לפעמים מהארץ אנחנו לא באמת מבינים את עומס הלו״ז בנבא. תחשבו על זה רגע – בארץ אם קבוצה ניצחה כמה משחקים ואומרים שעכשיו היא במומנטום, על פניו, יש שבוע שלם עד המשחק הבא ושום דבר בזמן הזה לא משפיע על המומנטום. בזמן הזה בנבא, קבוצה שיחקה עוד 2-3 משחקים לפני שעבר שבוע שלם, שלא לדבר על זה שהרבה פעמים זה כולל טיסות ו/או משחקי בק-טו-בק. המומנטום מאוד נזיל וזה לפני שאנחנו מדברים על עומס פיזי ועייפות. כשנרשמתי להגיע למדיסון סקאוור גארדן היום למשחק מול ההיט חשבתי שזה ניצחון קל על כנפי מומנטום הזכייה בגביע וקצת לא לקחתי בחשבון שמאז הייתה טיסה לאינדיאנה וניצחון דחוק עם סגל חסר מאוד, המשך לניו יורק לבק-טו-בק הפעם בבית מול פילי, משחק שבו הקבוצה הפסידה (שזה קוטע המומנטומים מספר 1 בעולם) ואז רק יום מנוחה אחד לפני המשחק היום מול ההיט שאליו אני הולך. אני עדיין חושב שהניקס תנצח אבל בכל מה שקשור לעומס ומומנטומים, זה פשוט משהו אחר לחלוטין ממה שאנחנו רגילים אליו ומצליחים להכיל מההיכרות שלנו עם הספורט בישראל ובאירופה.

לפני המשחק בראון גם נשאל על העומס הזה, ספציפית בהקשר של אימונים והנחלת העקרונות. הוא עונה שכמובן שזה משפיע אבל זה נכון לכל הקבוצות בליגה כך שזה לא רלוונטי. בנושא אחר, הידעתם שהיום (ה21/12) הוא יום הכדורסל הבינלאומי העולמי (World International Basketball Day)? לא? ובכן גם אני ומייק בראון לא. עיתונאי זר (כאילו אני איזה מקומי וותיק) ציין בפניו את העובדה הזו ושאל אותו לדעתו על הגלובליזציה של הכדורסל. המאמן ענה שרואים איך יותר ויותר כדורסלנים בינלאומיים נכנסים לליגה ומשפיעים עליה וצחק שהוא ישמח לפרוטקציות בחופשת הקיץ בפריז בהתחשב בזה שיש לו שלושה שחקנים צרפתים. בכל אופן, העיתונאי לא המציא. גיגלתי וגיליתי שזה אכן יום בינלאומי רשמי שנקבע ע״י האו״ם (לא פחות ולא יותר) אבל הוא הוכרז לראשונה רק לפני שנתיים. למה דווקא ה21/12 אתם שואלים את עצמכם (אתם בטח לא ואיבדתם אותי מזמן)? כי זה היה היום בו ממציא הכדורסל ד״ר ג׳יימס נייסמית׳ הציג את המשחק לראשונה. מעניין, הייתי בטוח שזה בגלל חנוכה. אגב חנוכה, במשחק ביום חמישי בברוקלין הייתה הדלקת נרות וריקודים אצל הנטס, בינתיים לא ראיתי שום סימן שמשהו דומה הולך לקרות פה בגארדן.

בדקות שלפני המשחק אני לראשונה רואה את ההשפעה של הצלחת הקבוצה באולם. הגארדן הכי מלא שראיתי אותו עד עכשיו, העידוד חם ואינטנסיבי כבר מההמנון, דרך הבוז למיאמי ועד ההתלהבות הגדולה מאוד בהצגת שחקני הניקס. נראה שההפסד בשישי לפילי לא ממש הוריד את האנרגיות בגארדן ועכשיו הכל מוכן לפתיחת המשחק.

רבע 1:

בדקות הראשונות של המשחק הניקס מתקשים בהתקפה ומיאמי פותחת קצת יותר טוב ואף על פי כן, הדקות הראשונות צמודות וכשההיט עולים ל-9-13 בערך באמצע הרבע מייק בראון לוקח פסק זמן ראשון ומכניס לראשונה את קלארקסון כדי לנסות להזיז את ההתקפה. אכן יש שיפור מסוים בהתקפה אבל דווקא בצד ההגנתי הניקס לא מצליחים לעצור את השלשות של ההיט ו-2:30 לסיום הרבע מיאמי מובילה 18-28 בעזרת 6-9 ל-3. ספולסטרה מבקש פסק זמן שדווקא עוזר לניקס שרצים 0-7 בחזרה ממנו כולל שלשה של דיווארה והאלי הופ עוצמתי של רובינסון וההפרש מצטמצם ל-3 בלבד. מיאמי מצליחים לעצור את הריצה של הניקס עם מהלך של סל ועבירה של אדאביו אבל הוא מחטיא את הכדור מהקו. חצי דקה לסיום הרבע בראנסון קולע שלשה גדולה אבל למרות הגנה חזקה של הניקס מיאמי מצליחה להשיג שלשה משלה ומובילה בסיום הרבע 30-37.

רבע 2:

הרבע השני נפתח בהחלפת נקודות כשכל פעם שהניקס מצמצמים קצת מיאמי מיד חוזרת. אחרי שהקבוצה הביתית מורידה את ההפרש ל-4 בלבד וההיט שוב בורחים קצת ועולים ליתרון 43-52, 4 וחצי דקות לתוך הרבע השני ומייק בראון מבקש פסק זמן כדי לסדר את ההגנה. אחרי דקה ללא נקודות בשני הצדדים בראון עובר לחמישייה נמוכה שאמנם רובינסון נשאר לשחק כסנטר אבל לצידו בראנסון, הארט, קולק וברידג׳ס. מה שקורה זה שב-2 וחצי הדקות הבאות הניקס רצים 5-13 ומורידים את ההפרש לנקודה אחת בלבד לטובת מיאמי וספולסטרה מזעיק פסק זמן. אבל גם בחזרה מפסק הזמן המומנטום הביתי ממשיך ועם סל ל-2 נקודות של בראנסון הניקס עולים ליתרון ראשון בערב. אחרי עוד שלשה של בראנסון וכמה נקודות גם מצד שני, רובינסון נשלח לקו לראשונה הערב. הפסקה חשובה להסבר קצר – רובינסון, שחקן של 50% מהקו בקריירה ו-22% העונה עד המשחק ביום שישי שבו קלע מול פילי 6-7 בזריקות חופשיות וכשכל נקודה שהוא קולע מהקו מלווה בתרועות רמות מהקהל. אחרי המשחק דיברו על העבודה שהוא עושה עבודה עם מאמן הקליעות של הניקס על זריקות מהקו – חזרה אלינו. רובינסון קולע 2-2 מהקו והקהל יוצא מגדרו. אמנם גם ההיט קולעים בצד שני אבל בראנסון עם עוד שלשה גדולה בסיום רבע קובע את תוצאת המחצית על 62-66 לניקס כשהוא עצמו קולע 27 נקודות ב-18 דקות על הפרקט ובאחוזים מעולים.

רבע 3:

הניקס פותחים עם הגנה אינטנסיבית כולל חטיפה של ק״אט ושני בלוקים של אננובי שמזכיר למה מדברים עליו כשחקן חמישיית הגנה של העונה ובצד השני 4 סלים מ-6 פוזשנים והניקס מגדילים את היתרון ל-66-75 וספולסטרה קורא לפסק זמן כשעוד לא עברו 3 דקות בתוך המחצית השניה. בראנסון ממשיך לצבור נקודות בצד של הניקס אבל בצד השני קל-אל וואר עושה צרות לניקס גם מתחת לסל וגם מה-3 ומשאיר את מיאמי במשחק. 2:23 הניקס לוקחים פסק זמן כשמיאמי נשלחת לקו אם אפשרות לצמצם לנקודה אחת ומפסק הזמן בראון חוזר להרכב שלושת הגארדים כשהפעם קלארקסון מצטרף לבראנסון וקולק ואננובי על הפרקט ולא ברידג׳ס כמו ברבע השני. הרכב שלושת הגארדים שוב מוכיח את עצמו ואחרי שההיט קולעים את ה-2 מהקו ומצמצמים ל-93-94, ניו יורק רצה 0-8 . ההיט קולעים שתי שלשות רצופות ונשארים קרוב ובפוזשן האחרון של הרבע רובינסון דופק דאנק במהלך של סל ועבירה ולא מאכזב את הקהל כשהוא קולע גם את הזריקה הבאה שלו מהקו להשלים 3-3 היום ו-9-10 בשני המשחקים האחרונים. בכניסה לרבע האחרון התוצאה היא 99-105 לניקס.

רבע 4:

לרבע האחרון הניקס עולים בלי בראנסון שכבר קיבל 30 דקות המשחק (ומייק בראון אמר שהשאיפה היא לאפשר לו פחות מ-34 דקות) ו-4 הדקות הראשונות עוברות בחילופי נקודות משני הצדדים בלי שאף קבוצה מפתחת איזשהו מומנטום. בשלב הזה בראנסון חוזר לפרקט (ביחד עם הארט) ומיד מוסר לברידג׳ס אסיסט לשלשה. בדקות הבאות שתי הקבוצות קצת מתקשות לקלוע אבל שלשות מטורפות של הארט ובראנסון בסופי שעון מצליחות להשאיר את הניקס עם פער נאה של 7 נקודות ו-3:42 לסיום מיאמי לוקחת פסק זמן. מיאמי קולעת שלשה ואח״כ עוד 2 ומצמצמת ל118-120 בלבד אבל האווירה בגארדן משוגעות והקהל בעוצמות מטורפות שהשחקנים מבינים שהם לא יכולים לאבד את זה ומיד מחזירים בצד השני עם 2 במהלך קבוצתי יפה ועוד שלשה והיתרון חוזר ל-7. כמה שריקות גבוליות נגד הניקס מדליקות את הקהל ואני חווה את הגארדן שתמיד שמעתי עליו אבל עד עכשיו לא באמת חוויתי. האווירה משוגעת והדציבלים שהקהל מגיע עליהם עוצמתיים במיוחד. דקה וחצי לסיום בראנסון נשלח לקו ל-3 זריקות בעבירת פלגרנט של נורמן פוואל, מגיע ל-45 נקודות, מעלה את היתרון ל-10 וכדור של הניקס ותחושה שבמהלך הזה המשחק נגמר. בסיום אכן ניצחון של ניו יורק 125-132.

בראנסון במשחק מדהים מוביל את הניקס עם שורה סטטיסטית של 47 נקודות ב-15-26 מהשדה כולל 6-13 ל-3 ו-11-11 מהקו והוסיף גם 8 אסיסטים על 0 איבודים. עזרו לו ברידג׳ס עם 24 ואננובי עם 18 והארט עם 13, 10 ו-5 אסיסטים. כדאי לציין גם שקא״ט קלע רק 2 נקודות ב-1-5 מהשדה ו-0-2 מהקו.

אצל מיאמי קאל-אל וואר עם דאבל דאבל אימתני של 28 נק׳ ו-20 ריבואנדים (5-7 ל-3, 6 מהריב׳ הם בהתקפה) וחאקז מהספסל עם 23 נק׳. פוואל גם הגיע ל-22 (4-8 ל-3) אבל אדאביו לא במשחק טוב וגם אנדרו וויגנס התקשה מאוד בקליעה.

מייק בראון פותח את מסיבת העיתונאים בסיכום של המשחק ובמחמאות לבראנסון כמובן וגם למיקאל, אננובי, הארט וקולק. הוא מסביר שהקבוצה חייבת להשתפר בהגנה בפתיחות משחקים וצריכה להזיז את הכדור יותר ומהר יותר בהתקפה, לקבל החלטות בצורה החלטית יותר ומהר יותר כי כשהשחקנים לא עושים את זה הקבוצה מסתבכת עם התקפות ארוכות שנתקעות ומגיעות לסוף שעון. שואלים אותו על הדקות של בראנסון שהוא רצה להפחית (וגם מיקאל) והוא אומר שהוא באמת שואף להוריד אותן אבל בסוף הוא צריך לקבל החלטות שיעזרו לקבוצה כמה שיותר לנצח והיום, למרות הרצון להפחית בדקות שלהם, היה צורך שישארו על הפרקט יותר מהמתוכנן. בסוף החלק השני של יומן העונה שאני כותב על הניקס, תהיתי מה יהיה מבחינת הרוטציה של הגארדים כשדוס ושאמט יחזרו עכשיו כשקולק שווה לא מעט דקות. למזלי אני מסקר את הניקס ולא חייב לתהות לעצמי, יש לי את מי לשאול אז שאלתי, וזה מה שבראון ענה ״תראה, גם בתחילת העונה היה לנו את כולם זמינים ומצאנו איך לנהל את זה. כשהם יחזרו אני אצטרך לשבת עם דפי הדקות שלי וזה מה שנעשה כל לילה אבל בסופו של דבר זו בעיה טובה וכשזו תהיה הבעיה שלי, אני אהיה מרוצה״. בתחילת העונה קולק לא כ״כ קיבל דקות והוא אכן צודק שיש בעיות דחופות יותר (התנודתיות ביכולת של קא״ט, ההיעלמות של יאבו וחוסר ברוטציה בגבוהים, ההגנה בפתיחת משחקים) אבל עדיין לא בטוח שקיבלתי תשובה על השאלה הזו ומעניין יהיה לראות בפועל מה יקרה כשכל הגארדים יהיו זמינים.

עד אז, הניקס ואני צוברים עוד W ומתחזקים באמונה שגם בימים שדברים פחות הולכים ואפילו לא מול קבוצות עילית, לפחות יש לנו שחקן ברמת MVP שיכול תמיד להוביל אותנו קדימה.