בגיל 12, אתה לא באמת מבין שהזמן לא זז בצורה ליניארית. יש כאלה שלא מבינים את זה עד היום.
הרופא, הפיזיקאי והכימאי הגרמני המפורסם יוליוס רוברט פון מאיר אמר ש"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הרעים הגרמנים מנצחים", אבל השאלה המעניינת היתה: מה קורה באותן 90 דקות?
היה זה אלברט איינשטיין שהיטיב להסביר את מושג התארכות הזמן שנגרמת בגלל שינויים במיקום ביחס הכבידה, כ- 70 שנה מאוחר יותר היטיב להדגים זאת דוקטור ג"י, שע"י ביטול כוח הכבידה הצליח לגרום להטבעות שלו להימשך לנצח.
כעשור מאוחר יותר בשנות ה- 80, כשהתבגרתי כבר הבנתי שזה נכון.
הזמן הופך ללא רלוונטי, כשאתה שומע את הצד השני של "אייבי רואד", את "לילות משי לבן" או את The great gig in the sky, את האלבומים הראשונים של קיית בוש ואפילו לפעמים את בועז שרעבי

קיץ 1982

בקיץ של 82, כל הקשקוש הזה של הזמן נראה לי רחוק מאד.
ציר הזמן היה חם, חנוק, קשה ואכזרי:

ב-3 ביוני, ירו בשגריר ארגוב,

ב- 6 ביוני החל מבצע שלום הגליל. מסיבת הסיום המפוארת של כיתה ו' שתכננו בוטלה. אבות טרוטי עיניים יצאו מכיתות הלימוד בבוקר עם שק"שים ומדי ב', מחכים להסעה שתקפיץ אותם לשטחי הכינוס
ב- 7 ביוני, נכבש הבופור, בלי לספר לנו על המחיר הנושא ששילמנו. בגין בתמימות שאל את אריק ורפול אם היו שם מכונות יריה. דרורה, המחנכת, סיפרה לנו שעוד כמה ימים יתחילו להסתובב בעיר מכוניות של קצין העיר כדי לבשר למשפחות על החיילים שלא ישובו, אבל אנחנו לא האמנו לה. במלחמה הזאת, אנחנו מנצחים על ה- 0, הנה תראו מה קרה לחיל האוויר הסורי.

ב- 10 ביוני, 4 מטוסי פנטום שלנו הפציצו את כוחות של חטיבה השריון במילואים 943 וכן יחידות של חטיבת הנח"ל 931. בהפצצה נהרגו 25 חיילים, נפצעו 108 ו-30 סבלו מהלם קרב
בבית הספר, אחד הילדים שאבא שלו שרת בדובר צה"ל אמר משהו על זה, אבל אמרנו שזה פשוט לא יכול להיות. אי אפשר להמציא משהו כל כך רע.

ב -11 ביוני, ביום שישי בערב חגגתי יומולדת עם פיצה ביתית ועוגת הטורט האהובה עליי. אחי לא הגיע כי בקורס קצינים הקפיצו אותם ללבנון. לא ידעתי כי בשעות הללו כוח שריון של צה"ל חוטף אותה חזק בסולטן יעקב, קרב שהסתיים בכישלון עם הרוגים רבים, פצועים, שבויים ונעדר שעד היום לא אותר

 ב- 13 ביוני כוחות צה"ל חברו לנוצרים ובלגיה ניצחה את ארגנטינה במשחק הפתיחה של אליפות העולם בספרד, 1-0 בשיעמומון מפוהק.

מונדיאל 82

על הגביע העולמי שמעתי מעופר כשקפצתי אליו לשחק באטארי אי שם בחודש אפריל. הוא הראה לי את אלבום הקלפים החדש שקנו לו. דיברנו קצת על גרמניה הקשוחה והאימתנית של רומיניגה, על הילד הגמד הזה מארגנטינה עם השם  המצחיק, על הולנד הנערצת שלא עלתה ועל השחקנים האהובים מליברפול במשחק השבוע עם יאיר שטרן,  שהתפזרו בין נבחרת אגליה (קיגן וקלמנס) ובין סקוטלנד (קני דלגליש).

אוסף הקלפים החדש

הוא סיפר לי שהנבחרת האהובה עליו היא איטליה עם דינו זוף, ג'נטילה  ועוד כל מיני שמות שנשמעו כמו פסטה (טרדלי, אלטובלי ) ושיש שחקן אחד שלא מופיע באלבום כי הוא רק קיבל חנינה על מכירת משחקים בליגה האיטלקית: פאולו רוסי.
אני סיפרתי לו שאני אוהד את ברזיל, כי יש לי משפחה משם, וכי הם משחקים הכי יפה בעולם עם השחקן הכי טוב בכל הזמנים: פלה.  
עופר צחק וסיפר שפלה פרש כבר לפני 10 שנים, ושאל אותי מי ה- 11?
פתחתי את האלבום והסברתי לו:  ז'ורז'יניו, זיקו, פלקאו, אדר וסוקרטס שהוא גם רופא וגם אומן מסירות העקב, לגבי הגנה ושוער, זה לא באמת חשוב כי הם ינצחו כל קבוצה
קצת התווכחנו על מי תזכה באליפות : הפועל כפר סבא (אני) או מכבי נתניה (הוא), אבל ידעתי שזה רק לעצבן. ושהוא אוהד בית"ר שרוף.

ז'וגו בוניטו – הכדורגל היפה

ב- 14/6 ברזיל החלה את מסעה לעבר הגביע העולמי. במשחק מל ברה"מץ בדקה ה- 24, אנדרי באל מיודעינו כבש את שערו של ואלדיר פרז (האקדח שיירה במערכה השלישית תמיד מופיע   במערכה הראשונה), יתרון שהחזיק עד הדקה ה- 75, סוקרטס השיג צדק פילוסופי ואדר בדקה ה- 88 העניק את הניצחון הראשון ואת האוויר לנשימה

ב- 18/6 התחיל הקונצרט, עם 4-1 על סקוטלנד האומללה. ליבי היה עם דלגליש הזעוף תמיד (מזל שמעולם לא הבנתי את האנגלית שלו), ז'יקו, אוסקר, אדר ופלקאו רקדו על המגרש כששוב הסקוטים היו הראשונים להבקיע

ב- 23/6 סיימה ברזיל את הבית המוקדם עם קינוח בטעם ניו זילנדי עם 4- 0 מתקתק של הכדורגל היפה וריקוד על המגרש. באותו הזמן נזכרתי בשיר מתוך ארץ טרופית יפה שתאר הכי טוב את מה שקורה על המגרש, שבו אין חשיבות אמיתית לתוצאה או לזמן, אלא להכרח לרקוד את הסמבה, עד קצות הנשמה, עד קצות הנשימה

ב- 2/7 התחיל הקלאסיקו הדרום אמריקאי בין ברזיל לארגנטינה עם תחילת הסיבוב השני.
מי שמכיר היטב את הברזילאים יודע כמה חשובה אכילת הבשר, כמה קדוש הוא ריקוד הסמבה ועד כמה מצווה לשמוח ולשתות. אבל, יש דבר חשוב יותר וזה לדפוק את השכנה מארגנטינה (וזה הדדי באותה המידה)
ועד כמה האושר היה גדול כשזה קרה הכל ביחד:
ברזיל זהרה עם 3-0, עד ששוב טעות מעצבנת בהגנה נתנה לארגנטינאים טעם של כבוד בתבוסה. לקינוח הילד הגמד עם השם המוזר קיבל אדום על יציאה לעבודת הקציר האמצע המגרש

הזמן מנצח את הכל

זה לא משנה בכלל שהזמן לא לינארי ויכול לעצור. הוא יכול לעצור לרגע, לדקה, ל- 3 משחקים מתוקים, הוא לא יכול להיעצר לתמיד. בסופו של דבר דוקטור ג'יי מפסיד ללייקרס, איקרוס נופל לים והכדורגל היפה נרצח.
מבצע שלום הגליל, הפך למלחמת לבנון, כמות ההרוגים ושמותיהם החלו להופיע מדי יום בטלוויזיה. הצבא נראה כאילו הוא נלחם עבור מטרות זרות, שלא קשורות בהרחקת המחבלים מהגבול.

