זה מה שקורה כשמשחקים כדי לא להפסיד…/ גיא רוזן

אז מה היה לנו? (או, פוטבול  משחקים שישים וקצת דקות ובסוף סיאטל מנצחת…)

יש קבוצות שמשחקות בשביל לנצח, יש קבוצות שמשחקות בשביל לא להפסיד.
לפני כמה ימים כתבתי תגובה באחד הפוסטים על ארקדיוס והונוריוס, שירשו מאביהם, תאודוסיוס הראשון את האימפריה הרומית. כתבתי שהונוריוס ירש את האימפריה המערבית, וארקדיוס, הבכור ירש את האימפריה המזרחית. טענתי שארקדיוס ירש את ה"מזרפח" למרות היותו הבכור.
תומר שור בתגובה כתב (ובצדק) "בימים ההם, המזרח הייתה האמפריה העשירה והמשכילה ואילו המערב היה המפגר והעני (ולפיכך האימפריה לא ממש התאמצה לשמר את השטח מפני הפלישות הרבות(".
6 דקות ו-53 דקות לסוף המשחק בסיאטל. גרין ביי מובילים 16- 7, הכדור אצלם. נסיון ראשון – ריצה, נסיון שני – ריצה, נסיון שלישי – ריצה. סה"כ השיגו 6 יארד והם מעבירים את הכדור לסיאטל בפאנט.
סטיליקו היה גנרל ונדלי רב השפעה שכיהן כמגיסטר מיליטום (הרמטכ"ל) של האימפריה הרומית ובנוסף היה אפטרופסו של הונוריוס. עם מותו של תאודוסיוס טען סטיליקו שהוא האפוטרופוס של שני בניו של תאודוסיוס (מה שכנראה היה נכון) אבל הוא נתקל בהתנגדות מצד הפרפקט הפראיטוריאני, פלביוס רופינוס, שהיה השליט מאחורי הקלעים בקונסטנטינופול. סטיליקו בחר להשאר עם הונוריוס באימפריה המערבית, והסכים לחלוקת האמפריה בין 2 האחים, בעיקר כי חשש לאבד את בסיס כוחו – לגיונות שעיקר כוחם לוחמים גותים מהמערב.
5 דקות ו-13 שניות לסיום המשחק. לוקח לווילסון מהלך אחד בדיוק לאבד את הכדור באינטרספשין והכדור שוב בידי גרין ביי. התוצאה עדיין 16 – 7. עם גרין ביי משיגה פירסט דאון אחד בלי לאבד את הכדור, הם יכולים לשרוף 3 דקות מהשעון, ואת פסקי הזמן של סיאטל. במהלך הקודם הם נכשלו בנסיונות הריצה להשיג פירסט דאון. מצד אחד מובן שמייק מקארת'י מפחד מאיבוד כדור נוסף של רוג'רס. מצד שני – זה רוג'רס! בלעדיו אוהדי גרין ביי צופים ב-T.V במשחק בין סיאטל לדאלאס.
מקארת'י בוחר לנסות להריץ את הכדור וגרין ביי מצליחה ב-3 נסיונות לאבד 4 יארד, ולהוריד מהשעון רק דקה ו-12 שניות. היא מעבירה את הכדור לסיאטל עם 3 דקות ו- 52 שניות. הרבה מאוד זמן במונחי פוטבול.
ההימור של סטיליקו לדבוק באימפריה המערבית, נראה מוצלח בשנים הראשונות, הליגיונות הגותים שברשותו מגלחים משטחי האמפריה המזרחית (בטוענה של עזרה נגד הויזיגותים בהנהגת אלאריק, אותו יכל סטיליקו לתפוס, אך ככל הנראה שחרר עקב מוצאם המשותף), ובשלב מסויים שלטו ברוב שטחי האימפריה שדרומית לדנובה. אבל לא לעולם חוסן, השבטים הגרמנים בצפון האימפריה מבינים שללא תמיכת המזרח, האימפריה המערבית חלשה, ומתחילים לתקוף בגלים את הגבולות הצפון- מערבים של האימפריה. סטיליקו מצליח להגן על מרבית גבולותיה של האימפריה, אבל סנטורים ואנשי חצר (שחלקם היו עדיין בקשר עם קונסטנטינופול) זוממים נגדו, מאשימים אותו בבגידה, ובסופה של הפיכה בשורות הצבא, סטיליקו מוצא להורג בעוון בגידה. בדיעבד, יציאתו של סטיליקו מהמערכה גוזרת את סופה הבלתי נמנע של האימפריה המערבית.
סיאטל, שקיבלה מספיק זמן, מצליחה לנצח בקמבק מדהים בניצוחו של ווילסון, שמסיים את המשחק במסירה ל-TD לאותו שחקן ש-4 המסירות הקודמות עליו הסתימו באינטרספשין.
הלקח שלי מהמשחק, הוא שתמיד עדיף לשחק בשביל לנצח. לדעתי מקארת'י היה צריך לסמוך על רוג'רס, ועל התקפת המסירה – החלק החזק של הקבוצה כל העונה, ולאפשר להם לנסות להשיג את הדאון הראשון.
וסטיליקו? אולי עם היה בוחר לנסות לשמור על האימפריה מאוחדת, או להתעקש שהונוריוס יעמוד בראש האימפריה המזרחית (כפי שתאודיסיוס רצה), במקום "האימפריה הביזנטית" היינו אומרים היום "האימפריה הסטיליקית"…
ואנחנו? אנחנו זכינו למשחק לפנתיאון.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. גיא, כמובן שאתה (אולי) צודק, גיא, אבל כלנו יכולים להיות "קוורטרבקים של יום שני"…

    …ומה אם הצליחו לעשות דאון ראשון בשלוש נסיונות ריצה?…
    …ומה אם היה מוסר והכדור לא ניתפס?…
    …ומה אם היה מוסר והיה אינטרספשיון?…

    ראיתי כאן 5,000 משחקי פוטבול מאז הגעתי הנה לפני 53 שנה (רובם כמובן בטיווי)
    והיו מאות מקרים שהצדיקו אותך ולא פחות מקרים שהוכיחו בדיוק ההיפך.

    YOU NEVER KNOW!

    זוהי הגדולה של המשחק.

    1. יש מספר דוגמאות מהשנים האחרונות (בולטת השמרנות של פוקס במשחק לפני שנתיים בין דנבר לבולטימור) שמראות, שכיום בעידן שבו השיפוט נוטה לטובת ההתקפה, עדיף להמר על המהלך ההתקפי.

  2. לא שאני מבין בפוטבול אבל זה כלל שתקף בכל ענפי ספורט.
    לדוגמא שקבוצה מובילה 15-20 הפרש בתחילת הרבע האחרון ובמקום להמשיך לשחק כמו ששיחקה,מתחילה להריץ התקפות ארוכות ובסוף מאבדת את המשחק,או כדורגל שקבוצה מובילה 1-0 ובמקום להמשיך לשחק מתחילה לשחק הגנה ובסוף חוטפת את השיויוון

    1. בשנת 1974 לקחתי כמאמן אדלפי את אליפות המכללות בכדורגל. ניצחנו בגמר את 'סיאטל פסיפיק' יוניברסיטי (חצי נבחרת קנדה). ב-1975 פגשנו אותם בחצי הגמרץ הובלנו במחצית 0-1. במחצית דברתי ר-ק על דבר אחד: להמשיך לתקוף.
      לא לקח יותר מחמש דקות והמשחק הפך להתקפת סיאטל נגד הגנת אדלפי. זהו משהו פסיכולוגי שאתה לא יכול לשנות אפילו ברמות של ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. שחקנים המובילים במשחק בעל חשיבות עליונה יורדים להגן על יתרונם פסיכולוגית, וזה כוח מנטלי ששום מאמן לא מצליח להתגבר עליו.
      כמובן שהפסדנו 2-1.

  3. בהמשך לפוסט שכתבת על הצדיק, תם, הרשע ושאינו יודע לשאול.
    הרשעים נחקרים ע"י ה-nfl שהורידו אוויר מהכדורים במשחק במכוון כדי להפריע לצדיק. אם יש צדק בעולם הם יקבלו הפסד טכני והקולטס ישחקו בסופרבול

  4. מעתיק את מה שכתבתי בפוסט של מנחם:

    מייק מק'ארתי פשוט שמרן בקטע מרגיז!

    על ה*** שלי שהשחקנים שלו פישלו אבל פעם אחת אפילו פעם אחת המאמן השמרן הזה כמו איזה מורמוני ביוטה, לא העז לעשות משהו קל שבקלים כדי להבטיח ניצחון.
    אפילו באינטרספשיין האחרון גרין ביי בקושי רצו כי פחדו מהפאמבל..
    וכמה אפשר לפחד מללכת עוד יארד קדימה בניסיון הרביעי??
    אתה רואה שסיאטל לא במשחק!!

