הפלייאוף התחיל שלשום ואחרי משחק אחד מכל סדרה אפשר לנסות להתחיל להסיק מסקנות. נתחיל עם נקודה על כל סדרה, נעבור לאקס-פקטור של כל קבוצה ונסיים עם מבט על "רבע הבריחה", הרבע שבו כל אחת מהקבוצות המנצחות הצליחה לייצר את הבריחה העיקרית שלה.

1. נקודה על כל סדרה.

דטרויט-אורלנדו – קייד לבד במערכה. קייד קנינגהם קלע 39 נקודות עבור דטרויט, אבל חוץ ממנו רק טוביאס האריס קלע בספרות כפולות או יותר מ-3 סלי שדה, כשהאריס עצמו היה עם 5/15 מהשדה. מנגד, אורלנדו הציגו חמישייה פותחת בה כולם קלעו יותר מ-15 נקודות וכל אחד מהם חילק 4 אסיסטים או יותר, כשקייד ורובינסון הובילו את דטרויט עם 4 אסיסטים בדיוק כל אחד. לא פחות משמעותית הייתה השליטה של אורלנדו בריבאונד ההגנה, מה שהוציא את דורן מהעניינים במשחק בו הוא לקח ריבאונד התקפה אחד מתוך 6 בלבד של הפיסטונס כקבוצה.

בוסטון-פילדלפיה – פתיחת הפלייאוף בעידן מאזולה. זו העונה הרביעית של מאזולה כמאמן בוסטון, ובשתי העונות הראשונות, המשחק הראשון הציג בריחה מרשימה מאוד מצד הסלטיקס. נגד אטלנטה ב-2023 הם הובילו 74- 44 במחצית, ונגד מיאמי ב-2024 הם הובילו 91- 59 בסיום הרבע השלישי. אחרי שאורלנדו בשנה שעברה היו צמודים בהתחלה ואפשרו לבוסטון לברוח רק ברבע השלישי, הסלטיקס פתחו הפעם מצוין משני צידי המגרש, ואפשר לומר שהמשחק הרגיש גמור כבר אחרי רבע וקצת, בין היתר בגלל שפילי התקשו מאוד מחוץ לקשת (4/23), ובסופו של דבר בוסטון ניצחו בהפרש הכי גבוה שלהם אי פעם במשחק פתיחה לפלייאוף.

ניקס-אטלנטה – חלוקת התפקידים בין ברונסון לטאונס. ברונסון פתח מצוין וקלע 19 נקודות ב-8/11 מהשדה ברבע הראשון, אבל ביתר המשחק הוא קלע רק עוד 9 נקודות ב-1/11 מהשדה. לעומת זאת, טאונס היה במחצית הראשונה עם 6 נקודות ב-1/6 מהשדה ו-4 איבודים, ואילו ברבע השלישי הוא קלע 8 ב-1/3 מהשדה ו-5/5 מהקו וברבע הרביעי הוא קלע 11 ב-4/4 מהשדה. כל עוד הניקס מצליחים לגרום לכך שלא עובר יותר מדי זמן בלי שלפחות אחד מצמד הכוכבים שלהם מייצר נקודות ביעילות טובה, הם בעמדה טובה בצד הזה של הפרקט, ובאמת הרבע השני הפחות טוב של שניהם היה הרבע היחיד שבו אטלנטה קלעו יותר בסופו של דבר.

קליבלנד-טורונטו – החוליה החלשה בהגנה של טורונטו. לראפטורס יש הרבה שחקני הגנה טובים, והם הצטיינו העונה בעיקר בצד ההגנתי (מקום 5). עם זאת, במשחק 1 ההגנה שלהם התקשתה, ואחת הסיבות לכך הייתה דווקא מי שעשוי להיכנס לחמישיות ההגנה, ונכנס לחמישייה השנייה שלי בשבוע שעבר, וזה סקוטי בארנס. קליבלנד קלעו 12 מתוך 14 הזריקות מהשדה בהן הוא היה השומר העיקרי, כולל 4/6 לשלוש, את הדקות שלו טורונטו סיימו עם רייטינג הגנתי נוראי של 136.4, והוא סיים ללא אף חטיפה או חסימה, כך שהוא לא הצליח להשפיע הגנתית במשחק הראשון.

