ב-3 הימים שעברו מאז לטור הקודם התקיימו כל משחקי 3, ואף שני משחקי 4, כולל זה שגמר את הסדרה הראשונה והסוויפ הראשון של הפלייאוף הזה. לכן, הפעם יהיה מבט כללי על כל הסדרות, כאשר נתחיל עם נקודה משמעותית שונה בכל סדרה ונעבור לבחון את הספסלים של הקבוצות, ואחר כך נסיים עם כמה מהשחקנים הבולטים שמוצאים את עצמם לראשונה בפלייאוף.

1. נקודה על כל סדרה.

מילווקי-מיאמי – שלשות. במשחק 1 מיאמי היו עם 15/25 (60%) לשלוש לעומת 11/45 (24.4%) של מילווקי, במשחק 2 הבאקס היו עם 25/49 (51%) לעומת 16/36 (44.4%) של ההיט ובמשחק 3 היו אלה שוב מיאמי עם יתרון של 16/33 (48.5%) לעומת 15/39 (38.5%) של מילווקי. בלי יאניס, מילווקי הופכים להיות תלויים יותר בשלשות, כשהולידיי ומידלטון הם היחידים שנותנים תפוקה התקפית באופן קבוע, ואילו בצד השני, מיאמי ללא הירו גם הם תלויים יותר בקליעה מבחוץ, והבחירה של ספולסטרה להקשיב לי ולהכניס את דאנקן רובינסון ניצחה לו את משחק 3.

בוסטון-אטלנטה – הצבע. ההוקס היו עם 28/45 (62.2%) בצבע במשחק 3 לעומת 20/41 (48.8%) במשחק 2 ו-27/53 במשחק 1 (50.9%), ובריבאונד הם הפסידו 58- 45 במשחק 1, ניצחו 49- 44 במשחק 2 והביסו את הסלטיקס 48- 29 בריבאונד במשחק 3. במילים אחרות, לבוסטון יש יתרון בקליעה מבחוץ, כך שהיכולת של אטלנטה לקלוע בצבע ולקחת ריבאונדים היא זו שיכולה להפוך סדרה עם פערי רמות לסדרה צמודה יותר.

פילדלפיה-ברוקלין – מצד אחד, פילי סגרו סוויפ, וזה עוד בלי אמביד במשחק 4. מצד שני, היו בסדרה הזאת משחקים צמודים יותר מהפערים בין הקבוצות על הנייר. הארדן היה חלש מאוד במשחק 2, מקסי היה עם 6/20 מהשדה במשחק 4, אמביד היה רע התקפית במשחק 3, ולמעשה, המניה הבטוחה היה טוביאס האריס, אחד שהתקשה בעבר בפלייאוף, והפעם הוא קלע 20+ ב-3 משחקים בסדרה (היחיד בפילי) וסיים את הסדרה עם ממוצע של 20.3 נקודות ב-56.7% מהשדה, 57.1% לשלוש, 63.3% אפקטיבי ו-100% מהקו (5/5).

קליבלנד-ניקס – קליבלנד במשחק 3 הפכו לקבוצה הראשונה העונה שלא מגיעה ל-80 נקודות (הקודמת הייתה מיאמי בפלייאוף שעבר), כאשר הרבע הראשון הסתיים בשוויון 17 ונדמה היה ש-2 ההתקפות מפסידות שוב ושוב להגנה היריבה. שלשה של אוקורו העלתה את קליבלנד ליתרון 24- 23 אחרי 3 דקות ברבע השני, אך מאז עד המחצית הקאבס איבדו 6 כדורים, מה שאפשר לניקס לייצר התקפות מעבר ולהשתחרר התקפית, מה שהביא להם את המומנטום לייצר נקודות גם דרך ההתקפה המסודרת בהמשך.

דנבר-מינסוטה – אחרי שני משחקים חלשים, טאונס הצליח להיות הרבה יותר טוב במשחק 3 ולקלוע 27 נקודות באחוזים טובים, יחד עם משחק טוב נוסף של אדוארדס, אבל דנבר הצליחו לשמור על יתרון קטן בקביעות ולהכריע את המשחק ברגעי ההכרעה. הפעם היו לדנבר 6 שחקנים שקלעו בספרות כפולות, יחד עם טריפל-דאבל של יוקיץ', לעומת 4 קלעים כאלה אצל מינסוטה, ונדמה שפערי הרמות גדולים כך שבכל פעם הנאגטס מוצאים דרך אחרת לשמור על היתרון ולנצח.

ממפיס-לייקרס – הרבע הראשון של משחק 3 היה התגשמות החלומות של אוהדי הלייקרס, כשממפיס לא קלעו כלום והלייקרס יצאו למעברים וסיימו את הרבע ביתרון 35- 9. דיוויס הפעם נתן משחק 30+ ראשון בסדרה, ובצד השני היה זה מוראנט שקלע 45 נקודות עם 13 אסיסטים, היה אחראי ל-76 מתוך 101 הנקודות של ממפיס במשחק, והצליח לייצר קצת עניין במשחק שהיה בו 30 הפרש אחרי רבע וקצת. השאלה להמשך היא מה משקף יותר – השליטה של הלייקרס בצבע והריצה בפתיחה או ההמשך שבו ממפיס הצליחו להעניש מבחוץ ומהקו (92 נקודות ברבעים 2-4).

סקרמנטו-גולדן סטייט – גולדן סטייט קולעים טוב יותר לאורך כל הסדרה, אבל במשחק 3 הווריורס הצליחו לשמור על הכדור הרבה יותר טוב (31 אסיסטים על 11 איבודים לעומת 21 על 15 של סקרמנטו וביחס ל-18 אסיסטים על 20 איבודים של הווריורס במשחק 2), והפעם גם שלטו בריבאונד ההתקפה, בעיקר בזכות קוון לוני שלקח 20 ריבאונדים (9 מהם בהתקפה). לוני גם חילק 9 אסיסטים, ויחד עם דיווינצ'נזו ו-8 האסיסטים שלו הנעת הכדור של הווריורס הייתה טובה יותר הפעם.

פיניקס-קליפרס – ב-3 המשחקים האחרונים ראסל ווסטברוק עם 31.7 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 1.3 חטיפות ו-1.3 חסימות (וגם 4.3 איבודים) ב-54.4% מהשדה, 50% לשלוש, 60.3% אפקטיבי ו-92.9% מהקו, ובכל זאת הקליפרס, מחוסרי קוואי ופול ג'ורג', הפסידו את כל 3 המשחקים. הקליפרס מצליחים להפוך את 2 המשחקים האחרונים לצמודים, אבל בכל זאת בוקר ודוראנט מייצרים את הנקודות שלהם, ולפחות לקליפרס אין את הכלים להתמודד עם שני סקוררים כאלה במקביל.

2. הספסלים.

נביא כאן את כמות הנקודות מהספסל בכל משחק, וננסה לבחון את זה באופן כללי יותר עבור כל סדרה.

מילווקי-מיאמי – משחק 1 – 38- 30 למיאמי, משחק 2 – 45- 44 למיאמי, משחק 3 – 59- 28 למיאמי. להיט יש יתרון של ספסל עמוק יותר, במיוחד לאור הפציעה של יאניס שהקפיצה לחמישייה את בובי פורטיס. משחק 2, שבו היה כמעט שוויון בספסל, הוא זה שבו מילווקי ניצחו, ואילו ב-2 המשחקים שמיאמי יצרו יתרון על הספסל הם גם השיגו את הניצחון.

בוסטון-אטלנטה – משחק 1 – 18- 17 לאטלנטה, משחק 2 – 26- 24 לאטלנטה, משחק 3 – 44- 35 לאטלנטה. אטלנטה משתפים יותר שחקני ספסל, אם כי גרנט וויליאמס חזר לרוטציה של בוסטון במשחק 3. עם זאת, בוגדנוביץ' קולע טוב בסדרה הזאת והמשחק הטוב של ביי במשחק 3 סידר להוקס יתרון באותו משחק בדרך לניצחון.

פילדלפיה-ברוקלין – משחק 1 – 32- 28 לפילי, משחק 2 – 15-15, משחק 3 – 24- 13 לפילי, משחק 4 – 25- 13 לפילי. השמירות הכפולות של ברוקלין על אמביד אפשרו לספסל של פילי לבלוט ברוב משחקי הסדרה, כשרק במשחק 2 שבו הסיקסרס קלעו רע מחוץ לקשת לא היה להם יתרון על הספסל. זה יכול להיות משמעותי בסדרה מסתמנת נגד בוסטון.

קליבלנד-ניקס – משחק 1 – 36- 14 לניקס, משחק 2 – 36- 28 לקליבלנד, משחק 3 – 39- 14 לניקס. בכל 3 המשחקים, החמישייה של קליבלנד קלעה יותר מהחמישייה של הניקס, והספסל שקלע יותר הוא היה הספסל המנצח. ההקפצה של לאברט לחמישייה אולי מגדילה את היתרון של קליבלנד בחמישייה ושל הניקס על הספסל, ובכל זאת במשחק 3 היה פער גדול מדי על הספסל מבחינתם.

דנבר-מינסוטה – משחק 1 – 28- 26 למינסוטה, משחק 2 – 19- 17 לדנבר, משחק 3 – 29- 10 לדנבר. דווקא המשחק הראשון, שבו דנבר ניצחו בהפרש גבוה, היה זה שבו הספסל של מינסוטה ניצח, ואילו מאז אדוארדס לוהט ודווקא הספסל של דנבר מוצא יותר דרכים לתרום, כשמדובר בסדרה בין שתי קבוצות עם ספסל קצר בסיטואציה הנוכחית.

ממפיס-לייקרס – משחק 1 – 39- 24 ללייקרס, משחק 2 – 27- 24 ללייקרס, משחק 3 – 25- 12 ללייקרס. הספסל של הלייקרס עדיף, בעיקר בכושר הנוכחי של רוי האצ'ימורה, בעוד שזה של ממפיס כולל יותר שחקני הגנה. משחק 2 הצמוד בתחום הזה היה זה שבו ממפיס ניצחו, מכיוון שיש להם חמישייה מאוזנת שגוברת לרוב על כל הרכב שלא כולל את אנתוני דיוויס.

סקרמנטו-גולדן סטייט – משחק 1 – 55- 50 לסקרמנטו, משחק 2 – 36- 21 לסקרמנטו, משחק 3 – 25- 20 לגולדן סטייט. משחק 1 היה זה שבו שתי הקבוצות התמקדו בכוכבים ושחקני המשנה הענישו שוב ושוב, ואילו מאז שתי הקבוצות לא פוגעות מחוץ לקשת וזה משפיע על התפקוד של שחקני הספסל, כשמאליק מונק הוא היחיד שמייצר מצבים בעצמו.

פיניקס-קליפרס – משחק 1 – 34- 10 לקליפרס, משחק 2 – 30- 13 לקליפרס, משחק 3 – 39- 18 לקליפרס, משחק 4 – 26- 9 לקליפרס. היתרון של הקליפרס הוא ברור כאן, והפתרון של פיניקס היה לצמצם את הדקות של הספסל. אני עדיין חושב שיש לסאנס שחקנים שיכולים לקבל יותר דקות ולתת לדוראנט מנוחה הכרחית, אבל כנראה שמונטי לא בקטע.

3. פלייאוף בכורה של שחקנים מובילים.

בכל עונה כמעט יש שחקנים מובילים שמוצאים את עצמם בפלייאוף לראשונה בקריירה ומקבלים הזדמנות להותיר רושם ראשון חיובי בשלבים המכריעים של העונה, רושם שלפעמים לוקח הרבה זמן לשנות אותו. הפעם ניקח חמישה שחקנים כאלה ונבחן את הנתונים שלהם, ומתוך כך ננסה להסיק איך הם מתמודדים עם הסיטואציה.

דיארון פוקס (סקרמנטו קינגס) – 29.3 נקודות, 5 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים, 3 חטיפות, 33.3% לשלוש, 50.7% אפקטיבי, 68.2% מהקו – פוקס נרגע אחרי המשחק הראשון, שבו הוא רשם עוד הופעה מהסוג שהעניקו לו את פרס שחקן הקלאץ' של העונה. פוקס אמנם סובל גם הוא מהירידה של הקינגס מחוץ לקשת אחרי משחק 1, אך בכל זאת המספרים שלו טובים וקבוצתו ביתרון בסדרה.

דריוס גארלנד (קליבלנד קאבלירס) – 19.7 נקודות, 1.7 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 2.7 חטיפות, 42.9% לשלוש, 46.1% אפקטיבי, 75% מהקו – גארלנד קלע 26 נקודות במחצית הראשונה של משחק 2 ועוד 35 נקודות ב-5 המחציות האחרות עד כה בסדרה, כשזה כולל מחצית של 1/12 מהשדה במשחק 3 נגד הניקס. יחד עם יחס אסיסטים-איבודים שלילי (11 אסיסטים על 12 איבודים), אפשר לומר שגארלנד מתקשה בינתיים.

אוון מובלי (קליבלנד קאבלירס) – 10.3 נקודות, 11.3 ריבאונדים, אסיסט, חטיפה, חסימה, 44.1% אפקטיבי, 50% מהקו – בסדרה שבה ההתקפה של קליבלנד מתקשה מאוד, מובלי הוא אולי הנפגע העיקרי מההגנה של הניקס. האחוזים שלו רעים מאוד לשחקן שרוב הזריקות שלו הן מתחת לסל או קרוב לזה, ולמרות הגנה טובה שלו על רנדל, בינתיים הוא וקבוצתו מפסידים במאצ'-אפ הזה.

מאליק מונק (סקרמנטו קינגס) – 18 נקודות, 4 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 33.3% לשלוש, 47.3% אפקטיבי, 95% מהקו – הרבע השני של משחק 1, בו מונק קלע 15 ב-5/6 מהשדה, והרבע האחרון של אותו משחק, בו הוא קלע 13 נקודות, בעיקר בעזרת 8/8 מהקו, הם אלו שמשדרגים את הממוצע של מונק, שסיים את משחק 3 עם 1/9 מהשדה. בסך הכל מצבו בסדר, אבל הקינגס יזדקקו לעוד הופעות טובות שלו.

אוסטין ריבס (לוס אנג'לס לייקרס) – 16 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 41.7% לשלוש, 58.6% אפקטיבי, 70% מהקו – ריבס הצטיין בעיקר באותה ריצת 15- 0 שסגרה את משחק 1 בניצחון חוץ של הלייקרס, אבל גם במשחקים 2 ו-3 הוא מילא תפקיד משני בצורה טובה, בעיקר בעזרת קבלת החלטות טובה.