תשאלו אוהד הפועל ירושלים אם מכיר את דני כהן, כמעט אף אחד לא יאמר שמכיר. תשאלו אם מכירים את דני קוזו, לא מעט אוהדי הפועל ירושלים יזכרו את דמותו. אבל אם תשאלו אם מכירים את "תיקו טוב"? אין אוהד הפועל ירושלים שלא הכיר את "תיקו טוב?" זכרונו לברכה.
גילוי נאות, דני למד המחזור שלי, עוד גילוי נאות: האהדה להפועל ירושלים היתה כמעט הדבר היחיד שהיה לנו במשותף. וגילוי נאות שלישי: אצלי זו היתה אהדה שבלב, אצלו האהדה להפועל ירושלים כדורגל, כבר כנער וממה שאני מבין הרבה יותר כמבוגר, היתה מהות החיים. את הכינוי "תיקו טוב?", אגב, הוא קיבל בשל מנהגו לשאול לפני תחילת המשחק כל אחד ואחד מבאי היציע האדום האם במשחק של היום תיקו טוב?
אז אחרי ערב של ארבעה משחקים שהסזתיימו בתוצאת תיקו, הרשו נא לי להרים כוסית לחיי דני "קוזו" כהן ולשאול ברצינות: "תיקו טוב?"
כמובן שהתשובה המתבקשת היא "טוב למי?". אצל דני זה היה ברור שהשאלה היא תיקו טוב "לנו?" אבל במונדיאל שכזה יש 49 "לנו": אחד של כל קבוצה ואחד נוסף לאוהדי "נבחרות שאר העולם".
ספרד חלקה תיקו מאופס עם כייף ורדה, בלגיה ומצרים כמו-גם ערב הסעודית ואורוגוואי חלקו תיקו 1:1, ואירן חלקה תיקו 2:2 עם ניו זילנד.
אז ל"טובים" כמו ספרד, ברור שתיקו לא טוב. לחלשלושים כמו כייף ורדה, ברור שתיקו טוב, ולקבוצות הבינוניות נראה לי שהתיקו כמעט טוב. שמחות לנקודה, עצובות שלא ניצחו. לאלו שרואים עצמם חזקים, כמו בלגיה או מצרים, זה הרע במיעוטו, אבל החשוב ביותר הוא לשאר, ולשאר, באופן מעט פרדוכסלי, תיקו טוב!
תיקו טוב כי כל מה שמפתיע הוא טוב. בטח בשלב הבתים. אני לא יודע אם רוב העולם ישמח לראות את ארגנטינה, למשל, מודחת בנוק-אאוט בשלב השני, אבל כמו הטור שלי על הרומנטיקה, 17 דקות התיקו של גרמניה עם קורסאו, אמנם שוות המון, אבל התיקו של כייפ ורדה עם צרפת שווה הרבה יותר. בשלבים הסופיים האוהד המצוי רוצה משחקים כמה שיותר טובים, אבל בשלב הראשון, כולם כולם שמחים להפתעות.
אז אם הכול יחסי, עשיתי כמעשה אינשטיין והלכתי לשאול את המומחה העולמי שמייעץ לכולם בלא משוא פנים אם תיקו טוב במונדיאל. מר GPT נתן לי 20 נקודות למה תיקו טוב והוסיף עשרים למה תיקו אינו טוב:
20 נקודות ל"כן, תיקו זה טוב בשלב הבתים"
שימור סיכויים: נקודה אחת משאירה אותך תלוי בעצמך לקראת המחזור האחרון.
הימנעות מ"התאבדות": הפסד אחד בבית של 3 נבחרות מציב אותך עם הגב לקיר מיד.
הפרש שערים: תיקו שומר על הפרש שערים מאוזן, שזה לעיתים שובר שוויון קריטי.
עייפות: בשלב בתים צפוף, נקודה מאפשרת ניהול משאבים חכם בלי להתפרע.
יריבה חזקה: תיקו מול הנבחרת החזקה בבית הוא נקודת בונוס בדרך לעלייה.
משחק אסטרטגי: אם ידוע שהמשחק השני בבית הוא נגד הנבחרת החלשה, נקודה היא בסיס מצוין.
שבירת מתח: מוריד את הלחץ מהנבחרת לאחר משחק הפתיחה.
שימוש בחוקי פיפ"א: נקודה אחת לעיתים מספיקה כדי לעלות מהמקום השני.
מניעת סיכונים: בבית של 3 נבחרות, קל מאוד לספוג שער במתפרצת כשמנסים לנצח בטירוף.
קצב הטורניר: תיקו מאפשר להסתגל למגרש ולאקלים מבלי לשלם מחיר יקר.
יציבות מנטלית: שומר על חדר הלבשה רגוע אחרי משחק מול יריב איכותי.
שליטה בגורל: נקודה מעבירה את הלחץ לנבחרת השנייה בבית.
חיסכון באנרגיה: מאפשר לשחקנים מפתח לנוח מעט בדקות הסיום אם התוצאה תיקו.
מניעת הדחה מוקדמת: הפסד בטורניר קצר עלול להוביל ל"מזוודות הביתה" כבר אחרי 180 דקות.
יתרון בתיקו רב-שערים: אם יש שוויון נקודות, לפעמים כמות השערים בתיקו עוזרת.
ניתוח היריבות: תיקו מאפשר ללמוד את שתי היריבות האחרות בבית בלי לקחת סיכון.
בניית מומנטום: גם תיקו יכול להיחשב כתוצאה חיובית אם שיחקת טוב.
הגנה ככלי: נבחרות מנוסות יודעות להוציא תיקו כדי להתיש את היריב.
מזג אוויר: במונדיאל בצפון אמריקה, תנאים פיזיים קשים הופכים את התיקו לתוצאה הגיונית.
זהירות: עדיף לקחת נקודה מאשר להמר על שלוש ולהישאר עם אפס.
20 נקודות ל"לא, תיקו זה רע בשלב הבתים"
הצורך בביטחון: שתי נקודות משני משחקי תיקו הן מסוכן; אתה לא שולט בתוצאות של אחרים.
הדחה בגלל נקודות: בטורניר קצר, 2 נקודות בדרך כלל לא מספיקות לעלייה.
אובדן יתרון: בבית של 3, אתה חייב ניצחון כדי להבטיח עלייה מוקדמת.
עומס בחישובים: תיקו מחייב אותך לחכות לתוצאות של משחקים אחרים.
תלות: אתה לא רוצה להיות תלוי בתוצאה של המשחק בין היריבות שלך.
חוסר הכרעה: תיקו מותיר אותך ב"שטח מת" שלא מאפשר לך לתכנן את שלב הנוקאאוט.
פגיעה במורל: שחקנים שמרגישים שהיו טובים יותר אך לא ניצחו עלולים להישבר.
אי-ניצול הזדמנויות: מול נבחרת חלשה, תיקו הוא החמצה גדולה של 3 נקודות קלות.
חוקי שובר שוויון: לעיתים תיקו מותיר אותך עם הפרש שערים נחות מנבחרות אחרות.
לחץ במשחק האחרון: תיקו במחזור השני מחייב ניצחון בלחץ עצום במחזור השלישי.
הפסד בשיטת הניקוד: 3 נקודות זה המפתח להבטחת המקום הראשון והגרלה נוחה יותר.
שעמום טקטי: שלב הבתים נועד להכריע מי הטובה ביותר, תיקו מעכב את זה.
חוסר יצירתיות: נבחרות צריכות להוכיח יכולת הבקעה כדי ללכת עד הסוף.
סיכון לתיקו במחזור האחרון: אם שתי היריבות שלך עושות תיקו, אתה בבעיה.
ירידה בדרג: סיום בתיקו עלול להוביל להגרלה קשה יותר בשלב הבא (שמינית הגמר).
אובדן היוקרה: הנבחרת נראית פחות מאיימת כלפי היריבות העתידיות.
לחץ מהתקשורת: תיקו מול נבחרת נחותה מעורר ביקורת קשה בבית.
ביזבוז זמן: הזמן שמושקע בחישובי נקודות בגלל תיקו הוא אנרגיה מבוזבזת.
שיטת 3 הנקודות: היא הומצאה כדי לעודד ניצחונות; תיקו הולך נגד רוח הטורניר.
חוסר מזל: תיקו לעיתים קרובות הוא תוצאה של חוסר ריכוז מול השער, שעלול לעלות ביוקר.
אז במה אתה היית בוחר?
אני? אני אוהד הפועל ירושלים בכדורגל ולכן אני תמיד אבחר בלהקת "תיקו טוב" שקרויה על שם דני ז"ל!
קישור לתמונה לזכרו של דני בפייסבוק של להקת תיקו טוב.
https://www.facebook.com/photo/?fbid=122102830401071371&set=a.122102214045071371
