שחקנים שמגיע להם יותר תשומת לב (1) / הגולש יונתן שגב

כשאני מקבל כתבת גולש מתנדב אני קורא אותה, ואם היא מקובלת עלי (בגדול), אני מכניס אותה ללא עריכה וללא תיקונים, ומבלי להביע דיעה. זאת עליכם לעשות בתגובות. אם היא לא ראוייה, אני שולח אותה חזרה לכותב עם הערות, ואז עליו להחליט אם לשפרה, לשנותה, או לזורקה לפח. סתם רציתי שתדעו!

מ.ל

************************

שחקנים שזקוקים למעט תשומת לב (1):

 

אפשר כבר להריח את העונה הבאה עלינו לטובה, אבל שנייה לפני שהיא מתחילה ארצה להפנות אתכם לשחקנים שלא מדברים עליהם כמעט בכלל ואם כן, אז לא מספיק. רעיון זה עלה כשדיברתי עם חברי, אוהד דנוור מושבע שאמר לי:" אני לא מבין את זה, כולם מדברים על גוראן דראגיץ', וטי לוסון, שלא פחות טוב ממנו (20 נק' ו-6 אס' לדראגיץ' 17 נק' ו-9 אס' ללוסון), לא מקבל בכלל קרדיט". אז חשבתי לעצמי והבנתי שהוא צודק. למרות שדראגיץ' היה בקבוצה יותר תחרותית עדיין זה לא הצדיק את הפער של ההייפ בינו לבין לוסון. לכל קבוצה יש לפחות שחקן כזה ואנסה לדוג אותו ולספר קצת אליו. בכל פוסט אכתוב על בית (Division) אחד, כך שבסך הכל יהיו חמישה שחקנים בכל פוסט.

יש דרכים רבות להשיג "הייפ": שחקן שעושה קפיצה גדולה משיג הרבה מאוד הייפ (קייל לאורי, למרקוס אולדריג'). שחקן שמגיע בקביעות ל"מהלכי השבוע" משיג הרבה הייפ (דיאנדרה ג'ורדן, ג'ראלד גרין) . גם בצד השני של הסקאלה, שחקנים שעושים נטו הגנה, יכולים ליהנות מקצת אור זרקורים (טוני אלן, פטריק בברלי). דרך נוספת היא כמובן להופיע בנבחרת (פאריד, תומפסון). הפוסט הזה לא נכתב למענם. הוא נכתב עבור שחקנים שלא הצליחו להשיג את תשומת הלב בשום דרך, אבל ללא ספק הם ראויים לה. שחקנים שעושים עבודה שחורה, שעושים הרבה עבור קבוצתם ושמקריבים עצמם למען חבריהם. היום אכתוב על חמישה שחקנים מהבית הדרום מזרחי שמונה את: דאלאס, סאן אנטוניו, ניו אורלינס, ממפיס ויוסטון.

 

דאלאס: ברנדון רייט

 למרות שאני קורא באתר זה כבר זמן רב, ראיתי את השם "ברנדון רייט" פעמים ספורות בלבד. רייט מייצג שחקן Hustle קלאסי. חוסם טוב, ריבאונדר טוב, קולע באחוזים טובים ומקבל אפס תשומת לב. למרות שאפשר להגיד שהוא באסט עדיין הוא הפך ברבות השנית ל"קבצן" תשומת לב.

