לפני שנתיים בשיא עונת המלפופונים כתבתי מאמר במסגרת פרויקט "האגדות הזרות" על ארוידס סאבוניס ושם נתתי התייחסות לדראזן במילים הבאות שנותרו מדוייקות: "זכורים לי שני שחקנים אירופאים שאבא שלי היה משקשק מהם (כאוהד מכבי י.ג). הראשון היה דראזן פטרוביץ'. כמה חודשים לפני שעברנו לארה"ב והתנתקנו מימי חמישי, מכבי חטפה מדראזן האיום 44 נקודות בזאגרב. פטרוביץ' הצנום ששיחק יחד עם אחיו אלכסנדר, נראה כמו מדריך קט-סל שעושה דאווינים על החניכים שלו. אבא שלי לא הבין כיצד מוטי ארואסטי השומר המהולל, הטוב ביבשת לטענתו, נראה כמו קונוס ליד ילד בן 22 שפשוט לא מחטיא. בסתר ליבי דווקא הייתי בעד פטרוביץ', כי אמנם מכבי הפסידה, אבל הרגשתי חמימות בלב כי סוף סוף פגשתי כוכב ספורט עם התספורת המתולתלת והנפוחה שלי".

בציר הזמן ההיסטורי שמתחיל בין סלי האפרסקים של נייסמית', דרך תמונות השחור-לבן של האגדות מקפצות ומכדרורות כצפרדע קופצנית, ועד לימנו אנו, ישנם שחקנים ששמותיהם מהדהדים כמו מיתוס. דרז'ן פטרוביץ' הוא אחד מהם. הוא לא רק שיחק את המשחק ,הוא המציא אותו מחדש. הוא היה אחד מהניצוצות שהציתו את מהפכת הכדורסל עולמית בסוף שנות ה-80 ועמוק אל תוך שנות ה-90. בארה"ב היו אלו מג'יק לארי ומייקל שהקפיצו את הכדורסל וה-NBA מהמרתפים החשוכים של שידורים חוזרים לאופנה ותופעה לאומית ובמקביל באירופה עם הפריצה האדירה של כוכבי אירופה הצעירים שהחלו לכבוש את היבשת בטורנירים אירופאים ובינלאומיים. כשהשיא בעיני היה באולימפיידת ברצלונה.

דראזן נולד ב-22 באוקטובר 1964 בעיר שיבניק שביוגוסלביה. דראזן יינק כדורסל מהבקבוק וכבר בגיל 15 שיחק כדורסל מקצועני. בגיל 21 כבר הפך לכוכב הבלתית מעורער של הכדורסל האירופאי. הוא לא היה גבוה במיוחד. משהו כמו 5'6 או 1.96 צנועים, צנום. הוא היה אמנם מהיר וזריז בעל קורדינציה מופלאה. אל תספרו לי על נהגי אוטובוסים ושרברבים ששיחקו באירופה. בסוף שנות ה-80, שיחקו באירופה גארדים מאוד אתלטיים שהגיעו וניחנו ב… בקיצור זרים אמריקאים. דרז'ן ניחן במוסר עבודה אובססיבי: אלפי זריקות ביום, אימוני כוח בזריחה, ניתוח משחקים בווידאו לפני שזה היה מקובל, בטח באירופה. עבור הקרואטי הצעיר, אימון היה עניין כמעט דתי.

סגנון המשחק של פטרוביץ' נשען בעיני על שלשה עמודי טווח חזקים: מוסר עבודה, לב של לוחם שחי כל פוזשין כאילו היה האחרון וראיית משחק יוצאת דופן. לא סתם קראו לו המוצרט של הכדורסל. הוא רקד על המגרש ואלתר לא מעט מהלכים שגם ביבשת החדשה ראו אולי אצל מג'יק לארי או פיט מרוביץ' ובוב קוזי בעבר. מסירות עין עקומה, חיתוכים והטעיות וזריקות מכול הסגנונות. בעולם מודרני בו לוקה דונצ'יץ' חי קשה למכור את דראזן הצעיר, אבל יחסית לשבלוניות והמקובעות בכדורסל הטקטי האירופאי, דראזן היה משב רוח לפנטזיונר צעיר כמוני.

הייתה לו זריקה עם שחרור כמו ברק, יכולת קליעה מכל זווית והוא לא פחד להתקיף את שחקני ההגנה הכי קשוחים שעמדו מולו. הוא היה קולע מטווחים שבזמנו נחשבו מוגזמים, בטח עבור האירופאי המצוי שחי בקשת הבינלאומית הקודמת. אבל פטרוביץ' לפני שהיה קלעי מוכשר היה קודם כל מתחרה. הוא שמר חזק למרות שלא תמיד היו לו רגליים ועוצמה מספיקה, הוא היה מתגרה ביריבים בכול שפה סלבית שהצליח לתקשר בה ופשוט היה חי את הרגעים הגדולים.

לאחר שסיים את כיבושיו ביבשת הישנה חתם בבלייזרס בעונת 1989. 3 שנים לאחר שנבחר במקום ה-60 בדראפט של 86. הבלייזרס שהחלו להשתלט על הקונפרנץ המערבי עם סגל עמוס, ראו בו שחקן למשימות מיוחדות. הם הבינו שהוא די מוגבל הגנתית בליגה שאיפשרה רק הגנה אישית עם חוקים קפדניים עם אפשרות לשמור עם הידיים באופן שהקשה על שחקנים לייצר מהלכים התקפיים מכדרור. פטרוביץ לרשונה בחיו הפך לשחקן שולי שמאמנו חשב שמגיעות לו לא יותר מ-12-13 דק' למשחק כדי להשחיל כמה כדורים בזמן שטרי פורטר ודני איינג' נחים. פטרוביץ' שהרגיש כבוי ואבוד מצא נחמה בחברו היוגוסלבי ולאדי דיווץ' שבדיוק חתם בלייקרס היריבה המערבית של הבלייזרס ופרח. דיווץ' עודד אותו ללא הרף בשיחות ארוכות אל תוך הלילה והבטיח שזמנו יגיע.

הוא אכן הגיע עם המעבר של פטרוביץ' לניו ג'רזי נטס ב-1991. דראזן, לקח את ההזדמנות ונראה כמו אריה מיוחם שושחרר מכלובו. כמעט בין לילה הפך לכוכב הקבוצה יחד עם דריק קולמן הצעיר. בעונתו הראשונה לאחר המעבר קלע מעל 20 נקודות בממוצע למשחק, עם אחוזים מדהימים: 51% מהשדה, 44.4% משלוש עם 3.5 זריקות למשחק (כמות שערורייתית דאז ו-81% מהעונשין (נמוך יחסית אליו לרוב היה סביב ה-85%). נכון שהוא כבר לא חזר להיות מוביל כדור יצירתי ומופלא כפי שהיה בימיו הצעירים ביוגוסלביה, אך פטרוביץ' שבינתיים התחזק פיזית באופן ניכר, זרק לא מעט סטריוטיפים על אירופאים רכים וחלשים לפח.

אבל בזמן שפטרוביץ' החל לבנות שם ב-NBA, ארצו-מולדתו התפרקה. תחילת שנות ה-90 הביאו עמן את פירוק יוגוסלביה ופרוץ מלחמות אכזריות. פטרו הקרואטי הגאה שייצג את יוגוסלביה מגיל ינקות, החל להרגיש כיצד המתחים האתניים ודתיים (סרבים האורטודוקסים, הקרואטים הקטולים, הבוסנים המוסלמים וכו') שהיו ברקע, תחת לפני השטח הפכו לדם, עשן ואש. הוא מצא את עצמו קרוע בין נאמנות למדינה שפעם איחדה את הבלקן לבין הזהות הלאומית והאישית שלו, כאשר קיבל דיווחים בלתי פוסקים על הזוועות שעמו חווה בידי מי שעד אז היו חבריו אוהדיו והוא היה גיבורם. הוא לבש את המדים של נבחרת יוגוסלביה בגאווה וזכה עמה במדליית כסף באולימפיאדת 1988 ובזהב באליפות העולם ב-1990.

המתחים החלו לחדור לכדורסל כבר באליפות אירופה בשנת 1991 כאשר יוגוסלביה בפעם האחרונה תחת האיחוד הגיעה עם הסגל אולי הכי מרשים בתולדות הכדורסל האירופי עד אז עם: פטרוביץ', קוקוץ', דינו ראג'ה, פרסוביץ, ג'ורג'ביץ', דנילוביץ', וולדי דיווץ, קומוזץ', וזוראן סאביץ'. מי שגדל על הכדורסל האירופי דאז יכול רק לרייר מה נבחרת זו יכלה להשיג אם הייתה נשארת מאוחדת. בטח בשיאם של שחקנים אלו שהיו עוד צעירים. לאחר שמחצו את איטליה בגמר הקהל רצה לחגוג עם דגליו ותקרית בה דיווץ' הסרבי חטף מאוהד קרואטי את הדגל כשזה רצה להניפו יחד עם דגל יוגוסלביה. השניים, דראזן וולאדי שהיו כמו אחים ותמכו אחד בשני, חלקו חדרים, מדליות, רגעים של צחוק, חדלו לדבר. שתיקה שלא נפסקה עד מותו הטרגי של דארזן. למי שרוצה להעמיק בסיפור, מומלץ לראות את הסרט דוקו של ESPN 30-30 שתיעד את הכאב והחברות שאבדה לנצח. אך כדאי לקחת את הסרט בעירבון מוגבל מכיוון שמאמרים וראיונות מהתקופה ההיא לפני מותו של דראזן לא צובעים את דיוואץ' כקדוש ואת דראזן כלאומן וכקורבן לפרופגנדה לאומית. המציאות הייתה מורכבת ומדממת מכיוון שדיוואץ היה לאומן סרבי בפני עצמו והפסיק להתעניין בחבריו הקרואטים בתקופה בה משפחותיהם הותקפו והוחרבו. דראזן אהב את קרואטיה מולדתו ולא היה נתון בשנאה לסרבים. לדראזן הייתה משפחה סרבית שלמה כולל בן דודו השני דיאן בודירוגה, אגדה סרבית בפני עצמה

בצד המקצועי, פטרוביץ' המשיך את הפריחה מעבר הים וחזר לאולימפיידת ברצלונה בקיץ 1992 לנבחרת קרואטיה החדשה להתמודד מול נבחרת החלומות האמריקאית. אם אליפות אירופה בקיץ 91 הבליטה ליד פטרוביץ את הכוכב העולה טוני קוקוץ' שזכה בתואר מצטיין הטורניר, בנבחרת קרואטיה החדשה שקמה באוליפיידת ברצלונה ושהגיעה עד הגמר מול הדרים טים המקורית, פטרוביץ' היה הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת והשחקן הכי טוב בטורניר שלא לבש את המדים האמריקאים.

לאחר הטורניר האולימפי כשלעצמו היה בעל פופלריות היסטורית (לאחר תקומת נבחרות חדשות כמו קרואטיה וליטה), כוכבו של דראזן כבר הרקיע שחקים. אחד ממעריציו הגדולים היה מאמן הדרים-טים צ'אק דיילי שמונה למאמן הנטס של פטרוביץ' בעונה שלאחריה. פטרוביץ' החל לקבל יחס של כוכב גם בארצות הברית, נתן את עונת השיא שלו ב-NBA ונבחר בסיום קיץ 1993 לחמישייה השלישית אול NBA. באופן טרגי, הוא לא נבחר למשחק האול-סטאר בקונפרץ מזרחי רצחני שהגארדים שלו כללו את אייזיה, מייקל, ג'ו דומארס ומארק פרייס (שהוביל את הקאבס לעונה מצויינת).

בעונתו האחרונה קלע דראזן 22.3 נק' (52% מהשדה, 45% משלוש, 87% מהקו ב-5 נסיונות) עם 3.5 אס' וחטיפה תחת צ'אק דיילי ולקח את הנטס להופעת פלייאוף. החלק הפחות נעים לזכור הוא הטעם הרע שהשאיר פטרוביץ' בסדרת הפלייאוף הצמודה מול הקאבס כשהוא קיבל שמירה מהגיהנום וזז הצידה עבור דרק קולמן הפיזי שהחזיק את הקבוצה על כתפיו.

ב-7 ביוני 1993, נהרג דרז'ן פטרוביץ' בתאונת דרכים בגרמניה, רק בגיל 28, בשיא הקריירה. עולם הכדורסל הוכה בהלם. במיוחד בקרואטיה שאיבדה את גיבורה. לימים הגופייה שלו נתלטה באולמה הביתי של הנטס בניו ג'רזי. שמו נחרט בהיכל התהילה של הכדורסל ומוזיאון לזכרו עומד בזאגרב. אני זוכר בדיוק איפה הייתי כשזה קרה. אני זוכר שלקחתי את כותרות העיתונים של ידיעות ומערבית, גזרתי והדבקתי לקיר המוזר בחדר השינה של נערותי שהיה מכוסה בתמונות כדורסל. לדראזן אין הישגים רבים ב-NBA. הוא הגיע מאוחר יחסית ומת טרם הגיע לשיאו. בתחושה שלי הגדולה שלו היתה בדרך בה פרץ לחבריו האירופאים שנהרו לליגה הטובה בעולם בעשור שאחרי לכתו. בנוסף, התאים כדורסלנית לתקופות NBA מאוחרות יותר והיה פורח בליגה שפתחה לא רק את המגרש והלב האירופאים אלא גם אמצה חוקים כמו הגנה איזורית ומשחק הדרייב-אנד-קיק שהיה מאז ומתמיד לחם חוקה של הכדורסל היוגוסלבי. אך כמו מוצרט, פטרוביץ' חיבר את יצירות המופת שלו מוקדם. כמו מוצרט, הוא עזב מוקדם מדי. אבל בסוף המוזיקה נשארה אחריו.

מאמר אחד לא מספיק כדי להחיל את משחקיו הגדולים לאורך הקריירה האירופאית, הבינלאומית והאמריקאית שלו.

לדראזן יש יותר משחקי שיא בלי סוף. הנה כמה מהבולטים שבהם:

שיא אירופאי מיתולוגי: 112 נקודות (1985)

אחד המשחקים הזכורים ביותר של פטרוביץ' התרחש ב-5 באוקטובר 1985, כששיחק במדי ציבונה זאגרב נגד אולימפיה במסגרת הליגה היוגוסלבית. במשחק זה, דראזן בן ה-21 קלע לא פחות מ-112 נקודות, ושבר את שיא הליגה הקודם. כדי להשיג את הנתון המדהים הזה, הוא דייק ב-40 מ-60 ניסיונות מהשדה (כולל 10 מ-20 לשלוש) ו-22 מ-22 מהקו.

שיא קריירה ב-NBA: 44 נקודות (1993)

ב-24 בינואר 1993, בעונתו הטובה ביותר ב-NBA, פטרוביץ' קלע שיא קריירה של 44 נקודות במדי ניו ג'רזי נטס נגד יוסטון רוקטס. הוא הפגין יעילות קליעה פנומנלית עם 17 מ-23 מהשדה (73.9%!) ו-3 מ-3 מהשלוש. הוא הוסיף למאזנו גם 4 אסיסטים וחטיפה אחת.

39 נקודות נגד לארי בירד והבוסטון סלטיקס (1992)

ב-13 במרץ 1992, פטרוביץ' סיפק הופעה בלתי נשכחת נגד בוסטון סלטיקס האגדית, בכיכובו של לארי בירד. באחד ממשחקיו המפורסמים ביותר, דראזן קלע 39 נקודות והוביל את הנטס לקאמבק מפיגור של 19 נקודות לניצחון. הוא קלע ב-65.4% מהשדה וב-100% מהשלוש (3 מ-3).

וגם היה את הדו קרב עם מייקל