בתחילת מלחמת יום הכיפורים – אשר הייתה האירוע החשוב בעולם באותה השנה (מיד אחרי האליפות האחרונה עד היום של הניקס), אמר שר הביטחון דאז – משה דיין – משפט שייזכר לדורות.
"עדיפה שארם א-שייח' [עיר נמל בדרום סיני] בלי שלום על שלום ללא שארם א-שייח'."
לאחר שהצטרף כשר חוץ לממשלה בראשות בגין והליכוד, בשנת 1977, היה דיין חלק אינטגרלי בחתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979. במסגרת ההסכם, הוחזרה למצרים – לא פחות ולא יותר – שאראם א-שייח', אהובת ליבו של דיין. כשנשאל מאוחר יותר מדוע הסכים לעסקה שכזו, אמר את המשפט האלמותי:
"רק חמור אינו משנה את דעתו."
- מסתבר שמותר לקחת תמונות מוויקיפדיה אך חייבים לתת קרדיט; הוא יוצא מגבולות הפוסט אבל אני מניח שהם יסתדרו.
- http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/6/62/Yoel_Buchwald_10.jpg/640px-Yoel_Buchwald_10.jpg
אז למה בעצם אני מצטט לכם את סבא של ליאור דיין?
מכיוון שגם קברניטי הנבא, ובראשם סילבר לו עוד יש חלב על השפתיים – צריכים להבין שגם להם מותר לשנות את דעתם מפעם לפעם. בעוד ברפורמת הלוטרי סילבר מבצע שפטים מאז נכנס לתפקידו כנשיא הנבא, אל שיטת הפלייאוף – וככלל החלוקה למזרח ולמערב – מתייחס סילבר כְפּרה קדושה.
"אדון סילבר, הגיע הזמן להכניס את 16 הקבוצות הטובות לפלייאוף", כתב אתמול קירק גולדבסרי ב-GRANTLAND. "עברנו את קו מחצית העונה, והווריוס מחזיקים באחוז ניצחונות מפחיד של 83.7. אפילו לאחר הפסדם לשיקגו אמש, הם נמצאים בקצב של 68.6 ניצחונות. אם כבר מדברים על שיקגו, הקבוצה הזו (לפני 20 שנה) והלייקרס של 72', הן שתי היחידות שניצחו יותר מ-68 משחקים בעונה. בהחלט, הוויריוס חזקים באופן היסטורי."
אף על פי כן, דרכה של גולדן סטייט לגמר תהיה קשה בהרבה משהייתה אמורה להיות. זאת בגלל שהשנה ישנם פערי ענק – והעובדה שהמזרח במגמת שיפור לא משנה דבר – בין מערב ומזרח ארה"ב. אילו הליגה הסתיימה בבוקר יום שלישי האחרון, כך היה נראה עץ הפלייאוף:
נו, מה הבעיה? פלייאוף מרתק – לא כך? אילו הייתי יכול, הייתי דואג לכך שכל הסדרות הללו ייגררו לשבעה משחקים, וצופה בכל דקה ודקה.
ברם, על פי דירוג הכוח של ESPN – המשקלל נתונים כגון לוח המשחקים ועייפות השחקנים (משחקים המשוחקים יום אחר יום – BACK2BACK) – שמונה הקבוצות החזקות בליגה מגיעות מן המערב. אין שאלה שגם במזרח ישנן קבוצות חזקות – אטלנטה, שיקגו, וושינגטון וקליבלנד היו מתברגות גם בפלייאוף המערבי ללא צל של ספק – אך פערי הרמות ברורים. אוקלוהומה סיטי, שממוקמת במקום העשירי במערב, יותר טובה מכל קבוצה מזרחית באשר היא.
אילו מעמדי הפלייאוף היו מתייחסים למאזנים בלבד, כך היה נראה העץ:
יא אלוהים, איזה איזון. ללקק את האצבעות ולרוץ להכין קפה. עדיף קנקן. לסיכומו של דבר, שינוי השיטה – דבר שהוא באמת-באמת אלמנטרי – יזכה אותנו ביותר אנטוני דיוויס'ים וקווין דוראנט'ים על חשבון מיאמי ושארלוט.
ברצינות, אתם מעדיפים את זה:
על זה?
מנגד, יאמרו האומרים, יש סיבה לכך שהפלייאוף מחולק על פי כיווני המפה. לדרוש מהבלייזרס והקאבס לטוס יותר מארבע וחצי שעות לכל כיוון מפורטלנד לקליבלנד, בסדרה שעלולה להיגרר לשבעה משחקים – הווה אומר חמש טיסות לקבוצה בעלת הביתיות ושש לזו שמדורגת נמוך יותר – זה אבסורד אמיתי.
ישנה גם בעיה של שעות: אם משחק יתחיל בפורטלנד בשעה 21:00, דבר שעלול לקרות ארבע פעמים, תושבי קליבלנד יאלצו לצפות במשחק המתחיל בחצות הלילה שלהם. במצב הפוך יאלצו אוהדי פורטלנד לקטוע את רצף חייהם ולצפות במשחק המתחיל בשש בערב.
ממילא, אומרים התומכים בחוק העכשווי, האלופה היא בדרך כלל הקבוצה הטובה ביותר – ומשחקי הפלייאוף כמעט תמיד מעניינים. אפשר לסבול את אי-הנוחות במהלך סדרת הגמר, אבל לרדת לחייהם של האנשים ולהתיש את השחקנים עם טיסות אין-קץ במשך כמעט חודשיים? זה כבר מוגזם. אוקלוהומה קבוצה מלהיבה, אבל לשנות את החוק בשבילה? זה לא קצת, איך אומרים את זה, מושחת?
רועי ויינברג
29 ינו 2015 21:19:37לדעתי צריך להשאיר את שיטת הקונפרנסים כמו שהיא, אבל עם שינויים קלים:
6 הראשונות בכל קונפרנס עולות לפלייאוף. 4 הקבוצות אחריהן עם המאזן הטוב ביותר עולות לפלייאוף, כאשר הראשונה והשלישית עוברות למערב והשנייה והרביעית למזרח (או הפוך, תלוי באיזה אזור יש ממוצע ניצחונות גבוה יותר).
בעיה אחרת היא הבתים. למה הראפטורס יקבלו שריון ב-4 הראשונות, כאשר הם משחקים מול הסלטיקס, הניקס והסבנטי סיקסרס 12 פעמים העונה, בזמן שוושינגטון (מיאמי ואטלנטה בבית) תקיא דם כדי לסיים שלישית או חמישית?
הבעיה קיימת גם במערב-פורטלנד תגיע לפלייאוף עם ביתיות בלי בעיות, בזמן שבבית של הטקסניות, ממפיס וניו אורלינס יהיה מרחץ דם. הקבוצה הרביעית הכי טובה בבית הזה, כפי שמישהו כתב בטוקבק (ומגיע לו קרדיט, שיכתוב פה שמו) לסיקור/מאמר כלשהו היום, לקבוצה במקום הרביעי בבית הדרום מערבי יש מאזן טוב בהרבה מלכל אחת אחרת במקום רביעי בבית כלשהו-הפרש של משהו באזור ה-10 משחקים. זה חייב להתבטל.
נ"ב-מאמר מעולה
איל
29 ינו 2015 21:31:36הברכות לגרנטלנד…
השריון במקום הרביעי הוא נושא שבטוח יש לו סיבה טובה. צריך לבדוק.
Ish
30 ינו 2015 00:34:36יש לזה הסבר כאן – http://en.wikipedia.org/wiki/NBA_playoffs
מתר
29 ינו 2015 21:57:29משעשע שבעונה הראשונה בה טורונטו כנראה תגיע ל-50 (ואמרו אמן) מדברים על כמה הבית שלה חלש. כל השנים קבוצות הבית נהנו מהקבוצה שעוזרת לצבור ניסיון (ואגב גם לשבור שיאים).
איל – פוסט מצויין! מאוד אהבתי את הפתיח על דיין.
אני חושב שבמקום להסתכל על התסמין – בפלייאוף יש קבוצות חזקות שלא משחקות בגלל שהם בצד הלא נכון, עדיף לנסות לפתור את הבעיה לאורך כל השנה ולחשוב איך אפשר לקבל איזון טוב יותר בין הקונפרנסים. לצערי, אין לי רעיון מבריק במיוחד לפיתרון, אבל אם ימצאו אחד נקבל גם עונה סדירה יותר מאוזנת.
המשגיח
29 ינו 2015 23:07:581+
Ish
30 ינו 2015 00:33:02אם זכרוני אינו מטעה אותי יתרון הבייתיות נקבע על פי המאזן של הקבוצות ולא על פי מיקום בבראקט. כך שגם אם פורטלנד תמוקם רביעית כי המאזן שלה הכי טוב בדיויז'ן, זה עדיין לא מבטיח לה ביתיות (אם הקבוצה שתמוקם חמישית תהיה בעלת מאזן טוב יותר היא תהנה מיתרון הביתיות).
bobby
29 ינו 2015 21:57:57אני חושב שפשוט נוצר בשנים האחרונות פער יחסית ניכר בין הקונפרנסים, שהשנה דווקא מתחיל סוף סוף להיסגר. אם כבר שנה שעברה היה מצב בלתי נסבל, בו רק 2 קבוצות – מיאמי ואינדי, היו רלוונטיות. כעת יש 5 קבוצות רלוונטיות – כבר שיפור.
אם אני הייתי סילבר, הייתי מחכה בסבלנות לפחות עוד עונה-שתיים כדיי לבחון – האם באמת הפערים מצטמצמים, או שהעונה הזאת הייתה חריגה, והמזרח אכן חלש ונחות מהמערב, ורק אז שוקל אם לשנות שיטה או לא.
אחרי הכל – אתה בעצמך הצבעת על הבעיה הגאוגראפית שבפלייאוף משותף.
Ish
30 ינו 2015 00:44:45לא ניתן למדוד את הקבוצות הכי טובות על פי מאזן בליגה הסדירה כיוון שהקבוצות אינן משחקות כמות משחקים זהה נגד כל הקבוצות. קבוצות מהמערב משחקות יותר משחקים נגד קבוצות מהמערב וקבוצות מהמזרח משחקות יותר משחקים נגד קבוצות מהמזרח. מסיבה זאת אל תצפו לשינוי בפורמט הפלייאוף ללא שינוי בו זמני של נושא זה(מה שלא צפוי לקרות בזמן הקרוב).
בטווח הקצר, זה מתסכל לראות קבוצות טובות מצד אחד של המפה יושבות מחוץ לפליאוף בעוד שקבוצות מחרידות בצד השני של המפה נמצאות בו. בטווח הארוך, כנראה רוב הזמן לא יהיה כזה חוסר איזון ברור בין הקונפקנסים והמקרים הללו יראו זניחים.
דקסטר
30 ינו 2015 00:53:08גם אם המזרח חלש עכשיו וגם אם המזרח יהיה חזק מתישהו (והוא לא) צריך לבצע שינוי בשיטה.
תראו אילו משחקים מטורפים כבר בסיבוב הראשון! ואילו הצלבות יכולות להיות בהמשך!
ממש טופ 16 ברמה של מונדיאל.
אידיוט מי שלא משנה.
יאיר
30 ינו 2015 01:56:09כתבה מעולה!
הייתי בוודאי משנה למה שהצעת – כאשר אם נפגשות קבוצות מקונפרנסים שונים אז עוברים לשיטת 2 -3 – 2 וכך יש רק שתי טיסות ארוכות.
אני יודע שלשיטה הזאת חסרונות משלה אבל בעיני עדיפה על המצב הקיים.
מנחם לס
30 ינו 2015 02:02:39השיטה לא תשתנה כי את אוהדי המזרח משחקי פלייאוף נגד מערביות שהם לא מכירים פחות מעניינים מיריבות מסורתיות, שניפגשו גם כמה פעמים משך העונה. וכמובן קירבה יחסית למשחקים בין מזרחיות (ובין מערביות) המקילה על הגעה למשחקי פלייאוף, והסיבה החשובה ביותר שבעוד שלוש שנים כל הגלגל עלול להתהפך.
לליגה חשובה מסורת וקביעות יותר מכמעט כל דבר אחר!
Yavor
30 ינו 2015 05:28:44המשפט האחרון שלך נכון וממצה. כל הדיבורים על יריבויות היסטוריות זה בולשיט אחד גדול. אין שום דם רע בין הקבוצות כולן, כי כולם מבינים שזה ביזנס. זה לא מכללות שם יש יריבויות אמיתיות. אלה מקצוענים שיום אחד הם פה ומחר הם שם
אמנון
30 ינו 2015 22:43:02תיקון טעות:
את האמרה "עדיפה שארם ע-שייח' ללא שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח' אמר משה דיין בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים (1967 עד 1973).
את האמרה רק חמור לא משנה את דעתו הוא אמר בעקבות הסכם השלום עם מצרים שהוא היה מהאדריכלים שלו.
אלעד אייל
31 ינו 2015 23:53:02איל מאמר מעולה ונהדר לקריאה.
במאמר מוסגר ובלי קשר אומר רק שהבעיה עם דיין לא הייתה ששינה את דעתו אלא שמה שהנחה אותו בבסיס הדברים זו היוקרה שלו עצמו. את משה דיין ענין בעיקר משה דיין.
בקשר לאזורים אין לי משהו חכם להוסיף מאחר וזו באמת בעיה מורכבת ולא פשוטה לפתרון.