קליבלנד קאבלירס – ניו-יורק ניקס 93- 130:

מיטשל ומובלי פתחו טוב וקלעו את 17 הנקודות הראשונות של קליבלנד, שהובילו בפתיחה 8- 2 ושמרו על יתרון קטן בדקות הראשונות, אך אז שניהם ירדו לנוח והניקס לקחו את היתרון עם ריצת 9- 0. הארדן ומריל שמרו את קליבלנד בתמונה ומיטשל צמצם את ההפרש ל-4, אבל שלשות של שאמט וברונסון וסל של רובינסון קבעו יתרון 38- 26 לניקס בסיום הרבע הראשון. הריצה של הניקס המשיכה בתחילת הרבע השני, כשיתרון 12 הוכפל תוך 160 שניות, והריצה כבר הגיעה ל-20- 0 לפני שהארדן קלע 3 מהקו. ההפרש גדל כבר ל-29 לפני שקליבלנד קצת צמצמו בריצת 15- 3, ובירידה למחצית התוצאה הייתה 68- 49 לזכות הניקס.

אחרי פתיחה צמודה למחצית השנייה, טאונס, ברידג'ס ואנונובי הובילו ריצת 12- 0, ובהמשך הרבע ההפרש גם חצה את ה-30 לראשונה, אבל אם אני חייב לציין לחיוב מישהו בקליבלנד זה דונובן מיטשל, שקלע 12 ברבע הראשון, 8 בשני ו-8 בשלישי, והוא טיפה צמצם ל-98- 71 בסיום הרבע השלישי. טאונס ואנונובי פתחו טוב את הרבע עד שהוחלפו, ולצידם גם מקברייד, שאמט ורובינסון, שגם לא בילו הרבה על הפרקט לפני שנשלחו לספסל ומחליפי המחליפים עלו במקומם, אז פאקום דאדייה היה זה שהעלה את ההפרש אל מעל ל-40 ובהמשך גם לשיא של 45. בדקות האחרונות תומאס ברייאנט קלע 10 עבור קליבלנד, כך שההפרש קצת ירד. בסיום, הניקס מנצחים 130- 97, משלימים סוויפ, ומעפילים לגמר ראשון במאה הנוכחית, כשהם כבר עם 11 ניצחונות רצופים בפלייאוף, הישג אותו רשמו הלייקרס ב-1989 ו-2001, הספרס ב-1999 וגולדן סטייט ב-2017.

טאונס הוביל את הניקס עם 19 ו-14 ו-2 חטיפות וחסימות, אנונובי רשם 17 ו-7, שאמט קלע 16 ב-4/4 לשלוש, ומסיים סדרה עם 11/12 מחוץ לקשת, ובלי לבדוק אני אגיד שזה הנתון הכי גבוה אי פעם שאינו 100% עגול, ברונסון וברידג'ס קלעו 15 עם 5 אסיסטים כל אחד ומקברייד קלע 11 עם 3 חטיפות.

אצל קליבלנד, מיטשל קלע 31, מובלי רשם 15 ו-7, הארדן קלע 12 ב-2/8 מהשדה וברייאנט קלע 10.

ל-MVP של גמר המזרח נבחר ג'יילן ברונסון, שסגר את הסדרה עם ממוצעים של 25.5 נקודות ו-7.8 אסיסטים ב-48.7% מהשדה, 18.2% לשלוש, 51.3% אפקטיבי ו-78.6% מהקו.