אחד החידושים המרנינים יותר בשידור משחקי המונדיאל השנה, הוא שקופית המומנטום. אהבתי את החידוש שבשקופית, אבל גיליתי גם שמומנטום, כך הוכיחה קנדה במחצית הראשונה של משחקה מול בוסניה הרצגובינה, אינו הכול בחיים.

תשע קרנות היו לקנדה במחצית הזו ואפס שערים בעוד שלבוסניה הרצגובינה היתה רק קרן אחת, שכללה בעיטה, נגגיחה לאחור ונגיחה פנימה, קרן אחת ושער אחד. מה כבר קרה ל"שלוש קרנות פנדל"?
כשחשבתי על המומנטום, בזמן הפסקת המחצית, נזכרתי בפסקה מספרו של הסופר הקנדי יליד הודו רוהינטון מיסטרי שכתב בספרו "איון עדין": "אתה רואה, אי אפשר למתוח קו ישר בין אירועים בודדים. ישנו מומנטום מסוים, תנופה שנוצרת מעצם החיים עצמם, שמתחילה להניע דברים קדימה. אירוע אחד מוביל למשנהו, זורם לתוכו, משנה את כיוונו, עד שאתה כבר לא יכול להפריד ביניהם או להגיד איפה בדיוק התחילה הטעות, או מתי בדיוק קרה הדבר הנכון. כמו נהר שגועש במורד ההר – המים לא חושבים על הסלעים שבדרך, הם פשוט נעים בכוח המשקל והזמן שלהם, וסוחפים איתם את כל מה שנקרה בדרכם."

אז הנהר הקנדי במחצית הראשונה לא סחף את השער הבוסני הרצגובני, נראה אם יעשה זאת במחצית השנייה.

אני אוהב הצלות מהשער. בעיניי שלי זה המתחרה היחיד לבעיטת מספרת. במשחק התחרותי הראשון בחיי בכיתה ג' שיחקתי כמגן והצלתי גול בזינוק שלא היה מבייש שום שוער. אני זוכר השוער של הכיתה התעצבן עלי בגלל שגרמתי לפנדל (שמשום מה היה יותר נורא בעיניו מגול) ולכן פשוט החלפתי אותו כשוער ו… עצרתי גם את הפנדל באותו זינוק לאותה פינה והמשכתי כשוער בלי לקבל שום גול נוסף. אז בשיא המומנטום הקנדי, הבוסנים הצילו פעמיים מקו השער, פעם בבעיטה שלהם למשקוף השער שלהם ופעם בנגיחה, ואני יותר ויותר מוצא עצמי רוצה שהם ינצחו.

אגב, שמתם לב שבאמצא הפסקת השתייה נתנו גם לדשא לשתות? וזה עוד בטרונטו הגשומה יחסית ובמזג אוויר מעונן חלקית. היה משונה לטעמי לראות את השחקנים ע6מדים על המגרש ומקבלים מקלחות מהממטרות.

אז לא יודע אם זה המומנטום, אבל בשורה התחתונה קנדה הצליחה איכשהו בסופו של דבר להשוות את התוצאה, אבל לא יותר מזה. יונתן כהן אמר בשידור דקותיים לפני סיום תוספת הזמן: "בוסניה לוקחת את הזמן, מבינה לגמרי איפה המומנטום נמצא…" ובסוף המשחק הסתיים בתיקו, 1:1. המומנטום הספיק לעוד "כמעט" אחד אחרון חצי דקה לסיום התוספת, אבל בשורה התחתונה: כנראה שמומנטום הוא אחרי הכול… לא הכול!