ראז'ון שובר האזוריות / איל ספיר

זוהי רק פסיעה אחת מתוך מסע של אלף לפחות, אך בעקבות המשחק האחרון נגד ס"א, ניתן להכריז – או לכל הפחות לומר בקול חלוש – כי לא לשם ההגנה הובא הרונדו.

גם לפני ההעברה הנוצצת ההגנה של הטקסנים לא הייתה רעה, לפחות לא כמו שדימו אותה. "כיצד?" אומרים האומרים, "הרי אם נסתכל על טור הנקודות של היריבה בסיום כל משחק, נראה שיריבותיה של דאלאס קולעות נגדה את מספר הנקודות ה-8 בגובהו בליגה," מתרעמים המתרעמים, "וגם סטטיסטיקת ה-DefRtg, המודדת את כושר הספיגה של קבוצות בעולם בו כל קבוצה תוקפת את סל יריבתה בדיוק 100 פעמים במשחק, לא מאירה לטקסנים פנים", מוסיפים חבריהם הדקדקנים.
מה שנותן לי לגיטימציה, לעניות דעתי, להפחית כך בערך העובדות ולקבוע שלא בחסות ההגנה צורף הראז'ון, הוא ההגיון הבסיסי – אשר מסביר בקלות שהחולשה ההגנתית של המאבריקס היא צעד מודע, ואף מתוכנן. אילו קרלייל היה מנסה ליצור איזון בין הגנה להתקפה, האם ייתכן שנוביצקי ופארסונס, שמגנים מתחת לכל ביקורת, ישחקו ביחד 63 דקות למשחק, ואילו שני המחליפים העיקריים שלהם בעמדות הפורוורד, המגנים הטובים אל-פארוק אמינו וריצ'רד ג'פרסון, יחלקו בינהם קצת פחות מ-29 דקות? האמנם יתאפשר שקרלייל יוותר על מגן טוב כגל מקל (לה לה לה, אני כתב אובייקטיבי), לטובת כישרונות התקפיים כג'מיר נלסון ודווין האריס? צוות האימון הנהדר של דאלאס בנה את קבוצתו בהתבסס על הטענה שאיזון, בעולם בו כל דבר מלבד הטוב ביותר נחשב לכישלון – איננו מתכון להצלחה. עם הקלפים ששלף מן הערימה, הווה אומר – הכוכב המזדקן דירק נוביציקי והכוכב המתהווה מונטה אליס, קרלייל לא יכול לבנות קבוצה שממצה את היכולת של שני כוכביה במקביל להצגת הגנה טובה. קרלייל בוחר לבנות את ההתקפה על חשבון ההגנה והאיזון, ועושה רושם שבצדק – זאת ניתן ללמוד מהסתכלות בטבלת הליגה.

ראז'ון רונדו איננו אס הגנתי מצד דאלאס, אם זה לא הובן עד כה, פשוט מכיוון ששחקן אחד – מוצלח ככל שיהיה – לא מסוגל לשמור בשביל קבוצה שלמה. זו הסיבה, אגב, שג'יימס הארדן (שבהחלט מסוגל לתקוף בשביל קבוצה שלמה) עדיף על, נגיד, סרג' איבקה. רונדו, מוצלח ככל שיהיה, לא יגרום לצ'נדלר פארסונס להפסיק לברוח באימה, שמא ייהרס לו המניקור, בכל פעם שאיזה בוריס דיאו שועט לעברו בדרכו אל הסל. רונדו, מוצלח ככל שיהיה, לא יכריח את נוביצקי לרוץ להגנה מהר-מהר אחרי שזרק. רונדו, מוצלח ככל שיהיה לא יהפוך את הגנת האחד-על-אחד של אליס, האריס או בריאה לטובה. פה אגב, שווה להרחיב.
בשנים האחרונות, גישה הגנתית חדשה – פרי מוחו של טום ת'יבודו, גאון ההגנה שמתפקד כמאמן הבולס – מתפשטת במהירות בליגה, ומתיימרת לפתור את הבעיה החדשה, הלוא היא שחקנים שקולעים ב-40%, 50% מעבר לקשת. "אתם," אומר אחד מחסידי השיטה לגארדים שלו, "פטורים מעזרה בהגנה". בעבר, ובקרב חלק מקבוצות ההווה, היה מקובל ששחקן החודר צריך להתמודד קודם כל עם איום החטיפה של אחד הגארדים, ורק אח"כ לפגוש את הגבוה האימתני, מוכן ומזומן לחוסמו. כעת, המבט הפנוי שמקבל הגארד התוקף בזמן ששומרו נמצא בעזרה, לא משנה כמה מהיר ה-RECOVER של המגן, נראה להרבה מאמנים כמסוכן מידי – והם מוותרים על השלב הראשוני. כעת, מבלי עשיריות השנייה שהשלב הראשון קונה לגבוהים, בהן הם יכולים לתקשר ובצעקה או שתיים להחליט איזה גבוה יצא לחסום ואיזה יחפה מתחת לסל, פעמים רבות הגבוה שיוצא לחפות הוא דירק, ולא שותפו לקו הקדמי.
ההגנה של המאבריקס מורכבת מתחלואים רבים, והמחשבה שרונדו הובא בשביל לרפא אותן, היא זלזול באחד המאמנים הטובים בליגה.

אם מישהו חושב שרונדו הובא במיוחד בשביל לשמור, כדאי שיסתכל על ההחתמה של השמאלי בשורה במקום, נגיד, טרבור אריזה

ראז'ון רונדו, ואת זה את יוכיח גם החיפוש הפשוט ביותר ביוטיוב, הוא אמן ההתקפה המתפרצת. מן המיותר לציין, שזו נגזרת של חטיפותיו הרבות, אך גם מלבדן – בעוד קווין לאב הוא מלך ה'אאוטלט-פס' של הליגה, אין על רונדו בלהוריד ריבאונד או לקבל מסירה קרוב לסל שלו, לכדרר כידרור בודד ולשגר טיל כל דרך לסילון התורן, מוטב דרך הרצפה, בעיניים עצומות ובין הרגליים של שני מגנים. ה-PACE של דאלאס, הלוא הוא מספר ההתקפות אליו קבוצה מצליחה להגיע בממוצע, או במילים אחרות – קצב המשחק שלה (והגיע הזמן למילון הופס) הוא בהחלט אחד המקומות טעוני השיפור בהתקפת המאבריקס, והיכולת של ראז'ון לתרגם ריבאונד הגנה לסל תוך 4-5 שניות בהחלט תשפר את המצב, אך אל לנו לשכוח באיזו קבוצה עוסק המאמר. ההתקפה של דאלאס עד כה, ופה אין חילוקי דעות בין העין ודף הסטטיסטיקה, היא הטובה ביותר בליגה. יש יאמרו בפער. להחליף שחקן חמישייה, בטח ובטח רכז – כאשר העונה זה הרגע חצתה את קו השליש – זה לא עניין של מה בכך. אם זה היה פשוט, ניתן היה לבטל את מחנות האימונים ומשחקי ההכנה, ועל ספר תרגילים בכלל אין מה לדבר. גם כאן ניתן להסכים שרונדו לא הובא בשביל לשפר במעט את ההתקפה הטובה בליגה.

למעשה, עוד בתחילת המאמר יכולתי להעלות על המנגל, בלשון עידו, את האמונה ששחקן מגיע בשביל למלא חור. הביטו על אחת החתימות המוקדמות ביותר בקיץ אשתקד: לאנס סטיבנסון חותם בשארלוט, במטרה להביא לקבוצה "רוע". התוצאות הן, עד כה, בהחלט מתאימות למילה "רוע", אך לא באופן עליו חשב ג'ורדן עת סגר לסטיבנסון (ולעשרת הדורות הבאים במשפחתו) את המשכנתא. לעומת זאת, על הטרייד ההזוי בן הראפטורס והקינגס בדצמבר 2013, קצרה היריעה מלהרחיב.

כעת, לאחר שהשתכנענו, או כך לפחות אני מקווה, שראז'ון לא הובא על מנת להוסיף 12 נקודות בטור ההגנה אבל להוריד 3 בטור ההתקפה, כמו בדירוגים ב-NBA 2K, אלא בגלל האמונה שרונדו – השחקן השלם – יוכל לתרום לקבוצה בדרכים רבות, ניתן לחפש בהנאה ניצנים לתרומה מהשחקן הכי חסר כינוי בליגה.

לאחר מחצית ראשונה מאכזבת נגד ס"א, בה "קבוצת ההתקפה הטובה בליגה" קלעה 42 נקודות בלבד, קרלייל החליט לדבר אל שחקניו מלב אל לב. "אני קצת מובך," אמר, או לפחות כך דמיינתי, "שאזורית 2-3 פשוטה של ההרכב השני והשלישי של ס"א מוצאת אתכם חסרי ישע". אזורית 2-3 נראית כך (המשולשים הם שחקני ההגנה, שחקני ההתקפה או מאוד רזים או מאוד צהובים – אז לא רואים אותם):

ההגנה האזורית ככלל, היא שיטה המתנה באחריות כל שחקן הגנה אזור במגרש, ולא שחקן. אם הכדור נמצא באזור שלו, הוא מן הסתם צריך לשמור עליו. אם הכדור נמצא באזור אחר, הוא יכול לזמר, לרקד, לענטז ואם מתחשק לו להיות רציני, לצופף את הצבע ולהפוך כל ניסיון חדירה או פוסט-אפ לכישלון צפוי. 2-3, כמו 3-2 או 2-1-2, הוא קוד המראה את הצורה בה מחולקים האזורים.

"לשמחתכם, אני המאמן שלכם," המשיך קרלייל בדמיוני, "ולכן אהיה לכם לעזר. ראז'ון, המשך להוביל את הכדור, אך ברגע שעברת את קו מחצית המגרש – מסור אותו לאחד השחקנים ורוץ אל 'המרפק' – כלומר, לאחת הפינות של קו העונשין". טוב, קרלייל לא המציא את השיטה הזו. למעשה, זו שיטת ה"נגד-אזורית" הפופולרית ביותר. במסגרת השיטה, אחד השחקנים, רצוי שיהיה בעל שכל בקודקוד, נכנס למרפק, ומקבל שם את הכדור. בגלל שההגנה האזורית לא מתמקדת בשחקנים, ניתן לבצע חיתוכים בקלות רבה יותר מאשר נגד הגנה אישית. עם האיום התמידי של קליעה או חדירה מצד השחקן שבמרפק, ערנות של המוסר, ושבריר שנייה של חוסר תשומת לב מצד ההגנה, הן מתכון ליי-אפ קליל או שלשה פנויה. רונדו, אם לא הבנתם עד כה, הוא הבחור המושלם לתפקיד. עם המון סבלנות, אך עם זאת – בלי פחד, מצא רונדו את המסירה הנכונה פעם אחר פעם, וזכה בכבוד שאין כדוגמתו בתואר "שובר האזוריות".

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  2. Mbk

    22 דצמ 2014 00:50:23

    אם כבר הלכת בכיוון של שבירת איזוריות שיחתימו בדחיפות את ריי אלן
    אם אני בנעלי אלן אני חותם במאבס ללא היסוס כי זו תהיה עבורו האופציה הטובה ביותר
    רונדו צריך לנווט . בכל מקרה בפלייאוף ומול הרכבים מלאים לי יהיה לו קל מול פול ווסטברוק טוני פארקר או ליליארד

  4. מנחם לס

    22 דצמ 2014 02:05:46

    אזוריות שוברים עם קליעה מרחוק, מה שלראז'ון אין. מה שיקרה זה שיעזבו אותו לזרוק מרחוק ויעשו דאבל טים על נוביצקי. מצטער, זה לא ישבור אזוריות.

    2. איל

      22 דצמ 2014 09:24:09

      אני יכול להפנות אותך לגוגל, אבל מספיק לראות את המחצית השנייה במשחק בין סן אנטוניו ודאלאס כדי לראות איך המערך הנפוץ הזה, כשראז'ון מרכזו, שבר את האזורית של סן אנטוניו

  7. אפלטון

    22 דצמ 2014 09:42:36

    מצויין אייל.
    העניין באיזורית כזו שחייבים תיאום ומאמץ עילאי כדי גם להתכווץ כדי לסגור את הצבע ועדיין לא להשאיר את הוויק סייד פתוח לרווחה. אין הרבה קבוצות בליגה מלבד סן אנטוניו ואולי ממפיס שמסוגלות לכך.
    ריי אלן, אולי אפילו ג'ימר פרדיט בהחלט יהיו התוספת המושלמת להתמודד עם מצבים כאלה

  8. עגל

    22 דצמ 2014 09:48:33

    מאמר מצוין, תודה. גם אני אסתכל על זה. אזורית שוברים עם שלשות ורונדו לא יתן את זה (הוא בקושי קולע מהעונשין . . ) אבל הוא יכול למצוא את הקלע הפנוי או לחדור לסל. זה מה שאייל התכוון.
    חוץ מזה שצריך הגנה, קבוצה שלא תתייחס לאספקט הזה לא תהיה אלופה.

  9. אחד העם

    22 דצמ 2014 09:57:50

    הטריק בלשבור איזורית הוא לבנות וויקסייד וכשההגנה מכווצת בצד השני ליצור מיסמץ ב2 מסירות קצרות. ככלל, האיזור שבין המרפקים מקו העונשין לכיוון הקשת הוא נקודת תורפה בכל הגנה איזורית בגלל שמדובר בקו תפר בין שני מגנים. ברגע שהמגן הימני או השמאלי מחפה באמצע נוצר מסדרון יפהיפה לחדירה והוצאה של הגארד השני.

  10. יניב

    22 דצמ 2014 10:51:25

    מסכים עם אחד העם,לזרוק שלשות נגד איזורית זה ממש לא לזרוק שלשות,הרי זה מטרת ההגנה שתפציץ כמה שיותר משלוש,ןאם אתה מבצע את האיזורית כמו שצריך,אז השלשות שלך יהיו שלשות קשות,ברגע שהאיזורית מבוצעת לא טוב אז השלשות שלך הם שלשות קלות ואז הן באמת שוברות את ההגנה אבל לא במקרה של אזורית טובה

  11. bobby

    22 דצמ 2014 10:52:20

    ניתוח מאוד יפה! כמובן שמדובר על משחק אחד עד כה, מעניין יהיה לראות איך בהמשך קרלייל ורונדו מצליחים לשבור אזוריות (ובכלל את הגנת היריבות), בזמן שמאמני היריבות יבינו את השיטה שלהם וישנו את מערך ההגנה בהתאם.
    בקיצור, מעניין יהיה לראות ניתוח נוסף של ההתקדמות של רונדו בדאלאס וכיצד הוא משפיע על הקבוצה, בעוד, נגיד, 10 משחקים? 🙂

  13. שי אבן-צור

    22 דצמ 2014 21:22:25

    מאמר מרתק עם כתיבה קולחת ומתובלת בהומור(נקרעתי מהקטע שפרסונס בורח באימה מדיאו מחשש שיהרס לו המניקור). תשובות מלאות נקבל בהמשך(מצטרף לבובי).
    למה התכוונת כשדיברת על הטרייד ההזוי בין טורונטו לקינגס? מקובל לחשוב ששני הצדדים הרוויחו ממנו. אתה לא חושב?

    1. איל

      23 דצמ 2014 00:08:26

      וודאי שהרוויחו.
      הזוי בגלל שמי לעזאזל חשב על הטרייד הזה מלבד שני מנג׳רים בנבא? אני מתערב איתך שכשווז׳רובסקי דיווח על הטרייד הוא בדק את הנתונים עשר פעמים, ועדיין חיכה כמה דקות, לראות אם כתב אחר יפרסם את זה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט