כן, כן כן – העוקבים הרבים שלי ביקשו ממני לבצע מעקב אחרי יוטה ג'אז (כחחח) 

אז קודם כל – תגובה מאוד מאוחרת לדבריה של ציפי שמילוביץ בפודקאסט הכדור הכתום בפרק פריוויו על הקבוצה. 

בפרק אז ציפי אמרה (ציטוט): 

"אילו יוטה הייתה פילדפליה סוונטי סיקסרס, אז הליגה כבר הייתה מתערבת, כי יש טנקינג ויש מה שעושים שם ביוטה…"

אז בהקשר הזה יש לי להגיד שני דברים: 

1. זה  מצחיק שמכול הקבוצות, שמילוביץ בחרה דווקא בפילדלפיה, מועדון שלפני כעשור, פחות או יותר "המציא" את התהליך. 
2. לדוגמהה, הרבה יותר קל להיות בסיטואציה כמו של הספרס. עונה אחת של טנקינג הספיקה להם כדי לקבל חייזר עם יכולות גופניות שלא ראינו מעולם, ומאז הם קיבלו גם בחירות 4 ו-2 בשני הדראפטים האחרונים. היום קל לומר שיש לספרס חזון ברור ורואים מה הם רוצים לעשות, אבל זה מגיע מהרבה מזל.

רק לסכם במשך 40 שנים האחרונות, מ-1985 הבחירה הכי גבוהה של יוטה הייתה – 3 וזה קרה פעמיים. ב-2005 בחרו את דרון ויליאמס וב-2011 את אנס קאנטר. זהו. 

נחזור למעקב. 

קודם כל תתרשמו מהפרקט היפה בליגה במשחקי הגביע (באדיבות Alex Gold)

אין מה להתכחש, שנה שעברה אופיינה בטנקינג מגעיל. לאורי מארקנן וג'ון קולינס הושבו בצד בגלל כל חצי שיעול. גם אם הם שיחקו, הם הושבו על הספסל בדקות הסיום במקרה והמשחק היה צמוד. זה לא שאני מצדיק את ההתנהלות הזו, רק אומר שהיו 5-6 קבוצות שעשו בערך אותו דבר. השנה לפחות ההנהלה הבהירה שהקבוצה תעלה לנצח כל משחק. 

סיכום החודש הראשון

אחרי הניצחון המפתיע במשחק הראשון של העונה על לוס אנג'לס קליפרס, קבוצת וואטסאפ של יוטה ג'אז התמלאה בתחזיות אופטימיות. מילים כמו "פלייאוף", "אליפות זו לא מילה גסה" ו"מכבי חיפה תהיה אלופה, תזכרו את המילים שלי!!" (אתם תחליטו מה המצאתי כאן…) נזרקו לחלל האוויר. ברור שתוך שבוע שבועיים העסק התחיל להתיישר (גם כמו מכבי חיפה) וגם לגבי הקליפרס קיבלנו פרופורציות, אז כרגע הקבוצה ממוקמת מתחת לאזור הפלייאין כשהיא עדיין במקום טיפה גבוה יותר מהמצופה וזה כנראה בגלל חולשות מפתיעות של קבוצות כמו ממפיס והקליפרס. מאידך, זה מובן וברור, המטרה של הקבוצה היא לא להיכנס לפלייאוף, לכן המדד להצלחה עונתית לא תימדד עם כמות הניצחונות.

כאמור, לפני תחילת העונה, הנהלת הקבוצה הבהירה שהעונה ביזיון הטנקינג לא יהיה ואני שמח על כך. דעה שלי, זה תהליך הרבה יותר בריא לפיתוח השחקנים הצעירים. 

מה אפשר להגיד משחק הקבוצתי, כמו הרבה קבוצות צעירות, יוטה משחקת מהר והולכת הרבה לריבאונד התקפה. דקות ארוכות הקבוצה משחקת עם 3 שחקנים מעל 2.10 – נורקיץ', לאורי ופיליפובסקי. לפחות בקטגוריה של הכדורים החוזרים, הם מצליחים ליישם מה שרוצים. 

יחד עם זאת, הקבוצה דיי חלשה, קודם כל בכל נושא הקליעה שזה מובן ויהיה בסדר, הם ישתפרו. גם זה שהם מאבדים הכי הרבה בליגה אפשר להבין, למרות ש… הכי הרבה, באמת? גם יותר מברוקלין וחור-שחור-וושינגטון וויזארדס? איזו בושה, איך ג'ון סטוקטון הרשה לזה לקרות?  

החולשה של יוטה בהגנה יותר מעצבנת. הג'אז במקום ה-26 ברייטינג ההגנתי, מוסרים מולם הכי הרבה אסיסטים בליגה וגם מאבדים מעט כדורים. נכון שיוסוף נורקיץ' כנראה הסנטר הפותח הכי חלש בליגה, (הוא לא היה אמור לפתוח בשום צורה), אבל שני הנתונים האחרונים לא קשורים אליו! החברה הצעירים בקו האחורי – תזיזו את התחת שלכם! 

נעבור לשחקנים  

כמובן, מבחינת סגל השחקנים, האירוע המשמעותי היה הפציעה של ווקר קסלר. הסנטר של הקבוצה התחיל את העונה מצוין והפציעה שלו מבאסת גם בפן הקבוצתי וגם בפן האישי. בנוסף, נזכיר שקסלר נמצא בשנת חוזה, נוצר כאן פלונטר לא קטן, כך שכנראה לאורך כל השנה יהיה פה מו"מ קשוח + משחק chicken מלוכלך (אוי כמה שדני איינג' אוהב את זה)      

כוכב הקבוצה, לאורי מארקנן, שיחק עד עכשיו בכל המשחקים ומעמיד שיאי קריירה בנקודות למשחק, במספר זריקות, דקות משחק וחטיפות. נכון, כבר שנים שתוהים למה יוטה לא מעבירה אותו בטרייד, אבל לא משנה איך העניין הזה יסתיים, על המגרש מארקנן את שלו עושה.

השחקן המשתפר של הקבוצה בינתיים, הוא ללא ספק קיונטה ג'ורג'. איזאה קולייר פספס 8 משחקים ראשונים בגלל פציעה וקיונטה ניצל את זה עד תום והשתלט על תפקיד הרכז הפותח. הוא יותר קומבו גארד, המסירה זה לא הדבר הראשון שהוא חושב, הכול נכון, יחס אסיסטים איבודים שלו צריך עדיין להשתפר כמו גם האחוזים מהשלוש (אחרי אוקטובר מזעזע, בנובמבר הוא קלע סולידית כמעט 35%), אבל אין ספק שהוא עבד בקיץ על המשחק שלו.     

למרות דשדוש בתחתית, אני אופטימי. נכון, אנחנו מפסידים הרבה, אבל לא ציפינו למשהו אחר. מה שחשוב זה לראות התפתחות שחקנים, לגלות סימנים של אופי והדברים הקטנים שבסופו של דבר מייצרים תרבות מועדון מנצח, כמו שהיה לנו בשנות ה-90. 

בחודש הבא אני אתמקד יותר ברוקיס ושחקני השנה השנייה (ספוליר – קודי ויליאמס אני לא לוקח למכבי חיפה). 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל