יום שני האחרון של העונה ואנחנו במשחק 3 של הגמר הגדול. הניקס ביתרון 2- 0 בסדרה ינסו לעשות צעד נוסף אל עבר ההיסטוריה, ואילו הספרס יודעים שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלהם לחזור לעניינים ולשמור אותנו במתח עוד קצת. הפעם כל אחד מאיתנו בחר 3 נקודות שונות לעסוק בהן.

סטוקטון:

למרות שהניקס מובילים 2- 0 אחרי שני ניצחונות חוץ, הסדרה לא גמורה. שני המשחקים היו צמודים עם מהפכים בתוך הרבע הרביעי. קצת יותר מזל של הספרס או חוסר מזל של הניקס והתוצאה יכלה להיות 2- 0 לטובת סאן-אנטוניו. הניקס ראויים למחמאות עד כה, אבל הסדרה צמודה ודברים יכולים להשתנות מהר, בין אם זה שחקנים של הספרס שאולי יקלעו טוב יותר בהמשך, שינויים בניהול הרוטציה שיכולים להביא פתרונות או כל דבר אחר שיכול לשנות את הדינמיקה של הסדרה ולעצור את רצף 13 הניצחונות של הניקס.

הניקס מנצחים כרגע למרות ג'יילן ברונסון ולא בזכותו. זו הסדרה הכי חלשה שלו מבחינה התקפית בקריירה, כשהוא עם 25 נקודות ו-4 אסיסטים על 4 איבודים למשחק 37.5% אפקטיבי בלבד. ברונסון היה מצוין ברבע הרביעי של משחק 1, והיכולת שלו כמובן מושפעת כמובן מהגנת הספרס שיודעת להתמקד בו, אבל ברונסון אמור להשתפר, ובין היתר, חלק מהחטאות שלו היו לא ברורות במצבים שהוא בדרך כלל קולע מהם. מצד שני, אם ההגנה של הספרס תמשיך להצליח מולו, בהמשך אולי יהיה להם קל יותר גם מול שחקנים אחרים.

קיבעון של המאמנים בדקה האחרונה של משחק 2. שתי ההתקפות האחרונות של הספרס הכדור הלך לויקטור וומבניאמה שלקח זריקות סבירות ולא יותר מזה, האחרונה במיד-ריינג' ארוך שלמזלם של הניקס לא נכנסו. בגדול, מהלך סביר של המאמן, מיץ' ג'ונסון. יחד עם זאת, יש לך בקבוצה את דיארון פוקס שהוא שחקן קלאצ' נהדר, וזכה בפרס הזה לפני 3 שנים. הוא גם השחקן הכי מנוסה בקבוצה. למה הוא לא קיבל את הכדור? מצד שני, זה לא שמייק בראון טוב בהרבה. הכדור הלך לג'יילן ברונסון שלא שום תרגיל ושום הכנה פשוט כדרר וניסה לקלוע מעל וומבניאמה. פעם אחת זה הלך, פעם שנייה לא. 50%, לא רע אבל לא הלכו לטאונס שהיה במשחק נהדר או לפחות לנסות לפנות את ברוסנון למבט טוב יותר?

עמיחי:

הפער בין המחציות אצל וומבניאמה. כרגע נדמה שחלק מהניסיון של הספרס לשמור על וומבי רענן לרגעי ההכרעה עובר דרך מחציות ראשונות רגועות יותר שלו, לפני שהוא לוקח על עצמו יותר במחציות השניות. במשחק 1 הוא היה עם 9 נקודות ב-2/8 מהשדה ו-4/4 מהקו בחצי הראשון לעומת 17 נקודות ב-4/13 מהשדה ו-6/7 מהקו, ואילו במשחק 2 הוא היה עם 7 נקודות ב-2/4 מהשדה ו-3/5 מהקו בחצי הראשון לעומת 22 נקודות ב-9/17 מהשדה ו-2/3 מהקו בחצי השני. אולי הראיה הטובה ביותר לכך היא היוסג' שלו- 30.8% בחצי הראשון של משחק 1 ו-38.9% בחצי השני, ואילו במשחק 2 זו כבר הייתה קפיצה דרמטית מ-18.6% בחצי הראשון ל-41.7% בחצי השני.

במשחק 1 וומבי קלע לאחרונה כשנותרו 2:16 דקות לסיום המשחק והעלה את הספרס ליתרון, אך בזמן שנותר הוא הספיק לאבד כדור קריטי ולהחטיא שלשה. במשחק 2 הוא קלע לאחרונה כשנותרו 57 שניות לסיום המשחק והעלה את הספרס ליתרון, אך בזמן שנותר הוא הספיק להחטיא פעמיים מחצי מרחק ולאבד כדור קריטי. עכשיו השאלה היא האם יש כאן עקומת למידה חיובית והיעילות של וומבי תשתפר עוד קצת בהמשך הסדרה, או שהמחצית השנייה של משחק 2, הראשונה בה הוא קלע כמות משמעותית של נקודות באחוזים טובים בסדרה הזאת, תגרום לניקס לעשות את ההתאמה הבאה ששוב תקשה עליו.

