נמושה או לא נמושה ?(היום מזרח, מחר מערב) / מפאריז, הגולש ניר שרון

NBA_Eastern_Conference_Icons_by_KneeNoh

****************

לפני שאני מכניס את המאמר המושקע כל כך, אני חייב לתת לעצמי תפיחה על הכתף. זוכרים כשעשינו בלוג חי על פיניקס – ת'אנדר? דקה לפני הסוף ווסטברוק נפל והחזיק את פניו לרגע, וכשהוריד את ידיו גיליתי שיש לו שקע מוזר מעל הלסת העליונה. מיד כתבתי זאת בבלוג. אנשי הטיווי לא ראו…איש לא ראה… איש לא דיבר על כך. כתבתי שוב שאני רוןאה שקע מוזר מעל הלסת שלו כשהוא פיקשש את הפאול הראשון משלוש שיכול היה להשוות את המשחק! רק הזקן מגרינוויל ראה כי הוא רואה הכל. אפילו ווסטברוק בעצמו לא התנהג כאילו הוא מרגיש שמשהו לא בסדר בפניו.\

הבוקר נודע שהוא נותח מעל הלסת העליונה…

כל הכבוד לך, פרופסור לס! ועתה למאמר המצויין מפאריז…

***************

נמושה או לא נמושה?

רקע:

