אתגר הסנטרים לשבת: הטובים שהיו בכל קבוצה / מנחם לס

 

כמו אתגר הפוינט גארדים לפני שלושה שבועות, עתה הזמן של הסנטרים: מי היו הסנטרים הטובים ביותר שהיו בכל קבוצה מ-A (אטלנטה) עד W (וושינגטון (אבל ברמה שהיו בזמן ששיחקו בקבוצה. למשל שקיל אוניל שיחק בבוסטון, בקליבלנד, ועוד ארבע קבוצות, אבל בבוסטון ובקליבלנד היו סנטרים טובים ממנו בהשוואה לרמתו כששיחק שם).

בעוד יומיים אכניס את הסנטרים שאני בחרתי.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. להקל על העניינים:

    אטלנטה-
    בוסטון-
    ברוקלין/ניו-ג'רזי-
    שרלוט-
    שיקגו-
    קליבלנד-
    דאלאס-
    דנבר-
    דטרויט-
    גולדן סטייט-
    יוסטון-
    אינדיאנה-
    קליפרס-
    לייקרס-
    ממפיס-
    מיאמי-
    מילווקי-
    מינסוטה-
    ניו אורלינס-
    ניו יורק-
    אוקלהומה סיטי/סיאטל-
    אורלנדו-
    פילדלפיה-
    פניקס-
    פורטלנד-
    סקרמנטו-
    סן אנטוניו-
    טורונטו-
    יוטה-
    וושינגטון-

  2. בוסטון – ראסל ואחכ פאריש
    מילווקי – ג'באר
    לייקרס – ג'באר ואחכ שאקיל.ובסוף צ'מברלין
    אורלנדו – שאקיל.
    ברוקלין/ניו ג'רסי – דריל דוקינס.
    ניו יורק – יואינג.
    פילי – מוזס מלון ואחכ צ'מברלין.
    טורונטו – כריס בוש.
    מיאמי – שאקיל אוניל ואחכ אלונזו מורנינג.
    דאלאס – שו בראדלי ?? בעצם לא זוכר שהיה להם סנטר דומיננטי
    יוסטון – האקים
    סן אנטוניו – רובינסון
    ממפיס – פאו גאסול
    שיקאגו – ארטיס גילמור
    קליבלנד – ברד דוהרטי
    יוטה – מרק איטון
    דטרויט – בוב לניר
    אינדיאנה – ריק סמיתס
    דנבר – דיקמבה מוטמבו
    מינסוטה – ניקולה פקוביץ ואם מתעקשים – קווין גארנט
    אוקלהומה/סיאטל – ג'ק סיקמה
    פורטלנד – ביל וולטון ואח"ב סאבוניס!
    אטלנטה – מוטמבו
    גולדן סטייט – צ'ברלין, נייט תורמונד
    שרלוט – אלונזו מורינג
    הקליפרס – בוב מקאדו
    פיניקס – אמרה סטודמאייר
    וושינגטון – וולט בלאמי
    סקרמנטו – וולדה דיבאץ'

  3. אטלנטה- מטומבו
    בוסטון -ביל ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי-
    שרלוט-
    שיקגו- נואה
    קליבלנד- שאק
    דאלאס- הנוכחי
    דנבר- בנוכחי
    דטרויט-
    גולדן סטייט- בוגוט
    יוסטון- האקים
    אינדיאנה- ריק
    קליפרס- מקאדו
    לייקרס- ראסל/קארים
    ממפיס-גאסול
    מיאמי- שאק
    מילווקי-אלסינדור
    מינסוטה-גארנט
    ניו אורלינס-הגבה
    ניו יורק-יואניג
    אוקלהומה סיטי/סיאטל-
    אורלנדו-שאק
    פילדלפיה-מוזס
    פניקס-
    פורטלנד-וולטון
    סקרמנטו-דיבאץ'/ הנוכחי
    סן אנטוניו- רובינסון
    טורונטו-
    יוטה-
    וושינגטון- איינס

  4. אטלנטה הוקס – זלמו ביטי.
    החברה הצעירים יכתבו אל הורפורד (14.2, 9.2), לקצת יותר מבוגרים אולי תהיה פינה חמה לקווין וויליס (14.1, 9.7)
    אבל היות ולהוקס אין היסטוריה עשירה באליפויות, המדד שמבדיל בין הסנטרים בבחירה הוא סטטיסטי. והסנטר עם הנתונים הכי טובים ששיחק במדי ההוקס הוא זלמו ביטי (כן, יש שחקן כזה…)
    עם נתונים של 17.4 נק' למש', 11.2 רב' למשחק ו-5 הופעות באולסטאר.

    בוסטון סלטיקס – ביל ראסל.
    ללא תחרות. צריך להזכיר את הצ'יף, רוברט פריש, שהיה חלק מהקו הקדמי הכי מפחיד ב-NBA.
    אבל 11 אליפויות, 5 MVP. לא צריך להרחיב.

    ברוקלין נטס – קניון מרטין.
    האמת שרציתי לרשום את באק וויליאמס, אבל הוא PF ולא סנטר (למרות שאם לקניון מרטין או לברוק לופז היה חצי מהקשיחות של באק, הנטס היו מצליחים הרבה יותר בפלייאוף)
    נשארו קניון מרטין 15.1, 7.6 ב-283 מש' במדי הנטס מול ברוק לופז עם 17.9, 7.3 ב-414 משחקים במדי הנטס. 2 פיינלס רצופים של מרטין הם שנותנים לו את הבכורה.

    שארלוט הורנטס. אלונזו מורנינג.
    שיחק בקבוצה רק 3 עונות. אבל כאשר מדובר באחד המועדונים הגרועים בתולדות הליגה, הבחירה בשחקן הול אוף פיים, לא מסובכת.

    שיקאגו בולס – ארטיס גילמור.
    גילמור הגיע לבולס מה-ABA וב-7 שנותיו בקבוצה הגיע לאול סטאר 4 פעמים, קלע 19.3 נק' למשחק, קטף 11.1 רב', וחסם 2.1 חסימות. וכמובן, התהדר באפרו שהיה שווה לפחות 2 מהרב' שלו למשחק (אלמנט ההרתעה…)

    קליבלנד קאבלירס – בראד דוהרטי.
    היה שחקן של אחת הקבוצות שנדרסו ע"י ג'ורדן. אבל לפחות קליבלנד של דוהרטי, קרייג אילו ומרק פרייס נתנו פייט ראוי.
    אחד הסנטרים החכמים ששיחקו. בנוסף ל-19 נק' ו-9.5 רב' גם מסר 3.7 אס' למשחק.

    דאלאס מבריקס – טייסון צ'אנדלר.
    שיחק בקבוצה רק 2 עונות. אבל העובדה שהיה לו חלק חשוב באליפות היחידה של המועדון, ושהוא השחקן היחיד בתולדות המועדון עם ממוצע של דאבל דאבל במדי המאבס, מכריע את הכף לטובתו.
    כמעט נכנס – סם פרקינס, האיש והשלשה.

    דנבר נאגטס – דיקמבה מטומבו.
    12.9 נק', 12.3 רב', 3.8 חס'. 4 פעמים שחקן ההגנה של השנה.

    דטרויט פיסטונס – ביל ליימביר.
    בחירה קשה בטירוף. 3 סנטרים אדירים היו בשורות דטרויט:
    בוב לניר – 22.7 נק', 11.8 רב', 7 הופעות באול סטאר.
    ביל ליימביר – 13.5 נק', 10.1 אס', 4 אול סטאר, 2 אליפויות.
    בן וואלאס – 6.6 נק', 11.1 רב', 4 אול סטאר, 4 שחקן ההגנה של העונה, אליפות.
    אבל רק אחד מהם נתן להם שם וזהות. ה-"באד בויס." ביל ליימביר.

    גולדן סטייט ווריארס – ווילט צ'אמברלין.
    41.5 נק', 25.1 רב'. למשחק. מטורף.

    יוסטון רוקטס – אקים אלאג'ואן.
    מזל גדול שמוזס עבר לפילדלפיה, כי אחרת להשמיט אחד מ-2 הסנטרים הגדולים של המשחק היה טרגי.
    אלג'ואן – 22.5, 11.4, 3.2 חס', MVP, שחקן ההגנה של השנה (פעמיים), 2 אליפויות, 2 MVP פיינלס.
    מוזס מלון (במדי יוסטון) – 24 נק', 15 רב', MVP.

    אינדיאנה פייסרס – ריק סמיתס.
    לסמיתס 15.1 נק' ו-6.1 רב'. וגם העפיל עם הפייסרס לפיינלס אחד.

    ל.א קליפרס – בוב מאקדו.
    השחקן היחיד בתולדות המועדות לזכות ב-MVP.
    בנוסף גם נבחר כרוקי השנה, והיה 3 פעמים הקלע המוביל בליגה.

    ל.א לייקרס – קארים עבדול ג'אבר.
    5 אליפויות במדי הקבוצה. קלע הכי הרבה נק' בתולדות ה-NBA.
    לא חושב שיש ויכוח למרות הענקים (תרתי משמע) האחרים ששיחקו בקבוצה.

    ממפיס גריזליס – מארק גאסול.
    הבחירה נפלה בין אחד מ-2 האחים גאסול. מארק הוא זה שעזר יותר להתוות לקבוצה את האופי ההגנתי הקשוח שלה כיום.

    מיאמי היט – אלונזו מורנינג.
    2 סנטרים שלא נבחרו ע"י ההיט, חברו ל-2 גארדים גדולים (טים הארדווי ודוויין ווייד) ועזרו להפוך את ההיט לאחת הקבוצות החזקות במזרח.
    מורנינג עם 21 נק', 10 רב', 3.1 חס' ופעמיים שחקן ההגנה של העונה,
    עוקף את שאקיל עם 19.6 נק', 9.1 רב', וחלק משמעותי באליפות 2006.

    מילווקי באקס – קארים עבדול ג'אבר.
    אליפות, פיינלס MVP, רוקי השנה, 30 נק' ו-15 רב'.
    גם עם לא היה עובר לליקרס, ופורש אחרי 6 עונות במילווקי – עדיין היה נבחר להול אוף פיים.

    מינסוטה טימברוולבס – אל ג'פרסון.
    לא שממש הייתה לו תחרות. אבל מאזן של 20 נק', 10 רב' זה ממש לא רע.

    ניו אורלינס פליקנס – אנטוני דייויס.
    אני מסרב להכניס את טייסון צ'אנדלר פעמיים לרשימה!
    אז פשוט העברתי את דייויס עם 19.7, 9.5 ו-2.5 חסימות לעמדת הסנטר (גם בגלל שלהגדיר את אסיק "שחקן כדורסל" זה בעייתי)

    ניו יורק ניקס – וויליס ריד.
    שוב התנגשות טיטאנים. והפעם 2 גדולים במיוחד, שאין דרך להציל מכבודם ולשבצם בקבוצה אחרת – וויליס ריד ופטריק יואינג.
    ליואינג 22.8, 10.4ו-2.7 חס' ב-1039 משחקים במדי הניקס.
    לריד 18.7, 12.9 ב-650 מש' במדי הניקס.
    אבל לריד 2 אליפויות במדי הניקס, בשניהן זכה בפיינלס MVP, בנוסף ל-MVP עונה רגילה בו זכה.
    2 השחקנים התמודדו מול שחקני ענק (ריד מול קרים וצ'מברלין, יואינג מול אלאג'ואן ורובינסון), אבל רק 1 יצא עם אליפות בידו – ריד.

    אוקלהומה(סיאטל) ת'אנדר – ג'ק סיקמה.
    לסיקמה 16.8, 10.8 ואליפות. בנוסף 7 משחקי אולסטאר באמתחתו.

    אורלנדו מג'יק – שאקיל אוניל.
    קרב הנוטשים מסתיים בנוק אאוט של שאק (27.2, 12.5, 2.8) על דווייט (18.4, 13, 2.2)
    בנוסף, לפחות שאקיל פשוט חתך.

    פילדלפיה סיקסרס – מוזס מלון.
    מלון נופל מווילט בסטטיסטיקה, אבל לזכותו רשומה אחת האליפויות הגדולות בתולדות ה-NBA, אליפות ה-"פו, פו, פו".
    בעונת 82/83 מלון זכה ב-MVP והוביל את הסיקסרס לאליפות שכללה סוויפ על הלייקרס של קארים ומג'יק, ומאזן פלייאוף של 12 נצחונות והפסד בודד. כמובן שגם זכה באותה עונה בפיינלס MVP.
    בלי מוזס, לד"ר לא היתה אליפות.

    פניקס סאנס – אמרה סטודומייר.
    מדהים שלקבוצה עם הסטוריה כל כך ארוכה, המתמודדים לתואר הסנטר הם 2 PF.
    אלוון אדאמס שזכה בתואר רוקי העונה של 76', מול אמרה שזכה באותו התואר ב-2003.
    אבל ה-21.4, 8.9 של אמרה מנצחים. ותודה לסטיב נאש שהביאוני עד הלום…

    פורטלנד טריילבלייזרס – ביל וולטון.
    אחד השחקנים המיוחדים ששיחקו כדורסל. המציא את עמדת הפוינט סנטר, ורק ריבוי של פציעות עוצרות בעדו מלהכלל ברשימה המצומצמת של "הסנטר הגדול. נקודה."
    הוביל את פורטלנד לאליפות היסטורית ב-77', אז זכה בפיינלס MVP, זכה ב-78' ב-MVP.

    סקרמנטו קינגס – וולדה דיבאץ'.
    היה חלק מהותי מסקרמטו האדירה של תחילת המילניום.
    מפתיע לראות קבוצה שקיימת מיום א' של ה-NBA, ללא ביג מן אמיתי.
    לכן אחרי שבפורטלנד, הג'ינג'ים זכו לייצוג, סקרמנטו מעניקה ייצוד למגזר העובדים הזרים…

    סן אנטוניו ספרס – דייויד רובינסון.
    21, 10, MVP, 2 אליפויות ופציעה אחת שאפשרה את הגעתו של דנקן, ואת הפיכתה של הספרס לאחד המועדונים הגדולים בתולדות ה-NBA.

    טורונטו ראפטורס – כריס בוש.
    איזה באסה להיות אוהד הראפטורס…

    יוטה ג'אז – מארק איטון.
    650 משחקים. 4 חס' למשחק. נתון מדהים.
    (את כל הנק' והרב' לקח קרל מאלון)

    וושינגטון וויזרדס – ווס אנסלד.
    אחרי ווילט, אנסלד היחיד לזכות ב-MVP ורוקי העונה באותה עונה. בנוסף זכה באליפות ב-78'.

    1. רשמת לגבי מארק איטון, שאת כל הריבאונדים לקח קרל מאלון.
      למאלון ממוצע קריירה של 10.1 ריב' למשחק. לאיטון 7.9 ריב' (שתי עונות מעל ל-10). בקיצור, גם הוא תרם בתחום…
      לגבי הנקודות אין ויכוח.

    1. ראית את הנטס משחקים בתקופת קיד?
      בגמר 2003 מול הספרס למרטין היו 10 רב' ו-2.3 חס' למשחק.
      מי היה הסנטר של אותה נטס, ג'פרסון?
      (כי ג'פרסון וקיד היו הדבר הכי קרוב ל"גבוה" באותה קבוצה, וקטפו 6+רב' כל אחד)

      1. זה לא קשור לסטטיסטיקה. אם קבוצה שיחקה והצליחה בלי סנטר זה לא אומר שצריך להכריח סנטר בבחירה. קניון מרטין לא היה מעולם סנטר. הוא אמנם שחקן ענק וגם שיחק בקבוצה שלא היה לה סנטר אבל הבחירות כאן הן על הסנטרים לא על אלו ששמו אותם בעמדה 5. ואני מסכים – כריס בוש לא סנטר.

        1. בעונות 2002 ו-2003 מרטין היה הסנטר של הנטס. נכון שהוא לא "חפר" בפוסט כמו שאק, אבל הוא היה לב ההגנה של הנטס, מעמדת הסנטר, שם שמר על הגבוה הדומיננטי של היריבה, ושימש כ-rim protector של הקבוצה.
          אם קניון בתקופה של הנטס בשיאה לא סנטר, אז באותה המידה וולטון הוא לא סנטר.
          גם העמדה הטבעית של אמרה היא לא סנטר, ועדיין, בפיקס של נאש הוא היה הסנטר של הקבוצה.

          כריס בוש הוא לא סנטר, לא היה סנטר, ולא יהיה סנטר.
          הוא הבדיחה שהכנסתי לתגובה…

          1. אם זה ככה אז אפשר להכניס גם את אוליבר מילר של פיניקס כסנטר.
            וגם את
            קווין וויליס בחלק מהקריירה
            וגם את
            שון קמפ השפוי בשיאו – כי הוא עשה את כל הדברים שמרטין עשה ועוד יותר בהתקפה.

            אין לזה סוף.

          2. אוליבר מילר אכן היה הסנטר של פניקס. וקווין וויליס היה סנטר באטלנטה, בהמשך הקיירה עבר לתפקיד ה-PF.
            סנטר הוא התפקיד ששחקן משחק בקבוצה.
            ביל ליימביר שיחק גם כ-PF, וגם כסנטר במדי דטרויט,
            ואקים, בשנתיים הראשונות שלו ביוסטון היה ה-PF לצידו של ראלף סמפסון.

            עם לברון היה משחק כמו אתמול במשך עונה שלמה, אז ניתן היה לומר, שבאותה עונה לברון שיחק בתפקיד ה-PF.

            לא חסרים דוגמאות לשחקנים שהחליפו עמדה מסנטר ל-PF, ולהיפך.

  5. ובוש סנטר ): כמו שאני הולך להחליף את קיירי
    עדיף לשלוח את אסי שלם עם מה שנשאר לבלאט.
    מסכנה טורונטו להסתפק באיש הגאג'טים.
    +4 על ההשקעה המלמדת של גיא ועל האתגר למנחם.

  6. אטלנטה- קווין ויליס (סוג של סנטר)
    בוסטון- ביל ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי- עצוב, אבל ברוק לופז
    שרלוט- טייסון צ'נדלר
    שיקגו- יואקים נואה
    קליבלנד- ברד דוארטי
    דאלאס- רוי טארפלי (שכהוא היה מאוזן)
    דנבר- דיקמבה מוטומבו
    דטרויט- ביל למביר
    גולדן סטייט- ווילט צ'מברלין
    יוסטון- האקים דה דרים
    אינדיאנה- ריק סמית'ס
    קליפרס- ביל וולטון
    לייקרס- קארים עבדול ג'אבר
    ממפיס- גאסול כלשהו
    מיאמי- שאקיל אוניל
    מילווקי- קארים עבדול ג'אבר
    מינסוטה- אל ג'פרסון
    ניו אורלינס-אלונזו מורנינג
    ניו יורק- פטריק יואינג
    אוקלהומה סיטי/סיאטל- לא ראו סנטר טוב כבר יובלות, ג'ק סיקמה
    אורלנדו- שאקיל אוניל
    פילדלפיה- מוזס מאלון / ווילט צ'מברליין
    פניקס- ג'יימס אדוארדס
    פורטלנד- ביל וולטון
    סקרמנטו- ולדה דיבאץ'
    סן אנטוניו- דיויד רובינסון
    טורונטו- סנטר? טורנטו?
    יוטה- מרק איטון
    וושינגטון- וו אנסלד

    1. ג'יימס אדוארדס היה פורוורד בגוף של סנטר – עם פייד אווי ג'אמפ מצויין וקליעה רכה עם כיפוף ברכיים בולט. כששמים אותו מול סטודמאייר בשיאו אני מעדיף את אמארה שאולי קטן יותר בגוף אבל היה אגרסיבי יותר בגישה

          1. עידו, נראה לי שאתה זוכר את הסנטר של פניקס עד עידן בארקלי –
            מרק ווסט. היה שחקן מוגבל מאוד שתמיד נתן 110% בהגנה, ואוהדי הקבוצה ממש אהבו אותו.

        1. ברור שזוכר, הגיע בעסקה של KJ. הוא עד היום עם הקבוצה.
          היה לוקח רק זריקות בטוחות מאסיסטים או ריבאונד התקפה. בהגנה הוא היה דווקא שומר אישי די חלש אבל חוסם מצויין וריבאונדר סביר.

  7. תודה לאשך שחסך לנו עבודה:

    אטלנטה- אל הורפורד
    בוסטון- ביל ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי- דריל דוקינס
    שרלוט-אלונזו מורנינג
    שיקגו- ג'ואקים נואה
    קליבלנד- בראד דוהרטי
    דאלאס- טייסון צ'נדלר
    דנבר- מוטומבו
    דטרויט- ביל למבייר
    גולדן סטייט- צ'מברליין
    יוסטון- חאכים אולג'ואן
    אינדיאנה- ריק סמית'ס
    קליפרס- ביל וולטון
    לייקרס- קארים
    ממפיס- מארק גאסול
    מיאמי- אלונזו מורנינג
    מילווקי-קארים
    מינסוטה- אל ג'פרסון
    ניו אורלינס- אנטוני דיוויס (ההיסטוריה של הקבוצה מהניינטיז נחשבת לחלק משל ההורנטס, זאת של הפליקינס היא מאז המעבר)
    ניו יורק- ויליס ריד
    אוקלהומה סיטי/סיאטל-ג'ק סיקמה
    אורלנדו- שאק
    פילדלפיה- מוזס מלון
    פניקס- בוריס דיאו
    פורטלנד- ביל וולטון
    סקרמנטו- ולאדה דיבאץ
    סן אנטוניו- דיוויד רובינסון
    טורונטו- אנדרה בראניני? (כריס בוש פאוור פורוורד)
    יוטה- אוטיס גילמור
    וושינגטון- ווס אנחסלד

  8. אפשר לדבר הרבה אבל אולי הכי טובים היו אולי צמברלין וקארים , הכי מעוטר באהישגים ראסל אבל בעולם לא משנה כמה אתה באמת טוב חאכים לדוגמא משנה איך זוכרים אותך :
    סננטר מפחיד גדול מאיים כזה ששובר לוחות בכל הזדמנות היה רק בייבי גורילה הוא דרל דוקינס ואחריו קצת מוזס מלון .

    אף אחד לא באמת ישב על משבצת החיה חוץ מהשניים האלו .

    אז יסלחו לי כל האחרים הם היו פינס עדינים מידי טובים מדי שחקני כדורסל אמיתיים אלו היו חיות .
    רק לפרקינס יש סיכוי להגיע לשם אבל היום הסנטרים משחקים כדורסל זה כבר לא זה …

      1. ליימביר כמה לוחות הוא שבר ?
        שחקן מאד מיוחד שסנטרים לא למדו ממנו מספיק יכולות קליעה מדהימות אף הוא לא היה פיזי ברמות המדוברות .
        בודאילא חייתי מהסוג הפיזי של דוקינס ומלון .

        1. בכל הקריירה שלו, לדוקינס לא סיים שום עונה עם דאבל פיגרס ברב'.
          ושאק התחיל את הקריירה עם כמה לוחות שבורים,
          אחר כך גם החל לשחק כדורסל…

        2. לגבי מוזס מלון – הסנטר עם הנוכחות הכי מאיימת מתחת לסל שראיתי משחק. לא מפלצת כמו שאק, שחקן עם אף לרב' התקפה ולסיומת מתחת לסל.
          ב-2 עונות ה-MVP שלו (יוסטון ופילדלפיה, 81/82, 82/83) קטף יותר מ-7 רב' התקפה למשחק.
          לצורך השוואה, שאק מעולם לא קטף בעונה יותר מ-5 רב' התקפה למשחק.

  9. אטלנטה-בוב פטיט
    בוסטון-ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי- ברוק לופז
    שרלוט-זו
    שיקגו-ארטיס גילמור
    קליבלנד-ברד דוארטי
    דאלאס-טייסון צ"נדלר
    דנבר-מוטומבו
    דטרויט-בוב לניר
    גולדן סטייט-וילט
    יוסטון-האקים
    אינדיאנה-ריק סמיטס
    קליפרס-מקאדו
    לייקרס-קארים
    ממפיס-מרק גאסול
    מיאמי-זו
    מילווקי-קארים
    מינסוטה-ביג אל
    ניו אורלינס-טייסון צ"נדלר
    ניו יורק-יואינג
    אוקלהומה סיטי/סיאטל- סיקמה
    אורלנדו-שאק
    פילדלפיה-וילט
    פניקס-אלוון אדאמס
    פורטלנד-וולטון
    סקרמנטו-דיבאץ
    סן אנטוניו-רובינסון
    טורונטו-בוש
    יוטה-מארק איטון
    וושינגטון-וולט בלאמי

  10. אטלנטה – דיקמבה מוטומבו
    בוסטון – ביל ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי – ברוק לופז (עצוב שזה המצב)
    שרלוט – אלונזו מורנינג
    שיקגו – ארטיס גילמור
    קליבלנד – בראד דוהרטי/זידרונאס אילגאוסקס
    דאלאס – שון בראדלי
    דנבר – דיקמבה מוטומבו
    דטרויט – בוב לניר
    גולדן סטייט – וילט צ'מברליין
    יוסטון – האקים אולג'ואן
    אינדיאנה – ריק סמיתס
    קליפרס – בוב מקאדו
    לייקרס – שאקיל אוניל/קארים עבדול ג'באר
    ממפיס – מארק גאסול
    מיאמי – אלונזו מורנינג
    מילווקי – קארים עבדול ג'באר
    מינסוטה – אל ג'פרסון
    ניו אורלינס – טייסון צ'נדלר
    ניו יורק – פטריק יואינג/וויליס ריד
    אוקלהומה סיטי/סיאטל – ג'ק סיקמה
    אורלנדו – שאקיל אוניל/דווייט הווארד
    פילדלפיה – וילט צ'מברליין
    פניקס – אמארה סטודמייר
    פורטלנד – אריבדאס סאבוניס
    סקרמנטו – סם לייסי/ולאדה דיבאץ'
    סן אנטוניו – דייויד רובינסון
    טורונטו – אנטוניו דייויס
    יוטה – מארק איטון
    וושינגטון – ווס אנסלד

  11. אטלנטה- מוטומבו
    בוסטון- ביל ראסל
    ברוקלין/ניו-ג'רזי- ברוק לופז
    שרלוט- אלונזו מורנינג
    שיקגו- ג'ואקים נואה
    קליבלנד- ברד דוהרטי
    דאלאס- טייסון צ'נדלר
    דנבר- דיקמבה מוטומבו
    דטרויט- ביל למביר
    גולדן סטייט- ויילט צ'מברליין
    יוסטון- חאכים אלאג'ואן
    אינדיאנה- ריק סמיתס
    קליפרס- בוב מקאדו
    לייקרס- קארים עבדול ג'אבר
    ממפיס- מארק גאסול
    מיאמי- שאקיל אוניל
    מילווקי- קארים עבדול ג'אבר
    מינסוטה- אל ג'פרסון
    ניו אורלינס- טייסון צ'נדלר
    ניו יורק- פטריק יואינג
    אוקלהומה סיטי/סיאטל-
    אורלנדו- שאקיל אוניל
    פילדלפיה- ויילט צ'מברליין
    פניקס-
    פורטלנד- ביל וולטון
    סקרמנטו- דמרקוס קאזינס
    סן אנטוניו- דיוויד רובינסון
    טורונטו-
    יוטה- מארק איטון
    וושינגטון- ווס אנסלד

    מדהים שלגבי פיניקס (מילא טורונטו, קבוצה חדשה יחסית) אני לא מצליח להיזכר בשום סנטר ראוי בהיסטוריה שלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט