עברתי לצפון קרוליינה כידוע. נכון, שלוש שעות משרלוט. נכון, אם אני נוסע לשרלוט, אני בדרך כלל צריך להישאר שם באיזה מלון בלילה, לשתות כמו ששותים רק כשלא נוהגים, ולחזור למחרת בבוקר ברכבת. ונכון, עושים את כל זה בשביל לראות את הקבוצה היחידה בליגה שלא עשתה גמר איזורי למרות שהיא נמצאת לפחות שלושים שנה בליגה (השניה היא הפליקנס ,שלא…) . באמת, אתה עובר לאיזור המשולש בצפון קרוליינה, ואתה חושב לעצמך – אולי תאהד את דיוק (מליון אליפויות, אבל חרא כדורסל) או את אוני׳ צפון קרוליינה (אותו כנ״ל), או את ההוריקיינס בהוקי (אלופה מכהנת, אבל בחייאת – הוקי קרח? וט״פ??) ואז אתה קולט שזהו, אין משהו אחר, זה או קבוצת הכדורסל שפעם היתה שייכת למייקל ג׳ורדן , או כלום. מה שנקרא, beggars can't be choosers. מצד שני, זול פה, מזג אוויר סביר, אחלה קהילה ישראלית, החב״ד בערך הכי טוב בעולם בצ׳אפל היל. אז זורמים גם אם הכוכב של הקבוצה שלך הוא וודאי לבן, ספק בתול בשם קון.

אז מה קרה שנה שעברה?

וואלה, לשרלוט היתה קבוצה. לא קבוצה מדהימה, לא אלופה, אפילו לא קבוצת פלייאוף, אבל קבוצה לא מבישה מדי. אשכרה קבוצה עם מאזן מנצח (44 נצחונות), אשכרה קבוצה שניצחה יותר משחקים שנה שעברה מאשר בשנתיים שקדמו לה ביחד. אשכרה קבוצה שניצחה משחק פליי-אין! אשכרה קבוצה שקלעה סל ניצחון בסיבוב הראשון של הפלייאין עם 5 שניות לסיום מול קבוצה ותיקה הרבה יותר (מיאמי), אשכרה קבוצה שהיה יחסית כיף לראות. אשכרה קבוצה שלקחה את מי שהיה אולי הרוקי הכי טוב של השנה שעברה (הבתול מלמעלה). אשכרה קבוצה. קבוצה קבוצה! קבוצה.

אז מה עשו הגאונים? פירקו את הקבוצה כמובן. שניים משלושת השחקנים המובילים של הקבוצה קבוצה הזאת, כבר לא בקבוצה קבוצה. אבל על זה עוד נדבר. היתה אחלה עונה לשרלוט וסחתיין עליהם.

ומה קרה בקיץ?

בעיקר העובדה ששני חבר׳ה שקלעו 58 נקודות באותו משחק פליי-אין אדיר מול מיאמי, והיו אולי שני הסמלים הגדולים של הקבוצה בחצי העשור האחרון – כבר לא שם. הגיעו אחרים שספק אם ישלימו את החסר. ובואו, החסר כאן זה לא הווריורס שנת 2016, כולה שרלוט שנת 2026. לא איזה חסר גדול מדי, וגם את זה, הצליחו איכשהו להחסיר.

עזבו:

למלו בול (מינסוטה), מיילס ברידג׳ס (פניקס), ג׳וש גרין (יוטה), טרה מאן (וושינגטון). ובעוד השניים האחרונים הם שחקנים זניחים עד בלתי קיימים (מה שנקרא שחקני פיקציה). בול וברידג׳ס הם כנראה שני השחקנים הכי חשובים של שרלוט בחצי העשור האחרון. נכון שהראשון הוא פרימדונה שמשחק כמו בבלט ולא עושה הגנה. ונכון שהשני הוא ווייף ביטר עם גופיה לבנה, ועדיין – חמש עונות רצופות עם 20+ בנקודות, אחוזי שלוש סבירים, הרבה אסיסטים, מעט הגנה אבל המון היילייטים לאח של לונזו, ושלוש וחצי עונות רצופות עם 20 נק׳ בממוצע, הרבה ריבאונדים, והרבה כוח פיזי למרביץ. שניהם יחסרו לקבוצה, בעיקר בגלל שהם לא הביאו יותר מדי במקומם.

באו:

נאז ריד (בטרייד ממינסוטה עבור בול וגרין), רויס אוניל וגרייסון אלן (בטרייד מפניקס עבור ברידג׳ס)', הנאס שטיינבך (הבחירה ה-14 בדראפט. לבן, גבוה, גרמני. תחשבו הרטנשטיין). כריסטיאן אנדרסון (הבחירה ה-18 בדראפט, גארד. גם גרמני, אבל במקרה שחור. תחשבו שרודר)… ורגע, גם דניס שרודר המקורי (גארד, גרמני, כמובן, כי הוא הצליח למצוא קבוצה שהוא עדיין לא שיחק בה. נדמה לי). בקיצור , מושבה גרמנית מתפתחת לנו כאן.

נשארו:

כל השאר. כלומר, סגן רוקי השנה קון קנופל, ברנדון מילר הדי פצוע, אבל גם השחקן הכי טוב בקבוצה כשהוא לא. קובי וויט שהיה אחלה אחרי הטרייד משיקגו, גרנט ווליאמס שבתור סופגניה – היה טרי ומתוק בבוסטון, ומאז הוא קצת עבש לו, סיון ג׳יימס שנתן קצת משחקי הבטחה, וצמד הגבוהים הבינוניים אך צעירים דיאבטה את קאלקברנר, וגם טידג׳ן סלאון – פעם הבחירה השישית בדראפט. היום – שחקן זניח שמחכה לסוף החוזה בשביל לשחק בסין.

מאמן: צ׳רלס לי ממשיך בקבוצה לעונה שלישית. כי בכל זאת, הלך לו טוב בשנה שעברה, גם אם הלכו לו כל השחקנים בינתיים….

טבלת עומק ומי בכלל משחק בקבוצה הזאת:

פוינט גארדים:

קובי ווייט – הרכש המוצלח מאמצע העונה הקודמת משיקגו, האיש והרעמה, הוכיח את עצמו גם בשרלוט כשלשן חביב עד מאד (37% בקריירה) הבעיה היא רק שבגדול, זה בעיקר מה שהוא יודע לעשות. מנהל משחק גדול הוא לא (שיא קריירה בממוצע של 5 אס׳. שנה שעברה רק 3), הוא תכל׳ס הרבה יותר 2 מאשר 1, וככזה הוא חביב, אבל גם בהגנה צריך להודות שהוא לא משהו.

דניס שרודר – אחד הג׳ורני-מנים הגדולים בתולדות הנ.ב.א שבגיל 33 ישחק בקבוצתו ה-12. צריך להודות ולומר שבמדי גרמניה הוא אחלה ממש ויהיו איתו בכל זאת שני גרמנים. מצד שני, במדי נ.ב.א, קשה לומר שהוא הרבה יותר מגארד סביר כזה. מה שכן, בניגוד לקובי וויט, הוא לפחות רכז של ממש.

כריסטיאן אנדרסון – הבחירה ה-18 בדראפט כאמור ,גם גרמני. צריך לומר שהוא מסר הרבה אסיסטים וקלע שלשות ברמה גבוהה ובאחוזים מעולים בטקסס טק. איך זה ייתרגם למקצוענים? אנעארף. מה אני, עמוס הנביא?

ציון עמדה: C+ בעיקר בגלל שכריסטיאן אנדרסון מסקרן אותי. השניים האחרים – הרבה פחות

סקנד גארדים:

קון קנופל – לכאורה הכוכב הבא של הקבוצה. למעשה, אני לא בעגלה שלו. היה רע ברגעים המכריעים של העונה שעברה. מאד תלוי בזה שיסדרו לו מבטים', אבל נכון, 60% אפקטיבי ו 42% מהשלוש זה פסיכי לעונת רוקי. האם הוא יהיה קליי תומפסון הדור הבא? ימים יגידו, אבל התחושה שלי היא שלא… אישית, אני מצפה יותר לקריירת קייל קורבר, או במקרה הטוב לקריירת ג׳יי ג׳יי רדיק. לא רע בכלל, אבל גם לא שחקן מוביל בקבוצה עם יומרות.

גרייסון אלן – אחד מבני הזונות הגדולים של הליגה הוא, הרבה כמו קון קנופל , שלשן מדופלם. אבל צריך להודות ששנה שעברה כשהוא היה צריך לקחת יותר על עצמו (8 שלשות לעומת 5.5 שלשות בעונות קודמות) גם האחוזים מהשלוש שלו קצת צנחו מ 42% ומעלה (למעשה, לפני שנתיים – 46%!!! מהשלוש) לאיזור ה 35%. ועדיין, לא רע בכלל. השאלה היא רק האם הוא וקנופל הם לא פחות או יותר אותו שחקן. לא יוצרים גדולים שבעיקרון מחפשים שמישהו ימסור להם לשלשה… לא יודע.

ציון עמדה: B : כי שלשות יבואו מכאן, זה ברור. בהנחה שמישהו יסדר אותן.

סמול פורוורדים:

ברנדון מילר: הכוכב הגדול של הקבוצה. שחקן בשטאנץ של פול ג׳ורג׳, ג׳ייסון טייטום (למהדרין), אייסי ביילי וכו׳. ארוכים, גבוהים, קולעים מהשלוש, יודעים להוליך כדור, יכולים למסור. תיאורטית שחקנים מושלמים. מעשית, לא כולם כאלה. ועדיין, כשהוא בריא ובכושר, הוא בעיניי אחד הסמול פורוורדים הטובים מכולם ,ובקלות השחקן הטוב בקבוצה. פצוע? זאת לא רק קבוצת לוטרי, אלא קבוצת יורוליג – ושלא תגידו הפועל תל אביב וכאלה, יותר מכבי תל אביב…

סיון ג׳יימס – למרות שם המשפחה המחייב ולמרות שבסך הכל הוא היה לא רע במיוחד שנה שעברה, צריך גם להודות שבעונת הרוקי שלו הוא גם היה לא כל כך טוב . אם זה הסמול פורוורד המחליף של כוכב הקבוצה הפציע מעט, זה לא מבטיח במיוחד. חבל.

ציון עמדה: B+ : מצד אחד, לכאורה אחלה סמול פורוורד, מצד שני, חרא גיבוי.

פאוור פורוורדים:

נאז ריד: אולי הרכש העיקרי של הקיץ, וצריך לומר – אני לא באמת מחבב אותו. נאז ריד הוא מה שפעם, לפני המון שנים, לפני שרובכם נולדו, היה סם פרקינס. גבוה שקולע שלשות אבל לא עושה שום דבר חוץ מזה, קצת רך בהגנה, לא באמת יודע לעשות שום דבר מתחת לסל. סתם, שלשן שבמקרה הוא גם גבוה. שחקן שצריך להיות משלים בקבוצה עם יומרות…. לא באיזה שרלוט.

רויס אוניל: הוא לא שחקן יוצר. הוא שחקן חביב, שקולע שלשות ברמה גבוהה (41% שנה שעברה, 39% קריירה, נותן הגנה סבירה (בתור איש קטן, בקושי שני מטר) וקצת ריבאונד (5 למשחק בדרך כלל, או קרוב לזה), אבל בהחלט צריך שמישהו ייתן לו כדורים במקום הנכון. ומי יעשה את זה בשרלוט?

גרנט ווליאמס – כבר דיברנו עליו. איש כבד שלא קוראים לו צ׳רלס בארקלי. אז מה? פעם במשחק הוא יקלע איזו שלשה? יופי לו ובו הו. היתרונות שלו כמעט חסרות משמעות בקבוצה כזאת, וכמו נאז ריד, גם הוא אמור להיות שחקן 8 בקבוצה עם יומרות (בוסטון של אז). לא שחקן מוביל בקבוצה קטנה.

ציון עמדה: D – כי בלי רכז נורמלי שיכול לייצר לחבר׳ה האלה מצבים, מדובר בשלושה שחקנים שלא יודעים לכדרר, וסביר להניח שיהיו אבודים לגמרי במשחק.

סנטרים:

מוסה דיאבטה: נגר חביב

רייאן קלקברנר: נגר חביב אבל בלבן

האנס שטיינבאך: נגר חביב, בלבן, ובגלל שהוא עדיין לא שיחק בנ.ב.א, אז אולי קצת יותר מבטיח מהשניים האחרים. אבל אולי גם פחות.

ועידת סנטרים. ציון עמדה: D-: כלומר, די מינוס, שזה לא משהו ,אבל יש כאלה שאומרים ששטיינבאך הזה מועמד לרוקי העונה, ואם אכן כך , אז יפה לשארלוט ויפה לעמדה.

ואם לסכם: הרבה מאד תלוי ביכולת של ברנדון מילר. אם הוא אכן השחקן המעולה שהוא בפוטנציה אזי יש לשרלוט תקווה, אם לא – מדובר באחת הקבוצת הגרועות בליגה. וחבל מאד שהקבוצה לא השכילה למצוא רכז של ממש שיכול למצוא את הפינות של אלן וקנופל. ברנדון מילר ידע לעשות את זה, ובמידה מסוימת גם דווין בוקר ידע, אבל ספק אם שרודר או וויט יידעו וספק אם כריסטיאן אנדרסון הוא שחקן נ.ב.א נורמלי, אבל אם כן, אז השמיים, או ליתר דיוק – איזה סיבוב ורבע בפלייאוף – הם הגבול.

אז מה יהיה לנו בשנה הקרובה:

תחזית פסימית: די שמילר ייעדר משלושים משחקים וחסל. קנופל יוכיח שכשחקן יוצר הוא כלום ואין שום דבר שייצור לו. נגיד, 25 נצחונות, מקום 12-14 במזרח. לא פליי-אין, לא נעליים. לא עתיד. לא תקווה. לא חלום.

תחזית אופטימית: ברנדון מילר הוא טימאק. קנופל הוא קליי. כריסטיאן אנדרסון הוא קני אנדרסון, ושטיינבאך הוא הרטנשטיין משודרג ובמקרה גם רוקי העונה והקבוצה מנצחת 52 משחקים בדרך למקום הרביעי במזרח וסיבוב שני עם תקווה לעתיד לבוא.

תחזית ריאלית: תראו, בואו לא נעבוד פה על אף אחד. ברידג׳ס ובול היו שני השחקנים הכי טובים (באופן עקבי) בקבוצה. מי שבא במקומם, לא משהו. הם יתחרו על הפליי-אין וסביר להניח שיפספסו אותו ויסיימו במקום ה-11 במזרח עם בערך 33 נצחונות. זה בעיניי מה שהם באמת שווים.