שלום לכולם, אני אומנם לא מתפקד כמגיב באתר, אך אני מה שנקרא "משתתף דומם".
מה שאני מוצא מושך זה המגוון של הקבוצות האהודות שיש באתר (פיניקס, ניו אורלינס, אוקלהומה, יוסטון עוד רבות וטובות), וזה גם שמייחד את הNBA ביחס לשאר הליגות שאני צופה בהן- בעיקר כדורגל אירופי. בוא נגיד ככה, נדיר מאוד למצוא אוהד של לסטר סיטי בפורום של הליגה האנגלית.
הרעיון לפוסט נחת עליי בעקבות דיונים רבים פה באתר ובמקומות נוספים בנוגע למילה הידועה לשמצה TANKING . (למען הסר ספק, אני לא חושב שיש שחקן שעולה למגרש ורוצה להפסיד, אני כן חושב שיש החלטה מודעת של מועדונים לוותר על שחקנים בשיא הקריירה למען נכסים עתידיים- משמע להחליש את הקבוצה באופן מיידי).
ברם, לא לכבוד זה התכנסו כאן היום, כאילו כן, אבל המטרה היא שלא יתחילו לרוץ באתר תגובות על האם זה קיים או לא- בדר"כ מנחם נגד כל השאר…
האמת שככל שאני יותר כותב אז עולים לי דברים נוספים, אך אני אנסה למקד את עצמי כמה שניתן, בכל זאת פוסט ראשון. חשבתי על פילדלפיה, ומה זה אומר להיות אוהד שלהם בימים עגומים אלו (חשבתי על זה בעיקר כי אח שלי אוהד אותם- רחמים יתקבלו בברכה). ואז חשבתי על הקבוצה שלי (אינדיאנה) ולא היה זכור לי מתי בפעם האחרונה הם היו כל-כך גרועים (*ספויילר*- צדקתי) . אז מה עושה מי שרוצה לכתוב פוסט? נכון, הוא הולך לגוגל. ככל שהעמקתי בנתונים התבררה לי תמונה מעניינת, אם כי לא חד משמעית בנוגע לNBA .
כידוע הליגה הטובה בעולם מתאפיינת בעיקר בשוויוניות לא מאפיינת בעליל את התרבות האמריקאית (דראפט, תקרת שכר, וגם לעיתים התערבות של הקומישינר, ע"ע כריס פול ללייקרס), ועדיין, יש את ההרגשה הזאת שלמרות כל השוויוניות והדראפט והתקרת שכר, פשוט יש קבוצות שהן, איך נקרא לזה, נמושות. אז יצאתי לאמת התחושות שלי עם הנתונים.
ובכן, הלכתי אחורה עשרים שנה והתחלתי לבדוק את המשמעות של הדראפט ואת הקשר בין זה לבין הופעות בפלייאוף (ניתוח קצת יותר מעמיק מהעבודה הידועה לכולם שהספרס זאת הקבוצה היחידה בעשרים שנה האחרונות שבחרה שחקן במקום הראשון ולקחה איתו אליפות). מאחר שלא ניתן בעליל להשוות בין הרצון העז של שחקנים חופשיים לחתום בערים מרהיבות כמו מינסוטה או אוקלהומה או בערים חסרי עניין כמו לוס אנג'לס או ניו יורק, יש לקחת את הנתונים בעירבון מוגבל ולהסיק לגבי מועדונים מסוימים. לעניות דעתי, עשרים שנה מספקות יותר נתונים ומסקנות מאשר בחירת דראפט אחת טובה, אלא מעיד על ארגון בריא, ניהול נכון ורצון תמידי לנצח.
התחלתי לבדוק מדראפט של 1992(בחירה ראשונה של אורלנדו- שאקיל אוניל) וכמו כן מהשנה העוקבת את הפלייאוף (שיקגו של ג'ורדן מנצחת את פיניקס של בארקלי). אני אסביר את שיטת הדירוג שבחרתי, יכול להיות שתחלקו על דעתי אך אני מאמין שהניקוד הוגן. מבחינת הדראפט- נתתי ניקוד (אמנם שלילי, אבל ניקוד) לכל בחירה מ1 עד 7 הפוך, משמע, בחירה ראשונה בדראפט נותנת 7 נקודות, בחירה שנייה נותנת 6 נקודות וכן הלאה. בחרתי בטופ 7, כי בתקופה שנבדקה, היו שתי זכיות של רוקי השנה מחוץ לשביעייה- אמרה נבחר 9 ב2002, וקרטר וויליאמס נבחר 11 ב2013. הניקוד החיובי ניתן לכל הופעת פלייאוף בצורה הבאה: סיבוב ראשון- נקודה אחת, חצי גמר- 3 נקודות, גמר אזורי- 5 נקודות, גמר NBA – 7 נקודות. לאליפות החלטתי לתת ניקוד כמו לגמר מהסיבה הפשוטה שברגע שהגעת לגמר אז יש לך סיכוי של 50% לאליפות (אני יודע שהנטס נגד הלייקרס ב2002 זה אפילו לא 5% סיכוי, אבל עדיין, זרמו איתי).
הערה בנוגע לניקוד: ברור לי שהיו הרבה טריידים שהביאו קבוצות לבחירת לוטרי למרות שהן היו טובות באותה עונה (לדוגמא דטרויט שהגיעו לגמר האזורי ב2003 והייתה להם את הבחירה השנייה של ממפיס. זה שהם לקחו את מילצ'יץ' באחד הדראפטים החזקים בהיסטוריה בבחירה הזאת…. זה כבר נושא לפוסט אחר). עדיין אני מאמין שהניקוד מדרג נכונה את המועדונים לאורך התקופה שנבחרה.
כמובן שיש גורמים נוספים להתחשב בהם- טורונטו וממפיס (ונקובר) הוקמו ב1995, ככה שיהיה קשה לתת להם דירוג הוגן, אך עדיין בניגוד לשארלוט החדשה ממש, 20 שנה זה מספיק זמן להתייצב ולבנות מועדון מנצח.
אבקש לפני הקריאה של הנתונים (אם הגעתם עד לכאן אז אשריכם) שתחשבו בראש על קבוצות נמושות ותאמתו את זה עם הנתונים. לא חוכמה להגיד שהלייקרס הספרס וההיט היו טובים בתקופה זמן הזאת. תחשבו על מועדונים נוספים שהשרישו תרבות מנצחת גם אם לא של אליפויות. תהנו
נ"ב: אחרי שסיימתי ראיתי שיצא חפירה רצינית- אז מצטער.
החלוקה תהיה לפי בתים אזוריים, ניקוד שלילי, ניקוד חיובי וסיכום.

יוצאים לדרך (היום המזרח, מחר המערב):

 

הבית האטלנטי:

בוסטון סלטיקס:

ניקוד שלילי כולל: 15.
סה"כ חמש בחירות. כולל בחירה כפולה ב97 (בחירה שלישית ושישית).
ניקוד חיובי כולל: 38.
12 הופעות בפלייאוף. פעמיים גמר אזורי, פעמיים גמר NBA(08,10) ואליפות אחת בלתי נשכחת.
סיכום: הקבוצה המעוטרת בתולדות הליגה. אפילו בשני העשורים הכי חלשים שלה מבחינת תארים מצליחה לשמור על רמה גבוהה של תחרותיות ובעזרת בחירות טובות (פול פירס בחירה 10 ב98) וטריידים שנויים במחלוקת (שלום לך מינסוטה).

ניו יורק ניקס:

ניקוד שלילי כולל: 3. (!!)
סה"כ שתי בחירות.
ניקוד חיובי כולל: 44.
14 הופעות בפלייאוף. פעמיים גמר אזורי, פעמיים גמר NBA(94',99').
סיכום: למרות השם הלא מחמיא שיצא לניקס בתקופה האחרונה, הנתונים מגלים משהו אחר. אמנם אין אליפות, אבל אני מעדיף לאהוד קבוצה שמגיעה לפליאוף על בסיס קבוע. בנוגע להווה ולעתיד…. את זה תשאירו לזן מאסטר.

ברוקלין נטס:

ניקוד שלילי כולל: 14.
סה"כ ארבע בחירות. בחירה ראשונה בדראפט 2000 – קניון מרטין.
ניקוד חיובי כולל: 31.
11 הופעות בפלייאוף. פעמיים גמר NBA (02',03).
סיכום: כן.. גם אני הופתעתי. זכרתי את קבוצת הלייאופ קרש של קיד ומרטין בתחילת המאה, אבל 11 הופעות פלייאוף זה בהחלט מכובד לקבוצה שנחשבת, בעיני לפחות, לנמושה.

פילדלפיה 76:

ניקוד שלילי כולל: 37.
סה"כ שבע בחירות. בחירה ראשונה ב96- אלן אייברסון. עוד 3 פעמים בחירה שנייה (!).
ניקוד חיובי כולל: 24.
10 הופעות בפלייאוף. פעם אחת גמר NBA (01') עם אייברסון ועוד קצת כלום..
סיכום: הקבוצה שלשמה התכנסו היום. מסתבר שפילדלפיה מרגישה כבר הרבה זמן בנוח עם בחירות גבוהות. חוץ מאייברסון המופלא, אין באמת בחירה שראוי להרחיב עליה את הדיבור. רק אוסיף: קית' ואן הורן… בחירה שנייה.

 

3189092709_e17185a355_m

 

טורונטו ראפטורס:

ניקוד שלילי כולל: 29.
סה"כ שמונה בחירות. אנדראה ברניאני בבחירה הראשונה ב2006.
ניקוד חיובי כולל: 8.
6 הופעות בפלייאוף. פעם אחת חצי גמר.
סיכום: לא הוגן להתייחס לטורונטו כקבוצה מן המניין. הקבוצה הוקמה ב1995, וארבע מחמש השנים שלאחר מכן הם בחרו גבוהה. ועדיין, לעבור סיבוב פעם אחת ב20 שנה של פעילות. לא לעניין.

הבית הדרום מזרחי:

וושינגטון ויזארדס:

ניקוד שלילי כולל: 40.
סה"כ 10 בחירות. קוואמי בראון הידוע לשמצה בבחירה הראשונה ב2001, ובחירה קצת יותר טובה ב2010 עם ג'ון וול.
ניקוד חיובי כולל: 10.
6 הופעות בפלייאוף. פעמיים חצי גמר.
סיכום: אם לטורונטו יש נסיבות מקלות, מה נגיד על המכשפים? במילה אחת: נמושה. גם אם העתיד נראה ורוד, לי יש הרגשה שגם הפעם הם לא יגיעו לחצי גמר.

מיאמי היט:

ניקוד שלילי כולל: 9.
סה"כ שתי בחירות. דויין וייד ומייקל ביזלי… תנחשו מי נבחר יותר גבוה.
ניקוד חיובי כולל: 59.
17 הופעות בפלייאוף. שני גמרים אזוריים, 5 גמרי NBA ו3 אליפויות (06',12',13').
סיכום: וואו. לברון ג'יימס שהצטרף בקיץ 2010, הוסיף המון (אבל המון), אבל אי אפשר לומר שההיט היו במרתפי הליגה לפני הגעתו. אליפות, שני גמרים אזוריים ו13 הופעות פלייאוף לא הולכות ברגל.

אטלנטה הוקס:

ניקוד שלילי כולל: 23.
סה"כ 6 בחירות. הבחירה הכי גבוהה הייתה ב2005 כאשר מרווין וויליאמס נקרא לדגל. כל זה כשדרון וויליאמס (היה פעם שחקן כזה) וכריס פול ממתינים לתורם.
ניקוד חיובי כולל: 28.
14 הופעות בפלייאוף. 7 פעמים חצי גמר.
סיכום: נו, מה נגיד על אטלנטה. הפרווה של הפרווה. אמנם השנה הם משחקים כדורסל באמת מדהים, אבל בראייה היסטורית…. ובכן כפי שנאמר פרווה.

אורלנדו מג'יק:

ניקוד שלילי כולל: 34.
סה"כ 6 בחירות. נכון שהניקוד השלילי גבוהה, אבל 3 בחירות ראשונות ועוד בחירה שנייה מהוות את רוב הנזק. שאקיל, פני הרדוואי ודוויט- 3 בחירות שהביאו את אורלנדו לגמר NBA.
ניקוד חיובי כולל: 36.
14 הופעות בפלייאוף. פעמיים גמר אזורי ופעמיים גמר NBA (95',09').
סיכום: אורלנדו זאת הדוגמה החיה לאיך משתמשים בדראפט נכון, בסוף גם שאקיל וגם דוויט עזבו לעיר המלאכים, אבל אורלנדו השיגה את המיטב מהמצב.

שארלוט הורנטס:

ניקוד שלילי כולל: 24.
סה"כ 5 בחירות. פעמיים בחירה שנייה עם אוקפור וקיד-גליכריסט.
ניקוד חיובי כולל: 2.
2 הופעות בפלייאוף. לא עברו סיבוב.
סיכום: אין מה להתייחס לניקוד. שארלוט החדשה הינה קבוצה עם ותק של עשר שנים. נאחל לג'ורדן בהצלחה.

הבית המרכזי:

אינדיאנה פייסרס:

ניקוד שלילי כולל: 0.
מה שקראתם- לאינדיאנה לא הייתה בחירה אחת בטופ 7 במשך יותר מעשרים שנה.
ניקוד חיובי כולל: 49.
17 הופעות בפלייאוף. 7 גמרים אזוריים, גמר NBA (00').
סיכום: מרשים מאוד. הקבוצה שלי מראה שאפשר להגיע כמעט לטופ מבלי להתבזות- פילדלפיה, לתשומת ליבך. באותה תקופה זמן אינדיאנה שינתה את פניה לפחות שלוש פעמים ועדיין הצליחה לשמור על רלוונטיות.

שיקגו בולס:

ניקוד שלילי כולל: 36.
סה"כ 8 בחירות. אלטון בראנד ב99' ודריק רוז ב08' בחירות ראשונת של הבולס
ניקוד חיובי כולל: 51.
15 הופעות בפלייאוף. ארבע אליפויות של ג'ורדן ועד פעם אחת גמר אזורי עם רוז.
סיכום: הנתונים של שיקגו קצת מטעים. לאחר הפרישה השנייה של ג'ורדן הקבוצה בחרה 8 פעמים בדראפט במקומות 1-7 בעשר שנים. רק לאחר הבחירה ברוז המצב התחיל להתייצב חזרה.

דטרויט פיסטונס:

ניקוד שלילי כולל: 12.
סה"כ 3 בחירות. עוד פעם נחזור לבחירה במיליצ'יץ' ב2003…
ניקוד חיובי כולל: 42.
12 הופעות בפלייאוף. 4 גמרים אזוריים, פעמיים גמר NBA, ואליפות פנטסטית ב2004.
סיכום: מרשים מאוד. דטרויט בלי בחירות גבוהות ובלי סופרסטארים שרוצים להגיע לעיר המכונות, מגיעים להישגים נהדרים ששיאם באליפות ההיא.

קליבלנד קאבלירס:

ניקוד שלילי כולל: 38.
סה"כ 6 בחירות. בחירה כפולה במקומות 1+4 ב2011. המזל של קליבלנד מאיר פנים על 3 בחירות ראשונות, כשאחת מהן מביאה את לברון לקבוצה.
ניקוד חיובי כולל: 28.
10 הופעות בפלייאוף. פעם אחת גמר אזורי ופעם גמר NBA(07').
סיכום: קבוצה חסרת משמעות טרם הגעת לברון לקבוצה. לא השכילו לשמור על לברון אצלם (שלום מייק בראון), וגם לברון רצה קצת שמש. העתיד הנראה לעין של קליבלנד מלא באליפויות (מזרח לפחות..).

מילווקי באקס:

ניקוד שלילי כולל: 26.
סה"כ 5 בחירות. שתי בחירות ראשונות עם גלן רובינסון ב94' ואנדרו בוגוט ב05'.
ניקוד חיובי כולל: 12.
8 הופעות בפלייאוף. פעם אחת גמר אזורי.
סיכום: הנה עוד נמושה שמצליחה לשמור על השם שלה. לעבור פעם אחת בעשרים שנה סיבוב בפלייאוף זה לא רציני. אולי הגריק פריק יצליח לשנות משהו.

מחר המערב

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    1 מרץ 2015 17:38:42

    רעיון מעניין, אך שיטת הניקוד השרירותית לדעתי לוקה בחוסר איזון ופרופורציה, ובכלל העסק הזה כלכך מורכב שגם אם היית מקדיש לכך 10 עמודיי פוסט עדיין היית מגרד רק את הרובד החיצוני. לא חושב שזה מראה על איזה שהיא מגמה.

    הניקס דוגמא טובה, תתכונן להסתערות של דובי ערד'ניק מצוי. גם אינדיאנה.

    אבל תמשיך לנסות, תמיד טוב לקרוא רעיונות חדשים ומקוריים.

  2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    1 מרץ 2015 17:38:42

    רעיון מעניין, אך שיטת הניקוד השרירותית לדעתי לוקה בחוסר איזון ופרופורציה, ובכלל העסק הזה כלכך מורכב שגם אם היית מקדיש לכך 10 עמודיי פוסט עדיין היית מגרד רק את הרובד החיצוני. לא חושב שזה מראה על איזה שהיא מגמה.

    הניקס דוגמא טובה, תתכונן להסתערות של דובי ערד'ניק מצוי. גם אינדיאנה.

    אבל תמשיך לנסות, תמיד טוב לקרוא רעיונות חדשים ומקוריים.

  4. עגל

    1 מרץ 2015 17:55:28

    ברוך הבא לקורא השקט.
    ריכוז הנתונים מאיר את העיניים למיקומים היחסיים של הקבוצות – מה עשו עם איזה שחקנים.
    גם לדעתי שיטת הניקוד קצת בעייתית, בעיקר לניקוד החיובי. יותר הגיוני בעיניי שאליפות תקבל ניקוד כפול מניקוד של גמר כי הסיכוי הוא קטן פי 2. כנ"ל הניקוד לגמר הנבא צריך להיות כפול מהניקוד לגמר אזורי, וכ"ו.
    אם אפשר לשאול, מה אתה עושה בפאריז ?

    1. ניר

      1 מרץ 2015 18:33:32

      שלום, ברור לי שהניקוד שרירותי ולא מליח לתת את התמונה הכוללת.
      הרעיון של הפוסט בא לתת את ההרגשה של האוהד המצוי בNBA ולאו דווקא את התארים של המועדון. כאשר קבוצה של אוהד מגיעה לגמר, אז היא עדיין רלוונטית בדיוק כמו הקבוצה שלקחה אליפות. ברור לי שעדיף להיות שיקגו שלקחו ארבע אליפויות באותה תקופת זמן מאשר אינדיאנה שסיימו עם אפס. אבל כל עונה בשביל אוהד היא עונה חשובה, אז השאלה היא האם עדיף להירקב במרתפי הליגה שמונה עונות בשביל לקחת בחירה ראשונה? זאת השאלה שקיוויתי שהפוסט יניב. הניקוד הוא לא באמת קריטי.
      לגבי מה אני עושה בפריז, אני נמצא בשליחות של משרד החוץ

      1. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        1 מרץ 2015 19:04:07

        באותה מידה הייתה יכול לכתוב על הקשר בין מחירי הנקניקיות באולם הקבוצה לבין השגייה. זה לא בא לומר שלבחירות דראפט אין משמעות, אלא שהן עוד חלק הקטן מלהשליך על השלם. העניין עם שאלת "טנקינג או לא" היא שאני לא חושב שקבוצות לוקחות זאת כ פרוייקט ארוך טווח אלא
        עונה – עונה, וגם במהלך העונה הקברניטים לא מיד מסובבים את ההגאים להתנפץ על הסלעים, אלא בודקים קודם לאן הרוח נושבת ורק אז מחליטים אם ללכת על טנקינג.

        1. ניר

          1 מרץ 2015 19:18:34

          אני לא חושב שדראפט זה הדבר היחיד שמשפיע, ברור שיש עוד אלף ואחת גורמים, ושוב, הניקוד הוא לגמרי לשם ההמחשה, אבל יש לציין כשאני חשבתי על קבוצות מליחות ועל נמושות, יצא לי פחות או יותר דומה לניקוד, אז אולי הוא כן שווה משהו 😀
          אבל בכל מקרה אני אתן דוגמא למה שעבר לי בראש כשהתחלתי לכתוב: אחרי הפציעה של פול ג׳ורג׳, קראתי בכמה מקומות שאינדי צריכים לעשות מעשה סאן אנטוניו ב97. כשרובינסון גמר את העונה ואז הם לקחו את דאנקן בבחירה הראשונה. אני חושב שאם זה היה מועדון אחר (מילווקי,וושינגטון) אז יש מצב שהם היו עושים זאת. אבל באינדי יש תרבות מנצחת, אז הם עשו כמה החתמות מוצלחות (בעיקר סטאקי על חוזה מגוחך) ולמרות כל הפציעות של החמישייה בתחילת העונה, הם התייצבו חזרה וכרגע בעמדה טובה להגיע לפלייאוף.
          יש מצב כשתראה את הסיכום שאשמתי אז אולי תסכים איתי יותר, ואולי לא😉

          3. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

            1 מרץ 2015 22:43:09

            אם אתה מאושר, אני לא יכול להתווכח עם זה, פשוט חשבתי
            שלאינדי "בירת הכדורסל" מגיע יותר מזה. אני מנחש שגם המקומיים חושבים כך.

          4. בעז

            4 מרץ 2015 18:11:41

            נחמד לראות שיש פה עוד אוהדי אינדי 🙂 הבעיה ע אינדי שכמה שאנחנו "בירת הכדורסל" זה עדיין מה שנקרא שוק קטן ואין יכולת להשקיע הרבה בשחקנים בטח לשבור את תקרת השכר מה שללייקרס לא אכפת נגיד, לראייה הבריחה של סטיבנסון (למרות שרוב הסגל רצה שהוא ילך כי הוא ביזה קצת את המועדון בפלייאוף).

  5. המשגיח

    1 מרץ 2015 19:05:30

    יוזמה חמודה, ואתה אוהד אינדי אז אני בכלל בעד.

    לפני שנה לדעתי רועי העלה כאן סדרת פוסטים בה הוא דירג את הקבוצות הכי מצליחות בעשור. מעניין אם הדירוג חופף

  6. bobby

    1 מרץ 2015 19:16:50

    מעולה, אהבתי!
    נכון שאולי שיטות הניקוד לא הכי אידיאליות, אבל הן כן ניתנות לתרגום שמצביע לרוב על המציאות של הקבוצה, כמו הדוגמאות של אינדיאנה, אורלנדו ופילי –
    אינדיאנה באמת הייתה קבוצה רלוונטית ברוב העונות מאז 92, וכלל לא ידעתי עד המאמר הזה שהם לא בחרו טופ 7 בכל השנים הללו.
    אורלנדו באמת הצליחו להוציא את המיץ משאק-פני, ולאחר מכן מהאוורד, ומצד שני – לא עשו הרבה מעבר לכך כשהגורילות הלכו מהן, וזה אכן מתבטא במספרים.
    פילי – אין מה להגיד.. חוץ מאייברסון ואיגודאלה לא היו שם אף שחקנים מהותיים שנבחרו בדראפט, ובאמת שחוץ מתחילת העשור הקודם, קשה לי להיזכר מתי הם היו רלוונטיים.

    מצפה לקרוא את הניתוח על הקבוצות המערביות.
    בנוסף, יהיה טוב אם לא תהיה רק "קורא שקט", אלא גם תגיב מדי פעם לפוסטים.. אתה יודע, פה לנבא תוצאה בפריוויו, שם לרשום מסקנה מאיזה משחק שצפית בו, לא יותר מדי 😉

      1. bobby

        1 מרץ 2015 19:43:43

        בעקרון מדובר על דמותו של דון דרייפר מהסדרה מד מן (מגולם ע״י ג׳ון האם).
        למה בחרתי דווקא בתמונה הזאת? וואלה, בלי סיבה ממש ספציפית. אני אוהב הרבה סדרות, ובאופן דיי רנדומאלי בחרתי בדון..
        למה לא שמתי תמונה שקשורה ליוסטון? אהבתי הרבה שחקנים שלהם לאורך השנים, ולא היה לי לב לבחור באחד ספציפי על פני אחרים..

  7. יניב

    1 מרץ 2015 19:53:27

    סחתיין על ההשקעה. לי אישית יש בעיה למשל עם בוסטון שאתה טוען שהם יחסית הצליחו ואני טוען שלמועדון עם מסורת כמו בוסטון חוץ מ3 שנים מאוד טובות שגם נבעו מטריידים ועוד שנה אחת לא מייצגת שהם הגיעו לגמר המזרח אז הם נכשלו כישלון טוטאלי בעשרים שנה האחרונות.

  9. ברץ

    1 מרץ 2015 21:44:40

    פשוט מצויין! תענוג לקרוא וזאת למרות שהקבוצה שלי מקום ראשון בקרב על הנמושות (לא שלא ידעתי את זה קודם)
    מקווה שתכתוב עוד פוסט כזה עוד 20 וטורונטו כבר תראה טוב יותר 😉

  10. Mbk

    2 מרץ 2015 06:13:08

    יופי של פוסט !
    עבודה יסודית מאוד.
    לדעתי ואם אתה כבר בענייין ניתן לדרג את חוזק הבוחורות
    נניח הספרס שאיכשהוא תמיד מוציאה מציאה מהאוב ומצד שני פורטלנד שיודעת כיצב לבחור בסנטר ללא ברכיים על חשבון הדבר החם הבא
    שיטת ניקוד הגיונית
    אפשר להוריד את מס הבחירה +30 אם הנבחר הוא פלופ – קוואמי בראון שווה 29 , ג'ו אלכסנדר 22
    ועבור מציאה לתת נקודות עבור הבחירה . טוני פארקר = 29 , מייקל רד 40

  11. אפלטון

    2 מרץ 2015 07:36:46

    פוסט מצויין אם כי לא הבנתי לגמרי את הדירוג.
    בסופו של דבר כן, בזכות הדראפט הליגה שוויונית והגלגל מסתובב אבל העובדה היא שקבוצות שמכוונות למטה לרוב נשארות למטה.

    1. ניר

      2 מרץ 2015 07:57:13

      המשפט האחרון שלך קלע בדיוק לנקודה שלי. קבוצות שמכוונות למטה לרוב יישארו למטה ובדיוק להיפך. הקבוצה שלך זאת גם דוגמא מעולה ותראה את זה בפוסט על המערב.
      תודה רבה (;

    2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

      2 מרץ 2015 08:44:38

      לא מסכים בעליל

      אין כמעט אליפות אן בי איי שלא התבססה על בחירת טופ 3 בדראפט

      1. ניר

        2 מרץ 2015 09:38:56

        אין ספק שאליפויות יתבססו על שחקנים טופ 3 בדראפט, שם בדרך כלל נמצאים השחקנים הכי טובים.
        השאלה היא האם הם יקחו אליפות עם הקבוצה שבחרה אותם?
        מיאמי, לייקרס, דטרויט ובוסטון לקחו אליפות עם שחקנים שנבחרו במקומות האלה ע״י קבוצה אחרת.

      2. יניב

        2 מרץ 2015 09:53:10

        אתה שוכח שזה נכון שאין כמעט קבוצה שלא התבססה על טופ 3(מהראש עולהלי דטריוט 2004) אבל העניין שחוץ מסן אנטוניו הבחירות האליו לא נשארות אצל הקבוצה שבחרה בהם(למעט ג'ורדן)

      3. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

        2 מרץ 2015 10:39:20

        אתה צודק, אך עדיין יש לך נתון שמראה ששחקן טופ 3 בדראפט הכרחי
        לזכייה האליפות, עכשיו הקבוצות צריכות לדעת איך לשמור עליו ולדאוג לו לקרקע פורייה, העניין הוא שהקבוצות האלו בדר"כ פרנצ'ייז שוקטן או שמנוהלות בצורה גרועה וזה מה שנותן להן בחירות ראשונות, אך לא נראה לי שהעובדה שקבוצה הולכת על ניסיון להשיג טופ 3 כשהעונה שלה ממילא גמורה היא מה שהופכת אותה לקבוצה גרועה.

        למשל הניקס שהבאת להם ציון גבוה התבססו על יואינג, בחירה ראשונה, כי ידעו לשמור עליו ולבנות סביבו קבוצה איכותית. אותו דבר עם האקים ודאנקן.

  12. ניר

    2 מרץ 2015 11:12:22

    ופה בדיוק קבור הכלב… לדעת לבנות קבוצה מצליחה סביב בחירה טובה. בוא נגיד שגם עדיף שיהיה לך שחקן עם נאמנות(לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ככה כבר..) כדוגמת דאנקן או נוביצקי. מהצד השני יש לך את שאקיל ודוויט שאפילו שכבר בנו מסביבם קבוצה שהגיעה לגמר, הם בחרו לנטוש. במקרה של אורלנדו באמת שלא נראה לי שהיה להם הרבה מה לעשות.

  13. עומר

    2 מרץ 2015 16:45:55

    האמת שלמדתי המון מהפוסט.
    לא היה לי מושג שאינדיאנה לא בחרה טופ 7 כבר 20 שנה.
    זאת תוצאה של טריידים? או בגלל שפשוט רוב הזמן היו בפלייאוף?
    אם זה בגלל זה, אז מרשים מאוד

כתיבת תגובה

סגירת תפריט