ב- 5/7, נפגשו איטליה וברזיל למשחק אחרון לפני רבע הגמר. משחק לפרוטוקול, שכן לאיטליה לא היה מה להציע מלבד הגנת ברזל ובזבוזי זמן ולברזיל הספיק תיקו. אברהם קליין שפט ולאחר 90 דקות ברזיל נפלה שדודה. התואר גנב ממנה ע"י מי שרק לפני כמה חודשים קיבל שוחד להטיית משחקים בטוטו האיטלקי. כמובן שגם הנאיביות הברזילאית שיחקה תפקיד בהצבת חבורת ליצנים בהגנה. אני חייב להודות שבסוף המשחק, משהו נכנס לעיין ומשהו צרב בגרון. אתם יכולים לקרוא לזה בכי. מה שלא גרמו מאות חיילים הרוגים, אימהות שכולות, הרס ומוות, גרם משחק טיפשי אחד וחסר חשיבות ששוחק כמה אלפי קילומטרים ואולי ההבנה בגיל 12, שהטובים לא מנצחים תמיד כמו בסרטים של רוקי ורמבו, ואולי כי גיבורי הילדות חייבים למות יום אחד.

אחרית דבר

המלחמה בלבנון נמשכה עוד 18 שנים מיותרות עם מעל ל-1000 הרוגים כי אף מנהיג פוליטי מימין ומשמאל לא העז לומר לעם את האמת.
25 שנה מאז הנסיגה ההיא, מצבנו החברתי והבטחוני הנובע מכך גרוע פי כמה, עד כדי סכנה קיומית.

הכדורגל השתנה לנצח בעקבות הזכייה של איטליה בגביע. העולם נכנס לבצורת של שערים, שמי ששלטו בה היו הגנות ברזל, כסחנים חסרי מצפון ושוערי על
בגביע העולם ב- 86, חזרה החבורה הנפלאה, רק יותר מקשישה ושברה לנו שוב את הלב (והכי גרוע, הגמד וארגנטינה לקחו את הגביע וכמובן ברמאות).
ב- 88 ,זכתה הולנד עם חוליט וואן באסטן עם הכדורגל הטוטלי שלה באליפות אירופה, מדליקה זיק של תקווה לחובבי הכדורגל היפה
ב- 94 וב- 2002, ברזיל זכתה בעוד 2 אליפויות עולם, אבל זאת כבר לא היתה ברזיל הקלאסית, אלא ברזיל של הגנה אירופאית נוקשה ומשחק אפור שהבהיק לעיתים נדירות

הרבה שנים אחר כך, במקום אחר ובזמן אחר, ברצלונה של פפ ומסי הביאה את הטיקי טאקה לכמה עונות נהדרות ודעכה אף היא כי זהו טבעו של העולם ב- 2013, שוב נשבר לי הלב מהסל של ריי אלן, אחרי שכל כך הגיע לנו לזכות באליפות הכי גדולה, לנצח את הגלקטיקוס של מיאמי בשיאם.
ב- 2014, בוריס דיאו מצטרף לפארקר, דאנקן ולמאנו ויוצרים למשך שנה אחת יחד את הכדורסל היפה ביותר שראיתי (שלא תטעו, פופ ראה בקיץ את הקלטות של דיוויד בלאט במכבי) וגורמים ל-Redemption המיוחל, אבל גם זה היה ועבר.

איך אמר פעם המדען הישראלי המפורסם פרופ' איתי זבולון שהוכיח לראשונה שהימים עוברים לאט, והכי קשה זה בשבת. בסופו של דבר הוא היה הראשון לגלות שהזמן בין אם הוא עוצר, מאט או מתקדם, הוא מרפא את הכל ואם לא הכל, את הרוב.

(הפוסט נכתב על פי הזיכרון שלי בהיעזרות באתרי אינטרנט. אם חל אי דיוק בלוחות המזנים איתכם הסליחה)