זוכרים את הסרט Groundhog day ("לקום אתמול בבוקר") שבו הגיבור הראשי כל בוקר חי את היום של אתמול? אז זה בערך מה שקורה לקבוצה מפלורידה כבר שנתיים רצוף. מביאים קלעי מוכח בקיץ שאמור לסדר את ההתקפה, אבל בנקרו / וגנר / סאגס נפצעים לתקופות ממושכות וכך עונה רגילה מסתיימת בפלייאין ואז הדחה בסיבוב הראשון. 

אמנם כל פעם מג'יק נתנו פייט והוכיחו שהם קבוצה שמתאים לה דווקא הכדורסל של הפלייאוף מאשר העונה הרגילה, אך עדיין להיות מודח פעם שלישית ברציפות בסיבוב הראשון מעלה לא מעט שאלות. כמה בנקרו מסוגל להוביל קבוצה? כמה וגנר ובנקרו מסוגלים לשחק ביחד? האם סאגס מסוגל להישאר בריא לאורך עונה שלמה? בפודקאסט הכדור הכתום הטילו ספק כמה סאגס מסוגל להישאר בריא לאור משחק ההקרבה התמידי שלו. 

קיץ 2026

ההדחה מידי דטרויט פיסטונס הייתה מאוד מדכאת. מג'יק הובילה 3-1 בסדרה, במשחק השישי בבית היו ביתרון 60-38 במחצית ואז קרסו לגמרי. הנהלת אורלנדו הייתה חייבת לעשות משהו, אז הם באמת עשו: המאמן ג'מאל מוסלי פוטר פחות מ-24 שעות לאחר ההפסד במשחק השביעי. פיטורין עצמם היו הגיוניים, גם לאור הדיווחים על החיכוכים התרידים עם פאולו בנקרו במהלך העונה הסדירה, גם חוסר שיפור הקבוצה לאורך השנים וגם ההפסד הצורם. אני בדרך כלל לא אוהב שהמאמן הוא השעיר לעזאזל, אבל במקרה זה אפשר להבין. 

במקום מוסלי, מג'יק החתימו את שון סוויני, מומחה הגנה שבעונה האחרונה היה אחראי על הצד הזה בסן אנטוניו ספרס ולו נזקף השיפור המשמעותי שהם עברו. מצד שני, הגנה זו לא הבעיה של אורלנדו, הם שומרים חזק אפילו בהתקפה (קרדיט בדיחה ל"עושים NBA"). לכן הבחירה דווקא בסוויני מעלה תהיות, אבל נו שוין, בוא נראה מה הג'ינג'י הזה שווה. 

במינוי המאמן אורלנדו בערך סיימו את הקיץ. ניקולה וויצ'וויץ' חזר, מו וגנר עזב… בעצם זהו. לפסיביות הזו יש כמה סיבות. ראשית כל, בנקרו, וגנר וסאגס לא שיחקו הרבה בשנתיים האחרונות ואני באמת מבין את הנהלת המג'יק שרוצים לתת להם עוד צ'אנס ולראות מה התקרה של הסגל הזה. בנוסף, יש כמובן הסיבה הכלכלית. לא נעים, הסגל של אורלנדו הוא אחד היקרים בליגה, הם רק 2.5 מיליון דולר מתחת לסינר השני. כל שחקן בחמישיה הפותחת מרוויח לפחות 20 מיליון לעונה והם חתומים לפחות עוד שנתיים קדימה. המשכורות הגבוהות ביחד עם הפציעות התדירות גורמות לחוסר גמישות מוחלט בניהול הסגל. נגיד, אתה רוצה לעשות טרייד על ג'לן סאגס (שחקן שאני מאוד מחבב אגב), אבל איך תעשה את זה אם הוא פצוע חצי עונה. מי תיקח אותו?

הסגל 

חמישיה: כמו בעונה הקודמת 

ג'לן סאגס, דזמונד ביין, פרנץ וגנר, פאולו בנקרו, ונדל קרטר ג'וניור. 

העומק בעמדות (חמישיה + ספסל) – אהבתי את הניתוח שעשה אבי בפריוויו שלו על לוס אנג'לס קליפרס, אז החלטתי לעשות אותו דבר כאן.   

פוינט גארדים 

ג'לן סאגס, אנטוני בלאק, ג'בון קרטר. 

כשהם בריאים, מדובר כנראה בשלישית פוינט גארדים שומרים הכי טובה בליגה. הבעיות אצלם בהתקפה – קליעה לא כל כך יציבה וגם שלושתם לא כל כך רכזים. 

ציון: B 

סקונד גארדים

דזמונד ביין, אנטוני בלאק, ג'מאל קיין, ג'ייס ריצ'רדסון.

בכיכול יש כאן עומק, אבל בפועל ביין הוא היחיד שמסוגל לייצר מצב קליעה לעצמו או לאחרים. 

ציון: C

וינגים:

פרנץ וגנר, פאולו בנקרו, טריסטן דה סילבה, נואה פנדה, ג'ונתן אייזיק, ג'מאל קיין

אלה העמדות החזקות של אורלנדו. בנקרו ווגנר שניהם עדיין צעירים, אתלטים, סופר מוכשרים ועוד לא ויתרתי עליהם. שני אלה מניעים את ההתקפה, כאשר דה סילבה מאוד מתאים להיות הקלע לידם. בעמדות האלה באמת לא אמורות להיות להם חולשות, לא בהגנה ולא בהתקפה. 

מקווה שבעונה הבאה הם ינסו הרכבים ללא סנטר מובהק, למשל בנקרו \ וגנר \ דה סילבה \ ביין \ סאגס. 

ציון: B+

סנטרים: 

ונדל קרטר ג'וניור, ניקולה ווצ'וויץ', גוגה ביטדזה

בעונה הקודמת אחת העמדות החלשות של המג'יק. קרטר ג'וניור סנטר בסדר, קצת נמוך ולא קולע טוב משלוש (מתחת ל-32% קריירה) וגם לא מגן בצבע מי יודע מה. מחליף שלו, גוגא ביטדזה כן נחשב לסנטר הגנתי, אך לא פיתח יכולות התקפיות משמעותיות (אכזבה מבחינתי, בתחילת הקריירה הראה ניצוצות). העונה מג'יק צירפו את ניקולה וויצ'ויץ'. בעיקרון, צעד בכיוון הנכון, ווצ' יכניס פלפל בהתקפה המאוד שבלונית ו"ראש בקיר" שהייתה לאורלנדו בשנים האחרונות. 

מצד שני, המונטנגרי כבר בן 35, הקדנציה בבוסטון הייתה מאכזבת, הוא היה אמור להיות הרבה יותר יעיל בשבילם. העובדה שסלטיקס לא האריכו איתו את החוזה למרות שעקרונית מאוד התאים לסגנון המשחק שלהם, מדליק נורה אדומה. 

ציון: C+ 

בחירה מס' 6 של דראפט 2023, נבחר מקום אחד אחרי אוסר תומפסון, אך בניגוד אליו לא חתם עדיין על הארכת חוזה והודה במדיה דיי שהמצב מוזר. אמנם הקריירה שלו מתפתחת קצת באיטיות והוא עדיין לא הוכיח שמסוגל להיות איום התקפי יציב, אך עונה שעברה הייתה עונת פריצה. רק תיזכרו בדאנק האדיר הזה נגד ממפיס בעונה שעברה, שזכה להיות דאנק השנה.

שימו לב: אנטוני בלאק 

מדובר בגארד גבוה (2.01) שמסוגל לשמור טוב את שתי עמדות הגארד ובהתקפה יכול להיות גם מובל כדור ואם נדרש ישחק off the ball. בהחלט שחקן מאוד חשוב ברוטציה של אורלנדו, במיוחד לאור הפציעות של ג'לן סאגס. הוא צריך עוד להשתפר, גם בקליעה וגם בהובלת הכדור, אך הכיוון הוא חיובי.  אני עדיין מאמין שאורלנדו יחתימו אותו, בעונה הבאה מסתיימים להם כמה חוזים, הכבדים מביניהם של ביטדזה ושל אייזיק, אז יהיה מקום מתחת לתקרת השכר.  

תחזיות

אופטימי 

אתם יודעים מתי פעם אחרונה ההתקפה של אורלנדו הייתה טופ 10 בליגה? לפני 17 שנים, עונת 2009-2010, שהיא עונת רוקי של סטף קרי וג'יימס הארדן. מתוך 17 שנים האלה, אורלנדו רק פעמיים היו מעל מקום 20 בליגה ופעמיים "זכו" להיות במקום האחרון.  

אז שון סוויני בתפקיד אנדי מקדואל גורם ל- happy end של Groundhog day. מג'יק עולים למקום ה-8 ברייטינג ההתקפי כאשר החמישיה הפותחת מחברת 68 משחקים ביחד. סאגס נכנס לחמישיית ההגנה של העונה, וגנר ובנקרו מוכיחים שהם לא פלופ. בנוסף, אף אחד לא מצקצק בלשון בגלל המחיר שאורלנדו שילמה על דזמונד ביין. 

אורלנדו מסיימת את העונה הסדירה במקום החמישי ובסיבוב הראשון נוקמת בדטרויט על ההדחה שנה קודם לכן. בסיבוב השני הם אמנם נכנעים לפילדלפיה המנוסה, אבל לפחות שוברים את הנאחס. 

פסימי 

אני לא מאמין שאורלנדו תיפול מחוץ לפלייאין. לכן התרחיש הפסימי שלי – מקום 8 ואז הדחה בפליאין או בסיבוב הראשון, זה לא כל כך משנה כי התמונה הסופית – הקבוצה ממשיכה לדרוך במקום. 

סיכום

אין כאן תרחיש ריאלי, אורלנדו היא אחת הקבוצות עם רצפה ותקרה קרובות זו לזו. לכן, התמונה כאן בינארית – כל תוצאה של מתחת למעבר סיבוב בפלייאוף יהיה כישלון וכנראה יגרור שינויים דרסטיים בסגל. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל