עם השנים, אנשים מפתחים שריון של ציניות שהמציאות מטפחת נדבך על-גבי נדבך, ורק לעתים רחוקות, אנו מקבלים לנשמה מברשת שיניים קטנה שמטרתה להסיר את חולאי הציניות והמציאות, ולצבוע את החיים בנגיעות של אמונה ילדותית ורונטיקת נעורים. המשחקים בין מרוקו לברזיל, ובמיוחד תחילת המשחק בין גרמניה לקורסאו, הם נגיעות שכאלו של תקווה.

כאשר ראיתי את המחצית הראשונה של המשחק בין ברזיל למרוקו, אני זוכר שחשבתי לעצמי שאני לא בטוח מי מהנבחרות היא ברזיל. זו לא רק היכולת, זה לא רק הסגנון הכמעט דומה, זה היה בעיקר התשוקה, היופי, הרומנטיות, ההגעה ראשונים לכל כדור והטכניקה העילאית. לא עברו אפילו חמש דקות מתחילת המשחק ואני כבר חשתי וודאות מוחלטת שמרוקו תכבוש לפני ברזיל.

אז נכון, גם ברזיל היא ברזיל, ולשם שינוי ברזיל שפחות מאכזבת, לפחות אותי, אבל התיקו 1:1 הזה בין ברזיל למרוקו היה עוד שפשוף להסרת הציניות שאני מברך עליו.

ואז בא במשחק בין גרמניה לקורסאו. תראו, קורסאו שיחקה עד כה רק פעם אחת מול נבחרת אירופאית. המשחק מול גרמניה הוא השני אי פעם שלה מול נבחרת אירופאית, ולאורך כל המחצית לא היה שום ספק מי הנבחרת הטובה יותר – ובענק.

מה שכן, גרמניה לימדה אותי היום מהי הדרך הטובה והקלה ביותר להבקיע שער, ולא – אני לא מדבר על הפנדל. אני מדבר על כדרור מהצד, מסירה לאמצע והחזרת כדור במסירה קצרה לבעיטה ללא עצירת כדרור לצד הנגדי של השער. בקיצור, דאבל-פס של אנמצ'ה עם גבירץ ובעיטה על סף הרחבה. הגול בדקה הששית היה הפעם השנייה שזה קרה מתוך שלוש ברבע השעה הראשונה. האחרות הסתיימו בהצלה והחמצה. ובהמשך היו עוד. מסי היה עושה את זה בלי הדאבל-פס, אבל מסי (מברשת שיניים רומנטית אדירה בפני עצמו) יש רק אחד.

בדקה ה21 קוראסאו כבשו. שוב, זו היתה רק ההתקפה השנייה שלהם ואני זוכר ששאחרי ההתקפה המסודרת הראשונה כמה דקות לפני תהיתי אם הם יכבשו (לא, הפעם לא היתה בי וודאות שהם יכבשו) בהתקפה מתפרצת או מסודרת? אז הם כבשו בשעטנז, והכניסו את עצמם, את עמם ואת העולם כולו לשבע עשרה דקות של חלום, של רומנטיקה, של מציאות חליפית.

שלא תהיה שום אי הבנה, גרמניה "ישבו עליהם כל 17 הדקות הללו עד שכבשו שוב, אבל באופן אירוני דווקא זה העצים את הליטופים הרומנטיים לנשמת הכדורגל שהדקות הללו סיפקו. נגיעות שלא יסולאו בפז (או לעכברי הכדורסל: שווים כמו עוד מאמר מופלא של מנחם לס או כמו עוד מבצע בל-יאומן שאתה לא מבין איך הוא אפשרי של וומבי).

ובסוף, בסוף גרמניה ניצחו שבע אחת, אבל 17 הדקות הללו של פוטנציאל לנס, הן אלו שאני ןאתם (וכל תושב קוראסאו) נזכור.