אוקלהומה-פיניקס – מה פיניקס יכולים לקחת להמשך. אשתקד, אוקלהומה ניצחו את ממפיס ב-51 הפרש במשחק 1, ואז ב-27 הפרש מצטבר את יתר המשחקים, 19, 6 ו-2 בהתאמה. הפעם פיניקס הובסו ב-35 הפרש, והם יכולים להסתכל על זה שאוקלהומה איבדו 6 כדורים בלבד ולקחו 19 כדורים חוזרים בהתקפה בתור נתונים שיהיה קשה לאלופה לשחזר. יחד עם אחוזים רעים מאוד של הסאנס ל-2 נקודות (16/44=36.4%) ויתרון 52- 24 של אוקלהומה בנקודות בצבע. אלה דברים שיכולים ואמורים להיראות קצת אחרת בהמשך, כשהמטרה של פיניקס כרגע היא לפחות להיות צמודים באחד המשחקים, ואז אולי לקוות ליותר מזה.

ספרס-פורטלנד – השלשות מאמצע הקשת. פורטלנד מקום שלישי העונה בכמות השלשות למשחק (42.4) ומקום שלישי מהסוף באחוזים (34.3%), ובמשחק שבו שתי הקבוצות הצליחו להקשות אחת על השנייה בצבע (הספרס עם 48 נקודות ב-54.5% ופורטלנד עם 42 נקודות ב-51.2%) והבלייזרס קלעו טוב מחצי מרחק (8/12 לעומת 1/7 של הספרס) ומהפינות (6/14 לעומת 2/6 של הספרס), ההבדל הגדול היה בשלשות מאמצע הקשת. פורטלנד היו עם 4/24 בשלשות מאמצע הקשת לעומת 13/27 של הספרס, וזה בלט במיוחד אצל הולידיי (4), קלינגן (3), שארפ (3) והנדרסון (2), 4 יצרני הנקודות המרכזיים אחרי אבדיה, שהיו עם 0/12 בשלשות מאמצע הקשת (לעומת 3/6 מהפינות, כולל 2/2 של סקוט שהיה ביום טוב יותר משאר הצוות המסייע של דני).

דנבר-מינסוטה – מינסוטה באזור המוגבל בצבע. האזור היחיד בו מינסוטה סיימו עם אחוזים טובים (83.3%) ביחס ליתר הצבע (35%), חצי מרחק (22.2%) ושלשות (32.4%), אבל גם שם ההגנה של דנבר הציגה מגמת שיפור לאורך המשחק. ברבע הראשון מינסוטה היו עם 6/6, ברבע השני עם 5/7 וברבע השלישי רק עם 2/4, לפני רבע אחרון טוב יותר שבו הם היו עם 7/7 והצליחו למחוק פיגור של 15 ל-2 בלבד לפני הריצה האחרונה של הנאגטס. למעשה, אם נוציא את הרבע השלישי, מינסוטה היו רק עם 2 החטאות של היילנד ועם כמות נקודות גבוהה מתחת לסל, ואילו ברבע השלישי דנבר הצליחו לברוח בזכות הגנה שגרמה למינסוטה לקחת את הזריקות טיפה יותר רחוק, והם היו עם 2/9 ברבע הזה מהאזור בצבע שהוא לא מתחת לסל ועם 6/23 מהשדה בסך הכל.

