פריוויו פלייאוף-יוסטון רוקטס/בובי, עגל

נכתב על ידי הגולש הידען בובי בתוספות של כמה מו-אים של עגל ובברכתו של אפלטון.

 

יומני אליפות שונים כבר הועלו לאתר במהלך השבועות האחרונים אבל יומן אליפות לקבוצתו של המועמד המוביל ל-MVP טרם נראה.

יוסטון רוקטס – מועדון אלוף ! ידענו זאת כל השנים עוד לפני שזכינו באליפויות, ואחרי שהוכחנו זאת במשך שנתיים רצופות גם כל העולם הכיר בכך. משמים נגזר שלא ניפגש עם שיקגו של ג'ורדן אותה היינו מנצחים כמובן (אם כי לא מביסים) אבל גם יואינג ושאקיל הם הישג יפה. במחזור הטבעי של הליגה שנות הקסם עברו וחלפו להן והמועדון שקע בבינוניות. הוא מעולם לא עשה טאנקינג אבל גם לא הצליח לשחזר את הגדולה.

 

זיכרונות מעונת 2008-2009:

פלייאוף 2009 – הוא היה הפלייאוף האחרון שניתן להגדיר כ"מוצלח" עבור הטילים. הקבוצה הגיע אליו במקום החמישי, פגשה ללא יתרון ביתיות את פורטלנד של ברנדון רוי בסיבוב הראשון וניצחה 4-2 את הסדרה.

לאחר מכן פגשו הרוקטס בחצי הגמר את הלייקרס – ששלטו במערב בין 2008 ל-2010, והצליחו לכפות עליהם סדרה של שבעה משחקים – הסדרה הארוכה ביותר של הלייקרס באותו פלייאוף (שהסתיים כאמור עם אליפות, לאחר שגברו 4-1 על אורלנדו בגמר).

 

ישנן כמה נקודות דמיון שאני מוצא בעונה הזאת, 14/15, לאותה עונה 08/09 המופלאה:

  1. ההבנה שאין קבוצה רצינית ללא הגנה: את יוסטון של 2009 אימן אדלמן, מאמן שבעיקר נודע בזכות ניהול משחק התקפה משובח. אמנם במקום ללכת בדרכם של מאמנים כמו "פרינגלס", אדלמן הצליח לשלב גם משחק הגנה לא רע בכלל עבור הרוקטס של אותה עונה. בין היתר עזרו לו מספר מומחי הגנה ששיחקו בשורות הרוקטס באותה עונה – שיין באטייה ורון ארטסט בכנפיים, מוטומבו וצ'אק הייז כסנטרים מחליפים, וגם קייל לאורי כרכז מחליף של ברוקס עשה עבודת הגנה טובה.

בעונה הנוכחית, לאחר שבשתי העונות האחרונות מקהייל לא דרש משחקניו לחזור להגנה עם אותן אנרגיות שמושקעות בהתקפה, משהו השתנה. כמובן שצריך לתת קרדיט לדריל מורי שהביא כמה שחקני הגנה מעולים לקבוצה – כמו טרבור אריזה בקיץ, קורי ברואר וג'וש סמית' שהצטרפו במהלך העונה, ואפילו ג'ואי דורסי. אבל יש גם משהו פנימי שהשתנה. הדוגמא הכי בולטת לכך, כמובן – ג'יימס הארדן. אחרי שנקטל בלי סוף על איך שהוא לא משקיע שום דבר בהגנה, הבחור הראה שהוא באמת רוצה להשתפר ולהוכיח את עצמו, והצליח להשכיח כל ביקורת בדבר ה-אין הגנה שלו.

לדעתי גם מקהייל שותף לשינוי התפישה הזה, וכשאני רואה את הקבוצה משחקת העונה, ניכר כי לא רק אשפי ההגנה, כגון ברואר ואריזה, מצליחים לכפות על היריבה איבודים או לקיחת זריקות קשות, אלא גם שחקנים בעלי הגנה "סבירה" יותר, כגון ג'ייסון טרי ודי-מו.

 

לכל מי שעדיין לא מאמין לכך שהארדן לא עושה הגנה השנה –

 

 

 

  1. סגל עמוק מספיק, ומאמין מספיק: 2009 עדיין הייתה אמורה להיות עונה בסימן "מינגריידי". אמנם טימאק בקושי שיחק באותה עונה, ולפני הפלייאוף זה כבר היה ידוע כי הוא אינו עומד לחזור. בכל זאת, הקבוצה הייתה עמוקה מספיק בשביל להסתדר בלעדיו. יאו היה הבורג המרכזי במערכת דיי משומנת, שאף אחד לא רצה להיתקל נגדה בפלייאוף.

כמו כן, השחקנים היו מאוד מלוכדים, וגם לאחר הפציעה של מוטומבו בסדרה מול פורטלנד, ובהמשך – הפציעה של יאו בסוף משחק מס' 3 בסדרה מול הלייקרס – הם לא איבדו אמון, המשיכו להילחם (כשאת הצבע מאיישים בסך-הכל סקולה, לנדרי ופאקינג צ'אק הייז!!), ומשכו כאמור את הלייקרס לסדרה בת 7 משחקים – הסדרה הארוכה ביותר של הלייקרס באותו הפלייאוף.

העונה, על אף פציעות רבות של מספר שחקני מפתח, כשהבולטת מביניהם היא זו של האוורד (החמיץ יותר מ-40 משחקים!), הקבוצה הגיעה למעמד בו היא יכולה לסיים במקום השני במערב. (עד יום חמישי בבוקר אי-אפשר לדעת מה יקרה – הם יכולים גם לסיים במקום 5 ואפילו 6).

עכשיו השאלה שנותרה לשאול היא – האם הרוקטס מסוגלים לתרגם את אותן נקודות דמיון בין שתי העונות גם בפלייאוף?

ארטסט במדי הרוקטס, מודל 09. היו קשוחים, אבל את קובי זה לא הרשים.

 

אני חושב שכן, ואולי הפעם ביתר הצלחה:

 

קודם כל חשוב לזכור שהעונה משחק בשורות הרוקטס מועמד שהוא לפחות טופ 2 ל-MVP, מה שלא היה ב-2009. אם הארדן לא ייעלם כפי שקרה בפלייאוף הקודם, ויהיה נוכח כפי שהיה עבור הרעמים ב-2012 (עד הפיילנס מול מיאמי הוא נתן פלייאוף נהדר) וכפי שהיה נוכח במשך כל העונה הזאת – אז גם במשחקים הקשים, ששום דבר לא הולך – יהיה על מי לסמוך. אנו מאמינים שזה מה שאכן יקרה: הארדן עשה את המעבר בין שחקן שישי, חשוב ככל שיהיה, לשחקן מוביל. במעבר קשה זה הוא הפך למרכזה של התקפת הקבוצה שבו הגנת היריבה מתמקדת, ודבר זה תמיד בא לידי ביטוי בעיקר בפלייאוף. השנה הארדן כבר מנוסה יותר ומוכן לבאות, כפי שהוכיחה עונת הMVP שלו.

 

יתרון נוסף שקיים לדעתי ברוקטס מודל 14/15, הוא יותר שחקנים בעלי ניסיון לעומת מודל 09. בואו נסתכל על החמישייה הנוכחית של הרוקטס: טרי (בוורלי כאמור גמר את העונה), הארדן, אריזה, ג'ונס, האוורד. בחמישייה הזו יש 2 אלופים לשעבר, ועוד 2 פיינליסטים לשעבר.

החמישייה מ-2009 כללה את: ברוקס, ארטסט, באטייה, סקולה ויאו. בחמישייה זו היו שני סופומורס (ברוקס וסקולה) בפלייאוף השני שלהם בלבד, עוד שני שחקנים שטעמו רק כישלונות בסיבוב הראשון בפלייאוף המערב (באטייה ויאו), ורק ארטסט הצליח להגיע לשלבים מתקדמים יותר, בפלייאוף המזרח.

 

אם חברי החמישייה הנוכחית יצליחו לשחזר ולו במעט את היכולות שלהם מהפלייאוף המוצלח ביותר אותו כל אחד מהם חווה יוסטון תחזור להיות אותו "קלאץ' סיטי" כמו פעם, ולא רק בגלל הדוב-קמע של הקבוצה.

 

לגביי הפציעות של בברלי ודי-מו: בברלי הוא מסוג השחקנים שכל קבוצה צריכה – שומר טוב, שיודע להתלכלך ולהיכנס מתחת לעורם של שחקני היריבה. בנוסף, הייתה לו כמובן תרומה חשובה להתקפה, עם 10 נק' למשחק. בסופו של דבר, פרג'יוני וטרי יודעים לכסות טוב מאוד על האובדן של בברלי, וישנם לא מעט פרמטרים בהם הם עדיפים עליו: פרג'יוני מנהל משחק טוב ממנו, ולמען האמת – גם שומר אישי עדיף. נכון שאין לו את ה"קשיחות" וה"חוצפה" של בברלי, אבל איכות השמירה שלו, ממה שעד כה ראיתי, גבוהה יותר. טרי מנהל משחק ושומר פחות טוב מבברלי, אבל – הוא כמובן קלע עדיף ממנו.

אם מקהייל ידאג לתת גם דקות פה ושם לניק ג'ונסון הרוקי, אז אפשר להגיד שמבחינת עמדת ה-PG, למרות חסרונו של בברלי, יוסטון מסודרים.

לגבי די-מו העניין מעט בעייתי יותר – בלעדיו, אין עוד גבוה התקפי נורמאלי בקבוצה שיחפה על האוורד. מצד שני, חשוב לזכור – לאורך חלקים רבים של העונה, בהם האוורד היה פצוע, היה מצב בו לדי-מו לא היה תחליף ראוי, ובכל זאת הרוטציה של די-מו כסנטר, 2 PF (ג'ונס וסמית'), ופה ושם קצת דקות לדורסי – הצליחה להחזיק מעמד יפה.

כל עוד האוורד יצליח להגיע לפלייאוף בכושר טוב (ונראה עד כה שהוא מתאושש מהפציעה יפה מאוד), אז לא אמורה להיות בעיה – בסופו של דבר האוורד בריא חשוב יותר מאשר די-מו בריא, ובפלייאוף הקודם הוא כבר הוכיח שאפשר לסמוך עליו שייתן תפוקה ראויה.

וכעת, נסקור מועמדות פוטנציאליות לפגוש את הרוקטס וננתח למה ננצח אותן (הניתוח הוא תחת הנחה שיוסטון ינצחו והספרס יפסידו בערב המשחקים האחרון, משמע – יוסטון #2, קליפרס 3#, וספרס 5#):

דאלאס מבריקס – דאלאס בראשותו של נוביצקי הגדול התייצבה לתחילת העונה עם הרבה אופטימיות, ואחרי שקיבלה את ראג'ון רונדו נסקו הציפיות ממנה לשמיים. אבל היא מאכזבת את אוהדיה, כאשר רונדו לא מספק את הסחורה מבחינה הגנתית ובהתקפה לא מצליח להשתלב בצורה מיטבית עם נוביצקי ואליס. פארסונס וצ'אנדלר בסה"כ עושים את שלהם, אבל מי ישמור את הארדן ? למרות שדאלאס מנוסה ומסוכנת אנחנו מצפים לסדרה בה נצחוננו לא יוטל בספק.

ל"א קליפרס – לאחר הניצחון על דאלאס, ניפגש מול הקליפרס (שלדעתי יגברו על ממפיס). מאץ'-אפ מאוד צמוד, ויכול להיות שהרבה משחקים יוכרעו רק ברגעי הקלאץ', שם היתרון יהיה לצידם של הרוקטס. לראיה – שני המפגשים האחרונים בין הקבוצות ממהלך העונה – מפגשים שהיו באווירת פלייאוף, היו צמודים עד הרגע האחרון, ובשניהם יוסטון יצאו מנצחים.

אחרי שנדביר את הקליפרס ניפגש עם המנצחת בין ס"א ספרס וגולדן-סטייט. קשה להמר מי ינצחו, ולכן ננתח את 2 הסדרות:

ס"א ספרס – לאור ההתעוררות של האלופים בבועות האחרונים אנחנו לא נזלזל ב"לב של אלוף" (הזכויות שמורות לרודי). עד המפגש הזה דוויט האוורד יחזור לכושר ומי יגביל אותו, טימי קשישא ? אולי כן, אבל משחק הפנים-חוץ של יוסטון יהיה גדול על ס"א ואחרי סדרה קשה האלופים הזקנים יפלו שדודים בתוצאה 4-3. ראינו לפני מספר ימים שבמשחק צמוד הנשק של פופוביץ' היה האק-א-יוסטון – וזה אומר הכל. לא בכל מפגש יוסטון יחרבנו מהקו כמו אותו משחק.

ג"ס – המכונה המשומנת של ג"ס בראשותו של מס' 2 במירוץ ה MVP קרי/האמת, די קשה למצוא יתרונות מול קבוצה כזו ששברה כל כך הרבה שיאים העונה. אנחנו ננצח בזכות שני דברים = ג'יימס הארדן יתן סדרה חלומית מבחינה התקפית, עם ממוצע של 35 נ"ק במשחק. בשני משחקים הוא יתן טריפל דאבל ובשלושה מהם יחטוף 10 פעמים. הוא יגיע לקו כ-18 פעם למשחק ויקלע כרגיל באחוזים פנטסטיים. הגורם השני הוא אותה "רוח המועדון" מפורסמת שלמועדון בינוני-מינוס כמו ג"ס אין אותה. יחד עם תרומה מהווארד, די-מו, אריזה והבלחות של טרי שלא נס ליחו אנחנו ניקח את הסדרה הזו בשיניים.

חכמים יגידו – "אבל חטפתם מהלוחמים סוויפ עונתי". ובכן, פה שוב נסתכל חזרה על 2009 – הרוקטס חטפו סוויפ עונתי מהלייקרס, ובכל זאת הסתכלו לקובי ופיל ג'קסון ללבן שבעיניים, וקטעו את אותו סוויפ כבר במשחק מס' 1 עם ניצחון חוץ. מי יודע איך הסדרה הייתה מסתיימת לולא אותה פציעה של יאו?

אין מה לעשות, יש הבדל בין העונה הסדירה לפלייאוף. גם הספרס, אגב, עשו סוויפ עונתי על המאבריקס בעונה שעברה, ובקושי עברו אותם בסיבוב הראשון.

לפני שנעבור לסדרת הגמר, הנה ניתוח קצרצר ל-למה הרוקטס ינצחו גם את פורטלנד ואת ממפיס (כי כאמור, שום דבר אינו בטוח מבחינת המיקומים):

פורטלנד – כי העם דורש נקמה. וגם כי הסגל הרבה יותר עמוק ורעב לעומת עונה שעברה. כל העונה הנוכחית של יוסטון מתבססת על הרצון לתקן את שברון הלב מאותה שלשה של לילארד. אני מניאק אם בסדרה אפשרית מול הבלייזרס, הם לוקחים משחק בטויוטה סנטר. בנוסף, פורטלנד נותנים ליוסטון פייט דיי הוגן בגזרת הפצועים.

ממפיס– כי טוני אלן בעצמו דיבר על כך שהארדן הוא השחקן שהכי קשה לשמור עליו.. מה גם, שעושה רושם שהמצב הבריאותי בעיר של אלביס לא הרבה יותר נוצץ משל יוסטון. רוב השחקנים שם אמנם משחקים, אבל סוחבים איתם פציעות.

התמונה שחרוטה לכל אוהד בלב. הפעם ישימו על לילארד שומר ראוי יותר.

 

סדרת הגמר – קליבלנד קבלירס: סורי, דיוויד בלאט, להארדן ישנו חשבון פתוח עם המלך ממנו הוא קיבל שיעור לפני מספר לא רב של שנים. הפעם התהפכו היוצרות ולברון נמצא בירידה ובקבוצה חדשה שעשתה את שלה בשנה מאוד מוצלחת סה"כ בעוד הארדן נמצא בקבוצה מגובשת והיררכית עם מאמן ותיק ומנוסה.

רוקטס 4 – קליבלנד 2

ג'יימס הארדן ה MVP של הפלייאוף ושל סדרת הגמר.

יחי המלך החדש !

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. asi

    17 אפר 2015 08:23:38

    מאוד אוהב אותם. לצערי עקב כמות הכישרון והקושי לזכות במערב, בלי בברלי פשוט אין להם סיכוי. נכון שהוא בורג קטן אבל….ההגנה שלו ויכולת להוביל כדור ביעילות מורידה המון עומס מהזקן. הוא לא יוכל לעשות הכל כל הפלייאוף. עם כל הכבוד מייקל הוא לא.

  2. יונתן שגב

    17 אפר 2015 09:48:20

    מעניין מאוד מה היה קורה אם הם היו נפגשים עם שיקאגו. לדעתי, ג׳ורדן ב-ח-י-י-ם לא היה מפסיד בכל גמר שהוא, אלא אם כן פערי הרמות היו ע-נ-ק-י-י-ם, וזה לא היה הסיפור.

  3. אפלטון

    17 אפר 2015 10:35:58

    אחלה פוסט!
    יוסטון קיבלו מכות רציניות השנה עם כמות הפציעות (הקבוצה עם ימי פציעות של שחקנים הכי גבוהה בליגה אחרי מינסוטה והלייקרס) ולמרות זאת תפקדו בצורה מעוררת כבוד (הארדן mvp!).
    מההתחלה ידעתי שהשנה זו הולכת להיות קבוצה הגנתית ולוחמת, אבל הם התעלו על הציפיות של כולם.
    כקבוצה החיסרון של די-מו ובברלי פוגע מאוד, אבל מצד שני פריג'יוני מפתיע לטובה בניהול המשחק והפיק נ רול שלו עם החמישייה השנייה מעולה.
    קורי ברואר מסתמן כרכישת אמצע העונה הכי מוצלחת בליגה והוא לא רק מוביל את הליגה בחטיפות אלא גם הפינישר הטוב בליגה בהתקפות מעבר.
    החולשה בעונשין של כל הגבוהים היא הסכנה העיקרית במשחקים צמודים והעובדה ששני הרכזים נושקים לגיל 40 יכולה להפוך משמעותית.
    קלינט קפלה עבר את דורסי ברוטצית הגבוהים והוא מסתגל במהירות גדולה מהצפוי לליגה. עדיין המוב היחידי שלו בהתקפה זה דאנק אבל אני אוהב את הילד (בן 20), יש לו כישרון.
    יוסטון יגיעו השנה רחוק בפלייאוף אם מקהייל יתן את הבמה לג'יי בי ביקרסטאף שנראה היחיד על הספסל שיודע להגיב למאמני הקבוצה השנייה. זו נק' החולשה העיקרית של יוסטון בשלבים הגבוהים- מאמן שחקנים מצויין אבל חסר יכולת לשרטט תרגיל או להגיב למה שמתרחש באמצע משחק

    1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      17 אפר 2015 11:26:10

      הגיע הזמן שאוהדי כל הקבוצות יפסיקו להשתמש בפציעות כתירוץ. כמעט כל קבוצה סבלה מפציעות כאלו ואחרות ככה שאין הרבה יוצאי דופן. פציעות הן לא גזירת גורל, ואם למאמן יש בקצה של הספסל שלו שחקן ששיחק פחות מ200 דק' על 82 משחקים, הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו ששאר השחקנים שלו נפצעים, להשתמש בכל הקלפים שלך זה חלק מהקטע של להיות "קבוצה".

      1. אפלטון

        17 אפר 2015 11:49:29

        פציעות הן בהחלט גזירת גורל שיכולה להשפיע על מועדון לשנים. יוסטון יכולה לעשות על זה דוקטורט. אוקלהומה לומדת את זה עכשיו. להאשים מאמן בפציעות זה יפה אבל צריך הוכחה לפני שמאשימים מאמנים בפציעות שחקנים. עד שישנה הוכחה כזו, גזירת גורל זה הביטוי הנכון. או כמו שאומרים בביטוח באמריקה- act of god

        1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

          17 אפר 2015 12:50:06

          אני מבין שהסטטיסטיקות של יחס דקות/פציעות עוד לא הגיעו לאנליטים בנאסא יוסטון… הם עוד עסוקים בלהפוך את הארדן למעבורת חלל…

          1. אפלטון

            17 אפר 2015 13:01:46

            לא הגיע אלי. אשמח לקבל אותם. למרות שזה מאוד הגיוני, והיה מאוד עוזר לקמפיין שלי להורדת כמות המשחקים בעונה הרגילה, עוד לא ראיתי הוכחה לכך

          2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

            17 אפר 2015 13:19:17

            גם לי אין, בדיוק כשהתכוונתי להושיט לך אותם, הכלב שלי, די – מו, קפץ לי על היד וחטף את הניירת…

            לא הבנתי, אתה כן חושב או לא חושב שכמות המשחקים פוגעת בשחקנים ?
            אם אתה לא חושב שזה פוגע, אז למה להוריד את הכמות ?

            אם אתה כן חושב ששחקנים משחקים הרבה מדי, אז למה להוריד דווקא את כמות המשחקים ? שמאמנים ישתמשו בספסלים. יושבים להם שם בקצה מיליונרים בהפסקת אבטלה סמויה.

          3. אפלטון

            17 אפר 2015 14:07:39

            אני חושב שסטטיסטיקה כזו היא הסיכוי היחידי להוריד את כמות המשחקים שמפריעה לי בעיקר כי היא פוגעת בתחרותיות (טיעון שנחלש אחרי סיומת העונה המטורפת במערב).
            אבל עד שאין כזו סטטיסטיקה אז אלו הכל דיבורים בעלמא.
            כל מאמן עובד בשיטה שלו ומה שלדעתו עובד. לג'ורדן היו עונות של 40 דקות למשחק בממוצע וזה לא פגע בו או בקבוצה שלו.
            לעומת זאת יוסטון של מקריידי ויאו היו בנויים לאליפות והחלום נפל אך ורק בגלל פציעות. גם מה שקורה עם אוקלהומה בשנתיים האחרונות עם פציעות לווסטברוק ודוראנט.
            בסוף, כמו הרבה דברים בחיים זה הכל מזל.
            יוסטון השנה התגברו על המזל הנאחס והתעלו, בגלל זה הארדן הוא mvp. הוא ניצח את אלוהים!

  7. hebrewman

    17 אפר 2015 11:49:48

    קליבלנד אכלו קש במשחק מדי-מו, הוא נתן משהו כמו 3 שלשות… עכשיו הוא לא יהיה, עוד סיבה למה קליבלנד תיקח אותם…
    אגב פריוויו מצוין… תודה!

    1. bobby

      17 אפר 2015 11:54:29

      די-מו ללא ספק יחסר, וחבל.
      אבל כמו שרשום בפריוויו – בסופו של דבר האיש העיקרי של הקבוצה בצבע הוא האוורד. אם די-מו הצליח לבד להחזיק את הצבע לא מעט במהלך העונה, אז גם האוורד אמור להצליח להחזיק את הצבע בפלייאוף.
      מה גם שאסור לשכוח שבפלייאוף שעבר האוורד היה מעולה.

      בוא נשאל שאלה כזאת –
      אם די-מו היה בריא, אבל האוורד לא היה חוזר מהפציעה, הסיכויים של הרוקטס להגיע רחוק בפלייאוף באמת היו גבוהים יותר?

      1. hebrewman

        17 אפר 2015 12:02:37

        אם די מו היה הופך את השלשות לנשק (יש מצב שהוא עשה את זה אני לא יודע… לא כזה עקבתי) הצבע היה פתוח והארדן היה עושה שמות בצבע הרבה יותר בקלות…
        אני פחות מדבר על להחזיק את הצבע אלא יותר לרווח את המשחק.
        הערת אגב, כשלברון שמר על הארדן הוא שיתק אותו…

      2. דוחא

        17 אפר 2015 18:52:43

        במשחק הביצים, כשלברון החליט שהוא שומר על הארדן ושהוא לא יעשה סל, זה בהחלט מה שקרה, אבל הארדן יצא גדול בזה שהוא לא לקח את המשחק על עצמו אלא שיתף את שאר הקבוצה.. מצד שני, בזמן שלברון "אנס" את הארדן הגנתית, התקפית הוא חירב לקליבלנד את המשחק, מילא כמה החטאות, אבל גם איבודים וגם לא מסר לאף אחד.. חוץ מזה שבסוף יוסטון ניצחו

  8. עגל

    17 אפר 2015 12:23:10

    יוסטון היו לוקחים את שיקגו, בקושי אבל היו לוקחים. שיקגו לא היתה מסוגלת להתמודד עם האקים בשיאו, עם כל הכבוד ליואינג האקים היה שתי דרגות יותר טוב. ועובדה ששאקיל ואורלנדו ניצחו את מייקל הגדול.

  9. מנחם לס

    17 אפר 2015 18:54:19

    בקשר ליוסטון, אני עדיין חי בטראומה של הסידרה נגד הניקס (כולל אוג'יי סימפסון והנסיעה המטורפת כשכל מש'טרת יוסטון רודפת אחריו באמצע שידור המשחק הרביעי במדיסון סקוור גארדן). סידרה ששלוש פעמים ממש ניצחנו, אבל לא ניצחנו. ואז זריקה מטופשת של ג'ון סטארקס מהצד לשלוש לנצחון(במקום דייויס) – שהוחמצה – וסיימה את הדראמה.
    מאז אני לא מסוגל לסמפט אותם.

    1. עגל

      17 אפר 2015 22:21:26

      את מי אתה לא מסוגל לסמפט, את ניו יורק או את יוסטון ?
      ראיתי לא מזמן בשידור חוזר את יוסטון נגד ניו יורק ואח"כ את יוסטון אורלנדו, תשמע אלה היו סדרות מרתקות. אני יכול לכתוב פוסט שלם על מה שעברתי כשהן קרו (אז הייתי סטודנט) ועל "התקרית" שהיתה לי.

  11. אשך טמיר המקורי

    18 אפר 2015 07:38:10

    קבוצה שפעם בימי האקים מאוד סימפטתי אבל בגלגולה הנוכחי די מתעב.
    בבראקט שלי היא עפה ב-7 מול דאלאס בסיבוב הראשון.
    גם אם דאלאס ימשיכו את יכולתם החלשה ויוסטון תעבור אותם, הספרס יפרקו אותם (לחליפין, קליפרס יתקשו מעט יותר אבל 4-2 זאת התקרה לדעתי).

    אפלטון אולי כבר ממרק את כוס התרעלה שלו עבורי להכלת מיצי הזקן של הרבי, אבל גם בשנה שעבר הימרתי על פורטלנד בבראקט וקלעתי בול.
    אני מכין לו קוקטייל מיוחד של "white german"', וודקה, ליקר קפה, שמנת וזיעת ביצים של גרמני.

    1. אפלטון

      18 אפר 2015 08:04:37

      אחרי הביצי לילארד שאכלתי שנה שעברה זה נשמע דווקא לא רע הקוקטייל שלך.
      אפשר להוריד אותו עם קצת בשר לבן שאריזה הולך להוריד מהצלעות של פרסונס, אבל באמת אין מי שיעצור את הגרמני הזקן ימח שמו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט