להלן התחזית

יש לי תחזית לעונת 2026/27: מתישהו בינואר דנבר תנצח קבוצה מצוינת, תגיע לרצף של עשרה נצחונות, יוקיץ׳ יעשה משהו מדהים, ואני אגיד לקראת סוף המשחק שהנאגטס יכולים לקחת אליפות. התחזית הזאת התממשה עבורי בכל שנה מאז 2023.

החלק שבו דנבר באמת זוכה באליפות, קצת פחות.

העונה שעברה

בעונה שעברה דנבר הציגה את ההתקפה הטובה בליגה. היא ניצחה 54 משחקים, סיימה שלישית במערב ונכנסה לפלייאוף עם 12 ניצחונות רצופים. ג׳מאל מארי הגיע אחרי העונה האישית הטובה בקריירה שלו, וניקולה יוקיץ׳ נשאר השחקן הטוב בעולם (הנה, חסכתי לנו את הדיון), זה שעליו כתבו חכמינו זכרונם לברכה – ״עשרה קבין של אינטליגנציית משחק ירדו לעולם, תשעה נטל יוקיץ׳, ואחד קיבל ג׳יי אר סמית׳״ (תלמוד בבלי, נוסח קהילת סומבור).

אחרי העונה הסדירה התחיל השלב שנקרא הפלייאוף, ובו נסעה דנבר למינסוטה ולא הגיעה ל-100 נקודות באף אחד משלושת המשחקים שלה שם. במשחק השישי בסדרה, מינסוטה אפילו העלתה את ההימור ושיחקה בלי אנתוני אדוארדס, דונטה דיווינצ׳נזו ואיו דוסונמו, ובכל זאת ניצחה 110:98 והשלימה 2:4 בסדרה. הוולבס ניצחו 64:40 בנקודות בצבע. הנאגטס הלכו מושפלים הביתה בסיבוב הראשון.

פעם אחת זו תאונה. פעמיים יכולות להיות מצ׳אפ רע. כשמשהו קורה בפלייאוף שלוש שנים ברציפות זה כבר דורש ניתוח מקיף.

תעודת הזהות

• מאזן בעונה שעברה: 54-28, המקום השלישי במערב.
• פלייאוף: הפסד 4-2 למינסוטה בסיבוב הראשון.
• התקפה: הראשונה בליגה, 6.4 נקודות ל-100 פוזשנים מעל ממוצע הליגה.
• הגנה: המקום ה-21, שנה שנייה ברציפות.
• מאמן: דייוויד אדלמן. דייב ייגר מצטרף השנה לצוות עם אחריות מיוחדת על ההגנה.
• הגיעו: דמאר דרוזן, אלפא דיאלו, מרווין באגלי, טרבון ברזייל, ברייס הופקינס, ראיין ניימבהרד. 
• עזבו: פייטון ווטסון, טים הארדוויי ג׳וניור וברוס בראון.
• נשארו: יוקיץ׳, מארי, גורדון, קאם ג׳ונסון וכריסטיאן בראון. טיוס ג׳ונס וספנסר ג׳ונס הוחתמו מחדש.
• החמישייה הצפויה: מארי, בראון, קאם ג׳ונסון, גורדון ויוקיץ׳.
• הספסל: טיוס ג׳ונס, דרוזן, ספנסר ג׳ונס, דיאלו, ג׳וליאן סטרותר, דארון הולמס, מרווין באגלי, ראיין ניימבהרד.

ועכשיו, אחרי שמילאנו את חובת הפריוויו האדמיניסטרטיבית, אפשר לדבר על הסיבה שבגללה דנבר היא אחת הקבוצות המתסכלות, וגם אחת המבריקות, בליגה.

ההתקפה של דנבר הולכת לאיבוד באביב

הנה האופנסיב רייטינג של דנבר בארבע העונות האחרונות. המספר מציין כמה נקודות הקבוצה קלעה ל-100 פוזשנים.

עונה	עונה סדירה	פלייאוף	השינוי
2022/23	117.6	119.5	1.9+
2023/24	118.4	110.6	7.8-
2024/25	119.9	110.1	9.8-
2025/26	122.6	109.1	13.5-

איך לומר, המספרים האלה מאוד מלמדים. בעונת האליפות דנבר הפכה להתקפה טובה יותר בפלייאוף. מאז היא מאבדת בכל אביב חלק גדול יותר מהיעילות שלה: כמעט שמונה נקודות ל-100 פוזשנים ב-2024, כמעט עשר ב-2025 ויותר מ-13 בעונה שעברה. כן, ההסתייגויות מוכרות: בפלייאוף פוגשים יריבות טובות יותר, הקצב יורד ומדובר במדגם קטן. אבל קבוצה לא אמורה להפוך מההתקפה הטובה בליגה להתקפה שבמונחי העונה הסדירה הייתה מדורגת במקום ה־29 (- אבל עדיין לפני ברוקלין).

אבל בואו נדבר גם על הגנה, כי המיתוס הוא שדנבר הודחה כי ההגנה שלה גרועה: אז נכון, ההגנה אכן גרועה. דנבר סיימה במקום ה-21 שנתיים ברציפות, ולפעמים היא גם נראתה גרוע יותר מזה. ועדיין, כשמגיע הפלייאוף, דווקא ההגנה אינה זו שקורסת.

עונה	הגנה בעונה הסדירה	הגנה בפלייאוף	השינוי
2022/23	114.2	110.8	3.4-
2023/24	113.0	112.8	0.2-
2024/25	116.0	115.1	0.9-
2025/26	117.4	113.7	3.7-

מספר נמוך יותר הוא טוב יותר. דנבר שיפרה את ההגנה שלה בכל אחד מארבעת הפלייאופים. בשנתיים האמצעיות השיפור היה זניח, אבל הוא לא היה נסיגה. בעונת האליפות ובפלייאוף האחרון הוא היה משמעותי.

אני לא מנסה למכור לכם את יוקיץ׳ כהאקים אולאג׳ואן – יש לי גבולות – הטענה שלי מצומצמת יותר: הפלייאופים האחרונים של דנבר הלכו לאיבוד קודם כל בהתקפה.

עוד כמה מספרים משכנעים

ממוצע פלייאוף כולל עלול להטעות, כי סדרה מול הלייקרס אינה סדרה מול מינסוטה, ואוקלהומה סיטי היא לא הקליפרס. לכן בוא נבודד את שלוש הסדרות שבהן הודחה דנבר:

סדרת ההדחה	התקפת דנבר בעונה	בסדרה	השינוי	התקפת היריבה בעונה	מול דנבר	השינוי
מינסוטה, 2024	118.4	108.7	9.7-	115.6	114.5	1.1-
אוקלהומה סיטי, 2025	119.9	106.2	13.7-	120.3	115.4	4.9-
מינסוטה, 2026	122.6	109.3	13.3-	116.8	113.8	3.0-

בכל שלוש הסדרות דנבר החזיקה את היריבה מתחת ליעילות ההתקפית שלה בעונה הסדירה. מול אוקלהומה סיטי, למשל, היא הורידה התקפה של 120.3 נקודות ל-100 פוזשנים ל-115.4. הייתי רוצה לראות אותה שומרת טוב יותר, אבל 115.4 מול האלופה שבדרך הוא מספר שאפשר לנצח איתו. אי אפשר לנצח כאשר ההתקפה שלך, שקלעה כמעט 120 בעונה, יורדת ל-106.2. אותו דבר קרה מול מינסוטה. בשתי הסדרות הוולבס קלעו קצת פחות מבעונה הסדירה, אבל דנבר איבדה בין עשר ל-13 נקודות מן ההתקפה שלה.

לכן השאלה של העונה אינה צריכה להיות “האם דנבר תצליח סוף-סוף לשמור?”. היא צריכה לשמור טוב יותר, ברור. השאלה שמכריעה אליפויות עבור דנבר היא אחרת: מה יקרה בהתקפה כאשר היריבה בפלייאוף מכירה את התרגיל הראשון, עוצרת אותו, ומתעקשת שמישהו שהוא לא יוקיץ׳ יפתור את התרגיל השני?

בשלוש השנים האחרונות התשובה הייתה: לא מספיק.

הסוד של קבוצת האליפות

אנשים נוטים להסביר את 2023 בצורה כזו: מארי היה בריא, ברוס בראון ו-KCP עוד היו שם, הדרך לגמר היתה נוחה באופן מיוחד. כל זה נכון, אבל זה ההסבר שמתאים למי שזוכר את התוצאה ולא את המשחקים עצמם.

בעונת האליפות דנבר לא רק שימרה את ההתקפה שלה מהעונה הסדירה בפלייאוף. היא שיפרה אותה מול כל יריבה. ההתקפה הייתה טובה ב-4.2 נקודות ל-100 פוזשנים מההגנה שמינסוטה הציגה בעונה הסדירה, ב-7.7 מההגנה של פיניקס וב-9.1 מזו של הלייקרס. כולם ידעו שיוקיץ׳ ומארי עומדים להריץ את משחק הבין שניים שלהם, אבל הידיעה הזו לא הועילה. מארי קלע 20 נקודות למשחק בעונה הסדירה ההיא ועלה ל-27.7 בשלושת הסיבובים הראשונים של הפלייאוף. כמוביל כדור בפיק-אנד-רול הוא יצר 1.25 נקודות לפוזשן – הנתון הטוב ביותר בפער מבין השחקנים שסיימו לפחות 50 מהלכים כאלה. בזריקות pull-up לשתי נקודות הוא קלע 55.9%.

המספר האחרון חשוב במיוחד להתקפה של דנבר: כשמארי קולע מחצי מרחק, הגבוה חייב לצאת אליו. ברגע שהגבוה יוצא, יוקיץ׳ מקבל יתרון. ברגע שהעזרה מגיעה ליוקיץ׳, גורדון חותך או הקלע בפינה נשאר פנוי. כל המערכת בנויה על כך שמארי יודע להעניש את ההחלטה הראשונה של ההגנה. ב-2023 הוא העניש אותה כמעט בכל פעם.

והיו אז גם את ה Non-Jokic Minutes המפורסמות. בעונה הסדירה של 2023 הפער בין הדקות שלו על המגרש לדקות שבהן נח עמד על 22.9 נקודות ל-100 פוזשנים, אבל בפלייאוף הוא הצטמצם ל-9.7. במספרים אמיתיים, ב-176 דקות ששיחקה ללא יוקיץ׳ בפלייאוף 2023, דנבר הפסידה בשלוש נקודות בלבד.  אם אתם מחפשים נתון אחד שמסביר את האליפות, קחו את זה. לא הטריפל-דאבלים, לא אחוזי הקליעה ולא מספר המסירות מאחורי הגב. רק שלוש נקודות הפסד ב-176 דקות ללא השחקן הטוב בעולם.

איך זה קרה? זו הנוסחה שאדלמן עדיין לא הצליח לשחזר. אבל זה צריך להתחיל בג׳מאל מארי. 

ג׳מאל מארי היה מצוין בעונה שעברה. הפלייאוף שלו היה פשוט כישלון

צריך לומר את שני הדברים יחד, כי הרבה אוהדי NBA איבדו את היכולת להחזיק שני רעיונות בראש. מארי שיחק 75 משחקים, קלע 25.4 נקודות, מסר 7.1 אסיסטים, קלע 43.5% משלוש וסיים עם טרו-שוטינג של 62.2%. זו הייתה העונה הסדירה הטובה בקריירה שלו. לא “טובה ברובה”, לא “לא יציבה אבל עם שיאים”. לא לחינם הוא נבחר לראשונה לאולסטאר דווקא השנה. ואז התחיל הפלייאוף: 21.5 נקודות, 35.7% מהשדה ו-26.2% משלוש. 

נכון – שישה משחקים הם מדגם קטן, וגם פציעות ויריבה בה משחקים ג׳יידן מקדניאלס ורודי גובר הם הסברים הגיוניים לירידה בסטטיסטיקה.אבל דנבר אינה זקוקה למארי רק כדי להעמיד מספרים. היא זקוקה לו בסדרה הספציפית שבה מגן ארוך רודף אחריו, הגבוה מחכה בצבע והיריבה החליטה שיוקיץ׳ לא יקבל מסירות קלות. בסדרה כזאת מארי לא חייב לקלוע 30, אבל הוא חייב לגרום להגנה להגיב אליו כאילו ה־30 בדרך. האיום לבדו מוציא את הגבוה מהצבע או שולח שומר נוסף אל הכדור, ומחזיר ליוקיץ׳ את היתרון שעליו בנויה ההתקפה של דנבר: ארבעה נגד שלושה, עם חותכים וקלעים סביבו. ב-2023 מארי עשה את זה. ב-2024, עם פציעה בשוק הירך, הוא ירד ל-20.6 נקודות, 40.2% מהשדה ו-31.5% משלוש. ב-2026 הוא הגיע אחרי עונת שיא והיה גרוע יותר. ההבדל הזה צריך להטריד את דנבר הרבה יותר מכל שאלה אחרת.

האם ההאנד-אוף בין יוקיץ׳ למארי נפתר

אני שומע כבר שלוש שנים שהליגה פתרה את משחק הבין שניים של יוקיץ׳ ומארי והוא הפך להיות צפוי ושבלוני. זו טענה שנשמעת טוב, ועדיין דנבר סיימה עם ההתקפה הטובה בליגה בעונה הסדירה.

״צפוי״ לא אומר בהכרח ״פתיר״: כולם יודעים מה גולדן סטייט רוצה לעשות עם קרי ודריימונד. כולם ידעו מה שאקיל אוניל רוצה לעשות כשקיבל את הכדור שלושה מטרים מהסל. מהלך גדול אינו תלוי בכך שהיריבה תופתע, אלא בכך שכל תגובה שלה תפתח משהו אחר. הבעיה של דנבר מתחילה כאשר ״המשהו האחר״ מפסיק להפחיד.

קבוצות פלייאוף מצמידות את המגן למארי ומונעות ממנו לקבל את הכדור בתנועה. הן מביאות עזרה מנתיב המסירה של גורדון, מפני שהן יודעות שהקלע בצד החלש לא תמיד יעניש. הן מחליפות מאוחר ומכריחות את יוקיץ׳ להפוך לסקורר שלוקח זריקות קשות במקום למוסר שמייצר זריקות קלות. כאשר מארי קולע, גורדון בריא והוינגס יודעים איפה להיות, אף אחד לא יכול לפתור את דנבר. כשמארי מחטיא, גורדון מוגבל והשחקן בפינה זקוק לשנייה כדי להחליט מה לעשות, אותה הגנה נראית פתאום כאילו פיצחה את סודות הבריאה.

דמאר דרוזן הוא הימור הגיוני

דרוזן בן 37. הוא אינו קלע שלשות, לא מגן רב-עמדתי, והוא אוהב לפעול בדיוק באזורים שבהם יוקיץ׳, מארי וגורדון כבר מבלים. אם בניתם במעבדה את שחקן המשנה המושלם ליוקיץ׳, קיבלתם מישהו שנראה הפוך מדרוזן. אבל הפלייאופים האחרונים לא הסתיימו מפני שלדנבר חסר עוד שחקן שיעמוד בפינה ויקלע 38% משלוש. הם הסתיימו כאשר הפעולה הראשונה נעצרה, מארי לא הצליח לייצר יתרון ולא היה מישהו נוסף שיכול לקחת את הכדור ולהגיע לזריקה סבירה.

דרוזן עדיין יכול לעשות את זה. הוא קלע 18.4 נקודות למשחק בעונה שעברה, שיחק 77 משחקים ונותר אחד השחקנים הטובים בליגה ביצירת זריקה מחצי מרחק או בסחיטת עבירה בסוף שעון. הוא צריך כמובן לעלות מהספסל – אין כאן דיון בעיניי. יחידה שנייה עם טיוס ג׳ונס, דרוזן ושלושה שחקנים שמסוגלים לרוץ, לחתוך ולהגן יכולה לפחות להתנהל כמו התקפת NBA בזמן שיוקיץ׳ נח. זה כבר יהיה שדרוג.

בדקות ההכרעה הסיפור מסובך יותר. יריבות יחפשו את דרוזן בהגנה, והרכב שלו עם גורדון עלול לצופף את המגרש. אדלמן יצטרך לבחור בין יוצר נוסף לבין הגנה נוספת. זה בסדר – מאמנים מקבלים מיליוני דולרים כדי לקבל החלטות כאלה. אנחנו מקבלים את הזכות להתלונן עליהן למחרת, וזה סידור מצוין.

דבר ההגנה

אחרי כל ההגנה המלומדת שהענקתי להם, אפשר גם לומר את מה שהעין רואה: יש משחקים שבהם דנבר אינה משחקת חזק מספיק בהגנה. היא חוזרת לאט, היא לא סוגרת לריבאונד. השחקן שאמור לבצע את הרוטציה מביט במהלך במקום להשתתף בו. לעיתים התחושה שלי היא שהקבוצה אינה מגיבה לאדלמן באותה דריכות שבה הגיבה למאלון בשנותיה הטובות.

אבל זה לא רק “מאמץ”, יש כאן גם קושי מבני. בעונת 2024/25 היריבות קלעו 70% באזור הטבעת כשיוקיץ׳ היה על המגרש. בפיק-אנד-רול שבו הגן על החוסם, דנבר אפשרה 1.02 נקודות למהלך – מקום 68 מתוך 78 גבוהים. יוקיץ׳ תמיד מעדיף לעלות לגובה החסימה, ובצדק. הוא לא Rim protector, אבל הוא קורא מסירות מצוין ויודע להשתמש בידיים שלו. העלייה הזאת מחייבת את שחקני הכנף לבצע רוטציות ארוכות ומדויקות. אם הראשון מאחר, יש ליי-אפ. אם השני מאחר, יש שלשה. אם שניהם מאחרים אז אנחנו נדבר למחרת על “חוסר מאמץ”.

פייטון ווטסון היה שימושי במיוחד במערכת ההגנתית הזאת כי הוא כיסה מרחקים שאחרים לא כיסו. העזיבה שלו תפגע בזה. מצד שני, הדיון בו נשמע כאילו דנבר איבדה את סקוטי פיפן. ווטסון היה עבור הקבוצה שחקן הגנה צעיר ומבטיח, שגם אפשר ליריבה לשמור פחות על הפינה שלו כי הקליעה שלו משלוש לא היתה יציבה (אם כי במגמת שיפור). הוא חשוב, אבל הוא לא לבדו ההבדל בין הגנה של המקום ה-21 להגנה של המקום העשירי.

אלפא דיאלו, שחקן ההגנה של העונה ביורוליג, יקבל הזדמנות למלא חלק מהחור שהשאיר ווטסון. הוא בן 27, כך שאיש לא צריך להעמיד פנים שאנחנו ממתינים בסבלנות לפרויקט של חמש שנים. אם הוא יכול לשמור על שחקני כנף, לעשות את הסוויצ׳ים, ולא להרוס את הריווח, הוא ישחק. אם אי אפשר להשאיר אותו בהתקפה בפלייאוף, דנבר חזרה לאותה בעיה באריזה חדשה.

המטרה אינה הגנת טופ-5. קבוצת האליפות סיימה במקום ה-15 בעונה הסדירה. דנבר זקוקה להגנה ממוצעת שיודעת לעלות רמה לכמה דקות. ארבע עצירות רצופות ברבע הרביעי מספיקות כאשר יש את יוקיץ׳ בצד השני.

אוף סיזן

האוף-סיזן של דנבר הוגדר על ידי רבים ככישלון ואפשר להבין למה. ווטסון כאמור עזב לקליבלנד (בחוזה של 88 מיליון דולר לארבע שנים), הארדוויי ובראון לא חזרו. במקומם הגיעו דרוזן בן ה-37, דיאלו ובאגלי. דנבר בהחלט לא נכנסת לכתבות על “המנצחות הגדולות של הקיץ”.

אבל בוא נסתכל על מבנה השכר של הקבוצה עם הפיירול השישי בגובהו בליגה העונה:

שחקן	שכר משוער ב-2026/27	מצב החוזה
ניקולה יוקיץ׳	59.0 מיליון דולר	אופציית שחקן ב-2027
ג׳מאל מארי	50.1 מיליון	חתום עד 2029
ארון גורדון	32.0 מיליון	אופציית שחקן ב-2028
קאם ג׳ונסון	22.5-23.0 מיליון	חוזה מסתיים ב-2027
כריסטיאן בראון	כ-21.5 מיליון	חתום עד 2032
זיק נאז׳י	כ-7.5 מיליון	אופציית שחקן ב-2027
ספנסר ג׳ונס	6.0 מיליון	חתום עד 2028
ג׳וליאן סטרותר	כ-4.8 מיליון	RFA ב-2027
דמאר דרוזן	3.9 מיליון	חוזה לעונה אחת

יוקיץ׳ ומארי לבדם עולים כ-109 מיליון דולר, 66% מתקרת השכר. חמשת המשתכרים הבכירים עולים יחד כ-185 מיליון – 112% מהתקרה, עוד לפני שבנינו ספסל. תקרת השכר עומדת השנה על כ-165 מיליון, קו ה luxury tax הוא 200.4 מיליון וה-second apron נמצא ב-221.7 מיליון. לאחר בונוסים וחישובי apron, דנבר נמצאת באזור 224 מיליון וצפויה לשלם מס של כ-75 מיליון.

ה-second apron אינו רק עונש לבעלים אלא מגביל מאוד את היכולת של הג׳נרל מנג׳ר לבצע שינויים: דנבר אינה יכולה לחבר כמה משכורות כדי לקבל שחקן יקר יותר, היא לא יכולה לקבל יותר כסף משהיא שולחת בטרייד, וכמעט שאינה יכולה להשתמש בהחרגות (exceptions) כדי להחתים פרי אייג׳נטס. לכן “למה הם לא הביאו עוד וינג טוב?” אינה תוכנית עבודה. אין להם כסף פנוי, אין להם דרך ברורה לטרייד שיחזק אותם, ושחקני כנף טובים לא נוהגים לחתום על חוזי מינימום רק בגלל שיוקיץ׳ מוסר כל כך יפה.

אפשר בהחלט, ואף רצוי, לבקר את ההחלטות של העונות הקודמות – החוזה של נאז׳י הוא כסף מת, ההארכה של כריסטיאן בראון יקרה מדי. אבל לטעמי, הסיכוי שהקיץ הנוכחי יכריע את תוצאת העונה הוא קטן ממה שעושים ממנו. המאמץ ההגנתי, הבריאות של גורדון והיכולת של מארי לשמור על היעילות שלו בפלייאוף חשובים הרבה יותר מההבדל בכישרון בין ווטסון לדיאלו. אם שלושת הדברים האלה יסתדרו, אף אחד לא יחשוב על הציון שהעניק לדנבר ביולי. אם שלושת הדברים לא ישתפרו, גם קיץ מבריק יותר לא היה מציל את הקבוצה.

השחקן השני הכי פחות ניתן להחלפה בסגל

אפרופו הבריאות של גורדון: החמישייה הראשונה האידיאלית של דנבר שיחקה יחד רק 23 משחקים בעונה שעברה, והמאזן שלה היה 18:5. גורדון שיחק 36 משחקים בלבד בכל העונה. אנחנו יכולים להסתכל על 18:5 ולומר שהקבוצה ברוסטר מלא עדיין מצוינת. אנחנו גם יכולים לשאול כמה פעמים נראה את הקבוצה ברוסטר מלא.

החשיבות של גורדון לקבוצה עצומה: הוא שומר על הסקורר הראשי של היריבה, מבצע את הרוטציה מאחורי יוקיץ׳, חותך לאורך קו הבסיס, מעניש גארדים בפוסט ומשחק סנטר בהרכבים נמוכים. לדנבר יש שחקנים שמסוגלים לבצע כל אחת מהפעולות האלה, אבל אין לה שחקן אחר שמסוגל לבצע את כולן.

לכן אני לא מתעניין במיוחד בכמה דקות גורדון משחק בנובמבר או בינואר. מצדי שינוח במשחקים מול וושינגטון וסקרמנטו. דנבר כבר הוכיחה שהיא יכולה לנצח בלעדיו 50 משחקים בעונה הסדירה, אבל היא לא הוכיחה שהיא יכולה לעבור ארבעה סיבובי פלייאוף כשגורדון פצוע. היעד שלו צריך להיות 60 משחקים, עומס מופחת ובריאות באפריל. מקום חמישי בעונה הסדירה עם גורדון בריא עדיף ממקום שני כשהוא משחק על רגל אחת. במילים אחרות: צריך לעשות לו קוואי.

אז האם דנבר היא עדיין קונטנדרית?

כן.

לא הקונטנדרית הראשונה שלי, ולא השנייה. אבל כל דירוג שמוציא לחלוטין קבוצה של יוקיץ׳, מארי, גורדון והתקפת טופ-3 מרשימת המועמדות הוא ניסיון להיות חכם מדי. יוקיץ׳ נותן לדנבר רצפה של כ-50 ניצחונות ומקום שישי במערב (וזו התחזית הפסימית). אוקלהומה סיטי יכולה לנצח את דנבר עם לחץ, עומק ויצירת איבודים. לסן אנטוניו יש שחקן שיכול לעצור את תרגיל היוקיץ׳/מארי לבד, בלי צורך בעזרה. מינסוטה, הקריפטונייט של דנבר, איבדה את רנדל ואת נאז ריד ויהיה לה יותר קשה להתמודד מול יוקיץ׳. בכל מקרה, אין נתיב קל במערב.

התחזית הריאלית שלי: 51-31, מקום רביעי במערב והדחה בסיבוב השני.

זו התוצאה הסבירה ביותר, לא התקרה. התקרה היא 55-27 ואליפות, והיא תלויה בחמישה מספרים:

1. מקום 15 ומעלה בהגנה. לא צריך יותר. פחות מזה כנראה לא יספיק.
2. דקות ללא יוקיץ׳ בהפרש שאינו גרוע ממינוס שלוש ל-100 פוזשנים.
3. לפחות 60 משחקים של גורדון ובריאות מלאה שלו בתחילת הפלייאוף.
4. טרו-שוטינג של 58% ומעלה למארי בפלייאוף.
5. שחקן כנף אחד שאדלמן סומך עליו בדקות ההכרעה. דיאלו, ספנסר ג׳ונס, בראון, סטרותר – לא אכפת באמת מי. מישהו צריך לשרוד בשני צדי המגרש.

אם ארבעה מחמשת התנאים מתקיימים, דנבר יכולה להגיע לגמר המערב. אם כולם מתקיימים, היא יכולה לזכות באליפות. אם מארי שוב יורד בעשר נקודות טרו-שוטינג, גורדון שוב פצוע והדקות ללא יוקיץ׳ שוב הופכות לתרגיל בהישרדות, אפשר לחסוך לכולנו את החישובים.