כל משחקי 4 כבר שוחקו, וכך גם משחק 5 הראשון בין דנבר למינסוטה. בנקודה הראשונה נעסוק ב-4 הסדרות בהן התוצאה כרגע היא 3- 1, בנקודה השנייה נעסוק ביתר הסדרות והנקודה השלישית היא על שחקנים מובילים בהופעת בכורה בפלייאוף.

1. מחשבות על הסדרות של 3- 1.

דטרויט-אורלנדו – האיבודים של קייד. קנינגהם עומד על ממוצע של 6.8 איבודים למשחק בפלייאוף, כולל ממוצע של 8 אם מורידים את משחק 1, בו הוא סיים עם 4 אסיסטים על 3 איבודים, ולצד זה, גם היעילות שלו כקלעי יורדת ממשחק למשחק, כאשר במשחק 1 הוא קלע 39 ב-61.2% טרו שוטינג, במשחק 2 הוא קלע 27 ב-59.9%, במשחק 3 הוא קלע 27 ב-50.1% ובמשחק 4 הוא קלע 25 ב-45.6%. במשחק הראשון קייד קלע מצוין ולא קיבל מספיק עזרה, ובמשחק השני הוא כן קיבל עזרה והם ניצחו, ואילו בשני המשחקים האחרונים גם הוא מסתבך נגד ההגנה של אורלנדו, והיחיד שנותן תפוקה עקבית חוץ ממנו זה טוביאס האריס.

בוסטון-פילדלפיה – חריגת השלשות. התרגלנו לראות את בוסטון מפסידים משחק בגלל שהם לא פוגעים מחוץ לקשת, אבל המשחק האחד הזה היה חריג אפילו יותר מהצד השני. פילדלפיה קלעו 19 שלשות ב-48.7% במשחק 2, ואילו בשאר המשחקים גם יחד הם קלעו 25 שלשות, ולא הגיעו ל-35% מחוץ לקשת באף אחד מהם. מנגד, בוסטון היו עם 13/50 (26%) במשחק 2 לעומת 16, 20 ו-24 שלשות ביתר המשחקים, כולם עם 36% או יותר מבחוץ, אבל שווה לשים לב לכך ש-55.9% מהזריקות של הסלטיקס מהשדה בסדרה הם מחוץ לקשת, יותר מהשיא בו מחזיקה יוסטון של 2020 (54.5%).

ספרס-פורטלנד – הרבע השלישי ותחילת הרבע הרביעי. בכל אחד ממשחקי הסדרה, הספרס הצליחו לייצר ריצה גדולה שכללה את תחילת הרבע האחרון. במשחק 1, יתרון 61- 59 הפך ל-93- 72 לפני שפורטלנד קצת צמצמו. במשחק 2, יתרון 79- 78 של פורטלנד הפך ליתרון 93- 79 של הספרס לפני שהבלייזרס הגיבו עם קאמבק וניצחון גדול. במשחק 3, יתרון 84- 70 של פורטלנד הפך ליתרון 112- 97 של הספרס, ובמשחק 4 היה זה יתרון 58- 41 של פורטלנד במחצית שהפך למחצית שלמה של 73- 35 לזכות הספרס וניצחון 114- 93. המכנה המשותף בכל המקרים היה שתוכנית המשחק של פורטלנד החזיקה יפה בהתחלה, ובשלב מסוים הספרס מצאו פתרונות והחלו לנצל את החסרונות של הבלייזרס משני צידי המגרש. מצד שני, המכנה המשותף בכל המקרים הוא גם שפורטלנד מחזיקים מעמד ולא מאפשרים לספרס להכריע משחקים מהר.

לייקרס-יוסטון – השיפור של יוסטון בצבע. בטור הקודם הזכרנו את זה שיוסטון היו עם 22/53 (41.5%) בצבע במשחק 1, אבל מאז חל שיפור הדרגתי עם 27/53 (50.9%) במשחק 2, 27/50 (54%) במשחק 3 ועכשיו 23/40 (57.5%) במשחק 4. כמות הזריקות הנמוכה יותר במשחק 4 היא תוצאה של זה שהרוקטס הצליחו להגיע ל-31 זריקות עונשין, ואחרי 25, 19 ו-23 זריקות עונשין במשחקים הראשונים, ייתכן שבמשחק האחרון קו ההגנה של הלייקרס נשבר בצורה שאילצה אותם להגביר את האגרסיביות ולעבור לעבירות, כשההרחקה של אייטון לא הזיקה ליוסטון. גם 40% לשלוש במשחק 4 אחרי 28.7% במשחקים 1-3 לא הזיקו, ויהיה מעניין לראות האם זה היה אירוע חד-פעמי, או שההגנה השברירית קצת של הלייקרס נפרצה.

2. מחשבות על הסדרות האחרות.

ניקס-אטלנטה – ג'ונתן קומינגה כאקס-פקטור. אפשר להתחיל עם זה שקומינגה קולע 20 למשחק ב-57.1% מהשדה ו-37.5% לשלוש בניצחונות של אטלנטה לעומת 9 נקודות למשחק ב-35.3% מהשדה ו-0/8 לשלוש בהפסדים, והיה לו גם חלק מרכזי בקאמבק של אטלנטה במשחק 2 עם הגנה אישית נהדרת על טאונס וחסימה אחת על ברונסון. באופן כללי, היכולת ההגנתית שלו טובה, אבל במשחקים שהוא לא מצליח לקלוע מספיק, חסר להוקס כוח אש מהספסל, שכולל מלבדו בעיקר את גייב וינסנט וקורי קיספרט, שני שחקנים שקשה לבנות עליהם בצד ההתקפי.

קליבלנד-טורונטו – ההתקפה של קליבלנד במגמת ירידה. הקאבס קלעו 126 נקודות במשחק 1, 115 במשחק 2, 104 במשחק 3 ו-89 בלבד במשחק 4, ולמרות שההגנה בסדר רוב הזמן, למעט הרבע האחרון של משחק 3, הירידה ההתקפית הובילה אותם ל-2 הפסדים. משחק 1 היה היחיד בו השלשות נכנסו עם 16/32 (50%) לעומת 40 זריקות לפחות מבחוץ במשחקים האחרים והיו להם 32.5% לשלוש במשחק 2, 31.1% במשחק 3 ו-25% במשחק 4, אבל נדמה לי שהמצב בצבע משמעותי לא פחות. במשחק 1 קליבלנד היו עם 26/46 (56.5%) ובמשחק 2 הם היו עם 26/36 (72.2%), כך שהם קלעו בצבע למרות שטורונטו הצליחו לצמצם את תדירות ההגעה שלהם לצבע, אבל במשחק 3 הם ירדו ל-20/32 (62.5%) ובמשחק 4 זה היה 19/41 (46.3%). כלומר, הם גם מגיעים פחות, ובשני המשחקים האחרונים גם קלעו פחות בצבע.

אוקלהומה-פיניקס – ההגנה של אוקלהומה. הת'אנדר השלימו סוויפ בסיבוב הראשון, עונה שלישית ברציפות, אבל ההגנה הייתה מצוינת במשחק 1, בינונית פלוס במשחקים 2-3 ורעה במשחק 4, ונגד יריבות אחרות הם לא יקלעו 122.8 נקודות למשחק. פיניקס לא הגיעו ל-36% לשלוש באף אחד מהמשחקים, אבל כמות האיבודים שלהם ירדה מ-20.5 במשחקים 1-2 ל-11.5 במשחקים 3-4, ובמשחק 4 פיניקס נמנעו מאיבודים והיו עם 27/37 (73%) מהצבע, מה שהביא אותם ל-122 נקודות, למרות שהם לא קלעו טוב במיוחד לשלוש עם 14/39 (35.9%) ומיעטו להגיע לקו עם 12/16 (75%). השאלה היא האם זה משהו שהת'אנדר צריכים לשים לב אליו בהמשך.

דנבר-מינסוטה – היעילות של יוקיץ', גם כקולע וגם כמוסר. יוקיץ' קלע 24-27 נקודות בכל המשחקים בסדרה הזאת, אבל בשני הניצחונות הוא חילק כמות דו-ספרתית של אסיסטים עם 11 במשחק 1 ו-16 במשחק 5, נתון שהוא לא הגיע אליו במשחקים האחרים עם 8 במשחק 2, 9 במשחק 4 ו-3 במשחק 3, וגם מבחינת האחוזים הוא עמד על 63.2% אםקטיבי במשחק 1 (64.3% טרו שוטינג) ו-63.3% במשחק 5 (69.6% טרו שוטינג), לעומת 42.5% במשחק 2 (52% טרו שוטינג), 30.8% במשחק 3 (43.8% טרו שוטינג) ו-36.4% במשחק 4 (47% טרו שוטינג). כלומר, לפחות כרגע דנבר היו משחקים שיוקיץ' הצליח גם לקלוע ביעילות וגם לנהל משחק, והיו משחקים בהם מינסוטה הצליחו למנוע ממנו לעשות את שניהם ביעילות, ובינתיים לא היה משחק שבו ההגנה לקחה ממנו את הקליעה אז הוא סידר מצבים לאחרים או להיפך.

3. פלייאוף בכורה של שחקנים מובילים.

בכל עונה כמעט יש שחקנים מובילים שמוצאים את עצמם בפלייאוף לראשונה בקריירה ומקבלים הזדמנות להותיר רושם ראשון חיובי בשלבים המכריעים של העונה, רושם שלפעמים לוקח הרבה זמן לשנות אותו. הפעם ניקח חמישה שחקנים כאלה, שהם 5 הקלעים המובילים מהרשימה הזאת (מה שמוציא את אדג'קומב שהוא השישי, למשל), ונבחן את הנתונים שלהם, ומתוך כך ננסה להסיק איך הם מתמודדים עם הסיטואציה.

דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס) – יש ירידה טבעית באחוזים של אבדיה ביחס לעונה הסדירה, ויותר מזה בניהול המשחק שלו, בגלל שהספרס מצליחים לבטל כמעט לחלוטין את המשחק ההתקפי של הגבוהים של הבלייזרס ולא להסתבך בשלשות. עד כאן הצד השלילי, כי אבדיה מוכיח את מעמדו ככוכב, כזה שבמשחק פחות טוב נותן לאחרים לנהל ועושה את המהלך המנצח, זה שמייצר נקודות בכוח מהעונשין כשהכדורים לא נכנסים, וזה שבשניים מהמשחקים גם קלע כמות נאה של נקודות באחוזים טובים. בסוף העונה הסדירה ובפליי-אין ראינו משחקים עליהם דני השתלט ברמה שהוא עוד לא עושה בפלייאוף נגד ההגנה המצוינת של הספרס, אבל אם משקללים את כמות המשחקים בפלייאוף עד כה, הוא השחקן הטוב ביותר בפער ברשימה הזאת (אם לא משקללים את הכמות, וומבי כמובן עדיף, למרות שהוא שיחק רק בחצי מהם).

ויקטור וומבניאמה (סאן-אנטוניו ספרס) – משחק אחד שהספרס ניצחו בלעדיו, ועוד משחק שהם הפסידו אחרי שהוא חטף זעזוע מוח בשלב מוקדם יחסית, אבל אם נתעלם לרגע מנקודת המבט הישראלית (ונצטרך את זה עוד יותר בשביל השם הבא ברשימה), אפשר כמעט לומר שוומבי ניצח בעצמו את שני המשחקים המלאים שלו, אחד מהם בהתקפה ואחד בהגנה. במשחק הראשון זה היה עם 5/6 לשלוש ו-35 נקודות באחוזים מצוינים, ובמשחק הרביעי זה היה עם 7 חסימות, 3 מהן על אבדיה, 4 חטיפות ונוכחות הגנתית ששיבשה לגמרי את המשחק של פורטלנד.

סטפון קאסל (סאן-אנטוניו ספרס) – בשני המשחקים הראשונים, קאסל התקשה וקלע 35 נקודות במצטבר ב-13/33 מהשדה (39.4%) ו-3/11 לשלוש (27.3%). משחק 3 בלי וומבי היה משחק השיא שלו עם 33 נקודות, והיחיד שבו הוא קלע באחוזים טובים בסדרה, ולמרות הסל האחד שהוא חגג באופן מוחצן, הוא היה די בינוני בקליעה במשחק 4 עם 16 נקודות ב-6/14 מהשדה. מצד שני, היו לו 8 אסיסטים על איבוד בודד במשחק 4, לעומת 5.7 אסיסטים על 3.3 איבודים במשחקים 1-3, כך שאפשר לומר שמשחקים 3-4 היו היותר טובים שלו. לפחות כרגע, קאסל לא בשל להיות הגארד המוביל של הספרס, והנוכחות של פוקס, שהוזכר בפוסט הזה לפני 3 שנים, בתור הגארד הבכיר היא משמעותית מאוד עבור הקבוצה הצעירה הזאת.

סקוט הנדרסון (פורטלנד טרייל בלייזרס) – אנחנו חוזרים לפורטלנד ולמי שמדורג שלישי בנקודות למשחק אחרי אבדיה והולידיי. מבט על הממוצעים יציג את הקלעי הכי יעיל בקו האחורי של פורטלנד ואת האחוזים הגבוהים ביותר מחוץ לקשת, אבל הפער בין ההצגה במשחק 2 עם 31 נקודות ובין ה-0 העגול במשחק 4, ומנגד בין קליעה טובה ברוב המשחקים ובין העובדה שיש לו יותר איבודים מאסיסטים אולי מספרת את הסיפור של פורטלנד כקבוצה – צעיר ומוכשר עם פוטנציאל ורגעים יפים, שיהיה מרוצה וקצת מאוכזב מהפוסט-סיזן וצריך לעשות קפיצה משמעותית בקיץ הקרוב.

קולין מארי-בויילס (טורונטו ראפטורס) – הנציג של הרוקיס ברשימה הוא זה שמוביל אותם בנקודות למשחק בפלייאוף כרגע. הרוקי של טורונטו לוקח 3.3 ריבאונדים בהתקפה למשחק בינתיים ועומד על 22/31 מתחת לסל ובסך הכל 13 נקודות בצבע למשחק, נתון ששם אותו בשוויון עם אר ג'יי בארט במקום החמישי. יחד עם הגנה טובה על הגבוהים של קליבלנד, מארי-בויילס הופך לכלי משמעותי יותר ככל שהסדרה מתקדמת, והוא אמנם שחקן עם מגבלות ברורות, אבל גם כזה שעושה עבודה טובה בתפקיד הנוכחי שלו, וחלק משמעותי משני הניצחונות האחרונים של הראפטורס.