לייקרס-יוסטון – הלייקרס מצופפים את הצבע. ללא דוראנט, יוסטון איבדו את האיום המשמעותי שלהם מחוץ לקשת, ובמשחק בין שתי קבוצות עם מעט מאוד כלים התקפיים ביחס למקומן בטבלה, יוסטון ניסו ללכת לצבע בכוח, והלייקרס הצליחו לצופף אותו ולהקשות על הרוקטס. יוסטון אמנם ניצחו 44- 40 במניין הנקודות בצבע, אבל הם עשו את זה ב-22/53 (41.5%) לעומת 20/33 של הלייקרס (60.6%), בזמן שהקבוצה הביתית הצטיינה מחצי מרחק עם 10/14 (71.4%) לעומת 2/7 של האורחים (28.6%). הלייקרס הימרו על הקליעה מרחוק של סמית (3/9) ושפרד (5/14) וזה הצליח, למרות היתרון העצום של יוסטון בריבאונד (5 שחקנים עם 3 ריבאונדים בהתקפה או יותר לעומת 3 כאלה של הלייקרס כקבוצה, כולם של אייטון).

2. אקס-פקטור לכל קבוצה.

דטרויט – דניס ג'נקינס. במשחק 1 הוא לא הצליח להגיע לצבע או לקלוע מבחוץ, וסיים עם 6 נקודות ב-1/7 מהשדה, 1/6 לשלוש ו-3/6 מהקו. לאורך העונה הוא הוכיח את עצמו כשחקן יוצר שיכול לעזור למשחק ההתקפה של דטרויט, ולפחות במשחק הראשון זה לא עבד. הפסד ביתי אחד לא אומר יותר מדי, גם אם דטרויט לא ניצחו משחק פלייאוף ביתי מאז 2008, אבל הסיבה שג'נקינס קיבל דקות משמעותיות לאורך העונה ובמשחק 1 היא היכולת שלו לייצר מצבים, ואם זה לא יקרה, הוא עלול לאבד את הדקות שלו לטובת שחקן מנוסה יותר כמו לאברט.

בוסטון – סם האוזר. בניגוד לתחזית שלי בפריוויו לסדרה, האוזר פתח בחמישייה ולא פריצ'רד, וזה עבד טוב לבוסטון כשהפוורורד קלע 2 שלשות בדקות הראשונות והיה חלק מהבריחה המוקדמת של הסלטיקס. שתי שלשות נוספות שלו בתחילת הרבע האחרון היו החותמת הסופית על המשחק, ובין לבין הוא תרם בהגנה טובה, ריבאונדים ואפילו שני אסיסטים, שזה יותר מהממוצע העונתי שלו. ביחס ליתר שחקני הרוטציה של בוסטון, האוזר הוא כנראה זה שהיכולת שלו להשפיע על המשחק הכי תלויה בקליעה מבחוץ, ופתיחה של 4/6 לשלוש היא בהחלט סימן חיובי מבחינתו.

ניקס – מיטשל רובינסון. היו לרובינסון דקות הגנתיות מצוינות בחצי הראשון, שעזרו לניקס לשמור על היתרון בדקות פחות טובות מבחינה התקפית, אבל ברבע השלישי הוא עלה וירד אחרי דקה ו-1/4 מהקו, וזו ממשיכה להיות בעיה עבורו כשהוא נכנס והיריבה כבר עשתה מספיק עבירות. לכן, יכול להיות שלאורך זמן הייתי מנסה לשנות קצת את חלוקת הדקות בין הגבוהים, גם אם זה יאלץ את מייק בראון לשנות גם את חלוקת הדקות של ברונסון קצת ולתת לו לנוח בסוף רבע אי-זוגי ולא בתחילת הרבע הבא. באופן כללי, סיפור העונשין מגביל מאוד את רובינסון, שהיה יכול להיות שווה 20-25 דקות למשחק עם אחוזים סבירים משם.

קליבלנד – מקס סטרוס. השאלה הקבועה בקליבלנד בשנים האחרונות היא מי הצלע החמישית לצד מיטשל, הארדן (בעבר גארלנד), מובלי ואלן. סטרוס הוא המתבקש, גם כפורוורד עם קליעה ויכולת להוביל כדור, גם בגלל שהקאבס משלמים לו יותר מאשר לאחרים וגם בגלל הניסיון שיש לו מריצת הגמר עם מיאמי ב-2023. במשחק 1 זה עבד היטב כשסטרוס קלע 24 נקודות באחוזים מצוינים, תרם כמה שלשות, והאיום שלו מחוץ לקשת גם ריווח קצת יותר את המשחק לאחרים ואפשר לקליבלנד לקלוע 52 נקודות בצבע ולסיים עם רייטינג התקפי של 127.3, שני רק לאוקלהומה במשחקי 1.

טורונטו – ג'מאל שד. לא בכל לילה השד הזה יקלע 5 שלשות מ-6 ניסיונות ורק זריקה אחת מ-6 האחרות שלו (6/11 מהשדה סך הכל ו-0/1 מהקו), אבל לגארד התזזיתי של טורונטו יש תפקיד חשוב כיוצר משני, במיוחד בהיעדרו של קוויקלי שלא שיחק במשחק 1, ובהגנה על אחד הגארדים המובילים של קליבלנד. שד עשה עבודה די טובה באופן אישי בהגנה על מיטשל במשחק 1, אבל קליבלנד הצליחו לייצר חילופים שאפשרו למיטשל לנצל מיס-מאצ'ים שונים, בעיקר מול סקוטי בארנס, כאמור לעיל, ומול המחליף של שד במשחק 1, ג'קובי וולטר.

אטלנטה – ג'ונתן קומינגה. הספסל של אטלנטה כולל כרגע את גייב וינסנט, ריזאשה ומו גהי, שחושה שחקנים שלא ממש מייצרים לעצמם נקודות במצבם הנוכחי, ואת קומינגה, שכן אמור להיות מסוגל לעשות את זה. הפורוורד שהגיע מגולדן סטייט אכן קלע 8 מתוך 13 נקודות הספסל של ההוקס, אבל עבור אטלנטה, להם היו 4 שחקנים שקלעו 17 נקודות או יותר, העובדה שקומינגה הוא הקלעי החמישי בטיבו כרגע אצלם אומרת שהם צריכים ממנו יותר. בניגוד לסטיב קר וגולדן סטייט, קווין סניידר ישמח לראות את היוסג' של קומינגה גבוה יותר מ-12.5%, כלומר, הוא לקח על עצמו את המהלך ב-1/8 מהמהלכים ההתקפיים בהם הוא היה על הפרקט.

פילדלפיה – קלי אוברה. בשגרה מדובר בצלע החמישית והאחרונה בחשיבותה ההתקפית בחמישייה, אבל בלי אמביד, החשיבות ההתקפית של אוברה עולה. במשחק 1 הוא היה עם 5/14 מהשדה ו-0/5 לשלוש, ואחרי שפתח עם 3 החטאות מחוץ לקשת ברבע הראשון, בהזדמנויות אחרות הוא ניצל את הרוטציה ההגנתית כדי לחדור לסל ולייצר זריקות מהצבע, שם הוא היה מדויק יותר. בהנחה שהגבוה של פילדלפיה נמצא בצבע או מעורב במהלך, אוברה צפוי להיות השחקן שההגנה תביא ממנו עזרה בדרך כלל, והיכולת שלו לנצל את זה, שלא הייתה מספיק טובה מחוץ לקשת במשחק 1, תהיה משמעותית עבור הסיקסרס בהמשך.

אורלנדו – וונדל קרטר. מצד אחד, יש לקרטר משימה הגנתית לא פשוטה נגד ג'יילן דורן. מצד שני, גם בהתקפה זה לא קל. במשחק 1 המאצ'-אפ הזה הסתיים בנוקאאוט לזכות קרטר, שקלע 17 נקודות ב-6/6 מתחת לסל ו-8/9 מהשדה לעומת 8 נקודות של דורן, שמר על שוויון 7 בריבאונדים עם אחד מהמובילים בליגה, חילק 5 אסיסטים והיה אחראי ישירות ל-2 מ-3 האיבודים של דורן. המאצ'-אפ הזה הוא אחד היתרונות של דטרויט בסדרה הזאת על הנייר, ואם זה ייראה אחרת, הסיכוי של המג'יק להפתיע ולהעפיל לסיבוב השני יעלה משמעותית.

