נעים מאוד, אני נתנאל אלימלך, אחד מל"ו צדיקים שאוהדים את הוושינגטון וויזארדס (ואחד מעשרה שהיו כאלה לפני שאבדיה שלנו נבחר בדראפט), והעונה הקרובה מסקרנת אותי.

האמת? מרגש אותי לכתוב את הטור הזה, ובמיוחד עבור העונה הזו, שיש בה כל כך הרבה פוטנציאל וכל כך הרבה סימני שאלה. האם ההצהרה הזו העירה אתכם? אם כן – זה בסדר, אתם יכולים לחזור לישון, אנחנו מעדיפים את זה ככה.

אז איפה היינו? הוויזארדס בעונת 2025-26

מאזן: 17-65, הכי גרוע בליגה והשני הכי גרוע בתולדות המועדון. 

בקיץ 2025 היה ברור לכל שהעונה היא עונת טנקינג, כשהמטרה היא לקבל את פרס הניחומים האידיאלי – בחירה גבוהה בדראפט 2026 האיכותי, אולי אפילו בחירה ראשונה. 

אם ניסית להיכשל והצלחת,האם זו הצלחה או כישלון? 

כך או כך, בסופו של דבר וושינגטון קיבלה את הבחירה, ומלבד הזכויות הבלעדיות לפורוורד המוכשר איי.ג'יי דיבנטסה (והזכות להתלבט בינו לבין דארין פיטרסון), הוויזארדס קיבלו מהעונה הזו גם זמן לבחון ולהבין את הסגל הצעיר שעומד לרשותם. 

אבל אז, בינואר קרה לפתע הדבר: טרייד הביא לבירה את טריי יאנג (הפצוע) בתמורה לסי.ג'יי מקולום וקורי קיספרט, ובדדליין-דיי הגיע גם אנתוני דייויס (הפצוע) בתמורה לשקל תשעים.

אני עוצר לרגע כדי שתבינו את הנרטיב. 

מאז שנת 2000, הוושינגטון וויזארדס הצליחו להחתים או להביא בטרייד בסה"כ שני שחקנים בכושר אולסטאר: ראסל ווסטברוק, ומייקל ג'ורדן. זהו. 

והנה בעונה אחת מנחיתים את אנתוני אלוף-הליגה-ועשר-פעמים-אולסטאר דייויס, וטריי הוביל-את-הליגה-באסיסטים יאנג. מרגש עד כדי כך שלאף אוהד לא היה אכפת שהטיטאנים האלה הגיעו פצועים, ושהוויזארדס העלו 15 שילובי חמישיות שונים, כשבשליש האחרון של העונה הם עולים עם מיטב כוכבי הג'י-ליג – שחקנים כמו ג'מיר ווטקינס, ג'סטין השאמפני-הגרוע-יותר, והאח הקטן של אנג'ל ריס – ומחזיקים מאזן מדהים של 1-29.

אבל היי, אולסטארים! ובחירה ראשונה בדראפט!

מי ינווט? הצוות: 

מאמן: בריאן קיף – מאמן ראשי, זו תהיה עבורו העונה הרביעית כמאמן ראשי במועדון (מאז ינואר 2024), ועונה שלישית כקבוע. עד לעונה האחרונה היה לו רקורד של מומחה בהגנה, אבל אחרי ה-83 שהוויזארדס חטפו מאדבאיו זה קצת מוטל בספק. ההתמחות השניה שלו היא פיתוח שחקנים, ויש לו קרדיט (מסוים) על פיתוח שחקנים כמו דוראנט, ווסטברוק, הארדן ושג"א, כשהיה עוזר מאמן באוקלהומה. למרות העונה הנוראית זה נראה שההנהלה סומכת עליו, והוסיפה לצוות שלו השנה את המאמן הוותיק סטיב קליפורד כיועץ, ואת פטריק יואינג כעוזר מאמן.

ההנהלה: הנשיא לענייני כדורסל הוא מייקל ווינגר, והג'נרל מנג'ר הוא וויל דוקינס, שהיה חלק מבניית הפרנצ'ייז של אוקלהומה סיטי. הצמד הזה הגיע למועדון ב-2023 והוא האחראי העיקרי לכך שבשנים האחרונות נראה שיש מחשבה הגיונית מאחורי המהלכים של הוויזארדס – הם "מנצחים" טריידים, מצליחים לייצר ערך משחקני ג'י-ליג ובוחרים טוב בדראפט. בנושא האחרון השבח מגיע למערך הסקאוטינג שמוביל טרוויס שלנק, עליו רשומות הצלחות כמו סטף קליי ודריימונד בגולדן סטייט, והסגל הצעיר והמבטיח של אטלנטה, כולל טריי יאנג בעצמו.
 

אחרי ההנהלה הקודמת אפילו ערימת דחלילים היו נחשבים שיפור, אבל ווינג ודוק מתעלים בינתיים הרבה מעל הציפיות הנמוכות. מנקודת המבט של האוהד הממוצע זה נראה שבשקט בשקט הצטברו לנו כלים לייצור קבוצה אטרקטיבית, ונעשה בהם שימוש נכון. יש עוד המון עבודה כדי לשנות את פני המועדון באמת, והם עושים אותה לאט, חכם ועם אצבע על הדופק.

Let Dawkins cook!

מה קרה כשלא הייתי – סיכום הקיץ והפגרה:

הגיעו:

איי.ג'יי דיבנטסה (בחירה מס' 1 בדראפט), דיאנדרה אייטון (טרייד מהלייקרס), קריס מידלטון (סיין אנד טרייד מדאלאס מאבריקס), טרה מאן (טרייד משארלוט) ופליקס אוקפארה (טרייד על זכויות הדראפט מאורלנדו).

הלכו:

דיאנג'לו ראסל (טרייד לממפיס), ג'יידן הארדי (טרייד ללייקרס), קאם ויטמור (טרייד לקליבלנד ואז שוחרר), ג'וליאן ריס (טרייד לנאגטס), ושריף קופר (שוחררו).

האריכו חוזה:

טריי יאנג (4 שנים, 212 מיליון), ג'מיר ווטקינס (דו-כיווני)

אנתוני גיל (שוחרר ואז הוחתם חזרה לעונה אחת)

בעזיבות: לא מאוד מעניין, הוויזארדס נפרדו מעודפים ומחתיכות לטרייד.

בהגעות: אייטון הובא כגיבוי וכבעל ניסיון, יחד עם מידלטון שזו הקדנציה השניה שלו בקבוצה. טרה מאן (קיצור לטרה'שון, אגב) הגיע כגיבוי לעמדת הרכז, ובעיקר הפך את הוויזארדס לקבוצה עם הכי הרבה טרה/יי בליגה. עוד לא התחלנו וכבר שוברים שיאים!

ברצינות, הוויזארדס בונים קבוצה.

מפה לשם, מסתבר שלוושינגטון יש גרעין מגוון של שחקנים צעירים עם הרבה פוטנציאל גולמי, שכבר קיבלו זמן משמעותי לשחק: אלכס סאר, קישון ג'ורג', בילאל קוליבלי, ויל ריילי, טרה ג'ונסון ובאב קרינגטון – כל אחד מהם הספיק להציג מה הרצפה שלו, ומה התקרה שלו יכולה להיות, עוד שנה-שנתיים או בעונה הקרובה.
 

לגרעין הזה מצטרף דיבנטסה כמי שמצופה שיהיה השחקן והפנים של המועדון בשנים הבאות, ולמשבצת הכוכב שלצידו נכנס טריי יאנג, מנהל משחק אדיר – כזה שהיה חסר לוויזארדס מאז ווסטברוק דלעיל – וסקורר מעולה. יאנג הספיק לשחק קצת לפני הפגרה והראה שגם עם מגבלת דקות יש לו מה לתת, ובכל מה שקשור למורל ומחויבות, הוא משדר כל הזמן שהוא לגמרי בפנים, ומקפיד לככב ברוב הסרטונים שהמועדון מעלה לרשת.

כאן זה מתחיל להיות מעניין – נשאל שתי שאלות מתבקשות:

1. איפה אנתוני דייויס משתלב, ולמה הוא לא האריך חוזה?

2.  למה לעזאזל הוויזארדס נתנו לטריי יאנג כל כך הרבה כסף? לא למדנו כלום מבראדלי ביל? מג'ון וול? מגילברט ארינאס?

כדי לענות על השאלות האלה צריך להזכיר את השינויים בחוקי הלוטרי. בפשטות, החל מהעונה הקרובה גם קבוצה שנמצאת במצב בניה מחדש צריכה להיות תחרותית, אחרת תצא קרחת מכאן ומכאן. 

לא אכנס לשאלת איך זה ילך לליגה ולאדון סילבר, אבל במה שקשור להנהלת הוויזארדס, הם הפנימו את השינוי ועשו התאמות, כשהתובנה הבסיסית היא שהגיע הזמן להעלות את טור הנצחונות. מהבחינה הזו, הטיימליין של הקבוצה מצוין – סאר ושאר הצעירים כבר בשלים לעליית מדרגה, דיבנטסה הוא פרנצ'ייז פלייר פוטנציאלי מהרגע הראשון, ויאנג ינצח על כל המחזמר.
 

ומה עם AD וגבתו? הטיימליין איפשר לוויזארדס להמר עליו, עם הרבה גמישות. 

מצד המשחק, דייויס משתלב מצוין עם הרכב הקבוצה, ואם (אם!) ישחק הוא יהיה פקטור משמעותי לנצחונות, ואפרט על כך בהמשך. מצד החוזה, לדייויס חוזה על סך 58.5 מיליון לעונה הקרובה, עם אופציית שחקן לעונת 27-28, כשהחל מאוגוסט האחרון הוא גם זכאי לחוזה מקסימום. לפי הדיווחים ההנהלה סיכמה עם דייויס על הקפאת מצב: נתחיל את העונה ואז נחליט לאן הולכים. אם שני הצדדים ירצו הוא יאריך חוזה, ואם ירצה למצוא יעד חדש – הערך שלו יעלה אחרי כמה משחקים והוויזארדס יוכלו לקבל עליו משהו; בתקווה, יותר ממה שהם שילמו עליו. כרגע, זה נשמע שדייויס לא ממש רוצה להישאר, אבל מקבל את המצב.
 

מה שמביא אותי לנקודה הבאה – בואו נדבר על העבר ועל ההווה, דרך החוזה של טריי יאנג. 

וושינגטון שילמו יותר מדי. יאנג חוזר מפציעה ארוכה, פציע באופן כללי ולא עושה הגנה. התפקוד שלו כנראה לא לגמרי יצדיק את ההוצאה הזאת גם אם יחזור לתת 25 ו-10 כל ערב, וזה "אם" לא קטן. אז למה?
 

ובכן, למה באמת נתנו חוזים כאלה גם לביל, לוול ולארינאס? ולמה ב-25 שנים הוויזארדס לא מצליחים להחתים אולסטארים?

חשוב להכיר באמת – שחקנים לא רוצים לשחק בוושינגטון.

לאחרונה נערך סקר אנונימי בקרב 120 שחקנים על ידי האתלטיק (מקור, דיווח), בין השאר נשאלה השאלה – לאיזה מועדון לא היית רוצה להגיע? וושינגטון הגיעו למקום השני, אחרי ממפיס. הפרנצ'ייז במצב לא טוב – האליפות האחרונה שלו הייתה בסבנטיז, כבר כמעט 50 שנה שלא הגיעו ל-50 נצחונות. מדשדשים כבר עשורים. גם העיר נחשבת למקום לא סימפטי, עם אחוזים גבוהים של פשיעה ורמה סוציו-אקונומית נמוכה.
 

המצב הזה מכופף לוויזארדס את היד: כדי לשמור על שחקנים שגדלו בקבוצה או להביא שחקנים טובים מבחוץ, אין ברירה אלא לשלם להם יותר מדי. 

זו מציאות קשה. מה יקרה אם דייויס לא ימצא יעד אחר וירצה להאריך חוזה? ומה יקרה אם יאנג ייפצע שוב? האם הקבוצה תמצא את עצמה חזרה בלימבו – עם משכורות כבדות לשחקנים רעים, ומתנגשת בתקרת השכר כשכל הצעירים שלה יבואו לבקש את החוזים שמגיעים להם (ובתעריף גבוה, כי בכל זאת – מבקשים מהם לשחק בוושינגטון)? השאלה הזו לא באוויר, סאר וג'ורג' יכולים לבקש הארכה כבר ב-2027, וקוליבלי שחקן חופשי בסוף העונה. גם אם השחקנים האלה יובילו את

הוויזארדס לארץ הפלייאוף המובטחת, אולי אין סיר זהב בקצה הקשת בענן. וכל זה קרה כבר בעבר!

אז מה התשובה? העיקר הכוונה:

בניגוד לחוזים של ביל ו-וול שהיו ניסיונות נואשים לשמור על רלוונטיות ולהיאחז באוויר, החוזה של יאנג הוא ניסיון להחתים את האיש הנכון למשימה. כן, זה over-pay, אבל הוויזארדס מאמינים שטריי יאנג משתלב מעולה בתכניות. הוא האיש שיוביל אותם למקום אליו הם מנסים להגיע, ובשביל לקבל את האיש הנכון שווה לשלם.

זה גם היתרון הגדול שבלהביא את דייויס בתמורה נמוכה – הטרייד מבוסס על אסטרטגיה ברורה. הקבוצה לא מושקעת בדייויס. מדובר בנכס, שחקן טוב. אם הוא ישחק ויישאר בריא ונכס חיובי, זה טוב כשלעצמו. אם הוא ירצה ללכת – תהיה תמורה והשכר ירד מהחשבון, ואם הוא יישאר – אף אחד לא חייב לו מקסימום.

אולי אם הפרנצ'ייז ינצח יותר בשנים הקרובות המשוואה תשתנה ושחקנים ירצו לבוא. בינתים, נראה שההנהלה עושה מה שאפשר לעשות כדי להתקדם במציאות המשתנה: לנסות ולשים את הכסף על השחקנים הנכונים, לקפוץ על הזדמנויות בשוק וכן, כשצריך, גם להציע לשחקנים פיצויים על כך שהם לובשים את מדי הוויזארדס. 

קבלו אותם – ההרכבים

חמישייה צפויה:

טריי יאנג, בילאל קוליבלי, איי.ג'יי דיבנטסה, אנתוני דייויס, אלכס סאר

ספסל:

טרה מאן, באב קרינגטון, טרה ג'ונסון, קישון ג'ורג', ויל ריילי, קריס מידלטון, ג'מיר ווטקינס, ג'סטין שאמפני, דיאנדרה אייטון, טריסטן ווקסביץ', פליקס אוקפרה, אנתוני גיל

נפתח בקבועים: ללא ספק, דיבנטסה יפתח ויקבל דקות משמעותיות. מדובר בפורוורד עם נתונים פיזיים מפלצתיים, גובה מוטת ידיים וקפיצה, כל החבילה. הוא סיים עונת מכללות עם יותר מ-25 נקודות למשחק במעל 50%, פגע מכל נקודה, דרס יריבים, וקלע 35 נקודות במשחק הראשון שלו בטורניר מכללות. בשני משחקים בליגת הקיץ הוא הראה דומיננטיות מוחלטת כולל ניצחון על יוטה של פיטרסון ומיד נשלף משם שלא ייפצע. הילד פנומן, מושווה ללברון ולדוראנט. הוא יצטרך לעבוד על הקליעה משלוש – קולע ב-33 אחוז – אבל זה אפשרי, הוא לא המושיע ולא מצפים שיסחב את הקבוצה לבד, יש זמן לעבוד.

על הנייר, החמישייה הזו נפלאה. סאר ודייויס מפצים יפה כל אחד על חסרונות השני. AD יהנה לשחק לצד גבוה מרווח כמו סאר, לו יש יד רכה מהמידריינג' ויותר מ-100 שלשות בשתי עונותיו האחרונות. מבחינה הגנתית, סאר הוא אתלט וחוסם מעולה אבל קצת רך בפוסט, ודייויס עשה קריירה על להיות עוגן בצבע. שניהם יחד יכולים ליצור לדיבנטסה ריווח מצוין לכל מה שהוא טוב בו כבר עכשיו – חיתוכים לסל, זריקות מידריינג' – והוא יקבל מבטים מיאנג כאוות נפשו. אפשר ליהנות רק מלדמיין איזה יופי של פיקנרולים AD יעשה עם יאנג, עם דיבנטסה חותך פנימה והחוצה מהצבע, בפינה מחכים קלעים כמו קוליבלי או טרה ג'ונסון, ועל הספסל מפלצות בדמות קישון ג'ורג' ו-ויל ריילי. אם כל זה מתחבר, מה יש לומר, יהיה כיף.

אייטון הוא אופציה שניה מעולה בעמדת הסנטר ויכול להיות עוגן עבור ההרכב השני, וגם עבור הראשון אם דייויס ייפצע או כבר לא יהיה.

ועכשיו המשתנים: אני מעריך שהוויזארדס יפתחו עם בילאל קוליבלי בעמדת הגארד. קיף מתמחה בהגנה והוא הראשון שיבחין שבפרימטר בילאל הוא האופציה הטובה ביותר לכסות על יאנג, ויש מספיק כלים בהתקפה לחפות על החולשה שלו בתחום.
 

עדיין, קישון ג'ורג' הוא כנראה הפרוספקט הטוב ביותר בקבוצה אחרי איי.ג'יי וסאר, ובהחלט ייתכן שכבר הגיע הזמן שהוא יפתח. גם אם הוא שומר פחות טוב, הוא שחקן שלם יותר מקוליבלי.

אם ג'ורג' לא יפתח הוא יהיה האופציה הראשית מהספסל כגיבוי לכל עמדות הכנף. טרה ג'ונסון הוא קלע מצוין בעיקר בקאץ' אנד שוט, ויתחרה על דקות בעמדת הגארד. קרינגטון היה היחיד ששיחק בכל 82 המשחקים בעונה שעברה אבל לא הראה שאפשר לסמוך עליו להיכנס לחמישייה, והוא יתחרה עם טרה מאן על משבצת הרכז המחליף. ויל ריילי שרשם כמה משחקי 30 נק' בעונה החולפת יספק קליעה כשהחמישייה נחה.

הסגל הזה מאפשר לקיף ליצור רוטציה רחבה. סביר להניח שתהיה הגבלת דקות לשחקנים הפציעים יותר כמו דייויס, יאנג וסאר, מה שיפתח הזדמנויות לצעירי הוויזארדס לזרוח ויאריך את זמן הריצה של הקבוצה. זה גם יאפשר לקבוצה לעשות ניסויי כלים, הרכבים שונים עם יתרונות שונים, ובעיקר ייתן לדיבנטסה המון זמן עם הכדור ואופציות להתפתח.

תחזית: אז מה יהיה?

אין לי מושג!

האם דיבנטסה יכבוש את הליגה בסערה? האם דייויס ילך ותמורת מי? איך יאנג ודיבנטסה יחלקו את הכדור? האם יאנג ייפצע? מי יפתח ב-2? איזה צעיר יעשה קפיצה? כל כך הרבה שאלות!

מה שבטוח הוא שהוויזארדס עברו הילוך, והם נמצאים בעמדה מצוינת להמשך. אם הם יצליחו להתחבר ולרוץ לפלייאוף או לפלייאין – מצוין, ואם הם יפקששו קצת ויפספסו את הטורניר – לא נורא, עוד שנה של בנייה, עוד ניסיון לדיבנטסה וחבריו, עוד בחירת דראפט גבוהה. Win-win סיטואיישן.

זה מה שמרגש וכיף במצב הזה – האפשרויות מסקרנות מאוד, עם אפסייד גבוה ובלי הרבה מה להפסיד. כך או כך, יש טייסים טובים בקוקפיט, יצאנו ממדבר הטנקינג ו-וושינגטון מתכוונת לנסות לנצח, וכבר שכחתי איך זה מרגיש.

ישנו כמובן תרחיש האימים:

יאנג נפצע וסופר דולרים בבית, דייויס דורש טרייד ונמסר בלי תמורה משמעותית,

הצעירים הולכים אחורה ודיבנטסה מדשדש, הוויזארדס נכנעים למזרח המוכשר והצפוף

ונופלים עמוק, הפעם בלי רשת הביטחון של 14% בדראפט.
 

כולי תקווה שזה לא מה שיקרה, ועושה רושם שלהנהלה יש את האינטואיציה והיכולת לא להגיע לשם, והיי, בוושינגטון וויזארדס – גם הרושם הזה הוא הישג בפני עצמו.

You can try the best you can

The best you can is good enough