    הפסד אכזרי שייכנס טוב טוב לראש של הפאקרס ואני באמת לא יודע איך הם יוצאים מזה.
    בטוח שלא עם המאמן הזה שלדעתי גמר את הסיפור שלו בקבוצה.
    אני מתכוון שהוא ימשיך לאמן אבל טבעת לא יראו ממנו.

    נכון שבדר"כ אין כאלה חזרות אבל למקארתי היו מספיק הזדמנויות במשחק הזה כדי להבין שהשמרנות תהרוג אותו והוא מיליון הזדמנויות להכריע וכל פעם בחר ללכת בדרך הכי שמרנית שיש במקום להעז מעט.

    לא היה מדובר כאן במהלך אחד אלא בסדרה שלמה וארוכה מאוד של פחדנות וזה ביום שהקווטרבק היריב זורק 4 INT !

    R U FUCKING KIDDING ME

    1. תפישת כדור קלה ביותר ב-ONSIDE KICK ששחקן גרין-ביי פישל בצורה בלתי מובנת היתה נותנת למאמן השמרן הזה משחק בסופרבול. אותו דבר הזריקה בעוורון לשתי נקודות של ווילסון, שגם אם היה מנסה אותה עוד 100 פעמים, הוא לא היה מצליח.

  5. ״הדרך שלא הלכו בה״… כמובן שזאת חוכמה בדיעבד, כמו ההחלטות של מקארתי ללכת על שני פילד גולס ביארד ורביעי ברבע הראשון. כשמפסידים אותן החלטות היו מוטעות כמו שההחלטות של המנצחים הופכות לנכונות.
    בסוף כולם נשפטים על פי מבחן התוצאה ולא לפי מבחן האומץ/שמרנות.
    סתם אנקדוטה, מישהו זוכר את העובדה שלפני שבוע בריידי ובליצ׳ק ניסו לשרוף את שתי הדקות האחרונות (בלי ריצה, רק ירידה עם הברך של בריידי) והשאירו כדור אחרון לפלאקו שכמעט ניצח את המשחק? אף אחד לא זוכר את ה״שמרנות״ הזאת אלא את מבחן התוצאה.

    היו כל כך הרבה מהלכים בדקות האחרונות שמספיק שאחד מהם לא היה מתרחש והיום שרמן היה לוקח זמן התאוששות של חצי שנה במקום שבועיים. הדמות הטראגית ביותר היא לא מקארתי אלא השחקן שבמקום לתפוס את האונסייד קיק פשוט נתן לכדור לפגוע לו בראש.

    1. ,and i, i took the one less traveled by"
      ."and that has made all the difference

      The road not taken – רוברט פרוסט.
      דווקא הציטוט שלך מדבר על בריחה מהשמרנות.

      במשחק של הפטריוטס נגד הרייבנס, הם גם הלכו על דאון רביעי, וגם יצאו גדולים עם ה-TD של אדלמן לאמנדולה.

  6. אם היית המורה שלי להיסטוריה יכול מאוד להיות שלא הייתי מבריז לים.

    באילו עוד תחומים יש לך ידע נרחב כזה ?

  7. גיא, זה שהגבתי בלי לפרגן בטירוף על הפוסט זה מחדל ברמות. אני יכול לקרוא את הפוסטים שלך כל היום.
    ולעצם העניין, הציטוט אולי מדבר על יציאה משמרנות אבל בפרספקטיבה רחבה יותר המשפט אומר שאנחנו יכולים לשפוט רק את מה שקרה ולא את מה שהיה יכול לקרות, לכן, במיליון מקרים ״שמרניים״ אחרים אף אחד לא מצייץ כי הדרך השמרנית שנבחרה התבררה כיעילה. את האמיצים זוכרים כשמצליחים אבל הגבול בין אמיץ לטיפש/פזיז/חסר אחריות הוא במקרים רבים מבחן התוצאה.

  8. יאללה כל הברברני שכל. לא היה מהלך אחד לא נכון מצוות האימון של גרין ביי, הסיכוי שיקרה מה שקרה היה דומה בסיכוייו לסיכוי שינחת לי חייזר עם פרצוף של מנחם לס עכשיו על החלון.
    חכמים בדיעבד, בלי מושג בפוטבול.

  9. דורון, אל תדאג. אני יודע שהדפוק הזה בראש מתחזה שוב, הפעם בשם 'דורון האמיתי' שהתחלת להשתמש בו.
    ילד מפגר מעל גיל 35 מה לעשות, יש כאלה שאין להם דברים יותר חשובים לעשות בחיים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט