הסיבוב הראשון הסתיים אמש, והלילה ייפתח הסיבוב השני. מה שאומר שזו הזדמנות טובה לסכם את מה שהיה ולהתבונן על ההמשך. נפתח עם מבט על האקס-פקטורים מהסיבוב הראשון, אותם בחרתי בטור קודם, נעבור למבט על הסדרות של הסיבוב השני ושאלה על כל סדרה, ונסיים עם האקס-פקטורים של הסיבוב הבא.

1. האקס-פקטורים מהסיבוב הראשון.

דטרויט – דניס ג'נקינס. במשחק הראשון ג'נקינס היה עם 1/7 מהשדה ו-1/6 לשלוש, כך שזה היה המשחק היחיד בו הוא קיבל 20 דקות עד משחק 7. בין לבין, ג'נקינס חילק 4 אסיסטים במשחק 4 ושיפר קצת את האחוזים שלו ל-2 נקודות ומהקו במשחקים 5-6, אבל משחק 7 היה המשחק הטוב הראשון שלו בסדרה, שכלל 16 נקודות, 5 אסיסטים ו-4/5 לשלוש אחרי 3/21 במשחקים 1-6. אם הוא מצליח לחזור לכושר טוב ולהיות משמעותי נגד קליבלנד, יהיה טיפה יותר צוות מסייע לקייד קנינגהם.

בוסטון – סם האוזר. במשחק הראשון האוזר קלע 12 נקודות ב-4/6 לשלוש, אבל ב-5 המשחקים הבאים הוא היה עם 5/26 (19.2%) לשלוש וקלע בהם 6.2 נקודות, מה שהוריד אותו לספסל במשחק 7. הניסוי המוגזם של מאזולה בחמישייה לא הצליח, והאוזר היה טוב יותר במשחק 7 עם 11 נקודות ב-3/6 לשלוש, אבל הוא החטיא שתי שלשות קריטיות בדקה האחרונה.

ניקס – מיטשל רובינסון. הגבוה המחליף של הניקס סוגר סדרה של 88.9% מהשדה (16/18) לעומת 38.5% מהקו (5/13), אבל אם נתעלם לרגע מהחגיגה של משחק 6, הניקס התקשו התקפית בדקות של רובינסון, בעיקר בגלל שזה אפשר לאטלנטה לצופף את ההגנה עוד קצת. במאצ'-אפ נגד אמביד, התפקיד העיקרי של רובינסון יהיה הגנתי, וסביר להניח שנראה אותו משחק יותר.

קליבלנד – מקס סטרוס. במשחק הראשון הוא קלע24 נקודות ב-23:53 דקות, וזה היה המשחק היחיד מבין 6 הראשונים בו סטרוס סיים בפלוס-מינוס חיובי. לעומת זאת, במשחק 7 סטרוס הסתפק ב-2/8 לשלוש, אבל עשה מצוין את כל היתר עם 8 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 2 חטיפות וחסימה, כולם שיאים חדשים בפלייאוף הנוכחי עבורו, וגם בפלוס-מינוס, שם הוא הוביל את המשחק כולו עם 20. כל עוד הוא עולה מהספסל, סטרוס צריך להיות היתרון של קליבלנד במשבצת הזאת גם נגד דטרויט.

טורונטו – ג'מאל שד. הגארד של טורונטו קלע 3.5 נקודות למשחק בניצחונות לעומת 13 למשחק בהפסדים, וזה נתון מאוד חריג. מדובר בעיקר על 9/16 לשלוש במשחקים 1 ו-5 לעומת 5/26 בשאר המשחקים, אבל אפשר לומר בדיעבד שהמשחקים בסדרה הזאת הלכו לטובת טורונטו ככל שהם היו הגנתיים יותר ולטובת קליבלנד ככל שהם היו התקפיים יותר, למעט הרבע האחרון של משחק 3 בו טורונטו עברו את ה-40 נקודות.

אטלנטה – ג'ונתן קומינגה. בשני הניצחונות של אטלנטה, קומינגה היה מצוין עם 19 ו-21 נקודות בהתאמה, ב-61.5% מהשדה, 37.5% לשלוש, 1.5 חטיפות וחסימה. לעומת זאת, בהפסדים קומינגה לא עבר את ה-13 נקודות, ורשם בהם ממוצע של 10.5 נקודות ב-38.2% מהשדה, 12.5% לשלוש, ללא חטיפות ועם 0.3 חסימות. עכשיו אטלנטה יצטרכו להכריע האם לממש את האופציה על קומינגה או לתת לו להיות שחקן חופשי.

פילדלפיה – קלי אוברה. הפורוורד של פילי סוגר סיבוב ראשון של 4/25 לשלוש (16%), לצד ירידה בחשיבות שלו לאורך הסדרה. במשחקים 1-3 הוא קלע 10, 12 ו-17 בהתאמה, ואילו ביתר הסדרה הוא קלע 2, 4, 14 ו-6. מלבד משחק 6, בו הוא סיים עם 14 ו-9 לצד 2 חטיפות וחסימות, אוברה לא היה כל כך משמעותי בקאמבק של הסיקסרס, אם כי האחוזים שלו ל-2 נקודות עמדו על 47.6% בהפסדים לעומת 66.7% בניצחונות.

אורלנדו – וונדל קרטר. הגבוה של אורלנדו סיים את הסדרה עם 11 נקודות ו-1.7 חסימות למשחק באחוזים לא רעים, ומשחק 2 היה היחיד בו הוא לא הגיע ל-9 נקודות לפחות. עם זאת, אחד המפתחות המרכזיים בסדרה נגד דטרויט היה הריבאונד, ושם קרטר ליקט 10 למשחק במשחקים 1-4, 11.7 בניצחונות ו-14 למשחק במשחקים 3-4, ואילו במשחקים 5-7 הוא לקח 9 כדורים חוזרים בלבד בסך הכל, כולל 0 עגול במשחק 6, בו אורלנדו חוו את המחצית עם הכי מעט נקודות בתולדות הפלייאוף ואיבדו יתרון 22 במחצית.

אוקלהומה – אג'אי מיטשל. הגארד המחליף של אוקלהומה הוקפץ לחמישייה בעקבות הפציעה של ג'יידאב, ומסיים כקלעי הכי טוב אחרי שיי, וויליאמס והולמגרן, כשהוא גם שלישי בדקות וריבאונדים ושני באסיסטים. מצד אחד, מיטשל הוביל את אוקלהומה בשלשות (9 מצטברות) והיה עם אחוזים טובים מבחוץ (45%), אבל בתוך הקשת הוא היה עם 11/35 בלבד לאורך הסדרה (31.4%) ואוקלהומה יצטרכו לקבל ממנו יותר בהמשך, כי הפציעה של ג'יילן וויליאמס משאירה אותם בלי יוצר משני לצד שיי.

ספרס – לוק קורנט. במשחקים 1-3, קורנט קלע 11.3 נקודות למשחק עם 8.3 ריבאונדים וב-75% מהשדה, כולל שלשה במשחק 3 בלי וומבי. במשחקים האלה, פורטלנד רשמו קאמבק אחד בדקות המנוחה של קורנט והשיגו ניצחון במשחק 2, אבל ביתר הזמן הגבוה המחליף של הספרס שלט. במשחק 4 הוא כבר התקשה יותר עם 1/7 מהשדה והפסרס הפסידו ב-10 את הדקות שלו, אבל ביכולת של וומבי בשני המשחקים האחרונים זה היה פחות קריטי.

דנבר – ברוס בראון. ללא אף משחק בספרות כפולות, וללא שלשה אחרי שני המשחקים הראשונים, אפשר לומר שברוס בראון לא נתן את מה שדנבר רצו ממנו. הוא השיג 5 חטיפות במשחק 1 ו-2 נוספות במשחק 5, שני הניצחונות של דנבר, אבל גם בתחום הזה הוא הסתפק ב-0.8 למשחק בהפסדים, ולא הצליח להביא השפעה חיובית משמעותית גם בצד הזה. בראון הוא לא האיש להאשים בחוסר ההצלחה של דנבר כנראה, אבל הוא לא הצליח לספק את מה שעשה בעבר.

לייקרס – רוי האצ'ימורה. בתחילת הסדרה דיברנו על לוק קנארד, בהמשך על סמארט ואייטון, בסיום על ריבס, ובכל הסדרה על לברון, אבל המניה הבטוחה ביותר של הלייקרס בסדרה נגד יוסטון היה בכלל האצ'ימורה. לפחות 12 נקודות בכל אחד מהמשחקים, יותר מ-50% אפקטיבי בכל אחד מהם, לפחות 50% לשלוש בכל אחד מהמשחקים, ובסופו של דבר, 15.8 נקודות למשחק, שלישי בלייקרס אחרי לברון וריבס (ששיחק רק שני משחקים), אחוזים נהדרים, מעט מאוד איבודים אצל קבוצה שמאבדת המון בלי דונצ'יץ', ואולי גם מאצ'-אפ טוב יחסית לאחרים בלייקרס נגד אוקלהומה.

יוסטון – ג'בארי סמית. במשך 5 משחקים, סמית היה הדבר היציב ביותר בהתקפה הרעועה של יוסטון עם 16-24 נקודות בכל משחק ו-19.2 בממוצע למשחק ב-40%. עם זאת, במשחק 6 גם הוא קרס, וסיים עם 9 נקודות בלבד ב-3/11 מהשדה ו-1/6 לשלוש. באופן יחסי לאחרים, אפשר לומר שסמית עמד בציפיות ממנו בסדרה הזאת, אבל הוא נהנה מהגנה שצופפה את הצבע ולא ממש הצליח ליצור מצבים מעבר לשלשות פנויות שההגנה של הלייקרס נתנה.

מינסוטה – איו דוסומנו. 14 נקודות במשחק 1 ו-9 נקודות עם 5 אסיסטים במשחק 2 אלה נתונים לא רעים למחליף, אבל משם הסיפור השתנה לחלוטין. דוסומנו סיים כקלעי המוביל של מינסוטה בשני משחקי הבית, עם 25 נקודות ו-9 אסיסטים במשחק 3 והתפוצצות ל-43 נקודות במשחק 4. מינסוטה הסתדרו בלעדיו בניצחון במשחק 6, אבל כל עוד אדוארדס פצוע, נוכחות אפשרית של דוסומנו תהיה קריטית עבור הטימברוולבס בסדרה נגד הספרס. כרגע הוא בספק.

פורטלנד – דונובן קלינגן. הגבוה הצעיר של פורטלנד הוא זה שהכי סבל מהמאצ'-אפ הקשה כנראה, כי המשחק הכי טוב שלו היה משחק 5 עם 10 נקודות ו-6 אסיסטים ב-36.4% מהשדה. הניסיון שלו ללכת על שלשות לא ממש הצליח כי הוא קלע רק 5 בסדרה ב-20%, גם ל-2 נקודות הוא קלע באחוזים נמוכים (42.9%), ואפילו בריבאונד הוא לא הגיע למספרים הרגילים שלו (7.8 בפלייאוף לעומת 11.6 בעונה הסדירה). אפשר לסכם ולומר שמבין 4 הגבוהים ששיחקו (וומבי, קורנט, קלינגן ורוברט וויליאמס), קלינגן היה הכי פחות טוב בסדרה הזאת.

פיניקס – דילון ברוקס. הסאנס הודחו בסוויפ, אבל זה היה פחות גרוע ממה שזה היה עלול להיות מבחינתם, והגורם העיקרי לזה הוא ברוקס שסיים את הסדרה עם 26 נקודות בממוצע למשחק באחוזים טובים (54.1% אפקטיבי). בזמן שהעתיד של פיניקס קצת לא ברור בלי בחירות דראפט ובלי צעירים יוצאי דופן, ברוקס מוכיח שהוא שחקן מצוין שהקבוצות בהן הוא משחק יכולות להגיע לפלייאוף ולתת שם פייט.

2. שאלה על כל סדרה.

דטרויט-קליבלנד – מי הצוות המסייע של קייד. קנינגהם סוגר סדרה של 32.4 נקודות ו-7.1 אסיסטים על 5.9 איבודים, ומלבד טוביאס האריס וה-21.6 נקודות שלו למשחק, לא ממש היה לדטרויט צוות מסייע אמין התקפית. דורן ורובינסון עוד הגיעו בקושי לממוצע של ספרות כפולות, אבל קליבלנד יצטרכו לקבל יותר מהם ומג'נקינס, כי אין הרבה אפשרויות אחרות מבחינה התקפית, ואפילו קווין הרטר שלא בונים עליו להמון אבל כן יכול לעזור קצת היה פצוע במשחקים האחרונים.

ניקס-פילדלפיה – ג'יילן ברונסון מול טייריס מקסי. שתי הקבוצות צלחו את השלב הראשון כשהכוכב שלהן היה טוב, אבל לא באופן יוצא דופן, לאורך הסדרה. לעומת זאת, המפגש הקודם בין הקבוצות בפלייאוף לפני שנתיים הביא לנו כמה מהתצוגות האישיות הגדולות של השנים האחרונות, ושתי הקבוצות יחפשו ללכת לשם כשהן נתקעות, ינסו למנוע מהיריבה לנצל את הכלי הזה יותר מדי, ואולי גם יקוו שהכוכב של היריבה ייקח על עצמו יותר מדי ויעלים חלק מהצוות המסייע, כפי שכבר ראינו שיכול לקרות לשתי הקבוצות.

אוקלהומה-לייקרס – האם ואיך אפשר להגביל את שיי. באופן עקרוני אפשר, והפלייאוף שעבר הוכיח את זה היטב, כי בעונה הסדירה שעברה שיי קלע 32.7 נקודות למשחק ב-56.9% אפקטיבי ובפלייאוף הוא ירד ל-29.9 נקודות ב-49.4% אפקטיבי. השאלה היא האם ללייקרס יש את הכלים ההגנתיים האלה, כי מלבד מרכוס סמארט, קשה להצביע על שחקן הגנה טוב במיוחד בקו האחורי של הלייקרס, למרות ההגנה הקבוצתית המרשימה רוב הזמן נגד יוסטון. בלי לוקה דונצ'יץ', שבכל פלייאוף בקריירה היה יעיל יותר מהפלייאוף הקודם של שיי, הדרך של הלייקרס לנסות להשיג משהו תצטרך לעבור בהגנה על שיי גילג'ס-אלכסנדר.

ספרס-מינסוטה – המאצ'-אפ של וומבניאמה נגד גובר. וומבי צלח את הסדרה נגד פורטלנד בלי בעיה קבוצתית, וגם באופן אישי הוא הצליח לייצר נקודות כשהיה צריך, לצד 13 חסימות בשני המשחקים האחרונים של הסדרה. רודי גובר צלח את האתגר של יוקיץ' בצורה טובה מהצפוי, אבל עכשיו מצפה לו אתגר שונה משני צידי המגרש, והיכולת שלו לעמוד בכבוד באתגר תהיה משמעותית מאוד עבור הטימברוולבס, כי בקו האחורי יש להם שומרים נהדרים שיכולים להתמודד עם פוקס והאחרים. מעניין יהיה לראות האם מינסוטה תנסה לשים את מקדניאלס או רנדל על וומבי, בדומה למה שפורטלנד עשו עם קמארה והולידיי, כי בינתיים קאסל לא ניצל בעקביות את העובדה ששמר עליו הגבוה של היריבה רוב הזמן.

3. אקס-פקטור לכל קבוצה – סיבוב שני.

ברוב המקרים, גם מי שבחרתי בפעם הקודמת יכול להתאים, אבל אבחר הפעם בשחקנים אחרים.

דטרויט – דאנקן רובינסון. למרות משחק 7 פחות טוב, רובינסון מסיים סדרה שבה הוא עשה את שלו, כלומר לקלוע שלשות, באחוזים לא רעים. 19/52 (36.5%) לאורך הסדרה, כאשר משחקים 4 ו-7 היו היחידים בהם רובינסון לא הגיע ל-3 שלשות, ובכל המשחקים הוא קלע 7-14 נקודות. מעבר לקליעה בפועל, רובינסון הוא אולי היחיד בדטרויט שההגנה היריבה באמת לא יכולה להשאיר אותו פנוי לרגע, אז עצם הנוכחות שלו מייצרת ריווח, ובאמת הוא היה השני אחרי קנינגהם בפלוס-מינוס בסדרה נגד אורלנדו.

ניקס – מיקאל ברידג'ס. הפורוורד של הניקס יצטרך כנראה לשמור על מקסי או פול ג'ורג', שתי משימות לא פשוטות, ובמקביל לתרום התקפית קצת יותר ממה שהוא עשה נגד אטלנטה. אם נוציא את משחק 6, ברידג'ס קלע 7.2 נקודות למשחק נגד ההוקס, כולל 0 עגול בהפסד במשחק 3, ולפרקים הוא הפך לחוליה החלשה בהתקפה של הניקס, מה שהוא לא יכול להרשות לעצמו נגד יריבה עם יותר כלים התקפיים מובהקים.

קליבלנד – ג'ארט אלן. בדומה לוונדל קרטר מהסיבוב הקודם, הדרך להגביל את דטרויט היא לשלוט בריבאונד נגדם, ומשחק 7 של 22 ו-19 הוא סימן מאוד חיובי עבור הקאבס. למעט משחק 1, אלן חסם פעמיים לפחות בכל אחד מהמשחקים נגד טורונטו, סגר את הסדרה עם 2.3 חסימות למשחק, ואם ההגנה שלו תהיה דומיננטית ככה גם נגד דטרויט, יהיה לפיסטונס קשה לייצר נקודות, יותר ממה שכבר קשה להם.

פילדלפיה – פול ג'ורג'. החזרה של אמביד דחקה הצידה את קלי אוברה, וגם את ג'ורג' שהוא כעת השלישי או הרביעי בהיררכיה, תלוי איך מסתכלים על וי ג'יי אדג'קומב. ג'ורג' מגיע אחרי סדרה טובה בתפקיד משני נגד בוסטון, כאשר ה-17.4 נקודות נגד הסלטיקס זה הכי מעט שלו בריצת פלייאוף מאז 2012 ובסדרה מאז 2020, אך האחוז האפקטיבי (61.4%) והטרו שוטינג (63.6%) הם הגבוהים ביותר בסדרת פלייאוף בקריירה של ג'ורג'. אם הוא יצליח לשמור על האחוזים האלה נגד הניקס, יהיה כאן איום נוסף על ההגנה של הקבוצה של מייק בראון.

אוקלהומה – לו דורט. אי אפשר להשוות בין אוקלהומה ליוסטון, הקבוצה הכי טובה בליגה מול קבוצת הגנה טובה עם קשיים ניכרים בהתקפה, אבל התחום האחד שבו הרוקטס אולי עדיפים זה בגזרת השומרים האישיים על פורוורדים גדולים. לברון מגיע אחרי סדרה של 23.2 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-8.3 אסיסטים, אך גם 4.3 איבודים, 43.2% מהשדה, 47.3% אפקטיבי ו-53% טרו שוטינג, שזה האחוזים הכי רעים שלו מאז 2015 (אז הוא היה עם אחוזים נמוכים יותר בכל אחת מהסדרות). במילים אחרות, אם דורט יכול לעשות עבודה דומה לזו של איסון וג'בארי סמית, אוקלהומה יהיו בעמדה נוחה לקחת את הסדרה בקלות, כי יש להם יתרון משמעותי בערך בכל מקום אחר.

ספרס – סטפון קאסל. הנתונים היבשים נגד פורטלנד מראים 19.8 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק, אבל קאסל היה טוב רק במשחק 3, ועמד על 43.4% מהשדה, 50.7% אפקטיבי ו-3.6 איבודים למשחק, כולם נתונים שמצביעים על יעילות נמוכה, בוודאי ביחס לזה שרוב הזמן שמר עליו הגבוה של פורטלנד, ובשני המקרים לא מדובר במישהו שמתמחה בשמירה על גארדים. הגנתית הוא היה טוב כשהוא לא שמר על אבדיה, הולידיי או הנדרסון, ובסדרה נגד מינסוטה הוא ייבחן ביכולת לשמור על דוסומנו או אדוארדס, אם וכאשר הם יחזרו, וביכולת לא להיות השחקן שממנו אפשר להביא עזרה על וומבי בעקביות.

לייקרס – מרכוס סמארט. עם 2.7 חטיפות ו-1.7 חסימות למשחק, סמארט היה המנהיג של היכולת ההגנתית המרשימה של הלייקרס בסדרה נגד יוסטון, לצד יכולת התקפית לא רעה של 14.7 נקודות למשחק ב-44.8% לשלוש ו-5.5 אסיסטים, אם כי לצד 3.7 איבודים. החזרה של ריבס צמצמה את תפקידו של סמארט כמנהל משחק והוא הסתפק באסיסט בודד על איבוד בודד במשחק 6, אחרי שבמשחק 5 זה היה נראה רע עם 2 אסיסטים על 6 איבודים, ונגד אוקלהומה התפקיד שלו יחזור להיות משני יותר של הגנה ושלשות, וניהול משחק רק ברגעים של הרכבי מחליפים בלי אחד מבין לברון וריבס.

מינסוטה – טרנס שאנון. השחקן הצעיר של מינסוטה נכנס לרוטציה אחרי הפציעות של דיווינצ'נזו ואדוארדס. במשחק 4 הוא שיחק דקות בודדות וקלע שלשה, ואז במשחק 5 הוא קלע 15 נקודות ושכנע את פינץ' לתת לו את המקום בחמישייה במשחק 6, והוא הוכיח שזו הייתה ההחלטה הנכונה עם 24 נקודות, והיה הקלעי השני בניצחון של הטימרוולבס אחרי מקדניאלס. בסדרה נגד הספרס אפשר לשער שהוא יקבל דקות, ויהיה מעניין לראות אם הוא מסוגל למלא חלק מהמחסור הנוכחי של מינסוטה בסקוררים.