חודש לתוך העונה וכל הנתונים מתייחסים ללפני משחק החוץ בדאלאס שהיה בלילה שבין רביעי לחמישי (20/11)

מאזן 5-8 (1-8 בבית, 4-0 בחוץ), מקום 4 במזרח.

בספרו זוכה הפרסים של אורסון סקוט קארד ״המשחק של אנדר״, אנדר, ילד גאון שמיועד להוביל את צבא כדור הארץ בקרב נגד זן חייזרי עם יכולת סנכרון מלאה בין כל בני מינו, מנהל את הצבא שלו בבית הספר ללוחמה בצורה שונה מכל שאר הצבאות "….רוב הצבאות התאמנו בפעולות של כוחות גדולים ואסטרטגיות. לאנדר לא הייתה אסטרטגיה. הוא אימן את מפקדי המחלקות שלו, מלמד אותם לנצל ביעילות את חייליהם להשגת מטרות מוגבלות לבדם. הוא אילץ אותם ליזום, לחשוב לבד.

***

…בעצם זה שאנדר לא הביא להם פקודות, הם (החיילים של אנדר) גם ידעו שאנדר סומך עליהם שיעשו לפי מה שנראה להם הכי טוב."

אנדר מבין שהדרך הטובה ביותר היא לתת לחיילים שלו לקבל החלטות לבד בשטח. כל הצבאות האחרים השתמשו באסטרטגיות מה שהפך אותם למקובעים וניתנים ללמידה. אנדר לימד את הצבא שלו עקרונות ונתן להם לקבל החלטות לבד, כך שתמיד יהיה להם את יתרון ההפתעה וגמישות על פני הצבאות האחרים.

זה בדיוק מה שמייק בראון רוצה לעשות עם התקפת הניקס.

"אני חושב שבסופו של דבר, זה יהיה נפלא אם הם יוכלו לשחק בלי להכריז על תרגיל. כי ככה יהיה קשה יותר להגן נגדם. אם אנחנו נכריז תרגיל מסוים, הקבוצה השניה… עם כל הסקאוטינג שיש היום, הם ידעו מה התרגיל ויסדרו הגנה בהתאם… אם אתה יכול לשחק מהר ולהסתדר מהר כך שיש לך שלוש-ארבע אפשרויות שונות, זה גורם שיהיה הרבה יותר קשה להגן מולך. אנחנו רוצים להגיע למצב שככה אנחנו משחקים לאורך כל העונה".

בציטוט הזה, מייק בראון בעצם מתאר את שלושת העקרונות שהוא חוזר עליהם כל הזמן וכשהם יהיו מבוססים, חזון ה״לשחק ללא תרגילים״ יוכל להתגשם:

1. ״אם אתה יכול לשחק מהר״ – בראון רוצה שהקבוצה תשחק מהר, תזוז הרבה ותזיז הרבה את הכדור.
2. ״ולהסתדר מהר כך שיש לך שלוש-ארבע אפשרויות שונות״ – בראון כל הזמן מדבר על הריווח והריווח מחדש (אחרי חדירה/ריבאונד התקפה) שייצרו ריבוי אפשרויות בכל פוזשן נתון.
3. ״אנחנו רוצים להגיע למצב שככה אנחנו משחקים לאורך כל העונה״ – מאמן הניקס מדגיש שהוא רוצה להגיע למצב הזה, אבל הקבוצה עוד לא שם. הוא חוזר ואומר שהקבוצה בתהליך והיא לומדת הרבה דברים חדשים וזה הגיוני וסביר שהדברים עוד לא עובדים בצורה מושלמת. כל עוד העקרונות ברורים, הביצוע ילך וישתפר עד שיגיע למיצוי מקסימלי של השיטה לקראת הפלייאוף. בעזרת ה׳.

אז אמנם הניקס באמת עדיין בתהליך למידה וביותר משליש המשחקים היה חסר להם שחקנים משמעותיים שחייבים לתרגל את העקרונות כדי שהמכונה תהיה משומנת אבל בגדול נראה שהשינוי לגמרי מתחיל לקרות.

הניקס משחקים בקצב גבוה משנה שעברה ומזיזים את הכדור הרבה מאוד. הם מייצרים 3.5 פוזשנים יותר משנה שעברה בממוצע למשחק, הם מקום ראשון בליגה (ביחד עם שארלוט) בקילומטרז׳ שהם מכסים כל משחק מה שמראה על הרבה תזוזה ותגובה למה ששאר השחקנים עושים. בנוסף, הקבוצה עם 309.7 מסירות בממוצע למשחק (מקום חמישי בליגה) לעומת 281.2 בעונת 2024/25 (מקום 18 בליגה) ושניה רק לגולדן סטייט בכמות השלשות בקאצ׳ אנד שוט בממוצע למשחק (32.1) מה שמראה על תזוזה רבה של הכדור. ואם כבר שלשות, הנתונים שלהם מעבר לקשת מלמדים על ריווח משמעותי וייצור מספר אפשרויות בכל פוזשן – ֿמקום 3 בליגה בנסיונות ל-3, שני בליגה בכמות שלשות שהיא קולעת, חמישית בליגה באחוז ה-3 מתוך הזריקות של הקבוצה (46.5%), כל אלו ביחד עם הנתון על השלשות בקאצ׳ אנד שוט בהחלט מסמנים על משחק מרווח.

יישום העקרונות מייצב את הניקס עם האופנסיב רייטינג השלישי בטיבו בליגה העונה (120.5 לעומת 117.3 ומקום 5 בעונה החולפת). כל זה כשעברנו רק 15% מהעונה הסדירה, אחרי כמה שנים שהקבוצה רצה עם התקפות שבלוניות שמבוססות כישרון אינדווידואלי וללא שיטה ברורה וכאמור, בלי הרבה הזדמנויות לשמן את כל הסגל בשיטה הזו. נראה שהתקפת הניקס במקום טוב ויש עוד לאן להשתפר ואפשר לפתח ציפיות ולחכות ולראות לאן זה עוד יתפתח.

כל זה לא מאוד מפתיע. בכתבה שכתבתי כאן בקיץ כבר הזכרתי קצת את השינוי ההתקפי הצפוי במעבר מצוות אימון בהובלת תיבודו לשרביטו של מייק בראון. אבל מה קורה בצד ההגנתי?

נתחיל מהשורה התחתונה – בצד ההגנתי לא ניכר שינוי, לחיוב או לשלילה, ביחס לשנה שעברה כשהדיפנסיב רייטינג של הקבוצה העונה הוא 113.8 (16 בליגה) לעומת 113.3 (13 בליגה) בשנה שעברה.

העקרונות ההגנתיים הם בראש ובראשונה לשמור על הצבע מול שחקנים שחודרים בכדרור. במצב כזה מגיעה עזרה אוטומטית לצבע כדי להקשות על השחקן החודר. היתרון הוא שכשרובינסון על המגרש זה באמת סוגר את הצבע בצורה מעולה ואפילו לא צריך יותר מידי עזרה. החיסרון הוא שרובינסון רק עם 16.5 דקות בממוצע למשחק ובשאר הזמן העזרה מאפשרת יותר מידי שלשות נוחות ליריבות. לכן העיקרון השני הוא לא לתת ליריבה זריקות קלות. בראון דורש מהשחקנים להפוך כל זריקה של היריבה ל״קונטסטד שוט״, כלומר, זריקה שההגנה מפריעה לה, ואכן אפשר לראות במשחקים שגם כשהתקפת היריבה הצליחה לסדר לשחקן זריקה פנויה, תמיד שחקן ניקס ירוץ אליו וינסה להפריע לו לזריקה גם אם זה חסר סיכוי. הבעיה היא שהעקרונות בניגוד לצד ההתקפי, עוד לא מבוצעים מספיק טוב והיריבות של הניקס מגיעות ליחסית הרבה זריקות נוחות ל-3. אבל גם בצד הזה של המגרש מדובר בתהליך למידה שלא יושלם בן רגע.

בשני המשחקים האחרונים לפני כתיבת שורות אלו הניקס פגשו את ההיט פעמיים. במהלך המשחק הראשון ביניהם הניקס עברו לראשונה העונה להגנה אזורית שאפשרה להם להצטמצם פנימה להגנת צבע ולהתרווח חזרה להגנת פרימטר בצורה אפקטיבית יותר ואכן אלו היו דקות טובות מאוד בהגנה. בסיום המשחק בראון הודה שזה היה אלתור של עוזר המאמן הבכיר כריס ג׳נט ולא משהו שעבדו עליו בכלל השנה. במשחק השני מול ההיט הניקס שוב שיחקו דקות מסוימות באזורית בהגנה וגם שם זה הצליח. מעניין יהיה לראות אם הקבוצה תתחיל להשתמש בהגנה הזו לעיתים קרובות יותר והאם היא תוכל לשכלל את ההגנה שלה בעזרת האזורית.

יש עוד דברים לגעת בהם כמו להרחיב יותר על התרומה האדירה של רובינסון למרות מיעוט הדקות, אי היציבות של הקליעה של טאונס וחוסר היכולת של יאבוסלה לעמוד בקצב הקבוצה ולספק תרומה כלשהי אבל צריך לשמור חומר גם להמשך העונה ועוד לבחון איך הדברים יתפתחו באספקטים האלו ולכן רק אציין שלמעט הקושי המסתמן במשחקי חוץ, בסה״כ פתיחת העונה של הניקס היא חיובית. אמנם האוהדים בניו יורק חסרי סבלנות ותמיד מצפים להיות טובים ביותר, אבל אני חושב שלתת לבראון את הזמן להמשיך להנחיל את השיטה שלו, וללמוד איך אפשר לשפר את ההגנה במיוחד ואולי כל השאיפות של העונה הזו עוד יגיעו למימוש. כאמור, רק התחלנו אבל כרגע הנט רייטינג חמישי בליגה רק 0.1 נק׳ מתחת לדטרויט ומעליהן שלושת הפייבוריטיות מהמערב החזק (אוקלוהומה סיטי, דנבר ויוסטון) ולדעתי יש מקום להיות אופטימיים.