברבים!

  7. אלעד אייל

    19 יונ 2015 13:09:44

    מעניין מאד. אגב חבל שהספרים החיצוניים לא מספיק נגישים ומוכרים לכולם. אני נתקלתי בהם בזכות סבא שלי שהיה פותח ספר בכל דקה פנויה שהייתה לו.

    אגב באליפות העולם בשנת 87 התחולל אחד השיאים הגדולים במאבק רווי היצרים בין קרל לואיס לבן ג'ונסון על הבכורה בריצה ל-100 מטרים. עד כמה שאני זוכר העולם התחלק בין שניהם ולשניהם היה אגו מספיק גדול להכיל את כל המעריצים. ג'ונסון ניצח וניפץ את שיא העולם ל-.9.83 אני הייתי מאוהדי לואיס ולא ידעתי נפשי מאכזבה, אבל לא לעולם חוסן ושנה אח"כ קפצתי משמחה אחרי שהתגלה הבלוף של הסטרואידים שג'ונסון השתמש בהם במשחקים האולימפיים בסיאול שנה לאחר מכן.

    1. גיא

      19 יונ 2015 13:22:35

      גם אני זוכר את רומא 87', ישבנו כל המשפחה לראות את הריצה.
      אני הייתי במחנה לואיס, השאר היו במחנה ג'ונסון.

      למרות האכזבה מההפסדים של לואיס ב-87' ו-88',
      ממש לא שמחתי כשתפסו את ג'ונסון.
      הכתם שלו נדבק לכל הענף, ומאז אני הרבה פחות מתרגש מתחרויות אתלטיקה.
      (למעט הקרב המדהים בין לואיס למייק פאוול בטוקיו 91')

      1. אלעד אייל

        19 יונ 2015 13:49:47

        אתה צודק! התפיסה של בן ג'ונסון הייתה נקודת שבר משמעותית לכל הענף. מאז תם עידן התמימות, אבל אני משתדל להיאחז בתקווה שבכל זאת יש כמה צדיקים לפחות עד שלא תוכח אשמתם. הקרב בין לואיס לפאוול בבור הקפיצות היה נפלא, וחבל שמאז אף אחד לא מתקרב לתוצאות ההן.

          1. אלעד אייל

            19 יונ 2015 15:48:46

            צודק אהרון, אבל בעיניים של נער בן 13 העולם מתחלק לטובים ורעים. לואיס היה בצד של הטובים וג'ונסון היה התגלמות הרוע. רק בדיעבד הבנתי כמה הדברים מורכבים בהרבה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט