בס"ד
אסיסט 101# – לעזור לילד לחלום. סיפור שהיה / אסי שלם
1.4.2015 -האחד באפריל. תאריך ממש רציני.
יום רביעי האחרון היה יום מיוחד מאוד עבורי ועבור עוד כמה עשרות אנשים חובבי הופס. לא בטוח שאפילו ידעתם על קיום המשחק וגם אם צפיתם ב"ספורט 5" בשעה 20:00 בטח זיפזפתם מיד לערוץ אחר. אבל אני והחבורה הזו ישבו כמו אדוקי אוהדי המכללות בUS והתפללנו עבור מס' 7 בכתום.
קיץ 2008
לחוג כדורסל שלי נרשם ילד שעובר לגור במושב הסמוך אלינו. אמא שלו מספרת שמדובר בכישרון גדול. השנה מתחילה והילד שעולה לכיתה ה' מתקשה להתאמץ. במשחקים הוא מנצח בקלות, לא משנה כמה אני מנסה להכשיל אותו עם הרכבים גרועים, שורק לרעתו ומאתגר אותו. הוא ברמה אחרת.
בשנה שלאחר מכן אני מחליט שאין לו מה לחפש עם בני גילו ומקפיץ אותו לשחק עם שני שנתונים מעליו. הוא הופך לשחקן משמעותי, עולה מהספסל ונאבק בלי רגשי נחיתות.
בכיתה ז' הוא כבר כוח משמעותי ביותר. יש לו גובה(1.70 מ') ומתחילה ההתלבטות מה לעשות איתו. כל מאמן יודע שבלי גבוה משמעותי לא ניתן לנצח משחקים צמודים. מצד שני הילד כל כך מוכשר ועומד בקריטריונים להצליח בכל עמדה. רכז? קיבלת, שליטה בכדור ומסירה יש. קלעי? הצחקת אותו. טכניקה נהדרת, שחרור כדור יפיפה מהיד עם רוטציה של הכדור. גבוה? אין בעיה. הילד הכי גבוה בקבוצה ומסוגל לקחת כל אחד בפנים.
הדילמה מתחילה. האם לתת לילד לשחק בעמדה שיוכל בעתיד להוות פקטור או לשקוע בעמדות הפנים ואחרי המבול. הרי אם יפסיק לגבוה בכיתה ט'-י' הוא לא יהיה גבוה משמעותי וכל ניסיון ללמד אותו להיות רכז/קלעי או כל עמדה רחוקה מהסל נדון (כנראה) לכישלון.
ביטלתי את הדילמה. הילד יהיה גם רכז וגם קלעי. לפי צרכי המשחק.
עונת 2010/11 – סיום הסיבוב הראשון
הקבוצה ממריאה. הילד פותח בתור רכז, ממשיך בתור קלעי ושומר בהגנה על שחקנים בכל העמדות. ניצחונות צמודים באשקלון ובהארכה מול קרית גת מסיימים סיבוב מושלם ללא הפסדים. האליפות שלנו מתקרבת. כלומר יותר שלו מאשר שלי. כל מה שאני מבקש אני מקבל ממנו, בנוסף למנהיגות וקשר שקשה להסביר במילים. אחרי 4 שנים צמודות אנחנו לפעמים מדברים רק במבטים.
"אני צריך לדבר איתך" – הוא פונה אלי בתום האימון.
"בוודאי, במה אוכל לעזור?"
"אני רוצה להתקדם. אני רוצה לשחק בליגה גבוהה יותר בשנה הבאה."
שלחתי כבר כמה שחקנים לקבוצות בדרגה גבוהה יותר. מצד אחד סיפוק גדול. מצד שני תחושת האובדן קשה מאוד. להשקיע בילד כל כך הרבה, לראות אותו פורח ובדיוק בשיא שלו לראות אותו עוזב עושה קצת מחניק בפנים. מעולם לא עצרתי אף שחקן, גם הפעם לא התכוונתי לחרוג ממנהגי.
"לאן חשבת ללכת?" אני שואל אותו.
"קבוצות מהאזור. ליגה ארצית. אולי אנסה לאומית." הוא עונה בביישנות.
"אם החלטת שאתה רוצה להתקדם, לך על הכי טוב שיש.תן לי לבדוק לך." אני מבטיח. והבטחות צריך לקיים.
אני מרים למחרת טלפון לחבר טוב שהיה המנהל המקצועי במכבי ת"א. זה אמצע העונה והמעבר קשה. הילדים כבר רצים יחד תקופה ובגלל שהמסגרת תחרותית וקשה הם לא יתנו לו להשתלב בקלות. יש עוד בעיה. הוא אמור להגיע יום-יום לאימונים ומשחקים. אין הנחות. גם לא לכוכב מקומי שמגיע לעיר הגדולה. מי שלא מתייצב- לא משחק. ביקשתי ממנו את המספר של המנהל המקצועי של מכבי ראשון לציון.
"שלום, מדבר אסי שלם. יש לי שחקן שהייתי רוצה שתראה." כך אני מתחיל את השיחה. הזוי. לא סוכן. לא חבר. בסך הכל מאמן שמנסה לעזור לשחקן שלו להתקדם. בלי לציין שבעזיבה שלו הוא כנראה משאיר אותי עם הרבה פחות כישרון.
סידרו לו מבחנים. הוא התקבל, אלא מה.
לפחות נסיים את העונה, ניקח אליפות ונכין לו טקס קטן בסוף השנה.
"הכל סגור, רק יש בעיה." אומרים לי מראשון. מה כבר יכול להיות? הוא לא מספיק טוב? שיישאר אצלנו. אני כבר אסביר לו איכשהו.
"אתה צריך להבין, לפי חוקי האיגוד אם הילד לא עובר עכשיו, הוא יהיה מוגבל בסיום העונה הבאה. כלומר אם הוא לא יהיה בין השניים הכי טובים בדראפט שיהיה בקיץ הוא לא ישחק אצלנו."
"מה זה אומר?" אני מתחיל להבין אבל מתקשה לעכל.
"זה אומר שהוא צריך לעבור עכשיו. באמצע העונה. אחרת הסיכוי שלו לא יהיה גבוה במיוחד."
אני מנתק וחושב מה לעשות. כנראה והלכה האליפות. הילד חייב לעבור. מה יותר חשוב, אליפות או חלום של ילד?
אנחנו משוחחים בסיום האימון הבא. אני מסביר לו את הסיטואציה. הוא מאוד רוצה לסיים את העונה, יש לו הזדמנות לזכות בתואר מקומי עם החברים שלו. הזדמנות שלא בטוח ותחזור. אני מדבר גם עם אמא שלו. אני מסביר לה את המחיר, את הזמן להשקיע, את העובדה שלכל זה יהיה מחיר ויכול להיות שהפסגה תהיה גבוהה מדי והמסע ייעצר באמצע.
"אני מוכנה לעשות הכל בשביל שהבן שלי יגשים את החלום שלו." היא אומרת.
"אם ככה, אין פה בכלל על מה לחשוב".
פסח, 2011. שני משחקים לסיום העונה.
אני חוזר הביתה ברכב מעוד אימון ורואה אותו רץ בכביש המחבר בין היישובים שלנו. אני לא רוצה להפריע אבל הוא מספר תוך כדי התנשפות שחסר לו כושר גופני והוא צריך להוסיף ריצות. במאמץ עליון אנחנו מצליחים לסיים את הסיבוב השני בלעדיו עם שלושה הפסדים אבל עם המקום הראשון.
הזמנתי אותו למשחק האליפות שלנו. בכל זאת על ההישג הזה הוא חתום. לפחות על חציו הראשון. בהתרגשות רבה הוא מגיע, יושב ביציע וצופה בנו. בתקופה שם הוא כבר הספיק להיפצע מעומס יתר(כנראה). הוא עומד בקהל ומעודד עם כולם. אנחנו קוראים לו בסיום לחגוג איתנו. הוא שמח בשמחתנו ואני לא רואה עליו את הצער על כך שהוא לא היה איתנו בסיבוב הזה. בראש הוא כבר המשיך הלאה. אני שמח בשבילו, כנראה שבסופו של דבר כולם הרוויחו.
עונת 2012/13 – משחק אליפות נערים לאומית
אני מוזמן לראות את משחק הגמר. אליפות הנערים(כיתות ט'-י', גילאי 15-16) בכדורסל. סדרת הגמר מפגישה את ראשון לציון מול חיפה. בסדרת הטוב מ-3 מנצחת הקבוצה הצפונית בביתה את המשחק הראשון. במשחק הגומלין אני מגיע ומקבל אותו כמחליף כמה דקות לסיום הרבע הראשון. הוא משחק היטב וגם קולע כמעט 10 נקודות. במחצית השניה האורחים מצמצמים את הפער והמאמן מוציא אותו כדי לסיים עם החמישייה הפותחת את המשחק. טיילור דאוסן(הבן של… והאח של) מבטיח את הניצחון בדאנק שמשאיר את ההכתרה למשחק האחרון בחיפה. הילד גדל, הילד משחק נהדר, הילד עדיין לא כוכב. לפחות רואים שהוא נהנה. חי את החלום.
בשבוע שלאחר מכן זה נגמר באכזבה. הם מפסידים בנקודה. השבר עצום. ילדים שמשקיעים בין 3 ל5 שעות ביום לאימונים, רצים מדי יום תוך הזנחת הלימודים- חברים- דברים שבני נוער עושים בגילאים האלה כדי להתמקד בדבר אחד- כדורסל. והכדור הכתום מביא גם אכזבות.
1.4.15 – קרית אתא – גמר גביע: מכבי ראשון נגד אתם יודעים מי..
הירוקים מגיעים למשחק כפייבוריטים ברורים. דאוסן(מהדאנק של לפני שנתיים) בכלל פצוע ויושב על אזרחי ביציע. לצערי לא הצלחתי להגיע וצפיתי מהבית.
המשחק נפתח וזריקה ראשונה של הילד משלוש….נכנס(אני שומע את ניב רסקין בדמיוני צווח). הוא קולע עוד כמה סלים, מסיים את המחצית עם 7 נק'. המשחק ממשיך עם רמת כדורסל בינונית. בריחה של 7-9 נק' הפרש אבל הירוקים העקשנים לא מוותרים והמשחק מסרב למות. הילד לא קולע אבל משחק את כל הרבע האחרון, שומר לא רע ועוזר לחברים. אופק חכמון- תזכרו את השם, מככב במשחק. הסקורר המוביל של הכתומים מותח שריר ויושב ברבע האחרון בחוץ. כשנדמה שהתואר הופך לירוק הוא חוזר ולוקח את הכדור האחרון במשחק לסל.
הקהל (ואני) על הרגליים, חכמון מכדרר מימין לשמאל, עצירה וזריקה ארוכה לשתיים והכדור צולל פנימה. שעות שלא אימונים והשקעה, התמודדות עם כשלונות, שנים שהחיים שלך בעליות וירידות ממשחק למשחק. סוף סוף תואר. זיכרון מתוק מדרך חתחתים ארוכה. תואר לילד שלנו. אושר גדול, הילד שאני מכיר מכיתה ד', הופך לקפטן של אחת מאגודות הנוער המובילות בארץ ומוזמן להניף את גביע המדינה. הוא עושה כמעשה גור שלף ומזמין את חכמון להניף את הגביע. הפי אנד.
אפילוג
ישנם עשרות ואולי מאות ילדים שחולמים להצליח. הם רוצים לשחק בליגת העל, להתקדם לקבוצה גדולה, לשחק באירופה ואולי ביורוליג ומי יודע אולי לשחק מעבר לים בליגה של הגדולים באמת. אבל אל תשכחו שלעומת כל עומרי כספי וגל מקל ישנם המון ילדים שלא הצליחו להגיע מכל מיני סיבות. אנחנו כהורים, מחנכים, מאמנים וסתם חברים צריכים להיות שם בשבילם ולשאול את עצמנו: האם זה מה שהילד שלי רוצה או מה שאני רוצה. אני מכיר את האמא ויודע שהיא שילמה מחיר כבד כדי שהילד שלה יצליח. ביום שהמסע הזה ייגמר הוא יצטרך את כל התמיכה. אנחנו צריכים לדעת שביום שאחרי הכדורסל תיפער תהום גדולה בחיים שלו והוא יצטרך למצוא במה למלא אותה.
חשוב שהילד ילמד, כי רק אחד מ-1000 מגיע להיות שחקן כך שהסיכויים לרעתו. כדאי שיהיה לו במה לעסוק ביום שאחרי הסל האחרון. חשוב שהנער יצא לבלות, כי החברים לא ישבו בבית ויחכו לו. חשוב שלגבר הזה יהיה מקצוע לעסוק בו, כי גם שחקן בינוני בקבוצה ממוצעת בליגת העל מרוויח כ-10,000 ש"ח ל-10 חודשים. ממוצע של 8 אלף וקצת לחודש, כלומר סכום מצחיק לקריירה של אולי 10 שנים(טפירו בן 40 ומוגדר כזקן מיוחד במינו) בלי פנסיה מסודרת וקרן השתלמות. ומה בגיל 30 תעשה?
חבר שלי שיחק בליגת העל והחליט לפרוש, קצת לפני גיל 30 כי הבין ששחקן גדול הוא לא יהיה. הוא מספר שירד מהמגרש בפעם האחרונה הסתכל ימינה ושמאלה ולא ראה אף אחד מריע. הסתכל למעלה ולא ראה את הגופיה שלו תלויה שם.
"השקעתי בגוף שלי שהיה בעצם הקריירה שלי בין 3 ל5 שעות ביום. כולל שישי, כולל שבת בנבחרות הקאדטים, הנוער והצעירות. אלפי שעות שפתאום בסוף גיל ה-20 נעלמו. הפסדתי שירות משמעותי בצבא, שלא לדבר על חברים וחברות שאף פעם לא היה לי מספיק זמן בשבילם. תאר לך אם הייתי מחליט ללמוד כל מקצוע אחד והייתי משקיע בזה בין 3 ל5 שעות כל יום. הייתי היום עושה תואר שלישי בכמה תחומים שונים בקלות."
צריך גם להיות הוגנים כלפי הספורט. ילד מקבל משמעת, לומד להתמודד עם אתגרים ומגיע לשיאים שכל אדם אחר לא חולם אפילו להגיע אליהם. אבל לפני שאתם מחליטים לשלוח את הילד שלכם לקבוצה תחרותית תחשבו שוב. האם זה מה שהוא רוצה? האם אתם מוכנים לשלם את המחיר? ושאלת השאלות: האם הכנתם אלטרנטיבה ליום שאחרי?
מזל טוב לקפטן, מס' 7 כתום – ליעד משען. הלוואי שתדע עוד פסגות במסע של חייך ותזכור שיש חיים אחרי הכדורסל.
shay
8 אפר 2015 01:08:08ריגשת אסי
אתה מתגלה כדמות חינוכית מהמעלה הראשונה.
יישר כח!
מוש השור
8 אפר 2015 01:09:17כל הכבוד אסי, גם יפה וגם מרגש..
יונתן שגב
8 אפר 2015 01:15:491+
אחד העם
8 אפר 2015 01:22:48תודה אסי, מרתק וקולח כתמיד! כבעל גוף מעפאן וגובה עוד פחות מזה, החלום שלי היה להיות מאמן כדורסל (לא יקרה… ) כך שבכלל הייתי מרותק.
אופיר נ.
8 אפר 2015 01:25:35אסי
אתה אלוף,
נהנה לקרוא את הטורים שלך, ו להיחשף לסולם הערכים שלך.
asi
8 אפר 2015 11:58:09תודה למברכים
Yavor
8 אפר 2015 01:57:56אסי נהדר.
חבל שלא באת – היה יופי של ארוע בקריית אתא. הגעתי עם הבכור (בן 4) שיספוג קצת אווירה ויעודד את הקבוצה אותה מאמן חבר הילדות הכי טוב שלי – ועדיין לצערי הפסדנו לצהובים בגמר הנערים, למרות שביציע היינו רוב בולט.
מסכים איתך לגבי החינוך והזהירות שצריך לנהוג עם ילדים אלו, ודברים דומים אני גם שומע מחברי המאמן.
asi
8 אפר 2015 12:00:14ינון לא ידעתי שאתה מכיר את אבנר יאור. בשנים האחרונות מאז שאימן בליגת העל/ לאומית קצת נעלם.
Yavor
8 אפר 2015 21:34:09זה לא אבנר יאור.
אני מדבר על גמר הנערים – המאמן של עמק יזרעאל זה מאורו ספאק.
דורון
8 אפר 2015 02:11:41ללמוד התמדה והשקעה שווה יותר לעיתים מלהיות כוכב
זה משמעותי מאד לכל החיים.
גם מקווה שהילד יצליח אם בכדורסל ויותר חשוב בחיים.
מעריץ מעריך ותמיד נהנה מאד לקרוא את טוריך.
ברכה והצלחה לך לסובביך ולילד.
עונג של שבת (חול המועד).
מנחם מור
8 אפר 2015 04:14:22תגיד אתה אפוי? אפשר לחשוב שבגיל 30 נגמרים החיים.
אז הילד יתחיל ללמוד בגיל 30 ויכנס למעגל העבודה קצת אחרי חבריו, כמו לדוגמא כל איש קבע.
אתה בעצם נגד שאיפה למצוינות!!
asi
8 אפר 2015 12:02:26שפוי ביותר. סיטואציה פשוטה מנחם: גיל 30 כשהבגרות שלך על הפנים(בדרך כלל), פסיכומטרי לעשות בגיל הזה לא להיט וכמובן להתקבל לקריירה שניה בגיל 34-35 לא נראה לי מי יודע מה.
מנחם לס
8 אפר 2015 06:05:53נהניתי מאד מהקריאה, וכמובן שהדילמה ידועה. ישנם המון רופאים, עורכי דין, סופרים, עתונאים, פרופסורים, וכמובן גם נהגי מוניות ורתכים, שהתאמנו, שיחקו, והקדישו שנים על גבי שנים לספורט. אני הייתי אחד מהם.
אבל כשנוכחתי ששחקן כדורגל מעולה במכבי חיפה לא אהיה, המשכתי לשחק להנאתי כדורגל, כדורסל, כדורמים, וטניס להנאה גרידא וללא כל מטרה להיות ספורטאי גדול. זה לא הפריע לי להמשיך ללמוד.
אבל הזכרונות מילדות מלאה ספורט עד גיל 18-20 לא יסולאו בפז.
אולי הסובלים הם אלה שכמעט מגיעים לרמה מקצוענית, אבל לא. הם אלה שמקדישים את כל חייהם למטרה אחת והיא לא מושגת. זה הימור שכל אחד לוקח,, כולל סטודנט שרוצה להיות רופא, ולא מצליח בסופו של דבר.
כל החיים הם הימור אחד גדול.
חתוליו
8 אפר 2015 06:27:39מקסים
שורי לוי
8 אפר 2015 07:35:30לאסי היקר
מרגש לקרוא ובמיוחד אני , המכירה את הנושא גם מעבר לשורות .
מרגש לראות את הכנות החינוכית והמקצועית וההבנה כי צריך שתי רגלים לניתור גבוה לסל אך צריך גם שתי רגליים מוצקות על הקרקע עם הבנה וערכים ליום שאחרי .
אין לי ספק כי דמותך כמאמן מקצועי אצלנו במערכת הספורט של מ.א חבל יבנה נתנה גם היא את חלקה לליעד ולחבריו בקבוצה ויעידו על כך שחקנים רבים אשר עברו את מסלול הכדורסל בחבל יבנה .
זו הזדמנות להוקיר לך על עשייתך המקצועית מעל במה ציבורית זו .
ולך ליעד ,
הוכחת לכולנו יחד עם משפחתך מה היא דבקות במטרה !! ואיזה מאמצים יש להשקיע ע"מ להתברג ב"חברה של הגדולים" .
בהערכה רבה
שורי לוי
מנהלת מחלקת ספורט
מ.א חבל יבנה
כלכלן על
8 אפר 2015 08:13:07להשקיע 3-5 שעות ביום במשהו שאתה נהנה ממנו ולהשתכר 10 אש"ח לחודש?
נשמע כמו עסקה לא רעה בכלל.
אפשר גם לשלב לימודים אקדמיים תוך כדי אם דואגים ליום שאחרי.
איך אימונים של כמה שעות ביום מונעים את כל הנאות החיים לשיטתו של חברך?
תאר לך שהיה נאלץ לעבוד כמו רובנו 10 שעות ביום בעבודה נטולת סיפוק (ולהגיע לרמות שכר דומות).
asi
8 אפר 2015 12:05:11כלכלן יקר. להתחיל מ-0 בגיל הזה עסקה רעה מאוד. להשקיע 3-5 שעות ולסיים קריירה כשגופך קרוב לנכות קלה בכמה מקומות נראה לי גרוע אף יותר. מאוד מאוד קשה לשלב לימודים אקדמיים, במיוחד כשבגיל ההתבגרות רוב הילדים האלה כמעט ולא משקיעים בלימודים מחוסר זמן.
המשגיח
8 אפר 2015 08:56:22כתבה נהדרת
Berch
8 אפר 2015 09:07:09יופי של סיפור
מהנסיון שלי הורים שמתלהבים יותר מהילדים יש יותר בכדורגל מאשר בכדורסל, אבל הנקודות שהעלית חשובות….
יניב
8 אפר 2015 09:13:15נפלא
משיח
8 אפר 2015 09:26:51יפה יפה, בגיל 18 הספורטאי הישראלי מתמודד עם עןד החלטות קשות נוספות ייחודיות לארצנו
Mbk
8 אפר 2015 11:19:41יופי של פוסט אסי
גם שחקנים גדולים במעמד של כוכבים יכולים למצוא את עצמם ללא קריירה ביום אחד ( רפי דהן מהכדורגל זו דוגמא שעלתה לי לראש )
חשוב מאוד לפתח קרירה או עיסוק נוסף במקביל לספורט
רומיאו
8 אפר 2015 14:05:12קודם כל תודה אסי על הפוסט הנהדר.
קשה להגיד לילדים האלה שכל החיים שלהם סביב הכדורסל, שהם צריכים גם ללמוד, אם אתה שואף לליגת על למשל כמעט אין לך זמן ללימודים, שלא נדבר על חברים משפחה ושאר הדברים שילדים רגילים עושים.
הם חוזרים מהבית ספר בארבע, חדר כושר,אימון ונגמר להם היום. בנוסף יש את הצבא שמקשה עליהם וגם יש כאן דילמה לא קלה כי אחרי כל הזמן שהם השקיעו, הם צריכים לבחור בין סיכוי קטן להצליח בכדורסל או לצבא ולימודים למסלול יותר נורמלי אבל בלי סיפוק
רועי ויינברג
8 אפר 2015 17:40:50נפלא
אני גאה לכתוב באתר שמתפרסמות בו כתבות כאלה
אפלטון
8 אפר 2015 19:17:01אסי, נהדר וחשוב.
אני חייב להגיד שזה מעט מפתיע אותי.
מההיכרות שלי עם מאמני הילדים והנוער בכדורסל הם שמים דגש מאוד גדול על חינוך והצלחה בבגרויות.
יותר מזה, ילד שלא עומד בקריטריונים הלימודיים, דווקא המאמן הוא זה ששם לב (לפעמים יותר מההורים) ודורש לתת לו עזרה עד כדי השעייה מקבוצת הכדורסל במידה ונראה שזה מהזנחה ולא מקושי לימודי.
אולי צריך לחשוב על ליגת כדורסל של ההשכלה הגבוהה (עכשיו עם כל המכללות זה אפשרי) ולתת מלגות לשחקני כדורסל מצטיינים, אפילו על חשבון הצבא.
אגב מקבוצת הכדורסל במחזור שלי כמעט כולם היו 5 יח' פיזיקה/מתמטיקה וכולם בסוף התגייסו ליחידות הכי קרביות (חוץ משניים שהלכו לחובלים).
עגל
8 אפר 2015 21:50:39יופי של טור וכל הכבוד על הדאגה לנערים בקבוצתך. הדילמות הן ידועות ומופיעות בכמויות בארץ הכסף הגדול (ארה"ב).
הן הרבה יותר קיצוניות עבור ספורטאים אולימפיים במקצועות המיינסטרים כמו אתלטיקה, התעמלות ושחייה.
אלעד אייל
8 אפר 2015 23:49:40טור מצוין שמעלה דילמה לא פשוטה.
אני לא אוהב לערבב מין בשאינו מינו, אבל ראיתי כתבה מאד מעניינת ומרגשת בוואלה ספורט על חברות יוצאת דופן בין שני שחקני עבר באן בי איי ג'ק טווימן ומוריס סטוקס מי שרוצה יכול להיכנס לקישור הבא
http://sports.walla.co.il/item/2844126
מולי
9 אפר 2015 16:08:36אסי, אני שמח שהצלחתם לזכות באותה אליפות.
אני שמח שגם ליד משען זכה לזכות באליפות.
כאשר אדם מקדיש עצמו לאומנותו או לאמנותו מגיל צעיר, תמיד יש את אותה דילמה: הסיכוי להצלחה לעומת כאב הכישלון.
ולוואי וידעתי באיזה מהם טמון יותר אושר. חוששני שאיש לא ידע זאת מראש לעולם.
asi
9 אפר 2015 17:35:00אין ספק מולי שיותר השקעה = יותר סיפוק. אבל הסיכוי להצליח במקצוע הזה הוא כל כך נמוך ובחלקו גם לא תלוי בך(פציעות וכו') כך שממש חשוב להכין אלטרנטיבה.
חיים כ
10 אפר 2015 07:51:57בתור בוגר מחלקת הנוער ואלוף נוער לאומית עם מכבי ראשון (וחריג גיל בשנה לאחר מכן) לפני כמה שנים, היחס שלי לכתוב נורא מעורב.
מצד אחד, ללא ספק מחלקה גדולה כשרק מהשנתון שלי יצאו המון שחקנים בליגות גבוהות. אור סולומון, שון דאוסן, רום קורנליוס, איגור מאיור ועוד חבר'ה בארצית או נערי פוסטר בליגת העל כמו עמית דויטש וגיא פרבר.
למעט דאוסן שהיה בלאומית השנייה של ראשון, כולם שיחקו באותה קבוצה (תחת נדב זילברשטיין).
מאמני אתלטיקה, חדר כושר, אימונים על רמה, אימוני גבוהים (עם גרג קורנליוס – המאמן הכי טוב שהיה לי עד עכשיו) ואימוני גארדים, אימונים בגימנסיה עם זיו ארז ונדב זילברשטיין, יש הכל מהכל בראשון, וכדורסל שורף ימים שבועות וחודשים שלמים.
אתה חי כדורסל.
בתור מכור למשחק בשבילי זה גן עדן בקטע הזה
אבל יש גם הרבה מאוד פוליטיקה. לא משחררים שחקנים, הרבה פעמים שלא בצדק, רומסים ילדים (כן, בגיל 17-18 אתה עדיין ילד) על חשבון אחרים יקירי המערכת, ויש שיקולים מעבר ליכולת או פוטנציאל. אני לא בטוח שתמיד באגודה גדולה טובת השחקן הספציפי היא בראש מעיינם של הדרג הניהולי והאימוני.
דרישות הרבה פעמים לוותר על לימודים לטובת כדורסל (פסכומטרי לא מתקבל יפה בין י"א לי"ב כשאתה שחקן לאומית).
המון חברה מכיתות הספורט לא לומדים, לא מכינים שיעורי בית, מעתיקים במקרה הטוב, והמבחנים בספורט עיוני הם שכונה.
זו החלטה קריטית לאן ואם בכלל להעביר ילד. יש שיקולים לכאן ולכאן.
באשר לבחור, אני מזהה אותו ואת חכמון מתקופתי שם, ומאחל להם לדאוסן ג'וניור המון בהצלחה!
פינגבק: ליגת העל בכדורסל חוזרת – חלק ג' / יאיר זעפרני | Hoops
bbb992860
7 אוק 2019 17:20:4611 שנים אחרי אותו מעבר ו-4 שנים אחרי הזכיה בגביע המדינה … ליעד שחקן בליגת העל בכדורסל במכבי ראשון לציון
מסלול שלם מנערים ועד לבוגרים
סגירת מעגל מדהימה – כבוד !!!