אוקלהומה – אג'אי מיטשל. ספק עד כמה זה קריטי לסדרה הזאת, אבל לא יזיק לאוקלהומה שחקן שיכול קצת להחזיק בכדור ולנהל את המשחק או לקלוע מרחוק כשצריך. לו דורט פותח בחמישייה בגלל ההגנה, אבל מסומן כשחקן שאפשר להמר על הקליעה שלו, ובשלבים רבים בפלייאוף שעבר ההגנות היריבות הרוויחו מההימור הזה. מיטשל הוא מסוג השחקנים שיותר קשה להמר על הקליעה שלהם, ובמשחק 1 הוא היה עם 3/4 לשלוש, ומחזיק ביכולות ההגנתיות הנדרשות גם אם הוא לא שומר אישי ברמה של דורט, וואלאס או קארוסו.

ספרס – לוק קורנט. קבוצות נערכות לוומבניאמה בצורה שונה מאשר לגבוהים אחרים, וראינו את זה במשחק 1 בו הבלייזרס עשו הרבה מאמצים לדחוק את וומבי החוצה, מה שלא עזר ביום של 5/6 לשלוש לצרפתי. ואז, וומבי יורד לנוח והקבוצה היריבה מרגישה שעכשיו אפשר לתקוף את הצבע יותר בקלות ולהמר קצת פחות על הקליעה מרחוק. לפחות במשחק 1, קורנט לא ממש אפשר את זה, כשהוא היה עם 10 נקודות ב-5/6 מהשדה, 6 ריבאונדים (יותר מוומבי) והגנה טובה בצבע, כולל חטיפה אחת מאבדיה. אם גם הוא ינצח את המאצ'-אפ עם קלינגן ורוברט וויליאמס, הבעיה של פורטלנד תעמיק.

דנבר – ברוס בראון. השחקן השישי של פלייאוף האליפות ב-2023 חוזר לאותה משבצת בדיוק, והציג משחק מגוון במשחק 1 עם 8 נקודות, 7 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-5 חטיפות, כאשר שתיים מהחטיפות היו בשלב קריטי ברבע האחרון. היכולת של בראון לתרום בכל פעם בתחום אחר, לפי הצורך ומה שיעבוד לו באותו משחק, עשויה להיות הדבר שהיה חסר לספסל של דנבר בשנתיים מאז שהוא עזב, ואולי במקרים מסוימים גם לתפוס את מקומו של כריסטיאן בראון או קאם ג'ונסון בחמישייה של דקות הסיום, או באופן כללי, לאפשר לדנבר מגוון הרכבים שונים בשל הגיוון בסגנון המשחק שלו.

לייקרס – רוי האצ'ימורה. במשחק 1, הלייקרס הצטיינו באופן חריג מחצי מרחק עם 10/14, ולהאצ'ימורה היה חלק מרכזי בזה עם 3/4 מהטווח הזה. יחד עם 2/4 לשלוש ו-1/2 בצבע, היה ליפני משחק סולידי בהתקפה, אבל הוא היה מרשים עוד יותר בהגנה. הפורוורד היפני סיים עם 3 חטיפות ו-2 חסימות, והנתון המרשים עוד יותר זה האחוזים של אלה שזרקו לסל מול השמירה שלו, שהיו עם 4/16 מהשדה ו-1/3 לשלוש, כשמדובר בעיקר באמן תומפסון (3/8) וג'בארי סמית (1/4). היכולת של האצ'ימורה לקלוע כשיש לו הזדמנויות, בצבע, מחצי מרחק או מחוץ לקשת, ובמקביל לשמור על הגנה טובה, תהיה קריטית ללייקרס בהמשך.

יוסטון – ג'בארי סמית. ללא דוראנט, סמית הוא בערך היחיד ביוסטון שיכול לקלוע גם מחוץ לקשת וגם מחצי מרחק. במשחק 1 הוא היה עם 5/14 מהשדה ו-3/9 לשלוש, וזה כולל 3/4 מהפינות ו-0/5 מאמצע הקשת, לצד 1/2 מחצי מרחק ו-1/3 בצבע, כך שסמית הציג את המגוון שלו, אבל התקשה מכל אחד מהטווחים האלה. ביום הקליעה המזעזע שהיה ליוסטון, אלה היו האחוזים הכי טובים מלבד איסון שהיה מצוין (7/7 מהשדה ו-2/2 לשלוש) ואוקוגי וקאפלה, שקלעו יחד 9 נקודות. סמית כן הוביל את יוסטון ואת המשחק כולו בריבאונדים עם 12, כולל 5 בהתקפה, כך שהיה לו חלק באחוזים הבעייתיים, אבל גם בהצלחה בריבאונד ששמרה על יוסטון קרובים.

מינסוטה – איו דוסומנו. מתוך 22 נקודות של הספסל של מינסוטה במשחק 1, דוסומנו קלע 14, והיה אחראי גם על 2 נקודות של ריד באסיסט היחיד שלו, כך שהוא היחיד מהספסל של הטימברוולבס שהיה ביום התקפי טוב במשחק. דווקא בצד ההגנתי ההשפעה שלו פחות הורגשה, כשהוא שמר בעיקר על מארי, אבל האולסטאר הקנדי הטרי חיפש את החילופים כל הזמן, כך שרק 3 זריקות הוא לקח על דוסומנו, ומהן מארי קלע 2. מדובר אמנם בקרב בין שני ספסלים בעלי ממוצע נקודות עונתי דומה מאוד (35.7 לדנבר ו-35 למינסוטה), ובמשחק 1 היה יתרון 22- 20 למינסוטה בתחום הזה, אבל בסדרה ביניהן ב-2024 הטימברוולבס קיבלו 7.1 נקודות יותר מהספסל בממוצע למשחק, והם כנראה זקוקים ליתרון כזה.

פורטלנד – דונובן קלינגן. הגבוה של פורטלנד מתקשה בקליעה מאז שנכנסו לפוסט-סיזן, ואם מחברים את הפליי-אין למשחק הלילה, קלינגן עם 6 נקודות מצטברות ב-3/13 מהשדה ו-0/6 לשלוש. נגד פיניקס הוא הצליח לתרום באזורים אחרים עם 6 ריבאונדים בהתקפה, 4 אסיסטים ו-3 חסימות, ואילו במשחק 1 הוא היה עם ריבאונד התקפה בודד וגם בו הוא נחסם, אסיסט אחד לשלשה של אבדיה בסל הראשון של הבלייזרס במשחק וללא חסימות. אף אחד לא מצפה מקלינגן לנצח במאצ'-אפ עם וומבי, ובאמת רוב הזמן הפורוורדים שמרו על וומבי בחוץ וקלינגן עזר בצבע, אבל במאצ'-אפ נגד לוק קורנט יש ממנו ציפיות, ובאופן כללי, הנוכחות שלו במשחק 1 לא הביאה את היתרונות שיש בדרך כלל.

פיניקס – דילון ברוקס. עם 3/10 לשלוש ברוקס יחיה בשלום, אבל עם 3/12 ל-2 נקודות הרבה יותר קשה, במיוחד שזה 1/8 אם מורידים את הזריקות מתחת לסל. ההגנה של אוקלהומה בשנים האחרונות היא הקבוצה שהכי לוחצת על מובילי הכדור של היריבות ומהמרת על כל היתר מתוך הנחה שברוב המקרים העזרה תספיק כדי להקשות מספיק, וכדי שיהיה לפיניקס סיכוי לעשות משהו, הם צריכים מישהו שיוכל להעניש שמירות כפולות על בוקר וג'יילן גרין, ולפי איך שהעונה נראתה עד כה, ברוקס הוא האפשרות הטובה ביותר. סביר להניח שהאחוזים של ברוקס ישתפרו בהמשך, אבל ייתכן שדרוש גם שינוי בבחירת הזריקות שלו ובשאלה איך הוא והאחרים מנסים לנצל את ההתמקדות ההגנתית בבוקר.

3. רבע הבריחה.

במהלך ליל המשחקים הראשון, או יותר נכון, כשהשלמתי חלק מהמשחקים בבוקר למחרת. שמתי לב לכך שבכל המשחקים הרבע השלישי היה חד-צדדי יותר מהמחצית הראשונה. במשחקים של אתמול זה כבר לא היה ככה, אבל גם ל-4 המשחקים של ראשון היה את אותו רבע שהסתיים בהפרש יותר גדול מאשר בכל רבע אחר, אם כי הפעם זה הרבע הראשון. הנה שתי טבלאות שמראות את זה על לוח התוצאות, אחת למשחקים של מוצ"ש ואחת למשחקים של ראשון, כאשר בטבלה השנייה הוספתי עמודה נפרדת לממוצע של שני המשחקים האחרונים, כי שני הראשונים היו גמורים כבר במחצית פחות או יותר.

הרבע השלישי במשחקים האלה הסתיים בהפרש ממוצע של 10 נקודות, כאשר אף רבע אחר לא הגיע לממוצע של 2 נקודות אפילו. לכל אחת מהקבוצות המפסידות היה רבע אחד בו היא קלעה יותר מהיריבה, הראשון אצל מינסוטה, השני אצל אטלנטה והלייקרס והרביעי אצל טורונטו, ובכולם תוצאת המחצית הייתה צמודה מאוד – הפרש של 7 אצל קליבלנד, שוויון אצל דנבר והפרש 2 אצל הניקס והלייקרס – ובכל המקרים הרבע השלישי הסתיים כבר ביתרון משמעותי לטובת הקבוצה שניצחה את המשחק. מכאן נעבור למשחקים של ראשון.

בשני המשחקים הראשונים הסיפור היה פשוט. הקבוצה הביתית ברחה ליתרון 15 ברבע הראשון ולא הביטה לאחור, וזה כולל ניצחון בכל אחד מהרבעים ותוצאת סיום בהפרש גבוה מ-30. שני המשחקים האחרונים הביאו סיפור קצת שונה, אבל גם בהם הרבע הראשון היה זה שיצר את רוב היתרון עבור הקבוצה המנצחת. גם אצל אורלנדו וגם אצל הספרס, היריבה חזרה לעניינים בשלב מסוים וכמעט השלימה מהפך באמצע הרבע השלישי, אבל ריצת 9- 0 של אורלנדו וריצת 11- 2 של הספרס, שתיהן בשליש השני של הרבע השלישי, החזירו את ההפרש לדו-ספרתי ומאז היתרון נשמר, גם אם דטרויט ופורטלנד הצליחו להישאר מספיק קרוב כדי לתת פייט.

בפלייאוף של 2024, כל הקבוצות עם יתרון הביתיות ניצחו את משחק 1 ורק אחת מהן הודחה, בפלייאוף של 2025 חצי מקבוצות החוץ ניצחו במשחק 1 ושתיים מהן גם עלו לשלב הבא ונפגשו אחת עם השנייה (מינסוטה וגולדן סטייט), וגם ב-2023 חצי מקבוצות החוץ ניצחו את משחק 1, אבל אז גם חצי מקבוצות החוץ העפילו לשלב הבא (3 מהן זהות כשהקליפרס ניצחו במשחק 1 בחוץ והפסידו 4- 1 וגולדן סטייט הפסידו את משחק 1 בחוץ, אבל ניצחו את משחק 7 בחוץ). כל זה נועד לומר שאחרי משחק אחד בכל סדרה נדמה שיש פערי רמות בחלק מהסדרות, אבל בשלב הזה עוד מוקדם לומר משהו שלא ידענו לפני הסדרה, אז גם אם הסיכוי של פיניקס (למשל) לא ממש גבוה, אפשר להניח שליוסטון (נגיד) יש עדיין סיכוי לא רע להדיח את הלייקרס.