בסופ"ש העלינו אתגר בו ביקשנו מהמשתתפים לדרג את השחקנים הגדולים ביותר שהגיעו לליגה באחד מהדראפטים של שנות ה – 90 (מחזורים 1990-1999). להלן התוצאות, בתוספת כמה שורות בודדות על כל אחד מהם (ניסיתי… על כל אחד מהם אפשר לכתוב בלי סוף). תוצאות מלאות בסוף הפוסט.
מקום 10 – פול פירס
הפתעה? תלוי את מי שואלים. 15 שנה נהדרות במדים הירוקים לבנים לא הותירו ספק לאוהדי בוסטון, הקבוצה איתה יהיה מזוהה לעד, שמדובר באחד הגדולים של דורו. "האמת" נבחר 10 פעמים למשחק הכוכבים של הליגה, זכה באליפות ותואר MVP של הגמר עם הסלטיקס, ובגיל 37, ממשיך להיות שחקן חמישייה טוב בקבוצת פלייאוף.
מקום 9 – גארי פייטון
את שנותיו הגדולות בקריירה נתן פייטון, חבר בהיכל התהילה של הכדורסל, בסיאטל סופרסוניקס ז"ל. הוא נבחר למשחק הכוכבים 9 פעמים, וייזכר כאחד הגארדים השומרים הטובים בהיסטוריה של המשחק (שחקן ההגנה של עונת 1995-96). לאחר שסיים את תקופתו בסיאטל בשנת 2003 עת הועבר בטרייד לבאקס (עסקה שכללה את ריי אלן), פייטון חיפש אליפות. לאחר שפרויקט הגלאקטיקוס ב #1 כמעט וצלח אך נבלם בגמר הליגה, "הכפפה" עבר לבוסטון של פול פירס ואנטוניו ווקר, ולאחר שנה בירוק החליף מדים בפעם האחרונה, הפעם לאדום לבן של מיאמי, שם שיתף פעולה עם שאקיל אוניל ודווין וויד, שלבטח יופיע בכל רשימה של 10 הגדולים ממחזורי הדראפט של 2000-2009. הפעם,בגיל 37, כמחליפו של ג'ייסון "שוקולד לבן" וויליאמס, פייטון זכה בטבעת המיוחלת, והעביר עוד עונה סתמית לפני שפרש.
מקום 8 – ג'ייסון קיד
אישיות בעייתית ומאוד שנויה מחלוקת מחוץ למגרש, אך בתור שחקן אין שום מחלוקת. ג'יי קיד הוא אחד השחקנים הגדולים של תקופתו, שאחת מגדולותיו הייתה לגרום לשחקנים סביבו להיראות ולשחק טוב יותר. הוא נבחר 12 פעמים לאולסטאר, ולשיאו האישי הגיע במדי הניו ג'רזי נטס, הקבוצה שהוביל שנתיים ברציפות עד לגמר הליגה (שם נרמסה ע"י שאקיל וקובי, ובשנה הבאה ע"י דאנקן ומאנו) את טבעת האליפות לה כה חיכה השיג בגיל 37, במדי דאלאס של דירק נוביצקי, כשהוא פותח בחמישייה והיווה חלק חשוב במערך הקבוצתי. לאחר סכסוך עם מארק קיובן מדאלאס, עבר קיד לניקס, ובגיל 39, לאחר 0.9 נק' ב 12 משחקי פלייאוף (כמעט ולא איים על הסל), החליט לפרוש, ולאחר מכן כמובן שעבר לאמן ביריבה העירונית, ולאחר שנה שם הוא הספיק להסתכסך גם איתה לפני שנטש למילווקי. טיפוס בעייתי, שחקן ענק.
מקום 7 – סטיב נאש
נציג ראשון ברשימה למחזור 1996. הגאון ההתקפי הקנדי עוד הספיק להתייבש על ספסלה של פיניקס, לפני שחזר אליה לאחר שפרץ בדאלאס (אליה עבר בטרייד באחת העסקאות היותר גרועות בהיסטוריה בדיעבד – נאש ובחירת דראפט עתידית, שהפכה לשון מריון, תמורת בונזי וולס, פאט גאריטי ומרטין מיורסאפ), לצידו של דירק נוביצקי. בפיניקס נאש הגיע לשיאו, וכמו המדורג 8 ברשימה, גם סביב נאש כולם נראו פתאום טוב יותר. נאש היה המנהיג הבלתי מעורער של אחת הקבוצות המהנות ביותר לצפייה בליגה, נכנס לרשימה המצומצמת של שחקנים שזכו פעמיים ברציפות בתואר ה – MVP של העונה, אך לא הצליח להוביל את השמשות לאליפות. הוא חתם בלייקרס במטרה ברורה, לזכות באליפות כאן ועכשיו, אך פרויקט הגלאקטיקוס #2 נכשל לחלוטין, ונאש עצמו, שסבל מבעיות גב עוד בימיו בפיניקס, פשוט לא הצליח להישאר כשיר. הוא מסיים את הקריירה בצורה מאוד עגומה, אך אנו לא שוכחים לו את הרגעים היפים.
מקום 6 – אלן אייברסון
על המקום ה 7 ברשימה, סטיב נאש, מדברים לא פעם כדוגמא לשחקן שהצליח מעל ומעבר בליגה למרות מימדיו ונתונים אתלטיים לא מרשימים. נאש להזכירכם, הוא 1.92 מ', 82 ק"ג. מה תגידו על אלן אייברסון? אמנם מדובר על אתלט ענק (בצעירותו היה מטביע בקלי קלות), אך מדובר על שחקן בגובה 1.83 מ' יום טוב ששקל 75 קילו, ויותר חשוב, כזה שהיה נכנס וחודר פנימה ללא שום פחד. "התשובה" הוא אחד השחקנים הקשוחים (והמוכשרים) ביותר שאי פעם שיחקו בליגה. הבחירה מס' 1 של דראפט 96' היה לכוכב משנתו הראשונה בליגה, נודע כסקורר ענק בכל קנה מידה, ובעונתו הטובה בקריירה, עונת 2001-02 בה זכה בתואר ה MVP, הוביל את קבוצת הנגרים מפילדלפיה עד לגמר הליגה מול הלייקרס הגדולים של שאקיל וקובי.
הלייקרס אמנם ניצחו כצפוי בסדרה, אך את משחק מס" 1 בו פילי ניצחה בחוץ בתוםהארכה 101-107, לא נשכח הודות ל 48 נק' של אייברסון (מול 44 נק' ו 20 ריב' של שאק). בהמשך הקריירה AI חבר לכרמלו בדנבר, אך לאחר תקופה של שנתיים וקצת לא מוצלחות במיוחד, עבר לדטרויט, משם לזמן ממש קצר לממפיס (3 משחקים בסה"כ), ופילדלפיה הסכימה לקבלו חזרה בגיל 34. מאז, למרות מחשבות על קאמבק, אייברסון לא חזר לשחק כדורסל בליגה הטובה בעולם, ויתכבד בתואר המדורג הגבוה ביותר בדירוגנו ללא טבעת אליפות, וכן לפטור מיוחד מאימונים 🙂
מקום 5 – קווין גארנט
בשנה שעברה, בגיל 37, KG, נראה יותר כמו big paycheck מאשר ה big ticket, כינוייו מימיו הגדולים במינסוטה (בה זכה בתואר ה MVP של העונה ב 2002-03). דווקא השנה, בגיל 38, גארנט נראה טוב יותר, אך זה די ברור שמבחינה מקצועית הוא כבר לא בנוי להיות שחקן בכיר בקבוצה שרצה לאליפות. עם זאת, גארנט הוא כמובן לא הראשון, לא השני ובטח ובטח שלא האחרון שנשאר בליגה גם הרבה מעבר לשיאו, מתוך מחשבה שהוא עדיין יכול לשחק ולתרום מניסיונו, ואיזה ניסיון יש לו…
גארנט בשיאו היה אחד הפאוור פאוורדים השלמים והטובים ביותר בתולדות המשחק. ספק נקודות יציב עם מהלכי פוסט וג'אמפ שוט קשה מאוד לחסימה, ריבאונדר מצוין בשני צידי המגרש, ומגן אישי וקבוצתי ברמה הגבוהה ביותר. תוסיפו לכך את האישיות המיוחדת ומוטיביציה המטורפת לנצח (שגרמה לו לעזוב את מינסוטה בעודו בשיאו, ומאוחר יותר בקריירה לברוקלין), והנה לכם שחקן כדורסל מושלם.
מקום 4 – דירק נוביצקי
מי האמין שהגרמני הגבוה יהפוך לאגדה חיה ב NBA? בטח לא מילווקי, שבחרה אותו בדראפט 98' רק כדי לקבל תמורתו את רוברט "הטרקטור" טריילור. נוביצקי, 36, הוא ככל הנראה השחקן האירופאי הגדול ביותר בכל הזמנים (בעונת 2007-2008 הפך לאירופאי הראשון שזכה בתואר ה MVP של העונה הרגילה). הואמשחק מגיל 20 במדי דאלאס, וכמו שני שחקנים נוספים ברשימה, הסיכויים שיפרוש במדי קבוצה אחרת הם אפסיים.
מעולם לא נראה שחקן בגובה 2.13 מ' עם יכולת קליעה כזו מכל הטווחים, וגם היום, מדובר באחד השחקנים הכי קשים לשמירה בליגה. לאחר עוגמת הנפש שחווה עם דאלאס פעמיים בפלייאוף (פעם אחת בהדחה מול גולדן סטייט בסיבוב הראשון, הפעם השנייה בהפסד בגמר 2004 למיאמי שלל וויד ושאקיל), בשנת 2010-2011 נוביצקי בא על שכרו, כאשר הוביל את דאלאס לאליפות מדהימה ומפתיעה לאחר שהדיחו בפלייאוף את פורטלנד של למרקוס אולדריג' (ברנדון רוי היה מדהים במשחק אחד מרגש אבל כבר היה גמור), הדהימו 0-4 את הלייקרס של בראיינט, נתנו שיעור לאוקלהומה של דוראנט ווסטברוק והארדן, והשיגו נקמה מול מיאמי ודווין וויד, מחוזק בלברון וכריס בוש. נוביצקי נבחר כ MVP של הגמר, והשנה, הוא רוצה לחזור למעמד הגמר עם החברים החדשים-ישנים טייסון צ'אנדלר וג'יי גיי בראה, שישמחו לסיועם של מונאה אליס ופארונס, כשאת כל העסק מנהל ריק קרלייל.
שלושת הגדולים
מקום 3 – קובי בראיינט
5 טבעות אליפות, פעמיים MVP של סדרת הגמר, MVP של העונה הסדירה (2007-2008), ורשימה בלתי נגמרת של תארים הישגים ושיאים אישיים.
קובי, שהגיע אל הליגה כבר בגיל 18 ככוכב תיכונים מפילדלפיה, התחיל השנה את עונתו ה – 19 בליגה, ובגיל 36, לאחר פציעות קשות, בטח בגילו ובמיוחד לאור הקילומטראז' העצום שלו בליגה, הוא ממשיך לקלוע בצרורות. לדעת רבים הוא הלייקר הגדול בהיסטוריה (מקסימום שני, אחרי מג'יק), וכן השחקן השני בטיבו בכל הזמנים לאחר מייקל ג'ורדן. האם הוא באמת כזה? האם הוא לא לפחות גדול שחקני הדור שלו? בראיננט הוא אחד הספורטאים המסוקרים ביותר בהיסטוריה. כאשר הסיקור נוטה יותר לכיוון השלילי. האם כשיתלה את הנעליים נעריך אותו יותר? מי יודע.
מקום 2 – שאקיל אוניל
4 טבעות אליפות, 3 פעמים MVP של סדרת הגמר, MVP של העונה הסדירה (1999-2000), ורשימה בלתי נגמרת של כינויים אישיים, וכן כמה סלים שבורים…
פיזית, מדובר בשחקן הגדול מכולם ברשימה זו. סופרסטאר מיומו הראשון בליגה (את עונת הרוקי סיים עם 23.4 נק', 13.9 ריב' ו3.5 חס' למשחק! וזה בימים בהם הסתובבו בליגה סנטרים אדירים), בדרכו להפוך לאחד הסנטרים הגדולים ביותר, ולדומיננטי מכולם. שילוב מדהים של גודל עוצמה ואתלטיות שספק אם נראה פעם נוספת, הוסיפו לכך את היותו מכונת בידור מחוץ למגרש, וקיבלתם תופעת טבע ששלטה בעולם הכדורסל למשך מס' שנים. האגו היה בהתאם, ואלמלא חיכוכים ומאבקים פנימיים, ייתכן מאוד והצמד של שאק וקובי היה מסיים עם עוד אליפות או שתיים משותפות. נק' התורפה הגדולה של הענק הייתה קליעות מקו העונשין, אך כפי שהגיב אחד המדרגים אלעד בפוסט המקורי: "דווקא ההחטאות המרובות מהקו הופכות בעיני את הדומיננטיות שלו לעוד יותר מרשימה, כי לכאורה היה איך לעצור אותו, ועדיין לא הצליחו…"
לאחר 3 האליפויות הרצופות עם קובי בלייקרס, שאק עבר למיאמי, ולאחר עונה ראשונה נהדרת שלו, איפשר לדווין וויד לתפוס פיקוד בעונה השנייה בדרך לזכייה באליפות רביעית, אחת יותר (בזמנו) מקובי. הבחור הגדול אף פעם לא הסתיר את רצונו לזכות בטבעת נוספת, ולאחר שבגיל 35 התקשה להציג יכולה גבוהה, הוא ניצל את הבמה והצוות הרפואי בפיניקס כדי לעשות מיני קאמבק, ובעונתו המלאה היחידה באריזונה חזר בגיל 36 להיות אחד הסנטרים הטובים בליגה. שנה לאחר מכן, חבר לאנטוני פארקר ולברון ג'יימס במטרה ברורה לזכות באליפות, אך חלומה הרטוב של הליגה ומיליוני אוהדים לגמר שיפגיש בין קליבלנד ללייקרס לא התגשם, לאחר שבוסטון בניצוחו של רייג'ון רונדו עצרה אותם בחצי גמר המזרח. שאקיל אימץ את המשפט "אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם!", והצטרף לבוסטון, שהציגה לראווה (על הנייר, מישהו תמיד היה פצוע, ומאוחר יותר ביצעה הקבוצה טרייד לא טוב עם אוקלהומה ) קו קדמי של קווין גארנט, שאקיל אוניל, ג'רמיין אוניל, קנדריק פרקינס וגלן דיוויס. שאק התקשה לשמור על כשירות, שיחק 36 משחקים בלבד בעונה הסדירה במטרה להופיע לפלייאוף, אך גם שם שותף ל 2 משחקים בלבד, לפני שהודיע על פרישתו ממשחק בגיל 37 בסרטון שהעלה לאינטרנט.
מקום 1 – טים דאנקן
5 טבעות אליפות, 3 פעמים MVP של סדרת הגמר, פעמיים MVP של העונה הסדירה (2001-2003)
בגיל 38 (עונתו 18 בליגה, נשאר 4 שנים במכללות) הוא עדיין מדהים, מבלי קשר למספרים. הוא אחד השחקנים המוערכים ביותר אי פעם (בצדק), וההערכה וההערצה אליו גוברות מדי יום. הוכיח אינספור פעמים שאי אפשר להספיד אותו ואת סן אנטוניו שלו (בתקופתו ס"א תמיד מגיעה לפלייאוף, דאנקן החמיץ אחד בלבד עקב פציעה והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון), וגם השנה, שייתכן מאוד ותהיה האחרונה שלו בליגה, יש לו סיכוי ממשי לסיים עם טבעת אליפות שישית.
האם עדיין יש ויכוח כי מדובר בפאוור פאוורד הגדול מכולם? כנראה שלא, אך האם יש ויכוח לגביו היותו השחקן הגדול ביותר בדורו? כנראה שכן.
סיכום התוצאות
להלן התוצאות הסופיות (#=10 נק'):
בוא נתחיל מכך שברור שאנחנו לא מתיימרים להחליט או לקבוע, מה גם שבסה"כ 27 גולשים השתתפו, כמות קטנה יחסית למס' הגולשים באתר. אני מניח שאם היינו מפרסמים את האתגר בצורה אחרת (משהו עם הקלקות, כמו סקר שערכנו כאן בעבר) ההשתתפות הייתה גדולה יותר, אך רצינו להשאיר מקום פתוח לדיונים. בטח עכשיו, כשהפלייאוף עוד רחוק.
השאלה לגבי מיהו השחקן הגדול ביותר מאוד מורכבת. לפי מה שופטים? מה לוקחים בחשבון? מהם הקריטריונים, וכדומה. בנוסף, אני מאמין שהאישיות של כל אחד מהשחקנים (האישיות שהתקשורת הציגה לנו כמובן) משפיעה אף היא כאשר דירגנו את השחקנים. באופן אישי, האמנתי שיהיה סוג של מאבק בין קובי לדאנקן, ובזמן הספירה שמתי לב שהמאבק האמיתי הוא בין שאק לקובי (לא למדו…)
שאלה נוספת היא, בהנחה והדירוג מקובל עליכם, האם לדעתכם ישנו תרחיש בו דעתכם תשתנה? לדוגמא: כיצדתשפיע טבעת אליפות נןספת על המורשת של דאנקן או נוביצקי, והאם חולשת הלייקרס תפגע במורשת של קובי?
לסיכום, תודה על הקריאה, ואני מאוד מקווה שנהניתם
א.ב
23 נוב 2014 17:09:38אם קובי לוקח אליפות השנה אני מדרג אותו ראשון, אם לא, הדירוג סבבה. אני לא בטוח שאייברסון עדיף על קיד ונאש. הוא מיוחד בגלל הגודל אבל לא בטוח שיותר טוב או שהשיג יותר (קיד לקח אליפות)
רועי ויינברג
23 נוב 2014 17:20:41אם קובי לוקח אליפות השנה, ג'ק ברוס יחזור מהמתים.
גיא
23 נוב 2014 18:39:35בחקירת ה-FBI שתפתח אחרי שקובי יזכה השנה באליפות יתברר שהוא מכר את נשמתו לשטן תמורת אליפות נוספת ושיא הנק' ב-NBA. למרות נסיונות של אדם סיבר להשעות את קובי, בית משפט יקבע שהחוזה תקף וחוקי. האנקדוטה המשעשעת מהמשפט תהיה השלב בו ההגנה של קובי תביא ראיות לכך שחצי מבעלי הקבוצות מכרו גם הם את נשמתם לשטן.
דובי
23 נוב 2014 19:58:36שיואו… "אם קובי לוקח אליפות השנה אז… "
זה אשכרה התחלה של תחרות משפטי מחץ.
אם קובי לוקח אליפות השנה אז….
– הגרביל שלי יזדווג עם התרנגולת והיא תשריץ ארנבת
– כושים יהפכו עורם
– נמרים יהפכו חברבורותיהם
– גם הניקס יקחו אליפות השנה
אפלטון
23 נוב 2014 20:04:11אם קובי לוקח אליפות השנה…
# האשך יגדל שתי ביצים נוספות וישחק בסרט ההמשך לזיכרון גורלי
# עידו מוריה יעשה עלייה ויחזור בתשובה
# מנחם לס יכריז על אהבתו הנצחית ללייקרס
גיא
23 נוב 2014 20:07:13הניקס יקחו אליפות עם קובי אחרי טרייד ששולח את אמרה ולארקין ללוס אנג'לס.
מנחם לס
23 נוב 2014 18:44:56במילה אחת: נפלא!
מנחם לס
23 נוב 2014 18:46:00בכמה מילים: ההגשה של תוצאות האתגר היא ממש נפלאה. תודה על המאמץ וההשקעה. משכנע ביותר!
ת'אנדר
23 נוב 2014 19:51:04מעניין מאוד!
Amitlahev
23 נוב 2014 20:14:00אחלה פרויקט!
ואם כבר מדברים על "מה היה הדירוג אילו…" , שווה לחשוב כיצד היה נראה הדירוג בהנחה וגרנט היל וטרייסי מגריידי לא היו נפצעים כל כך הרבה..
עוד נקודה מעניינת: אם מנטרלים את מספר האליפויות – מי השחקן המוכשר ביותר שדרך על הפרקט בתקופה זו? התחרות אצלי קשה ואני מתלבט בין אייברסון לקובי
המשגיח
23 נוב 2014 21:23:01אכן מעניין. שניהם החלו לסבול מפציעות קשות בשיא בסביבות הגיל 28-29. מה שמדהים הוא שדווקא בגיל 36 ל 38 (3 עונות) היל החמיץ 3 משחקים בלבד…
לגבי השאלה השנייה – קובי
איתי עזרא
23 נוב 2014 20:32:12אני מסכים עם הדירוג רק שלדעתי קובי צריך להימצא לפני שאק.
דוד משה
23 נוב 2014 23:57:39תקרא שוב
איתי
24 נוב 2014 00:03:31אחלה פוסט ויותר מכך אתגר מושקע ומאוד מעניין !!!
כל הכבוד לדאנקן על הקונצנזוס
אם קובי לוקח השנה אליפות זה רק עם גל מקל כרכז פותח חחחח
לגבי הכשרון – זאת בדיוק הסיבה שבגללה דירגתי את דאנקן 4 – קובי שאק ואייברסון היו יותר מוכשרים ממנו ועדיין הוא גדול מכולם – וזו גדולתו !!!
כמו שסטוקטון הוא הרכז הטוב בהיסטוריה ( כולל מג'יק ואוסקר ) אבל לחלוטין לא היה הרכז המוכשר מכולם.
Berch
24 נוב 2014 08:53:07בדיקה חביבה
תודה על המאמץ, מהנה לקרוא 🙂
Berch
24 נוב 2014 08:54:04ודווקא דאנקן… השחקן הכי אפור בליגה
הוא אפילו לובש אפור שחור
אבל הוא טוב. אין מה לומר
אלי לס
24 נוב 2014 10:08:56בדיחה.
קובי ראשון בלי מתחרים, הבעיה היחידה שלו זה יח"צ
דאנקן שחקן אדיר אבל הוא נבחר גם בגלל דברים שלא קשורים לכדורסל נטו
עגל
24 נוב 2014 12:27:53רק תסבירו לי מה ראשיד עושה ברשימה הזאת ? עם כל הכבוד הוא לא שייך. לדעתי אפילו מוטומבו לא ברמה של השאר.
אשך טמיר המקורי
24 נוב 2014 12:44:44שיד של הג'יילבלייזרס היה טוב ככל שכוכב על אחר ברשימה היה בשיאו, כולל ג'ורדן. הוא היה מדהים ושחקן בלתי ניתן לעצירה (למעשה, רק הטכניות עצרו אותו).
ושיד של הפיסטונס הביא את הקבלות.
אז יכולת השיא בתוספת הקבלות = שחקן על ככל שחקן על אחר.
אשך טמיר המקורי
24 נוב 2014 12:53:29קח את אולדריג' של היום, תגדיל לו את הטווח, תוסיף יכולת אתלטית, NASTYNESS ומנטליות של רוצח סדרתי וקיבלת את ראשיד של פורטלנד.
הוא היה משתלט על משחקים
המשגיח
24 נוב 2014 13:39:18לגמרי. אם הוא היה מצליח להוביל את החבורה המופרעת של פורטלנד לאליפות היו זוכרים אותו בצורה אחרת.
בנוסף, הוא לא היה רחוק מלסדר עוד טבעת לבוסטון.
e
24 נוב 2014 13:43:48שימו לב למשהו מעניין (ולא הכי מפתיע): הדירוגים מתחלקים לכמה קבוצות –
המובילים דאנקן\קובי\שאק עם 233-253
הדרג השני אייברסון\גארנט\נוביצקי עם 130-164
הדרג השלישי נאש\קיד\פייטון\פירס עם 40-73
שרגא
24 נוב 2014 15:12:23רי אלן קלע השלשות הטוב ביותר בכל הזמנים בי פאר
אליפות בבוסטון
אליפויות במיאמי
כולל שלשת המחץ
מדורג ב 25 הגדולים של הסקוררים לפחות עד 2030
לא בעשיריה ?
פייטון? פירס? קיד ?
מה הם עשו שלא ראינו לפני?
איברסון חישמל שבר קרסולים, גרנט המציא את החסימה אחרי השריקה
שרגא
24 נוב 2014 15:20:47הנה הרשימה שלי
1. טים דאנקן הpf הטוב בהיסטוריה
2. בריאנט הsg השני הטוב בהיסטוריה
3.שאקיל הc השני – רביעי הטוב בהיסטוריה
4. נוביצקי – האירופאי הטוב בהיסטוריה
5- 6. גרנט ,איברסון,
7 רי אלן
8 ראשיד
9 קיד
10 פירס