בשנים עברו: רייט נולד בנאשוויל, בירת טנסי. כסיניור בתיכון רשם רייט הצעיר 22.4 נקודות, 9.4 ריבאונדים ו-5.1 חסימות  – כולל 4 טריפל דאבלים (נקודות ריבאונדים וחסימות). הוא נבחר פעמיים ל"אול אמריקה" והוביל את התיכון שבו למד, אקדמיית ברנטווד, לארבע אליפויות טנסי רצופות והפך לראשון בהיסטוריה של טנסי שעושה זאת. הוא בחר ללמוד באוניברסיטת צפון קרולינה ואחרי שנה של 14.7 נקודות (ב-64% מהשדה), 6.2 ריבאונדים ו- 1.76 חסימות החליט רייט להציב את עצמו לבחירה בדראפט ה-NBA. הוא נבחר במקום השמיני על ידי הבובקאטס (היום ההורנטס) ונשלח ישר לגולדן סטייט בערב הדראפט של 2007. הוא שיחק ארבע שנים בגולדן סטייט ולקח חלק רק ב-98 משחקים בעקבות פציעות רבות (בעונת 2009-2010 לא שיחק כלל בעקבות פציעת כתף) ושיחק פחות מ-15 דקות לערב. בפברואר 2011, בערך בפגרת האול סטאר, הוא עבר בטרייד לניו ג'רזי נטס (ברוקלין היום). גם בנטס לא הצליח רייט לתקוע יתד, וממוצעיו עמדו על 3.6 נקודות ב- 11.5 דקות. תחנתו הבאה של רייט, הפעם כשחקן חופשי, הייתה הדאלאס מאבריקס. בדאלאס החל רייט משחק יותר משחקים ובשלוש שנותיו שיחק כשלושה רבעים ממשחקי קבוצתו וממוצעיו עלו בהדרגה, עד שהשנה הגיעו לתשע נקודות בכמעט 68% מהשדה ובנוסף 4 ריבאונדים וחסימה וכל זאת בפחות מתשע-עשרה דקות משחק.

מה יעשה השנה: כנראה ימשיך להחליף את הגבוהים – נוביצקי וצ'אנדלר. יקווה לעלות בחמישייה כמה פעמים כשצ'אנדלר ייפצע ובאופן כללי ינסה להוכיח את עצמו בשנת חוזה. השנה הוא ייאבק על כל דקת משחק.

סגנון משחק: רייט ניחן באתלטיות מעולה והוא מנצל אותה כדי לסיים בצבע ב – 73% בקריירה ו-79% בעונה החולפת. כמו כן הוא מנצלה בכדי לקחת ריבאונדים ולתת בלוקים מהדהדים. אין לו משחק פוסט כמעט בכלל ובדרך כלל הוא משחק פיק נ רול שמסתיים באליהופ או דאנק. אגב דאנקים רייט הוא דאנקר מעולה עם 94 דאנקים בעונה החולפת (דאנק בכל 11 דקות כשהוא על המגרש).

סאן אנטוניו: טוני פארקר

בקבוצה שהרול פליירס שלה הם החלק הדומיננטי דווקא הכוכבים הם אלה שלא מקבלים את הקרדיט שהם ראויים לו. אם תאזינו לשיחת רחוב על סאן אנטוניו כנראה שתשמעו דברים כאלה:

  1)פופ הוא זה שהביא להם ת'אליפות.

  2) כן, נכון, קוואי באמת שומר מעולה והוא באמת גם עבד על הקליעה.

  3) דאנקן הזה ווינר בנשמה, למרות שהחטיא את הלייאפ ההוא נגד מיאמי.

  4) אם הייתי בעל קבוצה הייתי מנסה ישר להשיג את דיאו.

  5) אני אומר לך, יש להם את הספסל העמוק בליגה: מילס, דיאו, ג'ינובילי זה חתיכת  לוקסוס.

אבל איפה טוני פארקר? כמובן שזה משתנה בין אדם לאדם, אך כנראה שפארקר היה מופיע אחרי המשפטים האלה ברוב השיחות וב- 90% מהן היה מופיע אחרי משפט מס' 3 (לא ערכתי סקר, אבל זו הערכה גסה אז לא לסקול אותי). אני מודה שגם אני נפלתי כמה וכמה פעמים בחטא הזה וגם הרבה פעמים לא הזכרתי אותו עם הרשימה של הרכזים הגדולים של הליגה (פול, קארי וכו'), אך הוא ראוי להיות שם.

בשנים עברו: פארקר נולד בשנת 1982 בברוז' שבבלגיה וגדל בצרפת, אביו ממוצא אפריקאי ואימו ממוצא הולנדי (מסתובב לי הראש). אביו שיחק כדורסל ברחבי העולם וטוני הצעיר, ביחד עם אחיו, היה נוכח במשחקים רבים. פארקר התאהב בכדורסל בעקבות צפייה במייקל ג'ורדן משתלט על הענף. פארקר שיחק בליגות חובבניות ומקצועיות ובשנת 2000 הוזמן למחנה של נייק שמטרתו היא לזהות כשרונות צעירים. הוא הפגין יכולת טובה, שהביאה להצעות ממכללות כגון UCLA. אך פארקר החליט לשחק שנתיים נוספות בצרפת, בקבוצת פריז BR ואחר כך להירשם לדראפט 2001. פארקר נבחר במקום ה-28 ע"י הסאן אנטוניו ספרס. הוא זכה לשחק עם הצמד רובינסון& דאנקן במשך שתי עונות וכן להשיג איתם טבעת, לפני שהראשון פרש. בינתיים פארקר וג'ינובילי היוו את השלישייה החדשה של הפרס, ביחד עם דאנקן כמובן והובילו את הפריינצ'ייס לארבע אליפויות. רואים, הנה זה שוב קורה לי. אני מנסה לדבר על פארקר ופתאום משתרבבים לכאן דאנקן, רובינסון, ג'ינובילי. פארקר לקח את הMVP של סדרת הגמר ב-2007 וגם את הMVP  של יורו באסקט 2013 שבו ניצחה צרפת, נבחרתו של פארקר את ספרד האימתנית. ממוצעי הקריירה של פארקר עומדים על 17 נק' ו- 6 אס' ב- 32 דקות בלבד.

מה יעשה השנה: ימשיך להיות הבורג המשמעותי ביותר (כן, הוא באמת זה) במכונה של פופוביץ, חוץ מפופ עצמו כמובן.

סגנון משחק: פארקר פשוט עובד לפי השיטה הפופוביצ'ית. מניע את הכדור, מחפש את האקסטרה פאס. לא מנסה לקחת על עצמו יותר מידי, אבל אם תבקש ממנו הוא יכול לעשות הרבה דברים: הוא מנהל פיק נ רול משובח, חודר מעולה וקלעי מיד ריינג' טוב והפלוטרים שלו מוכרים בכל הליגה. הוא ניחן בקליעה חשודה מהשלוש, אך אני מאמין שבהמשך הקריירה הוא יפתחה יותר ויותר. כשהוא צריך הוא עושה כל אחד מהדברים הנ"ל, במיוחד במאני טיים.

ניו אורלינס: ג'רו הולידיי

 נכון הוא היה פצוע רוב העונה שעברה, אבל רוב האנשים שכחו בכלל שהוא קיים. אחרי שהיה מועמד רציני לתואר השחקן המשתפר של 2013 הולידיי לא מוצא את עצמו בניו אורלינס החדשה. בכל זאת מגיע לַרכז, שנבחר לאולסטאר לפני שהועבר לפליקאנס פירורי צומת לב. הרי בכל זאת מדובר במנהל משחק לא רע שיודע להגיע לטבעת, לנהל את הפיק אנד רול וכמו כן לצלוף מחוץ לקשת. הייתי מגדיר את הולידיי כרכז פותח סולידי בליגה הטובה בעולם וככזה, במיוחד בקבוצה מסקרנת כניו אורלינס מגיע לו קצת רספקט. זה מה שאני רוצה לתת לו.

בשנים עברו: הולידיי נבחר בבחירה ה17 של דראפט 2009 אחרי שנה ב-UCLA  שבה הראה הרבה פוטנציאל ומעט יכולת. בשנה זו הולידיי קלע 8.3 נקודות לקח כמעט 4 ריבאונדים, מסר גם כן כמעט 4 אסיסטים וחטף 1.6 כדורים ב- 27 דקות משחק. מספרים אלה היוו ירידה משמעותית יחסית למספרים המפלצתיים (25.9 נק, 11.2 ריב', 6.9 אס' ו-4.8 חט') בשנה האחרונה בתיכון "קמפבל הול". הולידיי, יליד קליפורניה, שנבחר על ידי     ה- 76ers בדראפט פתח ברוב משחקיו בשנתו הראשונה ובכל משחק ששיחק בשאר עונותיו. בניגוד לעונה החולפת, הולידיי דווקא היה מאוד בריא ופספס רק 14 משחקים ב- 4 עונות בפילדלפיה. הולידיי הצליח למצוא את החוזה שהוא רצה בפילי ואחר כך הוא הועבר בטרייד לפליקאנס בתמורה לנארלס נואל ולבחירה בדראפט 2014 (שבסופו של דבר נבחר בה אלפריד פייטון והוא הועבר לאורלנדו תמורת סאריץ'). הולידיי, החמיץ את מרבית העונה הנוכחית בגלל שבר מאמץ בשוקה (לא רחוק מפציעותו של קווין דוראנט, אך יותר חמור) שהצריך ניתוח.

מה יעשה השנה: ינסה למצוא את היכולת הטובה מפילדלפיה ואם יצליח יוכל להשתמש בכלים הרבים שיש לו שביניהם אריק גורדון  (עם גם הוא יהיה בריא) ריאן אנדרסון (כנ"ל) טייריק אוונס וכמובן הבחירה הראשונה בדראפט 2012 – אנטוני דיוויס.

סגנון משחק: אז מה הופך את הולידי לרכז טוב? לדעתי הוא פיתח בעונתו האחרונה בפילדלפיה יכולת שכל הרכזים צריכים שתהיה להם והיא: לדעת למצוא את האיזון בין הזריקות לבין המסירות (גם לרכז שלמעלה יש את היכולת הזו). בזכות יכולת זו שאין לשחקנים כמו ריקי רוביו וראג'ון רונדו מצד אחד ולראסל ווסטברוק ודריק רוז מהצד השני, הולידי הפך לרכז טוב שכל אחד רוצה בקבוצתו.

ממפיס: זאק רנדולף

רנדולף הוא לא שחקן צעיר אז כנראה שאת תשומת הלב שמגיעה לו הוא כבר לא יזכה לקבל. הוא מזכיר לי מאוד את "תמונת הלפני" של מקרה למרקוס אולדריג'. אולדריג', עשה בשנה החולפת את קפיצת המדרגה המיוחלת וזכה לכל תשומת הלב שהגיעה לו לאורך השנים בעונה אחת. האם רנדולף יכול לשחזר? נחיה ונראה.

בשנים עברו: רנדולף, יליד מריון שבאינדיאנה, שיחק בתיכון המקומי של מריון. כסיניור (שנה רביעית) הוביל רנדולף הצעיר את התיכון לאליפות המדינה, בעוד ששנה לפני כסופמור הוא הפסיד בגמר אותה האליפות. אחרי התיכון הוא שיחק שנה אחת באוניברסיטת מישיגן סטייט ספארטנס. ביחד עם ג'ייסון ריצ'ארדסון הוביל את הקבוצה לפיינל פור המכללות, אך הפסיד בחצי הגמר. אחרי אותה עונה (10.8 נק' ו-6.7 ריב') נרשם רנדולף לדראפט הNBA  של 2001 ונבחר במקום ה-19 בסך הכל. הקבוצה שבחרה בו הייתה הפורטלנד טרייל בלייזרס, שם שיחק שש שנים ואף נבחר לשחקן המשתפר של 2004 והצליח להשיג חוזה של 84 מיליון לשש שנים אחרי בחירתו. ב-2007 עבר לניקס לשנתיים, שבהן שיחק רק כעונה נטו. התחנה הבאה במסעו של זאק הייתה הקליפרס ושם היה מעורב בשערוריית מכות. בדיוק 4 חודשים אחר כך עבר פעם נוספת קבוצה- לממפיס גריזליס. בממפיס רנדולף סוף סוף מצא בית. הוא נבחר לאול סטאר, לחמישיית העונה השלישית והיה שותף פעיל בהצלחותיה של ממפיס בפלייאוף. השנה נאלץ רנדולף להחזיק את ממפיס כשמארק גאסול נפצע והוא הראה כמה הוא זקוק לשותפו הגדול. אחרי שהבין שהחוזה שחתם עם ממפיס ב-2011 נגמר בשנה הבאה (71 מיליון ל-4 שנים) החליט רנדולף להאריך את חוזהו לשנתיים תמורת עשרה מיליון לעונה.

מה יעשה השנה: רנדולף וממפיס השנה יקוו לעשות את הפלייאוף קודם כל. רנדולף ימשיך להיות נשק התקפה יעיל וחור, שאפשר להחביא בהגנה המופלאה של ממפיס. הוא והשמאלית שלו ינסו להימנע מהדעיכה הצפויה בגיל הזה ולדחות אותה בעוד שנתיים-שלוש.

 סגנון משחק: לרנדולף יש משחק פוסט משובח. גם קליעת מיד ריינג' טובה ובשנות נדודיו בין הקבוצות הוא גם זרק משלוש וקלע באחוזים לא רעים (כ-30% בכל עונה). למרות שרנדולף קצת נמוך לעמדה זה לא מפריע לו להיות דומיננטי ומשקלו הרב בטח מסייע לכך (9'6 על 115 קילו).

 

יוסטון: אין!

זוכרים בתחילת הכתבה שטענתי שלכל קבוצה יש אחד כזה? מסתבר שטעיתי. אני לא מוצא אף אחד כזה ביוסטון. על מה זה מראה? האם זה סימן טוב וזה אומר שהכימיה בקבוצה טובה ולכל אחד יש מעמד טוב שתפור למידותיו? לדעתי לא. לדעתי זה מראה (לקורא אפלטון, אני מראש מתנצל) דווקא על קבוצה ללא נשמה. לדעתי זה גם יכול להצביע על ההפסד בפלייאוף האחרון ליריבה, שלכאורה הרוקטס היו צריכים לנצח. נכון, לא תמיד השחקנים הללו הם "שחקני נשמה", אך זה תמיד טוב שיש לך שחקן שרעב לקצת תשומת לב. זה נותן לו מוטיבציה ותשוקה יותר גדולה והחיסרון בדיוק בתכונות האלה הפריע לרוקטס. עכשיו אפרוס בפניכם את הסגל של הרוקטס וכך תוכלו לראות שאין שחקן כזה ובנוסף תוכלו להבין יותר לעומק את ההגדרה שאליה אני מכוון:

ג'ף אדריאן: היה הכי קרוב להיכנס, אך הוא לא הוכיח עצמו בשום מקום, חוץ ממילווקי המזעזעת, שבה לא מגיע לאף אחד תשומת לב.

טרבור אריזה: קיבל את תשומת הלב שהוא צריך, כמו בכל שנת חוזה שלו.

פטריק בברלי: לשחקני הגנה יותר קשה להיכנס, כי בכל פעם שעולה הדיון: שחקני ההגנה הטובים הם נמצאים שם.

טאריק בלאק: אני שופט לפי NBA  אז צריך לחכות ולראות.

אייזיה קנאן: מקבל תשומת לב בתור: "דור העתיד".

רוברט קוניבטון: לא שיחק מספיק ב – NBA.

ג'ואי דורסי: ראה "טאריק בלאק".

פרנסיסקו גארסיה: גם היה קרוב להיכנס, אך עשה מעשה "פאריד" ובלט בנבחרת.

הארדן: יש לו מספיק תשומת לב, תודה ששמתם לב.

הווארד: ראה הארדן.

ניק ג'ונסון: ראה קנאן ובלאק.

טרנס ג'ונס: לא היה רחוק מלהיכנס, אבל היותו מגן לא טוב ובעקבות זה שאשיק לקח לו את המקום בפלייאוף אז אתן לו להוכיח את עצמו עוד עונה.

אקיל מיצ'ל: מי זה?

מוטיונאס: בגלל הקיץ המעולה שלו (בלט בליגת הקיץ, היה לא רע באליפות העולם), אז הוא מקבל את תשומת הלב שהוא ראוי לה.

ג'וש פאוול: עוד לא חווה NBA.

איש סמית': יכולתי להכניס אותו, אבל כשאני רואה ממוצעי קריירה של 2.9 נקודות ב-11.5 דקות (שקול ל-9 נקודות בשלושים ושש דקות) אני חושב שהוא צריך לתת עונה טובה ואז נדבר.

ג'ייסון טרי: מאז עזב את בוסטון נעלם מהמפה ובצדק. נדד בין קבוצות והפך פשוט לעזר לטריידים. אני הייתי פורש בשיא, אבל זה מאוחר מידי-אז שיפרוש אחרי השיא.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

    1. יונתן שגב (D-Rose)

      14 אוק 2014 20:50:51

      פלייאוף
      פלייאוף
      פלייאוף
      הוא היה אחד מהאחראיים לכשלון שלהם, במיוחד במשחקים אחד ושתיים שאולדריג׳ תפר 40+.

  2. p

    14 אוק 2014 17:35:12

    אחלה כתבה. תודה רבה!
    טוני פארקר לא נמצא ברשימת הרכזים הטובים ביותר כי (לדעתי) הוא לא שייך לשם וזאת הסיבה שהוא לא הוזכר בשיחות.
    הוא שחקן מעולה, אבל נפל לסיטואציה מעולה עוד יותר.
    בשאלה ההיפוטתית לחלוטין מה היה קורה אם היו מחליפים אותו עם רכז על, לדעתי, לסאן אנטוניו היו יותר אליפויות והיא הייתה טובה יותר והקבוצה הנגדית הייתה טובה פחות.

    1. TheGreatWall

      14 אוק 2014 18:02:42

      טוני פרקר רכז מהטובים ביותר שיש. דווקא בגלל הסיטואציה שהוא נפל אליה הוא לא מראה את כל מה שהוא מסוגל לעשות, ולראייה אליפות אירופה במדי צרפת.
      חוץ מזה, הוא יושב נהדר על השיטה של פופוביץ' והפילוסופיה שלו, ואם רכז אחר היה על המגרש, ואפילו יותר טוב ממנו, לדעתי הם היו מגיעים דווקא לפחות הישגים מאשר עם טוני.

    2. יונתן שגב (D-Rose)

      14 אוק 2014 20:49:36

      מסכים עם TheGreatWall וזו אחת התכונות הכי טובות שלו: לדעת להתאים את עצמו לכל מצב. אם הוא צריך להנהיג הוא מנהיג, אם הוא צריך להיות סקורר הוא יהיה סקורר, אם המטרה היא לחלק אסיסטים אז הוא מחלק- הכל תלוי במטרה.
      מה היה קורה אם כריס פול, למשל היה נופל בספרס? אינני יודע, אך לדעתי דווקא היו להם פחות הישגים.

  3. נתן

    14 אוק 2014 17:56:32

    טוני פארקר רכז על! מה שהוא עשה לפני שנתיים למיאמי היה פשוט התעללות, היחידי שהצליח להאט אותו היה לברון. הוא ברמה של הטובים ביותר בליגה הזו. אם היה בקבוצה פחות טובה היה היום על חוזה מקסימום.

  4. TheGreatWall

    14 אוק 2014 18:00:20

    רעיון נהדר וכתבה נהדרת לא פחות!
    אם תשאל את הארדן, הוא יגיד לך שהוא לא מקבל מספיק תשומת לב.
    בטח לא כמו שהשחקן הכי טוב בעולם צריך לקבל

  5. בבלי על המפה

    14 אוק 2014 18:12:34

    אחלה קונספט, כתבה מעולה ונימוקים מפורטים היטב.

    תודה!

    אפשר לעשות סדרת כתבות מרושעת על שחקנים שמדברים עליהם יותר מידי – ע"ע הארדן 🙂

    אגב, הולידיי שחקן הגנה מעולה , לדעתי.

  7. עגל

    14 אוק 2014 19:18:24

    יופי של טור, מחכים להמשך.
    לפי התיאור שלך של ברנדן רייט הוא נשמע כמו חוטב עצים ושואב מים, מעין מיסיאו באסטון, ואין פלא שהוא לא מקבל תשומת לב . . .

  8. אפלטון

    14 אוק 2014 19:48:19

    אחלה רעיון אם כי בחרת סט רנדומלי ביותר של שחקנים.
    פארקר בהחלט מקבל את הכבוד הראוי לו ונחשב כבר שנים לאחר משלושת הרכזים הטובים בליגה. מה שכן אצלו לא בטוח אם זה הוא או השיטה, רק כי השיטה כל כך טובה.
    ברנדן רייט ממש ממש סתם ואין לו מקום ברשימה כזאת, אם כבר מונטה אליס שסחב את דאלאס על הגב שנה שעברה ונוביצקי קיבל את הקרדיט.
    ממפיס הייתי בוחר דווקא את קונלי שפשוט מתחבא מאחורי הגב הרחב של רנדולף ולא מקבל כותרות אבל הוא שחקן נהדר ואחד המגינים הטובים בליגה.
    ניו-אורלינס, הולידיי לא הוכיח שמגיעה לו כותרת, תכלס אף אחד בפליקנס מלבד הגבה לא שווה יחס עד שיוכיח אחרת. כולל ריאן אנדרסון שלא מפסיקים לשמוע עליו.
    יוסטון- נעשה עוול גדול לטרנס ג'ונס בעקבות הפלייאוף האחרון למרות עונה פשוט אדירה של הילד (כולה בן 22). עם קו השתפרות כזה ואם ימשיך בקו, לגמרי מגיע לו לקבל התייחסות מעבר רק ל'הוא שממלא חלל בעמדה הכי חלשה של הרוקטס'.

    1. יונתן שגב (D-Rose)

      14 אוק 2014 21:13:10

      קודם כל בחרתי סט רנדומלי של שחקנים מכיוון שבכל קבוצה יש מצב אחר… בקבוצות שהשחקנים המשלימים שלהם טובים באופן יחסי לשחקני החמישייה והסופרסטאריפ שלהם אז אבחר, כנראה בכוכב. ראה הכל גם הפוך. בקשר לפארקר הוא אף פעם לא מוזכר באותה נשימה עם פול, ווסטברוק, קארי, רוז בזמנו…
      ברנדון רייט דווקא הכי חייב להיות ברשימה. הוא מדגם מייצג של השחקנים הללו. הוא זה שקופץ לכל ריבאונד מנסה להפריע לכל זריקה והכי יעיל שאפשר בהתקפה. אליס היה יכול להיות אופציה נחמדה, אך רייט ראשון.
      כמו כן גם בגזרת הולידיי דעותינו חלוקות… הולידיי רכז מצויין והוא רכז יותר טוב מפותח סביר בליגה ולדעתי הוא יוכיח שהוא אינו סתם ״עוד רכז״.
      מסכים, לכן כתבתי שאני נותן לו עוד שנה. כרגע הוא יותר קרוב ל״ הוא שממלא חלל בעמדה הכי חלשה של הרוקטס״ משחקן שמגיע לו אזכור כאן, אבל שוב. בעתיד הוא בהחלט יוכל להיכנס לרשימה כזו.

  11. רועי ויינברג

    14 אוק 2014 20:55:01

    מסכים בקשר לטוני פארקר, זאת הסיבה שבחרתי אותו בפנטזי, אני באמת חושב שהרווחתי, אבל מודאג שהתבססתי מדי על הספרס (דאנקן בתור פורוורד מחליף, פארקר רכז פותח).

    ברנדון רייט שחקן חשוב מאוד בספסל של כל קבוצה, העונה יתן הרבה דקות ליד נוביצקי. אני מאמין בטריו של נוביצקי-אליס-פרסונס

    1. יונתן שגב (D-Rose)

      14 אוק 2014 21:27:21

      הבעיה היחידה בלהתבסס על הספרס וספציפית על פארקר זה שהם לא משחקים הרבה דקות ובאופן כללי לאף אחד אין סטטיסטיקה מנופחת.

  12. המשגיח

    14 אוק 2014 20:56:21

    מנחם – את הכתבות של יונתן שגב (הלא הוא D-ROSE) אין צורך לקרוא, פשוט להכניס ולהנות.

    רעיון נחמד מאוד לסדרת כתבות עד שנוכל לקשקש על העונה הרגילה.

        1. אפלטון

          15 אוק 2014 08:50:27

          העניין לדעתי עם רשימה כזו, שכתובה נהדר אגב, היא שצריכה להיות איושהי עקביות בבחירות. כמו סדרות- 1,3,5,26,9.
          ז"א, אם הבנתי נכון את הכוונה ובהחלט יכול להיות שלא הבנתי, ניסית לשים אור בכל קבוצה על השחקנים הכי טובים שלא מקבלים את הזרקור והתהילה. מבין כל השחקנים שבחרת- פארקר, רנדולף, הולידיי ורייט. האחרון הוא ה-26 בסדרה ששמתי למעלה. הוא לא מתקרב לקליבר של השחקנים המוזכרים גם עם משקפת ולכן לא מתאים ברשימה כזאת. זה לפחות ההגיון שלי.
          בכל מקרה, תמשיך לכתוב, זה כתוב מצויין ועם הרבה ידע.

          2. יונתן שגב (D-Rose)

            15 אוק 2014 09:46:48

            זאת לא הכוונה המדויקת. בלי קשר לכמה טובים הם אני בוחר את השחקנים הכי לא מוערכים שמגיעה להם תשומת לב. 51,….,1,3,5,7 זאת תהיה הסדרה.

  13. יניב

    15 אוק 2014 10:19:30

    רק עכשיו התפנית לקרוא אחלה רעיון ופוסט. לגבי הולידי אז הוא עדיין לא עשה כלום כפי שציינת בעיקר בגלל פציעות. אני חשבתי שהטריד שלו לניו אורלינס דווקא היה טרייד טוב, יוסי לעומתי חושב שזה אסון כי בגללו הם ויתרו על בחירת דראפט. אין ספר שהשנה הוא יהיה חייב להוכיח את עצמו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט