השנה היא 1990-1991 ככה, ואבי מת על מלחמת המפרץ הראשונה.

למה? כי חופש ואין בית ספר, כי נותנים לנו לישון עם ההורים כולנו ביחד, כי המסכה הזאת אמנם מעיקה אבל זה קצת מגניב, וכי כל פעם שיש צפירה זה אומר שאפשר ללכת ולדגום את הקיגעל לפני הזמן, ב״מקלט״ של בית הכנסת לומז׳ה שהוא במקרה לגמרי גם חדר האוכל. מגניב.

אה, וגם כי הימים הם ימי החיתולים של החיתולים של הכבלים בישראל – מה שהיה נקרא אז ״ערוצי זהב״, ופתאום במקום ערוץ אחד (אל תשאלו, אצלנו לא קלטו את המזה״ת ואת הערוץ הלבנוני של ההיאבקות, רק ערוץ אחד עם ערב חדש של דן מרגלית…) ופתאום יש עוד ערוצים, כולל אחד – יורוספורט, ושם משוחק סוג של ספורט שכזה על שולחן ירוק גדול גדול, ומשחקים בו כל מיני בריטים, וגם אחד – צעיר בן עשרים וממש קצת, בלונדיני עם עיניים קצת פוזלות שעומד ועושה בית ספר לכל העולם ואשתו. סטיבן הנדרי קוראים לו.

בחיי, איזה פנומן. כשהיום כל זב חוטם מצליח לעשות 147, להלן מקסימום ברייק – כלומר, הכנסה של 37 כדורים רצופים שזה בגדול כל הכדורים על השולחן לפי הסדר הנכון (אדום – שחור – אדום – שחור וכו׳ וגו׳), הראשון שבאמת עשה את זה היה סטיבן הנדרי. כלומר, לפניו היה אלכס היגינס שאומרים שהיה ממש מוכשר, אבל יאללה יאללה, והיה סטיב דייויס שבאמת היה אחלה שחקן וגם אלוף עולם מיליון פעם, אבל יאללה יאללה.

סטיבן הנדרי היה הדבר האמיתי. הסיבה האמיתית להישאר בבית כשיש טילים של סדאם בחוץ. איזה שחקן. עד היום הוא מחזיק בחלק גדול משיאי הסנוקר של כל הזמנים, וזאת למרות שהתקופה היתה אחרת לגמרי. נכון, רוני אוסאליבן קצת עקף אותו בסיבוב, בעיקר בגלל אורך חיים גדול הרבה יותר (מוטיב חוזר בספורט) אבל אגיד את האמת – בשיאם – אוסאליבן והנדרי שקולים לגמרי, ומי שלא ראה, לא יודע.

כאמור, זאת היתה תקופה אחרת ותחרותית הרבה פחות. הנדרי למשל מחזיק בשיא של 36 נצחונות רצופים, שזה משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי בסנוקר המאד תחרותי של היום. כן, אפילו למישהו כמו אוסליאבן. הנדרי זכה בחמישה טורנירים ברציפות, אף אחד אחר לא עשה יותר משלושה. כי ככה זה כשהשוק כל כך תחרותי ולא קוראים לך סטף קרי + קווין דוראנט.

אבל אז התחרות היתה באמת פחות גדולה. היה את ג׳ימי ווייט, הלוזר הגדול בתולדות הסנוקר (ויש שיאמרו בתולדות הספורט) היה את סטיב דייויס המזדקן, היה איזה תאילנדי בשם ג׳יימס וואטאנה שתמיד הגיע קרוב ואף פעם לא הגיע לשם. היה איזה מלטזי ששיחק מהר בשם טוני דראגו, היה את דניס טיילור עם המשקפיים הגדולים, היה את טרי גריפית׳ שמת זה מכבר. זהו. זה מה שהיה. וכזה מה שהיה, סטיבן הנדרי, השחקן שהקדים את זמנו בשניים או אולי שלושה עשורים, היה יכול להיות דומיננטי כמו שאף אחד אחר לא היה.

