רם סלומון, בן 33 ובקיץ הנוכחי עבר לניו יורק לשליחות. אוהד ניקס משנת 2000, ואחרי 20 שנות סבל, ב-4 שנים האחרונות נהנה מהקבוצה שחווה תחייה מחודשת. אם הניקס סוף סוף יזכו באליפות המיוחלת דווקא בשנים שרם יהיה שם זה וואו אחד גדול ו… זהו go knicks go!

לפרויקטים של פתיחת עונה יש מבנה די קבוע. עוברים מקבוצה לקבוצה ובכל אחת קודם כל מספרים על מהלך העונה הקודמת וההישגים, אח"כ מפרטים על שינויי הסגל בקיץ בפורמט "הגיעו, עזבו, נשארו" וחמישייה צפויה ואח"כ כותבים על מה צפוי להיות העונה. (הערת העורך – בעוד כמה שבועות נגיע לשם).

במקרה של ניו יורק ניקס 2025/26, אמנם היו מספר שינויים בסגל עם הגעתם של ג'ורדן קלארקסון וגרשון יבוסלה, אבל אולי דווקא מעניין או נכון יותר שהפורמט של "הגיעו, עזבו, נשארו" יתרכז בצוות המקצועי ולא בסגל השחקנים.

אז אמנם יש עוד זמן עד לפתיחת העונה, אבל בואו נראה מה קרה בצוות המקצועי של הניקס:

הגיעו: מייק בראון (מאמן ראשי), כריס ג'נט, טי ג'יי סיינט, ברנדן אוקונור וריקרדו פויס

נשארו: ריק ברונסון ומוריס צ'יק.

עזבו: תום ת'יבודו (מאמן ראשי), אנדי גריר, דייס יושימוטו, דניאל בראדי, אות'לה הארינגטון וניק ת'יבודו.

למרות ההצלחה ההולכת וגדלה של הניקס בשנים האחרונות תחת שרביטו של ת'יבודו, הקולות להחליף אותו הלכו וגדלו תוך הטענה שלמרות ההצלחה, ת'יבס רחוק מלמצות את הפוטנציאל של הקבוצה במיוחד בצד ההתקפי וכמובן משתמש ברוטציה צרה מידי שפוגעת בקבוצה, במיוחד בפוסט סיזן. בעוד בשנה שעברה עוד היה נראה שסגל השחקנים הבכיר מגבה אותו לגמרי, עם שחקנים פחות בכירים היו בעיות כמו הויכוח הגדול בין המאמן לאובי טופין שנגמר במעבר של האחרון לאינדיאנה. טופין אמנם לא שחקן מרכזי כאמור, לא בעונה שעברה בניקס וגם לא בעונה הנוכחית באינדי, אבל כן הראה איך במערכת אחרת הוא יכול לתרום הרבה יותר לקבוצת נבא. בפלייאוף הנוכחי כבר נשמעו קולות אחרים, אפילו ע"י שחקנים ממושמעים שלרוב לא מראים שיש להם בעיה עם ריבוי דקות, כמו ג'וש הארט והכוכב הגדול ג'יילן ברונסון.

בקיצור, האקלים סביב הקבוצה לא הותיר ברירה, היו חייבים למצוא מאמן אחר בכדי לנסות ולהגיע לשלב הבא – מועמדת בכירה לאליפות. היו אמנם קולות שאמרו שנכון יותר לצרף מאמן התקפי לצד ת'יבודו, אבל מי שעוקב ומכיר אותו יודע שזה לא משהו שמתאים לו, לחלוק את עמדת המאמן עם מאמן בכיר שלא יהיה ממש תחתיו. כמו כן, לניקס הייתה העונה התקפה טובה. היא דורגה במקום החמישי ברייטינג ההתקפי בעונה הסדירה, אבל מי שראה הרבה משחקים ידע שזה במיוחד בזכות הכישרון ההתקפי הגדול של ברונסון וקארל אנתוני טאונס מאשר בזכות תבניות התקפה מחוכמות. המצב היה הפוך. ההתקפה הייתה מאוד שבלונית, עם הרבה בידודים ונדחקה לא מעט פעמים לשניות האחרונות בשעון ה-24. בשורה התחתונה, פיטורי המאמן כנראה היו הצעד הנכון.

רק שמשם, כלום לא הלך לניקס. הם פנו לפחות לשלושה מאמנים שונים שסירבו להם (מייק מאלון, טיילור ג'נקינס, וג'יי רייט שאימן את חבורת וילנואבה בקולג', אבל גם הפעם סירב להגיע לנבא כמו בפעמים קודמות שהוצע לו בעבר), והיה נראה שפיטורי ת'יבס יותר תקעו אותם מאשר קידמו אותם. ואז הגיעו הראיונות של מייק בראון וההחתמה שלו והניקס הפכו (שוב) לבדיחה ברחבי הרשת. גם בגלל הדרך וגם בגלל התוצאה הסופית. אבל האם החתמת בראון היא באמת כזאת שלילית ובלית ברירה? לא בטוח בכלל.

בראון ידוע כמאמן התקפי שרק לפני שנתיים זכה פה אחד בתואר מאמן העונה הרשמי של הליגה וגם בפרס מטעם ארגון המאמנים כשהוא מוביל את סקרמנטו של סאבוניס ופוקס להיות קבוצת ההתקפה בטובה בליגה כשהסגל המשלים לצידם כלל שחקנים כמו האריסון בארנס, קווין האורטר, מתיו דלבדובה, ראשון הולמס, מאליק מונק ועוד כמה שמות שלא בדיוק נחשבים שחקני התקפה מהגדולים בליגה. היכולת של בראון למיצוי התקפי לא נולדה יש מאין. בראון היה העוזר של גרג פופוביץ' באליפות של הספרס ב2003 ושל סטיב קר בווריורס באליפויות של 2017, 2018 ו-2022, שתיים מהמערכות ההתקפיות המשומנות והקבוצתיות שהליגה ראתה. בנוסף, בראון ידוע כמאמן שמשתף הרבה שחקנים, הן מבחינת רוטציה בין ספסל לפרקט והן במהלך ההתקפות עצמן. ההתקפה שלו ממש לא בנויה על בידודים או הירו בול של כוכבים גדולים.

אבל הניקס, ובראון עצמו, לא הסתפקו בזה וכדי לממש את הפוטנציאל ההתקפי של הניקס (ברידג'ס ואננובי כמעט לא לקחו חלק פעיל בהתקפות אם לא היו חייבים וגם קא"ט היה יכול להיות מנוצל טוב יותר) הם הביאו שני עוזרי מאמן עם רקורד התקפי מוכח – כריס ג'נט שיהיה הקואורדינטור ההתקפי בצוות האימון וכן אחראי על פיתוח השחקנים, תפקיד שמילא בהצלחה כבר בעבר כולל היותו מאמן הקליעות של לברון כשעבד בקאבס של בראון בין 2006 ל-2011. הניקס הוסיפו גם את טי ג'יי סנט, שנחשב ברחבי הליגה כמוח התקפי מטורף והוביל את הברמינהאם סקוודרון להיות ההתקפה הטובה בג'י ליג בעונה החולפת. בהחלט נראה שהניקס לא יורים בחשיכה ופועלים עם מה שיש, אלא עובדים לפי תוכנית סדורה ומנסים למקסם את הצד ההתקפי ככל הניתן.

ועדיין עולות שאלות לגבי הצד השני של המגרש – הניקס תחת ת'יבס היו קבוצת הגנה טובה רוב הזמן ות'יבס ידוע כמאמן הגנתי. עם חילופי המאמנים האם הצד ההגנתי לא יפגע משמעותית?

ובכן, יש מצב שכן, אבל גם שם הניקס לא קפאו על השמרים. הם החתימו את ברנדון אוקונר כעוזר מאמן שאחראי על התיאום ההגנתי. אוקונר עוזר מאמן מנוסה שהיה חלק מצוותי אימון בקבוצות שעשו הגנה מצוינת כמו האלופה דטרויט ב-2004. מאז 2013 הוא עוזר מאמן בקליפרס (שגם העמידה כמה קבוצות הגנה טובות מאז) ומאמן חד במיוחד בפתרונות ההגנתיים שהוא מוסיף. ישנם דיווחים על כך שהמטרה המרכזית שלו תהיה למצוא פתרונות לחסרונות ההגנתיים של שני הכוכבים של הקבוצה, ברונסון וקא"ט, אבל אידאלית אולי הוא אפילו יצליח להוציא מהם יותר הגנתית (ולא רק לחסות על החסרונות שלהם עם שאר הקבוצה), במיוחד במקרה של טאונס שרמתו בצד זה של הפרקט לא תואמת בכלל את הנתונים הפיזיים שלו.

לסיכום, אפשר להגיד שהחלפת צוות האימון אמנם לא עבדה לניקס כמו שהיא תכננה, אבל לכל תוכנית יש תוכנית מגירה ולא נראה שהניקס הסתפקו פה במועט אלא ניסו למקסם את המצב הנוכחי.
האם זה יספיק לאליפות או לפחות אליפות מזרח? בשביל זה נצטרך לחכות 82 משחקים ופלייאוף.