כן – 2025 עיצבנה את האוהד גולדן סטייט שבי, והשבועות האחרונים רק הוסיפו עצים למדורה שבוערת בי ובכל חובבי הקבוצה. קשה לראות את סטף משחק כדורסל ברמה היסטורית – בטח לשחקן שעבר מזמן את גיל 35, ומקבל כמעט אפס עזרה מכל מי שסביבו – החל מהכוכבים שלצידו, דרך כל הספסל שמלא בעיקר בשחקני בחירת סיבוב שני ו-undrafted , כלה במאמן ועד ההנהלה. אבל לפני שנכנסים למוד עצבני באמת, צריך לעצור רגע ולסכם את השנה שחלפה.

2025

2025 לא הייתה שנה טובה עבור גולדן סטייט, אבל היא כן סיפקה ריצת פלייאוף מכובדת שהשאירה את כל האוהדים בביי עם אותה שאלה מוכרת: מה היה קורה אם סטף היה בריא? מעבר לכמה רגעים יפים אחרי הטרייד על ג׳ימי, שאר השנה התאפיינה בעיקר בדבר אחד – חוסר כיוון. גם לפני ג׳ימי וגם אחריו, הווריורס תקועים סביב מאזן ה־.500 המקולל: לא מספיק טובים בשביל באמת לאיים במערב, ולא מספיק גרועים בשביל לבנות עתיד דרך הלוטרי. בליגה הזו, להיות באמצע זו קללה.

המצב הזה הוא תוצאה ישירה של חטא ה־two timelines הידוע לשמצה מבית בוב מייארס וג׳ו לייקוב. מאז עונת האליפות אנחנו שומעים שוב ושוב את אותה מנטרה: “רק ניתן לעצמנו צ׳אנס ונראה לאן זה ייקח אותנו בפלייאוף”. זו לא תוכנית עבודה – זו התחמקות מהחלטה. בליגה שבה או שאתה טוען לאליפות או שאתה בונה עתיד, להיתקע באמצע זו אסטרטגיה נוראית.

ולא, זה לא אומר שכל המערב צריך להניח את הכדור וללכת הביתה בגלל יוקיץ׳, וומבי ושיי. זה כן אומר שגולדן סטייט חייבת סוף סוף לבחור כיוון. כל מה שאנחנו מבקשים הוא כוכב שני ליד סטף – שחקן שיכול לאיים על הסל, להחזיק קבוצה על הגב בדקות שסטף על הספסל, או כששומרים עליו בדאבל־טים היסטרי, כמו במשחק שנשמט מול טורונטו. סטף נתן לארגון הזה אליפויות, זהות ותרבות. המינימום הוא לא לבזבז את השנים האחרונות שלו על ניסויים כושלים וחוסר החלטה.

ראיון השושלת הדועכת

סטיב אמר בקול רם את מה שלכולם כבר מזמן ברור, ובכל זאת הצליח להוציא לא מעט אוהדים מהכלים: אנחנו שושלת בדעיכה. לא תהליך, לא “אתגר”, לא “שלב מעבר” – דעיכה. וזה כאב, בדיוק בגלל שזה נכון.

זו הפעם הראשונה שאני זוכר שסטיב קר מדבר כך בפומבי על הקבוצה שלו – לא בעקיפין, לא בין השורות, אלא בצורה כמעט בוטה. לא על שחקן ספציפי, אלא על הכול: הסגל, הכיוון, והמצב הכללי. התגובות לא איחרו להגיע: “הוא זרק את המגבת”, “זו טקטיקה לקראת טרייד”, “זה לחץ על ההנהלה”. יכול להיות. אבל בעיניי, הגיע הזמן להפסיק ללכת סחור־סחור. אם זו האמת – צריך להגיד אותה. עכשיו הכדור אצל סטיב קר: להפסיק להתנצל, להפסיק לרכך, ולהתחיל להיות מאמן שלא מפחד מעימותים, בטח לא כשהמצב דורש זעזוע.

הרגע הזה מרגיש כמו נקודת מפנה עבור גולדן סטייט מודל 25/26. כי מאז שדריימונד עזב את הקבוצה – גילינו אמת לא נוחה: אנחנו פשוט טובים יותר בלעדיו. המשחק מול יוטה סיפק עוד הוכחה חותכת – מהרגע שדריימונד ירד, המשחק התהפך. מיתרון דו־ספרתי ליוטה לקראת סוף המחצית הראשונה, ועד שליטה מוחלטת וניצחון משכנע בדקות הסיום. השטף משתפר, הריכוז עולה, וכולם נראים חופשיים יותר בלי הפודקאסטר־המאגרף על הפרקט.

וזה מוביל להוט־טייק הראשון שלי: שתי הטכניות שדריימונד חטף אתמול לא היו מקריות. בעיניי, הוא רוצה להיות חלק מטרייד על קמינגה. אולי כי הוא לא מוכן להפוך לשחקן ספסל בקבוצה שנתקעה בתחתית הפליי־אין. אולי כי הוא מרגיש שסטף כבר לא עומד מאחוריו כמו פעם. ואולי כי הוא פשוט צריך שינוי. כך או כך, המעשים שלו משדרים דבר אחד ברור – דריימונד גרין כבר לא באמת רוצה להיות לוחם עד שארית ימיו. וזה בסדר. באמת. הגיע הזמן שגם המועדון יפנים את זה.

ההוט טייקס שהבטחתי

אחרי שראיתי מקרוב שתי תבוסות כואבות במיוחד – אחת של קבוצת נעוריי שחטפה 54 מהפועל תל אביב, ואחת בצ׳ייס סנטר ביום שישי האחרון, כשאוקלהומה באו לבקר מול מה שנראה כמו קבוצת מילואים של גולדן סטייט, במשחק שבו הוחלט מראש לוותר והשביתו את סטף, ג׳ימי, דריימונד ומלטון – קשה להגיע רגוע לשנה החדשה. ואם זה לא הספיק, גם בפוטבול קיבלנו אתמול סטירה כואבת במיוחד: הפסד במשחק שיכול היה להבטיח ביי־וויק ויתרון ביתיות עד הסופרבול, שגם הוא ייערך השנה בביי, בין אם ה־49ers יגיעו אליו או לא. בקיצור, תבינו לבד למה אני נכנס ל־2026 במוד קרבי. אז הנה ההוט־טייקס שהבטחתי – מוזמנים להרעיף עליי “מחמאות” בתגובות.

סטף קרי עדיין טופ־5 בליגה

אני יודע – הוא לא נראה ככה על הפרקט. אבל סטף של 2025 הוא תוצר ישיר של הסיטואציה סביבו. אף שחקן, ובטח שלא בגיל שלו, לא יכול לסחוב על הגב חבורה שנראית לעיתים כמו קבוצת ג׳י־ליג בתחפושת. תוציאו מהמשוואה את ג׳ימי, תכניסו במקומו את דני אבדיה ועוד שני שחקני רול סבירים לחמישייה, ותנו לסטף דקות עם פוסט – ותקבלו שחקן אחר לגמרי.

אני לא טוען שכרגע סטף משחק כמו שחקן טופ־5. אני כן טוען שאם הייתה לו קבוצה שמאפשרת לו לנוח בתוך ההתקפה – כזו שלא נתקעת בכל פוזשן אם הוא לא נוגע בכדור חמש פעמים – ושיודעת להחזיק הגנה סבירה בכנפיים כדי שהוא לא יצטרך לצאת לספרינטים אינסופיים לקלעים פנויים מעזרה, אז הוא היה משחק ברמה הזו גם היום. ואולי, אם יקרה משהו נכון סביבו בהמשך העונה, עוד נראה אותו מוכיח שאני לא סתם נאחז בעבר.

סטף קרי של היום היה זוכה באליפות של 2022

בדומה להוט־טייק הקודם, אני חושב שיש זלזול רציני בסטף של היום – וזלזול שלא מגיע לו. סטף ממש לא האשם במצב הנוכחי של הקבוצה, והניסיון לצייר אותו כשחקן שכבר “עבר את השיא” מפספס לחלוטין את הסיפור. לי אין ספק שסטף של 2025 היה מסוגל לקחת את האליפות של 2022 גם היום.

כן, ב־2022 הוא היה בשיא פיזי מעט גבוה יותר, והיו לו משחקים היסטוריים שכנראה לא נראה ממנו שוב, או רק לעיתים רחוקות. אבל האליפות ההיא לא הוכרעה רק על אתלטיות או על ערב קליעה חד־פעמי. היא הוכרעה על קבלת החלטות, שליטה בקצב, הבנת משחק, ויכולת להעניש הגנות גם כשלא הכול הולך חלק – ובמקומות האלה, סטף של היום לא נופל מסטף של אז, ואולי אפילו טוב ממנו.

עם הסגל ההוא סביבו – עם שחקנים שיודעים לשמור, לחתוך, ולקלוע זריקות פנויות בלי לחץ – סטף של היום היה עושה בדיוק את אותו הדבר: מוביל, מנהל, ומרים גביע. הבעיה של גולדן סטייט ב־2025 היא לא שסטף כבר לא מספיק טוב כדי לזכות באליפות. הבעיה היא שהוא כבר לא מוקף בקבוצה שראויה לזכות איתו.

גולדן סטייט של 2022 הייתה זוכה באליפות גם בפלייאוף של השנה שעברה

זה אולי נשמע כמו כפירה, אבל אני עומד מאחורי זה לגמרי: גולדן סטייט של 2022 הייתה זוכה באליפות גם אם הייתה משחקת בפלייאוף של השנה שעברה. לא בגלל שהליגה חלשה יותר – להפך. אלא בגלל הדבר היחיד שלא לומדים בעונה או שתיים: ניסיון.

הקבוצה של 22’ לא הייתה הסגל הכי נוצץ בליגה, אבל היא ידעה בדיוק איך מנצחים סדרות. הכוכבים שלה כבר היו שם, כבר הפסידו, כבר חזרו, וכבר ידעו איך לשרוד רגעים שבהם הכדורסל מכוער. מול קבוצה כמו אוקלהומה של לפני האליפות – מוכשרת בטירוף אבל עדיין ירוקה – היתרון הזה היה קריטי. ראינו את זה בעונה שעברה, כשהם הפסידו שלוש פעמים בתוך חודש ליריבה ישירה על המערב. זו לא בושה, זה חלק מתהליך. אבל זה לא משהו שהיה קורה ללוחמים בריאים.

בשביל לקחת אליפות צריך הרבה יותר מכישרון, בטח כשאין לך את השמות הכי נוצצים. צריך היררכיה ברורה, הגנה חכמה, וקור רוח. לוויגינס של 2022 היה מקרה קלאסי של שחקן כנף מושלם לפלייאוף – מבחינתי, גרסת השיא שלו שווה חמישייה ראשונה גם באוקלהומה. שיי שחקן אדיר, אבל בסדרה של לחץ מול סטף בן 34? אני הולך עם סטף בלי לחשוב פעמיים. דריימונד היה בכושר של DPOY, קלי היה קלי, לוני שלט בריבאונד, ג׳ורדן פול שלפני האגרוף נתן בוסט התקפי אמיתי, וגרי פייטון של אותה עונה – בעיניי – עדיף אפילו על קרוסו.

זו לא נוסטלגיה. זו הבנה איך פלייאוף עובד. וגולדן סטייט של 2022 ידעה לנצח בדיוק כשזה באמת נחשב.

סטף של היום עם גולדן סטייט של 2022 היא קונטנדרית מובהקת לאליפות

אני אתחיל מהברור מאליו: סטף של 2022 לא היה עושה את ההבדל עבור הקבוצה הנוכחית. הבעיה של גולדן סטייט ב־2025 היא לא גרסה כזו או אחרת של סטף – היא המעטפת סביבו. אבל סטף של השנה, עם הסגל של עונת האליפות? זו כבר שיחה אחרת לגמרי.

תסכימו או לא, אבל בעיניי זה חייב להיאמר: סטף של היום, עם הקבוצה של 2022, הוא פייבוריט לאליפות. לא רק מועמד, לא “בתמונה” – פייבוריט. פחות אתלטי אולי, פחות מתפוצץ, אבל חכם, מדויק, ומבין טוב יותר מאי פעם איך לנהל משחקים וסדרות. כשמסביבו יש היררכיה ברורה, שחקני כנף שיודעים לשמור, סנטר אמיתי ולא בוסר, וספסל שלא מתפרק – סטף לא צריך להציל כל פוזשן, במיוחד כשיש את ג׳ורדן פול כעושה משחק שני.

וזו בדיוק הסיבה לתסכול העצום של אוהדי גולדן סטייט. לא כי סטף כבר לא מספיק טוב, אלא כי הארגון בוחר לבזבז שחקן בקנה מידה היסטורי, ומנסה לבנות סביבו קרקס במקום קבוצת כדורסל. במקום להקל עליו, יוצרים מצב שבו כל ערב הוא צריך להיות גם הכוכב, גם המנוע, גם הכיסוי לכשלים, וגם התירוץ. סטף עדיין נותן לך אליפות – אם רק תיתן לו קבוצה שמכבדת את הגדולה שלו.

ה-15 לינואר

ב-15 לינואר גולדן סטייט רשאים להעביר בטרייד את ג׳ונתן קומינגה, שכרגע הערך שלו ממש לא גבוה. סטיב קר התבטא בפודקסט של חברו תום טולברט על כך שקבוצות כמו מילווקי ויתרו על כל הבחירות שלהם וזה משהו שהוא לא רוצה לראות את גולדן סטייט עושה רק בשביל להשיג את ה״סיכוי״ עליו הוא מדבר. אז מה כן יש לגולדן סטייט? בינינו לא הרבה, אפילו דווח שדאלאס לא מתלהבת מטרייד של AD לגולדן סטייט כי אין לה מספיק נכסים שמעניינים אותה – גם זה כמובן סביר להניח חלק מטקטיקות משא ומתן, ובמילים אחרות אומר תשלמו קצת יותר בשביל שקבוצה שלישית תבוא לשולחן המשא ומתן אם אתם רוצים אותו.

בכל מקרה ישנם שלושה סוגי טריידים שאני רואה עבור גולדן סטייט: הראשונה היא קמינגה בלבד, השניה היא קמינגה ודריימונד, והשלישית היא לעבור הלאה מג׳ימי. השבועות והימים האחרונים מתחילים להצביע שמתבשל טרייד בו דריימונד עוזב את הקבוצה – ואולי בגלל זה הוא עושה הכל בשביל להוריד את הערך שלו עד שהוא לא יהיה ניתן להטריד בשום צורה, וקמינגה כמובן.

הנה כמה טריידים אפשריים, אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות. אגב כל הכישלונות הם בגלל שעדיין לא ה15 לחודש.

הקינגס סוף סוף יוצאים לבניה מחדש, מקבלים נכסים ואת קמינגה שאולי יפרח בקבוצה שתיתן לו את המושכות.

הפצוע האנגלי ב hail marry של הלוחמים

הסאנס הולכים לריבילד ונותנים לבוקר הזדמנות לטבעת

זו עסקה הרבה יותר דמיונית – בוקר לא על המדף. אבל היו דיווחים שהסאנס מעוניינים בקמינגה בקיץ, כנראה שזה כבר לא רלוונטי.

וכמובן אי אפשר לסיים את מדור הטריידים בלי הטרייד שכל אוהד גולדן סטייט חולם עליו – וזה שלא יקרה