ואם כבר מדברים על ג׳ימי ווייט, הנה אחד הקאמבקים הגדולים בכל הזמנים מול אחד הלוזרים הגדולים בכל הזמנים:

ומה אבי עשה בזמן הזה? בעיקר במכנסיים, אבל גם ביקשתי מאבא שלי ז״ל לקנות לי לאפיקומן בגיל 11 או 12 שולחן סנוקר קטן (בטח משהו כמו 5 פיט), אני, משפחתי ועשרות החברים שיחקנו עליו שנים על גבי שנים עד שהדוד של אמא שלי הדוס (על תקן סבא שלי) החליט שלא עובד לו שאנחנו משחקים בשבת, אז הוא זרק את הכדורים לזבל. מאז ראיתי קצת פול פה ושם, אבל עם כל הכבוד לאפרן רייס, בוסטמנטה, ג׳פרי ארצ׳ר', שיין ון בונינג ואחרים – פול זה לא סנוקר. הרבה פחות כיף לראות, (אבל הרבה יותר כיף לשחק…). היכולת הטקטית המדהימה לשחק ככה בשולחן של 12 פיט הוא דבר מדהים בעיניי. והנדרי הוא מהראשונים.

בכתבה הקודמת שלי בסדרה הנוכחית דיברתי על כך שבטניס השיאים של היום פשוט נמצאים הרחק הרחק מעל השיאים של פעם כי דברים השתנו וכי המשחק הוא לא אותו דבר. זה נכון גם לסנוקר, אבל זה לא נכון להנדרי שהוא עד היום.

• מס׳ 2 ברשימת התארים אחרי רוני אוסליאבן (אבל עם הרבה פחות שנות משחק) עם 36 כאלה
• מס׳ 1 בצוותא עם אוסליבן עם מספר אליפויות עולם (7)
• מס׳ 2 אחרי רוני אוסליבן עם הגרנד סלאם של הסנוקר, מה שנקרא ה triple crown (אליפות עולם + מאסטרס + אליפות בריטניה) עם 18
• אבל עזבו, הוא היחיד שלקח את כל השלושה באותה שנה. מה שנקרא גראנד סלאם. (סליחה טריפל קראון) והוא עשה את זה פעמיים. אף אחד אחר לא עשה את זה אפילו פעם אחת, כולל אוסליאבן.
• מס׳ 5 אבל היה ראשון למשך המון המון שנים בסנצ׳וריז (ברייקים של מאה ומעלה, כזכור 147 זה המקסימום)
• מס׳ 3 בכל הזמנים במספר מקסימומים (147), אחרי הנדרי וג׳ון היגינס המהמר והמגעיל. אבל לפני שחקני על כמו ג׳אד טראמפ או מרק סלבי

אף אחד מהדור שלו, אפילו לא קרוב, כל האחרים ברשימות האלה נמצאים בדורות שהרבה אחרי.

בעקבות הניין אילבן , שחקנים כבר לא הורשו לקחת את המקלות שלהם על טיסות. סטיבן הנדרי שנסע על טיסה מתאילנד (או אל תאילנד, אבל מי כבר זוכר) נאלץ לשים את המקל איתו הוא זכה באינספור טורנירים בתא המטען של המטוס, המקל נשבר והנדרי מעולם לא חזר להיות אותו השחקן. הוא אמנם עוד זכה באיזה שניים שלושה טורנירים אבל הוא לא חזר להיות מה שהוא היה. ככה זה כשמאבדים חבר קרוב, אח.

סטיבן הנדרי, צריך להבין, הוא לא השחקן המודרני הראשון, הוא כנראה שחקן העל המודרני היחיד. הוא המייקל ג׳ורדן של דורו, הוויין גרצקי, הג׳ו מונטנה. יש מצב שרוני אוסאליבן עקב אותו מתישהו, אבל תאמינו לי – לא בהרבה.

והבלונדיני הזה שהיה כל כך stoic ואדיש לחלוטין כשהוא שיחק, הפך להיות אישיות יוטיוב לא רעה בכלל. לאיש הזה עם הפוקר פייס, יש יכולת לא רעה בכלל לצחוק על עצמו כשהוא הופך לאחד מהפנים המובהקים של הסנוקר גם היום, ועל כך כל הכבוד.

ואבי? אבי ניצל את העובדה שיש לו גראז׳ ריק, וקנה שולחן פול לעצמו (8 פיט). נחמד העסק. תבואו לבקר, נדפוק משחק, חגיגה בסנוקר.