שחקנים שהקבוצות מצליחות בדקות שלהם ומתקשות בלעדיהם. על הקשיים של הספרס בדקות המנוחה של וומבניאמה אנחנו מדברים עוד מאז הסדרה נגד מינסוטה, אבל הוא לא לבד ברשימה הזאת, ובניגוד לסדרות הקודמות הקלות יותר מבחינת הניקס, הפעם גם להם יש שחקנים כאלה. אם נסתכל על אלה שמשחקים הרבה, יש לנו 3 שחקנים בכירים של הניקס ו-3 של הספרס שהקבוצה נראית טוב יותר בדקות שלהם ומתקשה בדקות בלעדיהם. מדובר בג'וש הארט, קארל-אנתוני טאונס ומיקאל ברידג'ס מצד אחד, ובצד השני ויקטור וומבניאמה, דילן הארפר ודיארון פוקס. נציג את זה בטבלה בה נביא כמה נתונים עבור המצב של הקבוצה איתם ובלעדיהם, כאשר כל הנתונים הכמותיים הם פר 48 דקות, על מנת שזו תהיה השוואה הוגנת.

אפשר לחלק את 8 השחקנים האלה לקטגוריות של התקפה, הגנה או גם וגם. פוקס הוא היחיד שישתייך לקטגוריית ההתקפה בלבד, כי הוא היחיד שהפער ברייטינג ההגנתי בין הדקות איתו לדקות בלעדיו אינו גדול, אבל בהתקפה הוא מייצג את הפער הגדול ביותר כאן. לעומת זאת, הארט וברידג'ס נותנים בעיקר שינוי הגנתי, וגם אצל הארפר רוב ההבדל הוא הגנתי. וומבי וטאונס הם דו-כיוונים מהבחינה הזאת, כאשר מעניין לראות שאצל טאונס זה בעיקר פער באיבודים ואצל וומבניאמה זה פער חריג בריבאונד בין הדקות שלו לדקות של הספרס בלעדיו. בקיצור, אפשר לומר שהמאצ'-אפ בין וומבניאמה לטאונס הוא צמוד יותר מהמצופה, ואצל שתי הקבוצות הגבוה המחליף לא מצליח להשפיע ברמה שמתקרבת לזו של הגבוה הבכיר.

קרב הפוזשנים. במשחק 1, הניקס איבדו 8 כדורים לעומת 13 של הספרס, אבל הספרס ניצחו 14- 10 בריבאונד ההתקפה. במצב הזה, היתרון של הניקס היה ביכולת שלהם לעצור את הספרס על 36% מהשדה, כך שה-41.5% שלהם נתן את היתרון. במשחק 2, הניקס נשארו עם 41.5% מהשדה, שוב לקחו 10 כדורים חוזרים בהתקפה, ולצד שיפור באחוזים מחוץ לקשת, הגיעה ירידה קלה באחוזי העונשין ויותר איבודים עם 12 במשחק הזה. עם זאת, הפעם הספרס קלעו באחוזים גבוהים הרבה יותר (47.4% מהשדה), אבל איבדו 16 כדורים ולקחו רק 5 ריבאונדים בהתקפה, כך שהיו לניקס 11 זריקות יותר מהשדה (לספרס היו 6 יותר מהעונשין).

בעונה הסדירה, היה משחק אחד שבו הניקס הביסו ב-25 הפרש בעזרת ניצחון מוחץ בריבאונד ההתקפה (18- 10) ובאיבודים (22- 13) ומשחק אחד שבו הספרס היו עם 11 איבודים ומספר זהה של ריבאונדים בהתקפה והניקס היו עם 10 בשני הנתונים האלה, וזה היה משחק צמוד בו הספרס ניצחו. לעומת זאת, בגמר הגביע הספרס איבדו 8 כדורים בלבד לעומת 10 של הניקס, אבל הניקס ניצחו 23- 18 בריבאונד ההתקפה, קלעו באחוזים טובים יותר מהשדה והשיגו את הניצחון. כמו שהראינו בטבלה מקודם, הרבה מזה תלוי בגבוהים, ובין היתר הספרס מובילים בריבאונד בדקות של וומבי, אבל הוא מוביל את הסדרה עם 5 איבודים למשחק והספרס איבדו רק 2 כדורים בדקות המנוחה שלו עד כה בסדרה, ואילו טאונס עושה את שלו בריבאונד ברמה האישית, אבל לא משפיע זה כמו וומבי, אך מסייע בניהול המשחק וכשהוא משחק יש אחד יותר שיכול לעשות את זה, כי אצלו זה הפער הכי גדול בתחום בינו ובין המחליף שלו.