3:30 ניו-יורק ניקס – סאן-אנטוניו ספרס (2- 1 לניקס בסדרה):

לקראת משחק 4 של הגמר, צירפנו את איתם לכתיבה על הפריוויו, וחילקנו את השחקנים הבכירים של שתי הקבוצות, כאשר איתם כתב על וומבי, טאונס, קאסל, ברידג'ס ודווין ואסל, ואילו עמיחי כתב על ברונסון, פוקס, אנונובי, הארפר וג'וש הארט. בנוסף לכך, איתם כתב על סיבה לדאגה עבור הספרס ולחיוב עבור הניקס, ועמיחי כתב את "דבר ההיסטוריון".

השינוי של ויקטור וומבניאמה / איתם:

תמיד אומרים שהניסיון הוא מרכיב מפתח ביכולת של כוכב ובמעמדים גדולים. ויקטור וומבניאמה כבר בגיל 22 הוא שחקן גדול אבל הוא עדיין לא מספיק משופשף במעמדים גדולים – לכן, אנחנו ממש רואים את צעדי הגדילה שלו מרגע לרגע בפלייאוף הזה. לאורך הפלייאוף הזה, נוצרה התחושה שוומבי התאהב בחופש, הוא לא עומד מתחת לסל ומחכה שימסרו לו כדורים, אלא מתחיל ממש את ההתקפות לפעמים, מייצר מהכדרור, רחוק מהסל ומנסה לייצר דרך שלשות וזריקות חצי מרחק.

במשחק 2 של הגמר, זריקת חצי מרחק של וומבי הלכה החוצה והניקס ניצחו – אולי, זה היה הלקח שלו. במשחק 3, וומבי בקושי כדרר, הוא היה פשוט סנטר. עמד בפנים, ניצל את הגובה שלו, את הטאץ׳ שלו, וייצר נקודות בקצב וביעילות. עכשיו, זה לא שחור או לבן, וומבי גם ייצטרך לייצר, לכדרר, לקלוע שלשות וחצי מרחק, אבל אסור עבור סן אנטוניו להמשך הסדרה שהוא לא ינצל את הגבוה של בתוך הצבע – זו נקודת מפתח.

ג'יילן ברונסון – כמות מול איכות ותזמון / עמיחי:

27.3 נקודות למשחק יש לברונסון עד כה בגמר, כשזה כלל שני משחקים של 30 ו-32 לצד משחק פחות טוב של 20 נקודות. עם זאת, האחוזים שלו רעים מאוד עם 37% מהשדה, 31.8% לשלוש, 41.4% אפקטיבי ו-46.3% טרו שוטינג והוא עם 4.3 אסיסטים על 4.3 איבודים למשחק. בנוסף לכך, במשחק 1 ברונסון קלע 13 נקודות ברבע האחרון ב-5/9 מהשדה, אחרי 3 רבעים לא טובים, והוביל את הריצה של הניקס לניצחון באותו משחק, במשחק 2 הוא היה פחות טוב עם 7 נקודות ב-3/9 מהשדה ברבע, אבל בכל זאת קלע את סל השוויון ואת זריקת העונשין המנצחת, ואילו במשחק 3 הוא דווקא היה טוב עם 12 נקודות ב-4/7 מהשדה ברבע האחרון, וזה גם היה המשחק הראשון בסדרה בו הוא הגיע ל-50% אפקטיבי, אבל הפעם שאר הקבוצה התקשתה ברבע האחרון עם 8 נקודות ב-3/20 מהשדה.

הבעיה הגדולה יותר מבחינת ברונסון היא שגם במשחק 3 הטוב יותר שלו, ובאופן עקבי לאורך הסדרה, הדקות הטובות של הניקס מגיעות כשהוא על הספסל. בכל אחד מהמשחקים, הניקס ניצחו בהפרש של 7 בדיוק את הדקות של ברונסון על הספסל בתחילת הרבע השני, וצמצמו פיגור דו-ספרתי לפיגור של 3-4 נקודות, ובסך הכל, את 34 הדקות של ברונסון על הספסל הניקס ניצחו 78- 58, ובשני המשחקים האחרונים הפלוס-מינוס שלו היה 10- ו-9- בהתאמה, משחקים אותם הניקס ניצחו בנקודה והפסידו ב-4. הרבה מהדברים האחרים עבדו טוב לניקס בשני המשחקים הראשונים והביאו להם ניצחונות ואת היתרון בסדרה, אבל עכשיו הניקס זקוקים לכוכב שלהם ביכולת טובה ויעילה יותר, ולא רק במקבץ בודד של כמה דקות ברבע האחרון.

קארל אנתוני טאונס – מתעלה בהגנה, אבל מה עם ההתקפה? / איתם:

קאט רושם פלייאוף יוצא מן הכלל מבחינה הגנתית. לאורך הקריירה שלו אחד הדברים שהוא ספג עליהם הכי הרבה ביקורת (ובצדק) – הייתה ההגנה שלו. רכות, חוסר יכולת להתמודד עם סנטרים מאסיביים, שמירת צבע רעה – ועוד. אבל בסדרה הזו ובפלייאוף הזה טאונס מציג רמת קשיחות שלא ראינו ממנו בעבר והיא אדירה עבור הניקס. אפילו בעונה הסדירה הנוכחית, שבה יצא לי להיות במספר משחקים של הניקס בגארדן ולסקר עבור האתר, היו טענות נגד ההגנה הרכה של טאונס, וזו הייתה אחת מנורות האזהרה הגדולות לקראת הפלייאוף.

אך במקום נורת אזהרה, ההגנה של טאונס הפכה למגדלור עבור הניקס. הוא שומר נהדר את וומבי, מצליח להאט אותו, אבל – לפעמים מול החייזר גם זה לא מספיק. למשל, אמש, כשוומבי עמד בפנים, טאונס היה סביר בהגנה, אבל זה לא ממש הזיז לו, ולכן, הניקס היו צריכים ממנו לכל הפחות קונטרה בהתקפה, אבל רק 11 נקודות ב-40% מהשדה זה לא משהו, בלשון המעטה. הניקס צריכים את טאונס במלוא הדרו בהתקפה, יצירה מכדרור, שלשות, פינישים וריבאונד, בלי זה, יהיה להם קשה להתקדם כשוומבי במשחק.

דיארון פוקס – שחקן הקלאץ' ומנהל המשחק / עמיחי:

משחק 1 של הגמר היה אחד המשחקים החלשים של פוקס, והוא סיים בו עם 7 נקודות ב-3/13 מהשדה ו-5 אסיסטים על 3 איבודים, אבל מאז חל שיפור משמעותי. כבר ברבע הראשון של משחק 2 פוקס קלע 9, בדרך למשחק של 20 נקודות ב-8/12 מהשדה, ושוב הוא הוביל את הספרס עם 5 אסיסטים, אך גם איבד 4 כדורים, ובדיעבד נטען שיותר כדורים היו צריכים ללכת אליו ברגעי ההכרעה. במשחק 3 פוקס שוב התקשה בקליעה עם 12 נקודות ב-4/14 מהשדה, אבל הפעם השתדרג בניהול המשחק עם 8 אסיסטים על 2 איבודים, ושוב קבע את הטון בפתיחה עם 3 אסיסטים ברבע הראשון. הפעם פוקס כן קיבל את הכדור המכריע וקלע את הסל שהעלה את הספרס ליתרון 5 עם 12 שניות לסיום, והראה שהוא מניה בטוחה יותר מאחרים ברגעי ההכרעה.

המנהיג סטפון / איתם:

לפעמים קשה להאמין שסטפון קאסל רק בעונה השנייה שלו בליגה. יש לו כל כך הרבה בגרות משחק, הוא מקבל החלטות מצוין – ובמשחק 3, הוא ניהול בצורה מופתית את המשחק של סן אנטוניו. לקח פיקוד, החזיק את האירוע, ייצר לוומבי, והיה מנהיג. ברגע שקאסל מצליח לייצר ביעילות (23 נקודות ב-8/16 מהשדה, 5 אסיסטים על 2 איבודים), הכל משתנה בסן אנטוניו, בטח שקאסל גם ידע להתעלות עם שלשה ושתי קליעות עונשין שהביאו את הניצחון, בשני המשחקים הראשונים הספרס חיפשו את השחקן שיצליח להחזיק להם את הניצחון ולא מצאו, וומבי הלך לאיבוד וקאסל לא היה שם לתקן, כל השוני במשחק 3 עבור הספרס בדקות הקלאץ׳ הייתה היכולת של קאסל להתעלות ופשוט לקחת את המשחק – וזה מה שהספרס גם צריכים ממנו הלאה.

פתאום קם כוכב – אוג'י אנונובי / עמיחי:

דיברנו על ברונסון והאחוזים הנמוכים שלו, ואיתם הזכיר את טאונס שזורק פחות וקולע רק 16.7 נקודות למשחק, ואז עולה השאלה מי מפצה על החיסרון הזה אצל הניקס. התשובה המרכזית היא אוג'י אנונובי, לאורך כל הפלייאוף ולא פחות מזה בגמר. אנונובי עומד בגמר על ממוצע של 20.7 נקודות ב-54.3% מהשדה, 44.4% לשלוש, 65.7% אפקטיבי, 88.9% מהקו ו-72.2% טרו שוטינג, מה שהופך אותו לקלעי היעיל ביותר בגמר. בנוסף לכך, יש לו איבוד כדור בודד ב-3 משחקי גמר ו-8 ב-15 משחקי פלייאוף עד כה, כך שאפשר לומר שמדובר בשחקן היעיל ביותר בפלייאוף ברמה האישית, אבל באופן שאני לא יודע להסביר, הוא היחיד מלבד צמד הגבוהים המחליפים, רובינסון וקורנט, שסיים עם פלוס-מינוס שלילי בכל אחד ממשחקי הסדרה.

האקס פקטורים / איתם:

דווין ואסל ומיקאל ברידג׳ס מרגישים כמו שני השחקנים בסדרה הזו שאף אחד לא באמת מדבר עליהם, אין להם את המספרים הכי נוצצים, את המהלכים הכי יפים או את הסטאר קווליטי. אבל שניהם היו קריטיים בניצחונות של הקבוצות שלהם בסדרה. ברידג׳ס במשחק 2 עבור הניקס עם 20 נקודות, 6 ריב׳, 6 אס׳ ו-4/6 לשלוש, ולעומתו ואסל במשחק 3 עבור הספרס עם 11 נקודות ב-3/4 לשלוש.

ברגע ששניהם נוכחים ומביאים שלשות, הגנה והאסל, זה גיים צ׳יינג׳ר עבור הקבוצות שלהם. איך פעם אמר לי מאמן? ׳כשיש לי שחקן משלים שבא וקולע 2 שלשות זה מבחינתי כאילו הוא הביא לי 40 נקודות׳, זה נותן בוסט אחר למשחק, מביא עוד כלי, ומושך תשומת לב. מוריד עומס מהכוכבים ויוצר מומנטומים, ואסל וברידג'ס פשוט צריכים להיות שם, פשוטו כמשמעו, והם יוכלו לעשות את ההבדל בכל מהלך נתון אם הזריקה תכנס פנימה, אם החטיפה תוביל לסל או שהריבאונד או האסיסט יובילו למהלך חיובי.

השחקן השישי בכמות הדקות ויותר מזה במעמד בפועל – דילן הארפר וג'וש הארט / עמיחי:

דילן הארפר ממשיך לעלות מהספסל, ודווקא במשחק 3 היה פחות טוב עם 5/18 מהשדה ו-1/8 לשלוש, אבל גם הוביל את הספרס עם 9 ריבאונדים וחילק 4 אסיסטים ללא איבוד. מלבד נתון רע של 2/15 לשלוש בסדרת הגמר עד כה, הארפר קולע ביעילות ומדורג שלישי בספרס עם 14.7 נקודות למשחק בסדרת הגמר לצד איבוד כדור בודד למשחק, שומר טוב על הגארדים של הניקס, ובמשחק 2 הוא גם היה עם הפלוס-מינוס הגבוה ביותר במשחק כולו, 12+ במשחק שהסתיים בהפסד של הספרס בנקודה. הארפר הגיע ל-20 נקודות רק 3 פעמים בפלייאוף, האחרונה במשחק 1 נגד אוקלהומה, אבל הוא שומר לרוב על יציבות ויעילות, יותר מקאסל שנע בין משחקים כמו משחק 3 ובין משחקים עם יותר איבודים מסלי שדה.

על משחק 1 של ג'וש הארט דיברנו כאן, ועל מחצית שנייה יוצאת דופן. מאז, במשחק 2 הוא הסתבך בבעיית עבירות עמוקה יותר, ואילו במשחק 3 הוא קלע 4 שלשות ו-16 נקודות, לצד 9 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. עם זאת, הפעם הוא התקשה בהגנה על קאסל, שקלע ב-5/7 מהשדה מול השמירה של הארט, כולל כמה חדירות פשוטות מדי לסל ואותה שלשה שהעלתה את הספרס ליתרון 7 עם קצת פחות מ-2 דקות לסיום. בצד החיובי, הארט קלע 4 שלשות כאמור, וחילק 5 אסיסטים, 3 מהם לשלשות, כך שהוא היה אחראי על 7 מתוך 13 השלשות של הניקס במשחק, נתון שמעיד על משחק התקפי טוב שלו, אבל גם על הקשיים של אחרים, ובראשם שאמט עם 1/7, ברידג'ס (0/3) וטאונס, מקברייד ואלברדו (0/2 כל אחד).

הסיבה לדאגה עבור הספרס – ולחיוב עבור הניקס / איתם:

שלושת המשחקים הראשונים של הגמר הזה היו מאוד צמודים. הספרס רצו כמה פעמים, הניקס רצו כמה פעמים, אבל בסוף, כל משחק התנקז בערך לאותה הנקודה – סיום צמוד, לחוץ, שמראה על כך שפערי הרמות בין הקבוצות לא גדולים, על שני מאמנים שעושים התאמות והמון אופי וכישרון. בשני המשחקים הראשונים, ברונסון הכריע, קאט הכריע והניקס חגגו, במשחק השלישי, כשהקהל של הניקס יושב לספרס על הוריד – דווקא אז, כשכבר באנר האליפות כמעט נשלח להדפסה, הספרס התעלו והפעם הם הצליחו לצאת עם ידם על העליונה לאחר סיום צמוד.

אבל, לקראת משחק 4, בו שוב הקהל של הניקס יגיע בהמוניו, זו סיבה לדאגה עבור הספרס שהם שוב כמעט והפסידו משחק טוב מאוד שלהם, הסדרה הזו לא באמת הייתה שווה 0:3 לניקס, אבל היינו רחוקים שני פוזישנים בערך משם, וכשיתרון הביתיות אצל הניקס, אלו לא בשורות טובות לספרס. ועבור הניקס, אלו בשורות אדירות – כי מבחינתם, הכל כשורה, חוץ מדבר אחד – הפיניש, ואם הם יצליחו להיות טובים יותר ולא להגיע בכלל לסיום צמוד, אז בכלל, וכשבמשחק 4 הלחץ ירד כמעט לגמרי, הניקס יבואו שקולים יותר בכדי להגיב. חוסר הניסיון של הספרס מדבר, אבל אחרי שהצליחו לעמוד בלחץ הלילה, אולי זה המפתח לחזרה שלהם לסדרה.

דבר ההיסטוריון / עמיחי:

20 סדרות בסך הכל היו לנו בהן קבוצת החוץ ניצחה בכל 3 המשחקים הראשונים, כאשר הקבוצה שהתחילה בלי יתרון ביתיות וניצחה את משחקים 1-2 עומדת על מאזן 14- 6 באותן סדרות. היו שני מקרים כאלה בסדרות של הטוב מ-5, כאשר בשני המקרים האלה הסדרה הגיעה למשחק 5 מכריע, ב-1984 אז הנטס השיגו ניצחון חוץ נוסף והדיחו את פילדלפיה וב-1993, אז פיניקס השלימו קאמבק מפיגור 2- 0 וניצחו את הלייקרס. ב-3 מקרים הסדרה הסתיימה בניצחון 4- 1, והם אינדיאנה נגד קליבלנד אשתקד, קליבלנד נגד בוסטון ב-2017 וגם וושינגטון נגד שיקגו ב-2014. בסך הכל 5 מקרים מתוך 20 בהם הסדרה לא הגיעה למשחק 6.

ב-6 מקרים הביתיות נשמרה במשחקים 4-6 והסדרה הסתיימה בניצחון 4- 2 של הקבוצה ללא הביתיות, והם אינדיאנה נגד הניקס אשתקד, הניקס נגד בוסטון שבועיים קודם לכן, מיאמי נגד בוסטון בבועה ב-2020, פורטלנד נגד יוסטון ב-2014, יוטה נגד יוסטון ב-2008 וסיאטל נגד יוסטון ב-1987, לצד שני מקרים נוספים בהם הסדרה הסתיימה ב-6 משחקים לטובת הקבוצה הזאת, אבל כללה עוד ניצחון חוץ אחד לכל צד, פעם אחת של יוסטון נגד הספרס ב-1995, אז ניצחון הבית הראשון והאחרון בסדרה היה במשחק 6, ופעם אחת בגמר היחיד שזה קרה עד כה, בין שיקגו לפיניקס ב-1993, אז הבולס ניצחו את משחק 4 הביתי ואת משחק 6 בחוץ. מצד שני, רק פעמיים ראינו ניצחון 4- 2 של הקבוצה עם הביתיות שניצחה 4 משחקים רצופים אחרי פיגור 2- 0, והן הלייקרס נגד הווריורס ב-1969 ובוסטון נגד שיקגו ב-2017.

ביתר 5 המקרים קיבלנו משחק 7. שני מקרים היו לנו בהם במשחק 4 היה ניצחון חוץ נוסף שאחריו הביתיות נשמרה והקבוצה עם הביתיות ניצחה את משחק 7, והם יוסטון נגד פיניקס ב-1994 ודאלאס נגד יוסטון ב-2005. פעם אחת נוספת היו ניצחונות בית במשחקים 5-6 אחרי ניצחונות חוץ במשחקים 1-4, אבל ב-2024 דווקא מינסוטה חזרו מפיגור 20 במשחק 7 והשיגו ניצחון חוץ נגד דנבר. חוץ מזה היו פעמיים בהן כל המשחקים 1-6 הסתיימו בניצחונות חוץ, אך ב-2021 הקליפרס ניצחו בבית את דאלאס במשחק 7, ואילו הסדרה בין בוסטון לטורונטו ב-2020 היא היחידה בה נרשמו 7 ניצחונות חוץ, אבל זה היה בבועה אז קשה לומר כמה הביתיות השפיעה על הניצחון של בוסטון באותה סדרה.

הימור:

איתם: לדעתי יילך גם לספרס. אני מעריך ששוב יהיה משחק צמוד יחסית אך הספרס יצליחו להשוות את הסדרה ובעצם להשוות אותה לגמרי ולהתחיל מחדש בטקסס.

עמיחי: הספרס ב-6.