חודשיים לתוך העונה וכל הנתונים מתייחסים הם עד ה17/12/25 או לחלופין על 12 (+גמר גביע) המשחקים האחרונים מאז הפרק הראשון ביומן.

מאזן 7-18 (2-10 בחודש החולף מאז היומן הקודם + ניצחו בגמר הגביע!!), מקום 2 במזרח.

כמעט בכל עלילת מסע ידועה בתרבות, לסובבים את הגיבור יש חלק נכבד, אולי גדול יותר משל הגיבור עצמו, בהצלחה שלו. הארי פוטר שאמנם מלא בכוונות טובות ואומץ אבל לולא החכמה של הרמיוני, הידע של רון וההדרכה של דמבלדור, לופין, סיריוס בלק ועוד לא היה שורד מעבר לספר הראשון. לוק סקייווקר שבלי האן סולו (וצ׳ובקה!!) והנסיכה ליאה וכמובן ההדרכה של יוֹדה ואובי וואן קנובי כנראה לא היה מנצח את אביו. פרודו באגינס בסה״כ הוביט חביב עם כמה תכונות ראויות לשבח אבל בלי אחוות הטבעת שהוקמה סביבו סאורון עוד היה שולט בארץ התיכונה. וכמובן שמבלי נלה, ראפיקי, מופסה, טימון ופומבה, כולנו עדיין היינו נתיניו של סקאר בזמן שסימבה היה נתפס כבאסט גדול יותר מאשר דארקו מיליצ׳יץ׳. כל הבחירות העלילתיות האלו הן לא במקרה – אחד הציטוטים הכי ידועים של המומחה האמריקאי למנהיגות ג׳ון סי מקסוול הוא "The best leaders are those most interested in surrounding themselves with assistants and associates smarter than they are" (וחובבי כדורסל שכמוכם בוודאי מכירים ציטוט אחר שלו ״אינדבידואלים משחקים את המשחק, אבל קבוצות זוכות באליפויות״). הציטוט (הראשון) אמנם מתייחס ספציפית לחוכמה אבל העיקרון החשוב הוא שמנהיג אמיתי חייב להקיף את עצמו בסובבים איכותיים.

שני משחקים אחרי היומן הקודם (בהם הניקס ניצחו את דאלאס והפסידו למג׳יק) בראון החזיר את ג׳וש הארט לחמישייה. מאז הניקס ב1-9. כשסאגת המחליף לתיבודו התפתחה בקיץ הרבה טענו שהיה צריך להשאיר את תיבודו ולהוסיף לצידו מומחה התקפי כמאמן שני בעל סמכויות נרחבות. אבל זה היה רעיון טוב בתאוריה. בפועל תיבודו הוא מאמן מצוין וגם מענטש רציני ועדיין, אחד שמאוד מאמן בניהול אחיד ונוקשה. הוא לא היה מאפשר לקבוצה לדרוש ממנו לחלוק סמכויות אימון נרחבות. כשמדברים על ההבדלים בינו לבין מייק בראון מדברים על ההתקפה והרוטציה הרחבה אבל עד לאחרונה לא דיברו מספיק על הפן המנהיגותי בדרכי האימון השונות שלהן. בראון כעיקרון מאמין בשיתוף לא רק של הרבה שחקנים אלא גם של הרבה מאמנים בקבלת ההחלטות והצוות הרחב שנבנה סביבו עובד ביחד. אחרי שהקבוצה נראתה הרבה יותר טוב עם הארט בחמישייה בראון נשאל ע״י עיתונאים על איך הוא הגיע להחלטה לשים אותו בחמישייה ״אתה רוצה לדעת את האמת? אני סומך על הצוות שלי, והיו לי סיבות למה התחלתי את זה ככה, אבל הצוות שלי, הם כולם אמרו, 'היי, אלו הסיבות למה עם ג׳וש בחמישייה זה יהיה יותר טוב' והמציאות היא שפשוט הקשבתי לצוות שלי. אמרתי, 'אוקיי, אם אני היחיד שחושב שהדרך האחרת עשויה להיות טובה יותר באותו זמן, אז אולי אני טועה'. וטעיתי. טעיתי בעבר, ואני אטעה שוב בעתיד"

אני לא יודע אם בראון לקח סמינר אצל ג׳ון מקסוול אבל ראו איזה יופי, המומחה למנהיגות משבח גם את היכולות להודות בטעויות ״A man must be big enough to admit his mistakes, smart enough to profit from them, and strong enough to correct them״.

אוקי אז אחרי שביססנו את בראון כמנהיג טוב, איך זה בא לידי ביטוי לא רק בהחלטות, אלא בתוצאות? מה השינוי שקרה בפועל עם כניסת הארט לחמישייה בעשרת המשחקים האחרונים?

מה שקרה זה שהניקס עם מאזן של 1-9 כאמור וברצף הזה הקבוצה מעמידה רייטינג התקפי של 127.5 (יותר גבוה מדנבר שמקום ראשון בליגה) ורייטינג הגנתי של 112.1 שווה למקום השישי בליגה כך שהנט רייטינג שלהם בעשרת המשחקים האלו הוא 15.4, מקום שני מתחת רק לאוקלוהומה סיטי. הארט עצמו עלה בהבדל רייטינג (הפער בין הנט רייטינג כשאתה על הפרקט לבין כשאתה על הספסל) ממינוס 12 לפלוס 15.3, שלישי הכי גבוה בקבוצה בעשרת המשחקים האלו. אבל הכי חשוב אצל הארט זה הלב (pun intended). כי מה שהוא מביא יותר מכל אחד אחר בקבוצה זה מהלכי האסל. מאז שנכנס לחמישייה הוא מקום ראשון בקבוצה בדפלקשיינס עם 4.9 כאלו למשחק (שני בליגה), בכדורי ״לוס בול״ שהוא משיג במשחק עם 1.8 (ראשון בליגה), בקונטסטד זריקות ל-3 של היריבה, וחטיפות עם 2.1 (חמישי בליגה).

הקבוצה ממשיכה לזרוק הרבה שלשות – מאז שהארט בחמישייה הם מקום חמישי בליגה בניסיונות ל-3 ושלישית בליגה באחוזים מהטווח הזה (39.9%). ריבאונד ההתקפה והנקודות מהזדמנות שניה ממשיכים להיות נשק מרכזי של הקבוצה כשהיא רביעית בליגה בריב׳ התקפה למשחק עם 12.6 כאלה מה שמביא ל18.7 נקודות מהזדמנות שניה למשחק – מקום ראשון בליגה. למרות שהיא עשירית בליגה בכמות מסירות (מעל דנבר ואוק׳ סיטי) רק דנבר ואוק׳ סיטי מאבדות פחות ממנה.

וחוץ מה1-9 בזמן הזה הניקס גם ניצחו את גביע הנבא במשחק גמר נגד הספרס שהגיעו אחרי ניצחון מרשים על אוק׳ סיטי בחצי. כאוהד, כולנו חששנו מהדקות של וומביניאמה (שהיה תחת הגבלת דקות) אבל דווקא בדקות האלו הניקס, ורובינסון במיוחד, לקחו הרבה ריבאונד התקפה והצליחו לנצח עם קאמבק מרשים שאחרי שכמעט כל המשחק הספרס שלטו והובילו, הניקס נתנו רבע רביעי מצוין וניצחו מה שהזכיר את יכולות הקאמבק מהפלייאוף הקודם.

המשחקים בגביע והשיפור הכללי של הקבוצה בתקופה הזו נתנו ממש את התחושה שציפו לה בקיץ – הניקס פייבוריטים לצאת מהמזרח ועכשיו כל מה שהם צריכים זה להוכיח שהם יכולים לעמוד בציפיות. מעניין לראות אם הקבוצה תמשיך עם הארט בחמישייה (כנראה שכן) ותצליח להמשיך לרוץ עם הדברים שעובדים לה עכשיו ומה בדיוק תהיה הרוטציה, במיוחד בעמדות הגארד, כששאמט ומקברייד יחזרו מהפציעות כשבנוסף אליהם, טיילור קולק, שחקן העונה השניה, קיבל כמה הזדמנויות לאחרונה והוכיח את עצמו כשחקן רלוונטי לכל דבר ועניין.