בספרו "זעקי ארת אהובה" כותב הסופר הדרום אפריקני אלן פייטון: "ישנו נתיב שעולה מתוך עמק הנילו, אל תוך הגבעות המובילות אל קארו המזרחית. הדרך יפהפייה, פראית ומלאת הוד, אך ככל שאתה מטפס גבוה יותר, האדמה הופכת יבשה יותר, והלב נשבר למראה הארץ הפצועה." הלילה ראיתי את נבחרת דרום אפריקה מול מקסיקו, ואיך לומר? והלב נשבר!

הלב נשבר, הלב יוצא לנבחרות חלשות יחסית כמו דרום אפריקה. זו לא אשמתן שהן חלשות ושהלאומנות, ואולי אפילו האובר-לוקאליות, היא קללת המונדיאל הזה! 48 מדינות זה הרבה יותר מדי. על הדשא עצמו אתה רואה פער מטורף בין נבחרות חזקות וחלשות והלב נכמר. אבל את התצוגה החריפה ביותר של לאומנות ולוקאליות ניתן היה לראות בטקס הפתיחה שהיה שיר הלל אחד ענק ללאומיות וללוקאליוזם שמתם לב לדגלים בכל חור? בראש חומת האצטדיון, על הדשא בטקס הפתיחה, על כל המסכים המתחלפים סביב סביב, על שלטי הפרסומות שלא לדבר על דגל הענק שנדרש זוג מסוקים להטיס אותו כי משום מה חשבו כנראה שמסוק אחד בלבד לא יכול לעשות עבודה טובה מספיק.

אז מה היה לנו? טקס פתיחה במקסיקו עם זמר אופרה איטלקי ששר יחד עם זמרת קיי-פופ קוריאנית בשיר שעטנז של סגנונות כמו ילד זנוח בפורים שלאף אחד לא ברור למה הוא אמור להתחפש, שיר שרובו אנגלית (וסופו איטלקית וקוריאנית) על רקע שלטי קוקה קולה, אדידס, ויזה, וכמובן, קטר איירווייז וענקית הנפט ARAMCO, כדי שלא נשכח לרגע את הסיטואציה במפרץ, אפילו בפתיחת חגיגת הבריחה מהמציאות הגדולה ביותר בעולם.

הסופר המקסיקני אוקטביו פאס, בספרו "מבוך הבדידות" כותב: "התודעה של היותנו לבד, המנצנצת בילדות כפליאה, הופכת לחוויה עצמית בגיל ההתבגרות. עבור המקסיקני, הבדידות אינה רק מצב קיומי, אלא צורך עמוק להסתגר מפני העולם החיצון ולשמור על סודותיו." ואכן, במידה רבה, כשבוחנים את הכדורגל המקסיקני, רואים שהוא בנוי כמעט כולו רוב הזמן על הנטייה ללכת שמאלה, ולכן, כאשר אתם צופים בקיצוני הימני, תוכלו לראות את האדם הבודד ביותר במגרש מכונס אל עצמו ושומר מרחק מידידיו ואויביו. נכון, גם הקיצוני הימני של דרום אפריקה, (בעצם גם השמאלי והמרכזי ורוב הקישור) תקפו לבד רוב הזמן, אבל זה כי הוא (הם) הועסק(ו) בהגנה במקום בהתקפה. ועדיין, צחוק הגורל הוא שגם המצב המסוכן הראשון של נבחרת מקסיקו וגם השער השני נבעו דווקא מפריצה מימין. בעצם, כך גם עוד מצבים כמו הכדור שסיכן את השער וכמו שבתי אמרה: "נתקע בקורה או באיך שקוראים לדבר הזה".

סתם שאלה: מה הפטיש הזה לנעליים ורודות?

ואם בצבעים עסקינן, מה הרעיון של יותר אדומים משערים? במונדיאל 2022 כולו היו 4 כרטיסים אדומים, ובמשחק הפתיחה שלושה? "אלימות היא מפלטם של חסרי היכולת!" קבע סלאבור הארדין בספר "המוסד השמיימי" הפותח את טרילוגיית המוסד האגדית של הפיזיראי וסופר המד"ב האגדי אייזיק אסימוב. וזה אכן נכון לגבי דרום אפריקה הצליחה לנצח את מקסיקו 2:1 ב… כרטיסים אדומים.

וכשאין על מה להסתכל במשחק עצמו, בוחנים את העולם מסביב. ונחשו מה, הלוקאליזם התפשט לעוד אירועים חוץ מטקס הפתיחה. בכל חור באצטדיון האצטקה יכולתם לראות הומאז' לאמנות אצטקית, למי ששם לב יש ליד האצטדיון פסל סביבתי ענק מפלדה אדומה בגובה של כ-24 מטרים, מעשה ידי הפסל הבינלאומי המוערך אלכסנדר קלדר ששמו "השמש האצטקית" והוא מהווה אדפטציה מודרנית מופשטת של סמל השמש המרכזי בתרבות האצטקית.

אז לא פלא ורק סמלי הוא שהפעם הראשונה שהשמש זרחה בשידור שראיתי, היתה מיד עם שריקת הסיום…